הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1435-07-18

מספר בקשה: 1
בפני
כבוד ה שופטת תמר שרון נתנאל

מבקשים

  1. אילנית בלמכר
  2. ישראל בלמכר

נגד
משיבים

  1. עומרי כהן
  2. מאור מכלוף כהן
  3. סימון כהן

החלטה

1. זו החלטה בבקשת המשיבים, למחוק על הסף את הערעור שהוגש בתיק זה, בשל הגשתו באיחור בן 7 ימים.

רקע וטיעוני הצדדים

2. פסק דינו של בית משפט קמא, מושא הערעור, ניתן ביום 6.5.18 וביום 1.7.18 הגישו המערערים (להלן:"המשיבים") את הודעת הערעור.

ביום 4.7.18 הגישו המשיבים בערעור (להלן: " המבקשים") בקשה למחיקת הערעור על הסף מן הטעם שהוא הוגש באיחור. בנימוקיהם לבקשה למחיקת הערעור על הסף , טענו המבקשים כי פסק הדין הומצא למשיבים כדין, כבר ביום 8.5.18. ולפיכך, הערעור שהוגש ביום 1.7.18, הוגש באיחור.

הובהר, כי בעקבות תקלות חוזרות ונשנות בזימונם של המשיבים לדיוני בית המשפט קמא ובמסירתן של החלטות דיוניות, החליט בית המשפט קמא ביום 22.9.2016, במעמד הצדדים ולאור הצהרתו והסכמתו של המערער 3 (להלן: "משיב 3 "), כי משלוח מסמכים באמצעות הפקסימיליה למס' 04-XXXX841 יהווה מסירה לכל דבר ועניין, כדלקמן:

"...מאחר שהנתבע ציין בפני כי אינו מתגורר עוד בכתובת שצויינה על ידו בכתב ההגנה, אני מציינת מפיו את כתובתו החדשה למסירת כתבי בית דין, והיא: רח' הזמר העברי 68 הרצליה. בנוסף אפשר לשלוח לנתבע בהסכמתו, מסמכים באמצעות הפקס שמספרו - 04-XXXX841 ומשלוח כזה ישמש מסירה כדין לכל דבר ועניין, וזאת לאור הסכמת הנתבע... " (להלן: " החלטת קמא").

3. המבקשים מפנים אל רישום הקיים במערכת "נט המשפט" לפיו פסק הדין הומצא למשיב 3, בפק סימיליה, ע"י מזכירות בית המשפט ביום 7.5.18, למספר הפקס כפי שצוין בהחלטת קמא. לפיכך, כך לטענת המבקשים, המועד האחרון להגשת ערעור על פסק הדין חלף ביום 21.6.18. הערעור הוגש באיחור, ללא בקשה להארכת מועד הנתמכת בתצהיר , ומבלי שהמשיבים הצביעו על טעם מיוחד המצדיק את האיחור ולכן , לשיטתם, דין הערעור להימחק על הסף.

4. בתגובה לטענות המבקשים, טען ב"כ המשיבים כי היה על המבקשים להפנות את בקשתם, מלכתחילה נגד משיב 3 בלבד, שכן החלטת קמא מתייחסת רק למשיב זה. בנוסף נטען, כי גם לגבי משיב 3, אין מדובר בהמצאה כדין.

המשיבים טוענים , כי הם לא היו מיוצגים, לא היו בקיאים בהליכי המשפט, ולא ידעו את מהות מתן הסכמותיהם לדבר פרוצדורלי זה או אחר. עוד ציינו המשיבים בתגובתם, כי ההחלטה המצוטטת בבקשת המבקשים ניתנה בשנת 2016 כשנתיים בטרם שליחת הפקס והיא מתייחסת למשיב 3 בלבד.

כן נטען, כי משיב 3 לא קיבל את הפקס וכי המבקשים לא הראו שנעשתה שיחה בין מזכירות בית המשפט לבין משיב 3, על מנת לוודא שהפקס התקבל. לדברי המשיבים , הם קיבלו את פסק הדין בדואר והגישו את הערעור בזמן. לטענתם, מדובר באיחור קל יחסית בן 7 ימים בהגשת הערעור, שב סיכוייו הלכאוריים להתקבל אין להמעיט.

5. בתגובתם לתשובת המשיבים מציינים המבקשים כי המשיבים לא ציינו, בתשובתם או בתצהיריהם, מתי הם קיבלו את פסק הדין בדואר, ולא בכדי.

המבקשים צירפו לתשובתם, פלטי מחשב ממערכת "נט המשפט" וכן רישומי דואר ישראל, המצביעים על כך, שפסק הדין נשלח בפקס למשיב 3 ובדואר רשום, רק למשיבים 1 ו- 2. פסק הדין התקבל אצל המשיב 3, בפקס, ביום 8.5.18, ואילו פסק הדין שנשלח למשיבים בדואר רשום, הוחזרו לשולח, בציון "לא ידוע".

לפיכך, לשיטת המבקשים, המסקנה היחידה הנובעת מכך היא, שידיעתם של כל המשיבים אודות פסק הדין היא אך ורק באמצעות המסירה שבצעה המזכירות ביום 7.5.18 באמצעות הפקסימיליה ומשום כך המשיבים לא התייחסו, בתצהיריהם, לאופן בו נודע להם על פסק הדין או למועד בו הוא הומצא להם.

6. לעצם העניין טוענים המבקשים, כי על אף שהחלטת קמא ניתנה לגבי משיב 3, היא חלה על כל המשיבים ומצביעים על כך שהסיכומים בתיק קמא הוגשו על ידי כל המשיבים וכי בכותרת הסיכומים מצוין מספר הפקס שנרשם בהחלטת קמא.

דיון ומסקנות

7. שאלת המסירה, בענייננו, איננה נקייה מספיקות; בנוסף לאופן בו נוסחה החלטת קמא, כאילו היא מתייחסת למשיב 3 בלבד (שהיה נתבע מס' 2 בתיק קמא) ובנוסף לכך ששני הנתבעים האחרים (משיבים 1 ו- 2 בערעור) לא נכחו באותו דיון, לא מצאתי כי נערכה תרשומת של שיחה שווידאה קבלת הפקס.

8. המבקשים נסמכים על פלט מחשב מרישומי מערכת "נט המשפט" (צילום מסך שצורף בסע' 10 ו-11 למענה לתגובת המערערים) המציגה בפונקציה הנקראת "רשימת אישורי מסירה", בין היתר: סוג החלטה; נמען; אופן המשלוח; פרטי אופן המשלוח, מצב המצאה ומועד מצב. אולם, כפי שניתן לראות בפלט שהוצג, המבקשים מוכ יחים באמצעות מסמך זה כי לא בוצעה המצאה כדין למשיבים 1 ו- 2 וכי למשיב 3 בוצעה המצאה באמצעות פקסימיליה בלבד.

כן צירפו המבקשים, רשומה מאתר דואר ישראל, בה ניתן להבחין כי דבר הדואר ניתן למסירה רק ביום 13.5.18 כשבוע לאחר מתן פסק הדין וכי - וזה העיקר, דברי ה דואר שנשלחו אל המשיבים 1 ו- 2, הוחזרו ביום 21.5.2018 לבית המשפט השלום בחדרה, הואיל והנמענים "אינם ידועים" במען שצוין בדברי הדואר.

9. משמע, מאותן אסמכתאות שהמבקשים מצרפים כתימוכין בטיעוניהם ניתן לכל היותר להסיק שההחלטה נשלחה בפקס למשיב 3, אך אין כל תרשומת על כך שהיא התקבלה אצלו בפועל. כמו כן, אישור המסירה עצמו לא נסרק, ואף לא בוצע כל ווידוא טלפוני או אחר.

10. כאמור, בית משפט קמא הורה בהחלטתו מיום 22.9.16 , כי מסירת כתבי בית דין תהיה לכתובתו החדשה של משיב 3, ברחוב הזמר העברי 68 הרצליה. בנוסף אפשר לשלוח למשיב 3 בהסכמתו, מסמכים באמצעות הפקס שמספרו : 04-XXXX841 ומשלוח כזה ישמש מסירה כדין לכל דבר ועניין.

חרף האמור לעיל אציין, כי בנסיבות העניין, נוכח האופן בו התנהל הדיון בבית משפט קמא ובו הוגשו סיכומי המשיבים, שם, ייתכן שיש ממש בטענת המבקשים, לפיה יש לראות בהחלטת קמא להמצאה בפקס למשיב 3, המצאה לכל המשיבים, אולם אין צורך שאדון בכך, נוכח מסקנתי לפיה ההמצאה למשיב 3 איננה יכולה להיחשב המצאה כדין, בשל כך שלא נעשה וידוא טלפוני של קבלת הפקס על ידו.

11. כללי ההמצאה של כתבי בי-דין מעוגנים בפרק ל"ב לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 וסימן ג'1 לאותו פרק עוסק בהמצאה באמצעות פקסימיליה (תקנות 497א' - 497ב').

לפי תקנה 497א'(א)-
"בית משפט או עורך דין... רשאי להמציא כתב בי-דין בפקסימיליה לעורך דין המייצג בעל דין"...,
כל זאת - בכפוף לקיומם של מספר תנאים נוספים שפורטו בהמשך אותה תקנה ובכללם , החובה לערוך תרשומת בעקבות משלוח בפקס . חובה זו הייתה קיימת גם על פי נוסח התקנה קודם לתיקונה. ראו: רע"א 6858/06 מדינת ישראל נ' עטא אחמד אלקאדר אבו שקיר (ניתן ביום 31/12/06).

תקנה 497א(א1) קובעת:
"(א1) על אף האמור בתקנת משנה (א), היה השולח בית משפט והוא לא ערך תרשומת על הודעה טלפונית כאמור בתקנת משנה (א)(5), לא יראו את כתב בי-הדין ששלח ככתב בי-דין שהומצא במסירה אישית לנמען ביום המשלוח, אם הגיש עורך הדין הנמען תצהיר בדבר אי-קבלת כתב בי-הדין בפקסימילה".

התקנה הנ"ל מאפשרת לבצע המצאה בפקס, לעורך דין מייצג בלבד ולא לאדם לא מיוצג, אולם, במקרה דנן, פטורה אני מלדון בשאלה האם החלטת קמא יכולה להוסיף על האפשרויות שבתקנות. מבלי לקבוע מסמרות בדבר נראה לי כי ניתן לעשות כך, בהסכמה, כפי שהדבר נעשה במקרה דנן. עם זאת, בכל מקרה, אין החלטת קמא פוטרת מהחובה לערוך תרשומת ומהתוצאות של אי עריכת תרשומת כאמור.

החשיבות של הדרישה לערוך רישום, הודגשה בבש"א 3452/01 מינהל מקרקעי ישראל נ' סלע חברה לשיכון ( מיום 3/5/01), כיוצרת וודאות שאכן הייתה המצאה כדין, כלפי שני בעלי הדין. כמפורט שם, להעדר רישום מתאים, יש השלכה על ציפיותיו של בעל הדין האחר בנוגע לתחילת מרוץ הזמן להגשת ערעור. בהעדר רישום במזכירות, אין בידי בעל הדין שכנגד אפשרות לוודא שאכן הייתה המצאה כדין, שכן אין ראיה שההמצאה אכן הושלמה. התקנה אומנם תוקנה, ואולם הדרישה לקיום רישום בדבר המצאה באמצעות הפקס, נותרה בעינה.

12. לפיכך, בהעדר תרשומת על כך שהפקס התקבל ונוכח הצהרת המשיב 3, בתצהיר שצורף לתגובת המשיבים, לפיה הוא לא ידע על קבלת הפקס, לא ניתן לקבוע שההמצאה בוצעה כדין.

לא נעלם מעיניי הנוסח הזהיר של התצהיר; לא נכתב בו כי הפקס לא התקבל, אלא כי משיב 3 לא ידע על קבלת הפקס, אולם, בנסיבות העניין, לא אוכל לקבוע, חד משמעית, כי אין די בהצהרה זו.

13 כן לא נעלם מעיניי כי, לכאורה, ניתן להסיק כי ידיעת ם של המשיבים על קיומו של פסק הדין נבעה ממשלוח פסק הדין באמצעות הפקס. אולם, נוכח אי מילוי דרישת הרישום לא אוכל לקבוע, בוודאי לא ללא חקירת המצהירים על תצהיריהם, כי קמה חזקת הידיעה.

ברע"א 8467/06 לובנה אבו עוקסה נ' בית הברזל טנוס בע"מ (ניתן ביום 8.7.10) קבע בית המשפט העליון כי בית המשפט רשאי לקבוע כי יש להתחיל ולמנות את הימים להגשת הערעור מהמועד בו ניסו להמציא את פסק-הדין לידי בעל הדין המערער, אם הוכח כי הוא ידע על פסק-הדין בצורה מלאה וברורה, ובנוסף הוכח כי בעל הדין המערער פעל בחוסר תום לב לאור ידיעה זו. חוסר תום לב ימצא מקום שבעל הדין המבקש לערער נאחז או אף משתמש בפגם בהמצאה על מנת להשיג יתרון דיוני החורג מתכלית התקנה. חובת תום הלב תיבחן לאור התנהגותו של בעל הדין המערער וחלוף הזמן. כן חזקה על בעל הדין המערער, העומד על כך שלא הומצאה לידיו החלטה נוכח פגם זניח, שהוא עושה זאת בחוסר תום לב. עם זאת, יש לתת את הדעת לכך, שיישום עקרון תום הלב ישתנה בהתאם לנסיבות, ולכן על ביהמ"ש להפעיל את שיקול דעתו ביחס להתנהגות בעלי הדין. באותו מקרה בית המשפט העליון התרשם כי יש לקבל את טענת המבקשת כי פסק-הדין נשלח שלא בהתאם להוראות תקנה 497א, שכן לא היה חתום והוצא מהאינטרנט. בית המשפט העליון קבע כי פגם זה אינו בגדר פגם זניח וכי המשיבות לא עמדו בנטל להוכיח כי פסק-הדין הומצא כדין למבקשת במועד מוקדם לשליחתו ע"י בית המשפט. אף אם בא-כוח המבקשת ידע באופן ברור על פסק-הדין, ואף הביע את כוונתו לערער עליו, אין, כאמור, בידיעה זו לכשעצמה כדי לרפא את הפגמים שנפלו בהמצאת פסק-הדין.

14. במקרה דנן, נוכח כל האמור לעיל, יש להעדיף יישומה של זכות הערעור על שלילתה. ראו: ע"א 1050/01 גבעת כח נ' עו"ד רוזנבלום והאסמכתאות המובאות, שם, בפיסקה 9.

15. נוכח הפגמים שבהמצאה, אין צורך שאדרש לשאלת סיכויי הערעור.

נוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לסילוק הערעור על הסף. בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות.

המכירות תמציא החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ז תשרי תשע"ט, 26 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.