הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים ת"מ 26618-06-14

מספר בקשה:1
לפני
כבוד ה שופט מנחם רניאל

מבקשת:

בריל תעשיות נעליים בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד עופר ורד

נגד

משיבה:

עיריית עכו
ע"י ב"כ עו"ד דביר ליבוביץ'

נגד

צד שלישי:

מילגם שירותים לעיר בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יניב מטלס

החלטה

בפניי בקשה לאישור הגשת תובענה ייצוגית בהתאם לסעיף 5 (3) לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים התש"ס – 2000, ולסעיף 5 (ב) (2) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות" ו- "בקשת האישור"). עניינה של בקשת האישור בגביה שלא כדין וביתר של הוצאות אכיפה בניגוד להוראות סעיף 12ט לפקודת המסים (גביה) ולתקנות המסים (גבייה) (קביעת הוצאות מירביות) התשע"א – 2011 (להלן: "תקנות הוצאות מירביות").

רקע ובקשת האישור

1. המבקשת מחזיק ה נכס המשמש כחנות בתחום שיפוטה של המשיבה, וחייב ת בארנונה בשל כך. במהלך 2013 חויבה על ידי המשיבה בהוצאות אכיפה בגין משלוח הודעה ראשונה בכתב בדואר רשום בסכום של 26.90 ₪. המבקשת שילמה את כל דרישות המשיבה, לרבות הוצאות הגבייה.

2. המשיבה היא רשות מקומית, המחוייבת על פי דין לפעול בהתאם לתקנות הוצאות מירביות.

3. לפי בקשת האישור שהוגשה ב-15.6.14 , נטען כי המשיבה שולחת הודעת דרישה ראשונה בדואר רשום לתשלום חוב, בטרם הקדימה ושלחה לחייבים הודעה על החוב בדואר רגיל. כמו כן, נטען שהמשיבה גובה הוצאות גבייה בסכומים העולים על ההוצאות הישירות הנדרשות להפעלת אמצעי הגבייה.

4. בבקשת האישור טענה המבקש ת, כי על פי תקנות הוצאות מירביות מותר לשלוח דרישה בכתב בדואר רשום רק לאחר שנשלחה הודעה על החוב. הדרישה באה לצמצם את הוצאות האכיפה ולתת לחייבים הזדמנות לפרוע את חובם מבלי שיאלצו לשאת הוצאות גבייה מיותרות. למרות זאת בוחרת המשיבה, באמצעות חברת הגבייה צד ג', לשלוח לחייבים הודעות בדואר רשום מיד עם הפיגור הראשון בתשלום החוב. בכך מתעשרת המשיבה על גבם של החייבים, ופועלת בניגוד להוראות הדין.

5. עוד טענה המבקש ת, כי על פי תקנות הוצאות מירביות ניתן להוסיף לחוב המס את ההוצאות הישירות הכרוכות בהפעלת אמצעי האכיפה. למרות שעלותו הישירה של משלוח דבר דואר רשום עומדת על 10 ₪ לכל היותר, גובה המשיבה לטענת המבקשת בבקשתה 27 ₪. התקנות אינן מתירות לגבות סכומים העולים על ההוצאות הישירות הנדרשות באופן סביר לשם גביית המס. לעניין הגדרת ההוצאות הישירות, הפנתה המבקשת לדיון בכנסת באישור תקנות הוצאות מירביות, בה הביעו הדוברים את דעתם שהגדרת הוצאות ישירות כוללת תשלום לדואר, אך לא עלות הפקיד שבדק את החוב והוצאות הפקיד שפנה לדפוס והוצאות המזכירה שתקתקה. בהתייחס לטענה שעלתה בעת הדיון שלשם משלוח דואר רשום אין די במעטפה ובול, אלא יש גם תקורות וכח אדם ותשומות, נשללה הטענה שניתן לגבות כח אדם ותקורות, והובהר שמדובר בהוצאות ישירות בלבד. המבקשת הסתמכה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בת"צ 21899-02-12 עדי ליבוביץ' נ' עיריית תל-אביב (ניתן 20.9.13). בעניין ליבוביץ' נקבע לדברי ה כי אסור לשלוח הודעה ראשונה בדואר רשום לפני משלוח הודעה בדואר רגיל, וכי המונח "הוצאות ישירות" הוא כנטען על ידי המבקשת.

6. המבקשת פנתה בפנייה מוקדמת אל המשיבה, וזו טענה כי היא נוהגת לשלוח דואר רשום כבר מההודעה הראשונה כדי להחמיר על עצמה ולמנוע אי בהירות בשאלה אם ההודעה הגיעה ליעדה. לדברי המשיבה בתשובתה לפנייה המוקדמת, התקנות אינן מחייבות לשלוח תחילה הודעה בדואר שאינו רשום, אלא מותירות אפשרות זו בידי העירייה. ביחס לסכום שנגבה, טענה המשיבה בתשובתה לפנייה המוקדמת, כי התעריפים שנקבעו בתקנות הם תעריפים קשיחים שאינם ניתנים לשינוי.

7. עילות התביעה, כפי שצוינו בבקשת האישור, הן התעשרות שלא כדין על פי חוק עשיית עושר ולא במשפט, בשל קבלת כספים מחברי קבוצת התובעים בגדר הוצאות גבייה החורגות מהמותר והסביר על פי דין; הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין, בכך שהמשיבה גבתה הוצאות גבייה שאינן עומדות בדרישות סעיף 12 ט' לפקודת המיסים (גבייה), ותקנות הוצאות מירביות; רשלנות לפי פקודת הנזיקין בהפעלת הסמכות השלטונית של גבייה מנהלית, תוך פעולה בחוסר הגינות ותום לב כלפי הציבור, ואי הקפדה על קיום הוראות תקנות הוצאות מירביות.

8. בקשת האישור עוסקת לפי נוסחה בקבוצה הבאה: כל מי ששילם למשיבה ב-24 החודשים שחלפו הוצאות גבייה ביתר בניגוד לתקנות המיסים [גבייה] [קביעת הוצאות מירביות], תשע"א-2011, ובהתאם לתתי הקבוצות הבאות:

  1. כל נישום אשר המשיבה גבתה ממנו הוצאות גבייה בגין משלוח דרישה ראשונה בכתב בדואר רשום לתשלום חוב, מבלי שהקדימה למשלוח הדרישה בדואר רשום משלוח הודעה על החוב.
  2. כל מי שהמשיבה גבתה ממנו הוצאות גבייה בסכום העולה על ההוצאה הישירה שנדרששה לשם ביצוע פעולת הגבייה.

9. בבקשת האישור נטען שלמבקשים וליתר חברי הקבוצה נגרם נזק בכך שהמשיבה לא הקדימה משלוח הודעה בדואר רגיל, כאשר ההפרש בין הסכום המירבי להודעה בדואר רגיל לסכום המירבי להודעה בדואר רשום הוא 7 ₪ בתוספת מע"מ, ובסך הכל 8.26 ₪. כמו כן נגרם לחברי הקבוצה חיוב יתר על ההוצאות הישירות, שהן 9.6 ₪ עלות משלוח לדואר רשום שמשקלו עד 50 גרם, ועוד עלות הנייר, הדפסת המכתב והפקתו וכיוצא בכך, בעשרות אגורות בודדות, כך שסכום ההוצאות הישירות הוא 10 ₪ בתוספת מע"מ. נמצא, שהמשיבה גבתה ביתר 15 ₪ מעל ההוצאה הישירה. בצירוף שתי העילות, נטען שסכום הנזק למבקשת (ולחברי הקבוצה) עומד על 23.26 ₪. המבקשת טענה שאינה יכולה לאמוד את מספר חברי הקבוצה , ולכן אין בידה סכום הנזק המצרפי.

טענות המשיבה

10. המשיבה דחתה בתשובתה את טענת המבקשת שתקנות הוצאות מירביות דורשות משלוח דרישה ראשונה בדואר רגיל קודם לדרישה בכתב בדואר רשום, וטענה שלמשלוח דרישה בכתב בדואר רשום יש להקדים "הודעה על החוב". לטענתה, היא שולחת לנישום הודעה על יתרות החוב במסגרת הודעות הדרישה השוטפות, ובכך מקיימת את דרישת התקנות.

11. אשר לטענה כי היא גובה סכומים העולים על ההוצאות הישירות, טענה המשיבה שההוצאות הישירות שבהן נשאה לצורך גביית החוב עולות על התעריפים המירביים הקבועים בתקנות, ועל כן אין בסיס להשבה. לדבריה, מלבד עלות הדואר ועלות הדפסה, כוללות ההוצאות גם עלות מחשוב מערכת האכיפה, עלות ממשקי מידע, עלות כח אדם ועלות הוצאות תפעול. זאת, משום שלטענתה, על פי החוק, התקנות והפסיקה, הפרשנות הנכונה לביטוי "הוצאות ישירות" היא "כל הוצאה שהיתה נמנעת אילו הרשות לא היתה נדרשת לפעול לגביית חוב שבפיגור". לטענתה, היה על המבקשת לתמוך את טענותיה בחוות דעת מומחה, שלא הוגשה. עוד טענה המשיבה, שהעילה האישית של המבקשת נוגעת אך ורק לחיוב בגין משלוח דרישה ראשונה בדואר רשום, ויש לדחות את הבקשה להרחיב את הקבוצה לנישומים שחויבו בגין שאר פעולות האכיפה, שלגביהן לא העלתה המבקשת כל טענה.

12. עוד טענה המשיבה, כי התקשרה עם הסכם להספקת שירותי גבייה עם חברת מילגם, לפיו הורתה למילגם לפעול על פי דין ולגבות מהחייבים רק את ההוצאות הכרוכות בביצוע פעולות הגבייה, ובלבד שלא יעלו על סכומי החיוב המירביים הקבועים בתקנות, ומילגם התחייבה לעשות כן.

13. לטענת המשיבה, פעלה על פי דין, והמבקשת לא הצליחה להרים את נטל הראיה והשכנוע שחיובה נעשה שלא כדין, ועל כן אין מקום להשבת כספים, ופרט 11 לתוספת השנייה אינו רלוונטי. עוד נטען, שהייצוג אינו הולם מכיוון שהמבקשת נמנעה מבדיקה מקיפה וקבלת חוות דעת מקצועית. בנוסף טענה שייגרם נזק תקציבי חמור לרשות ולתושביה כתוצאה מעצם אישור התובענה הייצוגית, בשל החובה להפריש באופן מיידי עתודה מהתקציב למקרה שבו תתקבל התביעה, ולקחת בחשבון אפשרות הקטנת ההכנסות מהוצאות גבייה בשנים הבאות. על כן התבקש לדחות את הבקשה לאישור.

14. המשיבה הגישה הודעה לצד שלישי כנגד מילגם שירותים לעיר בע"מ (להלן: " מילגם") ובה טענה שעל פי סעיף 15 להסכם בינם להפעלת מערך גבייה שוטף ופיגורים, על מילגם לפעול רק בהתאם להוראות הדין, והיא אחראית לכל נזק שייגרם למשיבה עקב כך. מכיוון שתקנות הוצאות מירביות פורסמו לאחר חתימת ההסכם ביום 1.5.11, נדרשה מילגם לפעול בהתאם לתקנות הוצאות מירביות. על כן, ככל שתתקבל הבקשה, נדרשה מילגם לשלם למשיבה את הסכום שייפסק כנגדה.

15. מילגם השיבה להודעה לצד ג' בטענה שאין היא חייבת בהשבה למשיבה, אלא בנזק שייגרם למשיבה, ואילו השבה אינה נזק אלא תרופה לנזק. מילגם אינה אמורה לסבסד או לממן את המשיבה, וככל שייקבע שהמשיבה התעשרה על חשבון הנישומים, מילגם לא אמורה לשאת בעלות אותה התעשרות. עוד נטען, כי התעריפים נקבעו על ידי המשיבה, שהיתה מעורבת באופן פעיל ושוטף בגביית החובות. כל הוצאות האכיפה נרשמו כתקבולים בספרי המשיבה והיא שנהנתה מהם. גם אם ייפסק שהמושג "הוצאות ישירות" מוגדר בצורה שונה מהנטען על ידי המשיבה, במערכת היחסים בין המשיבה למילגם, אין בכך כדי לחייב את מילגם, שכן המשיבה התחייבה כלפי מילגם לשלם את הוצאות האכיפה של מילגם, הן ההוצאות הישירות והן ההוצאות העקיפות. מבנה התשלום למילגם הוא עמלה הנגזרת מההכנסה בפועל, ושיפוי בגין הוצאות האכיפה, שעליהן הסתמכה מילגם.

16. יתר על כן, מילגם טענה במשך שנים לשיפוי המגיע לה בגין ההוצאות שהתחייבה המשיבה לשלם, העולות על הסכומים המירביים שנקבעו בתקנות הוצאות מירביות, והסכם פשרה שנערך ביניהם ב-2015 כלל אישור המשיבה שמילגם זכאית לתשלום עבור הפרשים אלה.

17. מילגם טענה את כל טענות המשיבה כלפי הבקשה, כולל הטענה, שהמבקשת היא סרבנית תשלום שבקשתה נובעת רק מהתנהלותה זו, ועל כן אינה יכולה לנהל את עניינם של כלל חברי הקבוצה נאמנה ולייצגם בתום לב.

18. המבקשת השיב ה לתשובת המשיבה, כי המשיבה הודתה ש ביחס למבקשת לא נשלחה אליה הודעה על החוב קודם לדרישה הראשונה בדואר רשום, וטענה שמדובר במקרה חריג הנוגד את הנחיות העירייה, אך טענה זו לא נתמכה בשום ראיה, למרות הנטל המוטל על המשיבה להוכיח שמדובר בטעות נקודתית, ומקום שבו מדובר במערכות ממוחשבות ואוטומטיות יש יסוד לסברה כי כשל שאירע במקרה אחד מצביע על כשל נרחב ולא דווקא אצל המבקשת. עוד נטען, כי המשיבה לא טענה לידיעה ישירה אודות ההוצאות, אלא הסתמכה על מידע שנמסר לה בעל-פה על ידי מילגם, ללא אסמכתאות או מסמכים התומכים בטענותיה.

19. המבקשת השיבה לתשובת מילגם, כי תשובה זו עומדת על פניה בסתירה לעמדת המשיבה, כי לא נשלחה למבקשת הודעה קודם לדרישה בדואר רשום, וטוענת כי הודעות החיוב השוטפות הן דרישות רגילות. ואולם, לטענת המבקשת יש הבדל בין הודעת חיוב לבין הודעה על חוב, העוסק בחיוב שלא נפרע.

דיון והכרעה

20. המבקשת ביקשה בתשובותיה לעכב את ההליכים בתיק זה עד להכרעה בעע"מ 2927/15 עיריית תל-אביב נ' ליבוביץ' ו-עע"מ 2748/15 מי אביבים 2010 בע"מ נ' ליבוביץ'. לפי החלטת השופט אלכסנדר קיסרי, עוכבו ההליכים עד אשר בוטל עיכוב ההליכים לפי החלטתי מיום 29.6.17. חקירת המצהירים וטיעונים נוספים נשמעו ביום 3.10.18, אך מכיוון שביום 17.9.18 הגישו הצדדים בקשה לאישור הסדר פשרה, התעכבה ההחלטה בבקשת האישור, עד לאחר שהבקשה לאישור הסדר פשרה נדחתה לפי החלטתי מיום 20.3.19. על כן אין מנוס אלא להחליט בבקשה.

21. הדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית הוא שלב מקדמי לדיון בתובענה גופה. בגדר הליך מקדמי זה די בכך שבית המשפט ישתכנע, במידה הסבירות הראויה, כי המבקש ממלא לכאורה אחרי דרישות סעיפי החוק הנוגעים לאישור התובענה הייצוגית (ראו: ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ, פ"ד נא (2) 312, 329 (1997)). יש להידרש לבחינת התנאים לאישור התובענה כייצוגית בהתאם לקריטריונים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות. לפי סעיף 4(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, "אדם שיש לו עילה בתביעה או בעניין כאמור בסעיף 3(א), המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם – בשם אותה קבוצה[...]'', הוא אחד הרשאים להגיש בקשת אישור. על המבקש לאשר תביעה כתובענה ייצוגית לעמוד בתנאים המפורטים בסעיף 8(א) לחוק התובענות הייצוגיות:
"(1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה;
(2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין;
(3) קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בעניין זה;
(4) קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב".

22. כלומר, בנוסף על הוכחת העילה האישית, על בית המשפט להגיע למסקנה כי קיימת אפשרות סבירה שהתובענה הייצוגית תתקבל, במובן זה שהשאלות המהותיות של עובדה ומשפט יוכרעו לטובת הקבוצה. בעניין זה נקבע, כי יש ליצור איזון בשאלת נטל ומידת ההוכחה הנדרשים מהתובע המייצג, על מנת שלא להטיל עליו נטל כבד מדי מחד גיסא, אך לא לפטור אותו מחובת השכנוע מאידך גיסא. וכפי שנקבע בעע"מ 980/08 מנירב- רו"ח נ' מדינת ישראל- משרד האוצר [פורסם בנבו] (6.9.2011):
"אין להעמיד דרישות מחמירות מדי לעניין מידת השכנוע, משום שאלה עלולות להטיל על הצדדים ועל בית המשפט עומס יתר בבירור הנושא המקדמי, דבר העלול לגרום להתמשכות המשפט, לכפילות בהתדיינות ולרפיון ידיים של תובעים ייצוגים פוטנציאליים. מאידך, מידת הוכחה קלה מדי עלולה לפגוע בנתבע שייאלץ לעמוד בהוצאות כבדות של ההליך, ואף להביאו להסכם פשרה גם בתביעה אשר אין בה ממש. כך גם עלולים להיפגע הפרטים שייוצגו על ידי הקבוצה ואשר דחיית התביעה תיצור מעשה בית בית דין לגביהם ותחסום אותם מלהגיש את תביעתם האישית באופן מבוסס יותר [...]".

23. מסגרת הדיון היא לפי תקנות המסים (גבייה) (קביעת הוצאות מרביות), התשע"א-2011, בהן נקבע בין היתר:
"קביעת הוצאות מרביות
הופעלו אמצעי אכיפה מכוח הפקודה בשל חוב מס, ניתן להוסיף עליו את ההוצאות הישירות שהיו כרוכות בהפעלת אמצעי האכיפה כאמור בסעיף 12ט לפקודה ובלבד שאמצעי האכיפה מנוי בתקנות אלה ושסכום הוצאות פעולה כמפורט בטור א', לא יעלה על הסכום הנקוב לצדה, בטור ב':
טור א' סוג הפעולה טור ב' הוצאות בשקלים חדשים
(1) משלוח דרישה ראשונה בכתב 16
משלוח דרישה ראשונה בכתב בדואר רשום
ובלבד שנשלחה לאחר שנשלחה הודעה על החוב 23
(2) משלוח דרישה נוספת בכתב 16
משלוח דרישה נוספת בכתב בדואר רשום
ובלבד שלא יישלחו יותר מ–3 דרישות בשנה 23
(3) עיקול בידי צד שלישי שאינו אלקטרוני 16
צו עיקול אלקטרוני 8
..."

משלוח הודעה קודמת להודעה בדואר רשום

24. אין ספק שלפי תקנות הוצאות מירביות, אין הרשות זכאית לגבות הוצאות בשל משלוח דרישה לתשלום חוב בדואר רשום אלא אם קדמה לה "הודעה על החוב". כאמור בתקנות, הן מאפשרות לחייב בהוצאות אכיפה כאשר הגבייה נעשית מכח פקודת המיסים [גבייה]. פקודת המיסים [גבייה] עוסקת אך ורק בחובות שלא שולמו, ולא בחיובים. רק לאחר שהחיוב הופך להיות חוב שלא שולם, ניתן להתחיל בהליכים לפי פקודת המיסים [גבייה]. סעיף 4 לפקודת המיסים [גבייה] קובע כי אם " הוטל על אדם כחוק סכום כסף בקשר לאיזה מס שהוא (כלומר הוטל עליו חיוב) ולא שילם אותו אדם את הסכום בתוך 15 יום למן היום שהיה חייב לפרעו (כלומר החיוב הפך לחוב) ולאחר שנשלחה אליו דרישה בכתב לשלם את הסכום שהוא חייב לפרעו ושלא פרעו (כלומר הודעה או דרישה על חוב) יתן פקיד גבייה כתב הרשאה לגובה מיסים ובו יצטווה לדרוש מאת החייב לשלם מיד את הסכום המגיע ממנו ולגבותו אם לא ישלמנו ...". הפקודה אינה מתירה קיום שום הליכי גבייה קודם שהחיוב הפך לחוב, ונשלחה לחייב דרישה בכתב לשלם את החוב. לפי אכרזת המיסים [גבייה] [ארנונה כללית ותשלומי חובה לרשויות המקומיות] [הוראת שעה], תש"ס-2000, לגבי רשויות מקומיות שונה המועד מ-15 ימים ל-25 ימים.

25. על כן, אני דוחה את הטענה שהודעות החיוב השוטפות הנשלחות לנישומים הן הודעה על החוב. הודעות החיוב השוטפות אינן הודעות על החוב אלא על החיוב. אם אינן משולמות בתוך 25 יום ממועד התשלום, הן הופכות להיות חוב, וגם אז לא ניתן להפעיל שום הליכי גבייה לפי פקודת המיסים [גבייה] בטרם דרישה לתשלום החוב. זו ההודעה על החוב שאליה מתכוונות תקנות הוצאות מירביות, והיא קודמת להליכי הגבייה המופעלים על ידי הרשות. אציין, שלפי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה 7.1002, המועד למשלוח מכתב הדרישה הראשון לגביית חוב הוא לאחר שחלפו 25 ימים מהמועד שבו הפך החוב לסופי, ולאחריו יש לשלוח דרישה לתשלום מיידי לאחר שחלפו 25 ימים ממועד שליחת מכתב הדרישה הראשון.

26. ככל שהטענה היא שההודעות השוטפות הן הודעה על החוב, דין הטענה להידחות. ככל שהטענה היא שההודעות השוטפות כוללות לא רק את החיוב שהגיע זמן פרעונו, אלא גם דרישה לתשלום חובות קודמים שלא נפרעו, עשויות הודעות אלה להיחשב כהודעות על חוב, אלא שמעיון בהודעות שצורפו על ידי המשיבה עולה שלא ניתן לומר בבירור שאלה הודעות על חוב. כך, צורף תלוש מספר שובר 45947884, שבו נכללו יתרות פיגורים עבור ביוב מים וארנונה, אך נאמר שיש גם יתרות פיגורים עבור "אגרות ושכ"ט", ו-"הוצאות, רישום ועיקול". כלומר, אין מדובר בדרישה ראשונה אלא בדרישה לאחר שכבר בוצעו פעולות גבייה. צורף גם תלוש 46069498 הכולל יתרת פיגורים, אך רק בגין הוצאות גבייה. צורפו גם תלושים שבהם הוזכרו יתרות פיגורים ללא הוצאות גבייה, אך נאמר בהם שהתלוש נשלח עבור תקופת מיסים 7-8/2014 לתשלום ביום 1.7.14, ו-9-10/14 לתשלום ביום 1.9.14. האחרון הוא שובר 46440715 הכולל רק יתרות פיגורים, ללא חיובים, ולמרות זאת נאמר שהוא לתקופת חיוב 9-10/14, כאשר יש לשלם בתחילת תקופת החיוב. מכך לא ניתן להבין שמדובר בחוב בפיגור אלא בתשלום עתידי נדרש.

27. לגבי המבקשת עצמה, אישר המצהיר מטעם המשיבה, שהמשיבה לא מצאה שנשלחה אליה הודעה על החוב קודם משלוח הדרישה הראשונה בדואר רשום, ומדובר במקרה חריג הנוגד את הנחיות המשיבה ואופן הפעולה השוטף בו נהגה. אני מקבל את טענת המבקשת, שלא הוכח שמדובר במקרה חריג הנוגד את הנחיות המשיבה ואופן הפעולה השוטף, ואין די באמירה סתמית בתצהיר על כך (ע"א 7187/12 עו"ד ליאור צמח נ' אל על (ניתן 17.8.14).

28. מילגם טענה שלמבקשת נשלחה הודעה על החוב, שהיא הודעת תשלום תקופתית בגין נכסיה, וצירפה את התלוש התקופתי. תלוש זה אינו הודעה על חוב אלא הודעה על פרטי החיוב, שנשלחה קודם למועד הפרעון, לתשלום ביום 1.3.13. כאמור לעיל, זו אינה "הודעה על חוב" כלשון התקנות, וזו גם אינה דרישה לתשלום חוב כלשון סעיף 4 לפקודת המיסים [גבייה], המאפשרת התחלת הליכי גבייה. אין ספק איפוא שלגבי המבקשת לא נשלחו הודעות על חוב לפני משלוח דרישות בדואר רשום, וקמה לה עילת תביעה אישית, וכעולה מטענות מילגם, כך נוהגת המשיבה דרך קבע. כך גם אישר בא כח המשיבה בעמ' 24 לתמליל ישיבת חקירת המצהירים.

29. המסקנה היא שבשאלה המהותית "האם רשאית המשיבה לשגר לחייב הודעה ראשונה על החוב בדואר רשום טרם שהיא שולחת הודעה על החוב בדואר רגיל", יש אפשרות סבירה שהשאלה תוכרע בתובענה לטובת הקבוצה. בשל כך, כפי שטען בא כח המבקשת אפשר שנגרם לחברי הקבוצה נזק שהוא ההפרש בין תשלום עבור הודעה בדואר רגיל ותשלום עבור הודעה בדואר רשום.

גביית הוצאות ישירות

30. נושא ההוצאות הישירות לפי תקנות הוצאות מירביות נדון על ידי בית המשפט העליון בעע"מ 6192/13 שרה אברהם ואח' נ' עיריית טבריה ואח'. בית המשפט העליון קבע בין היתר:
"המשיבות לא היו רשאיות לגבות, באופן "אוטומטי", את הסכומים המירביים הנקובים בתקנות בגין אמצעי הגביה שהופעלו נגד המערערות (וכנגד חברי הקבוצה הנטענת), וזאת מבלי לבחון מראש את עלותן של ההוצאות הישירות הנדרשות לשם הפעלת המנגנונים השונים, וכן את סבירות ומידתיות הפעלתם של אמצעי הגביה שננקטו בפועל בנסיבות העניין (בין השאר ביחס לסכום החוב). מכאן נובע, לגישתי, כי במקום שבו לא הופעל שיקול דעת כמתחייב מן האמור לעיל, או כאשר מתברר, לכאורה, שהרשות ביקשה "לכסות", באמצעות "הוצאות הגבייה", עלויות, אשר חורגות מן "ההוצאות הישירות" הנדרשות לצורך הפעלתם של אמצעי הגביה בפועל – יש מקום לטענה שלפיה הרשות אכן התנהלה "שלא כדין".
לא מקובלת עלי הטענה שלפיה מעת שנקבעו סכומי מקסימום ב תקנה, חזקה היא כי בכל מקרה סביר לגבות אותם, ולפיכך כל עוד המשיבות לא חרגו מתקרת הסכומים האמורים – ממילא לא מוטלת עליהן חובה לבחון מה הן ההוצאות הישירות הנובעות בפועל מהליכי הגבייה ולשמור על יחס סביר ומידתי בינן לבין סכום החוב. אני אף סבור כי אין מקום לטענה שלפיה לא חלה על המשיבות חובה לפרט מה הוא הבסיס לחישוב הסכומים שנגבו בפועל. לגישתי פרקטיקה של גביית סכומי המקסימום הקבועים ב תקנות ביחס ל"הוצאות אכיפה", ללא בחינה של ההוצאות הישירות הנובעות בפועל מהליכי הגבייה שהרשות מבקשת לנקוט בהן – נוגדת את החובה המוטלת על הרשות לעגן את החלטותיה בנתונים מבוררים, ואת חובתה להפעיל שיקול דעת ולהתנהל בסבירות ובמידתיות בהפעלת סמכויותיה ."

31. נמצא, כי המשיבה אינה זכאית לגבות מסרבני התשלום סכומים העולים על ההוצאות הישירות שהוציאה לשם ביצוע פעולות הגבייה. השאלה המרכזית העומדת בפניי בשלב זה היא האם ההוצאות שהמשיבה שילמה הן אכן הוצאות ישירות, או שהן עולות על ההוצאות הישירות. לפי טענת המשיבה היא משלמת לחברת הגבייה את הסכומים המירביים על פי תקנות הוצאות מירביות, ועל כן אלו הוצאותיה הישירות. אני דוחה טענה זו. טענה זו נדונה כבר בפסק דין אברהם, ונקבע:
"בעניינן של המערערות – המשיבות גבו (באמצעות חברה חיצונית, המבצעת את הגביה על דרך של מיקור חוץ) הוצאות בגין הפעלת אמצעי אכיפה, שעלותן גבוהה מסכום החוב. גביה שכזו ראויה לבדיקה, אם היא חורגת לכאורה ממתחם הסבירות והמידתיות.... כאשר הרשות עורכת מיקור חוץ של סמכויותיה, אין היא מתפרקת מאחריותה, ואף מוטלת עליה חובת פיקוח מוגברת. "

32. חברת הגבייה אינה גוף חיצוני שהמשיבה משלמת לו על מנת שיבצע פעולות אכיפה, כגון משלוח עיקולים ודרישות. חברת הגבייה היא שלוחתה של המשיבה, וכאשר חברת הגבייה שולחת עיקול, היא עושה זאת בתוקף הסמכויות שניתנו לה מטעמה של המשיבה. כאשר חברת הגבייה דורשת תשלום חוב, היא דורשת כשלוחתה של המשיבה. על כן, הבחינה שיש לבחון את ההוצאות אינה בממשק שבין המשיבה לחברת הגבייה, אלא ההוצאות שהוצאו לביצוע הגבייה, אל מול החיוב שמחויב סרבן התשלום.

33. העד מטעם המבקשת נחקר בשאלה מהן ההוצאות הישירות הדרושות לביצוע פעולות הגבייה. זאת, לאחר שהצהיר בתמיכה בטענה העובדתית של המבקשת שההוצאות הישירות הן תשלום לדואר ישראל, עלות הנייר, הדפסת המכתב והפקתו וכיוצא בו, בסך כולל של 10 ₪ בתוספת מע"מ. למרות זאת, לא אבסס את החלטתי על חקירתו, שכן אין חולק שאלה העלויות של הנייר והדפסת המכתב והפקתו, אלא שהמחלוקת היא בשאלה איזה רכיבים יש לכלול בגדר ההוצאות הישירות. בשאלה זו אין לעד מטעם המבקשת כל ידיעה אישית, והוא אינו יכול להעיד על כך, ועל כן לא מובן כלל מדוע נחקר על כך, למעט העובדה שבתצהירו התיימר לומר מה ההוצאות הישירות שיש לחשב, שהיא שאלה משפטית.

34. בא כח המבקשת טען שכוונת המחוקק היתה שהוצאה ישירה בגין משלוח דואר תהיה עלות המשלוח כולל עלויות נלוות הדפסה וכיוצא בזה, ללא עלות עובדים, והוצאות אלה הוערכו על ידו ב-10 ₪. כעולה מפנייתו למשיבה ומתשובתה, המשיבה לא בדקה מהן העלויות האמיתיות אלא סברה שהתעריפים המירביים שנקבעו בתקנות הם תעריפים קשיחים. זאת, בניגוד לפסק דין אברהם דלעיל.

35. במהלך הדיון בישיבה משותפת של ועדת החוקה חוק ומשפט ו-ועדת הכספים, ביום 27.2.2011 שבו אושרו תקנות הוצאות מירביות, נדונה השאלה מה הכוונה "הוצאות ישירות", בהתאם לשאלה מפורשת שעלתה. וכך נאמר:
"גל פרויקט:
מה הכוונה 'ההוצאות הישירות'?
היו"ר דוד רותם:
הכוונה היא ההוצאות שהוצאת בפועל ולא שתחייב אותו בעלות הפקיד שבדק את החוב ובהוצאות הפקיד שפנה לדפוס כדי שידפיס את זה ולא בהוצאות המזכירה שתקתקה.
גל פרויקט:
כלומר את כל ההוצאות שקיימות, למעט הוצאות העבודה של העובד.
היו"ר דוד רותם:
ההוצאות הישירות שהוצאת על הפעולה. שילמת בדואר, אלה הוצאות ישירות.
גל פרויקט:
את הדפוס, הפקת אירועים ממוחשבים, כי זה בעיקר... זאת אומרת למעט הוצאות עבודה של הפקיד.
ירון בן נעים:
ואם זה מערך שנעשה באאוט סורסינג, מה עושים במצב כזה? זה נקרא ישיר?
היו"ר דוד רותם:
לא. מה זה אאוט סורסינג? למה אתה מתכוון, שאתה מסרת את זה לחברת גבייה והיא חייבה על כל פקיד שיושב שם?
ירון בן נעים:
לא יודע אם זה על כל פקיד. אני אומר עוד פעם---
היו"ר דוד רותם:
ובתנאי שזה לא עולה על ההוצאות שבטור ב', זה בסדר.
... נועה בן אריה :
אז אמרנו, זה לא רק עניין המעטפה והבול, אדוני. מדובר בעניין של תקורות וכח אדם ותשומות.
היו"ר דוד רותם:
הופה, אין בכלל, כח ותקורות לא תגבו, אני מדבר על הוצאות ישירות. התקנות האלה יעסקו אך ורק בהוצאות ישירות.
...
נועה בן אריה:
אני אומרת שוב, יש עלויות נוספות שעולות על מחיר הבול והמעטפה, ושלא כמו משרדי הממשלה, שבהם המכרזים והתעריפים שמתקבלים הם אחרים.
היו"ר דוד רותם:
מה עוד עולה?
נועה בן אריה:
כח אדם---
היו"ר דוד רותם:
איזה כח אדם? כשאת מדברת על כח אדם, על מה את מדברת?
נועה בן אריה:
על אנשי הגבייה. או חברות הגבייה, או עובדי הגבייה בתוך הרשות המקומית.
נעמה מנחמי:
כמה מרוויח עובד כזה לשעה?
היו"ר דוד רותם:
אני צריך לשלם לעובד גבייה את המשכורת? תגידי לי רק את התחשיב, בואי נחלק את השכר שלו לפי שעות העבודה, כמה הוא מתעסק בנושא של המשלוח הזה, כמה זמן הוא משקיע. אני אגיד לך מה..."

36. כלומר, מחד נאמר שמדובר בהוצאות דואר וכדומה למעט הוצאות עבודה של הפקיד, ומאידך נאמר שאם מוסרים את העבודה לחברת גביה, אפשר לגבות את ההוצאות המירביות. אין פלא איפוא שהגביה נעשית באמצעות חברת גביה. מחד נאמר שלא צריך לכלול בחשבון כח אדם, ומאידך נאמר שיש לחלק את השכר של עובד הגביה לפי שעות העבודה כמה זמן הוא משקיע במשלוח. אי אפשר להסיק את הפרשנות הנכונה מהדיון בוועדה.

37. בת"מ 25462-01-13 שורני ואח' נ' עירית נהריה ואח' (ניתן ) דן השופט גריל בשאלה זו וקבע:
איני סבור שהוצאות אלה מתמצות בעלות ההדפסה, המעטפה והבול, כפי שטוענים המבקשים. מנגד, איני סבור שכל ההוצאות שהוזכרו בחוֹות הדעת של רו"ח אלקלעי מטעם המשיבות הינן הוצאות ישירות. כך, למשל, הוצאות קבועות של תִפעול סניף, כגון: שכר דירה, ארנונה, מים, טלפון, הוצאות פיתוח תוכנה - אינן הוצאות ישירות, שכן אלה הן הוצאות שממילא היה על הרשות (או על חברת הגביה מטעמה) להוציא, והן אינן קשורות ישירות לחובו של חייב ספציפי. גם תקורה ורווח אינן בגדר הוצאות ישירות, שכן הן לא נובעות מחובו של חייב ספציפי. לעומת זאת, סבורני שהוצאות דפוס, הוצאות דואר, והוצאות בגין שכר העובדים בעת טיפולם בהוצאת ובמשלוח הודעות דרישות התשלום – הן הוצאות ישירות, ויש לקחתן בחשבון במסגרת בחינת סכום ההוצאות הישירות.
...שכר עבודתו של הפקיד או הפקידה עבור הזמן שהם עוסקים בהוצאת הודעת הדרישה ובשליחתה – מהווה הוצאה ישירה....
לצורך חישוב זה אינני לוקח בחשבון את כל ההוצאות שנכללו בחוות דעתו של רו"ח אלקלעי, אלא רק את ההוצאות שקבעתי לעיל שהינן הוצאות ישירות, דהיינו: הוצאות דפוס, הוצאות דואר, והוצאות בגין שכר העובדים בעת טיפולם בהוצאת ובמשלוח הודעות דרישות התשלום. "

השופט גריל חישב את שכר העובדים, הוצאות הדפוס ועלויות הדואר, חילק אותם במספר החייבים, והגיע לעלות של 23.37 ₪ לדרישה בדואר רשום. עלות זו נמוכה מהסכום שבהם מחייבת המשיבה.

38. הצד השלישי צירף לתשובתו חוות הדעת מטעם רו"ח עופר אלקלעי, לפיה התבקש לבחון את ההוצאות הישירות כמשמעותן בתקנות ואת הרכיבים הכלולים במונח זה הנגרמים כתוצאה ממשלוח דרישות בכתב בדואר רגיל ובדואר רשום כנגד חייבים של עיריית עכו במסגרת פעילותה. כבר עתה אומר, שהשאלה איזה רכיבים כלולים במונח זה אינה עניין שבמומחיות של רואה חשבון או כלכלן, אלא זו הכרעה משפטית שאין להביא אותה במסגרת חוות דעת מומחה, מה עוד שאינו משפטן. כמו כן, הנתונים המספריים הנכללים ברכיבים אלה אינם שאלה שבמומחיות, אלא עובדות שיש להוכיחן, ולא ניתן להוכיחן על ידי מומחה המעיד עדות סברה. על כן, חוות הדעת מיותרת, ואינה מוסיפה דבר להוכחת הגירסה העובדתית. עם זאת, חוות הדעת כוללת נתונים מספריים, ואף שאלה לא הוכחו כראוי באמצעות עדויות אחרות, בא כח המבקשת לא חלק עליהם, ולצורך החלטה זו אסתמך עליהם. אציין, כי התקופה שבגינה הוגשה בקשה זו היא מ-15.6.12 עד 15.6.14. חוות הדעת מתייחסת לשנת 2014 בלבד. על כן אתייחס אליה כמייצגת שנה טיפוסית, ולא השנה או התקופה שאליה מתייחסת הבקשה.

39. על פי הנתונים בחוות דעת אלקלעי, העלויות הן כדלקמן:

לפי דבריו, נעשה שימוש בשתי עובדות לטיפול בהודעות הדרישה, 10% מזמן עבודתן, ובחלוקה לכמות ההודעות שנשלחו בשנת 2014, עלות כל אדם להודעה היתה 2.17 ₪ נוספים. בנתונים אלה, הוצאות האכיפה היו גבוהות יותר מההוצאות המירביות.

40. אלא שבמקרה זה, ההוצאות הישירות של המשיבה כלל לא התבססו על ההוצאות הישירות של הצד השלישי, מילגם בע"מ. כעולה מהסכם ההתקשרות ביניהן, מבנה התשלום הוא עמלה מההכנסה בפועל, ובנוסף עלויות פעולות הגבייה בהן נשאה מילגם בהתאם להוראות ההסכם, בגין "פעולות גבייה מנהליות כולל רישום עיקול, עיקול מטלטלין, עיקול מקרקעין וכיוצא בזה", אחוז מסוים מהאגרות הנהוגות בלשכת ההוצאה לפועל (סעיף 42.2.1 להסכם). עוד נקבע בסעיף 45.1, כי מילגם תשא בעצמה "באופן מלא בכל ההוצאות הכרוכות במשלוח שומות, חשבונות, הודעות, דרישות, התראות, עיקולים וכל דבר דואר אחר אותו עליו לשלוח במסגרת ביצוע השירותים". בסעיף 45.2 נקבע כי ההוצאות הנובעות או קשורות בביצוע הליכי גביה מנהלית ישולמו על ידי הקבלן אשר יהיה זכאי לגבותן מהחייב, בכפוף לאמור בסעיפים 39,42.3 לעיל. סעיף 39 קובע שאין זכות לעמלה בגין שיקים וכדומה שניתנו לפני כניסת החוזה לתוקף, וסעיף 42.3 קובע כי לא תשולם עמלת גביה. מכל מקום, נקבע בהסכם שמילגם תשלם ותהיה זכאית לגבות מהחייב הוצאות בגין פעולות גביה מנהליות, ואילו לגבי משלוח דרישות מילגם תשא בעצמה בהוצאות אלה. בין כך ובין כך, המשיבה לא תשלם הוצאות אלה. על כן, אין אלה הוצאות ישירות של המשיבה, ואף אם נניח שהמשיבה נחשבת כמוציאה את עלויות פעולות הגביה המנהלית, דרישות לתשלום חוב, בדואר רגיל ובדואר רשום אינן פעולות גביה מנהליות, ואכן לא נקבע להן שכר בתקנות ההוצאה לפועל [אגרות שכר והוצאות] שלפיהן הוסכם בין המשיבה לבין מילגם שהאחרונה תהיה רשאית לגבות.

41. בשולי הדברים אצביע על בעייתיות בכך שהמשיבה מתיימרת להאציל לגוף פרטי את סמכותה לגבות מחייבים ישירות הוצאות גביה על פי פקודת המסים [גביה]. צד ג' צירפה העתק נוהל העסקת חברות הגביה מתוך חוזר מנכ"ל משרד הפנים. גם נוהל זה אינו מתיר לחברת הגביה לגבות ישירות מהחייב את הוצאות הגביה. הצדדים לא טענו בעניין זה ולא ארחיב.

42. המסקנה היא, שעל פי טענות המבקש והמשיבה, גובה המשיבה, או לפחות מחייבת את חשבון הסרבנים, בסכומים העולים על ההוצאות הישירות שהיא נושאת בהן. על כן, יש לאשר תובענה ייצוגית להשבת הסכומים העולים על ההוצאות הישירות. אין צורך לעסוק בשלב זה בנתונים המדויקים, ודי בכך שהמסקנה היא שבשאלה אם המשיבה גובה סכומים העולים על ההוצאות הישירות שהיא נושאת בהן, יש אפשרות סבירה שהשאלה תוכרע לטובת חברי הקבוצה, בגין ההפרש בין ההוצאות הישירות לבין הסכומים שבהם הם מחויבים. מכיוון שכך נוהגת המשיבה דרך קבע, יש הצדקה לאישור תובענה ייצוגית בעניין זה.

43. אשר להודעה לצד שלישי, עולה מהראיות שבפניי, שמילגם לא התחייבה כלפי המשיבה לגבות מהחייבים רק את ההוצאות הישירות הנגרמות עקב דרישות החוב. לא ניתן לפרש את החיוב הכללי לפעול לפי הדין כאמור בסעיף 15 להסכם, כהתחייבות לגבות רק את ההוצאות הישירות הנ"ל, ואין מדובר בשגיאה מקצועית של מילגם, שעל פי סעיף 56 להסכם על מילגם לשאת בתוצאותיה. זאת, בנוסף על טענת הצד השלישי, שלא נסתרה, שאם אכן דרישות החוב הן "ביצוע הליכי גביה מנהלית", הרי לפי סעיף 45.2 להסכם, זכאית מילגם לגבות את "כל ההוצאות הנובעות ו/או הקשורות מביצוע הליכי גביה מנהלית". מכאן, שאין מדובר רק בהוצאות הישירות אלא גם בהוצאות קשורות שאינן ישירות. על כן, אני דוחה את ההודעה לצד שלישי. המשיבה תשלם לצד השלישי הוצאות משפט בסך 11,700 ₪.

44. אני דוחה את הטענה לחוסר תום לב ולכך שהמבקשת אינה ראויה לשמש כתובעת ייצוגית, בשל כך שבזמן מסוים היתה סרבנית תשלום. תקנות הוצאות מירביות עוסקות בסכומים שמותר לגבות מסרבני תשלום. הן אינן עוסקות בסכומים שמותר לגבות ממי שמשלם את חובו מיד עם דרישה. ממילא, כל הכפופים לאותן תקנות, מצד המשלם, הם סרבני תשלום. גם לסרבני תשלום יש זכויות, ובהן הזכות שלא לגבות מהם הוצאות אכיפה העולות על ההוצאות הישירות. על כן, כל חברי הקבוצה חייבים להיות סרבני תשלום, וגם התובעת הייצוגית חייבת להיות סרבנית תשלום. המשיבה אינה רשאית לגבות אלא את הסכומים המותרים לה על פי דין, גם אם היא נוקטת בפעולות אלה כלפי סרבן תשלום. כפי שנקבע בפ"ד אברהם:
"אין בעובדה שאמצעי האכיפה מכוח הפקודה ננקטים כלפי מי שהם לכאורה בגדר "סרבני תשלום" כדי להקהות מחובתה של הרשות לפעול ביחס אליהם, בהתאם לאמות-המידה הכלליות החלות עליה ביחסיה מול הפרט. מאחר שעסקינן בהטלת חיובים כספיים, הרי שאת סבירות פעולתן ומידתיותן של המשיבות יש לבחון, איפוא, לאור הפגיעה בזכות לקניין שנגרמת למערערות ולחברי הקבוצה שהן מבקשות לייצג, כתוצאה מהתנהלותן של המשיבות, וזאת מכיוון שגם קניינם של סרבני תשלום איננו בגדר "הפקר" ".

45. המשיבה טענה בדבר ההשפעה של אישור הבקשה על תקציבה, בשל הצורך להפריש כספים. בהנחה שמדובר ב-8,300 דרישות בשנה, ובהפרש של עד 25 ₪ לדרישה מדובר על 415,000 ₪ נזק משוער. המשיבה לא הוכיחה את השפעתה של הפרשה זו על תקציבה הכולל, וכי מדובר ב-"נזק חמור" כלשון סעיף 8 (ב) לחוק, ועל כן דינה של טענה זו להידחות.

46. בהתייחס גם לעובדה שהדיון בחלק מהתיקים העוסקים בשאלה זו עוכב לצורך המתנה לפסק דינו של בית המשפט העליון בעע"מ 2478/15 עיריית תל-אביב נ' עדי ליבוביץ, פסק דין זה של בית המשפט העליון יכריע בשאלה עד כמה יש להביא בחשבון ההוצאות הישירות את שכר העובדים. במקרה שלפניי, עלה מן הראיות, שהמשיבה כלל אינה משלמת שכר עובדים. על כן, אין צורך להמתין לפסק הדין של בית המשפט העליון בעניין ליבוביץ על מנת להכריע בבקשה.

47. התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין, והתובעת היא תובעת ייצוגית ראויה, העשויה לנהל את התובענה בדרך הולמת ובתום לב, באמצעות באי כוחה.

48. אני קובע איפוא, כי לצורך הבקשה דנן המבקש עמד, ברמה של סיכוי סביר, בתנאים המחייבים קיומה של עילת תביעה אישית בנוגע להשבה מכוח התקנות. זאת, אם על פי העילה של הפרת חובה חקוקה, ואם על פי העילה של עשיית עושר ולא במשפט. אציין, כי איני עוסק בשאלת סבירות נקיטת ההליכים לעיקול על פי גובה החוב, משלא נטען לטענה זו תג מחיר של נזק כלשהו שנגרם כנטען למבקש.
49. כאמור, הבקשה מעוררת שאלות אלה של עובדה ומשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה:
א. האם חויבו סרבני תשלום עבור משלוח הודעות דרישה בדואר רשום קודם שנשלחה להם דרישה בדואר רגיל, ומה הנזק שנגרם להם עקב כך?
ב. האם חוייבו סרבני תשלום עבור משלוח דרישות בסכומים העולים על ההוצאות הישירות שנשאה בהן המשיבה?
ג. מה סכומי ההשבה שזכאים להם סרבני התשלום עקב חיוב העולה על ההוצאות הישירות, וכיצד יש להשיבם?
כאמור לעיל, סביר להניח ששאלות אלה יוכרעו לטובת הקבוצה.
50. על פי סעיף 21 לחוק, אין בית המשפט רשאי לאשר השבה נגד רשות לגבי התקופה העולה על 24 החודשים שקדמו למועד שבו הוגשה בקשת האישור. על כן, התובענה הייצוגית תחול על חיובים שחייבה המשיבה מיום 15.6.12 עד 15.6.14 .
סוף דבר

51. על פי כל האמור, נתקיימו התנאים הדרושים לאישורה של התובענה כייצוגית. לפיכך, ועל-פי דרישת סעיף 14(א) לחוק תובענות ייצוגיות, הריני מורה כדלהלן:
א. אני מאשר הגשת תובענה ייצוגית נגד המשיבה, כבקשת המבקשת, בכפוף לאמור בהחלטה זו.
ב. הקבוצה בשמה תנוהל התובענה הייצוגית היא כל משלמי תשלומי חובה למשיבה, שלא שילמו חיובם במועד, וקיבלו דרישה לתשלום חוב בדואר רשום קודם שקיבלו דרישה בדואר רגיל, או שחויבו בהוצאות עבור דרישה בדואר רשום, בסכומים העולים על ההוצאות הישירות שנשאה בהן המשיבה.
ג. בהתאם לסעיף 11(א) לחוק תובענות ייצוגיות, כל חבר קבוצה רשאי להודיע לבית המשפט בתוך 45 ימים מיום פרסום החלטה זו על רצונו שלא להיכלל בקבוצה.
ד. זהות התובעים המייצגים ובא-כוחם הם כמפורט בכותרת להחלטה זו.
ה. עילות התובענה הן הפרת חובה חקוקה ועשיית עושר ולא במשפט.
ו. השאלות המשותפת לחברי הקבוצה הן:
א. האם חויבו סרבני תשלום עבור משלוח הודעות דרישה בדואר רשום קודם שנשלחה להם דרישה בדואר רגיל, ומה הנזק שנגרם להם עקב כך?
ב. האם חוייבו סרבני תשלום עבור משלוח דרישות בסכומים העולים על ההוצאות הישירות שנשאה בהן המשיבה?
ג. מה סכומי ההשבה שזכאים להם סרבני התשלום עקב חיוב העולה על ההוצאות הישירות, וכיצד יש להשיבם?
ז. הסעד הנתבע הוא הנזק שנגרם עקב משלוח דרישה בדואר רשום בטרם דרישה בדואר רגיל, והשבת הסכומים שחוייבו מעבר להוצאות הישירות שנטענו.
ח. ב"כ המבקשת יפרסם תוך 21 יום, ע"ח המשיבה, הודעה על אישור התובענה הייצוגית כאמור בסעיף 25 לחוק באתר האינטרנט של המשיבה , בהפנייה מדף הבית, ובעיתונים ידיעות אחרונות, וישראל היום, בסוף השבוע, וכן בעיתון המקומי הנפוץ ביותר בעכו, הכל בגופן שלא יפחת מהגופן שבו מפורסם החומר המערכתי של העיתונים הנ"ל, לפי נוסח שיוגש לאישורי תוך 7 ימים. ב"כ המבקשת יברר את עלות הפירסום, וידרוש אותה מהמשיבה, שתעביר אליו את עלות הפירסום תוך 7 ימים מדרישתו. ב"כ המבקשת יגיש לבית המשפט אישורים על הפירסומים תוך 7 ימים מביצועם.
ט. המבקש יגיש תוך 14 יום כתב תביעה ייצוגית מתוקן לפי החלטה זו. המשיבה תגיש כתב הגנה תוך 30 יום.

אני קובע תזכורת פנימית ליום 20.5.19.

ניתנה היום, כ"ו אדר ב' תשע"ט, 02 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.