הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 62653-06-18

בפני
כבוד ה שופטת בטינה טאובר

העותר
יבגני רובין

נגד

המשיבים
1.עירית עכו
2.הממונה על יישום חופש המידע בעיריית עכו

פסק דין

1. בפניי עתירה שהוגשה על פי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: "חוק חופש המידע" או " החוק"), בגדרה מבוקש להורות לעיריית עכו ( להלן: "המשיבה") להעביר לעיונו של העותר מידע הנוגע להתקשרויות המשיבה עם גורמים מסחריים/עסקיים בפטור ממכרז או ללא מכרז.

הרקע לעתירה

2. ביום 10/04/18 פנה העותר לממונה על פי חוק חופש המידע במשיבה ( להלן: "הממונה") בבקשה לקבלת מידע הנוגע להתקשרויות המשיבה עם גורמים מסחריים/עסקיים ללא מכרז או בפטור ממכרז בחמש השנים האחרונות. במסגרת בקשתו פירט העותר את המידע המבוקש כמפורט להלן:

"1. פטור מחובת מכרז:
א. נבקש לקבל מידע אודות כל גורם מסחרי/בית עסק בעיר עכו, במהלך חמשת השנים האחרונות ( החל משנת 2012 ועד היום), אשר קיבל מעיריית עכו פטור מחובת מכרז מכוח סעיף 3 לתקנות העיריות ( מכרזים), תשמ"ח ( להלן: "הפטור").
ב. נבקש לדעת לכמה גורמים מסחריים/בתי עסק ניתן הפטור כאמור, מכוח איזו תקנה ניתן הפטור ( ככל שהפטור ניתן מכוח תקנה 3 הנ"ל, אזי מכוח איזה תת סעיף של סעיף 3 הדבר נעשה) ומה היו הנימוקים שבגינם ניתן.
2. התקשרות ללא מכרז:
א. נבקש לדעת, האם במהלך חמשת השנים האחרונות ( משנת 2012 ועד היום) עיריית עכו התקשרה עם גורמים מסחריים כלשהם ללא מכרז.
ב. במידה וכן, נבקש לדעת עם מי התקשרה עיריית עכו ללא מכרז ומכוח איזה דין פעלה כן."

3. ביום 17/05/18 השיב הממונה לפניית העותר. במסגרת תשובתו ציין הממונה כי המידע המבוקש הינו בלתי סביר ומצריך עבודה מרובה של מחלקות העירייה השונות לטובת איתורו, ואולם בידי הרשות להעמיד לעיונו של העותר את המידע המתייחס לשנה האחרונה בלבד, וזאת גם לאחר שהמשיבה תבצע מיפוי של המידע המבוקש ותקבל התייחסות של צדדי ג'.

טענות העותר

4. העותר מיאן להשלים עם תשובת הממונה והגיש את העתירה דנן. העותר פירט בעתירתו את המסגרת הנורמטיבית החלה על בקשות לקבלת מידע מכוח חוק חופש המידע, וכן אודות מעמדו החוקתי של חופש המידע, בפרט כאשר מדובר במידע הנוגע לסמכות הרשות הציבורית להתקשר עם גורמים מסחריים בפטור ממכרז, הליך שמחייב קיומה של ועדה מסודרת, עריכת פרוטוקולים, ונימוק ההחלטה.

5. לגופו של עניין, טען העותר כי יש לדחות את טענת הממונה לפיה נדרשים משאבים רבים מהרשות לצורך הנפקת המידע המבוקש. נטען כי בתשובת הממונה לא פורט מדוע יש צורך בעבודה רבה, זמן ממושך והקצאת משאבים בלתי סבירה לצורך מסירת מידע שכבר קיים ברשות. עוד נטען כי טענת המשיבה לפיה נדרשים מהרשות משאבים רבים בכדי לאתר נתונים על התקשרויות במכרז/פטור ממכרז עם גורמים מסחריים, מעלה תהיות, ואף חשש אמיתי, שמא הרשות מונעת מהציבור מידע ציבורי מטעמים שמקורם אינו בדין, ומטילה צל כבד על התנהלות הרשות.

6. מכל מקום, טען העותר כי אפילו היה דבר בטענה כי יש צורך במשאבים רבים לצורך מסירת המידע המבוקש, הרי שהממונה לא הציג כל ראיה לכך שמדובר בהקצאת משאבים שאינה סבירה. ובכל מקרה גם אם היה ממש בטענה, הרי שסעיף 11 לחוק חופש המידע מטיל על הרשות החובה למסור לידי מבקש המידע מידע חלקי. בעניין זה נטען כי הצעתה של המשיבה למסור מידע בנוגע לשנה אחת בלבד מתוך חמש, הינה הצעה שרירותית, בלתי מידתית ומעלה תהיות רבות בקשר לשיקול הדעת של הרשות.

7. עוד טען העותר, כי התניית המשיבה למסור את המידע המבוקש בכפוף לקבלת עמדת צדדי ג' מכוח סעיף 13 לחוק חופש המידע אף היא דינה להידחות. נטען כי בתגובת הממונה לא הוסבר באיזה אופן עלולים להיפגע, לכאורה, צדדים שלישיים כתוצאה ממסירת המידע המבוקש, ובכל מקרה, פגיעתם הלכאורית של צדדי ג' אינה גוברת על זכות הציבור לדעת פרטים על התקשרויות הרשות ללא מכרז או בפטור ממכרז.

8. לאור האמור, טען העותר כי נימוקי הרשות אינם עולים בקנה אחד עם תכלית חוק חופש המידע, ואלה פוגעים בצורה בלתי סבירה באמון הציבור ובזכותו לקבלת מידע ציבורי. משכך, מבקש העותר כאמור לקבל את העתירה תוך חיוב המשיבה בהוצאות ראליות בגין הפרתה ברגל גסה את הוראות חוק חופש המידע.

טענות המשיבה

9. המשיבה סבורה מנגד כי דין העתירה להידחות. לעמדת המשיבה, פנייתו של העותר לקבלת המידע המבוקש, מונעת מאינטרס כלכלי אישי של העותר וזו נולדה עקב סירוב יועמ"ש החברה הכלכלית עכו ( להלן: "החכ"ל) לאפשר לב"כ העותר קבלת פטור ממכרז בהחזקת מקרקעין המשמשים כעסק מסחרי, בהתאם לסעיף 3(2)( ט) לתקנות העיריות ( מכרזים), תשמ"ח ( להלן: "תקנות המכרזים"). נטען כי אינטרס פרטי זה התברר למשיבה מכתב העתירה שהוגש כנגדה בעת"מ 14462-09-18 בוקייס ארקדי ואח' נ' עיריית עכו ואח'.

10. לגופו של עניין, טענה המשיבה כי בקשת העותר הינה רחבה וכללית ביותר, בייחוד לאור העובדה כי עניינו האישי של העותר נוגע לסעיף פטור ספציפי. בהתאם, נטען כי סירוב המשיבה להיעתר לבקשתו המלאה של העותר נובע מהיעדר משאבים וצורך בביצוע עבודת איסוף רבה ועיבוד החומר.

11. המשיבה עמדה בעתירתה על המסגרת הנורמטיבית החלה על דיני מכרזים. צוין כי על פי דיני המכרזים רק במקרים מסוימים וחריגים תהיה הרשות פטורה מעריכת מכרז פומבי. מקרים חריגים אלה מנויים בסעיף 3 לתקנות המכרזים. המשיבה ציינה כי על פי סעיף 3 לתקנות המכרזים מותר לעירייה להעניק פטור ממכרז ברכישת טובין או שירותים שהינם מתחת לסכום התקשרות של 142,300 ₪. במצב זה נוהגת העירייה לבצע הליך פרוצדורלי הדומה במהותו למכרז, בהתאם לנוהל רכישות והזמנת עבודות ושירותים ( להלן: "נוהל הרכש"). המשיבה פירטה בתשובתה את סוגי ההתקשרויות ואת המשאבים הדרושים לצורך הפקתם כדלקמן:

א. במקרה של רכישות בשווי של עד 431 ₪ בתוספת מע"מ, נוהל הרכש אינו חל. על כן, רכישות אלה מתועדות באופן ידני על ידי המחלקות המזמינות את העבודה, בדרך כלל תוך שימוש בקופה קטנה, ואלה מתועדות בחלקן הקטן בדוח הזמנות עבודה של מחלקת הרכש בעירייה, אך אינן מופיעות בדו"ח. לטענת המשיבה כדי לספק לעותר את שמות הגורמים המסחריים שהתקשרו עם העירייה בסוג העסקאות האמור, יש לבצע איסוף ידני של כלל הזמנות העבודה ממחלקות העירייה השונות, ולערוך רשימת ספקים, דבר שמהווה נטל ומצריך משאבי כוח אדם וזמן רב לאור היקף הרכישות, העולות לכדי מאות התקשרויות בשנה.

ב. בהתקשרויות לרכישת טובין ושירותים שהינם בסכומים העולים על 431 ₪ בתוספת מע"מ ועד לסכום 4,310 ₪ בתוספת מע"מ, פועלת המשיבה בהתאם לנוהל הרכש. השוואת המחירים בהתקשרויות אלה מבוצעת באופן פנימי על ידי כל מחלקה מזמינה; תיעוד הצעות המחיר משודכות באופן ידני להזמנות העבודה בפועל ולחשבוניות שהתקבלו בגינן. חלק מהתקשרויות אלה מתועדות במחלקות השונות וחלקן בארכיבים השונים בעירייה. מדובר במידע שאיננו נגיש וזמין כטענת העותר, אלא במידע שכדי להעבירו לעותר יש צורך לאתר את החשבוניות ואת הזמנות העבודה והצעות המחיר הצמודות אליהן, באופן ידני, תוך מעבר על אלפי חשבוניות. לאחר מכן יש להצליב את המידע עם דו"ח הזמנות העבודה של המשיבה שאינו בעל יכולת סינון של מהות ההתקשרות. נטען כי איסוף מידע זה לכדי רשימה של 5 שנים הינו בלתי אפשרי, לאור היקף ההתקשרויות ודרך תיעוד ההתקשרויות.

ג. התקשרויות בסכומים העולים על 4,310 בתוספת מע"מ ועד לסכום של 142,300 ₪ בתוספת מע"מ, מחייבות קבלת הצעות מחיר במסגרת הליך המנוהל על ידי ועדות הצעות מחיר, שמוסדר בנוהל הרכש. בחירת ההצעה הזוכה בהליך זה נעשית על ידי ועדה פנימית של העירייה, המתכנסת אחת לשבוע ודנה בכלל הצעות המחיר המוצעות על ידי המזמינים. הועדה מתעדת החלטותיה בפרוטוקולים בהם מצוינים כל הפרטים הרלוונטיים להתקשרויות המוצעות, לרבות גובה ההתקשרויות, שם המציעים, מהות ההתקשרות, ההצעה הזוכה ופרטים נוספים שלא התבקשו על ידי העותר. נטען, כי חלק מהפרטים המצוינים בפרוטוקולים לא ניתן לחשוף ולהעביר לצד ג' מפאת חשש לפגיעה בסודות מסחריים של אותם מציעים וזוכים. עוד נטען כי כדי לספק לעותר את הרשימה המבוקשת יש " לדוג" מתוך מאות הפרוטוקולים את המידע הרלוונטי ולאגד אותו לכדי רשימה. עבודה זו מצריכה שעות עבודה רבות של מעבר על מאות פרוטוקולים, הוצאת מידע ספציפי מתוכם ואיגודו לרשימה. צוין כי נכון להיום מחלקת הרכש אמונה על ריכוז הפרוטוקולים של ועדות הצעות מחיר, וזו מונה 2 אנשים בלבד – מנהל אגף הרכש ומזכירותו. לעירייה אין כוח אדם ומשאבים מספיקים כדי להקצות אדם ספציפי שיבצע את עבודת האיסוף והעיבוד המבוקשת. משכך, וככל שתידרש מחלקת הרכש לבצע עבודה זו, תושבת המחלקה לתקופה של מס' שבועות לכל הפחות.

ד. בדומה - צוין כי איתור שמות בתי עסק שהתקשרו עם העירייה בפטור ממכרז לפי סעיף 3(7) לתקנות המכרזים, יביא להקצאת משאבים וכוח אדם בלתי סביר ככל שהמשיבה תידרש לספק את המידע במלואו. נטען כי לעירייה אין כוח אדם מספיק לצורך איסוף מלוא המידע, וככל שתידרש לעשות כן, הדבר עלול להביא להשבתת מחלקת הרכש.

ה. מתן פטור לסוכנות היהודית או לתאגיד מטעמה העוסק בניצול כספי מגבית מכוח סעיף 3(11) לתקנות המכרזים – בפטור זה העירייה משתמשת לרוב בפרויקטים המבוצעים במתנ"ס העירוני, שנכנס לגדר הגדרת " גורם מסחרי". במקרים אלה, המשיבה אינה מבצעת תיעוד מסודר באמצעות ועדה המאגדת את אותן התקשרויות. משכך, התחקות אחר אותם פרויקטים שבוצעו לעתים על ידי גורמים חיצוניים למתנ"ס שקיבלו פטור באמצעות סעיף זה, מצריכה מיפוי של כלל הפרויקטים שבוצעו על ידי המתנ"ס, מעבר על התקצוב של הפרויקט ובדיקה איזה מהם בוצע במימון העירייה והאם התקשרות זו הייתה בפטור ממכרז או במסגרת מכרז. בדיקות אלה דורשות לטענת המשיבה זמן רב, עבודת חיפוש ואיתור של המידע במחלקות השונות של המשיבה, תוך הקצאת כוח אדם ספציפי שיתעסק בכך, דבר שאין בכוחה של המשיבה לספק.

ו. התקשרויות עם גורמים בעלי מומחיות או יחסי אמון מיוחדים מכוח סעיף 3(8) לתקנות המכרזים, גם הן מוסדרות בנוהל הרכש. נטען כי בדומה לוועדות הצעות מחיר, פרוטוקולים של ועדות יועצים מתעדים מידע שלא ניתן לחשוף במלואו, ולכן הנפקת המידע המבוקש מצריכה מעבר על מאות פרוטוקולים, והוצאת המידע הרלוונטי על ידי כוח אדם ייעודי, שאין בידי העירייה להקצות, מבלי לפגוע בעבודתה הסדירה.

ז. סעיף 3(2)( ג) לתקנות המכרזים, הינו הסעיף המרכזי שבו המשיבה עושה שימוש במתן פטור ממכרז בהקצאת מקרקעין, אולם נטען כי סעיף זה אינו רלוונטי לבקשת העותר משום שההתקשרויות במסגרת סעיף זה מבוצעות אך ורק עם גורמים שלא למטרות רווח כגון עמותות רשומות או מלכ"ר. בהקשר זה, צוין כי אין ברישומי העירייה רישום בדבר פטור ממכרז שניתן בחמש השנים האחרונות הנוגע לעסקת מקרקעין, למעט באמצעות הקצאת מקרקעין בהתאם לסעיף האמור.

12. לבסוף, טענה המשיבה כי חשיפת הפרוטוקולים של הוועדות השונות הפועלות מכוח סעיף 3 לתקנות המכרזים, ללא עיבוד המידע על ידי העירייה, עלול להביא לחשיפת מידע המהווה סוד מסחרי של צד ג', שהינו בעל ערך כלכלי, לרבות הצעות מחיר ותנאי התקשרות של ספקים ונותני שירותים. על כן, ובהסתמך על סעיף 9( ב)(6) לחוק חופש המידע, סבורה המשיבה כי היא אינה חייבת למסור מידע מסוג זה.

13. הצדדים הגישו עיקרי טיעון מטעמם. העותר הגיש עיקרי טיעון מפורטים ואילו המשיבה הגישה עיקרי טיעון בהם הפנתה לכתב התשובה ולאסמכתאות הנזכרות שם, וביקשה לראות בו עיקרי טיעון מטעמה. לאחר שהוגשו עיקרי הטיעון, התקיים ביום 25/11/18 דיון בו השלימו הצדדים את טיעוניהם.

דיון

14. לאחר שבחנתי את נימוקי העתירה ואת טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להתקבל באופן חלקי, כמפורט להלן.

15. זכותו של העותר לקבל את המידע הנוגע להתקשרויות המשיבה עם גופים מסחריים או עסקיים בפטור ממכרז או ללא מכרז מעוגנת בחוק חופש המידע. חוק חופש המידע נגזר מזכותו החוקתית של האדם לחופש הביטוי, וזה נועד להגשים מספר תכליות. תכלית מרכזית שהחוק נועד להגשים היא קידום השקיפות של פעולות הרשות השלטונית, במטרה להביא לשיפור פעולתה וקידום השלטון הדמוקרטי. תכלית נוספת של החוק עניינה בשימור אמון הציבור ברשויות, שכן, ידיעת הציבור כי פעולות הרשויות נתונות לביקורתו, מבטיחה את אמונו. לבסוף, חשיבותה של זכות הציבור לקבלת מידע נעוצה בתפיסה כי המידע המצוי בידי הרשות הציבורית הינו קניינו של הציבור, ולכן הרשות אינה רשאית להתנער מחובתה לספקו לציבור. ראה: עע"מ 9135/03 המועצה להשכלה גבוהה נ' הוצאת עיתון הארץ, פ"ד ס(4) 217, (2006); עע"מ 6013/04 מדינת ישראל – משרד התחבורה נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ, פ"ד ס(4) 60, (2006); עע"מ 11120/08 התנועה לחופש המידע נ' מדינת ישראל - רשות ההגבלים העסקיים (17/11/10).

16. ייתכנו מצבים בהם התכליות שחוק חופש המידע נועד לקדם יתנגשו עם ערכים אחרים, ובכלל זה, עם ערך השמירה על סודות מסחריים, ערך השמירה על הפרטיות וכדומה. בשל החשש להתנגשות בין התכליות והערכים השונים, שזורים לאורך הוראות החוק מנגנונים שנועדו לאזן בין התכליות והערכים הנוגדים. כך למשל, סעיפים 8 ו-9 לחוק חופש המידע מונים הצדקות לסירוב הרשות למסירת מידע; סעיף 10 לחוק, מפרט את השיקולים שעל הרשות לשקול בבואה להחליט האם לסרב לבקשה לקבלת מידע מכוח סעיפים 8 ו-9 לחוק; סעיף 11 לחוק מחייב את הרשות למסור מידע חלקי או בתנאים, ככל שהדבר אפשרי. בחינת סבירות החלטותיה של הרשות ביחס לבקשות לקבלת מידע, נגזרת הן מלשון החוק וממנגנוני האיזון השזורים לאורכו והן מעיקרון המידתיות השלוב בעקרון סבירות ההחלטה המנהלית. ראה: עע"מ 2398/08 מדינת ישראל - משרד המשפטים נ' אליצור סגל (19/06/11) ( להלן: "פסק דין סגל"), והאסמכתאות שפורטו שם.

17. בענייננו, המשיבה החליטה להיעתר לבקשת העותר לקבלת מידע בחלקה ( ביחס לשנה אחת ולא לחמש שנים כדרישת העותר). המשיבה הצביעה בתשובתה לעתירה על שני אינטרסים מרכזיים המצדיקים את החלטתה הנ"ל: אינטרס אחד, מושתת על סעיף 8(1) לחוק חופש המידע – אשר מאפשר לרשות שיקול דעת רחב לדחות בקשת מידע שמצריכה הקצאת משאבים בלתי סבירה; האינטרס השני, מושתת על סעיפים 13 ו-9(ב)(6) לחוק חופש המידע, שמאפשרים לרשות לדחות בקשת מידע מחמת הצורך בהגנה על צדדי ג' או על סודות מסחריים.

18. הסוגיה המרכזית שעומדת על הפרק במקרה הנדון עניינה בשאלה, האם זכותו של העותר לקבל את מלוא המידע המבוקש גוברת על שני האינטרסים הנוגדים עליהם הצביעה המשיבה בתשובתה, ואם לאו, ומה היא נקודת האיזון הראויה בין הערכים המתנגשים.

19. סעיף 8(1) לחוק חופש המידע מאפשר לרשות לדחות בקשת מידע, אם זו דורשת " הקצאת משאבים בלתי סבירה". בפסק דין סגל עמד בית המשפט העליון על אמות המידה שאמורות להנחות את הרשות, כאשר שוקלת היא לדחות בקשת מידע מכוח סעיף 8(1) לחוק חופש המידע, בקובעו כי הערכת הקצאת המשיבים הינה מלאכה הנתונה לרשות, שמצדה חייבת להציג בפני בית המשפט נתונים עובדתיים באשר להקצאת המשאבים הדרושה, ובלשונו של בית המשפט העליון:

"21. ...הערכת הקצאת המשאבים היא מלאכה הנתונה לרשות, שיש בידיה את התמונה המלאה של המקורות והשימושים והיא הקובעת את סדרי עדיפויות ארגון המידע לצורך מילוי תקין של תפקידיה. שימוש בטעם בדבר הקצאת משאבים בלתי סבירה כעילה לדחיית בקשה למידע מחייב את הרשות להעריך, במישור העובדתי, מהי הקצאת המשאבים הדרושה. במסגרת הביקורת השיפוטית על החלטתה, על הרשות להציג בפני בית המשפט נתונים מפורטים תוך הערכה של היקף הקצאת המשאבים הדרושה לגילוי המידע. על הרשות להוכיח כי " אכן מצריך הטיפול בבקשה המלאה הקצאת משאבים בלתי סבירה... שכן אם לא כן - הרי שלא נפגע ערך היעילות ואין לנו צורך לעסוק באיזון" (ענין רשות ההגבלים העסקיים, פסקה 11 לפסק דינה של השופטת ארבל; ראו גם: הלל סומר "חוק חופש המידע" הדין והמציאות" המשפט ח 435, 451 (2003) ( להלן: סומר)). בענייננו נעשתה בדיקה כזו ונתונים מפורטים הוצגו בפני בית המשפט המחוזי. כנקודת מוצא מקובלת עלי הגרסה העובדתית שהוצגה על-ידי המדינה בענייננו. משהוצגו נתונים מפורטים אלה, המהימנים על בית המשפט, יש בידי בית המשפט תשתית עובדתית הדרושה בכדי לוודא כי לא נעשה שימוש לרעה בנימוק הקצאת המשאבים ( ראו ה"ח 2630 התשנ"ז 397, 402 ( להלן: דברי ההסבר לחוק)). אך העניין איננו עובדתי בלבד. מבחן הסבירות הכללי הקבוע בסעיף 8(1) לחוק מחייב התוויית אמות המידה להפעלת שיקול הדעת המינהלי ביישום עילת הדחייה."

20. על מנת שהחלטת הרשות לדחות בקשת מידע בשל הצורך בהקצאת משאבים בלתי סבירה, תעמוד במבחן הביקורת השיפוטית/מנהלית נדרשת הרשות להצביע על הכבדה ממשית בעלת זיקה להקצאת המשאבים, לרבות: פגיעה ביעילות המנהלית ( הכוונה הן למשאב הון כלכלי והן למשאב הון אנושי), קיומם של אילוצים מעשיים, שיקולי טרחה ותקציב, וקיומו של חשש לשיבוש קשה בעבודת הרשות. ובלשונו של בית המשפט העליון בפסק דין סגל:

"29. הכבדה ממשית שהיא בעלת זיקה להקצאת המשאבים עשויה לבוא לידי ביטוי בשיבוש סדר העדיפויות של הרשות המינהלית באופן המחייב אותה להסיט משאב קיים ממשימתו העיקרית למשימה אחרת...
...
לגישתי סף הסבירות בסעיף 8(1) לחוק אינו מחייב את המדינה להוכיח כי גילוי המידע מחייב תוספת משאבים " ניכרת". נוסחת האיזון, כהוראת המחוקק בסעיף 8(1) לחוק, הינה נוסחה של סבירות. המחוקק לא נקט בסעיף 8(1) באמת מידה של " הכבדה ניכרת". המחוקק לא דרש " טעמים מיוחדים". המחוקק הבהיר כי הדרישה הינה לחוסר סבירות. לצורך זה די לדעתי בהוכחה כי גילוי המידע הביא להסטה של משאב קיים באופן היוצר הכבדה ממשית על הרשות במילוי משימתה העיקרית. לדעתי, אין חשיבות מכרעת בהקשר זה להבחנה בין השבתתו של עובד קיים ממלאכתו העיקרית וריתוקו למשימת המידע תוך הזנחת משימותיו הרגילות, לבין גיוס של עובד חדש למשימה זו כתוספת משאבים. כך או כך המשמעות היא הכבדה ממשית."

21. המשיבה פירטה במסגרת תשובתה לעתירה את המשאבים שלשיטתה תצטרך להשקיע לצורך איתור והנפקת המידע הנוגע להתקשרויותיה עם גופים מסחריים ועסקיים בפטור ממכרז ו/או בלי מכרז לתקופת זמן של חמש שנים. מתשובת המשיבה עולה כי היא אינה נוהגת לבצע רישום מסודר של ההתקשרויות הנ"ל והדבר מתבצע באופן ידני על ידי המחלקות השונות מזמינות העבודה. עוד עולה כי לצורך הנפקת המידע המבוקש תידרש המשיבה לאיסוף מידע ממאות עמודים של פרוטוקולים ו/או דוחות ממחלקות העירייה השונות; כי אין למשיבה כוח אדם מספיק לצורך ביצוע איסוף וליקוט המידע המבוקש לכדי קובץ שניתן יהיה להעבירו לעותר; וכי היעתרות לבקשת העותר במלואה תביא להשבתת מחלקת הרכש משך תקופה לא מבוטלת.

22. בהתאם לאמות המידה שפורטו בפסק דין סגל, עולה לכאורה, כי הערכת הקצאת המשאבים הדרושים למשיבה לצורך היענות לבקשת העותר, מלמדת כי אכן מדובר בהקצאת משאבים בלתי סבירה. ואולם, בנסיבות העניין, כאשר המידע המבוקש נוגע להתקשרויות הרשות עם גורמים מסחריים ו/או עסקיים בפטור ממכרז או בלי מכרז, שהינו מידע חיוני לציבור, על מנת שיוכל לפקח על פעולות הרשות ביחס למשאבים הציבוריים שהם הלכה למעשה קניינו של הציבור, ולא פחות לרשות עצמה שתוכל לשקול את התקשרויותיה, ראוי להגיע לנקודת איזון אחרת מזו אליה הגיעה המשיבה - נקודת איזון כזו שמצד אחד תתחשב במשאבים הדרושים למשיבה לצורך הטיפול בבקשה, ומצד שני תיתן ביטוי לעקרון השקיפות ובהתאם תביא להגברת אמון הציבור ברשות.

23. מכל מקום, ראוי היה כי המשיבה תדאג לאחסן את המידע הנוגע להתקשרויותיה עם גופים מסחריים ו/או עסקיים באופן שמידע זה יהיה נגיש לה בזמן אמת ותוכל להעמידו לרשות הציבור בנקל, למשל על דרך שימוש בטכנולוגיות מיחשוב לאחסון מידע. בעניין זה אין לי אלא להפנות לדברי בית המשפט העליון בפסק דין סגל, שם נקבע כדלקמן:

"... הדעת נותנת כי מהפיכת המיחשוב תביא את הרשויות לאחסן מידע גם בצורה שליפה ונגישה, באופן שיטתי, העשוי אף להקטין את הצורך בהקצאת משאבים בעתיד. אכן, ראוי כי הרשות המינהלית תעשה כן תוך שימוש בטכנולוגיות מיחשוב לאיחסון מידע כך שניתן יהיה לאתרו בקלות ולהעמידו לעיון הציבור ( סגל, 167; השוו: ברק, 105). טכנולוגיה שכזו משרתת גם את הרשות עצמה לצרכיה, שכן היא משמרת " זיכרון מינהלי" שיש בו כדי לסייע בתהליך קבלת ההחלטות ( ראו גם: דפנה ברק-ארז " המשפט המינהלי בעידן המדינה האלקטרונית" המשפט יב 121 (2008)). לכן, כאשר הטעם היחיד לאי-גילוי המידע נעוץ במגבלת הקצאת משאבים, על הרשות לשקול את הצורך בגילוי המידע בדרך החסכונית והאפקטיבית ביותר האפשרית במצב הנתון. זאת, מכוח עקרון המידתיות ובהתחשב ב"רוח המנשבת מן החוק" לפיה " יש לבחון בכובד-ראש בקשה לקבלת מידע מרשות ציבורית, ויש לעשות ככל הניתן על-מנת לאפשר את קבלת מירב המידע" (ענין חברת החדשות, 86ג)."

24. המשיבה טענה בתשובה כי בקשתו של העותר לקבלת המידע המבוקש מונעת מאינטרס אישי פרטי של בא כוחו, ולא מאינטרס ציבורי, ובשל כך סבורה היא, כי באיזון בין המשאבים שיידרשו לצורך הנפקת המידע לבין האינטרס הפרטי האמור, ידו של האינטרס הראשון על העליונה. ואולם, בפסק דין סגל התייחס בית המשפט העליון לטענה דומה, ושם נקבע כי "כאשר קיים אינטרס אישי ממשי בבקשה לפי חוק חופש המידע יש בכך כדי לחזק את זכות העיון הציבורית, ובהתאם, להרחיב את מבחן סבירות הקצאת המשאבים". משמע, כי כאשר מצביע מבקש המידע על אינטרס אישי שלו בקבלת המידע מהווה הדבר שיקול רלוונטי הפועל לטובת מבקש המידע, ולאו דווקא לרעתו כטענת המשיבה.

25. במקרה הנדון, האינטרס האישי של העותר בקבלת המידע מונע לכאורה מהחלטת המשיבה שלא להיעתר לבקשת ב"כ העותר להקצאת מקרקעין בפטור ממכרז לצרכים עסקיים. המידע המבוקש גם אם הוא מונע מאינטרס אישי הינו בעל חשיבות משמעותית הן לעותר והן לכלל הציבור. שכן בכוחו של המידע להאיר ולספק מידע אודות אופן התנהלות המשיבה ביחס לסמכות שהוקנתה לה בתקנות המכרזים, בכל הנוגע להתקשרויות ללא מכרז או בפטור ממכרז. האינטרס האישי במקרה הנדון הינו בעל זיקה לעיקרון השוויון. משכך, סבורני כי הן השיקול הפרטי והן השיקול הציבורי שבבסיס בקשת המידע של העותר הינם שיקולים הפועלים לטובת היענות לבקשה תוך איזון הזכות לקבלת המידע עם הקצאת המשאבים הדרושה בנסיבות העניין.

26. המשיבה טענה עוד, כי היא אינה יכולה לספק את מלוא המידע המבוקש מחמת החשש לפגיעה בצדדי ג' ובסודות מסחריים כמשמעות הדבר בסעיף 9( ב)(6) לחוק. הלכה מבוססת היטב היא כי ההגנה על " סוד מסחרי" תהיה פחותה, בעיקר כאשר מדובר במשאב ציבורי. במקרה דנן מדובר כאמור במידע הנוגע להתקשרות המשיבה עם גורמים מסחריים ו/או עסקיים בפטור מכרז או בלי מכרז בהתאם לתקנה 3 לתקנות המכרזים. מידע זה אינו מידע פרטי של המשיבה, ומכל מקום הפרטים שהתבקשו על ידי העותר אינם עונים על הגדרת נתונים כלכליים או סוד מסחרי שהינו רכושה של המשיבה או של הגורמים עמם היא מתקשרת. ראה: עע"מ 11120/08 ‏התנועה לחופש המידע נ' מדינת ישראל - רשות ההגבלים העסקיים‏ (17/11/10).

27. על רקע האמור, אדרש כעת לנקודת האיזון הדרושה בהינתן השיקולים הנוגדים. כאמור במקרה הנדון, בהתבסס על התשתית העובדתית שהוצגה, אכן עולה לכאורה קיומו של קושי ממשי בפני הרשות באספקת המידע - מדובר בהכבדה שמקורה בצורך בעיבוד המידע, שהוא מידע ישן המצוי בתיקים ולא במחשב, וזאת לגבי תקופה ממושכת אותה העמיד העותר על חמש שנים. כיוון שנקודת המוצא החקיקתית, נוכח סעיף 7(ה) לחוק, היא כי אין הרשות חייבת לעבד את המידע, הרי שהיענות לבקשה מחייבת את המשיבה להסיט כוח אדם ממשימתו העיקרית, למשימה שאיננה מתפקידיה העיקריים של הרשות על פי חוק חופש המידע עצמו. מנגד, בבסיס בקשת המידע עומד ענין אישי במידע, המחזק את זכות העיון הציבורית, וזה מקדם את השקיפות המנהלית ומעודד את הציבור להיות שותף לפיקוח על פעולות הרשות. באיזון בין השיקולים השונים, סבורני כי אספקת מידע בנוגע למחצית התקופה המבוקשת קרי שנתיים וחצי, יש בו כדי לאזן בין הקצאת המשאבים הדרושה בנסיבות העניין לבין זכותו של הציבור לדעת אודות שיקולי המשיבה בהתקשרויותיה עם גופים מסחריים/עסקיים בפטור ממכרז או ללא מכרז.

סוף דבר

28. סיכומו של דבר, ולאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את העתירה בחלקה. המשיבה תעביר לעותר את המידע שהתבקש במכתבו מיום 10/04/18, ביחס לשנתיים וחצי האחרונות ( מחודש יוני 2016 ועד לחודש דצמבר 2018).

29. תנאי מקדים למסירת המידע הוא, כי המשיבה תפעל בהתאם לתקנה 4 לתקנות חופש המידע (אגרות), תשנ"ט-1999 (להלן: "תקנות האגרות"), ותשלח לעותר הודעה בה תפרט את הסכומים המשוערים של אגרת איתור והפקת המידע, אשר דורש איסוף ממספר מחלקות כמתואר בתשובה לעתירה. לאחר שהעותר ימסור למשיבה הסכמה לשלם את הסכומים הנ"ל, וכן יפקיד את הסכום או את חלקו או ימסור ערבות להבטחתו, בהתאם לתקנות 4( ב) ו- 4(ג) לתקנות האגרות, תפעל המשיבה להמצאת המידע כפורט לעיל.

30. המשיבה תישא בהוצאות העותר בסך של 7,500 ₪. סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

31. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, א' טבת תשע"ט, 09 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.