הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 50134-12-19

בפני כבוד השופטת שושנה שטמר, שופטת עמיתה

המערערת:

א.ד.א.ש. סוכנויות בינלאומיות בע"מ, ח"פ 514208529
ע"י ב"כ עו"ד ישעיה ירון ואח'

- נגד –

המשיבה:
מרינה פטריות הגליל בע"מ, ח"פ 512830266
ע"י ב"כ עו"ד ברק אונגר ואח'

פסק דין

1. לפני ערעור על פסק דין מיום 28/10/19 שניתן על ידי כב' השופטת הדסה אסיף בבית משפט השלום בחדרה ב-תא"מ 6489-11-17. פסק הדין דן בתביעה לקבלת שכר בגין שירותי ייעוץ לייעול ולחסכון במפעלה של המשיבה.

רקע עובדתי

2. הרקע העובדתי עולה מפסק הדין, מפרוטקולים של בית משפט קמא וממסמכי בית-דין. אביא להלן את עיקריו.
המערערת היא חברה המספקת שירותי ייעוץ בתחומי אריזה ולוגיסטיקה. המשיבה מגדלת ומשווקת פטריות ונבטים.
ביום 11/8/19 העבירה המערערת למשיבה הצעה להסכם, שהפכה (על פי קביעת בית משפט קמא) להסכם מחייב בין הצדדים (להלן ""ההסכם", ראו הצעת מחיר, נספח לתצהירו של מר זבארו, מנהלה של המערערת – להלן " זבארו"). לפי ההסכם התחייבה המערערת ל ספק שירותי ייעוץ ושירותים שנועדו לבחון דרכים להשגת חסכון בהוצאות הרכישה של מוצרי אריזה לתוצרתה של המשיבה וכן לפתח אריזות חדשות, לבדוק מחירים של ספקים של המשיבה, ו לתת פתרונות ל קווי אריזה ושינוע.

3. סוכם כי שכרה של המערערת יהיה 8,500 ₪ לחודש + מע"מ (ושכר זה כונה בפסק דינו של בית משפט קמא כ"הריטיינר"). כמו כן סוכם כי המערערת תקבל בונוס בשיעור של 13% מגובה החיסכון בהוצאות ואו בעלויות המשיבה (להלן "הבונוס") כאשר גובה החסכון יחושב בהשוואה למחירים ולכמויות שנצרכו על ידי המשיבה בארבעת הרבעונים שקדמו למועד ההתקשרות. סוכם עוד, כי הריטיינר החודשי יקוזז מתוך סכום הבונוס, אולם אם יינתנו שירותים מסויימים שפורטו בסעיף 3 להסכם, יקוזז רק מחצית סכום הריטיינר. סה"כ קיבלה המערערת 51,000 ₪ כריטיינר, ואילו תביעתה לשלם לה בשל סלסלות שהביאו לחסכון וקרטונים שהציעה ושאף בהם היה כדי להקטין את הוצאות המשיבה, נדחו על ידי המשיבה; עילת התביעה התבססה על שני מוצרי אריזה אלו – סלסלות וקרטונים.

פסק דינו של בית משפט קמא

4. המערערת טענה בבית משפט קמא כי את חישוב הבונוס יש לעשות על פי ההסכם וכי על המשיבה לשלם לה 82,000 ₪ כבונוס עבור הסלסלות וכן בונוס בסכום של 131,352 ₪ עבור קרטונים לאריזת קופסאות הפטריות. לעמדת המערערת, לאחר קיזוז הבונוס, הגיע לה 164,800 ₪.
המשיבה טענה כי החישוב של הבונוס צריך היה להעשות על פי החסכון בפועל שהושג לה. נטען כי על פי הסלסלות שרכשה מהספק החדש (שהוצע על ידי המערערת, ושהיה זול יותר מזה שהמשיבה רכשה קודם לכן) החסכון הוא 16,540. יש להפחית מכאן את הבונוס בשיעור של 51,000 ₪, ולכן על המערערת להחזיר לה כספים.
באשר לבונוס, שהמערערת דרשה עבור פיתוח הקרטונים, טענה המשיבה, כי אמנם המערערת החלה בפיתוח קרטון חדש עבורה , אולם זה לא התאים לצרכיה, והיא לא עשתה בו שימוש. לו הייתה משתמשת בו הוא היה מתאים רק לחלק קטן ממוצריה, ולפיכך החסכון היה מיזערי.

5. בית משפט קמא קיבל את גירסת המערערת, לפיה ההסכם המחייב ה וא על פי ההצעה מיום 11/8/19. הוא הסתמ ך בהכרעתו זו על הרושם "המהיימן מאד" שעשה עליה מנכ"ל המערערת, זבארו, בעדותו (סעיף 14 לפסק הדין ) ומנגד לחוסר האמון שנתן בעדותו של מנכ"ל המשי בה וכן על נסיבות נוספות שפורטו בפסק הדין, כמו ההתכתבות במיילים בין הצדדים מהם עולה כי ההצעה קובלה על ידי המשיבה. כיוון שעל קביעה זו אין מחלוקת בערעור לפני, אין לי צורך לפרט את הנסיבות הנוספות שהביאו את בית משפט קמא להכריע כך בסוגיית ההסכם.

6. בית משפט קמא קיבל את עמדתה של המערערת בשאלת הסלסלות, וחייב את המשיבה לשלם למערערת את הסכום שנתבע בעבורן, דהיינו 82,750 ₪. גם על קביעה זו לא הוגש ערעור או ערעור נגדי על ידי המשי בה, ולפיכך אין לי צורך לדון בה.

7. בית משפט קמא קבע כי את הבונוס היה על המשיבה לתלם לא לפי חסכון בפועל, אלא לפי יישום מלא או חלקי של שירותי הייעוץ ביחס לרכישות שבוצעו על ידי המשיבה ב-12 החודשים שקדמו למועד הספקת השירות.

8. באשר לתביעה בגין הקרטונים, החליט בית משפט קמא שיש לדחותה. המשיבה טענה, כי המערערת לא השלימה את פיתוח הקרטון ושגם אם החלה המערערת לפתח אותם, היא לא השלימה את הפיתוח ולא נעשה שימוש בקרטונים. בית משפט קמא קבע כי מעדותו של זבארו עולה כי הפיתוח אכן לא הושלם (עמ' 8 ש' 21-24 לפ' בית משפט קמא).

9. המערערת טענה כי המשיבה עושה גם לאחר הפסקת העבודה עם המערערת שימוש בקרטון בעל מידות זהות. נקבע כי מעדות זבארו עלה כי המידות שהציעה המערערת ידועות באירופה ובארץ ולא היה בהן כל חידוש ואף זבארו הודה כי במידות אלו משתמשים גם ברשתות השיווק "שופרסל" ו "רמי לוי". כן נקבע כי המערערת לא הוכיחה שהמשיבה פתחה את הקרטון שלה באמצעות חברת "כרמל פרנקל". נכון הוא כי איציק, סמנכ"ל הכספים של המשיבה ועד מטעמה בבית משפט קמא, טען שהמשיבה ניסתה להמשיך ולפתח את הקרטונים עם חברת כרמל פרנקל , אולם בסופו של דבר, ה יא הפסיקה לפתח, כיוון שהקרטון, לו היה מסתיים הפיתוח, והיה נכנס לשימוש, הוא יכול היה לתת לה מענה מוגבל מאד, דהיינו לכמות מזערית (עמ' 30, ש' 30-35 לפ' בית משפט קמא ). נקבע כי מאחר שהנטל הוא על המערערת, היא לא הצליחה להוכיח כי אכן נעשה שימוש בקרטונים שהציעה, ולפיכך, הדרישה לקבל בונוס עבור מוצר זה נדחתה.

10. המשיבה חוייבה לשלם למערערת 82,750 ₪ + מע"מ וכן את הוצאות האגרה, מסירות ושכר עדים וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 16,991 ₪.

ההחלטה לתקן את פסק הדין בשל טעות סופר

11. בסמוך לאחר מתן פסק הדין, הגישה המשיבה בקשה לתקן "טעות סופר" בפסק הדין בהתאם לסמכות בתי המשפט לפי סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984 ( להלן "חוק בתי המשפט"). נשמטה מפסק הדין התייחסות כלשהי לקיזוז סכומי הריטיינר מהסכום שנפסק בגין הסלסלות. נטען שיש לתקן זאת על ידי הפחתה של הסכום שנפסק למערערת - 51,000 ₪, וכן להפחית בהתאם את ההוצאות ושכ"ט עו"ד.

12. בית משפט קמא בחן את הבקשה ואת התגובה לה. המערערת טענה כי המדובר בטעות מהותית ולא בטעות סופ ר. נפסק כי מדובר ב"השמטה מקרית": היה ברור לאורך כל הדרך, כי יש זכות לקזז את הריטיינר מסכום הבונוס. המערערת לא טענה בסיכומיה דבר נגד הפחתת סכום זה. בהתאם תוקן הסכום שעל המשיבה לשלם למערערת והועמד על 31,750 ₪ וכן הופחת סכום שכר הטרחה שנפסק למערערת והועמד על 7,500 ₪.

טיעוני הצדדים בערעור.
13. המערערת מערערת על כך שלא נתקבלה תביעתה לתשלום בונוס בגין הקרטונים וכן על כך שבית משפט קמא תיקן את פסק דינו כאשר הטעות שתוקנה, לעמדת המערערת, איננה "טעות סופר", אלא חלק מהותי שהיה צריך לקובעו בפסק הדין. עמדתה של המערערת הייתה, שאם לקזז היא צריך לקזז רק מחצית הריטיינר מסכום הבונוס, בהתאם לסעיף 3 להסכם, שכן היא נתנה שירותים המזכים אותה להשיב למשיבה רק מחצית מסכום הריטיינר.

14. נטען כי המערערת העמידה לרשות המשיבה את הקרטון שפיתחה. היא הסתמכה על אמירה של מנכ"ל המשיבה, רן בן דוד, לפיה המשיבה "החליטה שלא להשתמש בקרטון במידות שסיפקה המערערת אחרי הפיילוט". נטען כי התגלה בחקירה הנגדית, כי המשיבה רכשה קרטונים בדיוק במידה שהמערערת הציעה. ניתן לראות זאת הן מהסכם הרכישה בין המשיבה לבין חב' כרמל פרנקל שנחתם כחודשים לאחר סיום ההתקשרות (ת//2) והן מהזמנות הרכש והחשבוניות של חב' כרמל פרנקל (תש3-תל/8). המשיבה הסתירה כי פיתחה קרטונים במידה זהה, ועובדה זו התגלתה רק במסגרת החקירה הנגדית. נטען כי משהודתה המשיבה כי רכשה קרטונים במידות הרלוונטיות והמשיכה לפתח את הקרטון שהציעה המערערת, היה צריך להעביר אליה את נטל השכנוע להוכיח כי הקרטונים שרכשה מכרמל פרנקל אינם הקרטונים שפותחו על ידי המערערת. מה גם שהיא הודתה כי הקרטונים הללו הם באותו מחיר ובאותן מידות של הקרטון שפיתחה המערערת. מה היה קל יותר מאשר לחייב את המשיבה להציג את המפרט שהעבירה לחב' כרמל פרנקל.

15. המשיבה טענה, כי אין לשלם בונוס בגין הקרטונים כיוון שהקרטונים שביקשה המערערת להציע לה טרם היו קיימים או טרם פותחו ואו טרם נרכשו על ידי המשיבה. לכן לא היה כל חסכון. המשיבה הייתה בדעה שאין היא חייבת עבור חסכון תיאורטי שלא מומש.

16. באשר לתיקון פסק הדין : המערערת טענה כי מדובר בתיקון מהותי, ולא בהשמטה מקרית, מה גם שהייתה מחלוקת אם צריך לקזז את כל הריטיינר או רק את מחציתו (סעיף 20 לתצהירו של זבארו). נטען בתצהירו של זבארו כי אמנם הוא הפחית את כל הריטיינר בחשבונית ששלח, אולם היה זה לפנים משורת הדין, ומאחר שהמשיבה התנגדה לכל הסכום של הבונוס הנתבע , הוא עומד על כך שיש להפחית רק מחצית. זאת ועוד זבארו כן עמד על טענתו זו. בסעיף 20 לתצהיר עדות ראשית מציין זבארו במפורש שיש לקזז רק מחצית.

דיון והכרעה

האם הייתה "השמטה מקרית" ולכן ניתן היה לתקן את פסק הדין.
17. סעיף 81 ל חוק בתי המשפט קובע :
"81. (א) מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, "טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה.
(ב) ..."

ההלכה המתייחסת ל סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט קובעת כי בית המשפט מוסמך לתקן טעות בפסק הדין, לאחר שניתן, ובתנאי שהטעות היא מהסוגים שפורטו בסעיף, ושהיא נובעת מהיסח דעתו של השופט בעת כתיבת פסק דינו. נקבע כי "מושג הטעות משמעותו, בדרך כלל, דבר, אשר נכלל בתוך פסק הדין בשל שגגה, או דבר, אשר אינו נכלל בפסק הדין אך היה במחשבתו של השופט ונשמט מפסק הדין ." (ע"א 576/81 בן שמעון נ' ברדה, פ"ד לט(2) 589, 590 (1985); ע"א 159/90 סולל בונה בע"מ נ' ברק אור בע"מ, פד"י מז(4) 17, 21-22 (1993); רע"א 9066/01 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' חיים שטיין, מיום 2.1.2002, בפסקה 4; ע"ע 418/06 חיים נחושתן - קלאסיקה אינטרנשיונל בע"מ, מיום 13.2.2011).

בע"ע 666-09 מולי אהרון נ' מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי (ניתן ב14/5/12) פסק בית הדין הארצי לעבודה, כי אין לראות בהשמטה של תיקון פיצויי ההלנה עקב אי הכללת ההפרש הנובע ממשכורתה הקובעת של המערערת הנובעת מתיקון משכורת הקובעת - כתיקון הנכלל בסעיף 81 לחוק בתי המשפט. . נקבע כי אין זו השמטה מקרית, אלא קביעה מהותית שהיה לקובעה בפסק הדין. בית הדין סיכם את ההלכה לעניין "השמטה מקרית" בכותבו:

"לעניין מהותה של השמטה מקרית נפסק, כי "משנטען כי חלה השמטה מקרית בפסק-דין, שומה על בית-המשפט לשאול את עצמו אם מדובר באמת בעניין שבית-המשפט רצה לכלול בהחלטתו אך הדבר נשמט מתשומת-לבו באורח מקרי, וברי כי אין מדובר בהשמטה מקרית מקום שעניין מסוים לא צוין בפסק-הדין שלא על דרך המקרה ולא בהיסח הדעת" (ע"א 3197/98 יורשי שרה ברזל נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נה(5) 385, 388 (2001) להלן- פרשת ברזל).
6.בפסיקתו, עמד בית המשפט העליון לא פעם על מהותה של סמכות התיקון המעוגנת בהוראת סעיף 81(א). כך, למשל, נפסק בפרשת ברזל, כי " מעבר לעניינים האמורים בהוראה זו, אין בית-המשפט אמור לתקן פסק-דין שיצא מתחת ידיו או לשנותו, שאם לא כן היה נפגע עקרון "גמר המלאכה" שהוא חיוני לסופיותן של הכרעות שיפוטיות ומהותי לתקינותו של ההליך השיפוטי. אכן, סמכות התיקון הקיימת אינה מיועדת לאפשר תיקונים המהווים מסווה לכתיבת פסק-דין חדש. גם באותם עניינים המנויים בסעיף 81(א) הנזכר שומה על בית-המשפט לנהוג בזהירות רבה בבואו לעשות תיקון בפסק-דין, משבעשותו כן, עלול הוא לגרוע מסופיות פסק-הדין." (פרשת ברזל בעמ' 388, וכן ראו ברם 5720/05 יוסף גופר כונס הנכסים נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקוה, מיום 5.8.2007, בפסקה 6; ע"ע 456/06 רבקה אלישע – אוניברסיטת תל אביב, מיום 25.5.2009, בפסקה 8).

18. דעתי היא כי לא ניתן היה, בהתאם להלכה הנוהגת, לתקן את פסק הדין במסגרת סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט. בפסק הדין, אין התייחסות כלל לנושא של הקיזוז. בהחלטתו מנמק בית משפט קמא בפרוטרוט מדוע החליט שיש לו סמכות לתקן: בתביעה קוזז הסכום במלואו; נכון הוא כי בתצהיר של זבארו נכתב "בחצי פה" שיש לקזז רק מחצית הבונוס ששולם, אולם בחקירתו הנגדית אישר זבאר ו כי יש לקזז את מלוא הסכום. בסיכומים שוב נערך החישוב בהפחתה של מלוא הסכום של הבונוס. אולם, לעמדתי, מעיון בכתב התגובה של המערערת לבקשה לתיקון פסק הדין, עולה יריעה של טענות שהיה על בית משפט קמא לדון בהם עוד בפסק הדין, לו אכן היתה עומדת לפניו הסוגיה של הקיזוז בעת כתיבת פסק הדין. המערערת טענה כי על פי ההסכם, היא זכאית לקיזוז של המחצית בלבד, כיוון שנתנה שירותים נוספים כמפורט בהסכם. היא הסכימה לקיזוז של מלוא שכר הרייטנר בהנחה שתקבל את מלוא שכר הבונוס שלטענתה הגיע לה. בנסיבות אלו, עמדה סוגיה זו כסוגיה מהותית ולא טכנית והיה לדון בה במהלך פסק הדין ולא בהחלטה לפי סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט.

19. מאחר שאין ערעור של המשיבה על סוגיית הקיזוז, ומאחר שקבעתי שלא ניתן היה לתקן זאת שלא בערעור, עולה כי יש להפחית את מלוא סכום הריטיינר. אולם מטעמים "השתק שיפוטי" וטעמי צדק לא ניתן לקבל את העמדה שאין לקזז את כל סכום הרייטינר. המערערת לא טענה מעול ם טענה זו בכל כתבי בית דין שלה. טענתה הייתה כי מגיע לה כי יקוזז על פי ההסכם רק מחצית מסכום הריטיינר ולא מלוא הסכום. אין לתת לה לטעון עתה כי אין לקזז מסכום הבונוס כל סכום שהוא. לפיכך אני מורה כי יש לקזז מהמגיע למערערת רק מחצית מסכום הריטיינר ולא את מלוא הסכום.

הקרטונים.

21. כזכור המערערת טענה כי מגיע לה בונוס בגין הקרטונים בסכום של 131,352 ₪ לפני מע"מ. המשיבה טענה כי הקרטון שהציעה המערערת לא התקבל על ידה בשל אי התאמה לצרכיה עוד בשלב הפיתוח והפיילוט שבא בעקבותיו. המערערת טענה כי המשיבה כן עשתה שימוש בקרטונים. בית משפט קמא קבע, כי המערערת לא הצליחה להרים את הנטל המוטל עליה, שהפיתוח כן הסתיים או שהמשיבה כן המשיכה בפיתוח וכן השתמשה בהצעתה של המערערת.

22. בית משפט קמא קיבל את עדותו של העד איציק שהעיד כי הפיתוח לא יושם. עוד קבע בית משפט קמא כי מידותיו של הקרטון שהוצע אינם רעיון מקורי של המערערת אלא הן מידות "ידועות באירופה ובארץ" בית משפט קמא הסתמך על עדותו של זבארו שמסר כי הפיתוח לא היה לעניין המידות אלא לסוג הקרטון והנייר.

23. המערערת טוענת כי היה על בית משפט קמא לקבוע, שנטל הבאת הראיות עבר אל המשיבה וכי היא לא עמדה בו. לדעתי, קביעותיו של בית משפט קמא אינן מתבססות רק על נטל השכנוע, אלא הן קביעות שבעובדה , שבחלקן מתבססות על העדפת גירסה אחת ודחיית האחרת. הלכה מושרשת היא שערכאת הערעור נוהגת להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה קמא אלא במקרים חריגים, שאין מקרה זה נכלל בהם (וראו ע"פ 2103/07 הורוביץ נ' מדינת ישראל (31/12/08) וע"פ 2480/03 חיים רבלון נ' מדינת ישראל (7/9/11)).

24. אוסיף כי המערערת לא טענה, שהייתה חובה על המשיבה לקבל את הצעתה לעניין הקרטונים מכל סיבה שהיא. השאלה היחידה היא אם המשיבה אכן עשתה שימוש בהצעה זו, כאשר היא העבירה אותה לחברה אחרת על מנת לסיים את הפיתוח, וכאשר נעשה בה שימוש בפועל. נטל השכנוע שכך פעלה המשיבה מוטל על המערערת.

25. המערערת טענה, כי תחילה הכחישה המשיבה שהיא בכלל עשתה שימוש כלשהו בקרטונים כיוון שהמערערת לא סיימה את פיתוחם. לאחר מכן התברר כי רכשה קרטונים במידות שהמערערת הציעה ואף הודתה כי המשיכה את פיתוח הקרטונים. משהסתירה את העובדה כי כן פיתחה את הקרטון עם חברה אחרת, היה על המשיבה, לעמדת המערערת, להציג את הפיתוחים שעשתה על מנת שבית משפט קמא יוכל להתרשם אם אינם באמת הפיתוחים שהם של המערערת.
אינני מסכימה עם המערערת עם התנהלות זו של המשיבה עבר נטל הבאת הראיות על המשיבה. כדין נדחתה טענה זו על ידי בית משפט קמא בקובעו כי המערערת יכלה לדרוש במסגרת הליכי גילוי המסמכים את הצגת המפרט על פיו מייצרת חברת כרמל את הקרטונים שלה. כמו כן לא הייתה מניעה שהמערערת תזמן את נציגי חברת כרמל למתן עדות בסוגיה זו. בית משפט קמא הוסיף וקבע כי לא הוכח שהמשיבה אכן עשתה שימוש בקרטונים של המערערת. לא מצאתי נימוק משפטי או אחר להתערב בקביעותיה אלו.

לסיכום

26. אני מורה כי לסכום שבית משפט קמא פסק למערערת יש להוסיף את מחצית הריטיינר בסכום של 25,500 ₪, דהיינו על המשיבה לשלם למערערת את הסכום של 57,250 ₪ ויש להוסיף לסכום זה את המע"מ החל וכן הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה.

27. אני מעמידה את סכום שכר הטרחה של עורך דינה של המערערת, שעל המשיבה לשלם למערערת, בגין ההתד יינות בבית משפט קמא על הסכום של 12,000 ₪ בתוספת ריבית חוקית והפרשי הצמדה מיום מתן פסק דינו של בית משפט קמא.

28. כל יתר קביעותיו של בית משפט קמא בפסק דינו - יישארו על כנן.

29. אני פוסקת למערערת שכר טרחת עורך דין בערעור בסכום כולל של 3,000 ₪ .

30. ככל שהופקד עירבון בערעור הוא יוחזר למערערת באמצעות בא כוחה.

ניתן היום, י' אייר תש"פ, 04 מאי 2020, בהעדר הצדדים.