הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 64756-01-17

בפני
כב' השופט אברהם אליקים, סגן נשיא

עותרת

עירית טמרה
ע"י ב"כ עו"ד מ. זידאני

נגד

משיבים

1.משרד הבינוי והשיכון
2.הועדה הארצית לתכנון ולבניה של מתחמים מועדפים לדיון מינהל התכנון/משרד האוצר
ע"י פרקליטות מחוז חיפה (אזרחי)

פסק דין

מבוא
האם ניתן לכפות על הותמ"ל מוסד תכנון ארצי לקיים תכנית בניגוד לדעתו ומבלי שקוימו תנאים שקבע ולמרות שבכוונתו לבחון תכנית חדשה עדכנית באותו נושא במועד קרוב, זו השאלה העיקרית העומדת לדיון.

משיב 1, משרד הבינוי והשיכון ( להלן-משרד הבינוי והשיכון) ערך והגיש למשיבה 2, הוועדה הארצית לתכנון ובניה של מתחמים מועדפים ( להלן-הותמ"ל) תכנית תמ"ל/1028 טמרה דרום (להלן-התכנית) .
הותמ"ל החליטה על הפקדת התכנית בכפוף לקיום תנאים שונים בדבר תכניות ותשריט מתוקנים אותם היה על המשרד הבינוי והשיכון להגיש תוך 90 יום.

בחלוף המועד שנקצב לתיקון שגם הוארך פעם אחת ומאחר ולא תוקנו התוכנית והתשריט פנתה הותמ"ל למשרד הבינוי והשיכון ושאלה האם בכוונתו לבקש ארכה או להגיש את המסמכים ומשפנייתה לא נענתה החליטה על סגירת התכנית.

העותרת, עיריית טמרה שלא השלימה עם סגירת התכנית, הגישה ביום 29.1.2017 עתירה מנהלית ובה ביקשה להורות למשרד הבינוי והשיכון להעביר לותמ"ל את המסמכים המבוקשים ולהורות על ביטול ההחלטה על סגירת התוכנית.
לחלופין, ביקשה כי ככל שמשרד הבינוי והשיכון לא יעביר את התוכנית והנספחים המתוקנים להורות לותמ"ל לבצע את התיקונים בעצמו.

סמוך לאחר הגשת העתירה נעתרתי לבקשה לתיקונה . כחודש לאחר מכן ביקשה העותרת צו ביניים וסמוך לפני מועד הדיון בבקשה הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו יישמר המצב הקיים ולא יינקטו הליכים תכנוניים, העתירה נקבעה ליום 2.4.2017.

סמוך לפני הדיון הגיעו הצדדים שוב להסדר דיוני וביקשו דחיית הדיון שנדחה כמבוקש ליום 14.5.2017. סמוך לפני אותו דיון, ביקשה העותרת לחקור את המצהירה מטעם המשיבים ובדיון שהתקיים באותו יום הוחלט שבמקום חקירת המצהירה תפנה העותרת בבקשה לפרטים נוספים והדיון לגופו של עניין נדחה ליום 2.7.2017.

בדיון, העותרת בחרה שלא להציג את הפרטים הנוספים שקבלה וגם לא לבקש בקשה כל שהיא בעקבות אותם פרטים כך שבסופו של יום קוים דיון לגופו של עניין לפי כתב הטענות שהוגש עובר לבקשות השונות שהגישה העותרת.

בדיון ב"כ העותרת האריך בטיעוניו למרות שכל הנתונים אמורים היו להיות מוצגים בפניי במסגרת העתירה, העתירה המתוקנת ועיקרי הטעון ולכן בשלב מסוים לאחר טיעון ארוך הוריתי על סיום טיעוניו.
עוד אוסיף כי הבהרתי בפתח הדיון כי אתיר לעותרת לתקן עתירתה בשנית , תיקון שיחייב דחיית הדיון. ב"כ העותרת שהתלבט בין האפשרויות השונות בחר שלא לתקן העתירה בשנית ולטעון כאמור, חלק מטיעוניו היו טיעונים חדשים המהווים הרחבת החזית לה התנגד ב"כ המשיבים.

ההליכים התכנוניים
-ביום 18.5.2016 פורסם בהתאם לסעיף 3( א) לחוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור ( הוראת שעה), התשע"ד-2014 (להלן-חוק הותמ"ל) צו לקידום מתחם מועדף לדיור-טמרה רובע דרומי.

-ביום 13.7.2016 התקיים דיון בותמ"ל בתכנית תמ"ל/1028 טמרה דרום אותה ערך ויזם משרד הבינוי והשיכון ובסופו החליטה הותמ"ל להפקיד את התכנית בכפוף לביצוע 17 תיקונים שונים אותם היה צריך משרד הבינוי והשיכון לבצע תוך 90 יום ובין היתר נקבע " התכנית תכלול את החלופה המזרחית לכביש המחבר את טמרה לכביש 781" ( נספח 5 לעתירה).

-לבקשת משרד הבינוי והשיכון הוארכה התקופה למילוי התנאים עד ליום 30.11.2016.

- ביום 13.9.2016 העביר אדריכל התוכנית לותמ"ל מסמכים הכוללים תיקונים וביום 13.11.2016 העביר טבלאות איזון ( נספח 19 לעתירה המתוקנת).

-ביום 30.11.2016 ביקש משרד הבינוי והשיכון לקיים דיון חוזר באחד מהתנאים מאחר ובדיקת ההיתכנות התחבורתית ( להלן-בה"ת) אינה מתארת את הנתונים הרלבנטיים במלואם.

-ביום 27.12.2016 השיבה היועצת המשפטית של הוועדה כי לא קיימת עילה לקיום דיון חוזר בתוכנית ולכן היא שאלה האם בכוונת משרד הבינוי והשיכון לבקש ארכה או להגיש את המסמכים שנקבעו בהחלטה מיום 13.7.2016 ( נספח 16 לעתירה).

- משלא נענתה פניית הותמ"ל ולא הוגשו המסמכים והתוכניות הודיעה הותמ"ל ביום 24.1.2017 על " סגירת התכנית" (נספח 15 לעתירה).

-ביום 29.1.2017 הוגשה העתירה.

דיון
אפתח ואבהיר כי תמוהה בעיניי עמדת העותרת, היא מתייחסת להליך כהליך אזרחי בו צד מסוים התחייב התחייבות חוזית להמציא מסמכים מסוימים והיא מבקשת לחייבו להגישם או לקיים הליך תכנוני כה משמעותי בהעדרו של יוזם התכנית-משרד הבינוי והשיכון ובניגוד לעמדת הותמ"ל מוסד תכנון ארצי בעל מעמד גבוה מאוד במסגרת התכנונית.
עוד תמוה בעיניי הכיצד מבקשת העותרת לחייב את הותמ"ל " להיכנס בנעלי" משרד הבינוי והשיכון ולקדם את התוכנית בהעדרו מבלי שפנתה העותרת לותמ"ל וביקשה ממנה לעשות כן.

בטרם פונה עותר לבית משפט לעניינים מנהליים חובה עליו למצות את ההליכים ואפנה בעניין זה לבג"ץ 2889/16 עמותת " צדק פיננסי" נגד המפקחת על הבנקים (14.4.2016) וראו גם בג"צ 2202/12 ובג"צ 2454/12 מועצה אזורית באר טוביה נגד הוועדה הארצית לתכנון ובניה של תשתיות (24.5.2012) בו נקבע כך:
"הכללים הפסיקתיים בדבר דחיית עתירות הלוקות בהיותן " מוקדמות" או לחלופין כאלו הלוקות ב"אי מיצוי הליכים"...נכונים ביתר שאת בנוגע לעתירות המופנות כלפי רשויות התכנון".

ואם לא די בכך, הבהירה הותמ"ל כי לאור עמדתו העדכנית של משרד הבינוי והשיכון לא היה מנוס מסגירת התכנית ועומד להתקיים דיון חדש בפניה במסגרתו יובאו גם ההליכים שהתקיימו בעבר בקשר לתכנית ויתאפשר לעותרת ולכל צד רלבנטי להשמיע עמדתו.
בנסיבות אלו תמוהה בעיניי התעקשות העותרת לקיים דיון בבית משפט בשלב תכנוני זה ואפנה לבג"ץ 653/14 א.ס.י.ב אחזקות בע"מ נגד הוועדה הארצית לתשתיות לאומיות-משרד הפנים (18.5.2014):
"הלכה פסוקה היא כי עתירה המוגשת לבית המשפט לפני שהרשות המוסמכת קיבלה החלטה סופית לגוף העניין, היא עתירה מוקדמת ובית המשפט לא ידרש לה".

שיקולי משרד הבינוי והשיכון רחבים יותר משיקולי העותרת ולא ניתן להתעלם מעמדתו כפי שתוארה בהרחבה בכתב התשובה. עניין כה חשוב לא יוכרע כעניין חוזי/אזרחי ואשוב ואזכיר את כללי היסוד של המשפט המנהלי שבולטים לאור חשיבות מעמדם של שני המשיבים בהירארכיה של דיני התכנון והבניה.

משרד הבינוי והשיכון הוא יוזם התוכנית לפי חוק הותמ"ל. לאחר החלטת הותמ"ל להגיש את המסמכים הסופיים של התכנית הוא בחן את עמדתו ולאור בדיקות מקצועיות נוספות שערך הגיע למסקנה כי חלה עליו חובה לתקן את התוכנית כך שתשקף את ראייתו התכנונית והמקצועית המבוססת על בדיקה מקצועית, תחבורתית, יסודית ומקיפה ( סעיף 2 לכתב התשובה). מיותר לציין כי לאחר בירור טענות הצדדים הרלבנטיים ייתכן ועמדתו לא תתקבל.

העותרת טוענת כי משהוחלט על הפקדת התוכנית בתנאים, התוכנית יצאה משליטתו של מגיש התוכנית ועברה לשליטתה של הותמ"ל. ואם אניח כי נכונה עמדת העותרת, הרי שהותמ"ל שהפכה להיות "השולטת" בתכנית בחרה לסגור אותה ודי בסיבה זו כדי להביא לדחיית העתירה.

בפועל משלא הוגשו התוכניות והתשריטים המתוקנים נוצרו שתי אפשרויות פעולה:
-הדרך המוצעת על ידי העותרת-קידום התוכנית המקורית על ידי הותמ"ל.
-הדרך בה בחרו המשיבים קידום תכנית חדשה במסגרתה תישקל גם התוכנית הקודמת.

בחינת הדרך בה בחרו המשיבה מראה כי מדובר בדרך סבירה וראויה ואיני מוצא כל עילה להתערב בשיקול דעתו של מוסד תכנוני במעמד כה גבוה כמו הותמ"ל ששיקולים מקצועיים תכנוניים מובהקים.

לטעמי גם בעת בחינת התנהגותו המנהלית של משרד הבינוי והשיכון, משרד ממשלתי שיזם והגיש את התוכנית חשוב לזכור כי עומדת לו חזקת התקינות ומבחינתי הוא זכאי להגיש כעת תוכנית חדשה בשל המידע העדכני שנחשף בפניו.

ככל שמדובר ברשות מינהלית חל עיקרון אי הסופיות, ראו ע"א 3604/13 מנהל רשות המיסים נגד אייזינגר (10.5.2015) ובמיוחד במקרה זה הבהירה הותמ"ל כי במסגרת הדיון החדש יובאו בפניה גם ההליכים שהתקיימו בעבר אותם מבקשת העותרת לקיים ( סעיף 5 לתשובה).

העותרת מסיבותיה דורשת כי יקודם הליך תכנוני ארצי מבלי שעמדה עדכנית זו תבחן על ידי הותמ"ל או בית משפט לאחר מכן , הייתכן?

משרד הבינוי והשיכון הבהיר כי בדיקות תחבורתיות מקצועיות שערך ( בה"ת) ישמשו כבסיס להגשת תכנית חדשה לשם מימוש התכלית הציבורית הראויה, הקמת שכונת מגורים חדשה בעיר טמרה במסגרת מתחם מועדף לדיור.

המשיבים צרפו כנספח לתשובתם את הבה"ת החדשה שהוכנה בחודש מרץ 2017 ( לאחר הגשת העתירה), דוגמה נוספת להמחשת היות העתירה עתירה מוקדמת.

בבית משפט לענינים מנהליים לא נבחנים נושאים תכנוניים כערכאה ראשונה מצד אחד ולא ניתן להקל ראש ולהפקיר את האינטרס הציבורי בשל ה"לחץ" שמפעילה העותרת מהצד השני.

מן הראוי לאפשר בחינת הבה"ת החדשה על ידי הותמ"ל בעת קידום התוכנית החדשה.

בהתאם לדברי ב"כ המשיבים התוכנית החדשה מוכנה להגשה והיא מעוכבת רק לאור ההסכמה הדיונית בין הצדדים אליה הגיעו לאחר הבקשה לצו ביניים שהגישה העותרת.

העתירה שלפניי היא עתירה מוקדמת משום שלא ניתן לדעת מה יוחלט בסופו של יום ולמה. ייתכן כי לאחר שהותמ"ל תבחן את הנתונים החדשים לרבות עמדת העותרת היא לא תשנה את החלטתה הקודמת, ייתכן והנתונים החדשים שיוצגו יחייבו שינוי התכנית לטובת תושבי טמרה והעותרת ונושאי המשרה בה יברכו על אותה תכנית חדשה.

נכון להיום אין מוצר תכנוני סופי אותו ניתן לבחון בבית המשפט לעניינים מנהליים ומיותר להזכיר כי בית משפט זה אינו מוסד "תכנון על" שבין כתליו מתבצע הליך תכנוני.

חלק מרכזי בטיעוניה הקדישה העותרת לסעיף 86( ב) לחוק התכנון והבניה התשכ"ה-1965 שזה לשונו:
"החליט מוסד התכנון להפקיד תכנית בתנאי שיוכנסו בה שינויים או ימולאו תנאים, והשינויים לא הוכנסו או שהתנאים לא מולאו, בתוך ששה חודשים מהמועד שנמסרה למגיש התכנית הודעה על החלטת מוסד התכנון...רשאי מוסד התכנון, בתוך שלושים ימים מתום התקופה האמורה, לפי העניין, להחליט לבצע את הדרוש להפקדת התכנית במקומו ועל חשבונו של מגיש התכנית".

ואין לי אלא לחזור על האמור לעיל, העותרת מבקשת לאכוף על הותמ"ל לפעול לפי סעיף 86 לחוק התכנון והבניה בניגוד לרצונו, הייתכן?

אין לבקשה מסוג זה בסיס בחוק ואין לה בסיס בהלכות המשפט המינהלי.
אם הייתה פונה העותרת פנייה מוקדמת לותמ"ל ולא אצה לבית משפט אולי לאחר שהייתה מקבלת תשובה הייתה נמנעת לדרוש סעד זה בעתירתה.

היטיב להסביר ב"כ הותמ"ל בתשובתו כי פעולה מכוח סעיף 86(ב) לחוק התכנון והבניה היא בשיקול דעתו של מוסד התכנון ומדובר בסמכות חריגה שנעשית במשורה ובמקרים יוצאי דופן ואין זה המקרה.

במקרה זה משלא קוימו התנאים לאחר הפקדת התכנית , החליטה הותמ"ל לסגור את התכנית ולא מצאתי פגם כל שהוא בהחלטה.

מבחינה ציבורית חובה לאפשר למשיבות לבחון את הנתונים התחברותיים העדכניים ואבהיר כי צו הביניים שניתן בתיק זה בהסכמת הצדדים הביא להקפאת קידום ההליכים התכנוניים ובכך נפגע קידום הנושא לרווחת התושבים.

מיותר לציין כי אין בפסק דיני כדי להביע עמדה לגופו של עניין ושמורות לעותרת כל טענותיה אלא שעליה להציגם בפני מוסד התכנון במועד המתאים.

סיכום
לאור כל האמור לעיל אני דוחה את העתירה ומחייב את העותרת לשלם למשיבים יחדיו הוצאות משפט בסכום של 10,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ב תמוז תשע"ז, 16 יולי 2017, בהעדר הצדדים.