הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 32771-08-18

בפני
כבוד ה שופטת תמר שרון נתנאל

המערער
יון סטן

נגד

המשיב
בוריס וולט
ע"י ב"כ עוה"ד הלאל קאסם

פסק דין

1. לפניי ערעור על פסק הדין שניתן על ידי בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת רויטל באום) ביום 15.7.18, בת"א 30895-01-17.

2. המערער הגיש לתיק קמא, כתב תביעה בסדר דין מהיר נגד המשיב ובו תבע סך של 62,755 ₪ בגין חלקו (1/3) בסירה שהצדדים רכשו יחדיו ובגין דמי שימוש בסירה מחודש 9/2016 ועד למועד הגשת התביעה וכן פיצוי בגין עוגמת נפש ושכר טרחת שמאי, אשר שילם עבור חוות דעת שמאית בנוגע לערך הסירה.

3. המשיב הגיש תביעה שכנגד, בה הוא תבע מהמערער סך של 20,690 ₪ בגין מחצית הוצאות ששולמו על ידו עבור הסירה, עוגמת נפש, הכנת חוות דעת מומחה ושכר טרחת עורך דין.

4. בית משפט קמא מינה מומחה מטעמו, להערכת שווי הסירה, אשר קבע כי ערכה, כולל הציוד שעליה, הוא 68,000 ₪. בית משפט קמא קבע כי התובע יישא בשכר טרחת ו של מומחה בית המשפט .

5. פסק הדין ניתן, בהסכמת הצדדים, על פי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984 ובמסגרתו קבע בית משפט קמא כי המשיב ישלם למערער סך של 20,000 ₪, עד ליום 30.8.18 וכי לאחר ביצוע התשלום תועבר הבעלות בסירה לנתבע באופן מלא.

הוסיף בית משפט קמא וקבע, כי "לא יבוצע התשלום במלואו או במועדו - תימחקנה התביעה והתביעה שכנגד באופן הדדי, ללא צו להוצאות " (קביעה זו תיקרא, להלן: " הוראת המחיקה").

בית משפט קמא ציין, כי מאחר שבסכום של 20,000 ₪ נכללו חלקו של התובע בשכר טרחת מומחה בית המשפט וכן הוצאות המשפט, יישא כל צד בהוצאותיו.

6. המערער אינו משלים עם פסק הדין ובערעורו וכן בדבריו בדיון שהתקיים בפניי, חזר ותיאר את כל הפרשה מתחילתה ו ביקש כי ערכאת הערעור תפסוק לו את הסכומים המגיעים לו, לטענתו, כפי שפורטו בתביעתו.

המערער אישר שבא כוחו הסביר לו את הצעת בית המשפט בדבר מתן פסק דין לפי סעיף 79א' ו כן אישר שהוא הסכים לכך, על אף שלבא כוחו לא הייתה תשובה מה יהיה אם ביהמ"ש לא יפסוק לו את מלוא הסכום .

7. ב"כ המשיב טען כי המערער חייב למשיב כספים עבור הוצאות שהמשיב הוציא בגין הסירה, וכי לוּ היו נשמעות ראיות, המערער היה מחויב לשלם כספים אלה למשיב. לשאלת בית המשפט, השיב ב"כ המשיב, כי סכום פסק הדין טרם שולם מאחר שהם "אינם יכולים להגיע אל המערער". המשיב הסכים להצעתי להפקיד את סכום פסק הדין בקופת בית המשפט והתחייב לעשות כן עד ליום 16.12.18.

המערער סירב לקבל סכום זה, וחזר ועמד על כך שהוא מבקש שייפסק לו כל הסכום שנתבע על ידו בבית משפט קמא .

דיון והכרעה

8. עיון בפסק הדין מעלה שתי שאלות;

האחת - האם יש מקום להתערב בסכום הפיצוי שקבע בית משפט קמא.

השנייה - מקור סמכותו של בית משפט קמא לקבוע את התוספת ותקיפותה.

סכום הפיצוי
9. הלכה ידועה היא, כי בית המשפט של הערעור לא ייטה להתערב בפסק דין שניתן בפשרה ויעשה כן רק במקרים של חריגה קיצונית ביותר מגבולות הסבירות, בין במסקנות ובין בקביעת הסכומים שנפסקו (ראו בעניין, ע"א  364/89 עלי אסעד עותמן נ' מיכאל בויארסקי, (01.07.1997) נקבע, כי "ערכאת הערעור לא תטה בדרך כלל להתערב בפסק דין של פשרה כנ"ל, אם הטעם היחידי המובא בפניה, הוא בכך שהסכום שנפסק איננו מניח דעתו של הצד המערער" - ע"א  234/87 נאסר נ' נאסר, ( 18.02.1991) וראו גם: רע"א 7497/18 אבו יונס ראיף נ' אבו יונס קאסם ( ‏26.11.2018).
לאחר שעיינתי בפסק הדין, בכתבי הטענות על נספחיהם ובחוות דעת המומחה שהוגשו לתיק קמא, וכן לאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים בפניי ביום 12.12.2018, נחה דעתי, כי מקרה זה אינו נופל בגדר המקרים בהם תתערב ערכאת הערעור בפסק דין שניתן על פי סעיף 79א'.

10. המערער (אשר לא היה מיוצג בערעור), היה מיוצג בהליך שהתקיים בפני בית משפט קמא. מפרוטוקול הדיון שנערך בבית משפט קמא וכן מדברי המערער בפניי עלה, כי בית משפט קמא הסביר לצדדים את משמעותו של הליך לפי סעיף 79א', כי באי כוח הצדדים יצאו לשוחח עם מרשיהם, על מנת לקבל הסכמתם וכי המערער הסכים לכך על אף שהבין כי ייתכן שבית המשפט לא יפסוק לו את כל תביעתו.

בדיון שהתקיים בפניי, פרש המערער את כל טיעוניו, תוך שפירט את הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, עקב התנהלות המשיב. למעשה - טענתו היחידה היא, כי הסכום שנפסק נמוך מידי וכי היה על בית משפט קמא לפסוק לו את כל אשר דרש בתביעתו. אין זו עילה להתערבות בפסק דין שניתן על פי סעיף 79א' וגם לגופו של עניין לא מצאתי כי הסכום שנפסק הוא בלתי סביר עד כי קמה עילת התערבות.

לפיכך, אני דוחה את הערעור על חלק זה של פסק הדין.

הוראת המחיקה

11. השאלה המתעוררת למקרא הסיפא היא, האם היה בית משפט קמא מוסמך להורות על מחיקת שתי התביעות שהוגשו בפניו, ככל שהסכום לא ישולם בתוך המועד שנקבע על ידו ו האם היה מקום שיקבע כך, מיוזמתו.

אביא, תחילה, את לשון הסעיף:

"79א.    (א)    בית משפט הדן בעניין אזרחי רשאי, בהסכמת בעלי הדין, לפסוק
בעניין שלפניו, כולו או מקצתו, בדרך של פשרה.
(ב) אין באמור בסעיף קטן (א) כדי לגרוע מסמכותו של בית המשפט להציע לבעלי הדין הסדר פשרה או לתת, לבקשת בעלי הדין, תוקף של פסק דין להסדר פשרה שעשו ביניהם" (ההדגשות אינן במקור).

12. שאלת גבולותיו של פסק דין שניתן לפי סעיף 79א' נדונה, בעבר, בהקשר אחר; טענות, שנשמעו בעבר, לפיהן בית המשפט חרג מסמכותו בנותנו פסק דין בפשרה במסגרת סעיף 79א, באותם מקרים שבהם מצא הוא לדחות תביעה בשלמותה, או לקבלה בשלמותה, נדחו [ראו, למשל, רע"א 4044/04 בוקרה נ' סגל, (22.7.2004). שאלה זו התעוררה גם בפסק הדין בעניין אגיאפוליס (ע"א 1639/97 אגיאפוליס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה, נג (1) 341 (1999) (17.1.1992). שם נפסק, כי "סעיף 79 א אינו מונע את בית המשפט להחליט, בגדר סמכותו, לקבל את התביעה במלואה או לדחותה במלואה, אם כי יש להניח שנסיבות אלה תהיינה מטבע העניין נדירות" [וראו גם ע"א 3958/95 בעניין אדמונד שמעון נ' עיזבון המנוח אלפרד שמעון (14.2.1996) ].
הרציונל העומד מאחורי הקביעות הנ"ל ברור; פסק הדין הוא, אמנם "על דרך הפשרה", אולם אין הוא מונע מבית המשפט לפסוק על פי הדין. לפיכך, מקום שבית משפט משתכנע כי, על פי הדין, יש לדחות תביעה מכל וכל , או שיש לקבלה במלואה, הכינוי "פשרה" אינו מגביל אותו מלעשות כן, אם כי נראה כי מקרים אלו יהיו נדירים, יחסית.
13. השאלה, האם רשאי בית משפט, במסגרת הכרעה על דרך הפשרה, לקבוע תנאים נוספים ואם כן - אילו ומה גבולותיהם, היא שאלה נכבדה, אשר לא זו האכסניה המתאימה לדון בה לעומקה. לפיכך, אסתפק בדיון קצר אשר יתמקד בנסיבותיו של מקרה זה.

אדגיש, כי בית משפט מוסמך לפסוק בעניין על דרך הפשרה, רק אם ניתנה לכך הסכמת הצדדים; כפי שניתן לראות, לשון החוק מכוונת להסכמת בעלי הדין, וסמכות בית המשפט כפופה להסכמה זו, כאמור בסעיף 79א(א): " בהסכמת בעלי הדין" וכן 79א(ב): "להציע לבעלי הדין" ו- "לבקשת בעלי הדין".

לפיכך, יש לבחון, עד היכן משתרעת אותה "הסכמה של הצדדים". מבלי להתיימר לקבוע, במסגרת דיון קצר זה, את גבולותיה, דומה שניתן לומר, כי היא משתרעת עד גבולות הסכסוך שביניהם.

14. הסכסוך בין הצדדים במקרה דנן, הוא סכסוך כספי בנוגע לחובות שהם חבים זה לזה (על פי הנטען) בגין סירה והעברת הבעלות בסירה (כנגד תשלום כזה או אחר מצד אחד למשנהו). לפיכך, אותו חלק של פסק הדין שהטיל על המשיב תשלום וכן קבע העברת הבעלות בסירה למשיב, לאחר ביצוע התשלום, הכריע בסכסוך.

15. אולם, הוראת המחיקה איננה חלק מההכרעה בסכסוך. הוראה זו קובעת מה ייעשה, אם המשיב לא יקיים את חלקו בפסק הדין, ולא ישלם את התשלום בו הוא חויב על פיו . הוראת המחיקה לא רק שאיננה מקדמת הכרעה בסכסוך אלא, למעשה, היא משיבה את הגלגל לאחור ומציבה את הצדדים בנקודת ההתחלה - כאילו לא הוגשה תביעה וכאילו לא הוגשה תביעה שכנגד. למעשה – הוראת המחיקה מותירה את הסכסוך על כנו, ללא פתרון.

בירור שערכתי, בעניין זה בדיון שהתקיים בפניי העלה, כי השאלה מה יקרה אם סכום פסק הדין לא ישולם, לא עלתה כלל בדיון. איש מהצדדים לא ידע להסביר מה הביא את בית משפט קמא לקבוע הוראה זו ואיש מהם לא הסכים שבית המשפט יתייחס לשאלת אי קיום פסק הדין. הוראת התשלום נכתבה, כל כולה, ביוזמתו של בית משפט קמא, ללא שהייתה לצדדים ידיעה או הבנה כלשהי כי כך ייעשה.

16. במאמרם " ייקוב הדין את הפשרה?" (הפרקליט מו' חוברת ב') מציינים המחברים ד"ר ח' בן-נון וע' גבריאלי, כי ההסכמה לפי סעיף 79 א' היא " הסכמה מיוחדת" אשר איננה רק בין הצדדים עצמם. לדעתם " עסקינן בהסכמה משולשת שלבד מן הצדדים, גם בית המשפט הוא צד לה ובמסגרתה הוא מחויב לגבולותיה ולהגדרותיה". המחברים מבקרים את פסק דין אגיאפוליס בטענה, כי הוא שינה את מובנה של פשרה - מדרך הביניים אל " פשרה משפטית מיוחדת", המאפשרת קבלתה או דחייתה של גרסה שלמה. לדעתם, יביא הדבר לרתיעה מלהסכים לפסק דין בדרך זו. הפתרון שהם מציעים הוא שינוי הלכת אגיאפוליס או פירוט ההסכמה למתן פסק דין בדרך זו, באופן שההסכם " ... יהיה מפורש, מפורט וברור, שכל הנקודות הרלוונטיות יירשמו בו, שיהיה בו מנגנון להשלמה..." (שם, בעמ' 271).
לטעמי, ראיית בית המשפט כצד להסכמת הצדדים למסור לו הכרעה בסכסוך, על פי סעיף 79 א', היא ראייה מרחיקת לכת. מסירת סמכות לבית המשפט, להכריע על פי סעיף 79 א', איננה מוגבלת רק להוראות הדין. במסגרת הכרעה לפי סעיף 79 א', מוקנים לבית המשפט סמכות ושיקול דעת רחבים בגדרם רשאי בית המשפט לשקול " הן היבטים משפטיים והן היבטים רחבים יותר המצויים מחוץ לשורת הדין הפורמאלית" - ע"א 516/17 פר"ק 51003-11-12 חברה קדישא גחש"א ש נ' קל בנין בע"מ ( ‏23.7.2017). זאת, כמובן, כל עוד הסכמת הצדדים לא הגבילה את סמכותו או את שיקול דעתו של בית המשפט, באופן מפורש וברור ( כגון הסכמה לפסוק בטווחים מסוימים וכדו').
17. עם זאת יש להבהיר, כי ההסכמה הבסיסית ( אלא אם הצדדים אמרו, במפורש, אחרת), היא הסכמה לפיה על בית המשפט להכריע בסכסוך. בענייננו, האמור בסיפא מצוי מחוץ להכרעה בסכסוך ומביא לתוצאה הפוכה מאשר הכרעה בסכסוך.
הקביעה לפיה התביעות תימחקנה, ככל שהסכום שנקבע בפסק הדין לא ישולם במועד, מביאה לתוצאה לא ראויה, החורגת מהרציונל העומד מאחורי חקיקת סעיף 79א'. כאשר הצדדים מפקידים סכסוך בידי בית המשפט, על מנת שיפסוק ב ו על דרך הפשרה, הם מבקשים , בין היתר (מסיבות שונות ומגוונות) , לקצר את משך ההתדיינות ביניהם, בין בערכאה ראשונה ובין בערכאת ערעור, ואף לצמצם את האפשרות להמשך ההתדיינות ביניהם במסגרת ערעור.

קביעתו של בית משפט קמא, המורה על מחיקת התביעות של שני הצדדים, איננה מביאה לסיום המחלוקת, ופוגעת בציפיות הצדדים לקיום הליך מהיר שתוצאותיו סופיות והיא מנוגדת לתכלית דבר החקיקה [ראו גם, דברי הסבר בה"ח 2070 מיום 16.07.1991 במסגרת תיקון 15 לחוק בתי המשפט]. ניתן לומר, כי הוראה לפיה ככל שהסכום לא ישולם מצויה מחוץ להסכמת הצדדים, מחוץ לגדר צְפֽיוּתם ואף מחוץ לגדר צְפֽיוּת אובייקטיבית.

18. משכך, ולאור כל האמור, סבורה אני כי לא היה זה בסמכותו של בית משפט קמא לקבוע מה יעשה צד, ככל שהצד האחר לא יקיים את חיובו על פי פסק הדין ולא הייתה בידיו סמכות לקבוע, כי התביעות תימחקנה ובוודאי לא היה מקום שיורה כך.

לפיכך, דין הוראת המחיקה להתבטל וכך אני מורה .

התוצאה

19. התוצאה היא, שעל אף שסכום פסק הדין לא שולם במועד, התביעות ההדדיות שהגישו הצדדים נותרות על כנן , על אף שהפיצוי שנפסק לא שולם במועד וללא שאדרש לסיבה שניתנה לכך על ידי המשיב.

לפיכך, על המשיב לשלם למערער את כל סכום פסק הדין, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.8.18 ועד לתשלום המלא בפועל.

המשיב הפקיד את הסכום המשוערך (20,326 ₪) בקופת בית המשפט, ביום 12.12.18, בהתאם להתחייבותו במהלך הדיון. אני מורה להעביר סכום זה אל המערער - לתשלום הסכום בו חויב המשיב בפסק הדין.

בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות. בהתאם - אני מורה להחזיר למערער את העירבון שהופקד לערעור.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט' טבת תשע"ט, 17 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.