הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 72271-01-18

בפני
כב' השופט אברהם אליקים, סגן נשיא

עותרת

עירית טמרה

נגד

משיבים

  1. משרד הבינוי והשיכון
  2. שר הבינוי והשיכון
  3. הוועדה הארצית לתכנון ובנייה של מתחמים מועדפים לדיור מנהל התכנון/משרד האוצר

החלטה

בפניי בקשה להעברת הדיון בעתירה לבית משפט הגבוה לצדק וזאת לפי סעיף 6 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, תש"ס-2000 (להלן – החוק) ותקנה 21 לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) תשס"א-2000.
בבקשתה מפנה העותרת לפסקה 10לתוספת הראשונה וטוענת כי לפי סעיפים אלה הגדרת סמכויותיו של בית המשפט לעניינים מנהליים במכלול הנושאים שבהם עוסק החוק, לרבות ענייני תכנון ובניה, מבטאת את תפיסת המחוקק לפיה נשמרת לבית המשפט הגבוה לצדק הסמכות לדון בענייני תכנון עקרוניים ורחבי היקף כגון תכניות מתאר ארציות או מחוזיות, כאשר על בסיס אותה תפיסה, הוחרגו מסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים גם החלטות של בעלי התפקידים הבכירים ביותר במינהל הציבורי.
בהקשר זה טוענת העותרת כי העתירה דנן הינה בעלת חשיבות, רגישות ודחיפות מיוחדת נוכח חשיבותה והיקפה, משמדובר על תכנית המיועדת לאפשר בניית 5,300 יחידות דיור נוסף לשטחי מסחר, תעסוקה ומבני ציבור וכן מתן היתרי בניה ל-1,200 יחידות דיור בתכנית שכבר אושרה. בנוסף, הדגישה כי התכנית מקודמת ומטופלת בותמ"ל, אשר לשיטתה הוא בעל מעמד של מועצה ארצית לתכנון ובניה ואולי אף מעליה.
לטענתה התכנית נשוא העתירה, תמ"ל/1070 היא ממשיכתה של תמ"ל 1028שהתבררה בשתי עתירות מינהליות הממתינות להכרעת בית המשפט העליון במסגרת עע"מ 6292/17. עוד טענה כי העתירה חושפת התערבות אסורה של הדרג הפוליטי בהחלטות מקצועיות של מוסד התכנון המוסמך ו כי העתירה עוסקת בחוק חדש שסוגייתו טרם נדונה בבית משפט, כי מדובר בעתירה דחופה כיוון שתוקפו של החוק מסתיים עוד חודשים ספורים וכן כי העניין נדון בעבר ב-3 עתירות קודמות ללא הכרעות מהותיות ולעותרת נראה כי הדיון בבג"ץ הוא הדרך היחידה להגיע להכרעה עניינית ומהותית במיוחד שמדובר בהליך תכנוני רחב היקף שכרוכים בו אינטרסים ציבוריים מהמעלה הראשונה.
המשיבים מתנגדים לבקשה, לשיטתם השימוש בסעיף 6 לחוק הינו חריג ויש להגבילו למקרים מצומצמים ומובהקים שבהם החשיבות, הרגישות או הדחיפות מצדיקים זאת. בעוד שסעיף 1 לחוק נועד להסמיך באופן הדרגתי את בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים לדון בעניינים מנהליים הנדונים בבית משפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, בנוסף הפנו לספרה של פרופ' ברק ארז, משפט מנהלי – משפט מינהלי דיוני, כדך ד' עמודים 233-234 התומך בגישה זו.
עוד טענה כי בתי המשפט המנהליים ברחבי הארץ דנו כבר במספר הליכים בנוגע לתוכניות הותמ"ל ועצם העובדה שמדובר בחוק חדש אינה מצדיקה את העברת הדיון לבית המשפט העליון בשיטת המשפט המנהלי הנוהגת במדינה מאז שנת 2000. אין גם הצדקה להעברת הדיון גם בשל הטענות להתערבות אסורה של הדרג הפוליטי וסוגיית הדחיפות.
בתגובת העותרת לתגובת המשיבים, טענה העותרת כי המשיבים לא התייחס ו בתגובת ם לכל נימוקיה ו לא הייתה התייחסות למשקל הכולל של הנימוקים. לטענתה בשלוש העתירות הקודמות אשר נידונו בבית משפט זה, ניתנו רק פתרונות פרוצדוראליים ולא פתרון מהותי למחלוקות וכי בעתירה מעורב שר הבינוי והשיכון כאשר שאלת מעורבותו של דרג פוליטי בהליך תכנוני המצוי בדין בפני מוסד תכנון מוסמך, הינה לשיטתה שאלה נכבדה ועקרונית . ולבסוף טענה כי המחלוקת בין עמדת משרד השיכון לבין הותמ"ל , הינה מחלוקת בין שני גופים מדינתיים, שמצריכה בהתאם להנחיות היועץ המשפטי, את התערבות היועץ המשפטי לממשלה באמצעות מחלקת ייעוץ וחקיקה בפרקליטות המדינה.
דיון
בחנתי את נימוקי העתירה ונימוקי הבקשה ומבלי שגיבשתי עמדה לגופו של עניין לא מצאתי הצדקה להעביר הדיון לבית המשפט הגבוה לצדק כעראה ראשונה.

לפני יותר מעשור התגברה המגמה של העברת נושאים הנידונים בבג"ץ לבית המשפט המחוזי היושב כבית משפט לעניינים מנהליים, ממגמה זאת ניתן להתרשם גם מסעיף 1 לחוק.

בענייננו, חרף העובדה כי לפי החוק הסמכות לדון בעניין נתונה לבית משפט זה, מבקשת העותרת לפי סעיף 6 לחוק להעביר את הדיון לבית המשפט הגבוה לצדק וזאת בעיקר בשל חשיבות, רגישות ודחיפות נושא העתירה אשר לשיטתה קיימים במקרה זה.
טרם דיון בבקשתה, אצטט ראשית את סעיף 6 לחוק הרלוונטי לענייננו:
"מצא בית משפט לענינים מינהליים, לבקשת בעל דין, היועץ המשפטי לממשלה, או מיוזמתו, כי עתירה מינהלית שבפניו מעלה ענין בעל חשיבות, רגישות או דחיפות מיוחדת, רשאי הוא, לאחר שקיבל את תגובת בעלי הדין, להורות על העברת הדיון בעתירה לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק".

סעיף זה, מאפשר העברת עתירות מינהליות לבית המשפט הגבוה לצדק. השימוש בסעיף זה נועד למקרים חריגים ויוצאי דופן ולטעמי אין זה המקרה, גם אם מדובר בשאלות חשובות שטרם הוכרעו.
העותרת טוענת כי מדובר בפרויקט גדול בעל השלכה נרחבת אשר מקודם על ידי הותמ"ל ועל כן יש להעביר הדיון לבית משפט העליון, אולם פרויקטים דומים ואף גדולים יותר אשר מקודמים על ידי הותמ"ל נדונים ברחבי הארץ בבתי המשפט לעניינים מנהליים, כפי שאף טוענת העותרת עצמה, ולא מצאתי בעובדה שמדובר בחוק חדש כדי להצדיק את העברת הדיון מבית משפט זה. כמו כן, גם נוכח טענותיה הנוספות ש ל העותרת שבניהן דחיפות העניין, ניגוד העניינים של השר ועצם צירופו לעתירה אין בהן כדי להוות סיבה , אף בהצטברותן, להעברת הדיון לבית המשפט הגבוה לצדק וזאת נוכח העובדה כי אף בעניינים שכאלה בית משפט זה הוא המוסמך לדון.
בנוסף, אפנה לעע"ם 3518/02 רג'בי נ' יושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים (27.11.2002) , שם קבע הנשיא (כתוארו אז) אהרון ברק כי גם "במקרים שהטענה בהם הינה כללית כנגד מדיניות רשויות התכנון במקום, המקום הנאות להעלותה הוא בבית-המשפט לעניינים מינהליים" (שם, בעמ' 220). נראה כי מסקנה זו גם עולה בקנה אחד עם תכליתו של חוק בתי משפט לעניינים מינהליים לרכז תחת קורת גג אחת את הדיון בענייני תכנון ובנייה לרבות דיון בטענות שעניינן שיקול הדעת בהפעלת סמכויות אכיפה בעניינים אלו.
לאור האמור לעיל אני דוחה הבקשה. הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון בסופו של ההליך.

6. אני קובע העתירה לדיון ליום 1.5.18 בשעה 10:00.

המשיבים יגישו כתב תגובה עד יום 8.4.18.

הצדדים יהיו ערוכים לטעון לגופו של עניין בדיון.

ניתנה היום, ג' אדר תשע"ח, 18 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.