הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 61419-04-21

בפני
כבוד ה שופט איל באומגרט

המבקשים

  1. דורית עטל
  2. חיים עטל

נגד

המשיבות

  1. עירית עכו
  2. החברה הכלכלית לעכו בע"מ

החלטה

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן בתא"ח 61877-12-19.

בקציר האומר יסופר כי , המשיבות הגישו נגד המבקשים תביעה לפינוי מושכר. המדובר בנכס מסחרי המהווה חלק ממבנה דו קומתי הממוקם בחוף הארגמן- בעכו (להלן: " הנכס"). המבקשים מפעילים בנכס חנות.

בית משפט קמא קיבל את התביעה והורה על פינוי הנכס במועד ובתנאים שפורטו בפסק הדין. כמו כן, השית בית משפט קמא על המבקשים הוצאות לטובת המשיבות בסך של 4,000 ₪.

המבקשים ממאנים להשלים עם פסק הדין, הגישו הודעת ערעור ואת הבקשה דנן.

לטענת המבקשים, ניהול החנות בנכס, מהווה פרנסה לשלוש משפחות, המבקשים "ושני ילדיהם על נשותיהם". הפינוי מהווה פגיעה ישירה בפרנסתם, זאת בפרט בשל משבר החירום שפקד את המדינה עם פרוץ נגיף הקורונה והנזק שהמשבר גרם לענף התיירות.

לטענת המבקשים, ככל שהבקשה לא תתקבל, פסק הדין יבוצע והערעור יתקבל, ייגרם להם נזק בלתי הפיך, ולא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו.
בנסיבות אלה טוענים המבקשים, כי מאזן הנוח ות נוטה לטובתם. בעניין זה מדגישים המבקשים, כי קיימת משמעות שאינה מבוטלת לעובדה שפסק הדין אמור להיות מבוצע "באמצע עונת הרחצה", זאת שעה שמדובר בחנות הממוקמת בחוף ארגמן.

כמו כן טוענים המבקשים, כי סיכויי הערעור גבוהים, שכן טרם החלו בעבודות השיפוץ, טרם נערך מכרז; וטרם נמצא זוכה.

לטענת המבקשים, עמידה דווקנית תגרום לנזק מיותר לשני הצדדים. לטענת המבקשים, הצדדים הגיעו להסכמות לפיהן, תקופת השכירות תוארך עד יום 31.12.21.

המשיבות מתנגדות לבקשה. לטענתן, סיכויי הערעור קלושים, שכן עיון בפסק הדין מעלה, כי בית משפט קמא חס על המבקשים עת קבע, כי פינוי הנכס יבוצע לא יאוחר מיום 30.6.21, זאת על אף שתקופת השכירות הסתיימה כשישה עשר חודשים עובר למועד מתן פסק הדין.

כמו כן טוענות המשיבות, כי הערעור מופנה בעיקרו נגד קביעות עובדתיות של בית משפט קמא, כשערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בקביעות אלה, אלא במקרים חריגים בהם נפלו פגמים מהותיים בהחלטה, אולם מקרה זה אינו נופל תחת המקרה החריג.

לדידן, בניגוד לטענת המבקשים, בית משפט קמא התייחס בפסק דינו לנזקים הכספיים שאירעו למבקשים.

המשיבות טוענות לגופו של ערעור. לטענתן, טענות המבקשים נדונו והוכרעו במסגרת פסק הדין וברי כי ערכאת הערעור לא תתערב בהכרעות אלה.

זאת ועוד לטענת המשיבות, ככל שהבקשה תדחה והערעור יתקבל , לא יגרם למבקשים כל נזק, למעט נזק כלכלי, במיוחד כשעסקינן בנכס מסחרי ולא בבית מגורים.

בכל הנוגע לניהול המו"מ בין הצדדים טוענות המשיבות, כי בשעה שהמו"מ לא הבשיל לכדי הסכם, הן אינן רוצות להתייחס לכך.

בכל הנוגע למאזן הנוחות טוענות המשיבות, כי זה נוטה לטובתן, שכן המשך החזקת הנכס על ידי המבקשים פוגע בין היתר , בחובתן הציבורית לפרסם מכרז בגין הנכס.

עוד טוענות המשיבות, כי המתווה אותו מציעים המבקשים במסגרת הבקשה, פוגע בציבור, שכן הוא נותן העדפה למבקשים, מתווה שאינו מקובל על בית המשפט או על המשיבות.

לבסוף טוענות המשיבות, כי אין כל היגיון שהן כמחזיקות נכסי ציבור תאלצנה להגיש תביעות לפינוי מושכר על מנת לפנות שוכרים שונים מנכסים שונים. לפיכך, היות ומדובר בשמירה על נכסי ציבור, מאזן הנוחות נוטה לטובתן, שכן קבלת הבקשה תמנע ממנה פרסום מכרז ומתן סיכוי שווה לכלל הציבור.

עוד טוענות המשיבות, כי מדובר בנכס מסחרי ולפיכך, ככל שייגרם למבקשים נזק, הוא יהיה נזק כספי.

בכל הנוגע לנזקים הכספים הנטענים טוענות המשיבות, כי המבקשים לא הוכיחו כי ילדיהם עובדים עימם, שכן הם נמנעו מלהגיש תצהירים מטעמם במסגרת ההליך שהתנהל בבית משפט קמא.

כמו כן טוענות המשיבות , כי יש לדחות את טענת המבקשים לפיה, פסק הדין יבוצע באמצע עונת הרחצה, שכן עונת הרחצה החלה בחודש מרץ 2021 ועתידה להסתיים בחודש אוקטובר 2021, כלומר מדובר בנזק, ככל שיארע למשך שלושה חודשים- מיום 1.7.21 ועד יום 5.10.21.

בכל הנוגע לטענות המבקשים בנוגע לחיובם בהוצאות בסך של 4,000 ₪ טוענות המשיבות, כי מדובר בהוצאות שנפסקו במסגרת פסק הדין , כשנקבע בפסיקה, כי רק במקרים חריגים, יעוכב פסק הדין העוסק בהוצאות. כמו כן, נוכח התנהלות המבקשים בבית משפט קמא והעובדה שהמשיבות נדרשו להגיש תגובות; להגיש תצהירים; נאלצו לשלול טענות שונות; הסיכוי שערכאת הערעור תתערב, אינו גבוה כלל.

דיון והכרעה;

ככלל, תקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט- 2018 (להלן: "התקנות") קובעת, כי מטרתן היא ליצור ודאות דיונית, למנוע שרירותיות ולהגשים את העקרונות החוקתיים העומדים ביסודו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, על מנת להגיע לחקר האמת, ולהשיג תוצאה נכונה ופתרון צודק של הסכסוך.

תקנה 5 לתקנות קובעת, כי בית המשפט נדרש לאזן, לפי העניין, בין האינטרס של בעלי הדין ובין האינטרס הציבורי. דהיינו, נגישות הציבור למערכת בתי המשפט לרבות קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חיסכון במשאבי זמן ועלויות, מניעת הכרעות סותרות ומניעת שימוש לרעה בהליך השיפוטי.

נוסף על כך, תקנה 5א לתקנות קובעת, כי עקרונות היסוד של התקנות ישמשו את בית המשפט בהפעילו את שיקול דעתו מכוח התקנות או מכוח כל חיקוק אחר.

תקנה 50(4) לתקנות קובעת, כי בית המשפט רשאי להחליט בבקשה, על יסודה ועל יסוד התשובה, וזו לשונה:

"50. על בקשה שיש להגיש בכתב, יחולו הוראות אלה:

(4) בית המשפט רשאי להחליט על יסוד הבקשה והתשובות בלבד, או אם הדבר נדרש, לאחר חקירת המצהירים על תצהיריהם."

עיון בתקנות מגלה, כי אין למגיש בקשה, זכות קנויה לתגובה לתשובת המשיב. בנסיבות אלה, החלטה זו תינתן, על סמך הבקשה ותשובת המשיבות.

הבקשה לעיכוב ביצוע;

בכל הנוגע לעיכוב ביצוע החלטה קובעת תקנה 145 לתקנות כדלקמן:

" 145. (א)הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים.
(ב)בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שנתן, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, בתנאים שייראו לו, וזאת כל עוד לא הוגש ערעור במועד הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע; בקשה לפי תקנה זו אפשר שתידון בעל פה אם התבקשה במועד הדיון, מיד לאחר שימוע ההחלטה.
(ג)הוגש ערעור, רשאי בית המשפט שלערעור להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שעליה מערערים וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, בתנאים שייראו לו.
(ד)תקנה 96 תחול על בקשה לפי תקנה זו בשינויים המחויבים".

דומה, שרוח הכללים שנקבעו עד עתה בהלכה הפסוקה לעניין שיקול הדעת שעל בית המשפט להפעיל כשמונחת לפניו בקשה לעיכוב ביצוע, טובים גם עתה.

עם זאת, פרשנות ההלכה תהא, בהתאם לעקרונות היסוד של התקנות בכלל, וכן של התקנות הנוגעות לבקשה לעיכוב ביצוע, בפרט ובהתאמה.

בפסיקה נקבע, כי על מנת להיכנס לגדרי החריג על המבקש העותר לעיכוב ביצוע החלטה, להוכיח שני תנאים מצטברים ואלו הם:

התנאי הראשון הוא כי סיכויי הערעור טובים. התנאי השני הוא כי מאזן הנוחות, במובן שאם הבקשה תידחה והערעור יתקבל, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, נוטה לטובת המבקשת. בין שני השיקולים מתקיימת מקבילית כוחות, כלומר ככל שסיכויי הערעור טובים יותר ניתן להקל בדרישת מאז הנוחות ולהפך. ראו לעניין זה ע.א 117/19 האחים אוזן חברה לבנייה בע"מ נ' אריאל כהן (במאגרים, 23.1.19).

בע"א 7955/18 שמעון נ' כונס הנכסים הרשמי ( במאגרים, 22.11.18) הוסיף בית המשפט העליון כך:

"כאשר עסקינן בעיכוב ביצוע פסק דין שעניינו בנכס מקרקעין, מקובלת הבחנה בין נכס מקרקעין המשמש לצרכי מסחר או השקעה לבין נכס המשמש למגורים, כשבמצב האחרון ניתן משקל גם להשלכות המיידיות שעשויות להיות למימוש הנכס ולפינוי אדם ממקום מגוריו" (פסקה 9).

עוד ראו ע"א 6633/18 מורדוב נ' זקס ( במאגרים, 14.11.18) (להלן: "עניין מורדוב") שם נקבע:

"ככלל, כאשר עסקינן בעיכוב פינוי מדירת מגורים, נוטה מאזן הנוחות באופן ראשוני לכיוונו של המבקש, אף אם סיכויי הערעור אינם גבוהים במיוחד, וזאת לנוכח החשש כי מימוש פסק הדין יהיה בלתי הפיך" (פסקה 8 סיפא).

ההלכה הפסוקה מאבחנת בין נכס מקרקעין המיועד למגורים ובין נכס מקרקעין המיועד להשקעה (עניין מורדוב פסקה 9).

ראו בעניין זה ע"א 3809/20 אחמד סמריה נ' מדינת ישראל רשות מקרקעי ישראל (מאגרים , 27.7.20). שם נקבע:

אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור (שנראה לכאורה, ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, כי אינם גבוהים), לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות תומך בקבלת הבקשה. נראה כי טענות המבקשים מכוונות לתחולתה של ההלכה הפסוקה בדבר פינוי מנכס מקרקעין המיועד למגורים (ראו, למשל: רע"א 605/19 ידען נ' רשות מקרקעי ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 9 וההפניות שם (18.4.2019) (כשמדובר בנכס מקרקעין המשמש בית מגורים, להבדיל מחיוב כספי או ממקרקעין המשמשים למסחר או השקעה, הכף נוטה לכיוון מתן סעד זמני. זאת, נוכח ההשלכות המיידיות והקשות מהם עשויים לסבול המפונים מביתם); רע"א 4218/16 גרבוע נ' רשות הפיתוח, [פורסם בנבו] פסקה ט' (‏21.6.2016) ("כאשר מדובר בנכס מסחרי, הנחת המוצא היא שפינויו אינו בלתי הפיך ומגלם נזק כספי, הניתן לפיצוי ולפיכך אין הצדקה להיענות לבקשת עיכוב הביצוע"))."

ובהמשך-

"..לכן, ההלכה הפסוקה בדבר פינוי מבית מגורים אינה רלוונטית בענייננו (וראו גם: רע"א 5589/19 אלהואשלה נ' רשות מקרקעי ישראל [פורסם בנבו] (24.9.2019), בו בית המשפט התחשב גם באינטרס הציבורי ובחשיבות הנודעת לשמירה על מקרקעי ציבור מפני השתלטות שלא כדין)."

לא זו אף זו, בע"א 8721/16 אס.פי. מוקד תקשורת בע"מ נ. אלתא מערכות בע"מ (במאגרים , 23.1.17) (להלן: "פרשת אלתא") נקבע, כי "כאשר מדובר בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין, הקובע חיוב כספי, הנטייה הברורה היא שלא להיעתר לבקשה, אלא במקרים חריגים..."

עוד נקבע בפרשת אלתא, כי יש להתחשב במצבו הכלכלי של המבקש רק במקרים חריגים ועל המבקש להניח תשתית עובדתית מספקת לעניין נזקים שלטענתו יגרמו עקב מימוש פסק הדין.

בהתאם לאמור לעיל, על אף שפסקי הדין האמורים ניתנו עובר למועד כניסת התקנות לתוקף, הרי ברי, כי עקרונותיהם העומדים בבסיס החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע, חלים על התקנות, ועל בית המשפט לבחון שיקולים אלה בבואו להיעתר או לדחות בקשה לעיכוב ביצוע.
בענייננו, בכל הנוגע לסיכויי הערעור, בזהירות הראויה ומבלי לקבוע מסמרות, לא ניתן לומר כי הוכח, שסיכויי הערעור גבוהים, זאת בשים לב לאמור בפסק הדין ולטענות הצדדים.

בכל הנוגע למאזן הנוחות, אין חולק, כי מדובר בנכס מסחרי, המשמש לפרנסת המבקשים. לא מדובר בפינוי נכס מגורים. לפיכך, הרציונל העומד בבסיס קבלת הבקשה, אינו מתקיים, שכן, ככל שייגרם למבקשים נזק, מדובר בנזק כלכלי, בר פיצוי. בעניין זה יש לציין, כי קיימת משמעות שאינה מבוטלת לשמירה על נכסי הציבור ועל מתן אפשרות הולמת לכלל הציבור ליטול חלק במכרז.

בנסיבות אלה, ברי, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבות.

לאור כל האמור ובאיזון הראוי בין הצדדים, מוחלט לדחות את הבקשה.

נוכח דחיית הבקשה, ישלמו המבקשים הוצאות המשיבות בגין בקשה זו, בסך של 2,000 ₪ (כולל מע"מ), וזאת עד יום 8.6.21.

ההחלטה מיום 28.4.21, מבוטלת.

ההחלטה ניתנה בסמכותי כשופט.

ניתנה היום, ח' סיוון תשפ"א, 19 מאי 2021, בהעדר הצדדים.