הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 35358-12-19

בפני
כבוד ה שופט איל באומגרט

המבקשת

יעל ביאלר

נגד

המשיבה
כלל חברה לביטוח בע"מ

החלטה

לפני בקשה לפטור מעירבון או לצימצוצו (להלן: "הבקשה").

המבקשת הגישה נגד המשיבה תביעה כספית (ת"א 3655-03-19 שלום, חיפה) ועתרה כי ישולם לה פיצוי בהתאם לפוליסת מחלות קשות בה היתה מבוטחת.

בין המבקשת למשיבה נחתם חוזה ביטוח מסוג "מחלות קשות". פירוט המחלות המכוסות בפוליסה כולל רשימה סגורה של מחלות המחולקות לארבע קבוצות עיקריות.

המבקשת אושפזה בבית חולים ואובחנה במחלת מיאסטניה גראביס. לא היתה מחלוקת בין הצדדים בנוגע לעובדה כי המבקשת חלתה במחלה זו ובנוגע לכך שהמחלה אינה מופיעה ברשימת המחלות אותן מכסה פוליסת הביטוח באופן מפורש.

המחלוקת בין הצדדים הייתה האם הפוליסה מכסה רק את המחלות הנקובות בה, דהיינו, האם מדובר ברשימה סגורה, או שהיא מכסה גם את המחלות השקולות למחלות הנקובות בה, דהיינו מדובר ברשימה פתוחה.

הוגשה בקשה לסילוק על הסף. בית משפט קמא קבע, כי נוסח הפוליסה ברור שבאופן שאינו משתמע לשתי פנים ולפיכך, אין לקבל את הטענה כי הפוליסה חלה על מחלת המבקשת.
בית משפט קמא הורה על מחיקת התביעה על הסף מחמת העדר עילה.

המבקשת ממאנת להשלים עם פסק הדין, הגישה הודעת ערעור ואת הבקשה דנא.

טענות המבקשת;

המבקשת טוענת כי ב"כ שילמה את אגרת בית המשפט וכי היא מחזירה את התשלום בסך של 1,404 ₪ בתשלומים.

בכל הנוגע לסיכויי הערעור טוענת המבקשת, כי אלה גבוהים, בשים לב לפסיקת בית המשפט (המבקשת מפנה לפסק הדין שניתן בעניין אפרופים) לפיה, פרשנות חוזה היא אובייקטיבית בנסיבות הסובייקטיביות.

לטענת המבקשת, עקב מחלתה הקשה והנסיבות, יש לאפשר לה למצות את זכויותיה, שכן בית משפט קמא לא דן לגופו של עניין בשאלת פרשנות פוליסת מחלות קשות בה מבוטחת המבקשת.

בכל הנוגע ליכולת הכלכלית טוענת המבקשת, כי אין ביכולתה להפקיד את סכום העירבון.

בשל מצבה הבריאותי והמחלה הקשה ממנה סובלת, היא נאלצה להפחית את היקף עבודתה, היא נזקקת לטיפולים רפואיים רבים ונוטלת תרופות.

לטענת המבקשת, היא זכאית לקצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי בסך של 4,900 ₪; משכורתה הממוצעת מסתכמת בסך של כ- 4,500 ₪; משכורתו הממוצעת של בעלה מסתכמת בסך של כ- 7,000 ₪ (נטו).
נוסף על כך, בבעלות המבקשת דירה בקרית ביאליק (אותה קיבלה בירושה) והיא מקבלת עבורה הכנסה משכר דירה בסך של 2,500 ₪. המבקשת ובעלה עושים שימוש ברכב ממקום עבודתו של בעלה; לבעלה של המבקשת ביטוח מנהלים וכן יש בבעלותם חשבון מטבע חוץ בבנק. יתרת החובה בחשבון הבנק של המבקשת ובעלה מסתכמת בסך של 17,000 ₪.

עוד טוענת המבקשת כי יש לה שלשה ילדים, שניים מתחת לגיל 18 והוצאותיה גבוהות וכי חובותיהם לבנק מסתכמים בסך של 950,000 ₪ (הכוללים משכנתא והלוואות).

לטענת המבקשת, אין באפשרותה לגייס את סכום העירבון מבני משפחתה.

בכל הנוגע לתשלום שכר טרחת ב"כ טוענת המבקשת, כי לא שי למה עד כה מאום, וכי בהתאם להסכם שכה"ט נקבע, כי התשלום ישולם כאחוז מהכספים שיתקבלו מההליך.

טענות המשיבה;
בכל הנוגע ליכולתה הכלכלית של המבקשת, טוענת המשיבה, כי על אף הטענה כי משכורתה הממוצעת של המבקשת מסתכמת בסך של 4,500 ₪, הרי שבפועל עיון בתלושי השכר מעלה, כי ממוצע שכרה מסתכם בסך של 5,749 ₪.
על אף טענתה כי שכרו הממוצע של בעלה מסתכם בסך של כ- 7,000 ₪ (נטו), הרי שבפועל, עיון בתלושי השכר מעלה, כי הכנסתו החודשית מסתכמת בסך של למעלה מ-9,700 ₪, ממנה מנוכה מידי חודש סכום של כ- 2,330 ₪ במסגרת תכנית רכישת מניות של בעלה אצל מעסיקתו- חברת היי טק.

עוד טוענת המשיבה, כי לטענת המבקשת, היא זכאית לקצבה חודשית מביטוח לאומי בסך של 4,900 ₪, אולם האסמכתא שצורפה מסתיימת בחודש 1/19- אז קיבלה המבקשת סך של 5,214 ₪.

לא צורפה אסמכתא בכל הנוגע לדמי השכירות המשולמים למבקשת.

יוצא אפוא, כי עיון באסמכתאות שצורפו מעלה, כי ההכנסה החודשית של המבקשת ושל בעלה מסתכמת בסך של 17,949 ₪ (כשנטען כי ההכנסה מסתכמת בסך של 14,000 ₪).

עוד טוענת המשיבה, כי המבקשת לא פירטה אילו סכומים מצויים בחשבון מטבע החוץ בבעלותה ובבעלות בעלה; וכן מדוע אינה זכאית לקבלת הלוואה כשהדירה בבעלותה המשמשת להשקעה תשמש לבטוחה.

עיון בתדפיס חשבון הבנק אינו מגלה מה המסגרת שניתנה למבקשת ולבעלה, אולם ביום 1.11.19 יתרת החובה בחשבון הסתכמה בסך של 36,660 ₪. לפיכך, יש באפשרות המבקשת למשוך מחשבונה סך של 19,660 ₪ (36,660 – 17,000).
בעניין זה מוסיפה המשיבה לטעון, כי עיון בתדפיס חשבון הבנק מעלה, כי בבעלות המבקשת מספר כרטיסי אשראי (לרבות כרטיס דביט), כאשר הוצאותיה מסתכמות בסכומים שאינם מבוטלים (כך למשל סך הוצאותיה בחודש 8/19 הסתכם בסכום של 51,000 ₪), כאשר אין פירוט של העסקאות המבוצעות.
כמו כן, המבקשת מבצעת משיכות של סכומים גבוהים מחשבונה (כך למשל ביום 2.5.19 נמשך סכום של 13,500 ₪, מבלי שניתן פירוט).

בכל הנוגע לסיכויי הערעור טוענת המשיבה, כי אלה קלושים.
המשיבה מפנה לעובדה כי בניגוד לטענת המבקשת לפיה, יש לפנות לפסק דין אפרופים, הרי שיש לפנות לפסיקה מאוחרת יותר לפיה, יש חשיבות ללשון החוזה וכן לתיקון סעיף 25 לחוק החוזים [חלק כללי].

טענות המבקשת כפי העולות מתשובתה;

המבקשת טוענת כי יש לדחות את טענות המשיבה בכל הנוגע להכנסותיה והוצאותיה.

בכל הנוגע לסיכויי הערעור טוענת המבקשת, כי טענת המשיבה חסרת תום לב, בשים לב לעובדה שבמסגרת המו"מ שהתנהל בין הצדדים, עובר למועד הגשת התביעה, הוצע על ידי המשיבה לשלם למבקשת סכום לצורכי פשרה, אלא שהמשיבה חזרה בה בשלב מאוחר יותר.

עוד טוענת המבקשת, כי טענות המשיבה ביחס לפסיקה הנטענת, אינן רלוונטיות לבקשה זו, אולם מכל מקום, קיימת פסיקה מאוחרת המשמרת את הילכת אפרופים.

דיון והכרעה;

תקנות 427 ו- 428 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, קובעות חובת הפקדת עירבון על מנת להבטיח את הוצאות הצד שכנגד היה והערעור יידחה.

נקבע, כי על בית המשפט לוודא כי דרכו של בעל דין לערכאות לא תיחסם מחמת עוניו.
מאידך, נקבע בבשג"ץ 4934/14 גורנשטיין נ' כנסת ישראל (פורסם במאגרים) (להלן: " עניין גורנשטיין"), כי על בית המשפט לוודא שהצד שכנגד לא ייצא בחיסרון כיס היה והערעור יידחה.

עוד נקבע בעניין גורנשטיין, כי בעת קביעת שומת העירבון על בית המשפט לקחת בחשבון את מורכבות ההליך, שיעור ההוצאות שנפסקו בבית משפט קמא ומספר הצדדים.

אשר על כן נקבע בעניין גורנשטיין, כי על שני תנאים מצטברים להתקיים שעה שבבקשה לפטור מעירבון עסקינן. אלו הם התנאים:

א. סיכויי הערעור טובים.
ב. המבקש הוכיח את חסרון הכיס להפקיד העירבון.

כפי שנקבע בעניין גורנשטיין, על המבקש להוכיח כי לערעור סיכוי אמיתי ולא די בסיכוי סתמי וקלוש. בכל הנוגע ליכולת כלכלית או העדרה, נדרש המבקש, להתכבד ולהידרש לפרטי יכולתו הכלכלית ובכלל זה לצרף תדפיסי חשבון בנק, רכוש ולהצהיר על ניסיונו לגייס את העירבון ממעגל חברים וקרובים.

לעניין סיכויי הערעור, מבלי לקבוע מסמרות ובזהירות הראויה, אין מדובר בסיכויים מובהקים וזאת בשים לב לפסק הדין ולטענות המבקשת. עם זאת, אין לקבוע, נוכח העובדה שהתביעה סולקה על הסף, כי סיכויי הערעור, קלושים.

בכל הנוגע למצבה הכלכלי של המבקשת, נחה דעתו של בית המשפט, חלף העובדה שלא הוצגה מלוא התמונה, שזה אינו שפיר. עם זאת, אין אלא ל הצר על כך שלא צורפה אסמכתא לעניין דמי השכירות המשתלמים למבקשת. כמו כן, ניתן היה, לכאורה, לשעבד את הדירה הנוספת, כבטוחה לגיוס דמי העירבון.

עיון בתדפיס חשבון הבנק של המבקשת מעלה תהיות. כך למשל, ביום 1.5.19 הופקד לחשבון סך של 28,656 מ"אקסלנס נשואה"; ביום 13.6.19 הופקד סך של 13,034 ₪ מאותו גורם. ביום 14.5.19 בוצעה המרת אינטרנט בסך 2,617 ₪; ביום 12.7.19 בוצעה המרת אינטרנט בסך 2,159 ₪; ביום 29.7.19 בוצעה הפקדה בסך של 1,500 ₪. ביום 2.9.19 הופקד לחשבון סך של 1,400 ₪; ביום 7.8.19 הועמדה למבקשת ולבעלה הלוואה בסכום של 55,000 ₪. ביום 8.11.19 הועמדה למבקשת ולבעלה הלוואה בסכום של 10,000 ₪.

באיזון האמור לעיל ומאחר וגדר המחלוקת מצומצמת, מוחלט להעמיד את העירבון על סך של 7,000 ₪. המבקשת תפקיד את העירבון עד יום 30.1.20, שאם לא כן, יועבר ההליך למותב הדן בו לשם בחינת מחיקתו או דחייתו.

ההחלטה ניתנה בסמכותי כרשם.

ניתנה היום, כ"ד טבת תש"פ, 21 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.