הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 61153-06-20

לפני כבוד השופטת תמר שרון נתנאל

המערערים

.1 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ חברות 520042540
.2 בועז גוטמן בע"מ 512097932
ע"י ב"כ עו"ד יהונתן סורקין ו/או אמיתי סביון

נגד

המשיבים
.1 עובדי האדמה בגן השומרון כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ
.2 דוד אבן פז ת"ז XXXXXX369
.3 ציון יהודאי ת"ז XXXXXX980
ע"י ב"כ עו"ד רונן משה ו/או בעז נאור
4. יעקב שטימנץ גזית ת"ז XXXXXX616
עו"ד דניאל אברהמוביץ ו/או רועי אברהמוביץ

פסק דין

הערעור
1. לפניי ערעור וערעור שכנגד על פסק הדין שניתן ביום 26.3.20, על ידי בית משפט השלום בחדרה (כבוד השופטת הדסה אסיף) בת"א 37538-05-17, בתביעה שהוגשה על ידי משיבים 3-1 (להלן, יחדיו: "המשיבים" וכל אחד לחוד - "האגודה", "אבן פז" ו"יהודאי", בהתאמה) נגד המערערות (להלן: " המערערות") ומשיב 4 (להלן: "גזית").

2. ביום 26.4.16 , כתוצאה מנפילת עמוד חשמל שהציבה האגודה ב חלקה של גזית (להלן: "חלקת גזית") פרצה שריפה בכרם השייך לאגודה (להלן: " כרם האגודה ") אשר ב מושב גן שומרון (להלן: " המושב"). השריפה התפשטה לחלקותיהם של פז ושל יהודאי (וכן לחלקה נוספת, אשר איננה חלק מהליך זה). נזקי השריפה, שנגרמו לחלקות המשיבים 3-1, נתבעו בתביעה שהוגשה לבית משפט קמא בתיק זה.

מערערת מס' 1 (להלן: "מנורה") ביטחה את המחפרון בביטוח נזקי צד שלישי ואילו הראל, חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הראל") ביטחה את גזית ב"פוליסת ביטוח יבול לחקלאי" ולכן שלח אליהן גזית הודעת צד שלישי.

הראל ביטחה גם את מערכת החשמל, כולל עמודי החשמל, והיא שילמה למבוטחת - האגודה, את נזקיה (בניכוי השתתפות עצמית בשיעור 10%). בעת הדיון בערעור נכחה, מטעמה, עוה"ד לירון המר אשר, השיבה בשלילה לשאלתי אם ברצונה לומר דבר מה .

3. בית משפט קמא דחה את התביעה נגד גזית וכן נגד גוטמן באופן אישי וקיבל את התביעה נגד המערערות. המערערות לא השלימו עם קביעותיו של בית משפט קמא בנוגע לשאלת האחריות ועל כך ערעורם.

הערעור שכנגד
4. המשיבים הגישו ערעור שכנגד בו ערערו על קביעות בית משפט קמא באשר לשיעור הנזק שנגרם לחלקת יהודאי ועל כך שבית משפט קמא לא התחשב בסכום ההשתתפות העצמית ששילמה האגודה להראל.

תמצית העובדות הצריכות לעניין
5. עמוד החשמל נפל בעת שהמערערת מס' 2 (להלן: "החברה") ביצעה, באמצעות מר בועז גוטמן (להלן: " גוטמן") שהוא בעליה של החברה, עבודות לניקוי שיחים ועשבייה בחלקת גזית (להלן: " העבודות"). העבודות בוצעו באמצעות מחפרון השייך לחברה.

תוך כדי ניקוי העשבייה, משך גוטמן באמצעות המחפרון שיח פטל, אשר צמח במרחק של כמטר וחצי מעמוד החשמל ואשר חלק מענפיו היו כרוכים, ככל הנראה, סביב עמוד החשמל.

כתוצאה מנפילת העמוד, כבלי חשמל חשופים, בלתי מבודדים, גרמו לקצר שהצית אש בעשבייה אשר בכרם האגודה וגר ם לשריפה אשר התפשטה לחלקות של אבן פז ושל יהודאי וגרמה נזקים . לחלקת גזית לא נגרם נזק.

פסק דינו של בית משפט קמא
6. בית משפט קמא דחה את התביעה נגד גוטמן באופן אישי מהטעם שהחברה הייתה זו שביצעה את העבודות ועל כך לא הוגש ערעור ( הערה: על אף שהאחריות מוטלת על חברת גוטמן, הרי מאחר שגוטמן ביצע את העבודות אתייחס אל "גוטמן" ב עת הדיון בשאלת הרשלנות).

7. בית משפט קמא דחה את הטענה לפיה גם גזית נושא באחריות לנפילת העמוד בשל כך שהוא לא הזהיר את גוטמן, ולא נקט בפעולות שימנעו את נפילת העמוד, בקבעו כי העמוד אינו דבר נסתר מן העין שגזית היה צריך להסב את תשומת לבו של גוטמן אליו.

בהסתמך על חוות דעתו של מהנדס החשמל, מטעם גוטמן, מר אשר סלוצקי ( להלן: "סלוצקי") קבע בית משפט קמא, כי המראה החיצוני של העמוד לא העיד על מצבו, שכן הריקבון היה בתוך הקרקע ועל כך ניתן היה לעמוד רק בבדיקת אגרונום (בדיקה שחובת ביצועה מוטלת על האגודה). לכן, כך נקבע, גזית לא יכול היה לדעת מה מצבו של העמוד והאם נדרשת זהירות מיוחדת בקשר אליו, ולכן אין מקום לקבוע שהוא התרשל בכך שלא הדריך את גוטמן בעניין זה.

8. בית משפט קמא הוסיף וציין, על סמך הראיות שהובאו בפניו וכן על סמך סעיף 51 לחוק משק החשמל התשנ"ו-1996, כי עמוד החשמל הוא בבעלותה ובאחריותה של האגודה. וכי האגודה הייתה אחראית על העמוד וחייבת בתחזוקתו.

9. עוד קבע בית משפט קמא, על פי נטל ההוכחה ועל פי הראיות שהובאו בפניו, לרבות חוות דעתו של סלוצקי, כי האש פרצה בכרם האגודה.

10. לגבי גוטמן קבע בית משפט קמא, עובדתית, כי קיים "קשר סיבתי ברור בין העבודות שביצע גוטמן, לנפילתו של העמוד".

זאת קבע בית משפט קמא, בהסתמך על: הודאתו של גוטמן לפיה, במהלך העבודות לחישוף העשבייה, הוא משך שיחי פטל, וביניהם גם שיח שהיה מצוי במרחק של כמטר וחצי מהעמוד ולפיה בהחלט ייתכן ש"זרועות" שיח הפטל הגיעו אל העמוד; עדותו של גזית שהגיוני מאד שכך אירע; על דבריו של סלוצקי, אשר אישר בחקירתו שככל הנראה היו שיחים וענפים שנכרכו סביב לעמוד .

11. לגבי אחריות האגודה קבע בית משפט קמא, כי גם למצבו של העמוד יש חלק בקריסתו וזאת - בהסתמך על חוות דעתו של סלוצקי, אשר לא נסתרה (שכן כלל לא הוגשה חוות דעת נגדית) ועל התמונות שצורפו לחוות הדעת , מהם עולה כי בסיסו של העמוד היה רקוב וכי הכבל שעיגן אותו היה חלוד.

בית משפט קמא העיר, כי העובדה שהתובעים (המשיבים כאן) לא הגישו חוות דעת מומחה פועלת לחובת ם, ומחייבת את בית המשפט להניח שהאמור בחוות הדעת לא היה מועיל לתובעים, אלא דווקא מחזק את גרסת הנתבעים (המערערים דכאן) .

עוד ציין בית משפט קמא, בהקשר זה, כי עמודי החשמל הוצבו על ידי האגודה לפני עשרות שנים ולא הוצגה כל ראייה לתחזוקתם או לבדיקת תקינותם של העמודים בכלל, ושל העמוד מושא התביעה בפרט.

מדבריו של גוטמן (בתשובה לשאלה שנשאל) לפיהם " משיכת שיח פטל נעשית כאשר רגליו של המחפרון נעוצות באדמה ", הסיק בית משפט קמא כי הדבר "מלמד על הכוח שנדרש משיכת שיח הפטל".

אומר כבר כעת כי, לטעמי, ללא בירור אופן העבודה של המחפרון בדרך כלל והקשר בין נעיצת רגליו באדמה לבין העבודה הספציפית הזו. ככל שכך עובד המחפרון תמיד - בין אם מדובר בעבודה (במקרה זה - משיכה) הצריכה כוח רב ובין אם מדובר בעבודה שאיננה מצריכה כוח רב, אין בסיס למסקנה שכזו.

12. מסקנתו של בית משפט קמא מהראיות ומהקביעות הנ"ל הייתה, כי "קריסתו של העמוד ארעה משתי סיבות, שלא ניתן לקבוע למי מהן תרומה גדולה יותר: מצבו הרעוע של העמוד מחד גיסא, והעבודות שביצע גוטמן, מאידך גיסא".

לפיכך קבע בית משפט קמא כי גם האגודה וגם החברה אחראים לנפילתו של העמוד, כי ביחסים בינם לבין עצמם, כל אחד מהם אחראי למחצית הנזק שנגרם כתוצאה מכך וכי בהתאם לסעיף 11 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] הם חייבים כלפי התובעים (המשיבים דכאן) ביחד ולחוד, בגין הנזק שנגרם מנפילת העמוד.

13. מעבר לחלוקת האחריות לעצם נפילת עמוד החשמל, סבר בית משפט קמא כי יש לחייב את האגודה באשם תורם אותו העריך בית משפט קמא בשיעור של 10%, בגין מצבו המוזנח של כרם האגודה, אשר לא היה מטופל כחמש שנים עובר לאירוע ונותרה בו צמחיה יבשה, אשר תרמה להתפשטות האש.

14. לגבי הנזק קבע בית משפט קמא, כי הוכח שהשטחים שלטענת ה משיבים ניזוקו, הם אכן שטחים שמוחזקים על ידי המשיבים - כל אחד בשטח שנטען על ידו.

15. אין צורך שאפרט את כל הנזקים ומרכיביהם, כפי שנקבעו על ידי בית משפט קמא, שכן הערעורים שהוגשו בתיק דנן נוגעים לשתי שאלות בלבד.

האחת - טענת האגודה לפיה יש לפצותה בסכום של 10,000 ₪ שהם שיעור ההשתתפות העצמית שניכתה הראל מהפיצויים ששילמה לה בגין הנזק לכרם האגודה (או ב- 5,000 ₪, לפי חלוקת האחריות לנפיל ת עמוד החשמל, כפי שקבע בית משפט קמא).

השנייה - שאלת הפיצוי המגיע ליהודאי, האם לפסוק פיצוי עבור 25 עצי פרי ונוי שניזוקו בשריפה, לפי עלותם של עצים בוגרים (כפי חוות דעת השמאי מטעם התובעים) או שמא לפי עלותם של שתילי עצים צעירים ועלות הטיפול בהם עד להיותם עצים בוגרים (כפי חוות דעת השמאי מטעם הראל).

16. בית משפט קמא העדיף את דעתו של השמאי מטעם הראל, מר יורם מירה (להלן: "השמאי מירה"), אשר העריך את הפיצוי לפי עלות שתילי עצים, כולל עלות הטיפול בהם ואבדן יבול, בסכום כולל של 8,500 ₪, על פ ני השמאי מטעם התובעים, מר פביאן לופטקה מטעם בר-טל שמאים (להלן: "שמאי התובעים") אשר העריך את הפיצוי לפי עלות עצים בוגרים בסך כולל של 51,800 ₪.

על כך הוסיף בית משפט קמא סכומים (על פי חוו"ד השמאי מירה) בגין מערכת השקייה וכו' ו העמיד את סכום הנזק שנגרם ליהודאי על סך של של 12,584 ₪, כמפורט בחוות דעתו של השמאי מירה.

17. בית משפט קמא קבע, בעניין זה, כי על אף שהשבת המצב לקדמותו משמעותה פיצוי בגין עצים בוגרים, לא ניתן להתעלם מכך שמאז השריפה ועד מתן פסק הדין, עברו 4 שנים ומכך שמאז השריפה יהודאי לא ביצע שום פעולה בעצים שבחלקתו (להלן: "הבוסתן").

לגישת בית משפט קמא, אילו יהודאי היה שותל שתילי עצים, סמוך לאחר השריפה, "שתילים אלה היו מגיעים עתה למצב של עצים בוגרים או למצב קרוב לכך". בית משפט קמא לא האמין לדברי יהודאי לפיהם לא היה בידו הסך הנדרש של 50 אלף ₪ על מנת להחליף את העצים בעצים בוגרים וקבע כי הוא לא מילא את חובתו להקטין את הנזק.

בית משפט קמא העדיף את חוות דעתו של מירה גם נוכח דבריו לפיהם העתקה של עץ בוגר היא קשה ויקרה וסיכויי ההצלחה שלה קלושים. משום כך ומשום שהתנהגותו של יהודאי אשר העידה, לדברי בית משפט קמא, על כך שלא היה חשוב לו לקבל עצים בוגרים חדשים באופן מידי, נקבע כי די לפצותו בעלותם של שתילי עצים, שהיא זולה לאין שיעור, מעלות של עצים בוגרים.

18. מתוך סכום הנזק שנפסק לאגודה (15,172 ₪) הפחית בית משפט קמא 10% בגין רשלנותה התורמת של האגודה לקצב התפשטות האש ואת היתרה חילק לשניים - מחצית לחובת האגודה ומחצית - לחובת המערערות.

מסכומי הנזק של אבן פז ושל יהודאי לא הפחית בית משפט קמא את אותם 10 אחוזים בגין אחריות האגודה לקצב התפשטות האש, אלא חילק את סכומי הנזק לשניים - מחצית על האגודה ומחצית על המערערות.

19. בסופו של דבר חייב בית משפט קמא את המערערות לשלם למשיבי ם את הסכומים כדלקמן:

לאגודה - סך של 6827 ₪.
לאבן פז - סך של 3,543 ₪.
ליהודאי - סך של 6,292 ש"ח.

בית משפט קמא פסק לזכות גזית את ההוצאות שהוציא וכן שכ"ט עו"ד בסך של 5,850 ₪ וקבע כי שאר הצדדים יישאו, כל אחד, בהוצאותיו הוא.

תמצית טיעוני הצדדים
טיעוני המערערות

20. המערערות טוענות שבית משפט קמא התעלם מטענתן המקדמית לפיה המשיבים לא הוכיחו את בעלותם בחלקות ואת זכותם לתבוע בגין נזקי השריפה וכי היה עליו לקבל טענה זו.

21. לגופו של עניין טוענות המערערות כי שגה בית משפט קמא בקבעו כי גוטמן גרם לנפילת העמוד ובקבעו כי כבל הפלדה שעיגן את העמוד היה חלוד בלבד ולא קרוע לחלוטין, עוד קודם לאירוע.
לטענתן, עצם נפילת העמוד מספר דקות לאחר עקירת שיח הפטל, מובילה לניתוק הקשר הסיבתי בין פעולת משיכת שיח הפטל לבין נפילת העמוד, ככל שהיה בידי עקירת שיח הפטל להביא לנפילתו.

נטען כי לא ניתן היה להסתמך בעניין זה על דברי גוטמן לפיהם "יכול להיות" קשר כזה, שעה שלא הובאו בפני בית משפט קמא פרטים בעניין זה, היינו - כמה זרועות משיח הפטל היו כרוכות סביב העמוד, היכן הן היו כרוכות ובאיזו עוצמה ואף גוטמן עצמו לא נחקר על כך . מאחר שהנטל להוכיח קשר סיבתי מוטל על המשיבים, היה על בית משפט קמא לקבוע כי לא הוכח קשר סיבתי.
בהקשר לכך אף נטען, כי לא היה בסיס להסתמכות בית משפט קמא על דברי גוטמן, לפיהם בעת ביעור העשבייה רגלי המחפרון היו נעוצות בקרקע, שכן איש לא נחקר באשר לסיבה לנעיצת רגלי המחפרון בקרקע והמשמעות שיש לתת לכך. נטען כי אין מדובר בידיעה שיפוטית אלא בקביעה עובדתית/מקצועית אשר יש לתמוך בחוות דעת מקצועית.

22. עוד נטען כי, על אף שבית משפט קמא סמך על חוות דעתו של סלוצקי, אשר הייתה חוות הדעת היחידה שעמדה בפני ביהמ"ש, הוא התעלם מחלק ממנה ומדברי סלוצקי לפיהם עמוד חשמל תקין אינו צריך היה לקרוס ממשיכת זרועות שיח פטל הכרוכות סביבו.

23. בנוסף נטען, כי בית משפט קמא לא ציין על פי איזו הוראת חוק הוא הטיל אחריות על החברה וכי, אם הכוונה היא לעוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין [נוסח חדש], הרי לא התמלאו מרבית מרכיבי העוולה. לטענתם, אותם נימוקים אשר הביאו את בית משפט קמא לקבוע שגזית אינו אחראי, היו צריכים להביא את בית משפט קמא לקביעה כי גוטמן אינו אחראי. עמוד החשמל נראה תקין וגוטמן לא יכול היה לצפות שהוא יהיה רקוב בבסיסו.

24. עוד נטען, כי גם אם היה מקום להטיל אחריות כלשהי על המערערים, היה על בית משפט קמא לקבוע כי האגודה אחראית בשל אי ביעור העשבייה בכרם האגודה, בשיעור מלא, הן מאחר ש אם כרם האגודה היה מתוחזק כראוי, השריפה כלל לא הייתה פורצת ( כפי שנקבע בסעיפים 41-29 לחוות דעתו של סלוצקי) והן נוכח סעיף 39 לפקודת הנזיקין, שכן מכרם האגודה התפשטה האש לעבר חלקות אבן פז ויהודאי.

מאחר שנקבע כי השריפה פרצה בכרם האגודה, היה על בית משפט קמא להטיל על האגודה אחריות מלאה ולחילופין - היה עליו להחיל את שיעור האשם התורם גם על הפיצוי שנפסק לאבן פז וליהודאי.

25. בנוסף נטען כי הרשלנות הכוללת של האגודה היא כה חמורה, עד שיש בה כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין רשלנותו של גוטמן, ככל שהייתה, לבין רשלנותה של האגודה.

26. לגבי הנזק נטען, כי השמאי מירה אמר בחקירתו הנגדית כי נזקי משיבים 3-1 שוקמו באופן טבעי, כך שלא היה מקום לכל פיצוי נוסף.

תמצית טיעוני משיבים 3-1 בתשובתם לערעור העיקרי ובערעור שכנגד

27. המשיבים טוענים שפסק הדין רצוף טעויות עובדתיות ומשפטיות אשר, לטענתם, מקפחות אותם, אך הם בחרו שלא לערער על הקביעות, למעט לעניין ההשתתפות העצמית ולעניין קביעת בית משפט קמא, לפיה יהודאי לא פעל להקטנת הנזק ו לעניין חישוב הפיצוי לפי עלות של שתילי עצים, בּֽמקום לפי עלות של עצים בוגרים.

28. לטענתם, אין להתערב בקביעת בית משפט קמא, לפיה גוטמן גרם לנפילת העץ, שכן מדובר בקביעה עובדתית שערכאת הערעור אינה מתערבת בה. לטענתם, חסד עשה בית משפט קמא בכך שהשית על גוטמן אחריות בשיעור של 50% בלבד.

לדבריהם, בית משפט קמא קיבל חלק מחוות דעתו של סלוצקי ובחר שלא לקבל חלק אחר ממנה, לעניין הגורם לנפילת העמוד.

29. לעניין הנזק נטען, כי טענת השמאי מירה, בעדותו בביהמ"ש, לפיה הנזקים שוקמו באופן טבעי היא טענה כבושה שלא ניתנה למשיבים הזדמנות להתייחס אליה ולכן צדק בית מש פט קמא בדחותו טענה זו.

אומר, כבר כעת, כי טענה זו נכונה בעיניי. הדברים ברורים ואין צורך לומר יותר מכך.

30. לעניין ההשתתפות העצמית נטען כי בית משפט קמא ציין את טענת האגודה בדבר ההשתתפות העצמית, אך לא נתן לכך ביטוי בסיכום הנזק ו כי יש להסיק מכך שמדובר בהשמטה בלתי מכוונת, לכן מבקשת האגודה להביא בחשבון את סכום ההשתתפות העצמית שהיא שילמה להראל או, למצער, מחצית ממנו, לפי חלוקת האחריות שנקבעה על ידי בית משפט קמא.

31. המשיבים טוענים, עוד, כי היה על בית משפט קמא לפצות את יהודאי לפי עלות של עצים בוגרים והם קובלים על כך שבית משפט קמא בחן את התנהלותו של יהודאי נכון למועד מתן פסק הדין (כארבע שנים לאחר האירוע) ולא נכון למועד הגשת התביעה (כשנה לאחר האירוע). לטענתם, לא ניתן היה לצפות מיהודאי שישתול שתילים בתקווה שעד למתן פסק הדין הם יגדלו לעצים בוגרים, בני 30 שנה, כפי שהיו העצים במטע של יהודאי.

לטענתם, בהקשר זה אין רלבנטיות לסיכויי ההצלחה של נטיעת עצים בוגרים שהרי, מכוח העיקרון של השבת המצב לקדמות, המזיק אינו יכול לפצות את הניזוק בתחליף שאינו דומה לנכס שניזוק.

אם בחר בית משפט קמא לפצות את יהודאי לפי שתילים צעירים, היה עליו להוסיף לפיצוי את סכום ההוצאות שיש להוציא בכדי להביא את השתילים לעצים בוגרים בני 30 שנה, לרבות פיצוי בגין אבדן ההנאה.

תשובת המערערות לערעור שכנגד
32. בתשובתן לערעור שכנגד טוענות המערערות, כי הטענה בדבר השתתפות עצמית נזנחה על ידי המשיבים בסיכומיהם ולכן נכון עשה בית משפט קמא משלא התייחס אליה, מה גם שגובה ההשתתפות העצמית לא הוכח בראיות, כנדרש.

33. לעניין הנזק לבוסתן של יהודאי נטען כי לא הוכח שהבוסתן היה מתוחזק, מדושן או מרוסס ואף לא הוכחה התקופה בה הוא התגורר במקום או טיפח את החלקה.

כן נטען כי מדובר בבוסתן שתועלתו העיקרית היא לנוי, כי השמאי מירה הסביר היטב מדוע לא נכון יהיה להחליף את העצים שניזוקו בעצים בוגרים וכי מדובר בשאלה של מומחיות בה הכריע בית משפט קמא על פי חוות דעתו של השמאי מירה, לאחר ששמאי התובעים לא התייחס לאפשרות זו ועל פי העיקרון של חובת הניזוק להתחשב גם באינטרסים של המזיק ולפעול לשם צמצום נזקו.

המערערות מציינות את חוסר האמון של בית משפט קמא בדברי יהודאי באשר לאפשרותו הכלכלית לשתול עצים בוגרים תחת אלה שנשרפו וטוענות כי יהודאי לא הציג כל טעם ענייני לבחירה במנגנון הפיצוי הגבוה.

34. האגודה טענה (בכובעה כצד שלישי בבימ"ש קמא) כי המערערים לא שלחו לה הודעה, כצד שלישי, ולכן אין יריבות ביניהם לעניין השבה, השתתפות או שיפוי של האגודה בפיצוי בו יחויבו כלפי אבן פז ויהודאי, אך במסגרת הדיון בערעור חזרה בה מטענה זו.

עיקרי טיעון מטעם גזית

35. בנוסף לטענות ארוכות לגופו של פסק הדין שניתן בבית משפט קמא, טוען גזית כי מאחר שאיש מהצדדים לא ערער על דחיית התביעה נגדו, לא היה צורך לצרפו לערעור והוא עומד על פסיקת הוצאות לטובתו.

דיון והכרעה
36. לאחר שנתתי דעתי לפסק דינו של בית משפט קמא ולטיעוני הצדדים ולאחר שקראתי את כל החומר שלפניי, לרבות פרוטוקול הדיון וחוות הדעת שהוגשו, מצאתי כי יש להתערב בפסק דין של בית משפט קמא, באופן חלקי.

אחריותו של גוטמן

37. בית משפט קמא קבע, כאמור, כי קיים קשר סיבתי ברור בין העבודות שביצע גוטמן, ובין נפילתו של העמוד. עיון בנימוקי בית משפט קמא בעניין זה מעלה כי מדובר בקביעה של קשר סיבתי עובדתי, בלבד.

כזכור - בית משפט קמא, קבע קיומו של קשר סיבתי, בהסתמך על: הודאתו של גוטמן לפיה, במהלך העבודות לחישוף העשבייה, הוא משך שיחי פטל, וביניהם גם שיח שהיה מצוי במרחק של כמטר וחצי מהעמוד ולפיה בהחלט ייתכן ש"זרועות" שיח הפטל הגיעו אל העמוד; על עדותו של גזית שהגיוני מאד שכך אירע; ועל דבריו של סלוצקי, אשר קבע בחוות דעתו ואישר בחקירתו שככל הנראה היו שיחים וענפים שנכרכו סביב לעמוד.

38. עוד קבע בית משפט קמא, כזכור, כי גם למצבו של העמוד יש חלק בקריסתו וזאת - בהסתמך על חוות דעתו של סלוצקי, אשר לא נסתרה (שכן כלל לא הוגשה חוות דעת נגדית) ועל התמונות שצורפו לחוות הדעת, כי בסיסו של העמוד היה רקוב וכי הכבל שעיגן אותו היה חלוד

39. בקביעת בית משפט קמא, בדבר קיומו של קשר סיבתי עובדתי אין בדעתי להתערב, שכן הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיוני ת, אלא במקרים קיצוניים וחריגים ואילו נושא הקשר הסיבתי העובדתי, במקרה דנן, אינו נמנה עליהם [ראו: ע"א 56/82 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח עבדאללה מוסה רחאל (16.10.1986); ע"א 296/82 ד"ר ישעיה נבנצאל נ' ג'רסי ניוקליאר - אבקו איזוטופוס אינק (27.05.1986); ע"א 734/76 פלוני נ' אלמונים (14.06.1978) ע"א 79/56 המפקח על נכסי נפקדים, מחוז חיפה נ' מנחם צויברג (18.07.1957); ע"א 560/84 דייזי נחמן נ' קופת חולים של הסתדרות העובדים בארץ ישראל (02.06.1986); רע"א 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ (06.12.1985)].

40. עם זאת, בקביעת קשר סיבתי עובדתי אין די; לקשר הסיבתי שני פנים.  האחד - קשר סיבתי עובדתי, במסגרתו בוחן בית המשפט האם קיים קשר סיבתי עובדתי בין מעשהו או מחדלו של המזיק, לבין הנזק שנגרם לניזוק; על המעשה להוות "סיבה בלעדיה אין", לגרימת הנזק, כלומר - שאלמלא המעשה או המחדל של הנתבע, הנזק לא היה נגרם ("מבחן האלמלא") "על התובע להוכיח, במידת ההוכחה הנוהגת במשפט אזרחי, שאלמלא התרשל הנתבע - הנזק לא היה נגרם" ראו: ע"א 4371/12 רו"ח אילן שגב נ' שפיר מבנים תעשיות (2002) בע"מ (‏17.9.2014).

41. הפן השני של הקשר הסיבתי, הוא קשר סיבתי משפטי, אשר נבחן בכמה מבחנים, לפי העניין: מבחן הצפיות הסבירה - האם המזיק, כאדם סביר, יכול היה לצפות שהתרשלותו תגרום לנזק; מבחן הסיכון - האם הנזק נמצא בתחום הסיכון שנוצר עקב ההתנהגות הרשלנית של המזיק; מבחן השכל הישר - האם ההתרשלות תרמה בפועל לתוצאה המזיקה. ראו: ע"א 23/61 סימון נגד מנשה, פ"ד יז 449, 463-6; רע"א 4394/09 לנדרמן נגד סגיב הנדסה, (30.12.2010). "'מבחן העל' הוא מבחן הסיכון, ואילו מבחן הצפיות הוא אך נגזרת או יישום קונקרטי של מבחן הסיכון, שבמסגרתו אנו בוחנים אם הסיכון שהתממש הוא מסוג הסיכונים בגינם אנו רואים את התנהגות המזיק כעוולתית" ראו דברי כבוד השופט פוגלמן בע"א 7144/14 נתן מכנס נ' מעון רוחמה (‏3.9.2015) ופסקי הדין הנזכרים שם (להלן: " עניין מכנס").
כן ראו: ע"א 4371/12 רו"ח אילן שגב נ' שפיר מבנים תעשיות (2002) בע"מ (17/09/2014), שם הובהר (אם כי בעניין אחר), כי: "אין די בהוכחה כי הנזק נגרם עקב התרשלות הנתבע, אלא יש להראות כי הנזק שנגרם בפועל כתוצאה מההתרשלות הוא התממשות של 'סיכון עוולתי'. דהיינו, רק אם הנזק נגרם כתוצאה מהתממשותו של סיכון שניתן היה לצפותו מראש ושנטילתו היא בלתי סבירה, תוטל אחריות ברשלנות. מבחן זה של זיקה סיבתית משפטית הוכר בפסיקה כ'מבחן הסיכון', ולצידו נקבעו אף 'מבחן הצפיות' ו'מבחן השכל הישר' לשם קביעת סיבתיות משפטית בדיני הנזיקין...". (שם, פיסקה 30)
42. בענייננו, בית משפט קמא כלל לא דן בשאלה האם מתקיים קשר סיבתי משפטי, בין פעולותיו של גוטמן לבין הנזקים שנתבעו בתביעה. שקלתי אם להחזיר את הדיון לבית משפט קמא על מנת שידון בכך, אך בסופו של דבר, מאחר שלצורך הדיון בשאלה זו אין צורך בקביעת ממצאי מהימנות ולאור הסְכומים בהם מדובר, אשר אינם מצדיקים זאת, החלטתי לדון בכך במסגרת פסק דין זה.

43. לא אחזור על מושכלות יסוד בדבר חובת זהירות מושגית וקונקרטית ולא אדרש, במסגרת זו, לגישות השונות שהתפתחו בפסיקה באשר לאופן בו יש לבחון את עוולת והקשר הסיבתי [ראו: פסק דינה של כבוד השופטת ע' ארבל בע"א 9313/08 רות אופנברג נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב - יפו (07.09.2011) ]; חוות דעתו של כבוד השופט עמית בע"א 4486/11 פלוני נ' פלוני, (15.7.2013); ע"א 3521/11 עו"ד דניאל וגנר נ' מזל עבדי, סז(1) 84 (2014) ] ואסתפק בכך שאומר כי בנסיבותיו של המקרה דנן, נוכח כך שהעבודה שביצע גוטמן בחלקת גזית בוצעה באמצעות מחפרון ונוכח קיומו של עמוד חשמל בחלקה, על המסוכנות הטבועה בעמוד חשמל, חלה על גוטמן חובה ל השתמש במחפרון בזהירות ובאופן שלא יגרום נזק.

44. השאלה אם גוטמן צריך היה לצפות שמשיכת שיח הפטל באמצעות המחפרון תגרום להפלת עמוד החשמל והאם היה צריך לצפות שככל שעמוד החשמל ייפול, יגרום הדבר לנזקי שריפה , תלויה במארג העובדתי שהתקיים במקרה. לעניין זה אציין כי החובה לצפות את הנזק איננה חובה לצפות את כל פרטי הנזק, במקרה זה - הצתת אש בכרם האגודה והתפשטות האש לחלקות נוספות, אלא די בכך שניתן היה לצפות שהפלת עמוד החשמל תצית שריפה.

45. לעניין הפלת עמוד החשמל יש להביא בחשבון, לחובת גוטמן, את העובדות עליהן הצהיר בתצהירו ובכלל זה את היותו תושב המושב אשר מכיר היטב את המקום, לרבות חלקתו של גזית והחלקות הסמוכות לה. את ידיעתו (עליה הצהיר) כי חלקות אלה היו מוזנחות והייתה בהם צמחייה יבשה רבה "המהווים כר נוח להתפרצות שריפה ו/או להתפשטותה" (סעיף 6 לתצהירו). את ידיעתו כי על עמוד החשמל היו כבלים חשמליים, חלקם מבודדים וחלקם לא מבודדים, כאשר החלק המבודד היה בחלקת גזית והחלק הלא מבודד - בחלקה הסמוכה (סעיף 7 לתצהירו) ואת דבריו (גם בפני ה שמאי סלוצקי) כי היו מקרים של שריפות כתוצאה מליקויים ברשת החשמל במושב. בנסיבות אלה, ערעורו של עמוד חשמל ישן, אשר ניצב בחלקת גזית מזה שנים רבות, נמצא בגדר מתחם הצפיות של גוטמן ולכן היה עליו לנקוט משנה זהירות בביעור שיחי הפטל בסביבתו של העמוד.

46. גוטמן אישר (רק בעדותו ולא בתצהירו) שהוא משך שיחי פטל במרחק של כמטר-מטר וחצי מהעמוד וכי זרועות של שיח פטל יכולות להגיע רחוק וציין כי "יכול להיות, לא בטוח" שזרועות שיח הפטל שהוא משך הגיעו עד לעמוד. הוא אמנם לא נשאל ספציפית אם בדק את הצמחייה סביב עמוד החשמל בטרם החל בעבודות, אולם מדבריו עולה, שהוא לא בדק זאת.

47. בעניין זה יש עוד לתת את הדעת לדבריו של סלוצקי (המומחה מטעם גוטמן) בחוות דעתו, לפיהם "לאור הליקויים הקשים של עמוד החשמל, כפי שתוארו לעיל, ניתן להניח כי שיח הפטל עצמו הוא זה שתמך בעמוד החשמל ולאחר שהוסר, לא היה מה שיתמו ך בעמוד החשמל ועל כן היה חשוף לנפילה אף עקב רוח מצויה, כפי שקרה בפועל" (סעיף 41.5 לחוות דעתו).

48. בנסיבות אלה ניתן לקבוע, כי גוטמן צריך היה לבדוק את השטח בטרם ביצוע העבודות, ובפרט את השיחים המצויים בקרבת עמוד החשמל. חוות דעתו של סלוצקי (מטעמו של גוטמן) מבססת מסקנה כי אילו היה עושה זאת, היה נוכח לדעת כי שיח הפטל כרוך היטב סביב העמוד ונוכח ידיעתו על הזנחת מערכת החשמל במושב ושריפות שנגרמו עקב כך, היה עליו להימנע ממשיכת שיח הפטל, מחשש שהדבר אשר יפעיל לחץ על עמוד החשמל. זאת - גם אם לא ידע על מצבו הרעוע במיוחד של העמוד, הנמצא באחריות האגודה.

יש לציין כי גוטמן לא סיפק בתצהירו כל פרטים לגבי שיח הפטל - מה היה גודלו, מה כמות הזרועות שהיו כרוכות סביב העמוד וכיוצא באלה פרטים, אשר מהם ניתן להעריך האם צריך היה לצפות שמשיכת השיח תגרום לנפילת העמוד, וכל שאמר היה, כי עמוד חשמל אינו צריך ליפול ממשיכת שיח פטל, שהוא בעל שורשים רוחביים שאינם חודרים לעומק הקרקע.

מאחר שסעיף 39 לפקודת הנזיקין חל גם על מי שהבעיר את האש או שהיה אחראי להבערת האש, נטל ההוכחה שלא התרשל מוטל על גוטמן והוא לא עמד בנטל זה.

49. לפיכך, יש לקבוע כי גוטמן הפר את חובות הזהירות המוטלות עליו ותרם, ברשלנותו, לנפילת העמוד.

50. עם זאת, נוכח מצבו הרעוע במיוחד של עמוד החשמל והיות כבל הפלדה שהיה אמור לעגן אותו לקרקע, קרוע וחסר (כפי שקבע סלוצקי בסעי פים 24 ו- 42.4 לחוות דעתו) ולא "רק" חלוד, מוצאת אני מקום להתערב בחלוקת האחריות לנפילת העמוד, אשר קבע בית משפט קמא, בין גוטמן לבין האגודה.

51. אציין כי בנוגע למצבו של העמוד, הייתה מונחת בפני בית משפט קמא חוות דעת אחת בלבד - היא חוות דעתו של סלוצקי. בית משפט קמא קיבל חוות דעת זו ואף ציין כי אי הבאת חוות דעת נגדית פועל לרעת התובעים. אלא, ש בשקילת חלוקת האחריות בין גוטמן לאגודה, לא נתן בית משפט קמא משקל מספיק לכל ה אמור בחוות דעתו של סלוצקי בנוגע למצב העמוד.

על פי חוות הדעת, העיגון של העמוד בקרקע היה בשיעור של 15% בלבד (מתוך 100% של עיגון נדרש). העיגון היה כה רעוע, עד שסלוצקי סבר, כאמור, כי העמוד נותר לעמוד רק בזכות שיח הפטל (או שיחי פטל שהיו סביבו). על כך יש להוסיף את העובדה שהעמוד לא היה מעוגן בכבל, כנדרש, שכן כבל הפלדה שעיגן אותו נמצא חלוד וקרוע. סלוצקי קבע (על פי החלודה) שהוא היה קרוע עוד קודם לאירוע וקביעה זו לא נסתרה.

52. בנסיבות אלה, האחראית העיקרית לנפילת העמוד היא האגודה. רשלנותה של האגודה בתחזוקת עמוד החשמל , הייתה רשלנות גבוהה והיוותה הסיבה ה עיקרית (גם אם לא המכרעת) לנפילת העמוד , בעוד שרשלנותו של גוטמן במשיכת שיח הפטל ללא בדיקת השטח, הייתה רשלנות קטנה בהרבה.

לטעמי, נכון לחלק את האחריות לנפילת העמוד באופן ש- 75% מכך רובצים על כתפי האגודה ורק 25% על כתפיו של גוטמן וכך אני קובעת.

רשלנות האגודה בתחזוקת כרם האגודה
53. צודקים המערערים בטענתם לפיה מאחר שהאש פרצה בשטח כרם האגודה, הנטל להוכיח שלא התרשלה ב תחזוקת הכרם, מוטל על האגודה, בהתאם לסעיף 39 לפקודת הנזיקין. בית משפט קמא קבע שבגין התרשלותה בתחזקת הכרם, דבר שהביא להתפשטות מהירה יותר של האש, יש להשית עליה אשם תורם בשיעור של 10%.

בנסיבות העניין ונוכח כל האמור לעיל, לרבות מודעותו של גוטמן לעשבייה אשר בכרם האגודה ובחלקות הסמוכות, אינני מוצאת מקום להתערב בהערכה זו.

ההשתתפות העצמית
54. אינני מוצאת מקום לקבל את טענת האגודה בנוגע להשתתפות העצמית; ככל שסברה מנורה כי בית משפט קמא השמיט התייחסות לנושא זה, היה עליה להגיש בקשה מתאימה לבית משפט קמא.

בחינת העניין לגופו מעלה כי, אכן, הטענה נטענה על ידי האגודה בכתב התביעה, אך לא מצאה ביטוי בסיכומיה וגם משום כך אין מקום להתערבות ערכאת הערעור.

הנזק
55. הערעור היחיד בנושא הנזק הוא ערעורו של יהודאי על כך שנפסק לו פיצוי בגין שתילים צעירים ולא בגין עצים בוגרים.

בעניין זה אומר כי נוכח הראיות שהובאו בפני בית משפט קמא ובעיקר נוכח חוות דעתו של השמאי מירה ועדותו, אינני מוצאת מקום להתערב בקביעת בית משפט קמא לפיה נכון היה לשקם את הבוסתן על ידי שתילת שתילי עצים צעירים ולא עצים בוגרים, אם כי אינני סבורה שנכון היה להשקיף על התנהלותו של יהודאי "במבט לאחור", כפי שנהג בית משפט קמא.

56. עם זאת, נוכח דבריו של השמאי מירה בבית המשפט באשר לבעייתיות הגדולה שבהעתקת עצים בוגרים, לרבות חוסר האפשרות להעתיק חלק מסוגי העצים שהיו בבוסתן, נכון היה לפצות את יהודאי בעלותם של שתילים צעירים, כולל עלות טיפול בהם למספר שנים קדימה, כולל אבדן פרי, עד למצב בו יתנו פרי כפי שנותנים עצים בוגרים, כפי שנתנו העצים בבוסתן טרם השריפה.

57. השמאי מירה העריך את העלות של החלפת העצים בשתילים צעירים, ב- 600 ₪ לכל עץ, כולל עלות הטיפול בו עד בגרות וכולל רכישת פירות עד שהעצים החדשים יניבו פרי. ספק רב בעיניי אם הערכתו מכסה את כל האמור לעיל, אולם הוא לא נחקר לפרטי פרטיה של הערכתו ועדותו והערכתו לא נסתרו.

מנגד - שמאי התובעים בחר לכלול בחוות דעתו חלופה אחת בלבד, של החלפת העצים שנשרפו בעצים בוגרים. גם לאחר שהתקבלה חוות הדעת של השמאי מירה, לא מצאו המשיבים לנכון להמציא חוות דעת נגדית אשר תסתור את הערכתו של השמאי מירה לפיה עלות שתיל, כולל הטיפול בו עד להיותו עץ בוגר וכולל אבדן פרי , נמוכה מדי.

המשיבים טענו בערעור לאבדן הנאה מהבוסתן אולם נזק (שהוא נזק לא ממוני) לא נתבע במסגרת התביעה.

58. בנסיבות אלה, גם אם נראה כי מדובר בפיצוי נמוך, לא ניתן היה לפסוק סכומים מעבר למה שנפסק.

התוצאה
59. התוצאה היא, שאני מקבלת את הערעור באופן חלקי וקובעת כי במקום חלוקת האחריות לנפילת עמוד החשמל בשיעור של 50% X 50%, תושת על האגודה אחריות בשיעור 75% ואילו על חברת גוטמן תושת אחריות בשיעור 25%.

בנוסף, אני מקבלת את טענת המערערים לפיה יש להפחית גם מהפיצוי המגיע ליהודאי ולאבן פז, את האשם התורם בשיעור 10% שהושת על האגודה, בגין תחזוקת כרם האגודה. זאת - בשל התרומה של מצב התחזוקה לקצב התפשטות האש ובשל חובת ההוכחה המוטלת על האגודה כמי שמהכרם השייך לה התפשטה האש לחלקותיהם של אבן פז ושל יהודאי.

שאר חלקי פסק דינו של בית משפט קמא יוותרו בעינם.

60. הצדדים יערכו תחשיב על פי האמור לעיל ו ככל שיהיה צורך בכך, יגישו פסיקתה מוסכמת לחתימתי, עד לא יאוחר מיום 13.9.20.

פסיקת הוצאות הערעור
חיוב המשיבים בהוצאות

61. בנסיבות העניין אני מחייבת את המשיבים 1 ו- 3 לשלם למערערת הוצאות הערעור בסך של 3,000 ₪.

הוצאותיו של גזית

62. טענת גזית לפיה לא היה צריך לצרפו לערעור היא טענה שגויה, שכן על מערער לצרף לערעור את כל מי שהיה צד להליך בערכאה דיונית.

איש מהצדדים לא ערער על דחיית התביעה נגד גזית, אם כי נטען כי קביעה זו של בית משפט קמא הייתה שגויה. נוכח היות גזית בעלים של החלקה בה בוצעו העבודות ואמור להכיר היטב את המתרחש בה, אף טוב יותר מגוטמן, לא ניתן לומר שאין ממש בטענות אלה.

מכל מקום - מאחר שלא הוגש ערעור על דחיית התביעה נגדו, די היה שגזית יגיש הודעה לתיק בית המשפט ויבקש לפטור אותו מלקחת חלק בהליך והדעת אף נותנת שיכול היה לקבל על כך הסכמת שאר הצדדים.

בנסיבות אלה אינני סבורה שיש לזכות את גזית בהוצאות בשל צירופו לערעור.

החזר העירבון
63. העירבון לערעור, שהופקד על ידי המערערים יוחזר להם באמצעות בא כוחם.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתנה היום, כ"ו אב תש"פ, 16 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.