הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 13170-04-20

בפני
כבוד ה שופט נאסר ג'השאן

המערער

מסעוד וותד

נגד

המשיבים

  1. מדינת ישראל
  2. תאאר וותד

פסק דין

1. ערעור על פסק- דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת מירב קלמפנר נבון) מיום 29.03.2020, לפיו התקבלה תביעת המשיבה 1 (להלן: " המשיבה") כנגד המערער ונדחתה כנגד המשיב מס' 2 – בנו של המערער.

2. בפסק- דינו, חייב בית משפט קמא את המערער לשלם למשיבה סך 82,008 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 8,500 ₪.

3. המערער משיג על פסק הדין וטוען, כי שגה בית משפט קמא כאשר קיבל את התביעה כנגדו .

על התביעה וההליכים בפני בית משפט קמא:

4. המשיבה, המפעילה של מרכז רפואי "שוהם" בפרדס חנה (להלן :"בית החולים"), הגישה כנגד המערער והמשיב מס' 2 כתב תביעה ובו עתרה לחייב את הנתבעים , ביחד ולחוד, לשלם לה סך 82,008 ₪ בגין הוצאות אשפוזה של החולה סמירה וותד (להלן: "החולה") , אשתו של המערער ואמו של המשיב מס' 2. נטען, כי ביום 19.11.2017 התקבלה החולה, אישה מבוגרת ודמנטית, לאשפוז במחלקת סיעוד מורכב תומך ג' בבית החולים. ביום 20.11.2017 הועברה החולה לט יפול מחוץ לבית החולים, וחזרה לאשפוז ביום 21.11. 2017 והיא אושפזה עד ליום 19. 06.2018, כאשר בתקופה שבין 21.11. 2017 ועד 06.03.2018 מומן האשפוז ע"י קופת חולים כללית. נטען כי הנתבעים נמנעו מלהוציא את החולה מבית החולים עד ליום שחרורה חרף דרישות חוזרות ונשנות, וכי על הנתבעים לשלם למשיבה בגין ימי האשפוז שלא מומנו על-ידי קופת החולים, מכוח חוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959, ומכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. עוד טענה המשיבה כי על המערער לשלם הוצאות האשפוז בהתאם להתחייבויות בכתב אשר צורפו לכתב התביעה.
5. הנתבעים כפרו בטענות התובעת. חשובות לענייננו טענ ות המערער בכתב הגנתו; המערער טען כי הוא ואשתו פרודים מזה 7 שנים, כי אין להם חיים משותפים, וכי בתקופת אשפוזה הוא ביקר אצלה פעם או פעמיים וכי מעולם לא חתם על ה מסמכים המצורפים לכתב התביעה, שעל-פ י הנטען מהווים התחייבות מטעמו לשאת בהוצאות האשפוז. אף המשיב מס' 2 כפר בחבותו לשלם הוצאות האשפוז.

6. לבית משפט קמא הוגשו מטעם המשיבה הראיות שלהלן: מטעם המשיבה הוגשו תצהיר מנהלת מחלקת הכספים בבית החולים הגב' סיגל משווי; תצהיר מטעם עוב דת מחלקת הכספים הגב' גאולה וייס; תצהיר מנהלת משרד הקבלה בבית החולים הגב' אורלי רבין ; ותעודת עובד ציבור מטעם ה גב' אורלי רבין ממנו עולה, כי על-פי התיעוד הרפואי ביום 19.11.2017 מועד הקבלה הראשון התלווה המערער לאשתו בעת שאושפזה.

7. מטעם המערער לא הוגש תצהיר עדות ראשית והוא נחקר בחקירה ראשית, ואילו מטעם המשיב מס' 2 הוגש תצהיר עדות ראשית ובו טען המשיב מס' 2 , כי למרות הכחשת המערער " הוא חתם וגם חתם ובפניי על כתב התחייבות עם קבלתה של אשתו בבית החולים שוהם ". המשיב מס' 2 הוסיף וטען, כי בטרם הועברה החולה לבית החולים "שוהם" , היא התקבלה בבית החולים "הלל יפה" וגם שם חתם המערער על כתב התחייבות לשאת העלויות האשפוז שצורף כנספח א' לתצהיר, כי אביו מעולם לא היה פרוד מאמו בתקופה מושא התובענה וכי טענתו באשר לפרידה כביכול נועדה לצרכי התבי עה בלבד כאשר המשיב מס' 2 מפנה לכך, כי בפני בית המשפט השלום בחדרה טען המערער כי הוא חי עם החולה.

8. לאחר שהעדים נחקרו על תצהיריהם, ולאחר שהצדדים הגישו סיכומיהם ניתן פסק דינו של בית משפט קמא.

פסק-דינו של בית משפט קמא:

9. אתמקד בחלק שעוסק בתביעה כנגד המערער: לשאלה האם התחייב המערער כלפי המשיבה לשאת בהוצאות אשפוזה של החולה , השיב בית משפט קמא בחיוב. בית משפט קמא לא נתן אמון בעדותו של המערער (ראו סעיף 18 לפסק הדין), בין היתר לאור העובדה כי עדותו לא התיישבה עם עדות המשיב 2 אשר אישר, כי המערער חתם בפניו, כמו גם לאור האמור בטופס ההתחייבות החתום , אשר כלל את פרטי המערער לרבות מספר תעודת זהות, מספר טלפון ופרטי חשבון בנק, כאשר פרטים אלה אינם בידיעת בית החולים ואין בידי בית החולים כל אפשרות לדעת אודותיהם. בית משפט קמא קבע , כי פרטים אלה הגיעו לבית החולים על- ידי המערער עצמו (שם).
10. בית משפט קמא קיבל את עדותה של הגב' רבין אשר הסבירה, כי אין לבית החולים "שוהם" כל אינטרס להמציא פרטי חשבון בנק וכי הרישום נערך לפי מה שבני המשפחה מוסרים. כמו כן, בית משפט קמא קיבל את עדותה של הגב' רבין אשר העידה , כי היא הסבירה למערער פרטים לגבי ההתחייבות.

11 עוד קבע בית משפט קמא, כי המערער לא סיפק כל הסבר לטענתו בדבר זיוף חתימתו , מקום שזירת הזיוף היא בית חולים ממשלתי ומקום שכתבי ההתחייבות נושאים את פרטיו של המערער שאינם ידועים לבית החולים. בית משפט קמא קבע, כי אינו מאמין לגרסת המערער כי אין קשר בינו לבין החולה – אשתו, שכן למרות גרסתו בפני בית משפט קמא , הצהיר המערער בפה מלא בפני ערכאה אחרת (בית משפט השלום בחדרה), כי הוא האפוטרופוס על אשתו והוא מלווה אותה והדבר מטיל צל כבד על מהימנות עדותו של המערער המכחישה את "חתימתו על טופס ההתחייבות" (סעיף 19 לפסק הדין).

12. בית משפט קמא קבע כממצא עובדתי, כי המערער התחייב לשאת בתשלום הו צאות האשפוז אשר אינן ממומנות על-ידי קופת החולים ודי בכך כדי להביא לקבלת התביעה. למעלה מן הצורך הוסיף בית משפט קמא, כי ניתן לחייב את המערער מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט , המקים זכות למשיבה להשיב את הוצאות דמי האשפוז בשל התעשרות המערער שלא כדין. בית משפט קמא דחה את התביעה כנגד המערער בגין החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959.

13. בית משפט קמא דחה את התביעה כנגד המשיב 2.

טענות המערער

14. בערעור שהגיש, משיג המערער על פסק הדין ועל הנמקתו של בית משפט קמא. המערער טוען , כי הנטל להוכיח כי הוא חתום על ההתחייבות לשאת בעלות האשפוז, מוטל הוא ע ל המשיבה וזו כשלה מלהוכיח טענתה, שכן היא לא הביאה ולו בדל של ראייה אחת להוכחת חתימת המערער על כתב ההתחייבות . נטען כי בית משפט קמא הפך את נטל ההוכחה והעבירו לפתחו של המערער וזקף לחובתו מחדלים, מהם הסיק כי הוא זה שחתם על ההתחייבויות. המערער סקר את כל קביעות בית משפט קמא וחלק עליהן ובין היתר, ח לק על המסקנה כי עדותה של הגב' רבין לפיה שוחחה עם המערער "לא נסתרה" , מקום ש המערער כפר בטענה זו. בכל מקרה, כך לפי המערער, גם אם יוכח כי הגב' רבין מטעם בית החולים שוחחה עם המערער לגבי ההתחייבות הראשונה, הרי אין בכך כדי להוכיח, כי המערער חתם על ההתחייבות השנייה העומדת בבסיס התביעה.
15. המערער הוסיף כי הגב' רבין מטעם בית החולים העידה, כי ההתחייבות הרלוונטית לביסוס עילת התביעה היא ההתחייבות מיום 21. 11.2017 והשיחות בינה לבין המערער היו לגבי ההתחייבות הראשונה מיום 19.11.2017. ומשכך, לטענתו ההתחייבות הראשונה מיום 19.11.2017 אין בה כדי להוכיח, כי המערער חתם על ההתחייבות השנייה מושא התביעה. נטען עוד כי לא הוכח כי מאן דהוא פנה למערער לפני חתימת ההתחייבות השנייה. עוד נטען , כי לא הוכח כי המערער חתם על התחייבות כלשהי והמשיבה לא עמדה בנטל להוכיח טענה זו.

16. המערער הוסיף וטען כי הסתמכות בית משפט קמא על עדותו של המשיב מס' 2 כתומכת בטענת המשיבה בטעות יסודה, שכן, אין מחלוקת כי עילת התביעה היא ההתחייבות מיום 21.11.2017 ואילו המשיב מס' 2 העיד, כי הוא ראה את המערער חותם על ההתחייבות "בפעם הראשונה" דהיינו ביום 19.11. 2017 ומשכך, טוען המערער כי עדותו של המשיב 2 אמורה לשרת את המערער ולא את המשיבה שעליה נטל ההוכחה.

17. המערער טוען כי המשיב 2 נתפס בשקריו יותר מפעם אחת ומשכך אין מקום לבסס את פסק הדין על עדותו. נטען כי העובדה שבידי המשיבה כתב התחייבות בו מופיעים פרטי המערער אין בה כדי להוכיח, כי המערער חתם על ההתחייבות ואין בה כדי להוכיח כי המערער הוא אשר מסר את פרטיו, מק ום שפרטים אלה נמצאים בהישג יד ונמצאים ברשומות הרפואיות מתוקף העובדה, כי המערער הנו בעלה של החולה (ראו סעיף 12 לכתב הערעור).הדברים מקבלים משנה תוקף מקום שאותו חשבון בנק המופיע בכתבי ההתחייבות אינו חשבון הבנק של המערער המתנהל בבנק הדואר, כי אם פרטי החשבון של החולה עצמה. כן מפנה המערער לעובדה , כי פרטי חשבון הבנק המופיעים בהתחייבות הראשונה מיום 19.11.2017 שונים מהפרטים המופיעים בהתחייבות השנייה.

18. המערער מוסיף וטוען כי המשיבה לא הביאה את העובדת בשם פאולינה שלפי הנטען הנפיקה את הנספחים (נספח ב' לתצהירה של גב' רבין) ואשר היתה אמורה לאשר את חתימת המערער. הדברים מקבלים משנה תוקף לאור העובדה כי המסמך שחתום על-ידי המערער, אינו מאומת ואילו המסמך המאומת (מיום 1 9.11.2017) אינו חתום על-ידי המערער.

19. המערער טוען כי שגה בית המשפט כאשר הטיל עליו חובת תשלום סכום התביעה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט.

20. המשיבים בעיקרי הטיעון מטעמם סבורים כי אין מקום להתערב בפסק הדין, זאת מאחר ומדובר בממצאים עובדתיים המבוססים בחלקם על ממצאי מהימנות. המשיבה הוסיפה, כי אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתע רב בממצאים עובדתיים וקביעת בית משפט קמא מקורה בהתרשמות בלתי אמצעית מן המערער ולאור הסתירות שנפלו בדבריו. עוד נטען כי המערער למעשה מעלה טענת זיוף ומרמה כנגד עובדי ציבור וחל עליו נטל להוכיח טענה זו.

הכרעה:

21. לאחר שעיינתי בערעור ושמעתי את טענות הצדדים נחה דעתי כי דין הערעור להידחות.

22. כלל עתיק יומין הוא, שאין דרכה של ערכאת ערעור לה תערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, על אחת כמה וכמה מקום שממצאי בית המשפט מבוססים על ממצאי מהימנות שמקורם בהתרשמות בית המשפט מן העדים: " עקרון יסוד הוא בשיטתנו כי לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית, שהיא האמונה על שמיעת העדים, על בחינת הראיות ועל קביעת הממצאים העובדתיים, ואשר לה היתרון שבהתרשמות בלתי אמצעית מהעדים. ערכאת הערעור תתערב בממצאים שבעובדה אך ורק במקרים חריגים וקיצוניים, דוגמת מקרה שבו נפל בהכרעת הערכאה הדיונית פגם היורד לשורשו של עניין או שממצאיה העובדתיים אינם מבוססים כדבעי" (ע"א 1064/03 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוחה פיאמנטה ואח', פ"ד ס(4) 375, 387 (2006) (להלן: "עניין אליהו"); ראו גם רע"א 5667/17 שמש נ' רכבוך (15.08.2017); ע"א 8569/08 תיתי נ' עזבון המנוחה תיתי (29.04.2010)) . כאמור, הכלל הנ"ל מקבל משנה תוקף כשמדובר בממצאי מהימנות (ראו עניין אליהו הנ"ל).

23. במקרה דנן, קבע בית משפט קמא כממצא שבעובדה , כי המסקנה ולפיה המערער חתם על כתב ההתחייבות המהווה עילת התביעה, מסתברת יותר מאשר המסקנה ולפיה המערער לא חתם- כטענתו. בית משפט קמא הגיע למסקנה כי המערער הוא שחתם על ההתחייבות מיום 21.11. 2017 וכלשון בית המשפט, " נוכח האמור, אני קובעת כי הנתבע 1 הוא אשר חתם על טופס ההתחייבות מיום 21/11/17" (סעיף 19 לפסק הדין). משמע, בניגוד לטענת המערער, בית משפט קמא קבע ממצא עובדתי פוזיטיבי ולא בשל היעדר הוכחה, לאחר שמצבור הראיות שהובאו בפניו הובילוהו למסקנה, כי המערער הוא הוא שחתם על כתב ההתחייבות מיום 21.11.2017.

24. המערער ניתח את חומר הראיות שהובא בפני בית משפט קמא והוא סבור כי לא היה מקום להגיע לממצא העובדתי הנ"ל. אני דוחה טענה זו. כאמור, בית משפט קמא ביסס את מסקנותיו על מצבור ראיות ובין היתר, היעדר אמינות שנתן בדברי המערער; אמון שנתן בדברי המשיב מס' 2; אמון בדברים שנתן בעדות הגב' רבין אשר העידה , כי בניגוד לטענות המערער, המערער הוא שמסר את פרטיו לבית החולים; המצאות פרטי המערער בידי בית החולים, כאשר המערער אינו נותן הסבר המניח את הדעת הכיצד הגיעו פרטיו לרבות מספר תעודת זהות, מספר טלפון ומספר חשבון הבנק לידי בית החולים.

25. נראה כי בית משפט קמא אשר התרשם מן העדים, מוסמך היה להסיק את המסקנה כי מצבור ראיות אלה מוביל למסקנה, כי המערער הוא שחתם על ההתחייבות ביום 21.11. 2017, למרות שאיש מנציגי בית החולים שהיו נוכח ים בעת החתימה לא העיד בפני בית משפט קמא .

26. ניתן היה לסיים את פסק דיני כאן, אולם , מצאתי להתייחס לטענות ה מערער באשר לראיות מהן הסיק בית משפט קמא את מסקנתו הנ"ל.

27. באשר לקביעת בית משפט קמא לגבי מהימנות המערער, בית משפט קמא הוא שהתרשם מעדות זו ואין לי אלא לקבל התרשמותו זו. יתרה מזאת, עיון בחומר הראיות ובטענות המערער מוביל למסקנה המתבקשת, כי המערער לא אמר אמת בפני בית משפט קמא.

המערער הציג גרסה אחת, החל מכתב הגנתו וכלה בעדותו בבית המשפט ו לפיה אין כל קשר בינו לבין החולה – הוא לא ליווה אותה לבית החולים ואף לא ביקר אותה בתקופת האשפוז חוץ מפעם או פעמיים, לאחר שאושפזה (ראו עדותו בעניין זה בעמ' 62 לפרוטוקול; ראו עדותו בעמ' 55 לפרוטוקול שם הוא טוען כי אין לו כל קשר לחולה ; וראו גם עדותו בעמ' 53 לפרוטוק ול לפיה לא נכח בבית החולים ביום 19.11. 2017 ואף לא ביום 21.11.2017). אלא שגרסה זו סותרת ראיו ת אובייקטיביות שהובאו בפני בית משפט קמא ובין היתר, מסמכים רפואיים שנערכו על-ידי הצוות הרפואי ואשר הוגשו באמצעות תעודת עובד ציבור (מסמכים אלה מהווים רשומה מוסדית) המוכיחים, כי המערער נכח ביום 19.11. 2017 בבית החולים ואף דבריו צוטטו במסמכים הרפואיים. כמו כן, טענותיו של המערער כאילו אין לו כל קשר לחולה ולאשפוזה אינן מתיישב ות עם מסמך נוסף , אשר הוגש באמצעות המשיב מס' 2 ולפיו ביום 19.11. 2017 נכח המערער בבית החולים הלל יפה וחתם בפני פקיד שם על כתב התחייבות לתשלום עבור אשפוז סיעודי מורכב, כאשר אותו כתב התחייבות נושא את מספר הטלפון הנייד, מספר תעודת הזהות והקרבה למטופל (בעל). המערער לא התייחס למסמך זה ומשמעות קבלת טענתו , כי כל בתי החולים הממשלתיים שבהם אושפזה החולה זייפו את חתימותיו. אציין עוד כי עיון בחתימה המופיעה על כתב ההתחייבות מיום 21.11.2017 וזו המופיעה על כתב ההתחייבות שניתן לטובת בית החולים "הלל יפה" מעלה, כי המדובר בחתימות שיש ביניהן דמיון רב.

28. באשר לטענת המערער, כי שגה בית משפט קמא כאשר הסתמך על עדותו של המשיב 2 שהעיד, כי היה עד לחתימת המערער על ה התחייבות, אף כאן מצאתי לדחות את טענות המערער. בית משפט קמא התרשם לחיוב מעדותו של המשיב 2 ונתן בעדותו זו אמון. אמנם, המערער מס' 2 העיד, כי הוא ראה את המערער חותם על כתב ההתחייבות פעם אחת והוא ציין שזה היה ביום 19.11. 2017. אולם, אין מחלוקת כי כתב ההתחייבות מיום 19.11.2017 אינו חתום, ועל כן, יתכן ונפל בלבול. בנוסף לזאת, בית משפט קמא אשר שמע את הצדדים מצא, כי יש בעדות זו כדי לבסס את חתימת המערער על כתב ההתחייבות מיום 21.11. 2017, שכן אין מחלוקת בין הצדדים כי המערער חתם על כתב התחייבות אחד.

29. לא מצאתי מקום להתערב בהתרשמות בית משפט קמא מדבריה של גב' רבין אשר העידה, כי היא שוחחה עם המערער וקיבלה את הפרטים ממנו. כמו כן, לא מצאתי להתערב במשקל שנתן בית משפט קמא , להמצאות פרטים אישיים לרבות מספר תעודת זהות ומספר טלפון על כתבי ההתחייבות בבית החולים "שוהם" , כאשר ראיות המשיבה נתמכות בכתב התחייבות אחר המופנה לבית חולים אחר - בית החולים "הלל יפה" שלא הוכחש על ידי המערער .

30. משכך, לא מצאתי עילה להתערב במסקנתו העובדתית של בית משפט קמא. מסקנתי זו מייתרת את הצורך לדון בטענת המערער, כי לא היה מקום לקבל את ה תביעה לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט שנקבעה למעלה מן הצורך .

31. סוף דבר, לא מצאתי להתערב בממצאים העובדתיים של בית משפט קמא ואני מורה על דחיית הערעור.

32. אני מחייב את המערער לשלם למשיבה מס' 1 הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 6,000 ₪. לא מצאתי מקום להטיל הוצאות לטובת המשיב 2.

ניתנה היום, ב' אב תש"פ, 23 יולי 2020, בהעדר הצדדים.