הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 33826-08-18

בפני
כבוד השופטת תמר שרון נתנאל

המערער

חנניה אליהו אברגל
ע"י ב"כ עו"ד רונן צוקרמן

נגד

המשיבה
מנורה מבטחים ביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד מאיה שבי

פסק דין

1. בפניי ערעור על פסק הדין שניתן על ידי בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת מעיין צור) בתא"מ 32355-09-17, ביום 18.6.18 ולפיו התקבלה, חלקית, תביעה שהגישה המשיבה נגד המערער, לפיצויי בגין נזקי רכוש שאירעו בתאונת דרכים לרכב שהיה מבוטח אצל המשיבה .

2. המשיבה היא חברת הביטוח שביטחה את הרכב האחר אשר היה מעורב בתאונה ואשר היה נהוג על ידי גב' הלן זוהר (להלן: "הנהגת"). התאונה אירעה ביום 6.2.17, בצומת הרחובות צרפת ובסטיליה שבחיפה. הנהגת נסעה במורד דרך צרפת, והמערער הגיע מרחוב הבסטיליה, מצד ימין כיוון נסיעתה של הנהגת. בכיוון נסיעתו של המערער מוצג תמרור עצור ולגרסת המערער, הוא עצר את רכבו, כאשר הגלגלים הקדמיים של הרכב מצויים שני סנטימטר מעבר לקו העצירה.

לכתב התביעה צורפה חוות דעת של השמאי מר דן פרידמן, אשר מפרטת נזקים שנגרמו לרכב הנהגת בשני מוקדים - מוקד קדמי (חלק קדמי ימני) ומוקד אחורי (חלק אחורי שמאלי).

3. המערער טען בבית משפט קמא כי מהמקום בו הוא עמד ועד הנתיב בכביש, בו המשיבה הייתה צריכה לנסוע, לו הייתה נוסעת כדין, היה מרחק של 3-2 מטרים. לדבריו, המשיבה הגיעה במורד דרך צרפת, בסיבוב, במהירות רבה, סטתה לכיוונו ופגעה ברכבו, שהיה בעצירה, כשרגלו של המערער מונחת על דוושת הבלם.

4. בית משפט קמא שמע את הצדדים, עיין בתמונות שהוגשו ובחוות הדעת שצורפה לכתב התביעה, וקבע כי הוא מעדיף את גרסת הנהגת לגבי האופן בו אירעה התאונה, על פני גרסת המערער. בית משפט קמא אף ציין, כי הנזקים לכלי הרכב, כפי שהם עולים מהתמונות שהוגשו, מתיישבים עם גרסת הנהגת ולא עם גרסת המערער וכי הנזקים שנגרמו לרכב הנהגת (הנראים בתמונה ת/2), תואמים את גרסתה . על סמך כך הגיע בית משפט קמא למסקנה, שרכב המערער הגיע מצד ימין של הנהגת, ופגע בה.

באשר לנזק, דחה בית משפט קמא את טענת הנהגת לפיה נגרם נזק גם לחלק האחורי של רכבה ולפיכך, חייב את המערער בתשלום הנזק שנגרם לחלק הקדמי בלבד , וזאת - בהתאם לסכומים שנקבעו בחוות דעתו של השמאי. כמו כן, חייב בית משפט קמא את המערער בשכר טרחת השמאי ובסך הכ ול, בסכום של 22,073 ₪. על כך הוסיף בית משפט קמא שכר טרחת עורך דין בסך 2,000 ₪ , חלק יחסי מהאגרה ( בהתאם לסכום שנפסק) ושכר עדות, ששולם לנהגת שהעידה מטעם המשיבה.

5. ב"כ המערער טען, כי יש מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא, על אף שמדובר בממצאי עובדה ומהימנות, שכן, לטענתו, בית משפט קמא התעלם ממיקום הנזקים שנגרמו לרכבו של המערער. נטען, כי מפסק הדין עולה כי בית משפט קמא סבר שהמערער פגע עם חזית רכבו בכנף הקדמי הימנית קדמית של רכב הנהגת אך בכך שגה, שכן ע יון בתמונות ת/1, שהן תמונות הנזק ברכב המערער מראה שהחבלה היא בדופן הקדמי שמאלי של רכבו . נטען, כי בית משפט קמא לא הסביר מה מקור פגיעה זו. נטען, כי מיקום הפגיעה ברכבו של המערער מצביע על כך שהתאונה יכולה הייתה להיגרם כפי גרסת המערער וכי למעשה מדובר בגרסאות שקולות. משכך - כך נטען, היה על בית משפט קמא לפסוק נגד המשיבה, אשר נטל ההוכחה רובץ עליה.

עוד טוען המערער, בין היתר, כי המשיבה לא המציאה תמונות נוספות שהמערערת טענה שצולמו על ידה וכי על עובדה זו לפעול לרעתה, שכן הדבר מצביע על כך שיש למשיבה "הרבה מה להסתיר". לטענתו, צירוף התמונות היה שופך אור על נסיבות התאונה, על הנזקים שנגרמו לרכב הנהגת ועל מיקומם.

בפי המערער טענות גם נגד חוות דעת השמאי. נטען כי הנזקים המפורטים בה מצביעים על כך שהפגיעה ברכב המערערת הייתה בחזית הרכב וכי חלק מהנזקים אינם שייכים כלל לתאונה דנן, בה נגרם נזק פח פעוט לכנף הקדמית ימנית של רכב המערערת, שעלותו, על דרך ההפרזה, היא 2,500 ₪. לדבריו, היה על בית המשפט לשום את הנזק על פי התמונה ת/2 ולא בהתאם לחוות דעת השמאי, אשר הנזק בה נופח מעבר לכל פרופורציה. בהתאם, היה על בית משפט קמא, להפחית את סכום החיוב בגין שכר טרחת השמאי.

6. דין ערעור זה דחייה.

הלכה מושרשת היא כי קביעת ממצאי עובדה ומהימנות מסורה לערכאה הדיונית וכי ערכאת הערעור תתערב בממצאים שכאלה רק במקרים חריגים ויוצאי דופן. הטעם לכך נעוץ ביתרונה המובנה והברור של הערכאה הדיונית, השומעת את העדים ויכולה להתרשם מהם באופן ישיר ובלתי אמצעי, יתרון שאינו מצוי בידי ערכאת הערעור [ראו: ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 632 (5.10.2000); ע"פ 993/00 אורי שלמה נור נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(6) 205 (4.9.2002); ע"פ 6890/04 מקסים בלאוסוב נ' מדינת ישראל (13.9.2005)].

@ עם זאת, הכלל הפסיקתי אינו כלל נוקשה וקיימים לו חריגים. חוט השני העובר דרך רוב החריגים הוא מצבים בהם מאוין היתרון הדיוני של הערכאה הראשונה, או נחלש משמעותית.

כך, למשל, כאשר ממצאי הערכאה הדיונית נסמכים על שיקולי סבירות והיגיון; כאשר נפלו טעויות של ממש באופן הערכת העדויות וקביעת המהימנות; כאשר הובאו בפני הערכאה הדיונית עובדות ממשיות, לפיהן לא ניתן היה לקבוע את הממצאים שקבעה - ע"פ 604/16 עלאא בדארנה נ' מדינת ישראל (22.1.2017), פסקה 18]; כך גם, כאשר הממצאים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית מתבססים על התרשמות מראיות "אוביקטיביות", כגון מסמך, חפץ, עדות מצולמת וכיוצ"ב, שהן ראיות אשר ערכאת הערעור יכולה להתרשם מהן כמו הערכאה הדיונית - ע"א 7144/14 נתן מכנס נ' מעון רוחמה (3.9.2015); כך גם, במקרים בהם נפלו טעויות של ממש באופן הערכת המהימנות, או כשערכאת הערעור שוכנעה כי על פי הראיות הקיימות, לא יכולה הייתה הערכאה הדיונית לקבוע את הממצאים שקבעה - ע"פ 8630/14 פלוני נ' מדינת ישראל (19.2.2017), או כאשר מתגלים בפסק דינו של בית משפט קמא פגמים מהותיים, היורדים לשורש העניין, בהערכת הראיות ובקביעת העובדות - עא 4351/14 פלוני נ' קופת חולים של הסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל (8.11.2015); בהתייחס להסקת מסקנות מן הראיות, הבהיר כבוד הנשיא גרוניס בע"פ 6073/11‏ סגל נ' מדינת ישראל (11.6.2012), פסקה 22: "לעניין קביעת עובדות היסוד, ובפרט קביעת עובדות על יסוד מהימנות של עדים, נותר לערכאה הדיונית יתרונה הברור והמובנה והכלל לגביהן נותר כלל אי ההתערבות במרבית המקרים. לעומת זאת, לעניין הסקת המסקנות הלוגיות מהתשתית העובדתית שנקבעה, פוחתת ההסתייגות של ערכאת הערעור מהתערבות בקביעות הערכאה הדיונית" וראו גם: ע"פ 8808/14 אלי פחימה נ' מדינת ישראל (10.1.2017).

לא מצאתי במקרה זה נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות בפסק הדין. נהפוך הוא; בית משפט קמא נתן אמון בגרסת הנהגת ואף אני מצאתי כי אמון זה עולה היטב בקנה אחד עם תמונות מקום האירוע ותמונות הנזק, אשר הובאו בפניו. אף לטעמי, גרסתו של המערער איננה סבירה נוכח תוואי הכבישים והמיקום בו עמד רכב המערער, על פי התמונות שהוגשו לבית משפט קמא וצורפו לתיק המוצגים מטעם המערער. ב שתי התמונות אשר בדף הראשון לתמונות ת/1 בתיק מוצגי המערער, ניתן לראות עד כמה בלתי אפשרית היא גרסת המערער, לפיה הוא עמד על קו העצירה ושם פגע בו רכבה של הנהגת, שהרי לשם פגיעה בו היה על המערערת ממש להיכנס לרחוב הבסטיליה. הטענה כי עשתה כן היא בלתי סבירה בעליל. גם שאר התמונות, לרבות תמונות הנזקים בכלי הרכב, תומכות בגרסת הנהגת.

בנסיבות אלה, אין מדובר בראיות שקולות ופסקי הדין אליהם הפנה ב"כ המערער, בעניין זה, אשר ניתנו בנסיבות שונות, אינם רלבנטיים למקרה דנן.

7. טענות המערער לגבי חוות דעת השמאי, לא נטענו על ידו בהודעת הערעור, אולם גם אם היו נטענות, לא היה מקום לקבלן.

המערער לא הגיש לבית משפט קמא חוות דעת נגדית, ואף לא ביקש לחקור את השמאי. על פני הדברים, חוות דעת השמאי, לגבי הנזק במוקד הקדמי, מתיישבת עם הנזקים הנראים בתמונה ת/2. לפיכך, אין גם מקום להתערב בגובה הנזק, כפי שנקבע על ידי בית משפט קמא או בשכר טרחת השמאי שנפסק.

8. סופו של דבר, אני דוחה את הערעור.

המערער ישלם למשיבה הוצאות הערעור בסך 3,500 ₪. ההוצאות ישולמו למשיבה, באמצעות בא כוח, מתוך העירבון שהפקיד המערער בקופת בית המשפט.

המזכירות תמציא פסק דין זה לצדדים ותחזיר את תיק קמא לבית משפט קמא.

ניתן היום, ד' טבת תשע"ט, 12 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.

חתימה