הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 34129-12-19

בפני
כבוד השופטת שושנה שטמר, שופטת עמיתה

המערער

אורן הלוי
על ידי עו"ד זיו באסין בר

נגד

המשיבה

סע דליה - הסעות ושרותים (1991) בע"מ
ע"י עו"ד ג'סאן חורי

פסק דין

מבוא
1. לפנינו ערעור על פסק דין מיום 28.10.19 של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת הדס שכטר ישראלי) בתיק תא"מ 58938-03-17.
הסוגיה להכרעה היא, אם התקיימו בעובדות שלפנינו הנסיבות החריגות המצדיקות התערבות ערכאת הערעור על מנת לשנות פסק דין שניתן בערכאה הדיונית על דרך הפשרה לפי סעיף 79א (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן "חוק בתי המשפט").

רקע עובדתי
2. המערער ניהל עסק בתחום התקנת מערכות אבטחה, מיגון וגילוי אש. המשיבה עסקה בהסעות. המשיבה הזמינה אצל המערער (במספר עסקאות) שירותים שונים בתחום מערכות לגילוי וכיבוי אש בבניין שבנתה על מנת שישמש אותה כמוסך.
המערער הגיש ביום 27/3/17 כתב תביעה, שבו תבע מהמשיבה 30,184 ₪ בגין שירותים שונים או הספקת ציוד, שלטענתו ביצע עבורה, והמשיבה סרבה לשלם לו.

3. המשיבה טענה כי שלמה למערער את כל מה שהגיע לו עבור הזמנותיה. חלק מההזמנ ות שהמערער טען כי ביצע אות ן, הוכחשו על ידי המשיבה ולגבי היתר נטען כי המערער גרם למשיבה נזקים וכי – למעשה – לא רק שלא מגיע לו הסכום הנתבע אלא שיש לקזז את נזקיה, כך שעל המערער להחזיר לה סכומי כסף.

4. בית משפט קמא פסק, כאמור על דרך הפשרה, כי על המשיבה לשלם למערערת סכום של 2,780 ₪ וכן הורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.

טיעוני המערער
5. עם המשיבה נעשו שלוש עסקאות:
עסקה ראשונה – התקנת מערכת מתזים שלב 1;
עסקה שנייה – חפירה וריתוך צנרת מים שלב 2;
עסקה שלישית – הכנת גמל מים;

עבור עסקאות אלו הועברו התשלומים הבאים:
עבור עסקה ראשונה – 18,486 ₪;
עבור עסקה שנייה – 5000 ₪, נותר חוב על סך 18,137 ₪;
עבור עסקה שלישית – 9,313 ₪ , נותר חוב על סך 12,046 ₪;
סה"כ חוב עבור כל העבודות : 30,184 ₪.

6. המערער טען כי בית משפט קמא התעלם מכל טענותיו, ויש, לכן, להתערב בפסק הדין על אף שניתן על דרך הפשרה. המערער הפנה להלכה ב-ע"א 2587/98 מידנברג נ' ששון , הקובעת כי התעלמות מטענות באי כוח הצדדים מהווה עילה להתערבות בפסק הדין.
בית משפט קמא דחה כ-90% ואף יותר מסכום התביעה, ללא נימוק או הסבר. כאשר מעיינים בפרוטוקול הדיון הרי שבהסכמתם של הצדדים למתן פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 97א(א) לחוק בתי המשפט לא היה ויתור על הנמקת פסק הדין. המערער הפנה גם לפסק-הדין של השופט אמיר טובי ב-ע"א 48141-12-16 גלעד צור הנדסה וסחר בינלאומי בע"מ ואח' נגד עמיאל בית וגן בע"מ , שם נכתב כי:

"פתרון שכזה שבו טענות אחד הצדדים מתקבלת במלואה בעוד טענת הצד שכנגד נדחית כליל, צריך להיות שמור למקרים בהם ברור כי סיכויו של הצד שטענותיו נדחות כליל, לאושש טענותיו (כך במקור, ש.ש) הם סיכויים קלושים או כאשר התוצאה החד צדדית מתחייבת משיקולי הוגנות וצדק".

7. המערער המשיך וטען כי בית משפט קמא לא התייחס לעובדה שהנתבעת חתמה על טופס מסירת פרוייקט, שכלל הודאה בדבר חוב והעדר תביעות. ולמעשה משעה שהמשיבים חתמו על טופס מסירת הפרוייקט ויתרו על טענת קיזוז. על כן היה, לעמדת המערער, על בית משפט זה להתערב ולהורות על ביטול פסק הדין וחיוב המשיבה בכל סכום התביעה, על סך 30,184 ₪.

טיעוני המשיבה
8. ביום 5.5.19 במהלך דיון בקדם משפט ציינה השופטת קמא, כי היא מציעה לצדדים מתן פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79א(א) וזאת לאחר ששמעה את טענות הצדדים ו עמדה על "חוזקותיו וחולשותיו" (עמ' 13 לפ' של בית משפט קמא) של כל צד. ב"כ הצדדים נתנו את הסכמתם לכך (עמוד 13 לפרוטוקול הדיון).

9. על בית המשפט לדחות את הערעור בשל ההלכה הנהוגה שאין להתערב בדרך כלל בממצאים עובדתיים ובשיקולי המהימנות של הערכאה קמא, ובשל העובדה שפסק הדין ניתן על דרך הפשרה לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט. הלכה פסוקה היא שערכאת הערעור איננה מתערבת בפסק דין שניתן על דרך הפשרה אלא במקרים "בולטים וקיצוניים" (הנשיא שמגר בע"א 364/89 עותמן נ' בויארסקי ואח'; רע"א 6756/96 זוננשוילי נ' חוד; השופט אור ב ע"א 757/88 ברמן נ' אילון חברה לביטוח בע"מ).
נפסק רבות כי העילות להתערבות בפסק הדין שניתן על דרך הפשרה מצומצמות. עוד נקבע בפסיקה כי הה סכמה להכרעה לפסק דין על דרך הפשרה לפי סעי ף 79א(א) מטרתה לסיים מחלוקות במהרה ולהביא לסופיות הדיון.

10. המשיבה הדגישה כי היא הכחישה מלכתחילה שהיא חייבת למערער בגין העסקאות המשותפות. המערער טען אמנם כי מעל ל-90% מתביעתו נדחתה, אך בפועל המשיבה היא זו שצריכה להתרעם על כך שנפסקו כספים כלשהם עבור המערער. בגין העבודות שביצע המערער הועברו לו תשלומים בסכומים הבאים:
עבור עסקה ראשונה – 18,486 ₪
עבור עסקאות שניה ושלישית – 18,813 ₪
המשיבה נותרה חייבת למערער סכום על סך 14,387 ₪, אך המשיבה נאלצה עקב אי עמידה של המערער בהתחייבויות וליקויים שונים לרכוש חלקי ציוד ולהזמין ביצוע עבודות מקבלנים שונים.

11. המערער לא עמד בהתחייבויותיו כלפי המשיבה, והמשיבה נאלצה לשלם תשלומים נוספים על חלקי ציוד וקבלנים על מנת לתקן את הדרוש תיקון ולבצע את מה שהמערער התחייב לבצע.

מסגרת נורמטיבית
12. בסעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט נקבע כי "בית המשפט הדן בענין אזרחי רשאי, בהסכמת בעלי הדין, לפסוק בענין שלפניו, כולו או מקצתו , בדרך של פשרה".
בע"א 10838-05 שלמה זקס ואח' נ' רונית קלינגר (ניתן ב-13/2/08) דן בית המשפט העליון (השופטים ריבלין, נאור וארבל) בפסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט וזכויות הערעור עליו. השופטת ארבל כתבה כי שיקולים של עידוד הפשרה בסיום הסכסוך תוך זמן קצר יחסית, מהווים שיקול מרכזי בצמצום עילות ההתערבות של ערכאות הערעור בפסקי דין שניתנו על דרך הפשרה:

"שיקולים אלו - עידוד מוסד הפשרה, כמו גם החשיבות שיש בסיום הסכסוך תוך זמן קצר יחסית - תומכים בצמצום עילות ההתערבות של ערכאת הערעור בפסק דין שניתן על דרך הפשרה" ( ראו גם ע"א 1639/97 אגיאפוליס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה, רע"א 2587/98 י' מיידנברג ייצור ובניית מבנים בע"מ נ' מלכי ששון, רע"א 6756/96 זוננשוילי נ' חוד, חברה לתעשיות מתכת בע"מ.

השופטת ארבל הוסיפה בפסק הדין בעניין זקס נ' קלינגר, כי אמנם תקנה 192 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 קובעת את חובת ההנמקה בפסקי דין, אך חובה זו איננה חלה על פסקי דין הניתנים על דר ך הפשרה בהתאם לסעיף 79א(א):
" בית משפט זה קבע כי חובת ההנמקה הקבועה בתקנה 192 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אינה חלה על פסקי דין שניתנים על דרך הפשרה(...) זאת, בין היתר, משום שהשיקולים העומדים ביסודם של פסקי דין אלו הינם שיקולים מורכבים ומיוחדים שאינם ניתנים למשקל ולמדידה".

השופט טירקל כתב ב -רע"א 3876/01 שי פלסט בע"מ נ' שטרית על פסק דין על דרך הפשרה, "שמוטב לו, בדרך כלל, שינתן ללא הנמקה מפורטת, בעיקר בשל אופיים המיוחד ומורכבותם של השיקולים, שביסוד ההכרעה על דרך הפשרה, שאינם ניתנים למשקל ולמדידה".
הלכה זו השתרשה ברוב פסקי הדין שדנו בערעור על פסק דין שניתן על דרך הפשרה.

13. השופטת ארבל בעניין זקס נ' קלינגר הוסיפה וקבעה כי גם אם פסק הדין של הערכאה הדיונית נימקה את פסק דינה (כפי שהיה המקרה לפניה, שם נומק פסקהדין על פי דרישת הצדדים בעת שבית המשפט הוסמך לפסוק על דרך הפשרה) אין בכך להצדיק התערבות הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים (אליהם אתייחס בהמשך):

"לטעמי, גם אם הנמקת פסק דין מכח סעיף 79א לחוק אינה בהכרח רצויה ויש להעדיף הנמקה קצרה ביותר במידת הצורך, איני סבורה כי יש בהנמקה כדי להפחית ממשקלם של השיקולים שתוארו לעיל – ובפרט מן השיקול של חשיבות סופיות הפשרה – אשר מצדיקים את צמצום גדריה של זכות הערעור במקרים אלו ".

השופט נאור (כתוארה אז) שהצטרפה לפסק דינה של השופטת ארבל, הפנתה לנימוק נוסף מדוע לא להתערב:

"פסק דין מנומק בפשרה איננו מנומק באותה דרגת הפירוט המאפיינת פסק דין שלא על דרך הפשרה. מכאן שאין ביכולתה של ערכאת הערעור לרדת לחקר דבר באמצעות הכלים ה"ערעורים" הרגילים, ואין לצפות מערכאת הערעור לעשות כן. אם תאמר שבמקרה של פסק דין מנומק עילות ההתערבות בערעור הן העילות "הרגילות" וכך נראה היה מהודעת הערעור שבפנינו – לא השיגו הצדדים דבר במנגנון הפשרה שקבעו. מרכז הכובד של ההתדיינות יעבור לערכאת הערעור, ולרשותה לא יעמדו, כאמור, הכלים המתאימים להכרעה.

14. באשר למקרים בהם תתערב הערכאה הדיונית בפסק דין על אף שניתן על דרך הפשרה לפי סעיף 79א(א) הצטרפה השופטת ארבע בעניין זקס נ' קלינגר לההלכה ב-רע"א 2587/98 י' מיידנברג ייצור ובניית מבנים בע"מ נ' מלכי ששון (ניתן ביום 19/1/99) הקובעת כדלקמן:

"1. בית המשפט חרג מסמכותו. 2. בית המשפט הגיע למסקנות ולתוצאות בלתי סבירות לחלוטין על פני הדברים. 3. בית המשפט התעלם לחלוטין מטענות באי-כוח הצדדים. 4. בית המשפט לא נתן לבאי-כוח הצדדים לטעון את טענותיהם. 5. נימוקים אחרים בעלי חשיבות שמטעמם אין להשלים, בשום אופן, עם תוצאת פסק הדין, כגון שבית המשפט טעה בהבנת ההסכמה בין הצדדים; וטעות זו עולה על פני הדברים" (רע"א 2587/98 י' מיידנברג ייצור ובניית מבנים בע"מ נ' מלכי, סעיף 7 לפסק הדין ([פורסם בנבו], 23.8.1999)).

רשימה זו איננה רשימה סגורה (זקס נק קלינגר בסעיף 5).

יישום ההלכה במקרה דנן
15. כעולה מההלכה שהובאה לעיל שאין זה פגם שפסק הדין על דרך הפשרה לא נומק, אין לקבל את טענתו של המערער, שיש לשנות את פסק הדין משום שלא נומק.

16. אין אף ללמוד מפסק הדין , כטענתו של המערער, שהעובדה שפסק הדין לא נומק, מראה שבית משפט קמא לא ראה את טיעוניו של המערער או התעלם מהם שלא כדין. עיינתי בפרוטוקול של בית משפט קמא ומצאתי כי נשמעו ראיות ואף הוגשו סיכומים. מכאן שגירסאות הצדדים עמדו היטב לפני בית משפט קמא. ועוד: טיעוני המשיבה, היה בהן כדי להגיע לתוצאה אליה הגיע בית משפט קמא. דהיינו לא נראה כי התוצאה אליה הגיע בית משפט קמא תלושה מחומר הראיות.

17. עוד טען המערער כי בית המשפט קמא הגיע למסקנה ולתוצאה בלתי סבירה לחלוטין לאור העובדה שמעל ל-90% מסכום התביעה נדחה, וללא הנמקה. כאמור לעיל, לא ניתן לקבוע זאת לאור הטיעונים שעמדו לפניו. לפי סעיף 79א בסמכותו של בית המשפט לדחות או לקבל את תביעתו של מי מהצדדים (ראו ע"א 3958/95 שמעון נ' עזבון המנוח אלפרד שמעון). כמו כן ב ע"א 1639/97 אגיאפוליס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה, פסק בית המשפט כי פשרה אין מהותה חלוקה שווה של התביעה בין בעלי הדין:" פשרה מכאנית המבוססת תמיד על חלוקת מושא התביעה בין בעלי-הדין באופן של "מחצה על מחצה" – פסולה, משום שהיא שרירותית ובלתי סבירה, ומשום שאינה מביאה בחשבון את כל יסודות הסכסוך שבין בעלי-הדין".

לסיכום
18. בהסתמך על מסקנותי לעיל, הערעור נדחה.

19. בנסיבות, מצאתי לצודק שלא לפסוק הוצאות בערעור.
ככל שהמערער הפקיד עירבון בתיק, יש להחזירו לו באמצעות בא-כוחו.

ניתן היום, כ"ז תמוז תש"פ, 19 יולי 2020, בהעדר הצדדים.