הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 29473-02-21

בפני
כבוד ה שופט איל באומגרט

המבקש

אנטולי בוגדנובסקי

נגד

המשיבים

  1. יזהר מוסייל
  2. וולריה מוסייל

החלטה

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן בת"א 59646-02-10.

בקציר האומר יסופר, כי המבקש הגיש לבית משפט השלום בחיפה, תביעה כספית נגד המשיבים. המבקש מתגורר עם אמו בדירה המצויה בבעלותו במעלות.
המשיבים הם בעלים של דירה המצויה מעל דירת המבקש, בקומה השלישית, ומושכרת לצד ג'.

יצוין, כי בשנת 2017, הגיש המבקש תביעה נגד המשיבים במסגרת ת"א 14284-11-17 בגין נזקים שנגרמו לדירתו עקב נזילת מים שמקורה היה בדירת המשיבים. בסופו של יום, הצדדים חתמו על הסכם פשרה לפיו, שילמו המשיבים למבקש סך של 10,000 ₪.

בשנת 2019, הגיש המבקש את התביעה מושא הבקשה, בגין נזילת מים בדירתו. הצדדים לא חלקו על העובדה כי הנזילה אירעה באזור הצינור המשותף לכלל דיירי הבניין.

הצדדים חלקו בכל הנוגע לגורם שגרם לנזק.

בית משפט קמא דחה את התביעה וקבע, כי טענות המבקש לא הוכחו. כמו כן, השית בית משפט קמא על המבקש הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לטובת המשיבים בסך של 4,000 ₪.

המבקש ממאן להשלים עם פסק הדין, הגיש הודעת ערעור ואת הבקשה דנן.
לטענתו, הוא יליד 1958; מצבו הכלכלי בכי רע; הוא אינו עובד ומתקיים מדמי אבטלה בסך של 4,000 ₪.

כמו כן, המבקש מתגורר עם אמו בת ה-87, "הסמוכה לשולחנו" ומשלם דמי שכירות חודשיים בסך של 2,000 ₪.

עוד טוען המבקש, כי הוא מיוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי.

לטענת המבקש, סיכויי הערעור טובים " ולבסוף חיובו בהוצאות יבוטל".

בעניין זה מציין המבקש, כי תשלום ההוצאות יגרום לו ולאמו קושי ממשי להתקיים בכבוד, כך שייגרם לו נזק בלתי הפיך. מאידך, קבלת הבקשה, לא תגרום למשיבים נזק.

דיון והכרעה;

לאחר עיון בבקשה ובפסק הדין, מוחלט לדחותה, מבלי להידרש לתשובה, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

ככלל, תקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט- 2018 (להלן: "התקנות") קובעת, כי מטרתן היא ליצור ודאות דיונית, למנוע שרירותיות ולהגשים את העקרונות החוקתיים העומדים ביסודו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, על מנת להגיע לחקר האמת, ולהשיג תוצאה נכונה ופתרון צודק של הסכסוך.

תקנה 5 לתקנות קובעת, כי בית המשפט נדרש לאזן, לפי העניין, בין האינטרס של בעלי הדין ובין האינטרס הציבורי. דהיינו, נגישות הציבור למערכת בתי המשפט לרבות קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חיסכון במשאבי זמן ועלויות, מניעת הכרעות סותרות ומניעת שימוש לרעה בהליך השיפוטי.

נוסף על כך, תקנה 5א לתקנות קובעת, כי עקרונות היסוד של התקנות ישמשו את בית המשפט בהפעילו את שיקול דעתו מכוח התקנות או מכוח כל חיקוק אחר.

תקנה 50(2) לתקנות קובעת, כי בית המשפט רשאי להחליט בבקשה, על יסודה בלבד, וזו לשונה:

"50. על בקשה שיש להגיש בכתב, יחולו הוראות אלה:

(2)החליט בית המשפט, לאחר שעיין בבקשה, שאין היא מצריכה תשובה, ידחנה מיד;"

עיון בתקנות מגלה, כי בית המשפט רשאי לדחות בקשה, על יסודה, אם סבור, כי היא אינה מצריכה תשובה. בעניינו, נוכח הנימוקים שיפורטו להלן, מוחלט לדחות הבקשה מבלי להידרש לתשובה.

הבקשה לעיכוב ביצוע;

בכל הנוגע לעיכוב ביצוע החלטה קובעת תקנה 145 לתקנות כדלקמן:

" 145. (א)הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים.

(ב)בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שנתן, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, בתנאים שייראו לו, וזאת כל עוד לא הוגש ערעור במועד הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע; בקשה לפי תקנה זו אפשר שתידון בעל פה אם התבקשה במועד הדיון, מיד לאחר שימוע ההחלטה.

(ג)הוגש ערעור, רשאי בית המשפט שלערעור להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שעליה מערערים וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, בתנאים שייראו לו.

(ד)תקנה 96 תחול על בקשה לפי תקנה זו בשינויים המחויבים".

דומה, שרוח הכללים שנקבעו עד עתה בהלכה הפסוקה לעניין שיקול הדעת שעל בית המשפט להפעיל כשמונחת לפניו בקשה לעיכוב ביצוע, טובים גם עתה.

עם זאת, פרשנות ההלכה תהא, בהתאם לעקרונות היסוד של התקנות בכלל, וכן של התקנות הנוגעות לבקשה לעיכוב ביצוע, בפרט ובהתאמה.

בפסיקה נקבע, כי על מנת להיכנס לגדרי החריג על המבקש העותר לעיכוב ביצוע החלטה, להוכיח שני תנאים מצטברים ואלו הם:
התנאי הראשון הוא כי סיכויי הערעור טובים. התנאי השני הוא כי מאזן הנוחות, במובן שאם הבקשה תידחה והערעור יתקבל, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, נוטה לטובת המבקשת.
בין שני השיקולים מתקיימת מקבילית כוחות, כלומר ככל שסיכויי הערעור טובים יותר ניתן להקל בדרישת מאז הנוחות ולהפך. ראו לעניין זה ע.א 117/19 האחים אוזן חברה לבנייה בע"מ נ' אריאל כהן (פורסם במאגרים).

בע"א 8721/16 אס.פי. מוקד תקשורת בע"מ נ. אלתא מערכות בע"מ (פורסם במאגרים) (להלן: " פרשת אלתא") נקבע, כי "כאשר מדובר בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין, הקובע חיוב כספי, הנטייה הברורה היא שלא להיעתר לבקשה, אלא במקרים חריגים..."

עוד נקבע בפרשת אלתא, כי יש להתחשב במצבו הכלכלי של המבקש רק במקרים חריגים ועל המבקש להניח תשתית עובדתית מספקת לעניין נזקים שלטענתו יגרמו עקב מימוש פסק הדין.

בהתאם לאמור לעיל, על אף שפסקי הדין האמורים ניתנו עובר למועד כניסת התקנות לתוקף, הרי ברי, כי עקרונותיהם העומדים בבסיס החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע, חלים על התקנות, ועל בית המשפט לבחון שיקולים אלה בבואו להיעתר או לדחות בקשה לעיכוב ביצוע.

בעניינו, מבלי לקבוע מסמרות ובזהירות הראויה, לא ניתן לומר, כי הוכח שסיכויי הערעור גבוהים כלל ועיקר, זאת בשים לב לאמור בפסק הדין.

כמו כן, עסקינן בחיוב כספי, הוצאות שהושתו על המבקש לטובת המשיבים , כאמור לעיל, הנטייה היא שלא להיעתר לבקשה לעיכוב פסק דין, כשעסקינן בחיוב כספי, אלא במקרים חריגים. עיון בבקשה מעלה, כי היא אינה עונה על ההגדרה של מקרה חריג.

אשר למאזן הנוחות, הרי שהמבקש לא הצביע ולו על ראשית ראיה ממנה ניתן ללמוד כי אם לא תיעתר בקשתו י יגרם לו נזק בלתי הפיך.

יש לציין, כי ככלל, הליכי גביה המתבצעים במסגרת ההוצאה לפועל, אינם עילה לעיכוב הליכים, שכן, אלה מתנהלים תוך שמירה על מתן זכות קיום בכבוד.

בנסיבות אלה, מוחלט לדחות הבקשה.

נוכח העובדה שלא הוגשה תשובה, אין צו להוצאות.

ההחלטה ניתנה בסמכותי כשופט.

ניתנה היום, ג' אדר תשפ"א, 15 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.