הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 20205-10-20

לפני כבוד השופטת תמר שרון נתנאל

המערערת והמשיבה שכנגד
תורג בע"מ 510961311
ע"י ב"כ עוה"ד יוסף ליבנה

נגד

המשיבים

המשיבה והמערערת שכנגד
.1 מוטי אורנשטיין ת"ז XXXXXX359
.2 רונית אורנשטיין ת"ז XXXXXX540
.3 יצחק טסלר ת"ז XXXXXX124
.4 חן טסלר ת"ז XXXXXX025
ע"י ב"כ עוה"ד טל רבינוביץ

.5 משהב חברה לשכון בנין ופתוח בע"מ 520023334
ע"י ב"כ עוה"ד יעל לירון שגיא ואח'

.6 רחל יגלום-דוקוב ת"ז XXXXXX700
ע"י ב"כ עוה"ד אייל חן ואח'

פסק דין

כללי

1. לפניי שני ערעורים שהדיון בהם אוחד (ע"א 20205-10-20, ע"א 21444-11-20). הערעורים הוגשו על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת תמי לוי יטח) מיום 25.08.20 (להלן: "פסק הדין") שניתן בשתי תביעות שאוחדו אשר עוסקות בפיצוי בגין ליקויי בניה בדירות חדשות שרכשו הקונים בפרויקט בניה ברחוב אריה לוין 4-6 בקריית שמואל בחיפה (להלן: "הפרויקט"). בת"א 35344-07-16 נדו נו ליקויים ב"דירת אורנשטיין", ובת"א 27194-11-16 נדונו ליקויים ב"דירת טסלר".

בשתי התביעות, הוגשה הודעת צד ג' נגד האדריכלית, גב' רחל יגלום דוקוב , אשר תכננה את שני הבניינים בפרויקט (להלן: "האדריכלית").

2. הערעור בתיק ע"א 21444-11-20 הוגש ע"י החברה היזמית משהב חברה לשיכון בניין ופתוח בע"מ (להלן: " משהב") אשר יזמה את הפרוייקט, ואילו הערעור בתיק ע"א 20205-10-20 הוגש ע"י חברת תורג בע"מ (להלן: "תורג"), שהיתה החברה הקבלנית שביצעה את הפרויקט, עבור משהב.
יצויין, כי בבית משפט קמא יוצגו משהב ותורג על ידי אותו עורך דין, בעוד שבערעורים הן מיוצגות על ידי שני עורכי דין שונים.

3. ערעורה של משהב מתמקד במחלוקת בעניין אופן חלוקת האחריות ביחס לירידת הערך שנקבעה לגבי קומת עליית הגג בשתי הדירות הנ"ל, עקב ליקוי בגובה עליות הגג. לטענתה, שגה בית משפט קמא, ביחס לחלוקת האחריות, בכך שסטה ללא כל נימוק, מחוות דעתו של המומחה מר דן ברלינר (להלן: "המומחה") אשר מונה על ידי בית המשפט (שלא בהסכמת הצדדים) לשם מתן חוות דעת בנוגע לליקויים ולאי ההתאמות בדירות .

4. ערעורה של תורג מתמקד בשלוש סוגיות עיקריות והן:
א. חלוקת האחריות ביחס לירידת הערך בגין הליקוי בגובה עליית הגג - נטען כי בימ"ש קמא פטר את האדריכלית מכל אחריות לירידת הערך והשית מחצית ממנה על תורג, על אף שאין ל תורג כל אחריות בעניין זה ובכך סטה מקביעותיו של המומחה, ללא כל נימוק.
ב. אי התאמה במנגנון נעילת דלת הכניסה - נטען כי בימ"ש קמא סטה מהמלצות המומחה בעניין מנגנון נעילת דלת הכניסה.
ג. אי פסיקת 2,000 ₪ הוצאות עבור העד יוסף שוואנא בגין התייצבותו, לשווא, לדיון בביהמ"ש, לאחר שהצד שכנגד ויתר על חקירתו , רק שעות אחרי תחילת הישיבה.

הערה: ההדגשות בפסק דין זה אינן במקור.

קביעותיו של בית משפט קמא

5. בית משפט קמא קבע כי האדריכלית איננה אחראית לליקוי ב גובה עליית הגג וחילק את האחריות לכך בין תורג לבין משהב, בחלקים שווים ביניהם. וכך קבע, בסעיפים 27-29 לפסק הדין:

"טענת הנתבעות [תורג ומשהב - ת.ש.נ.] כי המידות המופיעות בתוכניות הביצוע, שונות מהמידות המופיעות בתוכנית המכר, וכי הדבר בוצע בשל טעות של צד ג' אשר הכינה את התוכניות הנ"ל, כלל לא הוכחה בפניי.

הנתבעות לא טרחו להגיש כראיה בתיק את תוכניות הביצוע, על מנת שניתן יהיה להשוות ביניהן ולהיווכח בטענה כביכול יש שוני במידות המצויינות בתוכנית המכר ובתוכניות הביצוע. כמו כן, בהיעדר תוכניות הביצוע, לא ניתן להשוות בין המידות המצויינות בהן לבין המידות המצויות בפועל בקומת הגג. הנתבעות לא טרחו לפנות למומחה בית המשפט בשאלת הבהרה ו/או בחקירה נגדית ביחס לטענה האמורה באשר להבדל במידות המצויינות בתוכנית המכר לעומת אלו המצוינות בתוכניות הביצוע.

בהקשר זה יוזכר כי חוות דעת מומחה בית המשפט התייחסה לפער במידות המצויינות בתוכנית המכר לבין אלו המצויות בפועל בקומת הגג, תוך שהמומחה הבהיר כאמור כי אם הביצוע היה תואם את תוכנית המכר, לא היתה כלל ירידת ערך. בחוות הדעת אין כל התייחסות לתוכנית הביצוע בהקשר לקומת הגג ולסוגיית ירידת הערך, ובכל מקרה לא נערכה השוואה בין תוכניות הביצוע לבין המצב בפועל בקומת הגג".

דיון והכרעה
האחריות לירידת הערך בשל גובה עליית הגג

6. כאמור, בבית משפט קמא היו תורג ומשהב מיוצגות על ידי אותו עורך דין, אשר טען, בסיכומים שהגיש לבית משפט קמא מטעם שתיהן, כי המומחה קבע שהאחריות לירידת הערך בשל גובה עליית הגג מתחלקת בין משהב לבין האדריכלית ולכן יש להשית מחצית מירידת הערך על האדריכלית ומחצית - על משהב.

האדריכלית טענה שאין להשית עליה כל אחריות להפרשי הגובה, שכן המומחה העיד בביהמ"ש שהוא לא מצא פגם בתכניות האדריכליות וכי אם עליית הגג הייתה מבוצעת בהתאם לתכניות המכר, לא היה בה כל פגם. האדריכלית טענה, בדיון שהתקיים בפניי, תכניות הביצוע זהות לתכניות המכר.

7. עיון בחוות דעתו של המומחה ובדבריו בעדותו בפני בית משפט קמא, מעלה כי בנוגע לאחריות לליקוי בגובה עליית הגג, קיימות סתירות בין מה שנאמר על ידו בחוות דעתו ובתשובותיו לשאלות הבהרה שנשלחו אליו, לבין אשר נאמר על ידו בבית המשפט;

בחוות דעתו קבע המומחה, כי: "נראה לי כי כאן האחריות מתחלקת בין 2 הצדדים: הקבלן והאדריכלית" ( עמ' 10 לחוות הדעת).

לעומת זאת - במענה לשאלות ההבהרה שנשלחו למומחה על ידי משהב, ביום 10.07.2018 (נספח 6 לתיק מוצגי משהב), השיב המומחה (בסעיף 2 לתשובתו מיום 24.10.2018) לשאלה בנוגע לאחריות לגובה עליית הגג, כי: "האחריות לביצוע היא על הקבלן המבצע והמפקח" ( סעיף 2) .

לעומת שתי התשובות הנ"ל, במענה לשאלה בדבר האחריות לגובה עליית הגג, בשאלות ההבהרה שנשלחו אל המומחה על ידי ב"כ האדריכלית, השיב המומחה כי "הבעיה העיקרית היא רישום הגובה הפנימי בתכנית המכר" (סעיף 13 לתשובותיו מיום 24.10.2018).

כך גם השיב (בתשובותיו מיום 24.10.2018), לשאלות ההבהרה מיום 02.07.2018, שנשלחו אליו על ידי ב"כ משהב ותורג. בתשובות אלה אמר המומחה" "לא ראיתי טענה כי עבודות בוצעו שלא בהתאם לתכניות הביצוע" ו בעניין חלוקת האחריות השיב: "האחריות מתחלקת בין 2 צדדים כאן, בגלל רישום גבהים מוטעה בתכנית המכר".

8. בעדותו בבית המשפט אישר המומחה, בתשובה לשאלות ב"כ האדריכלית, כי הוא לא מצא בתכנון כל פגם בגובה עליית הגג וכי אם עליית הגג הייתה נבנית בהתאם למידות שבתכני ת המכר, לא היי תה ירידת ערך כלשהי בגין גובה עליית הגג .

כך הוא נשאל על ידי ב"כ האדריכלית וכך והשיב:
"ש. האם זה נכון שירידת הערך שקבעת בגין עליית הגג, היא נובעת בעצם מהפער בין תכנית המכר לבין מה שקיים בפועל?
ת. נכון.
ש. בהמשך לזאת, אני מבין שבמידה והיו מבוצעות המידות המתוכננות בעליית הגג, אזי לא הייתה נגרמת עליית הערך?
ת. אם עליית הגג הייתה נבנית בהתאם למידות שבתכנית המכר, לא הייתה שום ירידת ערך.
ש. אני מבין שזה נכון לומר, שאתה עצמך בעצם לא מצאת פגם בתכניות בתכנון?
ת. לא מצאתי פגם" (עמ' 30 לפרו', שו' 11-4) .

9. יצויין כי בשתי חוות הדעת שהגיש המומחה, כתב המומחה, כי תכניות הביצוע הועברו אליו על ידי הנתבעת, אך אין חולק שהן לא הוגשו לבית משפט קמא.

10. אודה כי התלבטתי בדבר הדרך הנכונה בה יש ללכת בערעור זה;

מצד אחד - אי ההתאמה בין האמור בחוות דעתו של המומחה לבין תשובותיו לשאלות ההבהרה וכן לבין תשובותיו בחקירתו בבית המשפט יוצרת, בלשון המעטה, אי נוחות רבה.

מצד שני - ה מערערות בחרו שלא לעמת את המומחה, בחקירתו, עם הסתירות שב חוות הדעת ובתשובותיו לשאלות ההבהרה ואף בסיכומיהן בחרו שלא להתייחס לכך, או לאופן חלוקת האחריות בינן לבין עצמן. בנוסף, הן בחרו שלא להגיש לבית משפט קמא את תכניות הביצוע ולא הוכיחו שנפל בהן פגם כלשהו. אי הבאת ראייה מהותית זו פועלת הן לחובת משהב והן לחובת תורג, אשר היו מיוצגות יחדיו.

11. סברתי כי, בנסיבות עגומות אלה, ראוי שהצדדים יגיעו להבנות ביניהם, או שיינתן על ידי פסק דין על פי סעיף 79א לחוק בתי המ שפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, כפי שהוצע במהלך הדיון בפניי ויש להצטער על כך שהדבר לא הסתייע (מה גם שממילא אין מדובר בסכומים גדולים) .

12. שקלתי אם ראוי להחזיר את העניין לבית משפט קמא, על מנת שייעשה להבהרת הסתירות, בין על ידי הפניית שאלות הבהרה למומחה ובין על ידי זימונו לעדות נוספת, אולם בסופו של דבר החלטתי שלא לעשות כן, אלא לדחות את הערעור ואלה נימוקיי;

ראשית, בשיטה האדברסרית, הנוהגת אצלנו, בעלי הדין בוחרים כיצד לנהל את משפטם והם (ובאי כוחם) אלה שאחראים לבחירותיהם. ערכאת הערעור איננה יכולה להוות ואיננה צריכה להוות "מקצה שיפורים" לאשר לא נעשה בערכאה הדיונית.

אציין, בהקשר זה, כי גם העובדה ששתי המערערות היו מיוצגות, בערכאה הדיונית, על ידי אותו עורך דין איננה יכולה להוות עילה לערעור על פסק הדין שניתן שם.

13. בנוסף, אין מדובר רק בכך שהמומחה לא עומת עם הסתירות שבדבריו, אלא - המערערות בחרו (כאמור) שלא להגיש לבית משפט קמא את תכניות הביצוע (על אף שהן מסרו אותן למומחה) ולא להבהיר את הסוגייה, על אף שכל המסמכים הנדרשים לשם כך היו בידיהן .

גם במסגרת ערעורן, בחרו שתי המערערות שלא לבקש להגיש את תכניות הביצוע, כראייה בערעור, על אף שמדובר בראייה מהותית להוכחת טענותיהן נגד האדריכלית.

14. משכך בחרו המערערות לעשות, לא הותירו לבית משפט קמא ברירה, אלא לפסוק לפי החומר שבחרו להביא בפניו, כמו גם לפי השאלות שנשאל המומחה בחקירתו ואלה שלא נשאל .

בית משפט קמא לא התעלם מחוות דעת המומחה, אלא התייחס אליה ובחר לסטות ממנה וזו, כמובן, זכותו. לא מצאתי עילה להתערב בכך.

15. לאור אשר היה בפני בית משפט קמא, אין פסול בקביעתו קמא לפיה לא הוכח שקיים פער בין תכניות המכר לתכניות הביצוע. בנסיבות אלה ו מאחר שהמומחה אישר בחקירתו בביהמ"ש כי אין כל פגם בתכניות המכר וכי אילו עליית הגג הייתה מבוצעת על פי תכניות אלה, לא היה ליקוי, אין מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא אשר בחר לסמוך החלטתו על תשובות המומחה בבית המשפט ובהתאם - לא להטיל על האדריכלית כל אחריות על הליקוי בגובה עליית הגג .

במאמר מוסגר אציין, כי עיינתי בסיכומי המערערות בבית משפ ט קמא ולא מצאתי שם כל התייחסות לסתירה בין תשובותיו של המומחה בבית המשפט שם לבין האמור בחוות דעתו.

16. כן לא מצאתי מקום להתערב בחלוקת האחריות לליקוי בעליית הגג, בין שתי המערערות. גם החלטה זו נומקה על ידי בית משפט קמא (ראו סעיף 36 לפסק הדין), מה גם שה מערערות עצמן לא התייחסו , בבית משפט קמא, לחלוקת האחריות בינן לבין עצמן.

17. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה חלק זה של הערעור.

הכרעה בנושא מנגנון הנעילה של דלת הכניסה

18. תקנה 2.92 לתוספת השניה של תקנון התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל 1970 (להלן: "התקנות") קובעת כי: "נעילת הדלתות תהיה באחד מהאמצעים המפורטים להלן, או בכל אמצעי אחר שווה ערך להם מבחינת חוזקו, עמידותו ואמינותו, ובלבד שהראיה שהאמצעי האחר הוא אמנם שווה ערך כאמור - תהיה על מי שטען לכך ".

לענייננו רלבנטי אמצעי (2)(א) אשר קובע:

"מנעול ביטחון בעל 4 בריחים הננעלים בארבעה כיוונים ומופעלים על-ידי מנגנון גלילי, ואולם אם קיים חלון או פתח במרחק הקטן ממטר אחד מהדלת, אין חובה להתקין ידית במנגנון גלילי ".

19. המומחה מטעם בית המשפט ציין (סעיף 6) כי: "כיום, מקובלת, רגילה ותקינה דלת כניסה ללא נעילה כלפי מטה", אך לא קבע כי מדובר באמצעי שווה ערך, מבחינת חוזקו, עמידותו ואמינותו, למנעול ביטחון בעל 4 בריחים הננעלים בארבעה כיוונים, כדרישת התקנה. המומחה מטעם אורנשטיין קבע כי אין מדובר באמצעי שקול, ולכן יש לפצות את אורנשטיין בגין מנגנון הנעילה, בסכום של 2,200 ₪ בתוספת 17% מע"מ ופיקוח בשיעור 10% ובסך הכל - 2,831.40 ₪.

20. בית משפט קמא קבע, בהתאם לחוות דעתו של מומחה בית המשפט ובהתאם לתשובתו לשאלת ההבהרה שהופנתה אליו (תשובה מס' 2 מיום 24.10.18) כי תורג לא הרימה את הנטל אשר התקנה הנ"ל מטילה עליה, להוכיח כי המנגנון שהותקן בדלת, ובו נעילה רק ל- 3 כיוונים, הוא שווה ערך, זאת - בציינו את דברי המומחה לפיהם לא הומצאה לו תעודת מעבדה מוסמכת בעניין הנעילה ואף ציין, כי בתוספת נעילה כלפי מטה (שלא נעשתה במקרה דנן) - הנעילה משתפרת.

21. בית משפט קמא קבע כי: " דרישת התקנות הינה לנעילה ל- 4 כיוונים, לרבות בריח אנכי תחתון. לא די בקיומם של 4 בריחים אלא הדרישה היא שאותם בריחים יהיו ל- 4 כיוונים" (סעיף 52 לפסק הדין) וכי " זכותם של התובעים לקבל את הדירה מהנתבעת 1, בהתאם לדרישת התקנות, ולא הוכח בפני כי הדלת שבדירה יוצרה לפי התקנות או כי הנעילה הקיימת מהווה אמצעי 'שווה ערך' מבחינת חוזקה ואמינותה. תשובתו של מומחה בית המשפט ולפיה תוספת של נעילה כלפי מטה תשפר את הנעילה, מלמדת כי לא מדובר במנגנון נעילה שווה ערך" (סעיף 52 לפסק הדין).

22. לא מצאתי כל פסול בקביעתו זו של בית משפט קמא; על מנת לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליה בעניין זה, היה על תורג להוכיח, כי מנגנון של 3 בריחים + בריח נוסף, צידי , כפי שהותקן בדלת דנן, הוא שווה ערך למנגנון בן 4 בריחים, אשר ננעלים בארבעה כיוונים.

עיון בפרוטוקול הדיון מעלה, כי תורג בחר ה שלא לשאול את המומחה כל שאלה בעניין זה ועיון בחוות הדעת מטעם מומחה המערערות מעלה, כי הוא הסתמך על תקן - מפכ"מ 196 אשר קובע, כי " במקום הבריח בפיאה התחתונה של הדלת אפשר להתקין, בפיאה הצדדית (בצד שמותקן בו המנעול) בחלק התחתון של הדלת, בריח נוסף על הבריח הקיים בה" וציין כי מכאן - שמדובר בנעילה, "שקולה" לדרישת התקנה.

אינני סבורה שזו מסקנה נכונה, אשר יכולה להרים את נטל הראייה המוטל על תורג, בעניין זה; העובדה שעל פי מפכ"מ 196 ניתן להתקין בריח צדי במקום בריח תחתון, עדיין איננה אומרת שהת ְקנה כזו שקולה, מבחינת חוזק עמידות ואמינות, כנגד הת ְקנת 4 בריחים ל- 4 כיוונים שונים, כדרישת התקנה. לשם כך יש צורך בחוות דעת מומחה אשר תבדוק זאת בפועל וחוות דעת כזו לא הוגשה.

בנוסף (ולמעשה - די היה בכך) על פי התמונה הנמצאת בעמ' 11 לחוות דעת מומחה המערערות, הבריחים הצידיים הנוספים אינם מותקנים בחלק התחתון של הדלת, כנדרש במפכ"מ 106 , אלא באמצע הדלת, ליד הלשונית.

23. לפיכך, אני דוחה גם חלק זה של הערעור.

אי פסיקת הוצאות לעֵד

24. גם בעניין אי פסיקת הוצאותיו לעד, מר שוואנא, אשר התייצב ועדותו לא נשמעה, לא מצאתי מקום להתערב וזאת – נוכח כך שבית משפט קמא היה ער לטענת המערערות בעניין זה (ראו סעיף 137 לפסק הדין) ונוכח ההלכה לפיה ערכאת הערעור נוטה שלא להתערב בפסיקת הוצאות על ידי הערכאה הדיונית.

לא אחת נפסק כי לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בפסיקת הוצאות ואין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בעניינים מסוג זה, אלא במקרים חריגים בלבד כאשר נפלה טעות משפטית או דבק פגם או פסול מהותי בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. ראו: ע"א 1937/92 קוטלר נ' קוטלר פ"ד מט(2) 233, 247 (1995); ע"א 6768/01 רגב נ' מדינת ישראל פ"ד נט(4) 625 (2004).

בית משפט קמא נימק את ההוצאות שבחר לפסוק ויש להניח שסבר שאין מקום לפסוק הוצאות נפרדות בגין התייצבותו של העד. אין מדובר באחד מאותם מקרים חריגים, המצדיקים התערבות ערכאת הערעור.

התוצאה

25. אני דוחה את שני הערעורים, על כל חלקיהם, אך בנסיבות העניין, כפי שפורטו לעיל, אפסוק הוצאות מופחתות.

כל אחת מהמערערות תשלם ל משיבים 4-1, יחדיו, הוצאות הערעור בסך 3,000 ₪ ואותו סכום ישולם על ידן גם לאדריכלית (סה"כ - 12,000 ₪).

המזכירות תעביר את הסכומים הנ"ל למשיבים, באמצעות באי כוחם, מתוך הפיקדון שהפקידו המערערות לערעור (מחצית מכל פיקדון) והיתרה תוחזר למערערות.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, ז' אלול תשפ"א, 15 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.