הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים ת"צ 1283-11-18

בפני כב' השופט רון סוקול, סגן נשיא

המבקש

זיד שחתות
ע"י ב"כ עוה"ד מ' ספורי ואח'

נגד

המשיבה

עיריית נהריה
ע"י ב"כ עוה"ד ר' חן ואח'

פסק דין

1. המבקש, זיד שחתות, הגיש ביום 1/11/2018 בקשה לאישור הגשת תובענה ייצוגית כנגד עיריית נהריה בטענה כי זו מפרה את חובותיה להנגשת חופי הרחצה העירוניים לאנשים עם מוגבלות.

בבקשה המונחת להכרעה כעת, עותרים המבקש והמשיבה לאשר את הסתלקות המבקש מהבקשה ואת דחיית תביעתו האישית. המבקש עותר גם לפסוק לו גמול ושכר טרחה לבא כוחו, ואילו המשיבה מבקשת כי בית המשפט ימנע מפסיקת השכר והגמול.

רקע
2. המבקש, תושב העיר תמרה, הוא נכה המתנייד בכיסא גלגלים. לטענתו הוא אדם מלא חיים המבקש לבלות וליהנות, ועל כן נסע עם בני משפחתו לחוף הים "גלי גליל" בנהריה. המבקש טען בבקשתו כי התברר לו כי החוף אינו נגיש לאנשים עם מוגבלות ולמי שמתנייד בכיסא גלגלים , ולכן לא הצליח להגיע ל חוף ולבלות עם בני המשפחה.

3. ביום 1/11/2018 הגיש המבקש בקשה לאישור הגשת תובענה ייצוגית כנגד עיריית נהריה, הבעלים והמחזיקה של חוף הים. בבקשתו טען כי העירייה אינה מקיימת את חובותיה על פי חוק שוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח - 1998 (להלן: חוק השוויון) ותקנות שוויון לאנשים עם מוגבלות, התאמת נגישות למקום ציבור שאינו בניין, תשע"ד – 2014 (להלן: תקנות השוויון). בין היתר הפנה לתקנה 13 לתקנות השוויון הקובעות הוראות בדבר חובת הנגשה של מקומות רחצה.

לבקשתו צירף המבקש גם חוות דעת של האדריכל מחמוד מנסור שבדק את החוף ומצא מספר ליקויי נגישות ובהם העדר שילוט, ליקויים בדרך הגישה לשפת הים וליקויים בשירותים.

4. בתשובתה טענה העירייה כי על פי חוק השוויון ותקנות השוויון טרם הגיע המועד שבו עליה להשלים את עבודות ההנגשה, שכן על פי התקנות נדרשת העירייה לפעול בהדרגה עד השלמת מלוא עבודות ההנגשה. עוד השיבה העירייה כי למרות האמור פעלה להנגשת החוף ובין היתר רכשה כיסא גלגלים מיוחד העומד לרשות המתרחצים בעונת הרחצה ומאפשר להם להגיע עד שפת המים ואף להיכנס למים. הובהר כי הותקנו שירותים נגישים, מקומות חניה לנכים ועוד. המשיבה טענה כי חוות הדעת והצילומים שצורפו לה, משקים את מצב החוף מחוץ לעונת הרחצה וכי בעונת הרחצה החוף מונגש כנדרש.

5. בדיון שנערך בבית המשפט ביום 29/4/2019, הסכימו הצדדים לערוך ביקור משותף בחוף ולבדוק את הטענות בדבר ליקויי הנגישות. בעקבות הביקור הודיע בא כוח המבקש כי התברר שהעירייה עשתה פעולות רבות לשיפור הנגישות, וכי נותרו עדיין מספר ליקויים שדרושים בירור.

6. לאחר בדיקה נוספת, הגיש המבקש את הבקשה הנוכחית שהיא בקשה מוסכמת לאשר את הסתלקותו מהבקשה לאישור הגשת התובענה ואת דחיית תביעתו האישית (בקשה מס' 6). בעקבות החלטתי מיום 10/6/2019 הגישו הצדדים גם השלמת טיעון לעניין הגמול והשכר.

7. בבקשה ההסתלקות המוסכמת מאשר המבקש כי התיקונים שבוצעו על ידי העירייה מניחים את דעתו וכי הבקשה השיגה את מטרתה. המבקש הדגיש כי נותרו מספר ליקויים שיש לתקנם, אולם אלו אינם מהותיים ולכן ביקש להסתפק בתיקונים שבוצעו ובהתחייבויות העירייה . העירייה לעומתו סבורה כי התיקונים שבוצעו ממלאים את כל דרישת הדין וחזרה על טענתה כי לא הפרה את חובותיה.

8. המבקש טוען כי הבקשה לאישור הביאה תועלת לכל חברי הקבוצה והיא שהניעה את העירייה להשלים את עבודת ההנגשה. התועלת שהושגה לכל חברי הקבוצה, כך נטען, היא רבה ועל כן עתר לחייב את העירייה לשלם למבקש גמול בסך של 50,000 ₪ ושכר טרחה לבא כוחו בסך של 140,000 ₪.

9. העירייה מנגד סבורה כי יש לדחות את הבקשה לגמול ושכר. ההסתלקות מעידה, כך נטען, כי לא היה בסיס לבקשה. עוד נטען כי הבקשה הוגשה באופן רשלני וקלוקל וללא כל הצדקה. נטען כי השינויים שבוצעו בעקבות הגשת הבקשה היו מזעריים, בעיקר סימון בשירותים, ולכן גם התועלת שהושגה לקבוצה הייתה מזערית ואינה מצדיקה פסיקת גמול ושכר.

הכרעה
10. סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות מורה כי הסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית, טעונה אישור של בית המשפט. אישור בית המשפט נדרש הן להסתלקות והן לקבלת טובות הנאה בקשר להסתלקות.

11. הדרישה לקבלת אישור בית המשפט לבקשת הסתלקות נדונה במספר החלטות שיפוטיות (ראו למשל: ע"א 4714/13 דיאב נ' חברת איי דיגיטל סטור בע"מ (29.9.2013); ע"א 9585/11 יערי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (1.10.2013); ת"צ (ת"א) 1469-02-13 לוי נ' פסטה נונה בע"מ (26.11.2014); ראו גם: א' קלמנט "פשרה והסתלקות בתובענה הייצוגית" משפטים מא 5 (2011)).

תכלית הדרישה לאישור בית המשפט להסתלקות נעוצה בעיקר בחשש שמא הכרה בהסתלקות, תוך מתן גמול וטובות הנאה למבקש, תתמרץ את הגשתן של תביעות סרק לאישור תובענות ייצוגיות. חשש זה מבוסס על ההנחה לפיה נתבעים יסכימו לתשלומי גמול לתובעים רק כדי להימנע מניהול הליכי סרק ארוכים ויקרים, אשר עלולים גם לפגוע בתדמיתם של הנתבעים בעיני הציבור.

12. עם זאת, הואיל והסתלקות מהבקשה לאישור אינה יוצרת מעשה בית דין הכובל את שאר חברי הקבוצה, הותיר המחוקק בידי בית המשפט שיקול דעת רחב לאשר או לדחות בקשת הסתלקות, וכך גם לגבי אישור שכר וגמול למבקש האישור ולמיצגו. המחוקק אף הותיר לבית המשפט שיקול דעת רחב להחליט על המשך ניהול ההליך בידי תובע מייצג אחר, ולשם כך הסמיך את בית המשפט להורות על פרסום הודעה בדבר הבקשה להסתלקות (סעיף 16(ד)(1) לחוק). הענקת שיקול הדעת הרחב לבית המשפט מאפשרת לו לבחון האם יש טעם בהמשך ניהול ההליך, האם המשך ניהול ההליך יועיל לחברי הקבוצה אם לאו, והאם יש הצדקה להקצאת הזמן והמשאבים הדרושים לשם כך. במסגרת זו בוחן בית המשפט את סיכויי ההצלחה בשים לב למידע שהוצג לעיונו, את השלב בו מצוי ההליך וכן האם ההסתלקות נועדה אך ורק להעשיר את המבקש, על חשבון הנתבעת, או שהבקשה מבוססת על שיקולים עניינים. בית המשפט לא יכפה את המשך ניהול ההליך, שעלותו לצדדים גדולה, כאשר הסיכוי שההליך יניב פירות לחברי הקבוצה אינו גבוה.

13. לאור עקרונות אלו, אני סבור שבנסיבות המקרה הנוכחי, יש לאשר את ההסתלקות מהבקשה לאישור הגשת התובענה הייצוגית, וזאת בעיקר לאור כך שהמבקש סבור שהתובענה השיגה את מטרתה, והחוף ומתקניו נגישים מעתה לאנשים עם מוגבלות.
גם השלב המוקדם בו מצויה התובענה, בטרם התבררה הבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית, וכן העובדה שההסתלקות אינה מהווה מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה, תומכים במסקנה כי יש לאשר את בקשת ההסתלקות.

14. הנסיבות האמורות לעיל מלמדות גם כי אין טעם להורות על איתור תובע מייצג או בא כוח מייצג חלופיים, ומכאן שאין צורך בפרסום הודעה בדבר ההסתלקות - הודעה שתייקר את ההליך ותסרבל אותו שלא לצורך (ראו והשוו: תקנה 11(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010; ע"א 1362/12 היועץ המשפטי לממשלה נ' סלקום ישראל בע"מ (13.05.2013)).

15. ומכאן לשאלת הגמול ושכר הטרחה להם זכאים המבקש ובא כוחו. בע"א 8114/14 מרקיט מוצרי ייעול בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ (5/8/2018) קבע בית המשפט העליון את אמות המידה לפסיקת גמול ושכר טרחה במקרים בהם מבקש האישור מגיש הודעת הסתלקות מוסכמת.

נפסק כי על בית המשפט לוודא כי לא מדובר בתביעת סרק, ולהתייחס לתועלת שהביאה בקשת האישור לחברי הקבוצה. כן נפסק כי בבוא בית המשפט להכריע האם לפסוק גמול ושכר טרחה במסגרת הסדר הסתלקות עליו לבחון שני מבחנים עיקריים:
ראשית, אם עלה בידי התובע המייצג ובא כוחו להצביע על עילת תביעה לכאורה נגד הגוף הנתבע; ושנית, אם ההליך הייצוגי השיג תועלת עבור חברי הקבוצה (שם, בפסקה 26).

16. לעניין המבחן הראשון - קיומה של עילת תביעה לכאורה, אין צורך להרחיב. די בכך שהעירייה פעלה להנגשת החוף כדי ללמד כי הייתה קיימת עילה לכאורה, אף מבלי לבדוק את עמידת העירייה במדרג שנקבע בתקנות. בסופו של יום היה על העירייה להשלים את פעולות ההנגשה ודי בכך כדי להצביע על עילה לכאורה.

17. המבחן השני עוסק בתועלת שהניבה הבקשה לאישור והודעת ההסתלקות לחברי הקבוצה. מהטיעונים ומהמסמכים שהוצגו ברור כי הבקשה לאישור הדגישה בפני העירייה את חובותיה והעירייה השלימה ותיקנה את הדרוש. אין ספק כי גם בטרם הגשת הבקשה ביצעה העירייה עבודות רבות להנגשת החוף אולם ברור כי הגשת הבקשה חידדה את הדרישות, והביאה לכך שהעירייה תתקן את הדרוש ותשלים את החסר.

18. לאור האמור ובשל החשיבות הרבה של העלאת המודעות לחובת ההנגשה של מבני ציבור ומקומות ציבורים אני סבור כי יש מקום לפסוק למבקש גמול ושכר לבא כוחו. עם זאת אני סבור כי הסכומים המבוקשים על ידי המבקש גבוהים מהסביר והמקובל ואינם משקפים את התועלת לקבוצה ואת העבודה שהושקעה בהליכים.

סוף דבר
19. אשר על כן אני מאשר את הסתלקות המבקש מהבקשה לאישור הגשת התביעה הייצוגית ומורה על דחיית תביעתו האישית של המבקש.

כמו כן אני פוסק למבקש גמול בסך של 10,000 ₪ ושכר טרחה לבא כוחו בסך של 20,000 ₪ בצירוף מע"מ.

ניתן היום, י' אב תשע"ט, 11 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.