הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 8290-07-18

בפני
כבוד ה שופטת ברכה בר-זיו

העותר:

איתן רילוב

נגד

המשיבים:

1.מרכז המיפוי ישראל
ע"י ב"כ עוה"ד שלומית שושני-קפלן

2.ועדה מקומית לתכנון ובניה השומר
ע"י ב"כ עוה"ד רחל ינקוביץ' רועה

3.אברהם מרטינז
ע"י ב"כ עוה"ד שחר לוינסון ואח'

4.יפת שרעבי
5.אלינור שרעבי
6.יוסף ויזל
7.שלומית ויזל
8.אייל בביש
9.אורית בביש
10.עו"ד יעל שגיא
11.רשם המקרקעין חיפה

פסק דין

1. העותר הגיש נגד המשיבים עתירה מינהלית בה עתר לבטל את החלטת המשיבה מס' 1 , מרכז מיפוי ישראל (להלן: "מפ"י") לאשר תשריט לצרכי רישום (להלן: "תצ"ר") לחלוקה חדשה, אשר לטענת העותרת משנה מבחינה קניינית ותכנונית את החלוקה הקיימת בחלקה מס' 61 בגוש 11372 (להלן: "החלקה") ואשר בהערה מס' 9 בגוף התצ"ר נרשם "התכנית הוכנה בהתאם לתוכניות המאושרות הבאות ש/215".

העותר טען כי אישור התצ"ר על ידי מפ"י נעשה ללא אישור המשיבה מס' 2, הוועדה המרחבית לתכנון ובניה "שומרון" (להלן : "הוועדה"), אלא שהאישור נעשה בניגוד ל4 החלטות של הוועדה וחוות דעת של יועציה המשפטיים, אשר קבעו שהתצ"ר אינו תואם את החלוקה על פי תוכנית ש/125.

2. העותר והמשיבים 3, 4-5, 6-7, 8-9 (שיקראו להלן ביחד: "המשיבים") הם בעלים משותפים בחלקה, כאשר לכל אחד מהם 1/4 מהחלקה.

3. המשיבה מס' 10 היא עורכת דין אשר מונתה על ידי בית המשפט המחוזי (כבוד השופט אלכס קיסרי) בפסק דין בה"פ 38124-01-10 (להלן "המרצת הפתיחה") מיום 30.1.11 להיות מנהלת זמנית של זכויות הצדדים בחלקה, לשם הכנת תשריט חלוקה, לאחר שבית המשפט הורה על פירוק השיתוף בחלקה.

4. המשיב מס' 11 הוא רשם המקרקעין.

5. בתגובה לבקשה שהוגשה מטעם מפ"י ורשם המקרקעין (שיקראו להלן ביחד: "מפ"י") טענה ב"כ מפ"י כי בהחלטה מיום 9.4.17 בהמרצת הפתיחה הורה בית המשפט (כבוד השופט קיסרי) למנהלת המיוחדת לפעול לרישום התצ"ר מבלי להידרש לאישורה של הוועדה המקומית (להלן "ההחלטה מיום 9.4.17") " לכאורה בניגוד להוראות חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן "חוק התו"ב") ואף אם לא בניגוד לו- ברי שבהחלט לא מכוחו", וכי לכאורה העתירה הוגשה נגד החלטה של מפ"י, אך בפועל בעתירתו מבקש העותר לתקוף את מהותה כמו גם את הוצאתה לפועל של ההחלטה מיום 9.4.17 , אשר ניתנה לפני למעלה משנה וחצי במעמד העותר עצמו , ולאחר שלא הוגש על ההחלטה הליך ערעור כלשהו (ב"כ מפ"י ציינה כי טרם קבלת ההחלטה הנ"ל התקיים דיון אליו צורפו גם המשיבים, שהביאו בפני בית המשפט את עמדתם הרגולטרית וכי ההחלטה ניתנה בהסכמת הצדדים לרבות העותר עצמו).

ב"כ מפ"י טענה כי העתירה נגועה בשיהוי כבד, לאור העובדה שההחלטה ניתנה כאמור ביום 9.4.17 בהסכמת העותר ובדיון בו נכח.

ב"כ מפ"י טענה כי לבית משפט זה אין סמכות עניינית לדון בעתירה, וכי אין למפ"י יריבות עם העותר מאחר ומדובר בסכסוך אזרחי בין העותר והמשיבים.

תחת הכותרת "עקרון החוקיות" טענה ב"כ מפ"י כי "בזהירות ראויה ומבלי לטעת מסמרות יצויין , כי הגם שמפ"י פעל עד כה לבצע את שהוטל עליו בגדר החלטת בית המשפט האזרחי בהליך הפירוק, יכול שניתנה במקרה דנן למפ"י, הוראה שיפוטית לפעול אף שאין לפעולה נשוא הוראת בית המשפט מקור סמכות כחוק (זולת החלטת בית המשפט עצמה) שמכוחו עשוי מפ"י לפעול ברגיל".

6. גם ב"כ הועדה טען בתגובתו לבקשה כי לאחר בחינת טענות העותר ברור לחלוטין כי הוא מבקש מבית משפט זה לשבת כערכאת ערעור על ההחלטה מיום 9.4.17, במסגרתה הורה בית המשפט למנהלת המיוחדת לפעול לרישום התצ"ר ללא חתימת הוועדה, לאחר שמפ"י הבהירו כי לא יתנגדו לבדיקת התצ"ר ורישומו ללא חתימת הוועדה , ככל שבית המשפט יורה להן לעשות כן , וכי ככל שהעותר ביקש להשיג על החלטה זו , היה עליו לפעול בהתאם לדין ולהגיש ערעור או בקשת רשות ערעור על ההחלטה, במועדים הקבועים בחוק.
כמו כן טען ב"כ הוועדה כי בית המשפט לעניינים מינהליים איננו הערכאה המתאימה, ועתירה מינהלית אינה הדרך, ועל כן יש לדחות את העתירה על הסף.

גם ב"כ הוועדה טען כי העתירה לוקה בשיהוי ניכר. החלטת בית המשפט ניתנה ביום 9.4.17. העותר לא השיג על ההחלטה בדרך הקבועה בחוק אלא פנה למפ"י במכתב מיום 23.1.18. תשובת מפ"י לעותר היא במכתב מיום 24.1.18 לפיו עמדת מפ"י הוצגה בבית המשפט עובר למתן ההחלטה מיום 9.4.18 ומפ"י מתכוונת לכבד החלטה זו. .מכתב זה הוא נשוא העתירה, שהוגשה רק ביום 3.7.18.

ב"כ הוועדה טען כי בעתירה לא מבוקש כל סעד המופנה אל הוועדה, לאחר שהיא לא היתה חלק בהליך בפני בית המשפט בהמרצת הפתיחה ולאחר שבית המשפט קבע בהחלטתו מיום 9.4.17 כי יש לרשום את תוכנית החלוקה ללא צורך בקבלת הסכמה ו/או חתימה של הוועדה.

8. ב"כ המשיב מס' 3, אברהם מרטינס (להלן: "מרטינס") טען בתגובתו כי יש לדחות את העתירה מחוסר סמכות עניינית , מאחר ולא ניתן להגיש עתירה מינהלית נגד מפ"י בשים לב לתוכנו של פריט 10 של התוספת הראשונה לחוק בתי משפט מינהליים, התשי"ס-2000. כמו כן טען כי העתירה לוקה בשיהוי כבד ויש לדחותה על הסף גם מטעם זה.

ב"כ מרטינס טען כי בעתירתו מבקש העותר לעשות מקצה שיפורים ולהחזיר לאחור את הליך פירוק השיתוף בחלקה, אותו יזם העותר עצמו עוד בחודש ינואר 2010, לאחר שנדרש לשלם למרטינס תשלומי איזון, בעקבות ההחלטה בדבר חלוקת החלקה. כן טען כי העותר חסום מלטעון כנגד ביצוע החלוקה באמצעות התצ"ר אשר בכוונת מפ"י לאשר בשל מעשה בי-דין וקיומן של החלטות חלוטות בהמרצת הפתיחה, לרבות ההחלטה מיום 9.4.17, אשר ניתנה בהסכמת הצדדים, לרבות העותר, במעמד מפ"י ובהסכמת הצדדים הרלבנטיים. העותר לא השיג ולא תקף את ההחלטה מיום 9.4.17 ולאי התקיפה 3 תוצאות – השתק, שיהוי והעדר ניקיון כפיים.

ב"כ מרטינס טען גם כי בית המשפט לעניינים מינהליים אינו הפורום הנאות לבירור טענות העותר שכן עיניינה של העתירה הוא תקיפת החלטה שיפוטית במסווה של תקיפת החלטה ביצועית של גוף מינהלי.

9. המנהלת המיוחדת ביקשה בתגובתה לפטור אותה מלהשיב לעתירה לגופה, בהיותה זרועו הארוכה של בית המשפט וכמי שפועלת מכוח הוראותיו, מכח סמכותו שלו. לטענתה, אין לה בפני עצמה כל מעמד, עמדה, סמכות או רשות להשיב בשם עצמה או מטעם בית המשפט בהמרצת הפתיחה , ממש כפי שלבימ"ש זה אין סמכות לפי חוק בתי משפט לעניינים מינהליים ליתן לה הוראות כלשהן.
10. בדיון בעתירה במעמד הצדדים ביום 25.11.18 טענו הצדדים רק בענין הטענות המקדמיות של המשיבים. העותר לא היה מיוצג, וטען באמצעות אשתו, גב' אופיר סגל (שאינה עו"ד, אך היטיבה לטעון).

11. לאחר שב"כ המשיבים חזרו על עיקר הטענות שנטענו בכתבי התשובה לעתירה, טענה הגב' סגל בשם העותר כי אין מדובר בערעור על החלטת כבוד השופט קיסרי מיום 9.4.17 אלא נגד מפ"י שאישר תצ"ר כתואם את תוכנית המתאר ש/125, בעוד שבפועל התצ"ר אינו תואם תוכנית זו. גב' סגל היפנתה לעמדתה של הוועדה וטענה כי בהחלטה מיום 9.4.17 לא הורה בית המשפט למפ"י שהתצ"ר תואם את התוכנית וגם לא הורה למפ"י להתעלם מהוראות הוועדה ולקבוע ההפיך ממה שנקבע בהחלטות הוועדה, כך שאין המדובר בערעור על החלטה זו, שלא כוללת את כל האלמנטים שקשורים בתוכן הביקורת של מפ"י ותוצאותיה.

באשר לסמכות העניינית טענה כי אין ספק כי העתירה עוסקת בענייני תכנון ובניה, כאשר התצ"ר של מפ"י נועד לשנות חלוקה תכנונית לפי תוכנית ש/125- שינוי שיכול להעשות רק במסגרת חוק התכנון והבניה.

באשר לשיהוי טענה כי מדובר בעתירה כנגד החלטת מפ"י, בה נכתב שמפ"י יערוך ביקורת של התצ"ר ובטרם סיימה ביקורת זו לא ניתן היה להגיש את העתירה.

12. המנהלת המיוחדת ציינה כי המרצת הפתיחה טרם הסתיימה וכי רישום התצ"ר בלשכת רישום המקרקעין מתעכב בשל העתירה.

13. ב"כ מרטינס טען כי העתירה נגועה בחוסר תום לב מצד העותר. הוא היפנה לשורה ארוכה של החלטות (142) שניתנו על ידי כבוד השופט קיסרי בהמרצת הפתיחה וטען כי העותר הוא שטען בפני בית המשפט כי תכנית ש/125 אינה חלה על החלקה וביקש לשנות את החלוקה שנקבעה שם, כי בית המשפט ניתח בהרחבה את המצב המשפטי ובסופו של יום הורה בהחלטה מיום 9.4.17 לרשום את התצ"ר כפי שהוא, כשהעותר נתן הסכמתו לכך.

ב"כ מרטינס טען כי מנין התקופה לבחינת טענת השיהוי הוא במועד החלטת בית המשפט מיום 9.4.17 ולא מיום השלמת התצ"ר. כמו כן היפנה לעובדה כי העותר כבר הגיש שתי בקשות רשות ערעור לבית המשפט העליון על החלטות בית המשפט בהמרצת הפתיחה , לרבות ההחלטה שקבעה את תשלומי האיזון, ואלה נדחו . עוד חזר על טענת הסמכות וטען כי לא ניתן להגיש עתירה מינהלית נגד מפ"י

14. לאחר הדיון הגיש העותר בקשה להגיש השלמת טיעונים ובהחלטה מיום 27.11.18 נעתרתי לבקשה, כאשר אף התרתי לב"כ המשיבים להגיש השלמת טיעונים לאחר קבלת טיעוני העותר.

בהשלמת הטיעון טען העותר כי העתירה אינה נגד החלטת כבוד השופט קיסרי והיא אינה נגועה בשיהוי. טענת העותר היא כי הסיבה בגינה הוגשה העתירה הינה "שתהיה התאמה בין חלקות הזכויות הרשומות במקרקעין לבין החלוקה התכנונית של המקרקעין. זוהי מטרת פירוק השיתוף שהגיש העותר וזוהי מטרת העתירה".

העותר גם טען כי אין בסיס לטענה כי הוא מושתק מלהעלות טענותיו וכי דוקא המשיבים הם שמושתקים מלטעון לגבי החלוקה , לאחר שבמשך השנים הם אלה שטענו כי יש לבצע חלוקה בהתאם לתכנית ש/215.

15. למרות שהמשיבים הגישו תגובות מפורטות להשלמת הטיעון, לא אחזור על הנאמר שם,מאחר ועיקר טענותיהם המקדמיות כבר נטענו בתגובתיהם ופורטו לעיל.

דיון

16. נוכח טענות הצדדים, אני סבורה כי אכן העתירה הוגשה בשיהוי ניכר וכי מטעם זה דינה להידחות.

להלן אביא את החלטת בית המשפט מיום 9.4.18 כלשונה :

"המנהלת המיוחדת הגישה בקשה למתן הוראות כמפורט בבקשה (מס' 97).עיקרה של הבקשה נוגע להמשך פעולת רישום חלוקת חלקה 61 בגוש 11372 , בלא צורך באישורה של הוועדה המקומית לתכנון ובניה שומרון.
בהודעת המדינה שהוגשה מטעמם של המרכז למיפוי ישראל ולשכת רישום המקרקעין נאמר (בסעיף 1 של ההודעה) כי למרכז למיפוי ישראל אין התנגדות למתן ההוראות המבוקשות בסייגים המפורטים בהודעה. ועוד נאמר (בסעיף 9 של ההודעה) כי רשם המקרקעין יכבד וירשום כל החלטה שתינתן בכפוף להמצאת האישורים הנדרשים על פי החוק, לרבות ואישורי מיסים ותשלומי חובה.
המשיב מס' 1 (העותר – הערה שלי – ב.ב) הגיש הודעה שממנה עולה שאין לו התנגדות לבקשה ומדברי ב"כ המשיב 2 בדיון היום עולה כי גם לו אין התנגדות לבקשה. משיבים 3-6 לא הגישו הודעה ולא התייצבו לדיון.

במצב דברים זה, אני נעתר לבקשה ומורה כמבוקש בסעיף 8 שלה בהסתייגות שצויינו בהודעת המדינה. היינו, שכל הפעולות כרוכות בתשלומי אגרה או תשלומי חובה אחרים, נותר הצורך בתשלומם כתנאי להמשך הפעולות".

17. אציין כי בסעיף 8 לבקשה התבקש בית המשפט להעתר לבקשה "כמפורט בכותרת", וליתן "צו המורה למנהל מפ"י ולרשם המקרקעין לבצע את כל הפעולות הנדרשות על מנת לפתוח תיק ביקורת תצ"ר להכין תיאור קרקע , הודעת רישום המופנית לרשם המקרקעין, ולרשום את חלוקת החלקה בפנקסי המקרקעין, ללא אישור הוועדה המקומית לחלוקה המתוארת בתצ"ר", כאשר במבוא התבקש צו המורה למפ"י "לפתוח תיק ביקורת לצרכי רישום, לבצע את ביקורת המדידות של התצ"ר המתוקן שאושר על ידי בית המשפט בהחלטתו מיום 15.1.17, ולערוך "תיאור כללי של הקרקע" ואת "הודעת הרישום" המופנית לרשם המקרקעין, בהתאם לתקנה 8 לתקנות המודדים התשכ"ה-1965 , והנחיות לפקידי המדידות המחוזיים סעיפים 35 ו- 106".

18. עוד אציין כי בהודעה שהוגשה על ידי המדינה בשם מפ"י ורשם המקרקעין פורטו הפעולות שיש לעשות לצרכי רישום התצ"ר. במכתבו של העותר למפ"י מיום 23.1.18 הוא טען כי התצ"ר אינו תואם תכנית תכנונית קיימת, ציין את עמדת הוועדה וביקש "לדעת האם מפ"י תאשר את התצ"ר לרישום חרף הוראות החוק והתקנות ועל אף החלטות וועדת התכנון והבניה".

19. במכתב התשובה נענה העותר כי "עמדת מפ"י הוצגה באופן ברור ומלא בתגובתו בהליך המשפטי המתנהל בביהמ"ש המחוזי בחיפה. כעת הגיעה תצ"ר לביקורת במפ"י, ובהתאם להחלטת בית המשפט הנכבד , שמיותר לציין כי מפ"י מתכוון לכבדה, ניתן לבקר התוכנית אף ללא אישור הוועדה...אם יש לך השגות בנוגע להחלטת בית המשפט, הינך כמובן זכאי לפנות לערכאות המתאימות".

20. נוכח האמור אני דוחה את טענת העותר לפיה רק לאחר אישור התצ"ר על פי מפ"י ניתן היה להגיש את העתירה. כל תפקידו של מפ"י התמצה בבדיקת התצ"ר ביחס למצב בשטח, ולצורך זה גם ביקר נציג מפ"י בשטח (ביקור שבעקבותיו פנה העותר למפ"י) מבלי שנדרש לבדוק האם התצ"ר תואם את הוראות התכנית או מבלי לדאוג לקבל את אישור הוועדה (שנועד לאשר כי התצ"ר תואם את התכנית).
21. לפיכך, ככל שהעותר ביקש להשיג על החלטת בית המשפט היה עליו לנקוט בהליך המתאים במועד המתאים ולא להמתין עד אישור מפ"י את התצ"ר, שנעשה על פי הנחיות בית המשפט ולכל המאוחר לאחר מכתב התשובה של מפ"י מיום 24.1.18 בו נאמר במפורש כי מפ"י תפעל בהתאם להחלטת בית המשפט.

במאמר מוסגר אציין כי העתירה הוגשה בשיהוי גם ככל שהיא נוגעת לתשובת מפ"י לעותר מיום 9.4.18.

22. לפיכך, אני קובעת כי העתירה הוגשה בשיהוי.

23. בנוסף, אני מסכימה עם טענת המשיבים כי יש בהגשת העתירה משום חוסר תום לב מובהק מצידו של העותר. העותר הוא זה שהגיש לבית המשפט עוד בשנת 2010 בקשה לפירוש השיתוף בחלקה, אך ממועד הגשת הבקשה, הוא פועל לסכל כל חלוקה מוצעת. באשר לחלוקה נשוא התצ"ר, הרי שהעותר נתן לה הסכמה מפורשת קודם למתן החלטתו של כבוד השופט קיסרי מיום 6.4.17, ואין זאת כי הסמכה זו היוותה בסיס להחלטת כבוד השופט קיסרי כפי שניתנה. התנגדות לרישום התכנית לאחר שהתברר לעותר כי יצטרך לשלם תשלומי איזון למרטינס בגין התכנית לה נתן הסכמתו עולה כדי חוסר תום לב מובהק (מה עוד שבקשת רשות ערעור על ההחלטה בדבר תשלומי איזון נדחתה על ידי בית המשפט העליון).

24. אני סבורה כי גם השלמת הטיעון, בה טוען העותר כי הוא דואג ל"שלטון החוק" ולקיומה של התאמה בחלוקת הזכויות מצביעה על חוסר תום לב של העותר, שהסכים לחלוקה כל עוד לא נדרש לשלם תשלומי איזון. (אציין כי טענת העותר לפיה לא נתן הסכמתו בפני כבוד השופט קיסרי מנוגדת לאמור בהחלטתו, כאמור לעיל).

25. די בהעדר תום לב זה כדי להביא לדחיית העתירה זו על הסף.

26. למותר לציין כי ההסכמה לרישום התצ"ר כפי שהוא, וללא חתימת הוועדה, יוצרת גם מניעות מלטעון כנגד ההחלטה שנתנה תוקף להסכמה.

27. אני מסכימה גם כי בית משפט לעניינים מינהליים אינו הפורום המתאים לדון בטענות העותר.

אמנם עסקינן בענייני "תכנון ובניה" כפי שטען העותר בהשלמת הטיעון אך אין בכך די כדי להקנות סמכות.

סעיף 5 ל חוק בתי משפט לענינים מינהליים, תש"ס-2000 קובע כי :

"בית משפט לענינים מינהליים ידון באלה –

עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה ולמעט עתירה שהסעד העיקרי המבוקש בה ענינו התקנת תקנות, לרבות ביטול תקנות, הכרזה על בטלותן או מתן צו להתקין תקנות (להלן – עתירה מינהלית);....".

וסעיף 10 לתוספת הראשונה קובע כי:

" תכנון ובניה – (א)  עניני תכנון ובניה לפי חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, למעט לפי פרק י': פיקוח, אכיפה ועונשין, ולפי חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה), התשע"ד-2014, ולמעט החלטות שענינן תכנית מיתאר ארצית או מחוזית והחלטות שר הפנים או שר האוצר".

סעיף 125 לחוק התכנון והבניה קובע כי :

"125. (א) בתוך שמונה חודשים מיום תחילת תוקפה של החלוקה החדשה, יגיש יושב ראש הועדה המקומית, שבתחומה אושרה תכנית החלוקה החדשה, למנהל כהגדרתו בפקודת המדידות (בסעיף זה - המנהל), תכנית לצורכי רישום התואמת את התכנית של החלוקה החדשה שאושרה; בתוך חודשיים מהיום שהועברה התכנית למנהל, יאשרה ככשרה לרישום בהתאם לפקודת המדידות וחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, אם מצא כי התכנית ראויה לרישום כאמור.
(ב) בתוך שמונה חודשים מהיום שאושרה תכנית ככשרה לרישום לפי סעיף קטן (א), יעביר יושב ראש הועדה המקומית ללשכת רישום המקרקעין הנוגעת בדבר את התכנית, וכן את העתק התכנית לחלוקה החדשה שאושרה על תשריטיה, כשהוא חתום על ידיו, ורשם המקרקעין ירשום את החלוקה בהתאם לתכנית בתוך חודשיים מהיום שהועברו אליו התכנית והעתק התכנית כאמור".
28. בענייננו – מפ"י הוא "המנהל כהגדרתו בפקודת המדידות" ותפקידו, נוכח ההחלטה מיום 9.4.17 לאשר כי התכנית לצרכי רישום (התצ"ר) תואמת את התכנית שאישר בית המשפט המחוזי, דהיינו עסקינן בנסיבות הענין כפעולה "טכנית" בלבד.

29. תפקידו של בית המשפט לעניינים מינהליים הינו לבחון סבירותן של החלטות וברי כי כאשר עסקינן בהחלטה טכנית של מפ"י יש לבחון את החלטתו של מי שהורה למפ"י כיצד עליו לפעול ואישר את התכנית שתפקידו של מפ"י לאשר מבחינה "טכנית" בלבד – דהיינו סבירות ו/או נכונות ההחלטה מיום 9.4.17 ובחינה זו של סבירות/נכונות ההחלטה אינה של בימ"ש זה אלא של בית המשפט העליון בערעור (או בקשת רשות ערעור לפי הענין) על ההחלטה – השגה שלא הוגשה.

30. יש לציין כי גם העותר אינו מציין בעתירה איזו "החלטה" של מפ"י הוא תוקף בעתירה ובחינת טענותיו מעלה מעבר לכל ספק כי עסקינן בתקיפת החלטת בית המשפט המחוזי מיום 9.4.17 בהמרצת הפתיחה.

31. מכל האמור אני דוחה את העתירה מפאת השיהוי בהגשתה, מאחר ובית משפט זה אינו "הפורום הנאות" ובשים לב לעובדה שהעתירה הוגשה בחוסר תום לב.

32. העותר ישלם לכל אחד מהמשיבים (משיבים 1 ו-11 ביחד, לוועדה, למנהלת המיוחדת ולמרטינס) הוצאות ושכר טירחת עו"ד בסכום של 5,000 ₪ ומע"מ.

ניתן היום, י"ח טבת תשע"ט, 26 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.