הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים 4

בפני כבוד השופטת עפרה ורבנר

העותר:
אסף הצדק
- נגד -

המשיב:
משרד הבינוי והשיכון
ע"י ב"כ עו"ד קרן וול מפרקליטות מחוז חיפה (אזרחי)

פסק דין

1. לפניי עתירת העותר כנגד החלטת וועדת אכלוס ציבורית מ-17/8/20, אשר דחתה את בקשת העותר לקבלת סיוע נוסף בשכר-דירה, מעבר לסיוע אשר לו הוא זכאי, בהתאם לנתוניו, ועל-פי הנוהל החל בנוגע למתן סיוע בשכר-דירה.
לעתירה צירף העותר את ההחלטה מ-17/8/20.

2. במסמך הדוחה את בקשת העותר להגדלת סיוע צוין כי הוועדה התייחסה למסמכים שצירף לבקשה, והכוללים אישור מהמוסד לביטוח לאומי מ-25/5/20, פרוטוקול מ-18/3/20, מכתב בקשה מ-22/5/20, אישור מעמד כלא עובד מ-1/4/20, תעודת נישואין מ-10/3/19, מכתב ערעור מ-18/6/20, תביעת קצבה לנכות מהמוסד לביטוח לאומי מ-29/3/20, החלטת וועדה עליונה מ-7/6/20, וכן סיכום אשפוז מ-8/3/20.

במסמך הדחיה צוין כי בקשת העותר נדחתה, וזאת נוכח התקציב המוגבל העומד לרשות הוועדה, ובשים לב למקרים אחרים המובאים בפניה במסגרת בקשות לסיוע בשכר-דירה בחריגה מהכללים.

3. לעותר אף נמסר פרוטוקול הוועדה מ-17/8/20 , אשר בו צוינו הפרטים הרלוונטיים, כמו גם המסמכים שעמדו לנגד עיני הוועדה.

הוועדה הציבורית ציינה בפרוטוקול כי וועדה עליונה מ-7/6/20 דחתה את בקשת העותר ואשתו להגדלת סיוע בשכר-דירה, והוא הדין בוועדה ציבורית מ-16/4/19, וזאת על-יסוד הנתונים האישיים של העותר.

בפרוטוקול הוועדה צוין כי העותר ואשתו מתגוררים בשכירות פרטית בסכום של 2,700 ₪, ומקבלים סיוע בשכר-דירה בסכום חודשי של 1,220 ₪, ומתקיימים מקצבת נכות אותה מקבל העותר, אשר נקבעה לו דרגת אי-כושר בשיעור 100%.
כן ציינה הוועדה כי העותר הינו גרוש, וכי יש לו שני ילדים מנישואיו הראשונים המצויים במשפחה אומנת ואינם בחזקתו, והוא נישא פעם נוספת ב-10/3/19, ולאשתו הגב' אימאן אגברייה הצדק יש ילדה משותפת.

הוועדה אף ציינה כי אשת העותר אינה עובדת, וכי היא הגישה תביעה לקבלת גמלת נכות במוסד לביטוח לאומי.

כן צוין כי לזוג אין נכסים, לעותר יש תיק בהוצאה-לפועל וכי יש להם גם חוב של 2,200 ₪ בחברת חשמל.

הוועדה ציינה את מצבו הרפואי של העותר בהתאם לאישורים הרפואיים שהמציא, וכן ציינה כי בהתאם לפרוטוקול הוועדה הרפואית ממשרד הבריאות מ-23/12/18, העותר אינו נכלל ברשימת הליקויים המזכים בגמלת ניידות, אולם הוא מסר לוועדה כי הוא משתמש בכסא גלגלים והוא מתקשה ללכת בשל קוצר נשימה.

בכל הקשור לאשת העותר, צוין מצבה הרפואי כפי שהועלה מסיכום האשפוז מ-3/20 שהומצא לוועדה.

הוועדה הציבורית דחתה את הבקשה להגדלת סיוע בשכר-דירה בשל התקציב המוגבל ובשים לב לכך שהעותר ואשתו אינם זכאים לסיוע נוסף לפי הנוהל, וזכאותם נקבעה לפי נתוניהם.

4. העותר טען כי מן הראוי שיינתן לו סיוע בשכר-דירה בסך של 1,800 ₪, וכי יש לקחת בחשבון שהוא נכה, אשר לו 3 ילדים, כאשר מתוך שלושת הילדים ילדה אחת חיה בבית עם העותר ואשתו ושני ילדים מגיעים בסופי-שבוע ובחגים, שכן במשך השבוע הם נמצאים במשפחת אומנה.

העותר טען כי מצבו הרפואי קשה, וכי הוא מחובר למחולל חמצן בשל מחלת ריאות, וכי פנה לא אחת לוועדות מטעם משרד הבינוי והשיכון, אולם נדחה שוב ושוב.

העותר ציין כי תביעתו לקבלת שירותים מיוחדים מהמוסד לביטוח לאומי נדחתה, ובגין כך הגיש תביעה לבית הדין לעבודה, וכי הוא חי מקצבת נכות מלאה של 6,300 ₪, אולם מסכום זה עליו לממן דמי שכירות של 2,700 ₪, תשלום עבור וועד בית, תשלום עבור חשמל, תשלום עבור מזון, תשלום עבור תרופות, וכן יש לו חובות בתיק הוצאה-לפועל והוא צריך גם לממן נסיבות וביגוד, ועל-כן הוא זקוק לסיוע מוגדל בשכר-הדירה.
העותר צירף לעתירתו את חוזה השכירות עם בעל הדירה, על-פיו הוא משלם 2,700 ₪ לחודש.

5. במעמד הדיון בעתירה חזר העותר וטען כי הוועדה אשר דנה בבקשתו לקבלת הגדלה בסיוע לשכר-הדירה לא לקחה בחשבון כראוי את החובות שיש לו ולאשתו, ואף לא את מצבו הרפואי.

לטענתו יש להגדיר את מצבו כאדם המרותק לביתו, וליתן לו סיוע כפי שניתן לאדם מרותק לביתו.

עוד טען העותר כי הוועדה סברה שחובותיו מסתכמים ב-2,000 ₪ בעוד שחובותיו בפועל מגיעים לכ-40,000 ₪.

6. המשיב, בתשובתו, טען כי החלטת הוועדה הציבורית בדין יסודה, והיא תואמת את כללי ונהלי משרד הבינוי והשיכון, ואינה חורגת ממתחם הסבירות באופן שיצדיק התערבות בית-המשפט בהחלטה.

לטענת המשיב, הזכאות לקבלת סיוע בשכר-דירה מעוגנת בהוראות נוהל 08/04, שעניינו "השתתפות בתשלום שכר-דירה".
נוהל זה קובע קריטריונים למתן סיוע בתשלום שכר-דירה לזכאים שהינם חסרי דירה.

לטענת המשיב, זכאותו של העותר נבדקה בהתאם לנוהל ובהתאם לסיווגו כנכה המתקיים מקצבת אי-כושר השתכרות בשיעור 75% או יותר כמשפחה, ובהתאם לישוב בו הוא מתגורר, ועל-כן הזכאות עמדה על סך של 1,220 ₪.

המשיב הדגיש כי מלוא הנתונים הרלוונטיים, לרבות מצבו הרפואי של העותר, וכן טענותיו בנוגע לחובות, עמדו לנגד עיני הוועדה, והפנה לפסיקה באשר למשאבים המוגבלים של משרד הבינוי והשיכון, בכל הקשור לדיור הציבורי ולמתן סיוע בשכר-דירה, אשר יש לחלקם בהתאם לקריטריונים ברורים, וכאשר סטיה מקריטריונים אלה עשויה לבוא על חשבון זכאים אחרים.

כן הפנה המשיב לסמכויות וועדות החריגים המעוגנות בנוהל 08/13, ובנוהל 08/17.

המשיב הדגיש כי בהתאם לנוהל 08/04, שהינו הנוהל הקובע קריטריונים באשר להשתתפות בתשלום שכר-דירה, ילד של מבקש סיוע שמתגורר אצל משפחת אומנה אינו מוגדר כילד לעניין הזכאות.

עוד הדגיש המשיב, כי אשת העותר אינה מוכרת כנכה במוסד לביטוח לאומי, ועל-כן אין המדובר במקרה בו שני בני הזוג הינם נכים שנקבעה להם דרגת אי-כושר להשתכר בשיעור 75% או יותר.

דיון והכרעה

7. הדיון הציבורי, כמו גם הזכאות לסיוע בשכר-דירה, הינם משאב ציבורי מוגבל, שיש לחלקו באופן שוויוני, ועל-פי קריטריונים ברורים (עיין לעניין זה ב-עע"מ 823/12 קליסה נ' שמעון [8/8/13]) , וכן ב-עע"מ 4445/16 מעיין רקפת שני שטיין נ' משרד הבינוי והשיכון (4/12/17).

ההחלטה בדבר הזכאות הינה החלטה הלוקחת בחשבון מגוון רחב של שיקולים, ואמורה להיעשות על-פי קריטריונים ענייניים ושוויוניים, ותוך לקיחה בחשבון של המגבלות התקציביות, בהתאם לסדרי העדיפויות של הממשלה.
מאחר והמדובר במשאבים מוגבלים, יש צורך לנהוג באופן הגון ושוויוני בעת חלוקתם, והעדפת העותר על-פני אחרים בכל הקשור בסכום הסיוע בשכר-הדירה, מעבר לסכום אשר לו הוא זכאי בהתאם לנהלים החלים, עשויה לפגוע באחרים, הזכאים אף הם לסיוע בשכר-הדירה.

הנוהל הרלוונטי לעניינו של העותר הינו נוהל 08/04 מ-29/1/12, שעניינו השתתפות בתשלום שכר-דירה, וכאשר הזכאות לסיוע בשכר-דירה ניתנת ל"חסרי דירה" בלבד.

הנוהל מפרט את הזכאים לקבל השתתפות בתשלום שכר-הדירה, את משך הסיוע, את סכום הסיוע, וכדומה.

בית-המשפט אינו נוהג להתערב בשיקול הדעת של הגורמים המוסמכים שקבעו את הקריטריונים, והחלטות הוועדות נסמכות על הוראות הנהלים, וכן על נתונים עובדתיים שרלוונטיים לכל פונה, כפי שהם מובאים לפני הוועדה.

משכך, החלטת הרשות, ובעניינו של העותר, החלטת הוועדה הציבורית, תיבחן באספקלריה של חוקיות וסבירות, כמו גם האם ניתנה הנמקה כראוי להחלטה.
8. נקודת המוצא על-פיה צריכה להיבחן עתירת העותר הינה נוהל 08/04.

העותר לא עתר כנגד הנהלים עצמם, ובבחינת עניינו אל מול הקבוע בנוהל 08/04, עולה כי שיעור ההשתתפות בשכר-הדירה שניתן לו עולה בקנה אחד עם האמור בנוהל ועם מצבו.

העותר הינו נכה המתקיים מקצבת אי-כושר השתכרות בשיעור 75% או יותר, אולם בהתייחס לאשתו, וכעולה מאותו מסמך מהמוסד לביטוח לאומי שהמציא העותר, וכך אף צוין בפרוטוקול הוועדה הציבורית, אין לה זכאות לקצבת נכות.

בהתאם למסמך שהומצא לוועדה ואף לבית-המשפט, לאשת העותר נקבעה נכות רפואית בשיעור 19% החל מ-1/5/20, ותביעתה לקבלת קצבת נכות כללית, בכל הקשור לטענותיה על אבדן כושר תפקוד במשק הבית, נדחתה על-ידי המוסד לביטוח לאומי.

יתר על-כן, כעולה מפרוטוקול הוועדה הציבורית, הוועדה היתה מודעת לטענות העותר, לרבות טענותיו על חובות המצויים בתיק ההוצאה-לפועל, והסכום של 2,200 ₪ המוזכר בפרוטוקול הוועדה, אינו מתייחס לכלל החובות של העותר ואשתו, אלא רק לסכום החוב לחברת החשמל.

מכל מקום, וכעולה מהמסמכים שצירף העותר לבקשתו לפטור מאגרה, עולה כי במסגרת החוב של אשת העותר בתיק ההוצאה-לפועל, ולאחר חקירת יכולת, נקבע כי החל מ-10/8/20 היא תשלם סכום של 150 ₪ מדי חודש.

9. זכאות העותר ואשתו נלקחה בחשבון בהתאם להרכב של משפחה המתקיימת מקצבת אי-כושר השתכרות בשיעור 75% או יותר, ואשר לה עד 3 ילדים, ואין מחלוקת כי לעותר אין 4 ילדים ומעלה, כך שממילא גם אם ילדיו, שלמעשה אינם מתגוררים איתו במשך כל השבוע, אלא מצויים במשפחת אומנה, היו נלקחים בחשבון, עדיין אין המדובר במשפחה שבה 4 ילדים ומעלה.

מכל מקום, אף העותר מודה כי ילדיו מנישואיו הקודמים נמצאים במשפחת אומנה, ובאים לביתו רק בסופי-שבוע או בחגים.

10. אין למעשה מחלוקת כי סכום הסיוע בשכר-דירה אותו מקבל העותר, הינו בהתאם לנוהל.
השאלה עליה היתה הוועדה הציבורית צריכה ליתן דעתה הינה האם הנימוקים עליהם הצביע העותר מצדיקים החרגתו מהנוהל בכל הקשור בשיעור ההשתתפות בתשלום שכר-דירה ?
מטבע הדברים, כל נכה אשר לו דרגת אי-כושר בשיעור 75%, סובל ממצב רפואי לא פשוט , והעותר טוען כי מצבו הרפואי חמור וחריג, בכל הקשור למחלת הריאות ולבעיות הנשימה, מהן הוא סובל.

בעניינו של העותר, אין המדובר בזוג ששני בני-הזוג הינם נכים במצב קשה, או בזוג אשר אחד מבני-הזוג נכה קשה, ובנוסף לכך יש לו ילד שסובל מנכות קשה.
החריגות אשר לה טוען המערער, ואשר הוא סבור כי היא מצדיקה אישור להשתתפות גבוהה יותר בשכר-דירה, הינה מצבו הרפואי.

ככל שעניינו של מבקש הגדלת הסיוע מצביע על חריגות בהשוואה ליתר הפונים, אזי צריכה הוועדה הציבורית לבחון חריגות זו, לרבות השאלה האם יישום הקריטריונים הרגילים בהתאם לנוהל יביא לתוצאה הוגנת, וכן אמורה לשקול האם היעתרות לבקשה של אותו פונה ספציפי, שטוען כי מצבו חריג בהשוואה לאחרים, יחייב היעתרות גם לבקשות אחרות, וזאת לנוכח חובת השוויון שעל-פיה צריכה הוועדה לפעול.

הקריטריונים שנקבעו בנוהל המחייב, בוודאי שאינם יכולים לצפות את כל המקרים הפרטניים, ועל-מנת לשקול האם יש הצדקה לפעול בשונה מהנוהל, קיימת אותה וועדת חריגים, אשר המשיב עצמו ציין בסעיף 21 לתשובתו כי סמכותה של הוועדה הציבורית הינה לשקול ולאשר חריגים פרטניים לכללי הסיוע.

הנמקת הוועדה צריכה להתייחס לעניינו הפרטני של העותר, ולהבהיר מדוע נסיבותיו אינן בגדר אותם מקרים חריגים, שיש בהם כדי להביא לסטיה מהנוהל, ואין די בהנמקה כללית המתאימה לכל הפונים לוועדת חריגים, שעניינה אי-עמידה בתנאי הנוהל.
עיין לעניין זה ב-עת"מ 20215-08-17 משיח גול נ' משרד הבינוי והשיכון (13/12/17) בפסק-דינו של כב' השופט שוחט;
עיין גם ב-עת"מ 32498-07-20 פלונית נ' משרד הבינוי והשיכון (21/10/20) בפסק-דינה של כב' השופטת גאולה ל וין.
וכך נפסק על-ידי כב' השופטת לוין בעניין פלונית:
"אוסיף כי אם בשם 'חובת השוויון', ונוכח היות הדיור הציבורי/התקציב משאב מוגבל, וועדת החריגים נצמדת לקריטריונים בנוהל, על-אף קיומן של נסיבות מיוחדות אצל המבקש, אין משמעות אמיתית לוועדת החריגים. שהרי הנמקה זו תקפה לכאורה לגבי כל בקשה עם נסיבות מיוחדות.
מצופה מוועדת החריגים להפעיל שיקול דעת פרטני ביחס למקרים שאינם עומדים בקריטריונים...
יש להיזהר מפני הפיכת החריג לכלל, אך יש להיזהר גם מפני ריקון מנגנון וועדת החריגים מתוכן, על-ידי היצמדות לקריטריונים"

בנסיבות אלה, היתה הוועדה צריכה להתייחס לשאלה מהי החריגות הנטענת על-ידי העותר, ואשר לגביה הוא מבקש לסטות מהנוהל, בכל הקשור לשיעור ההשתתפות בשכר-דירה, ולהבהיר עד כמה מצבו הרפואי של העותר, הטוען כי הוא זקוק למחולל חמצן לצרכי נשימה בשל מחלת הריאות הקשה ממנה הוא סובל, מהווה חריגה ממצבם של פונים אחרים, ועד כמה מצבו מצדיק או שאינו מצדיק סטיה מהנוהל, בכל הקשור בשיעור ההשתתפות בשכר-הדירה. זאת כאשר ברור שעל וועדת החריגים לשקול את השלכות הרוחב של החלטתה.

וועדת החריגים, בעניינו של העותר, נתנה הנמקה כללית שעשויה להתאים לכל הפונים אליה , אולם לא ציינה כי היא סבורה שאין המדובר במצב חריג מבחינת מצבו הרפואי של העותר, בהשוואה לפונים אחרים, שכן לו היתה עושה כן לא היה מקום להתערב בשיקול דעתה , ודין העתירה היה להידחות.

החלטת הוועדה היתה כדלקמן:
"החלטה: דחיית הבקשה - סיבה לאי זכאות לפי נוהל זכאותם נקבעה על-פי נתוניהם. נימוקי ההחלטה: הוועדה בחנה את מכלול הנסיבות הנוגעות לבקשה והמפורטות בפרוטוקול הדיון המצורף להחלטה, כחלק ממנה, במסגרת זאת נתנה הוועדה דעתה, בין היתר, למסמכים שצורפו לבקשה המפורטים להלן. לאחר שקילת הדברים, הגיעה הוועדה להחלטה כי על-אף הנסיבות המיוחדות של הבקשה - לא ניתן לקבלה, וזאת נוכח התקציב המוגבל העומד לרשות הוועדה, ובשים לב למקרים אחרים המובאים בפניה במסגרת בקשות לסיוע בשכר-דירה בחריגה מהכללים."

מההנמקה לא ניתן ללמוד על שיקול דעת פרטני, ועל-כן יש מקום להחזיר את עניינו של העותר לוועדה הציבורית פעם נוספת על-מנת שתתייחס במנומק לבקשת העותר להגדלת סיוע לתשלום שכר-דירה, תגדיר מהי החריגות אשר לה טוען העותר, והאם מדובר בחריגות בהשוואה ליתר הפונים, ותתן הנמקה תוך התייחסות לנסיבות הפרטניות של העותר ומשפחתו.

11. אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ז חשוון תשפ"א, 04 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.