הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 67759-06-18

בפני
כבוד ה שופטת תמר שרון נתנאל

המערערת

מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד איתן צור

נגד

המשיבים

  1. אחים גבאי חקלאות (1996) בע"מ
  2. מיכאל גבאי

ע"י ב"כ עו"ד שדאפנה

פסק דין

1. לפניי ערעור על חיובה של המערערת לשלם למשיבים הוצאות בסך 5,000 ₪ (להלן: " ההוצאות"), שהושת בהחלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט זיו אריאלי) מיום 28.5.18, בתיק ה"ת 49565-02-18 (להלן: "החלטת קמא או ההחלטה").

2. ההחלטה ניתנה במסגרת בקשת המשיבים להחזרת תפוס ובה ביקשו להחזיר לידיהם משאית ונתמך פתוח (עגלה), אשר היו מעורבים בתאונת דרכים קטלנית שאירעה בין המשאית שגררה את העגלה לבין רכב. תוצאות התאונה היו קשות עד מאוד – חמישה מנוסעי הרכב נהרגו וארבעה נוסעים נוספים נפצעו.

3. המשיבה 1 היא הבעלים הרשום של העגלה והמשיב 2 הוא הבעלים הרשום של המשאית (להלן: " התפוסים"). בבקשה נטען, כי על המערערת להחזיר לידי המשיבים את המשאית והעגלה נוכח הזמן הרב שעבר מאז התאונה, ללא שהוגש כתב אישום ולאור כך שהמשאית מהווה מקור פרנסה למשיב.
המשאית אמנם ניזוקה כליל, אך דמי הביטוח אינם משולמים למשיב כל עוד המשאית תפוסה בידי המערערת.

4. בהחלטה קודמת שניתנה על ידי בית משפט קמא ביום 31.12.17 בבקשה להחזרת התפוסים, קבע בית משפט קמא כי עילת התפיסה היא ראייתית, שכן התפוסים צפויים לשמש ראיה בבית המשפט וכי נראה כי מדובר בראייה מרכזית.
המערערת הודיעה לבית משפט קמא, במהלך הדיון שהתקיים בפניו, כי כתב האישום יוגש עד ליום 31.5.18. בפועל, הוגש כתב האישום ביום 4.6.18.

5. הבקשה דנן הוגשה במהלך חודש פברואר 2018. בדיון שהתקיים בפני בית משפט קמא, ביום 11.4.18, התברר, כי עוד קודם לדיון פנתה המערערת לבית משפט השלום בפתח תקוה, במעמד צד אחד, וביקשה להאריך את תוקף החזקת התפוסים ב 180 ימים נוספים. אין מחלוקת כי הפנייה לבית המשפט בפתח תקוה הייתה שגויה, אך לטענת המערערת, שהתקבלה על ידי בית משפט קמא, הדבר נעשה בשל "קצר תקשורתי" בין התביעה לבין היחידה החוקרת ולא בכוונת זדון.

6. עוד התברר, כי עוד קודם לכן, בחודש ספטמבר 2017, הגישו המשיבים בקשה לבית משפט השלום בפתח תקוה בתיק א"ש 1245-09-17 (נספח ג' לערעור), בקשה לביטול צו איסור מנהלי על שימוש ברכב, ובדיון שהתקיים שם ביום 12.9.17, טענה ב"כ המערערת כי בית המשפט בפתח תקוה אינו מוסמך לדון בבקשה, אך היא לא תרחיב בעניין מאחר שהבקשה איננה נכונה להליך, שהוא הליך תפיסת מוצג לצרכי חקירה ולכן המשיבים ביקשו למחוק את הבקשה.

7. לגופו של עניין, החליט בית משפט קמא לדחות את בקשת המשיבים להחזרת התפוסים לידיהם, ואישר את החלטת בית משפט השלום בפתח תקוה (זו שניתנה במעמד צד אחד), להאריך את החזקת התפוסים למשך 180 ימים, שימנו מיום 17.1.18.
עם זאת, החליט בית משפט קמא, כאמור, לחייב את המערערת בהוצאות בסך 5,000 ₪ וזאת בשל התנהלות המערערת אשר כונתה על ידו "התנהגות נפסדת".

8. בית משפט קמא ציין כי התנהגותה הנפסדת של המשיבה מתבטאת בכך שהיא הגישה את הבקשה, במעמד צד אחד, לבית משפט השלום בפתח תקוה, ביום 17.1.18, על אף שהיא עצמה טענה קודם לכן (כפי שכבר ציינתי), כי בית המשפט בפתח תקוה אינו מוסמך לדון בנושא. גם עצם הגשת הבקשה במעמד צד אחד, ללא שהמערערת הודיעה למשיבים שהוגשה בקשה כזאת, על אף שהיה ידוע לה שהמשיבים פנו לבית המשפט השלום בחיפה בבקשה להחזרת תפוסים, וכי ביום 31.12.17 ניתנה החלטה בבקשתם.
בית משפט קמא קבע כי לו בית המשפט בפתח תקוה היה יודע על הדיון שהתקיים עוד קודם לכן בחיפה, ועל ההחלטה שניתנה ביום 31.12.17, ספק אם היה מאריך את תוקף החזקת התפוסים במעמד צד אחד. לדברי בית משפט קמא, התנהלות המערערת פגעה בזכויות המשיבים, תחושת מראית פני הצדק נפגעה ונותרה תחושה כי המשיבה חתרה להשגת יתרון דיוני, תוך מסירת מידע חלקי לבית המשפט, אי גילוי נאות למבקשים ותוך שפעלה בניגוד לעמדתה בעניין הסמכות. עם זאת, ציין בית משפט קמא כי : "אין בפניי כל אינדיקציה לכך שהתנהלות זו של המשיבה נעשתה – חלילה – בזדון. אלא שבשורה התחתונה, ברי כי התנהלות מסוג זה, ההגינות ממנה והלאה, אף אם מקורה ברשלנות גרידא".

9. אציין כבר כאן, כי ספק רב בעיניי אם הערכת בית משפט קמא בעניין זה נכונה היא, שכן בהחלטתו מיום 31.12.17, דחה בית משפט קמא את בקשת המשיבים להחזרת התפוסים וקבע כי הם יוותרו בידי המערערת (נספח ה' לערעור).

עוד ציין בית משפט קמא כי הוא איננו סבור שבהתנהלות המערערת היה כדי להשליך, בהכרח, על השאלה מה ייעשה בתפוסים, אולם יש מקום לשקול לחייבה בהוצאות, ללא קשר לתוצאות הדיון.

10. אומר תחילה, כי בית משפט קמא החליט לחייב את המערערת בהוצאות ההליך שבפניו, שהוא הליך פלילי, ללא שנתן למערערת הזדמנות לטעון בעניין זה. פגם זה יורד לשורשו של החיוב, אף טרם נדונה השאלה, אם בכלל היה מקום לחייב בהוצאות, בנסיבות שתוארו לעיל.
זכות הטיעון, המעוגנת בכללי הצדק הטבעי, מונחת ביסודם של כל הליכים משפטים ומעין משפטיים, לרבות הליכים מינהליים (ראו, למשל, בג"צ 962/07 לירן נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 1.4.07); בג"צ 3379/03 מוסטקי נ' פרקליטות המדינה, פ"ד נח(3) 865) והיא מאושיות עשיית דין צדק.
בנוגע להטלת הוצאות, נקבעה זכות טיעון מפורשת, הן בהליך אזרחי - תקנה 511(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 והן בהליך פלילי - תקנה 21(ב) לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974, הקובעת: "לא יטיל בית המשפט הוצאות כאמור בתקנת משנה (א) אלא לאחר שנתן הזדמנות לבעל הדין להשמיע דברו". זכות זו נשללה מהמערערת, באשר ביהמ"ש קמא החליט לחייבה בהוצאות מבלי שנתן לה הזדמנות לטעון בעניין. שלילת זכות הטיעון, היא, כשלעצמה, מחייבת קבלת הערר.
11. עוד אציין כי בשאלה אם בית משפט מוסמך להטיל הוצאות בהליך פלילי טרם נקבעה הלכה. יש הסבורים כי בית המשפט מוסמך לעשות כן, רק על פי הוראות מפורשות הקבועות בחוק [ראו סעיפים 81-79 לחוק העונשין תשל"ז-1977 ותקנה 21(א) לתקנות סדר הדין הפלילי].

אין צורך שאחליט בשאלה זו במסגרת ערעור זה, שכן, כאמור, דין החלטת בית משפט קמא להתבטל בשל אי מתן זכות טיעון ואף לגופו של עניין, סבורה אני שבמקרה דנן, לא היה מקום להטיל הוצאות.

12. אציין כי משקבע בית משפט קמא כי לא היה זדון בהתנהלות המשיבה, ולכל היותר היה בה רשלנות, אין מדובר, לטעמי, בחוסר הגינות. אכן, לא היה מקום להגיש את הבקשה לבית משפט השלום בפתח תקוה, אך המערערת הסבירה זאת בכך שהבקשות בחיפה ובפתח תקוה טופלו על ידי גורמים שונים, שהיה ביניהם "קצר בתקשורת".
אין צורך לומר שעל המדינה לעשות הכל על מנת שדבר כזה לא יתרחש, אולם בין קביעה זו ובין השתת הוצאות בהליך פלילי, רב המרחק.

13. הבקשה שהוגשה לבית משפט השלום בפתח תקוה הוגשה, כאמור, במעמד צד אחד ואף ההחלטה בה ניתנה במעמד צד אחד, כך שלא נגרמה למשיבים כל טרחה בגין בקשה זו.

כבר אמרתי לעיל, שאינני שותפה להערכת בית משפט קמא בשאלה מה היה קורה לו הבקשה הייתה נדונה במעמד שני הצדדים. די שאומר, כי נוכח החלטת בית משפט קמא עצמו להאריך את מועד התפיסה, ברי כי החלטה דומה הייתה מתקבלת לו הדיון היה מתקיים בבית משפט השלום בפתח תקוה, במעמד שני הצדדים.

בנסיבות כפי שפורטו לעיל, משנקבע (גם על ידי בית משפט קמא) כי לא היה זדון בהתנהלותה של המערערת, לא היה מקום להעניש את המערערת בהטלת הוצאות בגין טעות שאכן נעשתה על ידה ולא גרמה כל נזק או עיוות דין.

14. לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את הערעור ומבטלת את חיוב המערערת בהוצאות, שנעשה על ידי בית משפט קמא במסגרת החלטת קמא.

עם זאת, בנסיבות העניין, לא אחייב את המשיבים בהוצאות בערעור זה.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותשלח את תיק קמא לבית משפט קמא.

ניתן היום, ח' תשרי תשע"ט, 17 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.