הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 44845-02-18

בפני
כבוד השופטת שושנה שטמר, שופטת עמיתה

מערערים

ש. אנפה בע"מ
ע"י עו"ד רנה שבולת

נגד

משיבים

1.דלתות ומטבחי מילניום בע"מ
ע"י עו"ד שלומי ש. שדה
2.אם + דבליו ישראל בע"מ (פורמלי)
3.אינטל ישראל (74) בע"מ (פורמלי)
משיבים 2+3 ע"י עו"ד עידן לרון

פסק דין

1. לפני ערעור על פסק דין מיום 7/1/18 אשר ניתן על ידי כב' השופטת עידית וינברגר בבית משפט השלום בחיפה בת"א 58258-06-15. פסק הדין דן בתביעה כספית בסכום של 172,212 ₪, שהוגשה על ידי המשיבה 1 נגד המערערת ושהתקבלה על ידי בית משפט קמא.
למען הנוחות ייקראו הצדדים גם בשמם (המקוצר) כדלקמן: – " אנפה", "מילניום", "דבליו", ו"אינטל".

עיקרי העובדות הרלוונטיות
2. עיקרי העובדות עולים מפסק דינו של בית משפט קמא וממסמכי בי"ד שהוצגו בתיק הערעור.
אינטל התקשרה עם דבליו, ששמה הקודם היה "זונדר", ושעסקה בפיקוח וניהול פרוייקטים של בנייה, על מנת להקים בנין משרדים בחיפה. דבליו התקשרה עם מספר קבלני משנה, שביניהם הייתה אנפה, שהתחייבה לפניה לבצע עבודות גמר בבניין. מילניום, שעסקה בייצור רהיטים , הייתה קבלן משנה של אנפה, והיא התחייבה כלפי אנפה לספק לה 718 שולחנות ו-33 משטחי שינוע (להלן " השולחנות") לבניין . אנפה התחייבה לשלם למטבחי מילניום 426,540 ₪. בסעיף 4 להזמנת השולחנות, העוסק בתנאי התשלום נכתב כי "תנאי תשלום 30% מקדמה, שער שוטף +65 ", והצדדים חלקו על פרשנות סעיף זה. אנפה טענה כי הכוונה הייתה שתשולם מקדמה בתנאים של שוטף+65 יום, ואילו מילניום טענה כי ההסכם ביניהם היה ש המקדמה תשולם לה מיידית, ויתר התמורה שוטף+65.

3. אנפה שלחה למילניום שיק דחוי ליום 5.4.2010, בסכום של 148,435.92 ₪ שהיווה 30%. מנהלה של מיליניום, יביץ', שלח מיד מכתב לאנפה ובו הלין על כך שהשיק דחוי והודיע כי יחל בייצור השולחנות רק לאחר פרעון השיק.

4. בסוף חודש פברואר 2010 עזבה אנפה את אתר הבנייה , וביום 18/3/2010 ביטלה את השיק שמסרה למילניום, יחד עם עוד 16 שיקים שמסרה לקבלני המשנה שלה.

5. מילניום הגישה את השיק לביצוע בהוצל"פ. מאחר שאנפה הגישה התנגדות, דנה בכך כב' השופטת איילת הוך-טל בת"א 12732-01-11, ובפסק דינה מיום 29/4/12 דחתה את ההתנגדות בקובעה כי לא הייתה לאנפה עילה לבטל את ההסכם, וכי הוא לא בוטל מעולם. כן נקבע שאין חשיבות לטענתה של אנפה שהיא לא הייתה באתר בעת הספקת השולחנות.

6. אנפה הגישה ערעור על פסק דין זה, אשר נדון בבית המשפט המחוזי בחיפה לפני כב' השופט יצחק כהן בתיק ע"א 29887-06-12, ובפסק דינו מיום 8/11/12 קבע כב' השופט כהן שיש לאמץ את כל קביעותיה העובדתיות של כב' השופטת איילת הוד טל, אולם הערעור נדחה כיוון שלעמדתו של כב' השופט כהן כן הייתה חשיבות לכך שהשולחנות סופקו לאחר שאנפה עזבה את האתר ומכאן שהיה לגביה כשלון תמורה מוחלט. הוגשה רע"א (8841/16) לעליון, שנדחתה; כב' השופט דנציגר שדן בבקשה קבע כי נחסמה דרכה של מילניום לתבוע בעילה השטרית, אולם פתוחה לפניה הדרך לתבוע בעי לות אחרות.

טענות הצדדים בבית משפט קמא
7. מילניום תבעה את אנפה בעילה שעל אנפה לשלם לה את סכום השיק, שחולל בשל הוראת הביטול, וזאת על פי ההסכם ביניהן. נטען כי ההסכם המאוחר, בינה לבין דבליו היתה לתשלום החלק שלא שולם לה (דהיינו בקיזוז השיק) כיוון שבעת שהוס כם בינה לבין דבליו על הספקת השולחנות, השיק עדיין לא בוטל והיא סברה כי יכובד.
באשר לדבליו ואינטל שנתבעו אף הם על ידי מילניום, נטען כי הן התחייבו כלפיה התחייבות מאוחרת וכן מכח עשיית עושר ולא במשפט.

8. אנפה טענה כי מילניום הפרה את התחייבותה כלפיה כשהודיע כי יספק את השולחנות רק לאחר תשלום המקדמה, ולכן ההסכם ביניהן בוטל. זאת ועוד: אין מחלוקת כי השולחנות סופקו לאתר לאחר שאנפה עזבה אותו, מה גם שנכרת הסכם חדש, בין מילניום לבין דבליו, לפיו דבליו הייתה המזמינה של השולחנות והיא התחייבה לשלם למטבחי מילניום את תמורתם.

9. דבליו ואינטל טענו כי מילניום לא הפרה את ההסכם עם אנפה, ואנפה לא ביטלה אותו. לטענת דבליו התחייבותה לשלם למטבחי מילניום חלה רק על יתרת התמורה, לאחר קיזוז סכום השיק. דה

פסק דינו של בית משפט קמא.
9. בית משפט קמא למד מפסק דינו של השופט כהן כי אנפה הפרה את ההסכם, כיוון שלא שלמה את המקדמה, כפי שהתחייבה, כיוון שהיה עליה לשלם את השיק כמקדמה ולא בשיק דחוי. בעניין זה חל הכלל של "השתק פלוגתא". כב' השופט כהן לא שינה את מסקנתה של השופטת הוך-טל כי ההסכם בין אנפה לבין מטבחי מילניום ויתר הצדדים בתיק לא בוטל.

10. באשר למחלוקת בעניין פרוש התנאי "30% מקדמה, שער שוטף + 65", דחה בית משפט קמא את עמדת אנפה, לפיה הכוונה הייתה לתשלום 30% מקדמה בשיק דחוי של שוטף + 65, וקיבלה את עמדתה של מילניום כי הכוונה הייתה לתשלום 30% מקדמה מיידית, והיתר בשוטף +65. נקבע כי המילה "שער" נכתבה בטעות, שכן אין לה כל הסבר בהסכם שקבע תשלום בשקלים, ולכן ברור כי הכוונה הייתה ל"שאר" הסכום בשוטף +65.

11. עוד קבע בית משפט קמא כי, בהתאם לפלוגתא הפסוקה, ואף מהעבודות בתיק, עולה כי אנפה היא שהפרה את ההסכם. גם אם מילניום שינתה את ההסכם במובן זה שהודיעה במכתב של מנהלה, העד יביץ', כי מאחר שהמקדמה לא שולמה לה, היא תספק את השולחנו ת רק משהשיק יכובד. אנפה לא הגיבה על מכתב , ויש לראותה לכן כמי שהסכימה לתנאי זה. זאת ועוד: היא ביטלה את השיק רק לאחר כחודש, יחד עם ביטול עוד 16 שיקים לקבלנים, ולפיכך נקבע שאין קשר בין מכתבו של יביץ' לבין ביטול השיק, שככל הנראה בוטל על רקע החלטתה של אנפה לעזוב את האתר מטעמים שלה, שלא היו קשורים באנפה וכשהיא איננה עומדת בהתחייבויותיה כלפי קבלני המשנה שלה.

12. בית משפט קמא קבע כי עדותו של מנהלה של אנפה, וולפשטיין לפיה הודיע קובי רפאל, מהנדס הפרוייקט מטעמה, בשיחת טלפון למילניום על ביטול ההסכם, איננה אמינה, מה גם שלא נשלחה כל הודעה בכתב על הביטול. לא הוכח כי אנפה פנתה לספק שולחנות אחר. לא הועד מר קובי רפאל מטעם אנפה אשר הוא זה שכביכול ביצע את השיחה. זאת ועוד, יביץ' לא נחקר כלל על ידי אנפה בעת עדותו על שיחת הטלפון הנטענת. טענה זו אף לא הובאה בתצהירי אנפה.
גם התחייבותה של דבליו שניתנה ביום 8/3/10 למלניום מלמדת כי מילניום לא קיבלה הודעה על הביטול שכן מילניום דרשה כי דבליו תתחייב על היתרה מתוך הנחה כי יש בידיה שיק בר תוקף שישולם.

13. מאחר שכב' השופט יצחק כהן קבע, כקביעה עובדתית, כי השולחנות סופקו לאחר שאנפה עזבה, לא קבע בית משפט קביעה שונה בעניין זה, על אף שיביץ' טען כי למרות מכתבו המודיע על השהיית היצור של השולחנות, הוא החל לספק מעט מהן עוד לפני עזיבתה של אנפה את האתר.

14. באשר להתקשרותה של דבליו עם מילניום נקבע כי דבליו לא התחייבה לשלם את סכום ההמחאה. בית משפט קמא קיבל את עמדתה של מילניום לפיה, הוא התקשר עם דבליו כיוון שחששה כי אנפה לא תשלם לו את יתרת היתרה החוזית. באותו מועד עדיין לא חל מועד פרעון השיק, שעמד כביכול להפרע רק עוד 10 ימים . אף נוסח ההתחייבויות מראה בפירוש כי דבליו התחייבה לשלם את יתרת התמורה (וראו סעיף 17 לפסק הדין של בית משפט קמא). עם סיום העבודות קיבלה מילניום את יתרת התמורה בסכום של 278,105 ₪.

15. עוד נקבע כי ההסכם בין מילניום לבין דבליו איננו משחרר את אנפה מתשלום המקדמה. נפסק כי למילניום אין עילה כנגד דבליו. לאורך כל ההתדיינות טענה מילניום כי דבליו התחייבה כלפיה לתשלום יתרת התמורה בשיעור של 70% בלבד .
נפסק כי אין למילניום עילה על פי חוק עשיית עושר ולא במשפט כנגד דבליו, שכן לא היא ולא אנפה לא טענו כי דבליו לא שלמה לאנפה את תמורת השולחנות. בית משפט קמא ציין כי במסגרת התדיינות בין אנפה לבין דבליו בבית המשפט המחוזי בתל אביב, ויתרה אנפה על טענתה כי הזמנת השולחנות הייתה במסגרת "עבודה נוספת" ולא נכללה בהסכם המקורי בין בינה לבין דבליו.
כן נפסק כי אין למטבחי מילניום עילתה תביעה נגד אינטל.

16. על פי קביעותיו ומסקנותיו דלעיל קבע בית משפט קמא, כי מילניום הוכיחה עילת תביעה נגד אנפה מכח ההסכם שנקבע ביניהם, שלא הופר על ידה ושלא בוטל על ידי אנפה. לפיכך, חוייבה אנפה לשלם למטבחי מילניום 148,436 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 17,000 ₪ ואת הוצאות האגרה במלואן. התביעה נגד דבליו ונגד אינטל, ומטבחי מילניום נדחתה, ואנפה חוייבה לשלם שכ"ט עו"ד בסכום של 12.000 ₪.

עיקר טענותיהם של הצדדים בערעור.
17. אנפה טענה, כי ההסכם בינה לבין דבליו היה שדבליו תשלם לה בשוטף +60 ולכן התקשרה כך גם עם מטבחי מילניום, והיה על האחרונה לספק לה את הסחורה לפני שהמקדמה נפרעה. מילניום, שלא על פי המוסכם, שינתה את ההסכם כאשר דרשה כי קודם המקדמה תשולם לה. אנפה ביטלה את ההסכם, בשל שינוי זה מטעמה של מילניום, וזאת ע וד לפני שמילניום החלה בייצור הרהיטים. נקבע כי הרהיטים סופקו לאתר לאחר שאנפה עזבה אותו. בנסיבות אלו טעה בית משפט קמא בכך שקבע כי אנפה לא ביטלה את ההסכם. הוסף כי אנפה ביטלה את ההסכם, לכל המאוחר, עם הגשת כתב ההגנה מטעמה.

18. ראוי כי בית משפט זה יתערב בקביעות עובדתיות של בית משפט קמא, שכן הן עומדות בניגוד למסמכים שהוצגו.
אנפה עמדה באריכות על כך שבית משפט קמא נתן שלא נכון אמון בעדותו של העד יביץ וקבע כי העד וולפשטיין מטעמה אינו אמין.

19. נטען כי ההזמנות של אנפה ממילניום וההזמנה של דבליו זהות, מה שמראה כי ההסכם עם אנפה בוטל על ידי מילניום ונוצר הסכם חדש דבליו , והא ראיה הספקת השולחנות לאחר שאנפה עזבה את האתר. בנסיבות אלו רשאית הייתה אנפה לבטל את השיק ולא לשלם את תמורתו, מה גם שמכתבה של מטבחי מילניום היה הודעה על כוונה להפר את ההסכם, ולפיכך, כאמור, הייתה אנפה זכאית לבטל את השיק.

20. לעמדת אנפה עולה מהעובדות שעמדו לפני בית משפט קמא מזימה מטעם המשיבות להוציא מאנפה כספים שלא הגיעו להם.

21. עוד טענה אנפה כי משקבע כב' השופט כהן כי מטבחי מילניום לא סיפקה לאנפה כל סחורה, אך ברור הוא כי זוהי פלוגתא פסוקה לפיה היא איננה צריכה לשלם מאומה. מנגד נטען כי בית משפט קמא שגה כאשר הסתמך על אמרת אגב של השופט כהן כי אנפה הפרה את ההסכם עם המשיבה 1 כיון שהיתה זו אמרת אגב, שאיננה מקימה פלוגתא פסוקה.

דיון והכרעה
22. הרחבתי בהביאי את תוכן פסק דינו של בית משפט קמא על מנת להראות כי קביעותיו היו ברובן ככולן עובדתיות, ומנגד טיעוניה של המערערת, ברובם ככולם הם נגד קביעות עובדתיות אלו ונגד התרשמותו החיובית של בית משפט קמא מהעד של מילניום, ומנגד חוסר האמון שנתן בעדותו של מנהלה של אנפה. כך הוא, להדגמה, טיעונה, שהיא הודיעה על ביטול ההסכם בינה לבין מטבחי מילניום, כך הוא טיעונה כי בית משפט קמא טעה כאשר קבע כי עדותו של מנהלה של מילניום אמינה עליו ואילו של מנהלה שלה, איננה אמינה עליו.
ההלכה הנוהגת לעניין התערבות ערכאת הערעור בממצאי עובדה ובקביעות מהימנות של הערכאה הדיונית ידועה. אצטט לעניין זה מע"א 5131/10 רחל אזימוב נ' אפרים בנימיני (נבו )7/3/13):

"כלל ידוע הוא כי לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בקביעות עובדה ובממצאי מהימנות של הערכאה המבררת בהתחשב ביתרון המובהק הנתון לה בהקשר זה כמי שיכולה להתרשם באופן בלתי אמצעי מן העדויות. התערבות בקביעות ובממצאים כגון אלה שמורה על כן למקרים חריגים ביותר בהם התגלה פגם היורד לשורש העניין או כאשר מסקנותיה של הערכאה הדיונית מופרכות ובלתי מבוססות על פניהן (ראו למשל: ע"א 3601/96 בראשי נ' עיזבון בראשי, פ"ד נב(2) 582, 594 (1998) וכן ע"א 8557/06 עיריית פתח תקווה נ' חב' אולימפיה בניה השקעות ופיתוח (1994) בע"מ, פסקה 9 והאסמכתאות שם [פורסם בנבו] (15.9.2010))".

23. לא מצאתי כל פגם היורד לשורשם של קביעה או מסקנה בפסק הדין של בית משפט קמא.
לעמדתי, לא רק שלא גיליתי, על אף שבחנתי את טיעוניה של אנפה היטב, כל פגם בקביעותיו של בית משפט קמא, אלא אף שמצאתי את פסק הדין כממלא אחר התנאים שבתקנה 460 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1985, דהיינו שאין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בו, שהממצאים תומכים במסקנה המשפטית ושאין לגלות בפסק הדין טעות שבחוק. אוסיף כי מסקנות יו של בית משפט קמא עומדות אף במבחן ההגיון, השכל הישר ונסיון החיים בהתחשב בעובדות שהוכחו לפניו, ואין כל מקום להתערב בהן (כך למשל ההנחה שלא נסתרה לפיה מילניום לא התכוונה לבצע את העבודה לפני תשלום המקדמה, גם בהתחשב בכך שהייתה עסק קטן שהמקדמה אמורה הייתה לאפשר לה לרכוש את החומרים).
בנסיבות אלו אני קובעת כי הערעור נדחה אף לפי תקנה זו.

24. מעל הנדרש אוסיף שתי הערות: יש לזכור כי בית משפט קמא קבע שאנפה לא טענה ולא הוכיחה כי היא לא קיבלה את התמורה עבור ההזמנה שהזמינה אצל אם דבליו. לא רק זאת אלא גם זאת שבישיבה לפני טענו דאבליו ואינטל כי הם שלמו מתוך ההסכם ביניהן לבין אנפה סכום של 12.6 מיליון מתוך סכום של 14.5 מיליון וכי בהתדיינות בינה לבין אנפה במסגרת התיק בבית המשפט המחוזי בת"א ויתרה אנפה על טענתה כי השולחנות לא נכללו בהסכם בינה לבין המשיבות. אנפה לא הכחישה טענות אלו, מכאן שאנפה איננה יכולה לטעון, בהעדר הוכחה, כי היא לא קיבלה תמורה עבור סכום השיק.
הערתי השניה היא שאפילו הייתה כוונה בהזמנה כי התשלום של המקדמה יהיה לאחר הספקת השולחנות (מה, שכאמור, איננו הגיוני בעיני) הרי משהודיעה מילניום לאנפה במכתב כי היא תספק רק לאחר תשלום השיק, ואנפה שתקה ולא ביטלה את ההסכם ביניהן, יש לראותה כמסכימה לתנאי חדש זה בהסכם ההתקשרות ביניהן .

25. לפיכך, וכאמור הערעור נדחה.

26. אני מחייבת את המערערת לשלם למטבחי מילניום שכ"ט עו"ד בסכום של 11,000 ₪ +מע"מ. כן אני מחייבת את אנפה לשלם לכל אחד מהמשיבים 2 ו-3 סכום של 3,000 ₪ + מע"מ.
ככל שאנפה הפקידה עירבון בערעור יש להעביר אותו למטבחי מילניום על חשבון שכר הטרחה שנפסק לה. ככל שתיוותר יתרה, יש להעבירה בחלקים שווים למשיבות 2-3 על חשבון שכר הטרחה שנפסק להן.