הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 47017-01-13

בפני
כב' השופט יגאל גריל, שופט בכיר

המערער:

בשיר עבד אל חאלק
ע"י ב"כ עו"ד מארון עילוטי

נגד

המשיבות:

1. נ.ע. הנדסה ויזמות (2001) בע"מ

2. כלל חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ג. אגברייה

החלטה

א. בפניי בקשה לביטול פסק דין שנתתי ביום 22.8.13 ואשר בו, כך לטענת המערער, הוריתי על דחיית ערעורו ומחיקת הערעור-שכנגד שהגישו המשיבות (כפי שאבהיר להלן האמור לעיל איננו מדויק , הואיל ודחיית הערעור הייתה בהחלטת כב' השופטת ת' שרון-נתנאל מיום 8.7.13, ולא במסגרת פסק הדין שמיום 22 .8.13).

ב. מעשה שהיה כך היה:
המערער הגיש תובענה לבית משפט השלום בחיפה כנגד המשיבות בגין תאונת עבודה שאונתה לו ביום 13.4.05.

בתאריך 2.12.12 ניתן פסק דינו של סגן הנשיא (כתוארו אז) כב' השופט א. סלאמה, לפיו נפסק לזכות המערער, לאחר ניכוי אשם תורם וגמלאות הביטוח הלאומי , פיצוי בסכום של 9,000 ₪ בתוספת שכר טרחת עורך דין והחזר הוצאות משפט.

ביום 24.1.13 הגיש המערער את ערעורו על פסק הדין, ובו הוא מלין על כך שפסק דינו של בית משפט השלום מקפח אותו, ואילו המשיבות הגישו ביום 7.2.13 הודעת ערעור-שכנגד.

ג. הפיקדון שהיה על המערער להפקיד לצורך הדיון בערעור להבטחת הוצאות המשיבות – לא הופקד , והחלה מסכת לא קצרה של בקשות והחלטות שניתנו על ידי כב' השופטת תמר שרון-נתנאל, בין אם להפחתת סכום העירבון, ובין אם להארכת המועד להפקדתו.

כך ביום 14.4.13 הוגשה בקשה מוסכמת להאריך את המועד להפקדת העירבון, וביום 30.5.13 הוגשה בקשה להפחתת עירבון, ולחלופין , להארכת המועד להפקדתו.

ביום 5.6.13 נדחתה הבקשה לפטור מעירבון, אך הוארך המועד להפקדתו עד 13.6.13, מועד שהוארך בהחלטה מיום 16.6.13 עד ליום 23.6.13 , ובהחלטה נוספת הוארך המועד עד 30.6.13.

קיצורו של דבר, למרות הזמן שחלף ולמרות ההחלטות שניתנו העירבון לא הופקד והערעור העיקרי נדחה בהחלטת כב' השופטת תמר שרון-נתנאל, מחמת אי הפקדת העירבון.

ד. ביני לביני היה תלוי ועומד תאריך לצורך ישיבת קדם ערעור שנקבעה בתיק ליום 27.10.13, אך ביום 22.8.13 פנה ב"כ המשיבות וציין , כי נוכח דחיית הערעור העיקרי, מ בקש הוא למחוק את הערעור-שכנגד, ואזי נתתי את פסק הדין מיום 22.8.13 , לפיו מחקתי את הערעור-שכנגד (לאחר שכבר נדחה הערעור העיקרי) , ובוטלה ישיבת קדם הערעור שהייתה קבועה ליום 27.10.13.

ראיתי לפרט את השתלשלות העניינים על מנת להבהיר שהערעור העיקרי של המערער כלל לא נדחה על פי פסק הדין שנתתי ביום 22.8.13, כי אם על פי פסק דינה של כב' השופטת תמר שרון-נתנאל מיום 8.7.13, כמפורט כבר לעיל.

ה. השנים חלפו להם וביום 27.3.17 הוגשה לבית משפט בקשה שכותרתה "בקשה לביטול פסק דין מיום 22.8.13". טענתו של המערער היא, שהוא הגיש את ערעורו לבית המשפט במועד ובכך הצביע , לדעתו, על כוונתו לערער על פסק דינו של בית משפט השלום , ודחיית הערעור נובעת מאי הפקדת ה עירבון מחמת חסרון כיס כבד ביותר, והגם שהוא ביקש להאריך את המועד להפקדת ה עירבון לא הסתייע הדבר בידו.

לטענת המערער, נעילת שערי בית המשפט בפניו, רק מן הטעם שאין בידו להפקיד את העירבון, מהווה פגיעה בסיסית בזכותו להשיג על התוצאה אליה הגיע בית משפט השלום בפסק דינו, ויש יסוד סביר מאוד להניח שערכאת הערעור תתערב בפסק דינו של בית משפט השלום ותשנה אותו לטובת המערער.

ו. לטענת המערער, הנכות הגבוהה שנקבעה לו עקב התאונה (42% לצמיתות כולל תקנה 15), והפסדיו הגדולים מחמת פ גיעתו בתאונה, וחוסר יכולתו לשוב לתפקודו כפי שהיה עובר לפגיעתו בתאונה, הם טעמים מיוחדים המצדיקים את הארכת המועד, ולמרות כלל סופיות הדיון יש להעדיף את האינטרס של המבקש ולהורות בנסיבות העניין על ביטול פסק הדין .

לטענת המערער, מצוקה כלכלית עשויה להיחשב כסיבה מוצדקת להארכת מועד להגשת ערעור (בש"א 1438/12 עגיב ייעוץ וניהול בע"מ נ' הראל (8.3.12)).

המערער חוזר ומציין, כי מה שחסם אותו הייתה אי -הפקדת הפיקדון והוא מצרף תצהיר מיום 24.3.17 לתמיכה בבקשה.

ז. המשיבות מתנגדות לבקשה ומציינות, כי מדובר במקרה שבו בעל דין אינו מקיים את החלטת בית המשפט, ופונה כארבע שנים לאחר מתן פסק הדין ומבקש לבטלו מנימוקים חסרי בסיס, ואין לטעמן בבקשה זו שום נימוקים עניינים וכבדי משקל.

באשר להחלטת בית המשפט העליון המאוזכרת בבקשתו של המערער טוען ב"כ המשיבות, כי בבש"א 1438/12 הוגשה הבקשה להארכת מועד בתוך פרק הזמן שניתן היה להגיש בו את הערעור, דהיינו, לפני חלוף המועד להגשת ערעור ואילו בענייננו, מוגש ת הבקשה כשלוש שנים ומחצה לאחר דחיית הערעור.
אף אין בבקשה פירוט מדוע לא פנה המערער בזמנו בבקשה להארכת מועד להפקדת עירבון ומדוע לא פעל בצורה כלשהיא סמוך למועד פסק הדין.
לטענת המשיבות, קבלת בקשה מעין זה יש בה כדי ליצור תקדים מסוכן. אף אין בפני בית המשפט כל הוכחה למצוקה כלכלית, אין פירוט הכנסות, אין אסמכתאות אודות יכולתו הכלכלית של המערער, ואין פירוט מינימלי אודות הניסיונות שנעשו לגיוס סכום העירבון באמצעות צד שלישי.

ח. המערער השיב על תגובת המשיבות וחזר על בקשתו לביטול פסק הדין מיום 22.8.13 בנימוק שערעורו הוגש במועד ודחיית ערעורו נעוצה באי הפקדת העירבון וזאת מחמת חסרון כיס כבד ביותר.
כמו כן מציין המערער, שהוא ביקש מעת לעת להאריך עבורו את המועד להפקדת ה עירבון, אך הדבר לא הסתייע בידו . לטעמו, נעילת שערי בית המשפט רק משום שאין באפשרותו להפקיד את העירבון מהווה פגיעה בסיסית בזכותו להשיג על התוצאה שנקבעה על ידי הערכאה הדיונית , הואיל ויש יסוד סביר להניח שערכאת הערעור תתערב בפסק הדין של בית משפט השלום . לטענת המערער, בשקלול כל האיזונים הנטייה אמורה להוביל להיענות לבקשתו, מה גם שהטעם שהביא לדחיית הערעור נעוץ בפגם טכני בלבד.

ט. עוד מוסיף המערער, שאין לו התנגדות שגם המשיבות תוכלנה להגיש מחדש את הערעור- שכנגד, הואיל ו כל בקשתו היא כי ייעשה עמו צדק הואיל והוא קופח על ידי בית משפט קמא בפסק דינו, והוא מבקש לקבל את יומו בפני בית המשפט והסיכויים שערעורו יתקבל – גבוהים.

המערער מציין, כי ניתן לכפר על איחורו על ידי הטלת הוצאות לטובת המשיבות, כך שאם ערעורו יישמע בפני ערכאת הערעור ויידחה, הרי תשלום הוצאות המשפט של המשיבות מובטח על ידי ה עירבון שיומצא על ידי המערער כתנאי לשמיעת ערעורו.

י. לטענת המערער, גם אין לקבל את טענת המשיבות לפיה היענות לבקשה עלולה לגרום לאנדרלמוסיה בסדרי הדין ובסופיות הדיון , שהרי המערער הגיש בזמנו את ערעורו במועד ונכשל אך בפגם טכני של אי הפקדת ה עירבון להבטחת הוצאות המשיבות, ו לדעתו סיכוייו לזכות בערעור גבוהים.

כמו כן, עותר המ ערער לאפשר לו להגיש תצהיר משלים הנתמך באסמכתאות על מנת לרצות את המשיבות בדבר מצבו הכלכלי הקשה ביותר שהיה אז.

י"א. לאחר שנתתי דעתי לנימוקי הבקשה והתצהיר, תגובת המשיבות ותשובת ב"כ המערער, מסקנתי היא שדין הבקשה להידחות.
אבהיר, שפסק הדין שנתתי ביום 22.8.13 (ושביטולו הוא המבוקש) כלל לא הביא לדחיית ערעורו של המערער אלא דחיית ערעורו של המערער הייתה עוד ביום 8.7.13, בהחלטתה של כב' השופטת תמר שרון-נתנאל אשר טיפלה בבקשותיו של המערער להארכת מועד להפקדת העירבון ולחלופין להפחתתו.

י"ב. המערער חוזר וטוען, כי דחיית הערעור נבעה מחמת מצבו הכלכלי הקשה, וכי למעשה מדובר בפגם "טכני" ואין זה מן הראוי שפגם כזה ימנע ממנו את יומו בבית המשפט שלערעור.

אינני סבור שיש להתייחס לפגם שנפל כפגם "טכני". ראוי לזכור ולהזכיר כי לפי תקנה 419 של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המסמכים שיש לצרף לכתב הערעור הינם, בין היתר, הצעת ערובה במקום עירבון, אם רצה בכך המערער, ו טופס הודעה על הפקדת העירבון או מתן הערובה.

תקנה 420 של תקנות סדר הדין האזרחי מפרטת את המסמכים אותם על המערער להמציא למשיבים ובהם, בין היתר , הודעה על הפקדת עירבון או ערובה או הודעת הרשם על החלטתו לפטור ממתן עירבון .
משמע: הפקדת עירבון, או לחלופין מתן ערובה שתאושר על ידי בית המשפט, היא חלק בלתי נפרד מן הערעור. ככל שאין בידו של מערער להפקיד עירבון או להמציא ערובה אחרת שתניח את דעתו של בית המשפט, כי אז מוטל עליו לעתור לקבלת פטור מהפקדת ערבון.

י"ג. במקרה שבפנינו, ניתנו למערער הזדמנויות חוזרות ונשנות להפקיד את העירבון. אמנם בקשתו לפטור או להפחתת סכום העירבון לא נתקבלה , אך לעומת זאת האריכה כב' השופטת תמר שרון-נתנאל פעם אחר פעם את המועד להפקדת העירבון. עובדה היא שהערעור הוגש ביום 24.1.13, ורק קרוב למחצית השנה שלאחר מכן (ביום 8.7.13) נדחה הערעור מחמת אי הפקדת עירבון.

י"ד. אין כל הסבר בבקשתו של המערער, בתצהירו, כמו גם בתשובתו לתגובת המשיבות, מדוע הוא לא הגיש בקשה נוספת לפטור מעירבון או להארכת מועד להפקדתו לאחר חודש יוני 2013 . אף אין כל הסבר כיצד זה חלפו עברו להן כשלוש שנים ומחצה מבלי שננקטה כל פעולה על ידי המערער, וזאת עד למועד הגשת הבקשה נוכחית ביום 27.3.17?

ט"ו. גם בכל הנוגע למצבו הכלכלי של המערער, התצהיר הוא לקוני מאוד ואין בו פירוט של הכנסות המערער במהלך כל התקופה בה עסקינן, כך גם באשר לרכושו , ולאפשרותו להיעזר בהפקדת העירבון על ידי קרובי משפחתו.

ט"ז. החלטת בית המשפט העליון בעניין בש"א 1438/12 עגיב ייעוץ וניהול בע"מ נ' שמעון הראל מיום 8.3.12 אין בה כדי לתמוך בבקשתו של המערער ואין בה כדי להוביל למסקנה לפיה יש לבטל את פסק הדין מיום 22.8.13.

בש"א 1438/12 דן בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי שבו נדחתה המרצת פתיחה שהגישה המבקשת. פסק הדין נשוא הערעור ניתן ביום 4.1.12, כך שהמועד להגשת ערעור היה עד 18.2.12 והבקשה להארכת מועד הוגשה יומיים בטרם ח לף המועד (דהיינו, ביום 16.2.12). כב' הרשם (כתוארו אז) גיא שני נעתר למבוקש מתוך התחשבות, בין היתר , גם בקשיים של המבקשת בהשגת ייצוג משפטי , ולפיכך הוארך המועד להגשת הערעור עד 18.3.12.

י"ז. בענייננו, הערעור אכן הוגש על ידי המערער במועד ביום 24.1.13, אך כפי שכבר ציינתי לעיל, חובתו של מערער היא גם לוודא שיופקד עירבון כנדרש בתקנות, ולחלופין לקבל פטור מהפקדתו. עובדה היא שלמרות אורכות חוזרות ונשנות, לא הפקיד המערער את העירבון, ולא ניתן לו פטור מהפקדתו גם לאחר שחלפה קרוב למחצית השנה לאחר שהוגש הערעור, ואף אין בבקשה ובתצהיר כל הסבר מדוע רק לאחר חלוף כשלוש שנים ומחצה התעורר המערער לעתור לביטול פסק הדין.

י"ח. אין ספק שיש לייחס חשיבות לעובדה שהערעור הוגש במועד, כטענת המערער, ושקיימת חשיבות לכך שתישמר זכותו של מערער לקבל את יומו בבית המשפט, בוודאי הוא כך כשמדובר בערעור בזכות, ואולם, יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכלל סופיות הדיון, ומזכותו של המשיב לדעת , לאחר שחלפו למעלה מארבע שנים לאחר מתן פסק דינו של בית משפט השלום, שההליכים אכן הגיעו לידי סיום.

אין בבקשתו של המערער ובתצהירו כל תשתית שיהא בה כדי להצדיק היענות לבקשה לביטול פסק דין שניתן לפני כשלוש שנים ומחצה.

י"ט. התוצאה מכל האמור לעיל היא שהבקשה נדחית.

בנסיבות העניין, לא יהא צו להוצאות.

המזכירות תמציא את העתקי ההחלטה אל:

  1. ב"כ המערער: עו"ד מארון עילוטי, עפולה.
  2. ב"כ המשיבות: עו"ד ג. אגברייה, חיפה.

ניתנה היום, י' ניסן תשע"ז, 06 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.