הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 72700-02-19

בפני
כבוד ה שופטת תמר שרון נתנאל

עותר

גאבר רז, ת"ז XXXXXX347
ע"י ב"כ עוה"ד רמי חלבי ו/או נסרין פחמאוי
ו/או אחלאם בטחיש

נגד

משיבים

1.משרד התחבורה והבטיחות בדרכים
2.משרד הרישוי מחוז חיפה
ע"י ב"כ עוה"ד נביל נח'לה ואח'
מפרקליטות מחוז חיפה

3.מילגם בע"מ ח.פ 510982325
ע"י ב"כ עוה"ד ליאור סלע , בתיה שרון ואח'

פסק דין

1. בעתירה שהוגשה בתיק זה מבוקש להורות למשיבים להנפיק לעותר רישיון נהיגה, בשל כך שהוא עבר את מבחן הנהיגה המעשית, לקבלת רישיון נהיגה ברכב משא קל, אותו ביצע ביום 6.1.2019 (להלן: "המבחן המעשי" או "המבחן").

אין חולק, כי לאחר שהעותר ביצע את המבחן ועוד באותו יום , הודיעה לו רשות הרישוי, במסרון שנשלח לטלפון הנייד שלו, שהוא עבר את המבחן המעשי בהצלחה והזמינה אותו לקבל את רישיון הנהיגה באחד מסניפי משרדי הרישוי (להלן: " ההחלטה הראשונה").

2. ארבעה ימים לאחר מכן פנה העותר לסניף משרד הרישוי, על מנת לקבל את רישיונו ולהפתעתו נאמר לו, על ידי פקידה במשרד, שהוא נכשל במבחן המעשי. לאחר בדיקה הודיעה לו הפקידה, כי הבוחן, מר יוסי שמילוביץ' (להלן: " הבוחן") אמנם קבע שהוא עבר את המבחן בהצלחה, אך לאחר מכן שינה את דעתו וקבע שהוא נכשל (להלן: " ההחלטה השנייה"), בטענה כי חלה טעות ברישום.

3. ביום 21.1.19, שלח העותר, באמצעות בא כוחו, מכתב אל משרד הרישוי, שר התחבורה והבוחן (להלן: "המכתב"), בו (בין היתר) תיאר את אשר אירע, טען שהתנהלות הבוחן ומשרד הרישוי לא הייתה כדין ודרש להנפיק לו רישיון נהיגה וכן לשלם לו פיצוי בסך 35,000 ₪ בגין נזקים, עגמת נפש ושכ"ט עורך דין. ב"כ העותר התרה, כי אם דרישותיו לא ייענו, הוא ינקוט בהליכים משפטיים נגד הבוחן ונגד משרד הרישוי. הרשות טוענת שהיא לא קיבלה את הפקס, אך טענתה זו אינה עולה בקנה אחד עם אישור על קבלת הפקס, שצורף לעתירה.

4. ביום 28.2.19, לאחר שדרישותיו לא נענו, הוגשה העתירה דנן, בה דרש העותר לבטל את ההחלטה השנייה ולהשיב את ההחלטה הראשונה על כנה. כן דרש פיצויים בסך 50,000 ₪. בתחילת הדיון שהתקיים בפניי ביום 14.5.19 חזר בו העותר מדרישת הפיצויים, בהליך זה.

טיעוני העותר

5. העותר טוען, כי ההחלטה, אשר שינתה את תוצאת המבחן מ"עבר" ל"נכשל", התקבלה שלא כדין, בחוסר סמכות, בחוסר סבירות ובחוסר תום לב וכי היא אף לא נומקה.

בעתירה ובתצהיר התומך בה, לא פורטו מהלך המבחן או גרסת העותר לאשר אירע. בטיעוני בא כוחו, בעל-פה, במהלך הדיון טען ב"כ העותר טענות שונות כלפי הבוחן, שאין מקום לפרטן ואציין רק את דבריו לפיהם העותר (ולא הבוחן) היה זה שבלם את הרכב, מאחר שאישה התפרצה לכביש וחסמה את נתיב הנסיעה (גרסה שהוכחשה בתצהיר נוסף שהוגש ע"י משיבה 3 בעקבות הדיון בעתירה). מאחר שטענות אלה לא נתמכו בתצהיר, לא ניתן להתייחס אליהן.

טיעוני המשיבים

6. בכתב התשובה שהוגש על ידי המשיבים 2-1 (להלן: "המשיב"), נטען, כי דין העתירה להידחות על הסף בשל אי מיצוי הליכים ושיהוי .

לעניין השיהוי נטען, כי העותר ידע על השינוי בתוצאה, לכל המאוחר ביום 10.1.19, עת פנה לקבל א ת רישיון הנהיגה, אך הוא הגיש את העתירה רק ביום 28.2.19, בחלוף למעלה מ- 45 ימים. לכן, כך נטען, יש לדחות את העתירה על הסף, מכוח תקנה 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2001 (להלן: "תקנות סדרי הדין").

משיבה 3 - חברת מילגם שירותים לעיר בע"מ (להלן: "מילגם"), טענה (בסעיפים 16 ו- 18 לכתב התשובה מטעמה), כי מורה הנהיגה של העותר, מר רוזי אוחנה , ידע על הטעות בזמן אמת ואף שוחח עם הבוחן ועם המפקח מטעם המשיבה וחזקה עליו שהוא עדכן, מיד, את העותר. לכן - כך נטען, העתירה הוגשה בשיהוי ובחוסר ניקיון כפיים.

7. לעניין אי מיצוי הליכים נטען, כי העותר לא הגיש ערר לרשות הרישוי, כפי הדרך שמתווה תקנה 206(ה) לתקנות התעבורה, על ידי הגשת ערר מקוון לרשות הרישוי וכי גם משום כך יש לסלק את העתירה על הסף.

עוד נטען, כי מאחר שהמערכת המקוונת יוצרה וסופקה על ידי חברת מוטורולה, היה על העותר לצרפה לעתירה.

אומר, כבר כעת, כי לא מצאתי כל צורך לצרף את חברת מוטורולה כצד לעתירה. הטענה בדבר כשל במערכת לא בוססה ולו לכאורה (נהפוך הוא) וממילא, בגדר עתירה מינהלית אין מקום לשמוע ראיות בעניין זה.

8. לגופה של העתירה נטען, כי מדובר בהחלטה מקצועית, המסורה לגוף המקצועי, שאין להתערב בה אלא אם התקבלה בחוסר סבירות קיצוני ובחריגה ממתחם הסבירות וכי לא כך הוא במקרה דנן.

לא נפל כל פגם בהחלטה לתקן את תוצאות המבחן וכי החלטה זו אינה חורגת ממתחם הסבירות, באופן המצדיק התערבותו של בית משפט זה. נטען כי מדובר היה בטעות טכנית, שתוקנה באופן מהיר. פירוט הטענות והגרסאות בעניין טענת הטעות, יובא בהמשך.

9. עוד נטען, כי יש להביא בחשבון גם את מהות העתירה, את העובדה שבליבת ההחלטה המינהלית מצויים נושאים של חיים ומוות.

10. בדיון בעתירה, שהתקיים בפניי ביום 14.5.19, התברר כי הסרטון של המבחן המעשי בוער. עוד התברר, כי המשיבים מסרו מספר גרסאות שונות ואף סותרות, באשר לתקלה שנפלה, לטענתם, ובגינה הודע לעותר שהוא עבר את המבחן בעוד שהוא נכשל בו.

המשיבים ביקשו להגיש תצהירים נוספים, אולם נוכח הסתירות המהותיות, לטעמי, בגרסאות המשיבים, סברתי כי אין עוד מקום שאשמע גרסאות והסברים נוספים ללא שיוצג בפניי הסרטון . בהחלטתי בסיום הדיון קבעתי, כי :

"מצאתי, ואף אמרתי לצדדים, כי לטעמי, נפלו שני פגמים בהתנהלות המשיבים. האחד, בנוגע לגרסה של הבלימה עצמה וסיבת הבלימה, והשני, בנוגע לסיבה שבגינה לא נרשמה הבלימה "על שמו" של העותר. בעיניי מדובר בפגמים מהותיים.
אינני סבורה שיש מקום לאפשר הגשת תצהירים נוספים או ראיות נוספות למעט הסרטון עצמו.
לפיכך, אני מורה למשיבים לבדוק שמא הסרטון עדיין קיים או ניתן לשחזרו.
המשיבים ימציאו, עד לא יאוחר מיום 22.5.19, הודעה אם הסרטון קיים או ניתן לשחזרו ואם ניתן לשחזרו – כמה זמן יידרש לשם כך.
ככל שהסרטון אינו קיים ולא ניתן לשחזרו, יינתן על ידי פסק דין בעתירה, לפי הטענות שנשמעו היום".

11. בהודעה שהגישו לאחר הדיון, הודיעו המשיבים, שלא ניתן לשחזר את הסרטון ו חרף החלטתי הנ"ל הגישה מילגם בקשה להגיש תצהירים נוספים - מטעם מר אלברט אגרונוב מנהל מקצועי בחברת מילגם (להלן: "מר אגרונוב") ומטעם הבוחן (להלן: " התצהירים הנוספים").

בהחלטתי מיום 23.5.19, שניתנה לאחר שעיינתי בתצהירים הנוספים הדיון , דחיתי את הבקשה להגשתם וקבעתי כי הנימוקים לכך יינתנו במסגרת פסק הדין שיינתן בעתירה.

דיון ומסקנות

12. בטרם אפנה לנסיבות הספציפיות של מקרה זה אציין, כי במסגרת הרפורמה בנוגע לביצוע בחינות מעשיות בנהיגה [שנעשתה בתיקון (מס' 14) תשע"ח-2018 לתקנות התעבורה], אשר נכנסו לתוקף ביום 15.07.2018, התקשר משרד התחבורה [על פי תקנה 206א(א) לתקנות התעבורה] עם מילגם, אשר מפעילה את מרכז הבחינות המעשיות בנהיגה, ובכלל זה גם את מערך הבוחנים, צילום המבחנים ו שמירת הסרטונים. הדיווח של הבוחנים, על שגיאות שנעשו ע"י התלמיד במהלך המבחן, מבוצע, באופן ממוחשב, באמצעות סימון השגיאות " טאבלט", המצוי ברשות כל בוחן, הכול - על פי תקנה 206 לתקנות, על סעיפי המשנה שלה.

מסלול הנהיגה נקבע מראש על ידי המערכת הממוחשבת ובסיום המבחן אמור הבוחן לסמן, בטופס הבחינה הממוחשב (באמצעות הטאבלט שברשותו), את הרכיבים בהם טעה הנבחן, על פי קטגוריות המצויות במחשב. המחשב קובע את התוצאה "עבר" או "נכשל", על פי הרכיבים שסומנו. חלק מהרכיבים הם רכיבי ניקוד וחלקם - הם רכיבים שכישלון בכל אחד מהם יביא, בהכרח, לכישלון במבחן.

התנהלות המשיבים

13. לטעמי, בנסיבות שנוצרו, היה על הרשות לזמן את העותר אליה, להראות לו את הסרטון ולאפשר לו להשמיע דבריו, בטרם תשנה את ההחלטה לפיה הוא עבר את המבחן בהצלחה, להחלטה לפיה הוא נכשל במבחן.

אמנם, זכות הטיעון בעניין זה איננה קבועה בחוק ולולא נסיבותיו המיוחדות של מקרה זה, לא היה על הרשות לשמוע את העותר . אולם אין מדובר במקרה שגרתי, אלא במקרה מיוחד, בו כבר הודעה לעותר החלטת הרשות לפיה הוא עבר את המבחן בהצלחה וזכאי לקבל רישיון נהיגה ולאחר מכן הרשות שינתה החלטה זו, לשלילה, ללא שמיעת העותר וללא שניתן על ידה הסבר עקבי וברור לשגגה, כביכול, שנפלה בהחלטה הראשונה.

14. אכן, העותר לא הגיש ערר, כפי שהיה עליו לעשות על פי תקנות התעבורה, אולם נוכח עמדת המשיבים וגרסתם לפיה המפקח צפה בסרטון ונוכח שלל הגרסאות שנשמעו מפי המשיבים, אין מקום לדחות את עתירה רק משום כך. מאותן סיבות גם לא מצאתי לנכון לדחות את העתירה על הסף, מחמת שיהוי בהגשתה.

בהקשר זה, יש לזכור כי על אף שלא הוגש ערר, ב"כ העותר פנה במכתב אל המשיבים כבר ביום 21.1.19, שעה שהסרטון טרם בוע ר, ובו השיג , למעשה, על החלטת הרשות ואף ציין שככל שההחלטה השנייה, אשר הפכה את תוצאת המבחן לא תשונה, הוא יפנה לערכאות. בנסיבות אלה ובמקרה מיוחד זה, בו הרשות הפכה הודעה על הצלחה להודעה על כישלון, היה על המשיבים לשמור את הסרטון, על מנת שניתן יהיה להציגו, בבוא העת, בבית המשפט ולכל הפחות - היה על המשיבים להודיע לעותר על כך שהסרטון יבוער ולציין את המועד בו ייעשה הדבר, על מנת לאפשר לעותר לכלכל את צעדיו בטרם יבוער הסרטון. ראו, בהשאלה: בג"ץ 3495/06 הרב יונה מצגר נ' היועץ המשפטי לממשלה ( 30.07.2007) וכן בג"ץ 7289/11 קרייזי וואו בולז בע"מ נ' שר התעשייה והמסחר ( 09.05.2013) ופסקי הדין הנזכרים שם, לעניין זכות הטיעון.

עם זאת אדגיש, כי החלטתי לקבל את העתירה איננה נשענת על השאלה אם היה על הרשות לשמוע את העו תר בטרם החליטה להפוך את החלטתה, בין היתר מאחר שטענה זו לא נטענה על ידי ב"כ העותר ולכן גם לא שמעתי טיעונים בנוגע לכך.

15. נימוקיי לקבלת העתירה, נשענים על הפגמים אשר נפלו בהליך אצל הרשות (ואצל מילגם) אשר, לטעמי, הם פגמים מהותיים וחמורים, עד שהם מצדיקים ביטול ההחלטה השנייה והחזרת ההחלטה הראשונה - לפיה העותר עבר בהצלחה את המבחן, על כנה.

נוכח הפגמים, אשר יפורטו להלן, אין מנוס מקביעה כי, בקבלת ההחלטה לשנות את תוצאה המבחן מ"עבר" ל"נכשל", פעלה הרשות באופן החורג מהסביר, במידה המצדיקה התערבות בהחלטתה. בנוסף, הרשות לא עמדה בחובת ההנמקה המוטלת עליה.

16. אין מחלוקת שהמשיב הודיע לעותר, סמוך לאחר המבחן, שהוא עבר את המבחן בהצלחה. לכן, ככל שהמשיבים היו סבורים כי נפלה טעות בקביעה זו, היה עליהם להקפיד ולברר אם אמנם נפלה טעות, לברר את מקור הטעות ולהסביר זאת לעותר.

לצערי, מתשובות המשיבים לעתירה נראה, כי הדבר לא נעשה באופן תקין - בהתנהלות מינהלית תקינה; תשובות המשיבים לעתירה רצופות טעויות וסתירות, מהותיות, הפוגמות בתקינות ההליך, באופן שלא ניתן לומר כי ההחלטה התקבלה כדין, ולא ניתן לקבוע כי היא התקבלה על בסיס עובדתי, שבורר על ידי הרשות, כל צרכו. לעניין חשיבות הבירור העובדתי, כתשתית לכל החלטה מינהלית, ראו פסקי הדין אליהם הפניתי בסעיף 14 לעיל.

17. אבהיר, כי לא ניתן לקבל את התצהירים הנוספים (ש משיבה 3 ביקשה להגיש) , בשל מספר טעמים; עיון בתצהירים מעלה, כי חלק ניכר מהאמור בהם מהווה עדויות שמיעה, שאינן קבילות; במסגרת התצהירים ה ובאו גרסאות חדשות, אשר לא רק שלא היה להן כל זכר בתצהירים הקודמים, אלא שהן סותרות את אשר נטען קודם לכן.

בנוסף, חרף הסתירות ושלל הגרסאות, בחרו המשיבים שלא להגיש תצהירים דווקא מטעם "דמויות המפתח" בפרשה - המפקח הירש - מפקח מערך מבחני נהיגה במחוז הצפון של משרד התחבורה (להלן: "המפקח הירש") והמפקח אוחיון – (להלן: "המפקח אוחיון"), הימנעות האומרת דרשני. כל זאת - כאשר הראייה הטובה ביותר, הוא הסרטון, בוערה על ידם, זאת - על אף שהרשות ידעה שהעותר אינו משלים עם ההחלטה השנייה ומתעתד לפנות לערכאות.

עם זאת אבהיר, כי אצביע, בפסק דין זה, על הגרסאות השונות אשר הובאו בתצהירים הנוספים, לא כראיה שניתן לקבלה ולסמוך עליה, אלא על מנת להמחיש את הבעייתיות שבהתנהלות המשיבים ואת הגרסאות הסותרות שהובאו על ידם.

18. אציין, כי ספק רב בעיניי אם התקנות מטילות על הרשות חובה אבסולוטית, לבער את הסרטון (כטענת משיבה 3), בתוך 30 ימים, בכל מקרה. אמנם, תקנות 206ב(ד) ו- 206ד(ב), נוקטות לשון "תבער", אולם נראה כי לשון זו מכוונת לאופן בו יש לנהוג בדרך כלל. אינני סבורה שיש בה כדי לשלול שיקול דעת של הרשות, שלא לבער את הסרטון במקרים מיוחדים, כגון המקרה דנן.

אוסיף כי, לטעמי, יש לקבוע הוראות בדבר שמירת הסרטון ככל שמוגש ערר, עד לתום המועד להגשת הערר או עתירה, בהתאם, וככל שהוגשה עתירה - לשמירתו עד למתן החלטה בה , או הוראות בדבר התראה בטרם ביעורו. אין לשמוע מכך, שעל בית המשפט לצפות, בהכרח, בסרטון, אולם אופציה כזו ראוי שתתקיים, למקרים בהם בית המשפט הדן בעתירה יסבור כי הדבר נחוץ.

19. אין להשלים עם מצב בו הרשות משנה את החלטתה באופן כה מהותי (מ"עבר ל-"נכשל") , ללא שנרשם תיעוד מדויק של מהלך העניינים וכאשר היא נדרשת להבהיר מעשיה ושיקוליה, היא מוסרת מספר גרסאות הסותרות, מהותית, זו את זו. כאמור - רשות מינהלית מחויבת בהקפדה על תיעוד נכון ומדויק, של פעולותיה ושל הבסיס העובדתי להחלטותיה. לא כך נעשה במקרה דנן.

20. על פי סעיפים 7 ו- 10 לתשובת המשיב, האדם היחיד שצפה בסרטון הוא המפקח הירש. אולם, חרף העובדה שמדובר בהחלטה המשנה החלטה קודמת שנמסרה לנבחן, לא נערך על ידו תיעוד של הצפייה ושל מה שהוא ראה בסרטון. יתירה מזו - חרף העובדה שהסרטון בוער (ללא יכולת מעשית לשחזרו) לא הוגש תצהיר מטעמו, אשר יפרט מה בדיוק ראה בסרטון.

חֶסֶר זה בולט במיוחד, נוכח שלל הגרסאות המתייחסות לאשר אירע במבחן ולכל אשר אירע לאחר מכן , כדלקמן:

21. בכתב התשובה, אשר נתמך בתצהירו של מר שחר פרטוק (להלן: "מר פרטוק"), שהוא מנהל אגף פיקוח ובקרה והמפקח הארצי על בתי ספר במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים, נטען, כי הבוחן סימן בטופס הבחינה הממוחשב (של העותר) טעות אחת בלבד של נבחן שעניינה אי שמירת רווח וכמו כן כתב הערה: "בלמתי למנוע תאונה עם רכב חונה לוקה בסדרי בטיחות", ללא שהוא רשם "חיווי מתאים" בטופס הבחינה הממוחשב, מסוג של GO/NO GO, כלומר - "משגים שאינם מאפשרים קבלת רישיון נהיגה".

לפי המתואר בתשובת המשיב, עוד ביום המבחן, בשעה 12:30, נשלחה הודעת דוא"ל מטעם מילגם, אל המפקח הירש, ובה התבקש תיקון תוצא ת הבחינה עקב הזנה לא נכונה. נכתב בה, כי היה רישום לא נכון בתוצאות הבחינה וכי הנבחן (העותר) צריך לקבל תוצאה נכשל מאחר ש" הבוחן בלם את התלמיד שלא יפגע ברכב".

22. עד כאן, לכאורה, הכול תקין. אולם, ניסיון לברר מדוע וכיצד בוצעה "הזנה לא נכונה" במחשב, מעלה גרסאות שונות, שאינן מתיישבות זו עם זו ואשר סותרות את חזקת תקינות המעשה המינהלי ואינן מאפשרות לקבוע, שההחלטה השנייה אכן התקבלה על פי בסיס עובדתי ראוי ונכון.

23. עיון בטיעוני המשיבים, אשר נתמכו בתצהירים מעלה שלושה הסברים שונים באשר לשינוי בתוצאות המבחן, כדלקמן:

א. ההסבר המצוי בסעיף 6 לכתב התשובה מטעם המשיב (הנתמך, כאמור, בתצהירו של מר פרטוק), "לא נרשם החיווי המתאים בטופס הבחינה הממוחשב, שהרי במקום ללחוץ על רכיב GO/NO GO (משגים שאינם מאפשרים מתן רישיון נהיגה) הוזן רכיב אחר מסוג רכיב ניקוד".

ב. ההסבר שנמסר בהודעת הבוחן, שנמסרה על ידו למשרד התחבורה, ביום 6.1.19, לאחר שמשרד התחבורה פנה אליו בעניין זה, נכתב: "לבוחן לא נלחץ האופציה של משגים שאינם מאפשרים בטאבלט וכתוצאה מכך התלמיד קיבל רישיון. יש לשנות את התוצאה לנכשל מכיוון שהתלמיד נבלם ".

ג. ההסבר המצוי בתשובת מילגם לעתירה (סעיף 15), לפיו כאשר הבוחן ביקש לסמן במערכת (באמצעות הטאבלט) שהוא התערב לשם מניעת תאונה " בשל תקלה טכנית במערכת [הבוחן] נפלט ממנה בפתאומיות בטרם עלה בידו לסמן סימון זה ".

24. גם באשר לכשל של העותר במבחן, היינו - הסיבה בגינה בלם בוחן את העותר, כנטען, הובאו בפניי גרסאות סותרות;

א. המורה של העותר, מר עילבוני, קיבל, ביום 21.1.19, הודעת ווטסאפ ממר אגרונוב (סומנה ע/2), בה נכתב: "הבוחן בלם את התלמיד ע"מ לא לפגוע ברכב מלפנים. וסדרי תנועה לקויים ביותר".

בצילום מסך הטאבלט, המתייחס לעותר (סומן ע/1) סומנה על ידי הבוחן קטגוריה של "שמירה על רווח מלפנים, מאחור ומצדי הרכב" ובפרטי הכשל הנמצא תחת קטגוריה זו כתב הבוחן: "בלמתי למנוע תאונה עם רכב חונה. לוקה בסדרי תנועה".

25. במהלך הדיון הערתי, כי שתי הגרסאות אינן מתיישבות זו עם זו, שהרי רכב חונה מצוי בצד הדרך, ולא "מלפנים".

בתגובה לכך, הוגשו שני התצהירים הנוספים, אשר מילגם ביקשה לצרף בעקבות הדיון. בתצהירו של הבוחן נכתב, תוך ניסיון "לשלב" בין שתי הגרסאות: "במהלך המבחן התערבתי לשם מניעת תאונה וביצעתי בלימה יזומה, וזאת שעה שהעותר התקרב לרכב חונה שבלט לכביש".

גם מטעם מר אגרונוב הוגש תצהיר לאחר הדיון, בו הסביר מר אגרונוב, כי הודעתו למורה, לפיה הבוחן בלם את העותר על מנת לא לפגוע ברכב מלפנים... נבעה מ" חיבור" של שני משפטים המופיעים המערכת: 'שמירת רווח מהצד ומלפנים' ו'בלמתי למנוע תאונה עם רכב חונה לוקה בסדרי תנועה'".

26. קשה לקבל "גרסאות משולבות" אלה, שנעשו בדיעבד, רק לאחר הדיון בעתיר ה, מה גם שלא ברור מדוע הדברים לא נכתבו, בבירור ובמדויק, כבר בטופס הדיווח על המבחן ו בעיקר - מדוע הם לא נמסרו, כגרסה ראשונה מטעם המשיבים.

מתי הודע לעותר על השינוי בתוצאה

27. שאלה זו היא, לכאורה, שאלה שולית, שכן היא איננה נוגעת ללב הכשלים בהתנהלות הרשות, אולם היא מצביעה על חוסר יסודיות ועל חוסר דיוק בבדיקת העובדות והפרטים. סתירות מצויות גם כאשר מדובר, לכאורה, בנושא פשוט כמו למי הודיעו המשיבים, על ההחלטה להפוך את תוצאת המבחן ומתי ;

מילגם טענה שהיא הודיעה, עוד ביום המבחן, למורה של העותר, בשם רוזי אחנה, אולם לאחר שהעותר הגיש תצהיר מטעם מורה הנהיגה שלו, אשר שמו הוא ג'לאל עילבוני (ולא רוזי אוחנה), המכחיש את גרסתה של מילגם וטוען, כי על שינוי תוצאת המבחן נודע לו, לראשונה, מהעותר, ארבעה ימים לאחר המבחן, אישרה מילגם, בתצהיר מטעם מר אגרונוב (אחד מהתצהירים הנוספים) כי שמו של המורה הוא עילבוני (אם כי צוין שבמערכת הוזן השם ג'יריס עילבוני - ולא ג'ילאל) והסבירה, שמר רוזי אוחנה הוא מנהל בית הספר לנהיגה וכן המורה של התלמיד השני.

גרסתו של המורה עילבוני, בתצהיר שהוגש טרם הדיון, עולה בקנה אחד עם גרסתו של העותר ואף מכלל החומר, לרבות התצהירים שהגישה משיבה 3 בעקבות הדיון, עולה כי גרסתו של העותר היא הנכונה וכי הוא וכן מורה הנהיגה עילבוני, לא קיבלו הודעה באותו יום וכי הם ידעו על ההחלטה השנ ייה רק בעקבות סירוב הרשות לתת בידי העותר רישיון נהיגה.

מדוע נבדק הסרטון

28. גם בנוגע לסיבה שהביאה את המשיבים לבדוק את הסרטון נמסרו מספר גרסאות, המצביעות, גם בעניין זה, על חוסר דיוק בבחינת העובדות והפרטים;

מר אגרונוב אמר, בדבריו בפניי, שהסיבה לבדיקת הסרטון היתה פנייה של הנבחן השני לרשות, לאחר שהודע לו שהוא נכשל במבחן בגין בלימה. ראוי לציין, כבר כאן, כי גרסה זו סותרת את הגרסה האחרונה של המשיבים, לפיה הנבחן השני כלל לא נכשל בגין בלימה, אלא בגין צבירת ניקוד.

לדברי מר אגרונוב, לאחר שהנבחן השני קיבל הודעה שהוא נכשל בגלל בלימה, הוא פנה למורה שלו, שהוא מר רוזי אוחנה (כאמור - מנהל בית הספר לנהיגה ) ואמר לו שהבלימה הייתה אצל הנבחן האחר, כלומר - אצל העותר . בעקבות כך הגיע מר אוחנה למשרדי מילגם בחיפה, והמפקח אוחיון, שהיה שם במקרה שאל את הבוחן אם יכול להיות שהוא טעה. הבוחן השיב שייתכן שהוא טעה , ולכן הם פנו לפיקוח, ראו את הסרטון והגיעו למסקנה שהייתה טעות.

בתצהירו של מר אגרונוב, שנעשה בעקבות הדיון, נכתב שעדותו בפניי הושתתה על מידע מוטעה שהוא קיבל בשיחה בעל פה עם המפקח אוחיון, שהתקיימה סמוך למועד הדיון. נאמר בו, כי ייתכן שמקור טעותו של המפקח אוחיון הוא בעובדה, שכחודש לאחר המבחן, ביצע התלמיד השני מבחן נוסף, אותו הוא עבר ו המפקח אוחיון סבר בטעות שהתלמיד השני עבר את המבחן שבוצע לו לאחר העותר, במועד בו נבחן העותר.

תצהיר מהמפקח אוחיון לא הוגש .

29. העובדה שהנבחן השני נכשל גם הוא, בבחינה (לפי הגירסה החדשה של המשיבים), ושלא חל שינוי בטופס הבחינה שלו, איננה מאיינת את החשש שמא, מאחר שהבוחן מילא את הדיווח על שני המבחנים יחדיו, רק לאחר ששב למשרד, חלה אצלו טעות. נוכח שלל הטעויות והגרסאות, אין מדובר בחשש בעלמא. למעשה – הבוחן עצמו (כך לפי גרסתו של מר אגרונוב בדיון בפניי ) סבר שייתכן שהוא טעה.

על מנת למנוע חשש לטעויות, ראוי שהבוחן ימלא את הדיווח על מבחן של תלמיד-נבחן, מיד בתום המבחן של אותו תלמיד ולפני שהוא בוחן תלמיד אחר .

גרסאות חדשות מטעם המשיבים

30. ואם לא די בגרסאות השונות הנ"ל, מצאתי בתצהירים הנוספים גרסאות חדשות, מהותיות ומפתיעות; בסעיף 16 לתצהירו של הבוחן ( אחד משני התצהירים הנוספים), נמצאת גרסה חדשה, לפיה הוא נכח בשיחה בין מר אוחנה לבין המפקח אוחיון , בה אמר מר אוחנה למפקח אוחיון, כי העותר סיפר לו שהוא נבלם על ידי הבוחן ותמה על כך שהוא עבר את המבחן. לדבריו, מר אוחנה א מר, באותה שיחה לה הוא היה עד, שיש להניח שהייתה "הצרחה" בין העותר לנבחן השני.

מעבר לכך שהדברים הנ"ל הם עדות שמיעה, במובהק, ואיש מהמשיבים לא הגיש תצהירים מטעם מר אוחנה או מטעם המפקח אוחיון, יש לתמוה על כך שגרסה זו - לפיה העותר הודה שהבוחן בלם אותו - לא נטענה קודם לכן על ידי מי מהמשיבים.

31. בהמשך תצהירו אמר הבוחן, כי במקרה זה כלל לא הייתה "הצרחה", שכן גם התלמיד השני לא עבר את המבחן וכי רק בשמעו את דברי מר אוחנה, הוא הבין כי נפלה טעות וכי המערכת לא קלטה את "תבחין הבלימה", כפי שציין בטופס שהעביר למשרד התחבורה. זאת - בניגוד לגרסה הקודמת לפיה הנבחן השני בא בטענות שהוא נכשל בגין בלימה ואז התבררה הטעות.

חזקת התקינות המינהלית

32 ריבוי הטעויות, הגרסאות וההסברים, ביעור הסרטון ואי הגשת תצהיר מטעם המפקח הירש - היחיד שצפה בסרטון (ומטעם המפקח אוחיון) אינם מאפשרים קביעה כי מעשה הרשות נעשה כדין. חזקת התקינות של המעשה המינהלי נסתרה והרשות לא עמדה בנטל המוטל עליה, להוכיח כי ההחלטה השנייה התקבלה כדין וכי היא הושתתה על בירור מלא של אשר אירע ועל בסיס עובדתי נכון.

לא נעלמה מעיני ההלכה לפיה החלטות רשות מנהלית אינן צריכות להתקבל על פי רף ההוכחה הנוהג במשפט הפלילי, אלא על פי רף הוכחה נמוך מכך, אשר אף אינו זהה לזה הנדרש בהליך אזרחי. ראו, בעניין זה, דברי כבוד השופט זמיר בבג"צ 987/94, יורונט קווי זהב (1992) בע"מ נ' שרת התקשורת, הגב' שולמית אלוני, פ"ד מח (5) 412 (16.11.1994), שם הובהר, כי מבחן הראייה המינהלית הוא "מבחן גמיש", אשר "מאפשר לרשות המינהלית לקחת בחשבון גם ראיות שאינן קבילות בבית-משפט, כגון עדות שמיעה". מדובר "במבחן של סבירות: הרשות המינהלית רשאית לסמוך על נתונים הנוגעים לענין שאדם סביר (ואולי נכון יותר לומר: רשות סבירה) היה סומך עליהם לצורך קבלת החלטה בענין העומד על הפרק." (ההדגשה אינה במקור). כן נספק, כי "... כאשר ההחלטה המנהלית עלולה לפגוע בזכויות אדם, מקבלים המבחנים השלישי (מבחן אמינות הנתונים) והרביעי (מבחן הראיות המהותיות) גוון נוקשה יותר, ועל הרשות המנהלית להציג תשתית ראייתית מוצקה ומשכנעת יותר. כך נקבע בעניין יורונט כי: 'מידת הסבירות מחייבת כי המשקל של הנתונים שלפני הרשות יהיה כבד יותר ככל שההחלטה המנהלית מורכבת יותר או פגיעתה קשה יותר. פגיעה קשה במיוחד בזכות יסוד צריכה להתבסס על נתונים מהימנים ומשכנעים במיוחד'" - ברע"א 8000/07 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני [פורסם בנבו] (2.5.2012), אולם, במקרה דנן לא שוכנעתי בדבר הבסיס העובדתי על פיו התקבלה החלטה השנייה.

אבהיר, כי אינני חושדת במשיבים, או במי מהם, כי מסרו, במכוון, גרסאות בלתי נכונות. אולם מכל אשר הובא בפניי ברור כי קיים ליקוי ברישומים וכן קיימים ליקויים מהותיים בבירור העובדות ובמסירת עובדות בדוקות, סדורות ומדויקות.

33. בנסיבות אלה ובהעדר הסרטון, ניתן היה , לכל הפחות, לצפות שה משיבים יגישו תצהיר מטעם המפקח הירש שהוא, כאמור, היחיד אשר צפה בסרטון. בהעדר תצהיר כזה, לא ניתן לקבוע, כי ההחלטה השנייה של הרשות התבססה על נתונים עובדתיים נכונים.

34. ערה אני למשמעות של ביטול ההחלטה השנייה והשבת ההחלטה הראשונה על כנה; מתן רישיון נהיגה בידי מי שאינו כשיר לנהיגה אכן עלול להעמיד בסכנה את חיי הציבור, בריאותו ושלומו.

אולם, לא שוכנעתי כי העותר אינו כשיר לנהיגה, כפי שקבעה ההחלטה הראשונה. בנסיבות המתוארות לעיל, משהתערער הבסיס לקבלת ההחלטה השניי ה, יש להורות על ביטולה ועל השבת ההחלטה הראשונה על כנה.

35. לפני סיום אציין, כי שמעתי בשמחה, מפי מר אשכנזי, כי לפני כחודש חל שינוי בנגישות התלמידים למידע, באמצעות קישור הנמצא באתר משרד התחבורה. כיום, כל תלמיד שרוצה להגיש ערר יכול להיכנס לאתר התלמידים, להגיש בקשה מקוונת לצפייה בסרטון . בתשובה מקבל התלמיד מסרון לפיו הסרטון מוכן עבורו לצפייה בסניף, וניתנת לו שהות בת 7 ימי עסקים לצפות בו ולהגיש ערר. הגשת הערר מחויבת בצפייה בסרטון, עליו על התלמיד לסמן, ספציפית, על מה הוא עורר ולפרט טענותיו. תשובה לערר נשלחת לתלמיד ולמורה, באופן מקוון.

יש לקוות כי שיפור זה של המערכת יביא לייעול ההליך ולדיוקו.

36. התוצאה היא, שאני מקבלת את העתירה ומורה על ביטול ההחלטה השנייה ועל השבת ההחלטה הראשונה על כנה.

המשיבים ישלמו לעותר, ביחד ולחוד, הוצאות העתירה בסך 10,000 ₪.

ההוצאות ישולמו תוך 30 ימים ממתן פסק דין זה, שאם לא כן יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק, מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, א' סיוון תשע"ט, 04 יוני 2019, בהעדר הצדדים.