הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 61426-08-21

בפני
כבוד ה שופטת עדי חן-ברק

מערערים

רונן מירקוב

נגד

משיבים
דמיטרי זרנקין

פסק דין

ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בחדרה (כב' השופטת יפעת אונגר ביטון) מיום 6/7/21 ועל החלטה מיום 16/3/21 בתא"מ 7552-11-19.
הצדדים הסמיכו את בית המשפט לתת פסק דין על דרך הפשרה, בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר ש נשמעו טענותיהם בדיון שהתקיים.

1. המערער ש היה (ועודנו) בעל עסק למכירת ציוד ומזון לבע"ח ש פעל במבנה מושכר, העמיד העסק למכירה. המשיב הביע התעניינות ברכישת העסק, וביום 26/3/19 נחתם בין הצדדים "מכתב כוונות", הכולל התייחסות להתקשרות בין הצדדים. בין היתר נקבע בו כי המשיב ישלם למערער דמי רצינות על סך 50,000 ₪ כמקדמה על חשבון התמורה, וכן נקבעו תנאים בהם רשאי המשיב לחזור בו מהעסקה.
בסעיף 4 e נקבע:
"המוכר (המערער. לא במקור. ע.ב.) מצהיר שפעילות עסקית נוכחית היא: מחזור עסק לא פחות מ 250 אלף ₪ לפני מע"מ בחודש, כמות מכירות ללקוחות שונים כ 1100-1200 בחודש, רווח גולמי לא פחות מ - 85 אלף ₪ ממוצע לשלושה חודשים".
בסעיף 4 g נקבע:
"הקונה יעביר מקדמה בסך של 50,000 ₪ כדמי רצינות, במידה ויחליט לא לרכוש את העסק לא יקבל אותם חזרה אלא אם כן העסק לא עמד בסעיף e ".
בסעיף 7 נקבע:
"העסקה מותנת בסיום בדיקה נאותות על פי שביעות רצונו של הקונה".

2. המשיב שילם את דמי הרצינות, והחל לעבוד בעסק לצורך חפיפה.
נטען כי בתקופה זו (כ-3 חודשים) התבררו למשיב מספר עובדות בנוגע לעסק וביניהן כי מחזור העסקים והיקף הכנסות של העסק נמוכים מכפי שהוצגו לו ע"י המערער, כי אין אישור אכלוס (טופס 4) ואין היתר לשימוש חורג, כי הסכם השכירות של המבנה בו פעל העסק הגיע לסיומו ולא הוארך, כי המערער לא שילם תשלומי ארנונה במשך שנים עבור השימוש במבנה בו פעל העסק, וכי לעובדי העסק לא שולמו מלוא הזכויות הסוציאליות.
3. על כן הודיע המשיב למערער על ביטול כוונתו לרכוש את העסק, לטענתו בשל העובדות הנ"ל שהתבררו לו בנוגע לעסק, ודרש מהמערער שישיב לו את דמי הרצינות ששילם.
המערער טען כי המשיב החליט שלא לרכוש את הנכס מסיבות אישיות, שאינן קשורות כלל בעסק, וסירב להשיב למשיב את דמי הרצינות, ומכאן התביעה להזר דמי הרצינות ששולמו.
4. עוד נטען כי במסגרת הבירורים שערך המשיב בנוגע לעסק בתקופה שלאחר תשלום דמי הרצינות , התברר למשיב שהמערער שילם דמי שכירות גבוהים מהסכום הנקוב בהסכם השכירות עבור המבנה בו נוהל העסק, הוא הפנה את תשומת ליבו של המערער לכך, ונטען כי סוכם ביניהם שהמשיב יקבל 50% מגובה ההחזר של תשלומי השכירות ששילם המערער ביתר, ככל שאכן יתקבל החזר .
המערער קיבל החזר בסך 44,000 ₪ בגין תשלומי היתר ששילם, ולטענת המשיב לאור העובדה כי החזר זה שולם למערער בזכות תגלית ה משיב, ולאור התחייבות המערער כלפיו, זכאי המשיב לתשלום מחצית הסכום בסך של 22,000 ₪.
5. בנוסף עתר המשיב להחזר הוצאות שהוציא לצורך קידום העסקה בינו לבין המערער. המשיב העמיד רכיב זה על סך של 5,000 ₪ על מנת להגיש את תביעתו בסדר דין מהיר.
6. התיק נקבע לשמיעת ראיות ליום 17/3/21. יום לפני הדיון, הגיש ב"כ המערער "בקשה בהולה" במסגרתה צוין כי המערער סובל מספר ימים מכאבי ראש קשים, סחרחורות ובחילות, וכי מצבו הרפואי לא יאפשר הגעתו, כך שנתבקשה דחייה.
ביהמ"ש נעתר לבקשה ואולם חייב המערער בהוצאות, שכן נקבע כי מאחר שהמערער חש ברע כבר מספר ימים, היה מקום להגיש את הבקשה יום קודם לכן לכל המאוחר, ואין הצדקה להגשת הבקשה מחוץ לשעות העבודה הרגילות, כאשר יש להניח כי הצד שכנגד נערך לדיון וההודעה על דחייתו תגיע אליו רק בשעה מאוחרת.
7. הערעור הוגש על פסק הדין וההחלטה כאמור לעיל.
8. בית המשפט קמא קבע בפסק דינו כי מכתב הכוונות הינו הסכם מחייב בין הצדדים, והתקבלה טענת המשיב כי נתוני העסק היו שונים מהנתונים שהוצגו. כן התקבלה גרסת ה משיב לפיה המצג המפורט במסגרת מכתב ההבנות יצר הסתמכות מצידו בנוגע לחישוב הכדאיות של רכישת העסק.
נדחתה טענת המערער לפיה המשיב החליט שלא לרכוש את העסק בשל סיבות אישיות שלו, וללא קשר לעובדות חדשות שגילה על מצב העסק.
נדחתה טענת המערער לפיה היעדרם של אישורים ביחס למבנה בו נוהל העסק לא היה משמעותי לכריתת העסקה.
ניתן אמון מלא בגרסת המשיב לפיה הוא פעל על מנת ללמוד את נתוני העסק כדי לבחון האם להתקשר בעסקת הרכישה, וכי כאשר גילה כי אין טופס 4 ואין רישיון לניהול עסק, הרי שגם בהתאם לס' 7 למכתב ההבנות, היה רשאי לחזור בו מהעסקה שכן מדובר בנתונים אשר מהווים "חוסר נאותות".
ביהמ"ש קמא קבע שהמערער הפר את חובת תום הלב כלפי המשיב במהלך המו"מ, שכן לא גילה למשיב על היעדר קיומם של רישיון עסק וטופס 4 למבנה, ולפיכך על המערער להשיב גם את ההוצאות שהוציא לצורך הוצאת העסקה אל הפועל.
9. ביהמ"ש קמא לא נתן אמון בגרסת המערער לפיה אמירתו למשיב, שייתן לו 50% מהחזר התשלומים שיקבל בגין תשלומי יתר של דמי השכירות, הייתה בגדר הלצה ולא יותר מכך.
נדחתה טענת המערער כי דבריו למשיב בנושא זה היו בגדר "הסכם ג'נטלמני" .
10. בסיכומו של דבר קבע חוייב המערער לשלם למשיב סך של 75,000 ₪ (50,000 ₪ החזר דמי הרצינות, 22,000 ₪ חלקו בקבלת החזרי דמי השכירות ששולמו ביתר, 3,000 ₪ - הוצאות שהוציא לצורך ביצוע העסקה שלא יצאה לפועל), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, ובנוסף סך של 12,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
11. טענותיו העיקריות של המערער הן כי המבנה בו נוהל העסק לא היווה תנאי מהותי בעסקה, והנושא אף לא בא לידי ביטוי במכתב הכוונות, שכן מדובר היה בהצעה למכור למשיב פעילות עסקית בלבד, שהינה פעילות אינטרנטית ומשלוחים, ללא קשר למבנה.
בפרט נטען כי לא הופר סעיף 4E למסמך הכוונות שכן הפער בין מחזור העסקאות לו התחייב המערער במסגרת מכתב הכוונות לבין המצב בפועל היה זניח (2.8%) , בעוד שהרווח התפעולי של העסק היה גבוה מזה שהמערער התחייב לו.
עוד נטען כי שגה ביהמ"ש קמא כשדחה את טענת המערער לפיה דבריו אל המשיב, בדבר תשלום 50% מהחזר דמי השכירות ששולמו ביתר, היו בגדר הסכם ג'נטלמני שאינו מחייב ולא היוו התחייבות חוזית.
לעניין ההחלטה מיום 16/3/21 נטען כי המערער פנה ביום 15/3/20 בשעות הערב לקופ"ח, וקיבל אישור מחלה מיום 16/3/21 ועד ליום 19/3/21, כאשר הודעה על כך נמסרה לב"כ המערער ביום 16/3/21 בשעות הצהריים, ונעשתה פניה גם למזכיר הראשי של ביהמ"ש, ולא ברור מדוע החלטת בי המ"ש קמא נ יתנה רק בשעות הערב המאוחרות, ואולם מאחר שב"כ המשיב הייתה מודעת מהרגע הראשון לבקשת דחיית הדיון, והביעה הסכמתה בע"פ לדחיית הדיון, לא היה מקום לפסיקת הוצאות.
12. המשיב מבקש לדחות הערעור. נטען כי מדובר בקביעות עובדתיות בהן אין מקום להתערבות ערכאת הערעור (הן ביחס למשמעות מכתב הכוונות, ולהפרות שבוצעו מצד המשיב). ביחס לחיוב בסך 22,000 ₪ נטען כי המערער הכחיש תחילה את התחייבותו לתת למשיב מחצית מהסכום, ואולם רק בחקירתו הנגדית הודה בכך ברם אז טען כי מדובר בהלצה ו/או בהסכם ג'נטלמני – טענות חדשות שלא בא זכרן בכתב ההגנה , ומכאן שבצדק נדחו על ידי בית המשפט קמא . .
12. הכרעה:
לאחר שעיינתי במלוא חומר הראיות, בתיק בית המשפט קמא, ולאחר ששקלתי טענות הצדדים כפי שנטענו בפני ובהודעת הערעור , הנני מחייבת את המערער לשלם למשיב את הסכומים הבאים: 50,000 ₪ (החזרת דמי הרצינות ששולמו), 10,000 ₪ (בגין הסכום שהתקבל בגין תשלום עודף של דמי שכירות תחת סכום של 22,000 שקבע בית המשפט קמא).
אין שינוי ביתר רכיבי פסק הדין (סכום ההוצאות שנפסקו ושיערוך הסכומים).
בנוסף הנני מורה על ביטול ההוצאות שנפסקו במסגרת ההחלטה מיום 16/3/21, וככל ששולמו הם יקוזזו מסכום פסק הדין.
מעבר לכך אין הוצאות בערעור, וכל צד יישא בהוצאותיו.
הסכום שהופקד כערבון יועבר למשיב לאלתר באמצעות בא כוחו על חשבון הסכום שנפסק.

ניתן היום, ט"ז תשרי תשפ"ב, 22 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.