הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים ת"צ 34850-01-19

בפני כב' השופט רון סוקול, סגן נשיא

המבקשים

  1. אילן סדן
  2. קרן דרורי

ע"י ב"כ עוה"ד שימי גולן

נגד

המשיבה

עירית חדרה
ע"י ב"כ עוה"ד ש' שרוני-אנגל ואח'

פסק דין

1. רשות מקומית זקוקה למימון לצורך הקמת תשתיות עירוניות. מימון זה יכול להתקבל מגביית מיסים עירוניים, מהקצבות ממשלתיות, ממכירת שירותים או מהטלת תשלומי חובה על התושבים. סעיפים 250- 251 לפקודת העיריות [נוסח חדש] מסמיכים את הרשויות המקומיות להתקין חוקי עזר ולהורות על הטלת היטלים, אגרות ודמי השתתפות על כל אדם "לצורך ביצוע דברים שהיא נדרשת או מוסמכת לעשות על פי הפקודה או על פי דין אחר או לעזור לה בביצועם".

בהתאם לסמכותה זו התקינה עיריית חדרה, כמו רשויות מקומיות אחרות, חוקי עזר הקובעים הוראות בדבר ביצוע עבודות תשתית כגו ן סלילת דרכים, סלילת מדרכות, הקמת שטחים ציבוריים פתוחים ועוד, וכללה בהם הוראת בדבר תשלום היטלים.

2. בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגישו המבקשים בתיק זה, נטען כי בעת חישוב היטלי הפיתוח שעל התושבים לשלם על פי חוקי העזר של עיריית חדרה , נפלו טעויות שהביאו לגביית תשלומים ביתר.

3. הבקשה הומצאה לרשות ולאחר דין ודברים בין הצדדים הוגשה לבית משפט הודעה מוסכמת על חדילה חלקית מגבייה לפי סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו - 2006. ביחד עם ההודעה הגישו הצדדים בקשה לאישור ההודעה ולפסיקת גמול למבקשים ושכר טרחה לבאי כולם. המבקשים עתרו גם לאשר את הסתלקותם מיתרת עילות הבקשה. זו הבקשה העומדת להכרעתי כעת.

רקע
4. המבקשים, תושבי העיר חדרה הגישו בקשות נפרדות לקבלת היתרים לביצוע עבודות בניה. המבקש 1 ביקש לבצע עבודת בניה בבניין מגורים ברח' הרמב"ן 2 חדרה והמבקשת ביקשה לבצע עבודות בבניין מגורים ברח' החרמון 11 חדרה. עם קבלת היתרי הבנייה נדרשו המבקשים לשלם תשלומי חובה שונים, ובין היתר לשלם היטלי פיתוח. המבקש 1 נדרש לשלם סך של 7,594 ₪ עבור היטלי תיעול והיטלי שטח ציבורי פתוח (שצ"פ) והמבקש ת 2 נדרש ה לשלם 34,887 ₪ עבור היטל סלילה.

5. לאחר תשלום ההיטלים ערכו המבקשים בדיקה וגילו כי נפלו טעו יות חישוב של סכום ההיטל בחוקי העזר של העירייה, שהביאה לגביית יתר.

6. המבקשים פנו לעירייה והתריעו על הטעויות (מכתב מיום 19/2/2018). בין הצדדים התנהלו מגעים, אך מאחר והטעות לא תוקנה הוגשה ביום 14/1/2019 הבקשה לאישור התובענה הייצוגית.

7. כדי להבהיר את הטענה אקדים מספר הערות על חישוב היטלי פיתוח.

במשך שנים רבות חושבו היטל י הפיתוח או תם נדרש כל בעל נכס לשלם בשיטת "דמי ההשתתפות". בשיטה זו מחושבת עלותה בפועל של בניית התשתית הרלבנטית וזו מחולקת בין בעלי הנכסים הגובלים. לשיטת "דמי ההשתתפות" נמצאו מגרעות רבות וכיום נהוג במרבית הרשויות המקומיות להטיל היטלי פיתוח על פי "שיטת ההיטל". בשיטה זו מנותקת זיקת המימון הישיר מסכום בהתאם, מחושבת העלות הכוללת של המשאבים שמקצה הרשות לביצוע עבודות הפיתוח ברחבי הרשות (ההוצאה בפועל בצירוף העלות הצפויה) וזו מחולקת בין כלל בעלי הנכסים על פי תעריף קבוע מראש (ראו ע"א 4435/92 עיריית ראשון לציון נ' חברת מאיר סדי בע"מ, פ"ד נב(3) 321 (1998); ע"א 1270/02 עיריית רמת גן נ' מנחמי בוני מגדלי דוד רמת-גן בע"מ, פ"ד נח(2) 7, 13 (2003); עע"מ 11646/05 מרכז השלטון המקומי בישראל נ' צרפתי (5/9/ 2007)).

8. תחשיב ההיטל מתבסס על הנחות וציפיות עתידיות הן לעניין שטחי הרשות והשטחים המבונים בה והן לעניין עלויות הקמת התשתיות העירוניות. לא תמיד הנחות וציפיות אלו מתממשות במועד שהובא בחשבון ועל-כן נדרשת הרשות לבצע שינויים ועדכונים מעת לעת (ראו למשל עע"מ 2314/10 עיריית ראש העין נ. אשכד נכסים בע"מ (24/6/2012)). כדי לערוך את התחשיב נעזרת הרשות בגורמי מקצוע. אלו מפעילים את מיטב ניסיונם וכישוריהם כדי לבצע את ההעברות השונות ולערוך את התחשיב.

9. כך נהגה גם עיריית חדרה, כשפנתה לגורם חיצוני מקצועי, אורבניקס בע"מ, לשם הכנת תחשיב מעודכן לשנת 2016 (נספח "א" לבקשת האישור). בתחשיב השטחים הציבוריים והיטל התיעול ציין העורך את השטחים המבונים וביניהם את שטחי השירות. העורך הבהיר כי על פי בדיקה רק כ-40% משטחי השירות המתכוננים בתכניות המתאר נבנים בפועל. על כן קבע כי יש להביא בחשבון רק 40% משטחי השירות המתוכננים, כלומר רק 1,776,175 מ"ר מתוך שטחי השירות המתוכננים בשטח של כ-4,560,000 מ"ר (עמ' 46 לנספחי הבקשה).

10. לטענת המבקשים, ה תברר להם כי העורך טעה וכאשר ערך את חישוב ההיטל, הניח כי השטח של 1,776,175 מ"ר הוא סך כל שטחי השירות המתכוננים, הכפיל סך זה שוב במקדם המימוש הצפוי (כ-40%) והפחית 1,065,750 מ"ר משטחי השירות. טעות זו גרמה לטענתם להעלאת תעריף ההיטל.

ההליכים
11. ביום 14/1/2019 הגישו המבקשים את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית והשבת תשלומי היתר לכלל חברי הקבוצה, כלומר ל אותם תושבים ששילמו תשלומי יתר. ביום 18/1/2019 ניתנה החלטה להמצאת הבקשה למשיבה ולמתן תשובה. הבקשה לאישור הומצאה למשיבה. ביום 18/4/2019 הוגשה בקשה להאריך את המועד להגשת הודעת חדילה. בבקשה נטען כי העירייה בודקת את הטענות וזקוקה לזמן נוסף.

בהחלטתי מיום 18/4/2019 ניתנה לעירייה ארכה כמבוקש תוך שהוריתי לה להשלים את פירוט הנימוקים. ביום 30/4/2019 אישרתי את נימוקי הבקשה ואת הארכה עד ליום 1/6/2019.

13. ביום 30/5/2019 הוגשה הודעת החדילה והבקשה לאישורה. בהודעת החדילה טענה העירייה כי לאחר בדיקה התברר לה כי לא נפלה כל טעות חשבונאית בחישוב שטחי השירות, וכי לא בוצעה הפחתה כפולה. עם זאת, מצאה העירייה כי יש מקום לתקן את היקף שטחי השירות הכלולים בתכנית. נמצא כי חלק משטחי השירות בתכנית המתאר חופפים זה לזה. עוד צוין כי העירייה מצאה שיש מקום להפחית את תעריפי ההיטלים ב-3% וכך עשתה לגבי היטלי שצ"פ, היטלי סלילת מדרכות, היטלי סלילת כבישים והיטלי תיעול. למעשה העירייה מודיעה על הפחתת התעריפים בשיעור קטן מהנטען בבקשה, תוך שהיא מקבלת כי נפלה טעות בחישוב ההיטלים אך אינה מקבלת את טענת הטעות החשבונאית.

הבקשה
143 כאמור שני הצדדים עותרים כי בית המשפט יאשר את הודעת החדילה ויפסוק למבקשים גמול בסך של 10,000 ₪ לכל אחד. כן עותרים הם כי בית המשפט יפסוק שכר טרחה לבאי כוח המבקשי ם בסך של 125,000 ₪ בצירוף מע"מ. נטען כי מדובר בשכר המהווה כ-4% מסכום גביית היתר המוערכת בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה, בסך של 3,022,557 ₪ (3% מכלל היטלי הפיתוח שנגבו). לבקשה צורף תצהיר של גזבר העירייה, מר בעז חריף, המאשר את האמור בה. בדיון הובהר כי כל תשלומי היתר שנגבו מיום 16/4/2019 – מועד החדילה- ואילך יושבו למשלמים. מדובר בסך שאינו עולה על 150,000 ₪.

דיון והכרעה
15. כמפורט להלן הגעתי למסקנה כי יש לאשר את הודעת החדילה ולפסוק למבקשים ובא כוחם גמול ושכר. עם זאת, מצאתי מקום להתערב בסכומים המבוקשים .

16. חוק תובענות ייצוגיות מכיר באפשרות של הגשת תובענה ייצוגית כנגד רשויות ציבוריות. עם זאת, המחוקק מודע גם לקשיים העולים מהכרה בתביעה ייצוגית כנגד רשות. מתן זכות תביעה בלתי מוגבלת כנגד רשות מינהלית עלולה להביא לצירוף הרשויות ככלל, והמדינה בפרט, להליכים רבים, שכן הרשות נתפסת כ"כיס עמוק". ריבוי תביעות כנגד הרשות הציבורית עלול להביא לפגיעה בקופה הציבורית ובכך לפגוע באותו ציבור שלמענו מוגשת התביעה. משאבי הרשות מוגבלים וככל שהרשות תידרש לפצות קבוצה כלשהי, הדבר עלול לבוא על חשבון צרכים ציבוריים של קבוצות אחרות (ראו עע"מ 2978/13 מי הגליל תאגיד הביוב האזורי בע"מ נ' יונס, פסקאות כ"ד-כ"ה (23/07/2015); עע"מ 7741/15 מנירב נ' מדינת ישראל - רשות המיסים (22 /10/2017); ע"א 7115/14 סירוגה-ברניר נ' סלקום ישראל בע"מ (03 /07/2017)).

17. כדי לאזן בין הרצון לעודד תובענות ייצוגיות גם כנגד הרשות, תובענות שיסייעו לאכיפת הדין ולמניעת פעילות בלתי חוקית של הרשות, אל מול הקשיים האופייניים לתביעה כנגד הרשות הציבורית, קבע המחוקק מספר הגנות ייחודיות לרשות הציבורית. הגנות אלו הן בעיקר מחמישה סוגים; עילות התביעה כנגד הרשות הציבורית מוגבלות. סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות מורה כי "לא תוגש נגד רשות תובענה ייצוגית לפיצויים בגין נזק שנגרם על ידי צד שלישי, שעילתה הפעלה או אי הפעלה של סמכויות פיקוח, הסדרה או אכיפה של הרשות ביחס לאותו צד שלישי"; תביעה כנגד רשות יכולה להיות אך ורק להשבה של סכומים שנגבו שלא כדין "כמס, אגרה או תשלום חובה אחר", כאמור בפרט 11 לתוספת השנייה. הוראה זו, ביחד עם הוראת סעיף 3(א) לחוק ולפיה לא ניתן להגיש תובענה אלא בעניין המנוי בתוספת, משמעה כי תובענה להשבה כנגד רשות מוגבלת לעניינים שבפרט 11 זה; גם כאשר לתובע עילת תביעה שמנויה בפרט 11, עומדת לרשות הציבורית האפשרות להודיע על חדילה בהתאם לסעיף 9(ב) לחוק והדבר יביא לסיום ההליך; אם אושרה תביעת השבה כנגד רשות, לא תחויב הרשות בהשבה לגבי תקופה העולה על 24 חודשים שקדמו למועד הגשת הבקשה (סעיף 21 לחוק תובענות ייצוגיות); בכל מקרה יש לבית המשפט שיקול דעת רחב להתחשב בנזק הצפוי לציבור הנזקק לשירותי הרשות אם תאושר התביעה (סעיף 8(ב)(1) לחוק) והוא יכול להימנע מחיוב הרשות במלוא הנזק שנגרם לקבוצה אם יימצא כי הנזק לציבור גדול (ראו גם א' פלינט וח' ויניצקי, תובענות ייצוגיות 561 (2017) וכן אסף חמדני ואלון קלמנט "הגנה ייצוגית וגביה לא חוקית" משפטים לח 445 (התשס"ט); רע"א 6340/07 עיריית תל אביב נ' טיומקין, פסקאות 22-21 לפסק הדין (13.02.2011); בג"צ 2367/06 כהן נ' יו"ר הכנסת (29 /08/2011)).

19. סעיף 9 (ב) לחוק תובענות ייצוגיות קובע כדלקמן:
בית המשפט לא יאשר תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד רשות, אם הרשות הודיעה כי תחדל מהגביה שבשלה הוגשה הבקשה לאישור והוכח לבית המשפט כי היא חדלה מהגביה כאמור לכל המאוחר במועד הקובע.
המועד הקובע מוגדר בסעיף 9(א) לחוק, כ- 90 ימים לאחר הגשת הבקשה לאישור (או המועד שהוארך על ידי בית המשפט).

הוראה זו כפשוטה מורה לנו כי מקום בו הרשות חדלה מגביית היתר עד למועד הקובע, דינה של הבקשה לאישור התובענה הייצוגית להידחות. הוראה זו אינה מתנה את דחיית בקשת האישור בהשבה בפועל של תשלומי היתר, ואפילו אינה מתנה את דחיית בקשת האישור בהתחייבות של הרשות להשיב את תשלומי היתר. די בכך כי הרשות הודיעה על החדילה במועד, כדי להביא את בקשת האישור לסיומה . ברע"א 6340/07 הנ"ל מבהירה השופטת חיות:

על פי הוראה זו משהוגשה תביעת השבה נגד רשות ועימה בקשה לאשרה כתובענה ייצוגית, ניתנת לרשות תקופת חסד בת תשעים ימים שתחילת מניינה ביום הגשת הבקשה לאישור, על מנת לאפשר לה לפשפש במעשיה ולחדול בתוך פרק הזמן האמור מן הגביה שבשלה הוגשה הבקשה לאישור. סעיף 9 לחוק התובענות הייצוגיות מוסיף וקובע כי ככל שהרשות הודיעה כי תחדל מאותה הגביה והוכח כי כך הוא לא תאושר כייצוגית תביעה להשבה נגד אותה הרשות בגין הגביה כאמור. הוראה זו אכן מקנה לרשות מעמד מיוחס בשימה את הדגש על הפסקת הגביה הבעייתית בעתיד, תוך שמיטת הזכות לנהל תובענה ייצוגית להשבת הסכומים שעל פי הנטען נגבו על ידי הרשות שלא כדין בעבר. (ההדגשה הוספה - ר' ס').

יתרה מזאת, גם אם לאחר הודעת החדילה התגלו מקרים בודדים בהם הרשות המשיכה בגביית יתר מוטעית, אין בכך די שכן נפסק כי טעות בודדת, או אפילו מספר טעויות, אינן פוסלות את הודעת החדילה (ראו למשל בר"מ 369/13 מועצה מקומית תל מונד נ' אלאלוף (22 /01/2014); ת"צ (מרכז) 54460-09-14 לאה רוזנברג נ' מדינת ישראל (7 /8/2016)).

20. בעבר התגלעו מחלוקות בשאלה האם הודעת חדילה המצדיקה דחיית בקשה לאישור תובענה כייצוגית היא רק הודעה הקשורה קשר סיבתי לבקשת האישור. על כך הסביר בית המשפט ברע"א 6340/07 הנ"ל וקבע כי אין צורך בהוכחת קשר סיבתי שכזה. בית המשפט הבהיר כי "הוראת סעיף 9(ב) לחוק נועדה לאפשר לרשות לחדול מגביית תשלומים אשר נטען כי היא בלתי חוקית ואם חדלה מכך, לכל המאוחר עד המועד הקובע הנקוב בסעיף 9(א) לחוק, אין היא חשופה עוד לתביעת השבה בגין גביה זו על דרך של תובענה ייצוגית". אין לייחס כל חשיבות לשאלה מדוע חדלה הרשות מהגבייה הבלתי חוקית, בין אם חדלה מיוזמתה, בין אם חדלה בשל הנחיה או הוראת חוק ובין אם עשתה זאת בעקבות הבקשה. די בכך שחדלה כדי להביא לסיומה של בקשת האישור ולדחייתה (ראו גם רע"א 729/04 מדינת ישראל נ' קו מחשבה בע"מ, פסקה 28 (26 /4/2010); ת"א 139/07 איצקוביץ נ' עירית נס-ציונה (7 /7/2014); פלינט וויניצקי הנ"ל, בעמ' 580).

21. כפי שראינו העירייה לא קיבלה את כל טענות המבקשים, והיא דוחה את הטענה בדבר טעות חשבונאית בחישוב תעריף ההיטלים. עם זאת, מודה העירייה כי טעתה בעריכת תחשיב ההיטלים, טענה השונה במעט מזו שנטענה, וכי חדלה מגביה זו. לאור החלטת בית המשפט מיום 27/6/2019, בגדרה התבקשה הבהרה, הודיע בא כוח המבקשים כי הבקשה לאישור חדילה מתייחסת רק לטעות בחישוב שטחי השירות וכי המבקשים עותרים לאשר הסתלקותם משאר רכיבי הבקשה, כלומר מהטענה בדבר טעות חשבונאית בתחשיב (הטענה לגבי הפחתה כפולה).

22. משמעות הודעה זו היא בפני בקשה לאשר חדילה חלקית בלבד תוך הסתלקות מיתרת רכיבי הבקשה.
השאלה האם ומתי יש מקום לאשר הודעת חדילה חלקית מעוררת קשיים ובתי המשפט הביעו עמדות שונות בעניין (ראו למשל ת"צ 32891-09-17 מועצה מקומית פרדס חנה כרכור נ. פריצקין (14/1/2018); 24252-07-12 טופלר נ. עיריית נצרת עילית ( 27/5/2013); ת"צ 29389-08-16 טופ 10 יזום ובניה בע"מ נ. עיריית חדרה (20/3/2017)).

23. בת"צ 37986-12-17 מסארווה נ. מועצה מקומית פרדה חנה כרכור (16/4/2018) דחה בית המשפט המחוזי, השופט מ' רניאל, בקשה לאישור הודעת חדילה חלקית, דהיינו הודעת חדילה של הרשות שהסכימה למתווה הכולל הפחתת הגביה מבלי להודות בטענות המבקש. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון וביום 7/8/2018 אישר בית המשפט העליון, כב' השופטת ע' ברון את ההסדר שהוצע , הכולל חדילה חלקית והסתלקות מיתרת הבקשה לאישור ( בר"מ 3587/18 המועצה המקומית פרדה חנה כרכור נ. מסארווה (7/8/2019) ). בית המשפט נמנע מלדון בשאלה העקרונית בדבר אישור חדילה חלקית של רשות.

24. גם במקרה הנוכחי מתבקשת חדילה חלקית מגביה ביתר בשל טעות בהיקף שטחי השירות, אולם אין הודאה בטענה בדבר הטעות החשבונאית בעריכת התחשיב. על כן עותרים המבקשים להסתלק משאר רכיבי התביעה באופן שאינו יוצר מעשה בית דין.

25. גם במקרה הנוכחי איני סב ור כי יש צורך לערוך דיון מקיף בשאלה העקרונית מתי ניתן להכיר בהודעה בדבר חדילה חלקית. אעיר רק כי על פי ההלכה, כפי שפורטה לעיל, לא נדרש קשר סיבתי בין הבקשה לאישור לחדילה, ועל כן לכאורה גם אם הרשות מצאה לנכון להודיע על חדילה מגבית יתר, משיקולים ונימוקים שונים מאלו שנטענו בבקשה, עומדת ההודעה בדרישת סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות.

עוד אעיר כי ראוי להבחין בין מצבים שונים של חדילה חלקית. כך למשל דומה כי ראוי לאשר הודעת חדילה חלקית מקום שבו ניתן להפריד בין העילות השונות בבסיס הטענה לגביית יתר. ככל שהרשות מאשרת חלק מהטענות, אין מניעה להכיר בהודעת חדילה חלקית המתייחסת לאותו חלק. כאשר לא ניתן להפרי ד בין העילות עשוי בית המשפט שלא לאשר את הודעת החדילה.

26. צריך לזכור כי כאשר בית המשפט מקבל הודעת חדילה ומאשר אותה, לא חלה על הרשות חובת השבה, ואישור ההודעה יוצר מעשה בית דין המונע משאר חברי הקבוצה להגיש בקשות לאישור תובענה ייצוגית להשבת כספי גביית היתר. על כן יש להיזהר מאישור חדילה שמונעת תביעות השבה בשל עילות שבהן הרשות אינה מודה.

27. אלו רק מספר הערות ויש להניח כי השאלה העקרונית בדבר אישור חדילה חלקית עוד תתברר בהליכים מתאימים. במקרה הנוכחי הסכימו הצדדים כי המבקשים יסתלקו מבקשת האישור בנוגע לטעות החשבונאית, כלומר מהטענה בדבר הפחתה כפולה של שטחי השירות שיובאו בחשבון בתחשיב. הסתלקות שכזו אינה יוצרת מעשה בית דין. החדילה מתייחסת רק לגבי היקף שטחים שיובאו בחשבון בתחשיב לגביהם הודתה הרשות בטעות .

28. על כן, וברוח החלטת בית המשפט בבר"מ 3587/18 הנ"ל, אני נעתר לבקשה ומאשר את הודעת החדילה לגבי גבית היתר בשל הטעות שנמצאה בסך שטחי השירות שהובאו בחשבון בתחשיב. כמו כן אני מאשר את הסתלקות המבקשים מהבקשה לאישור תובענה ייצוגית בשל טעות חשבונאית בעריכת תחשיב ההיטל (הטענה בדבר חישוב הפחתה כפולה של שטחי השירות). הסתלקות זאת הנעשית לפי סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות אינה מקימה מעשה בית דין ואינה מונעת מהגשת בקשת אישור בטענה זהה.

גמול ושכר
29. הצדדים המליצו לבית המשפט כי יפסוק למבקשים גמול בסך של 10,000 ₪ לכל אחד ושכר טרחת באי כוחם בסך של 125,000 ₪ בצירוף מע"מ. סכומים אלו חושבו על פי ההנחה בדבר היקף גבית יתר בשנתיים שלפני הגשת הבקשה שהוערך ב-3,022,557 ₪.

30. כאמור, הצדדים הסכימו על חדילה חלקית ועל הסתלקות מטענת הטעות החשבונאית בעריכת התחשיב. את הגמול למבקשים והשכר לבאי כוח המבקשים חישבו על פי גבית היתר בתקופה של שנתיים שקדמו להודעת החדילה. דומני כי במקרה הנוכחי אין די בבחינת גביית היתר, אלא יש לבחון את השיקולים בכללותם.

31. סוגיית הגמול לתובע ושכר לבאי כוחו נדונה רבות בפסיקת בית המשפט (ראו למשל דיון נרחב בע"א 8114/14 מרקיט מוצרי ייעול בע"מ נ. סונול ישראל בע"מ (22/8/2018); עע"מ 2395/07 אכדיה סופטוור סיסטמס נ. מדינת ישראל (27/12/2010)). השיקולים שיובאו בחשבון מרוכזים בעיקר בסעיפים 22 ו-23 לחוק תובענות ייצוגיות והם נכונים גם במקרה של חדילה וגם במקרה של הסתלקות.

32. במקרה הנוכחי יש להביא בחשבון כי ההליך הסתיים בהודעת חדילה חלקית, דהיינו להגשת בקשת האישור הייתה תרומה להפסקת גביית היתר. עם זאת, מהעילה המרכזית בבקשה אישור, הסתלקו המבקשים מבלי שהושגה הודאה בטענה בדבר הטעות החשבונאית ומבלי שהושגה תועלת כלשהי לחברי הקבוצה שיתכן ונפגעו מהטעות הנטענת. צריך לזכור כי ככל שמי מחברי הקבוצה יבקש לטעון לטעות החשבונאית יהיה עליו לשוב ולנקוט בהליך חדש.

33. לפיכך, דומני כי סכומי הגמול והשכר שעליהם המליצו הצדדים הם גבוהים ואינם מבטאים כראוי את משמעות תוצאות ההליך, ועל כן יש להפחיתם.

סוף דבר
34. לאור כל האמור, אני מאשר את הודעת החדילה החלקית, דהיינו החדילה מגביית היתר בשל השינוי והתיקון בחישוב של שטחי השירות בתחשיבי היטלי הפיתוח בהתאם לאמור בפסקה 4 להודעת החדילה. אני מאשר את דחיית הבקשה לאישור בעילה זו.

כמו כן, אני מאשר את הודעת ההסתלקות מיתרת רכיבי הבקשה לאישור, לרבות מהבקשה לאישור תובענה ייצוגית בשל הטעות החשבונאית בעריכת התחשיב (הפחתה כפולה של שטחי השירות). התביעה האישית של המבקשים לעניין הטעות החשבונאית נדחית.

איני מוצא מקום בנסיבות המקרה להורות על פרסום ההסתלקות.

35. עוד אני קובע כי העירייה תשלם לכל אחד מהמבקשים גמול בסך של 7,500 ₪ ותשלם לבאי כוחם של המבקשים שכר טרחה בסך של 50,000 ₪ בצירוף מע"מ.

ניתן היום, י' אב תשע"ט, 11 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.