הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 55695-10-17

בפני
כב' השופט יגאל גריל, שופט עמית

המבקש:

ח'אלד עודה
ע"י ב"כ עו"ד גסאן ח'ורי

נגד

המשיב:
ג'מאל זבידה
ע"י ב"כ עו"ד ד. טימסית

החלטה

א. בפניי בקשה לביטול פסק-הדין שניתן על-ידי הרכב הערעורים ביום 15/5/18, לפי סעיף 79א של חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, ו לפיו חויב המבקש (שהיה משיב מס' 2 בערעור) לשלם למשיב (שהיה המערער בערעור), את הסכום של 250,000 ₪.

ב. הנסיבות הצריכות לעניין הינן בתמצית אלה:

ביום 29/10/17, הגיש המשיב ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום בחיפה (כב' השופטת נסרין עדוי) מיום 21/8/17, בת"א 25846-07-11, לפיו נדחתה תביעתו של המשיב כנגד מי שהיה המשיב מס' 1 בערעור, מג'ד עודה, וכנגד המשיב מס' 2, ח 'אלד עודה (שהוא המבקש – ב בקשה לביטול פסק-הדין שניתן בערעור).

יצוין, שמי שהיה המשיב מס' 1 בערעור, מג'ד עודה, נכנס להליכי פש"ר ולפיכך ההליכים כנגדו עוכבו. בהתאם לכך התנהל הדיון בפני הרכב הערעורים בין המשיב בבקשה זו (שהיה המערער) לבין מי שמבקש את ביטול פסק הדין שבערעור (ח'אלד עודה), שהיה המשיב מס' 2 בערעור.

אוסיף, שפסק-הדין לפי סעיף 79א של חוק בתי המשפט מיום 15/5/18, ניתן לאחר שהתקיים דיון ביום 9/5/18 בפני ההרכב אשר הציע לצדדים שישקלו מתן הסכמה לכך שההרכב ייתן את פסק-דינו לפי סעיף 79א של חוק בתי המשפט. לאחר שההסכמה ניתנה ונשמעו לעניין זה טיעוני באי כוח הצדדים, נתן ההרכב, כאמור כבר לעיל, את פסק-דינו.
ג. עתה מונחת בפניי בקשתו של מר ח'אלד עודה, באמצעות בא-כוחו הנוכחי, עו"ד גסאן ח'ורי לביטולו של פסק-הדין.

נטען, שמבקש הביטול , מר ח 'אלד עודה, לא ידע על-כך שהמשיב בבקשה זו הגיש ערעור לבית-משפט זה על כך שתביעתו נדחתה על ידי בית-משפט השלום. נטען עוד, שעו"ד אבו אלניל, אשר הופיע בשמו של המבקש בדיון שהתקיים ביום 9/5/18, לא הביא את הערעור לידיעתו, ול כן לא הופיע המבקש בישיבת 9/5/18, ואף צוין בפרוטוקול של אותה ישיבה, שהוא אינו נוכח.

לטענת המבקש, נודע לו על פסק-הדין רק לאחרונה במסגרת תביעת חוב שהגיש כנגדו המשיב (ג'מאל זבידה) במסגרת הליכי פש"ר המתנהלים כנגד המבקש בבית המשפט המחוזי בחיפה בתיק פש"ר מס' 58852-06-17.

מוסיף המבקש, שהוא לא חתם ולא נתן כל הרשאה מפורשת לעו"ד אבו אלניל להופיע בשמו, בהליך הערעור.

עוד טוען המבקש, שבתאריך 26/6/17, נפתחו כנגדו הליכי פש"ר בתיק פש"ר 58852-06-17 (מחוזי חיפה) ובתאריך 4/1/18 ניתן כנגדו צו כינוס במסגרת תיק הפש"ר . בצו אשר ניתן הורה בית-המשפט על עיכוב כל ההליכים מכל סוג שהוא כנגד החייב (הוא המבקש). העתק ההחלטה מצורף לבקשת הביטול.

לפיכך טוען המבקש, כי שעה שהתקיים בתאריך 9/5/18 הדיון בפני ההרכב, היה קיים צו לעיכוב כל ההליכים כנגדו, וגם כשניתן פסק-הדין בתיק הערעור, היה תלוי ועומד צו לעיכוב כל ההליכים כנגד המבקש. מכאן, שניהול הליך הערעור, עמד בניגוד לצו עיכוב ההליכים שניתן במסגרת תיק הפש"ר.

מוסיף המבקש, שאילו ידע על הליך הערעור, היה הוא מודיע לבית-המשפט על-כך שניתן נגדו צו כינוס ועיכוב ההליכים. עצם מתן פסק-הדין במסגרת תיק הערעור כנגד המבקש, בעודו מצוי בהליכי פש"ר, גורם לו לנזקים בלתי-הפיכים, בעוד שכנגד הנתבע האחר (מג'ד עודה), עוכבו ההליכים בהיותו בהליכי פש"ר.

ד. לבקשת ביטול זו, מצורף תצהירו של עורך הדין, וליד אבו אלניל, המציין, שהוא ייצג את המבקש בהליך שהתנהל בין הצדדים בבית משפט השלום בחיפה, וכי הוא אכן הופיע בערעור בתיק שהתנהל ביום 9/5/18 בפני ההרכב (ע"א 55695-10-17), ואולם, כך מציין עו"ד אבו אלניל בתצהירו, המבקש, ח'אלד עודה, לא ידע אודות הערעור ועוה"ד אבו אלניל לא הצליח ליצור איתו קשר, ומכאן שהופעתו בפני בית-המשפט של ערעור הייתה, כדבריו, מטעמי אחריות.

עוד מציין עו"ד אבו אלניל, בסעיף 7 של תצהירו, שהוא לא ידע שמר ח'אלד עודה נמצא בהליכי פש"ר, איש לא הודיע לו על-כך, ולכן הוא גם לא העלה טענה זו בפני בית-המשפט של ערעור.

ה. בתגובתו לבקשה לביטול פסק-הדין, טוען ב"כ המשיב, עו"ד טימסית, שבקשת הביטול לוקה בחסר, נעדרת פרטים מקום שהיה צורך לפרטם, וכמו כן לוקה הבקשה בחוסר בהירות קיצוני.
נטען, בתגובת ב"כ המשיב, שהליכי הפש"ר בעניינו של המבקש, ננקטו ביום 26/6/17 ובמועד זה, טרם ניתן פסק-דינו של בית-משפט השלום (ת"א 25846-07-11), הואיל ופסק-הדין של בית-משפט השלום ניתן רק ביום 21/8/17.

נטען, שכבר ביום 26/6/17, היה על המבקש לפנות לבית-משפט השלום ולבקש את הפסקת ההליכים, נוכח הליך הפש"ר ואין הסבר מדוע הדבר לא נעשה.

באשר לטענת עו"ד אבו אלניל שהמבקש לא ידע אודות הערעור, סבור ב"כ המשיב, שעו"ד אבו אלניל יכול היה לציין רק טענה שבידיעה, ואולם, לא ניתן לציין טענה של אי-ידיעה, כלומר, עו"ד אבו אלניל לא יכול היה לדעת האם אכן מבקש הביטול לא ידע אודות הערעור.

גם טענת עו"ד אבו אלניל, שהוא הופיע בערעור מטעמי אחריות, איננה מקובלת על בא כוח המשיב, הטוען, כי התנהלות זו איננה סבירה . כמו כן נטען, שגם טענת עו"ד אבו אלניל שהוא לא ידע כי מרשו (מבקש הביטול) היה בהליכי פש"ר, לוקה בחוסר סבירות.

מוסיף ב"כ המשיב, שבדיון בפני ההרכב מיום 9/5/18, היה נוכח אחיו של המבקש, מר עבד עודה. לטענת ב"כ המשיב, האח נשלח על ידי המבקש חאלד במקומו לדיון בערעור, וגם אם לא, הרי סביר יותר, שהאח עבד הודיע לאחיו – המבקש – על תוצאות הדיון . אין זה סביר שהאח עבד לא עדכן את אחיו במשך שנתיים עד להגשת הבקשה לביטול פסק-הדין.

מוסיף ב"כ המשיב, כי מפרוטוקול הדיון מיום 9/5/18, עולה, שהרכב הערעורים הציע לצדדים שיינתן פסק-דין לפי סעיף 79א של חוק בתי המשפט. עו"ד אבו אלניל השיב, שאין באפשרותו לתת מענה להצעת בית-המשפט , וכי עליו להתייעץ עם מרשו מחוץ לאולם . לאחר הפסקת ההתייעצות, חזר עו"ד אבו אלניל ונתן את הסכמתו להצעת בית-המשפט למתן פסק דין לפי סעיף 79א.

עוד ובנוסף, טוען ב"כ המשיב, שהמבקש בחר להתעלם מהליך אישור המסירה עליו חתם בכל הנוגע לידיעתו על הליך הערעור.

המבקש ח'אלד עודה, התעלם, כך נטען, מתצהירו של מר ליאור עובדיה אשר ביקר שלוש פעמים בביתו של המבקש ח'אלד עודה, עד אשר מצא אותו והגיש לו את הודעת הערעור ועליה חתם המבקש "ח'אלד עודה" בעצמו, ועוד מוסיף ב"כ המשיב, כי תצהירו של מר עובדיה נמצא בתיק בית-המשפט והיה נגיש לב"כ המבקש שבחר להתעלם מן האמור בו.

טענת ב"כ המשיב היא, שהמבקש ידע אודות הליך הערעור, אך בחר להתעלם מחובתו והסתפק בכך ששלח את עו"ד אבו אלניל במקומו לבית-המשפט לכן, גם אין המדובר במקרה זה בפסק-הדין שניתן בהעדר הגנה.

כעולה גם מפרוטוקול הדיון מיום 9/5/18, יצא עו"ד אבו אלניל להתייעץ עם המבקש לגבי השאלה, האם להסכים למתן פסק-דין לפי סעיף 79א של חוק בתי המשפט, אם לאו, ולא הועלתה טענה מצד עו"ד אבו אלניל, שלא עלה בידו להשיג טלפונית את המבקש, והרי אלמלא דיבר עו"ד אבו אלניל עם המבקש במהלך ההפסקה שהייתה בדיון, ממילא תשובתו לבית המשפט אמורה הייתה להיות שלילית.

מתוך כך שעו"ד אבו אלניל נענה להצעת ההרכב באשר למתן פסק-דין לפי סעיף 79א של חוק בתי המשפט, הסקנה היא שעלה בידו להשיג את המבקש טלפונית, ושקיבל את הסכמתו.

בנוסף, מציין ב"כ המשיב, שככל שניתן פסק-דין במעמד צד-אחד, רשאי הצד שכנגד להגיש בקשה לביטול פסק-הדין בתוך 30 יום מן המועד שהומצא לו פסק-הדין (תקנה 214 של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), ואולם, ככל שבקשת הביטול הוגשה לאחר שחלפו 30 הימים מאז נודע למבקש על פסק-הדין, עליו להגיש בקשה מיוחדת לצורך הארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק-דין, ובמקרה כזה, על בית-המשפט לדון תחילה בבקשה להארכת המועד, ובקשה כזו לא הוגשה. לטעמו של ב"כ המשיב, אף אין כל נימוק ראוי, מדוע לא ראה המבקש לנכון להגיש את בקשת הביטול במועד הנדרש.

הדעת נותנת שלאחר הדיון נשוא פסק הדין שניתן בערעור, פנה עו"ד אבו אלניל למבקש על-מנת להסדיר את שכרו, או לדווח לו על תוצאת פסק-הדין. ואולם, לא המבקש ולא עו"ד אבו-אלניל, פירטו דבר בעניין השאלה – מה קרה לאחר הדיון נשוא פסק-הדין שבערעור.

בנוסף, טוען ב"כ המשיב, שדחיית בקשתו של המבקש לביטול פסק-הדין, לא תפגע בזכות היסוד של גישה לערכאות המשפט, הואיל ומדובר בהתנהלות חסרת תום לב מצד המבקש, לרבות זלזול מופגן בהליכי בית-המשפט.

עתירת ב"כ המשיב היא, שתידחה הבקשה לביטול פסק-הדין, תוך חיוב המבקש בהוצאות.

ו. בא-כוחו של המבקש, עו"ד גסאן ח'ורי, הגיש את תשובתו לתגובת המשיב. במסגרת התשובה נטען, שלכל אורך ההליך שהתנהל בת"א 25846-07-11 של בית-משפט השלום בחיפה, טען המבקש, שלא היה לו כל קשר להסכם שהיה עם מג'ד עודה (משיב מס' 1 בערעור) ואביו של מג'ד. גם חוות-דעתו של הגרפולוג לא אישרה שהחתימה על ההסכם היא של המבקש. למעשה, כך טוען המבקש, לא עלה בידי המשיב להוכיח את תביעתו כנגד המבקש, וזאת בשני סבבים.

דהיינו, בפעם הראשונה נדחתה תביעתו של המשיב, ובית-המשפט של ערעור, החזיר את התיק ואפשר למשיב להשלים ראיות, אך גם לאחר השלמת הראיות דחה בית-משפט השלום את התביעה פעם נוספת.

לעניין אישור המסירה שצורף על-ידי המשיב לתגובה שהוגשה מטעמו, טוען בא-כוח המבקש, שהחתימה על אישור המסירה, איננה חתימתו של המבקש, מספר תעודת הזהות על גבי אישור המסירה, איננו מספר הזהות של המבקש, וקיימים בישוב אעבלין לפחות עוד שלושה אנשים כמעט באותו גיל של המבקש, ובאותו שם: ח 'אלד עודה, ולכן אין לדעת למי נמסרה והאם בכלל נמסרה ההזמנה, ועל -גבי אישור המסירה אין כל פירוט של המסמכים שנטען כי נמסרו.

לטענת ב"כ המבקש, לא סתר המשיב את הטענה שהמבקש לא ידע אודות הדיון בערעור, שכן אישור המסירה משולל כל תוקף והחתימה עליו איננה חתימתו של המבקש, ומספר תעודת הזהות איננו של המבקש. עוד טוען ב"כ המבקש, שהמשיב לא סתר את טענת המבקש שנודע לו על פסק-הדין רק לאחרונה במסגרת תביעת החוב שהגיש המשיב כנגד המבקש במסגרת הליכי פשיטת-הרגל.

המשיב, כך טוען ב"כ המבקש, מסתיר מבית-המשפט, כי מאז שניתן פסק-הדין בערעור (במאי 2018), ועד היום, לא נקט המשיב בהליכי הוצאה לפועל כנגד המבקש, ואילו היה המשיב נוקט בהליכי הוצאה לפועל כנגד המבקש, ברור שהמבקש היה פונה במוע ד מוקדם יותר לבית-המשפט.

מוסיף ב"כ המבקש, בכל הנוגע לכך שאחיו של המבקש הופיע לדיון שהתקיים בערעור ביום 9/5/18, שבגלל התביעה נשוא הליך זה, נוצר נתק מלא בין המבקש לבין אחיו תקופה ארוכה ואיש לא הודיע למבקש על הדיון.
ב"כ המבקש מדגיש, שמאז הדיון מיום 9/5/18 איש לא הודיע למבקש על הערעור נשוא הדיון, ובפרוטוקול עצמו, מאותו תאריך, צוין שהמבקש אינו נוכח.

מוסיף המבקש, שהוא לא חתם ולא נתן כל הרשאה מפורשת לעו"ד אבו אלניל להופיע בשמו בהליך הערעור.

טענה נוספת של ב"כ המבקש היא, שהליכי פשיטת-הרגל נפתחו כנגד המבקש, לפי בקשתו של נושה (ביום 26/6/17), ולא על-פי בקשתו של המבקש.

בתאריך 14/1/18, ניתן כנגד המבקש, צו כינוס נכסים במסגרת תיק פשיטת-הרגל, ובמסגרת צו הכינוס, הורה בית-המשפט על עיכוב כל ההליכים מכל סוג שהוא כנגד החייב, והחלטה זו מצורפת לתשובתו של המבקש.
מכאן, שכאשר התקיים הדיון מיום 9/5/18 בפני ההרכב, היה קיים צו עיכוב הליכים כנגד המבקש, וכך גם במועד שבו ניתן פסק-הדין שבערעור (15/5/18).

מוסיף ב"כ המבקש, שאין כל התייחסות מטעם המשיב לטענה לפיה, ניהול הליך הערעור היה מנוגד לצו עיכוב ההליכים שניתן במסגרת תיק פשיטת-הרגל, ו בניגוד להוראות של פקודת פשיטת-הרגל, והמשיב אף לא קיבל כל רשות להמשיך בהליכים כנגד המבקש, חרף פשיטת-הרגל.

אילו ידע המבקש על הליך הערעור, כך נטען, היה הוא מודיע לבית-המשפט שניתן כנגדו צו כינוס ועיכוב הליכים, וממילא היו ההליכים מעוכבים. עצם מתן פסק- הדין כנגד המבקש, במסגרת תיק הערעור, בעודו מצוי בהליכי פשיטת-הרגל, גורם למבקש לנזק בלתי-הפיך. בעוד שלגבי הנתבע האחר שבתיק (מג'ד עודה), עוכבו ההליכים בהיותו בהליכי פשיטת-רגל.

לתשובתו זו של המבקש, מצורף תצהירו של המבקש עצמו, וכן גם תצהירו של עו"ד וליד אבו אלניל.

ז. לאחר שעיינתי בטיעוניהם של באי-כוחם של הצדדים, מסקנתי היא שדין הבקשה להידחות.

ח. פסק הדין שניתן בהרכב הערעורים ביום 15/5/18, ניתן בהסכמת הצדדים כפסק-דין של פשרה לפי סעיף 79א של חוק בתי המשפט, ובשום פנים ואופן אין המדובר במקרה שבפנינו בפסק-דין שניתן בהעדר או על-פי צד אחד.

בהתאם להלכה הפסוקה:

"פסק דין שבהסכמה, ממוזגות בו שתי תכונות, של הסכם ושל פסק דין. לפיכך, ניתן פסק הדין לביטול מחמת כל פגם העשוי לבטל הסכם, כגון שאדם טעה או הוטעה או שההסכם נוגד את החוק, או מחמת הפרתו, או בגלל שינוי מהותי בנסיבות, אולם כל עוד קיים פסק-הדין, אין כוחו נופל מכוחו של פסק דין אחר... בעל דין הרוצה לבטל פסק דין שניתן בהסכמה בעילה של פגם בהסכם המונח ביסודו של פסק הדין, צריך להגיש תביע על-כך...". כב' השופט ד"ר י. זוסמן ז"ל סדרי דין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, עמ' 549). (ההדגשה שלי-י.ג.)

ובהמשך שם, בעמ' 786-787 :

"בשתי דרכים יכול בעל דין להשיג על פסק-דין שבהסכמה, האחת היא ערעור, והשנייה היא תביעה לביטול פסק-הדין. ואולם, אין זו ברירה שניתנה לבעל-דין, אלא הדבר תלוי בעילה בה רצה בעל-הדין להשיג על פסק-הדין ולבטלו.

פסק הדין שבהסכמה אשר הוא יציר כפיו של הסכם בין בעלי הדין – מורכב משני חלקים: מההסכם שבין הצדדים, ומהגושפנקה של השופט אשר זה הטביע עליו. השאלה היא: על שום מה רצה בעל-הדין להשיג על פסק-הדין? גילה פגם בהליך השיפוט, תרופתו היא לערער.... אך אם ההליך השיפוטי היה תקין, אלא שהחלק ההסכמי נפגם, במקרה כזה אין בעל-הדין יכול להלין על השופט, ואין בית-המשפט לערעורים יכול לסייע בידו.

תרופתו היא להגיש תביעה לביטול ההסכם מחמת הפגם שבו. יבוטל ההסכם, יתבטל גם פסק הדין... אם יערער בעל הדין באחת מעילות אלה, לא יכול בית-המשפט לערעורים לעמוד על-כך, אם אמנם נפגם פסק-הדין כאשר טען המערער, שלשם כך יש צורך בגביית עדויות ואין זו מלאכתו של בית-משפט לערעורים. בכגון-דא, הגשת תביעה היא הדרך היחידה לביטול פסק הדין...".

ט. עיינו גם בדברי כב' הנשיא מ. שמגר ז"ל ב-ע"א 116/82 לבנה נ' טולידאנו, פ"ד לט(2) 729, בעמ' 732:

"מי שמבקש לבטל פסק-דין אשר אושר על-יסוד הסכמה שאליה הגיעו הצדדים, בשל פגם בהסכם, צריך להגיש תביעה לביטול (להבדיל מערעור על פסק-הדין), ועליו הראיה, שאכן דבק בחוזה אחד מן הפגמים, היכולים לשמש עילה לביטולו. בתביעה יתבקש ביטולם של ההסכם ושל פסק-הדין שניתן על יסודו".

כמו-כן, רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק, פ"ד נ"ג(3), 337, בעמ' 344:

"להבחנה בין הפן ה"הסכמי" לפן ה"שיפוטי" של פסק הדין, חשיבות הן לעניין יכולת תקיפתו של פסק-הדין על-ידי בעל הדין המבקש לשלול ממנו את נפקותו, והן לענין אכיפתו של הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק-דין.

באותם מקרים שבהם צד להסכם פשרה מבקש לבטל את פסק-הדין שנתן תוקף להסכם, נקבעו שני מסלולי ביטול בהתאם לסוג העילה שבגינה מתבקש הביט ול ואפיונה כ"הסכמית" או "שיפוטית". כאשר צד להסכם מבקש לבטל את פסק-הדין מחמת פגם הקשור להסכם עצמו (כגון: טעות, הטעיה, אי-חוקיות, הפרה או שינוי מהותי בנסיבות), הפן "ה"הסכמי" מאפשר לו להגיש "תביעה חדשה" שעילתה הפגם שנתגלה בהסכם.

על-ידי הגשת תביעה כזו, ממילא מתבקש ביטול פסק-הדין ... מהיבט הפן ה"שיפוטי" – היינו, האישור שניתן להסכם על-ידי שופט – כאשר צד מבקש לב טל את פסק-הדין מחמת שנפל פגם בהליכי המשפט, לרבות, בסדרי הדין, פתוחה בפניו הדרך לנקוט הליכי ערעור רגילים...". (ההדגשות במקור).

י. במקרה שבפנינו, בבואי לבחון את פני הדברים נכון למועד שבו ניתן פסק-דינו של ההרכב (15/5/18) לא שוכנעתי כי נפל פגם בהיבט השיפוטי.

אכן, בישיבה שהתקיימה בפני ההרכב ביום 9/5/18, צוין שהמבקש (מר ח'אלד עודה, המשיב מס' 2 בערעור), לא הופיע, אך הוא היה מיוצג על-ידי עו"ד וליד אבו אלניל (וכמו-כן, נכח אחיו של המבקש מר עבד עודה). יצוין, שעוה"ד אבו אלניל אף ייצג את המבקש בבית-משפט קמא בישיבת ההוכחות האחרונה מיום 1/3/17, וכן הגיש הוא את הסיכומים מטעם המבקש בבית-משפט קמא (ביום 23/3/17).

עוה"ד אבו אלניל גם הגיש את עיקרי הטיעון מטעמו של המבקש בפני הרכב הערעורים ביום 7/5/18.

טענת עו"ד אבו אלניל לפיה המבקש לא ידע אודות הערעור, וכן הטענה שלא הצליח ליצור עמו קשר, ושהופעתו בדיון שבערעור הייתה כאמור בתצהירו "מטעמי אחריות", הן טענות עובדתיות שמחייבות בירור על דרך שמיעת ראיות.

יא. המבקש טוען בתצהירו מיום 18/3/20, בין היתר, שכלל לא ידע על הערעור, וכי אישור המסירה מיום 15/12/17 חסר כל תוקף, הואיל והחתימה על האישור אינה חתימתו, מספר תעודת הזהות איננו שלו, ואין כל פירוט על אישור המסירה כגון: מספר התיק, פירוט כתבי-בי-דין וכו'.

מנגד עומד תצהירו של מר ליאור עובדיה שביצע את המסירה עבור עו"ד טימסית. מר עובדיה מאשר, שקיבל לידיו לצורך ביצוע מסירה למבקש, ולמג'ד עודה (משיב 1), שני עותקים של הודעת הערעור, עותק בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין, והחלטה המורה על ביצוע מסירה אישית.
לדבריו, ביצע שלושה ביקורים בביתו של המבקש, כשבביקור השלישי מיום 15/12/17, עלה בידו למסור את העתק הודעת הערעור וכן את הבקשה לעיכוב ביצוע לידי המבקש, מר ח'אלד עודה שאישר את קבלת החומר, ומצורף אישור המסירה.

מחלוקת זו אשר בין הצדדים, כלל לא עלתה לדיון בפני הרכב הערעורים, שהרי עוה"ד אבו אלניל הגיש את עיקרי הטיעון מטעם המבקש (ביום 7/5/18), הופיע לדיון ביום 9/5/18, ובמהלכו גם מסר, כמצוין בפרוטוקול, כי הוא נותן הסכמתו למתן פסק- דין לפי סעיף 79 (צ"ל: 79א), של חוק בתי-המשפט, וכי הסביר למרשו את משמעות הסעיף.

המחלוקת העובדתית המתעוררת כיום לראשונה, בעניין מסירת הודעת הערעור למשיב, תחייב אף היא, לפי הצורך, קיום בירור עובדתי הכרוך בשמיעת ראיות.

יב. אוסיף, שבדיון מיום 9/5/18, שהתקיים בפני ההרכב, הודיע עו"ד טימסית שהוא חוזר על הטענות שבערעור ובעיקרי הטיעון שהגיש, ועו"ד אבו אלניל, הודיע אף הוא כי הוא חוזר על עיקרי הטיעון מטעמו, וכן הוסיף טיעון שבעל-פה.

לאחר מכן, הציע ההרכב לצדדים לשקול מתן פסק-דין לפי סעיף 79 (צ"ל: 79א) של חוק בתי המשפט, ואזי ציין עו"ד אבו אלניל: "איני יכול לתת כרגע תשובה לעניין זה, אני צריך לחשוב על-כך ולהתייעץ עם מרשי מחוץ לאולם". (עמ' 2 סיפא לפרוט', 9/5/18).

ניתנה הפסקה לצדדים לצורך התייעצות (עמ' 3 רישא לפרוט'). לאחר שחזרו הצדדים נשמעו טיעונים מפי ב"כ המשיב (דהיינו עו"ד טימסית), ולאחריו טיעוני ב"כ המבקש (דהיינו, עו"ד אבו אלניל), אשר בסיום דבריו אמר:

"אני נותן את הסכמתי להצעת בית המשפט למתן פסק-דין לפי סעיף 79 של חוק בתי המשפט והסברתי את משמעות סעיף 79 למרשי". (עמ' 3 סיפא לפרוט' – ההדגשה שלי).

מכאן, שפסק-דינו של בית-המשפט של ערעור מיום 15/5/18 ניתן לאחר שנשמעו טיעוני ב"כ הצדדים, לאחר שניתן פסק זמן להתייעצות, ולאחר שעוה"ד אבו אלניל ציין, כי הסביר למרשו את משמעותו של סעיף 79א של חוק בתי המשפט, כאמור בפרוטוקול.

יג. טענה נוספת של המבקש היא שביום 26/6/17, נפתחו כנגדו הליכי פש"ר בתיק פש"ר 58852-06-17 (בית-משפט מחוזי חיפה), וביום 14/1/18 ניתן כנגדו צו כינוס (כב' השופטת עפרה אטיאס), ומכאן שכל ההליכים כנגדו מעוכבים לפי סעיף 20(א), וסעיף 22(א) של פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם – 1980. צו עיכוב ההליכים , כך מציין ב"כ המבקש, עמד בתקפו הן כשהתקיים הדיון בפני ההרכב (9/5/18) והן כשניתן פסק- הדין (15/5/18) ולגרסתו של המבקש, לו היה יודע על הליך הערעור, היה הוא מודיע לבית המשפט שלערעור אודות צו הכינוס ועיכוב ההליכים.

עולה מן האמור לעיל, שכלל לא הובא לידיעת הרכב הערעורים שניתן בעניינו של המבקש צו כינוס ועיכוב הליכים.

לפי סעיף 22(ב) של פקודת פשיטת הרגל:

"כל בית המשפט או בית דין שהוכח לו כי נגד נתבע במשפט התלוי ועומד לפניו קיימת עתירת פשיטת רגל רשאי לעכב את הליכי המשפט או להתנות את המשכם בתנאים שיראה" (ההדגשה שלי – י.ג.).

מכאן, שעל מנת שתהא אפשרות לבית-המשפט להורות על עיכוב הליכי משפט כנגד החייב, (בעניינו: המבקש) יש להוכיח בפני בית-המשפט ש" קיימת עתירת פשיטת רגל", כאמור בסעיף 22(ב) של פקודת פשיטת הרגל.

בענייננו, אין מחלוקת שהדבר כלל לא הובא לידיעת הרכב הערעורים .

נובע מן האמור לעיל, שלא נפל פגם בהיבט המשפטי בפסק- הדין מיום 15/5/18 אשר ניתן לאחר ששני הצדדים הסמיכו את בית-המשפט ליתן פסק-דין לפי סעיף 79א של חוק בתי-המשפט.

יד. כאמור כבר לעיל, טען עו"ד אבו אלניל בתצהירו, כי לא ידע שהמבקש מר ח' אלד עודה נמצא בהליכי פש"ר, ואיש לא הודיע על-כך, גם זו טענה עובדתית המחייבת בירור על דרך שמיעת ראיות.

טו. אם לסכם את כל האמור לעיל:

פסק-הדין שניתן ביום 15/5/18 היה פסק-דין של פשרה לפי סעיף 79א של חוק בתי המשפט, לאחר ששני הצדדים שקלו את הצעת בית-המשפט ונתנו את הסכמתם לכך שבית המשפט שלערעור יתן את פסק-דינו לפי סעיף 79א של חוק בתי המשפט, כשעו"ד אבו אלניל ציין במפורש לפרוטוקול:

"אני נותן את הסכמתי להצעת בית-המשפט למתן פסק-דין לפי סעיף 79 של חוק בתי המשפט והסברתי את משמעות סעיף 79 למרשי".

גם אין מחלוקת שאיש לא הביא לידיעת בית-המשפט, בשלב כלשהו, שניתן כנגד המבקש צו כינוס וצו לעיכוב הליכים במסגרת הליכי פש"ר, ולכן לא הייתה בשעתו כל מניעה לכך שהרכב הערעורים ידון בערעור המונח בפניו, ויתן את פסק-דינו, כפי שאכן נעשה.

הטענות אותן מעלה כיום המבקש בבקשתו לביטול פסק-הדין מיום 15/5/18 אינן מצביעות על פגם משפטי כלשהו בהליך שבמהלכו ובמסגרתו ניתן פסק-הדין הנ"ל.

טז. הטענות שאותן מעלה כיום המבקש, על-כך שכלל לא ידע אודות הערעור, שעו"ד אבו אלניל הופיע בדיון שהתקיים מבלי שהמבקש נתן לו הרש אה מפורשת להופיע בשמו בערעור, ואף מבלי ש עו"ד אבו אלניל הודיע לו על הערעור ועל פסק הדין שניתן בערעור, ולכן, לטעמו של המבקש, הופעתו של עוה"ד אבו אלניל בערעור, הייתה שלא כדין, ולרבות טענותיו של עוה"ד אבו אלניל על כך שלא ידע שהמבקש מצוי בהליכי פש"ר, שאיש לא הודיע לו על-כך, ולכן הוא לא העלה טענה זו בפני בית-משפט זה – הן כולן טענות עובדתיות.

אני נמנע מלהביע עמדה כלשהי באשר לטענות אלה, הואיל והטענות שמעלה המבקש הן עובדתיות גרידא. הדרך לבררן היא על ידי הגשת תובענה חדשה שעילתה היא הפגם הנטען שנפל, לגרסת המבקש, בהסכמה למתן פסק דין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, הכל כאמור בספרו של השופט ד"ר י. זוסמן ז"ל, "סדר הדין האזרחי", והפסיקה שאליה הפניתי בהחלטתי זו.

יז. לפיכך, ועל-יסוד כל הנימוקים שפירטתי לעיל, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק-דין.

אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא את העתק ההחלטה אל:

א. ב"כ המבקש: עו"ד גסאן ח'ורי, חיפה.

ב. ב"כ המשיב: עו"ד ד.מ. טימסית, פתח-תקווה.

ניתנה היום, כ"ו אדר תש"פ, 22 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.