הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים ת"צ 53125-11-19

בפני
כבוד ה שופט אברהים בולוס

מבקש

באסם אבו אלהיגא

נגד

משיבה

מועצה מקומית שלומי

פסק דין

המבקש הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית (להלן: בקשת האישור). במוקד בקשתו עמדה הטענה, כי המשיבה, רשות מקומית, לא שריינה מקום חניה לנכים ליד סניפי הדואר או ליד מתקני החלוקה של הדואר בתחום שיפוטה, בניגוד להוראות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח – 1998 (להלן: חוק שוויון זכויות) ותקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות למקום ציבורי שהוא בניין קיים), תשע"ב – 2011 (להלן: התקנות).

על יסוד טענה זו, המבקש עתר לשני סעדים. הראשון, להצהיר כי המשיבה הפרה את הוראות הדין ולתת צו עשה המורה למשיבה להנגיש את כל סניפי הדואר הנמצאים בשטחה באמצעות הקצאת מקומות חניי ה לנכים.

והשני, סעד כספי בדמות תשלום פיצוי כספי בסך 1,000 ₪ לכל אחד מחברי הקבוצה - כל נכה או מוגבל הגר בשטח המשיבה או המבקר בשטחה ואשר נזקק לשירות חניה מסומנת ובעת ביקורו לא מצא חניה כזו, ונגרם לו נזק ממוני או לא ממוני עקב רשלנות ומחדלה של המשיבה. סה"כ שווי התובענה מוערך בסך של 4,200,000 ₪.

לאחר הגשת תשובה לבקשת האישור וקיום דיון ביום 2.6.20, כן משהתברר כי המשיבה כן הקצתה חניה מתאימה לנכים ליד סניף הדואר שבשטח שיפוטה ואף לאחרונה צבעה בשנית את הסימון של חניה זו, הצדדים הודיעו על הסכמתם בדבר הסתלקות מהתביעה הייצוגית . כן סוכם, כי שאלת הוצאות המשיבה או השכ"ט והגמול למבקש ייקבעו בהתאם לשיקול דעת ב יהמ"ש, ובעניין זה תינתן לצדדים הזכות להגשת סיכומים בכתב.

המבקש טען בסיכומיו , כי אין ספק בדבר קיומה של עילת תביעה; כי בקשת האישור הביאה לשינוי בהתנהגות המשיבה והניבה את התוצאה הראויה לפיה כל אדם עם מוגבלות יוכל ליהנות מחניה מונגשת, שינוי שהינו לתועלת הציבור; מדובר בתובענה ייצוגית ראויה הנוגעת לאוכלוסייה מוחלשת, ועל כן ראוי לתמרץ הגשת תביעות מסוג זה באמצעות שיעורי גמול ושכ"ט נדיבים בעבור היוזמה וההשקעה בהליך הכוללת הגשת בקשת האישור, תגובה לתשובת המשיבה, קיום קדם משפט והגשת סיכומים; כן נטען, כי המשיבה היא רשות מקומית, עליה מוטלת חובת זהירות מוגברת דבר שצריך להוות שיקול בקביעת שכ"ט וגמול לחומרה.

לטענת המבקש, מן הראוי לפסוק שכ"ט בסך של 30,000 ₪ וגמול בסך של 12,000 ₪, בהתאם לשיטת פיצוי גלובאלי.

מנגד, המשיבה הדגישה כי פניית המבקש לביהמ"ש לא הצמיחה תועלת כלשהיא למאן דהוא. נטען, כי חנייה לנכים קיימת ואף נצבעה מחדש לפני פניית המבקש. המשיבה הדגישה, כי הטרחה וההשקעה של המבקש הינן מצומצמות ביותר, שכן עסקינן באותה התביעה שהוגשה בהליכים רבים אחרים.

במקרה זה, כך נטען, הוגן וצודק לאשר ההסתלקות ללא שכ"ט וגמול, אחרת הדבר יתפרש כעידוד הגשת תובענות ייצוגיות החסרות כל בסיס, ואף לחייב את המבקש בתשלום הוצאות ושכ"ט למשיבה.

דיון והכרעה

לאחר ששקלתי את בקשת ההסתלקות, החלטתי להיעתר לה, שכן לא מצאתי הצדקה לפעול לאיתור מייצגים חלופיים כקבוע בסע' 16(ד)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: החוק).

כן אני פוטר את הצדדים מחובתם לפרסם הודעה זו בהתאם לסע' 16(ד)(1) לחוק, ותקנה 11(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010 (בע"א 1362/12 היועץ המשפטי לממשלה נ' סלקום ישראל בע"מ (13.5.13)).

באשר לשאלת סכומי הגמול והשכ"ט, ככלל, בהתאם לסעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות ולפסיקת ביהמ"ש העליון, בבואו בית המשפט לאשר הסתלקות מבקשה לאישור תובענה כייצוגית, אין מקום לפסוק גמול ושכר טרחה לתובע המייצג ולבא כוחו אלא באישור ביהמ"ש (ע"א 8114/14 מרקיט מוצרי ייעול בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ, פסקה 23 (05.08.2018) (להלן: עניין מרקיט). זאת, מתוך חשש כי היענות יתר להסתלקויות מתוגמלות תעודד הגשת תביעות סרק כמו גם תתמרץ הסתלקויות מתביעות שראוי לנהל (ת"צ (ת"א) 1469-02-13 לוי נ' פסטה נונה בע"מ, פסקה 28 (26/11/14)).

מנגד, יש מקרים שבהם הגשת הבקשה לאישור הביאה לשינוי בהתנהגותו של הנתבע, שאז התובע ועורך הדין זכאים לגמול ושכר טרחה עבור זמנם, הוצאותיהם והיוזמה לפעולה כנגד הנתבע. אלה צריכים,ככלל, להיות משולמים להם לפי הקריטריונים הקבועים בסעיפים 22 ו-23 לחוק ( עניין מרקיט, פסקה 29)

לאחר עיון בטענות הצדדים, אני סבור כי יש לפסוק שכ"ט וגמול בסכום גלובאלי וזאת ביחס סביר לתועלת המצומצמת מאוד שצמחה לחברי הקבוצה ולציבור מן ההליך; לשלב בו נמצא ההליך; השקעת המבקש ובא כוחו וסיכויי התובענה.

באשר לתועלת שצמחה לחברי הקבוצה אציין כי המשיבה כן קיימה אחר חובתה הקבועה בדין בהקצאת חניה מתאימה לנכים ליד סניף הדואר, אלא שנראה כי עם השנים סימון זה דהה והיא לא דאגה לזמינות ותקינות חניה זו כקבוע ב תקנה 11(א) לתקנות. אף יתרה מכך, קיימת מחלוקת למידת תרומתו של המבקש לחידוש הסימון באמצעות צביעתו, שכן המשיבה טענה כי הדבר תוקן בעקבות מעורבותם של גורמים אחרים. מכאן, נראה כי תרומת המבקש הינה מצומצמת ביותר וממוקדת היא בצביעה מחודשת למקום החניה בודד בלבד.

בהינתן השיקולים שפורטו לעיל, ובהתחשב גם בשלב המוקדם אליו הגיע ההליך והיקף ההשקעה בתיק כמפורט לעיל, אני סבור כי הסכומים שהציע המבקש הינם גבוהים בצורה משמעותית, בעיקר ביחס לתוצאה שהושגה כאמור.

מכל האמור לעיל, אני מקבל את בקשת ההסתלקות, ומורה כי שכר הטרחה יעמוד על סך של 3,000 ₪ כולל מע"מ לבא כוח המבקש וכי הגמול למבקש יעמוד על סך של 1,000 ₪. סכומים שישולמו תוך 30 יום מקבלת פס"ד זה.

כפועל יוצא מכך, אני מורה על דחיית תביעתו האישית של התובע ועל מחיקת בקשת האישור והתובענה הייצוגית.

ב"כ המבקש ידאג להמציא העתק פסק הדין למנהל בתי המשפט לצורך עדכון פנקס התובענות הייצוגיות.

המזכירות תמציא פס"ד זה לצדדים ולכל הגורמים הרלוונטיים.

ניתן היום, י"ד תמוז תש"פ, 06 יולי 2020, בהעדר הצדדים.