הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 14604-01-21

המבקש

עמינדב ברוש
ע"י עו"ד ד' צברי

נגד

המשיבה

יעקב פריצקר ושות חברה לבנין חיפה בע"מ
ע"י עו"ד מ' פרייליך

החלטה

לפני בקשה לפטור מהפקדת ערובה. במסגרת הבקשה עותר המבקש לפטור מהפקדת ערובה; לחלופין עותר המבקש להפחתת הערובה; או להתרת הפקדת הערובה בתשלומים חודשיים בסך של 750 ₪.

לחלופי חילופין עותר המבקש, כי כערובה להוצאות המשיב, תעמודנה זכויותיו בנכס החקלאי הידוע כמגרש 51.

בקציר האומר יסופר, כי המבקש הגיש לבית משפט השלום בחיפה תביעה נגד המשיבה במסגרת ת"א 32369- 01-19 בנוגע לעסקת קומבינציה שנערכה בין הצדדים בשנת 1981 במסגרתה, מכר המבקש למשיבה זכויות במקרקעין והמשיבה התחייבה לבנות פרויקט של יחידות מגורים ולרשום הדירות כבית משותף. המבקש טען, כי המשיבה הפרה את התחייבויותיה ועתר לתשלום פיצוי מוסכם.

ביום 3.10.20 ניתנה החלטה על ידי בית משפט קמא, לפיה, לאור העובדה שהמבקש זומן כדין למועד הדיון ולא התייצב, ועל מנת שלא לחסום את דרכו בניהול התביעה, נקבע דיון קדם משפט נוסף כפוף לתשלום הוצאות של המבקש למשיבה בסך של 5,000 ₪ תוך 30 יום.
עוד קבע בית משפט קמא, כי ככל שהסכום האמור לא ישולם, יינתן פסק דין שיורה על מחיקת התביעה בשל העדר התייצבות.

בהמשך, הוגשו לבית משפט קמא שתי בקשות. האחת- בקשת המשיבה למחיקת התביעה בשל העדר תשלום ההוצאות שהושתו על המבקש בהתאם להחלטה מיום 3.10.20; והשנייה- בקשת המבקש לעיכוב וביטול ההחלטה מיום 3.10.20.

ביום 15.10.20 ניתן פסק דין. במסגרת פסק הדין קבע בית משפט קמא, כי ההחלטה מיום 3.10.20 הומצאה למבקש כדין. בית משפט קמא דחה את בקשת המבקש לביטול ההחלטה וקיבל את בקשת המשיבה למחיקת התביעה.

כמו כן, השית בית משפט קמא על המבקש הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪.

המבקש ממאן להשלים עם ההחלטה ועם פסק הדין, הגיש הודעת ערעור ואת הבקשה דנא.

טענות המבקש;

בכל הנוגע למצבו הכלכלי טוען המבקש, כי הוא אינו שפיר. המבקש מפנה לעובדה שבהליכים משפטיים שונים שניהל, קיבל פטור מתשלום אגרה.

המבקש בן 75, חקלאי ובעל חובות בהיקף שאינו מבוטל; המבקש נישא, התגרש ללא ילדים ונישא בשנית לפני מספר שנים. הוא מתגורר עם רעייתו ושלושת ילדיה הבגירים בנחלה, במושב כפר מל"ל. לטענתו, רעייתו ואבי ילדיה, רכשו את הזכויות בנחלה אולם אלה לא הועברו מעולם על שמם. שניים מבניה של רעייתו גרושים ומתגוררים בנחלה לבדם והבן השלישי מתגורר שם אף הוא, עם משפחתו.

לפיכך, טוען המבקש, כי מוטל על כתפי רעייתו נטל כלכלי כבד. בעניין זה מציין המבקש, כי רעייתו נעזרה כלכלית באמה שהתגוררה בחו"ל ולאחר ש אמה הלכה לעולמה, בכספי הירושה, "עד שנגמרו".

בנסיבות האמורות, בהן אין למבקש ילדים, אין באפשרותו לקבל סיוע בהפקדת הערובה, שכן אחיו היחיד סירב לסייע לו בשל חובות היסטוריים שהמבקש חב לו.

לטענת המבקש, הוא התפרנס משך שנים רבות כחקלאי עד ש"נפל לחובות". חובותיו מסתכמים בסך של כ- 2.5 מיליון ₪. המבקש נפלט ממעגל העבודה, הוא אינו זכאי לקצבת זקנה בשל טענת הביטוח הלאומי לפיה, הוא חב לו חובות. במסגרת השתקמותו, פתח חשבון בנק, אולם זה רדום בשנתיים האחרונות. אין למבקש הכנסה כלל והוא נסמך על רעייתו בלבד.

בעניין זה טוען המבקש, כי קיימת הפרדה רכושית, בינו לבין רעייתו. אין לו כל נגיעה לחשבונות הבנק של רעייתו. היא זו המממנת את ייצוגו המשפטי ואת תשלום הצו החודשי שהושת עליו במסגרת התיקים השונים.

עוד מוסיף המבקש לטעון, כי הוא בעל זכויות חכירה לדורות בשני נכסים חקלאיים- מגרש 51 כש גודלו הנוכחי הוא כ- 18 דונם , וכן מחצית של מגרש 23 שגודלו הוא 14.5 דונם. לטענת המבקש, על זכויותיו מוטלים עיקולים ושעבודים מזה שנים בשל חובותיו.

לבסוף טוען המבקש, כי המשיבה לא יכולה לחלוק על העדר יכולתו הכלכלית, שכן היא נקטה נגדו הליכי פשיטת רגל.

בכל הנוגע לסיכויי הערעור טוען המבקש, כי אלה גבוהים, בין היתר, בשל העובדה שפסק הדין מחק את תביעתו במסגרתה עתר לפיצוי בסך של 900,000 ₪ וזאת, בשל עניינים פרוצדוראליים. לשיטתו, מדובר בהחלטה ובפסק דין שגויים.

עוד טוען המבקש, כי יש לקבל את בקשתו, בשל העובדה שמדובר בהיקף ערעור מצומצם, שכן פסק הדין מחק את התביעה מבלי שהתנהל הליך מלא.

טענות המשיבה;

המשיבה מתנגדת לבקשה.

לשיטתה, יש בהתנהלות המבקש משום שימוש לרעה בהליכי המשפט. המבקש נוהג כדבר שבשגרה לפתוח בהליכי משפט, תוך שהוא טוען טענות סרק, שאין בהן ממש. מטרתו, לסכל בין היתר, את הליכי פשיטת הרגל שפתחה המשיבה נגד המבקש.

המשיבה מפנה להחלטות שניתנו בענייני המבקש במסגרתן, הביעו בתי המשפט את מורת רוחם מהתנהלות המבקש.

עוד טוענת המשיבה, כי בבעלות רעייתו של המבקש נחלה ששוויה הוא מיליוני ₪; המבקש נסע עם רעייתו לביקור משפחתי בארה"ב, מה שמעיד על יכולת כלכלית. טענת המבקש לפיה, הוא אינו זכאי לקצבת זקנה, נטענה בעלמא, ללא תימוכין.

המבקש נמנע מלצרף אסמכתאות בכל הנוגע לחשבון הבנק בבעלות רעייתו, על אף שנטען, כי היא זו המממנת אותו. המשיבה מפנה בעניין זה להחלטה שניתנה בעניינו של המבקש, במסגרתה נקבע, כי המבקש לא פירט אודות רכושו או רכוש בני משפחתו, לרבות רכושה של רעייתו, "שעל פניו מתקבל הרושם שהיא בעלת אמצעים".

עוד טוענת המשיבה, כי על אף שבקשת המבקש לפטור מתשלום אגרה נדחתה, בין היתר, בשל העובדה שהוא לא צירף אסמכתאות בנוגע לרכוש שיש בבעלות רעייתו. בחר המבקש אף במסגרת בקשה זו, לא לצרף את האסמכתאות כפי הנדרש.

בעניין זה מפנה המשיבה להצהרת רעיית המבקש כפי שהצהירה בלשכת ההוצאה לפועל, שם טענה כי יש בבעלותה שני רכבים, כי היא מממנת את ילדיה ובעלה (הוא המבקש) וכי יש בבעלותה, משק בכפר מל"ל.

לטענת המשיבה, בא כוחה מונה ככונס נכסים על נכס מקרקעין (אחד) בבעלות המבקש, וכי שוויו מסתכם בסך של כעשרה מיליון ₪. כמו כן, בבעלות המבקש נכסי מקרקעים המסתכמים בסך של כ- עשרה מיליון ₪.

בכל הנוגע לסיכויי הערעור טוענת המשיבה, כי אלה נמוכים, שכן המבקש הגיש בעבר שתי תביעות בהתבסס על אותו הסכם ותוך שהוא עותר לסעדים זהים, ואלה, נדחו.

בכל הנוגע להיקף הערעור טוענת המשיבה, כי אין לכך משמעות, שכן הגשת הבקשה מצריכה מהימנה לשכור שירותי ייצוג משפטי.

המשיבה מתנגדת לחלופות שעותר להן המבקש. לדידה, יש באפשרותו ליטול הלוואה לצורך הפקדת הערובה.

דיון והכרעה;

לאחר עיון בבקשה, בתשובה, בהחלטה ובפסק הדין, מוחלט להיעתר לבקשה באופן חלקי, מהנימוקים שיפורטו להלן.

ככלל, תקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט- 2018 (להלן: "התקנות") קובעת, כי מטרתן היא ליצור ודאות דיונית, למנוע שרירותיות ולהגשים את העקרונות החוקתיים העומדים ביסודו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, על מנת להגיע לחקר האמת, ולהשיג תוצאה נכונה ופתרון צודק של הסכסוך.

תקנה 5 לתקנות קובעת, כי בית המשפט נדרש לאזן, לפי העניין, בין האינטרס של בעלי הדין ובין האינטרס הציבורי. דהיינו, נגישות הציבור למערכת בתי המשפט לרבות קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חיסכון במשאבי זמן ועלויות, מניעת הכרעות סותרות ומניעת שימוש לרעה בהליך השיפוטי.

נוסף על כך, תקנה 5א לתקנות קובעת, כי עקרונות היסוד של התקנות ישמשו את בית המשפט בהפעילו את שיקול דעתו מכוח התקנות או מכוח כל חיקוק אחר.

תקנה 50(4) לתקנות קובעת, כי בית המשפט רשאי להחליט בבקשה, על יסודה ועל יסוד התשובה, וזו לשונה:

"50. על בקשה שיש להגיש בכתב, יחולו הוראות אלה:
(4) בית המשפט רשאי להחליט על יסוד הבקשה והתשובות בלבד, או אם הדבר נדרש, לאחר חקירת המצהירים על תצהיריהם."

עיון בתקנות מגלה, כי אין למגיש בקשה, זכות קנויה לתגובה לתשובת המשיב. בנסיבות אלה, החלטה זו תינתן, על סמך הבקשה ותשובת המשיבה.

הבקשה לפטור מהפקדת ערובה;

בכל הנוגע להבטחת הוצאות משיב בהליך הערעור, קובעת תקנה 135 כהאי לישנא:

"(א) עם הגשת הערעור יפקיד המערער ערובה להבטחת הוצאות המשיבים בסכום הנקוב בתוספת השלישית וימציא הודעה על כך למשיב.
ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), בית המשפט רשאי להורות על פטור ממתן ערובה או על שינוי סכומה.
(ג) לא קיים המערער הוראה בדבר הערובה, רשאי בית המשפט להורות על מחיקת הערעור או על דחיית המועד להפקדתה."

דומה, שרוח הכללים שנקבעו עד עתה בהלכה הפסוקה לעניין שיקול הדעת שעל בית המשפט להפעיל כשמונחת לפניו בקשה לפטור מהפקדת ערובה, טובים גם עתה.

עם זאת, פרשנות ההלכה תהא, בהתאם לעקרונות היסוד של התקנות בכלל, וכן של התקנות הנוגעות לבקשה לפטור מערובה, בפרט ובהתאמה.

בבשג"ץ 4934/14 גורנשטיין נ' כנסת ישראל (פורסם במאגרים) (להלן: " עניין גורנשטיין"), נקבע, כי על בית המשפט לוודא שהצד שכנגד לא ייצא בחיסרון כיס היה והערעור יידחה.

עוד נקבע בעניין גורנשטיין, כי בעת קביעת שומת הערובה על בית המשפט לקחת בחשבון את מורכבות ההליך, שיעור ההוצאות שנפסקו בבית משפט קמא ומספר הצדדים.

אשר על כן נקבע בעניין גורנשטיין, כי על שני תנאים מצטברים להתקיים שעה שבבקשה לפטור מערובה עסקינן. אלו הם התנאים:

א. סיכויי הערעור טובים.
ב. המבקש הוכיח את חסרון הכיס להפקיד הערובה.

כפי שנקבע בעניין גורנשטיין, על המבקש להוכיח כי לערעור סיכוי אמתי ולא די בסיכוי סתמי וקלוש. בכל הנוגע ליכולת כלכלית או העדרה, נדרש המבקש, להתכבד ולהידרש לפרטי יכולתו הכלכלית ובכלל זה לצרף תדפיסי חשבון בנק, רכוש ולהצהיר על ניסיונו לגייס את הערובה ממעגל חברים וקרובים.

בהתאם לאמור לעיל, על אף שפסק הדין בעניין גורשטיין ניתן עובר למועד כניסת התקנות לתוקף, הרי ברי, כי עקרונותיו העומדים בבסיס החלטה למתן פטור מהפקדת ערובה, חלים על התקנות, ועל בית המשפט לבחון שיקולים אלה בבואו ליתן פטור או הפחתה של סכום הערובה שהוטל.

בכל הנוגע לחסרון כיס, יש לקבל את עמדת המשיבה.

המבקש לא צירף את האסמכתאות הנדרשות לצורך הוכחת טענותיו לפיהן, אין ביכולתו להפקיד את הערובה. לא צורפו העתק דפי חשבון הבנק בבעלות רעייתו של המבקש, זאת על אף שנטען באופן מפורש, כי היא זו המממנת את התשלומים המשולמים על ידי המבקש- תשלום שכ"ט בא כוחו ותשלומים חודשיים המשולמים לכאורה, על ידו, וכן על אף שדומה כי מצבה הכלכלי, טוב.

בעניין זה יש לציין, כי טענות המבקש לפיהן, רעייתו היא זו המממנת את תשלום בא כוחו, נטענו בעלמא, ללא תימוכין.

כמו כן, יש לקבל את עמדת המשיבה לפיה, בבעלות המבקש (וגם בבעלות רעייתו) נכסי מקרקעין ששווים מסתכם במיליוני ₪. לא ניתן הסבר המניח את הדעת, מדוע אין ביכולתו של המבקש ליטול הלוואה מגורמים בנקאיים תוך שיעבוד נכסי המקרקעין שבבעלותו.

על אף הטענה לפיה, למבקש חובות בהיקף של כ- 2.5. מיליון ₪, עולה, כי שווי נכסי המקרקעין בבעלותו עולה על היקף חובותיו.

מכל מקום המבקש לא הוכיח, כי פנה לגורמים בנקאיים ואלה סירבו ליתן לו הלוואה.

עם זאת, קיימת משמעות שאינה מבוטלת להיקף הערעור שהוא מצומצם ולעובדה שלא נוהל הליך בבית משפט קמא.

בנסיבות אלה, ובאיזון הראוי בין הצדדים, מאחר וגדר המחלוקת מצומצמת, מוחלט להיעתר לבקשה באופן חלקי ולהעמיד את הערובה על סך של 12,000 ₪.

לא תופקד הערובה עד יום 3.3.21, יועבר ההליך למותב הדן בו לצורך בחינת מחיקתו או דחייתו.

הוצאות;

תקנה 53 לתקנות קובעת, כי בתום כל דיון, על בית המשפט לפסוק הוצאות הבקשה ועל מי הן תחולנה, וזו לשונה:

"53. בתום הדיון בכל בקשה יפסוק בית המשפט את הוצאות הבקשה ועל מי הן חלות, בלא קשר לתוצאות ההליך העיקרי, זולת אם מצא שקיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב בהוצאות כאמור".

כמו כן, תקנות 153-151 לתקנות עוסקות ככלל, בתכלית פסיקת ההוצאות שבית המשפט יטיל, אופן הפעלת שיקול הדעת בפסיקת ההוצאות והתווית הדרך לפסיקתן.

אם כך, עיון בתקנות מגלה, כי מטרת הטלת ההוצאות נועדה לשיפוי בעל דין שכנגד על הוצאותיו בהליך, תוך התחשבות בתוצאותיו, במשאבים שנדרשו לניהולו ובהתנהלות בעלי הדין.

במקרה דנן, הבקשה נדחתה בחלקה. על כן, ישלם המבקש למשיבה הוצאות בסכום כולל של 1,200 ₪ (כולל מע"מ)

ההחלטה ניתנה בסמכותי כרשם.

ניתנה היום, כ"ט שבט תשפ"א, 11 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.