הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 56383-06-17

בפני
כב' השופט אברהם אליקים, סגן נשיא

עותרת

פז חברה נפט בע"מ ח.צ. 510216054
על ידי ב"כ עו"ד רנן שוורצמן ואח' ממשרד עורכי דין ש.הורוביץ ושות'

נגד

משיבה

עיריית חיפה
על ידי ב"כ עו"ד אורלי מנדלסון ואח' משירות משפטי של עיריית חיפה

פסק דין

מבוא
העותרת מפעילה 12 תחנות תדלוק בשטחה של עירית חיפה ( להלן-העירייה) והיא נדרשה לשלם אגרות שילוט לשנת 2017 בגין שלטים שונים.

העותרת הגישה עתירה ובה ביקשה לבטל את דרישות התשלום לגבי חלק מהשלטים משלושה נימוקים, לטענתה אין לחייבה באגרה בגין:
-38 שלטים הנשקפים כלפי פנים תחנות התדלוק.
-18 שלטי קישוט ועיצוב שאין בהם אלמנט פרסומי ( לחלק מהם גם טענה של חוסר נראות כלפי חוץ).
-7 שלטי מחירונים שהצגתם נדרשת על פי דין.

[טענה נוספת המוזכרת בעתירה בדבר חיוב שלטים ביתר ( סעיף 73 לעתירה) נזנחה בשלב הטיעונים ושלטים אלו לא הוזכרו בעיקרי הטיעון וברשימת השלטים הטעונה הכרעה שהגישה העותרת ביום 26.6.2018].

המחלוקת בעיקרה משפטית. אין מחלוקת לגבי הנורמה החלה במקרה זה, חוק עזר לחיפה ( שילוט), התשנ"ו-1995 (להלן- חוק העזר), הצדדים חלוקים לגבי פרשנות תכליותיו.

בנוסף במידה ותתקבלנה טענות העותרת תידרש בחלק מהמקרים הכרעה עובדתית לגבי השאלה האם שלטים מסוימים נשקפים רק כלפי פנים תחנת תדלוק, והאם שלטים מסוימים מהווים שלטי קישוט ללא אלמנט פרסומי.

אין מחלוקת לגבי תוכן שבעה שלטים בהם פורסמו מחירוני פז בהתאם לדרישת החוק.

מאחר והעותרת ביקשה כי ההכרעה תהיה גם לגבי כל שלט ושלט, אפשרתי לצדדים להגיש רשימה מפורטת של השלטים שבמחלוקת תוך הפניה לצילום המתאים ועילת הפטור במידה וקיימת.

ביום 26.6.2018 הגישה העותרת רשימה של 63 שלטים ( הנמצאים ב-12 תחנות שונות), הרשימה נערכה לפי התחנות. בתגובתה מיום 9.7.2018 התייחסה העירייה לכל אחד מהשלטים שבמחלוקת, רשימתה שכללה גם טיעונים נערכה לפי שלושת העילות הנ"ל מאחר ותגובת המשיבה כללה טיעונים, התרתי לעותרת להגיב לתגובה, תגובתה הוגשה ביום 31.7.2018.

העותרת לכל אורך הדרך וגם בתגובתה האחרונה בחרה להשמיץ את העיריה ולהטיח בה האשמות של הטעיה והסתרה, ראו טענתה למשל כלפי העירייה בדבר "הצגת מידע מסולף, לעיתים שקרי". לא מצאתי כל בסיס לטענות העותרת וצר לי שמחלוקת עסקית מסחרית, גלשה לאורך כל הדרך לכיוונים אלו.

דיון
המסגרת הנורמטיבית
העותרת אינה חולקת על תקפותו של חוק העזר או על סבירות תעריפיו ואין מחלוקת כי העירייה זכאית לדרוש אגרת שילוט.

השאלה היא האם על פי תכליתו של חוק העזר, הוא חל גם בשלושת סוגי המקרים הנטענים על ידי העותרת.

הבסיס המשפטי לחקיקת חוק העזר הוא סעיף 246 לפקודת העיריות [ נוסח חדש] לפיו
"העיריה תפקח על הצגת מודעות, שלטים וטבלות במקומות עסק או על גבי לוחות או במקומות אחרים, או תאסור הצגתם".

על פי פקודת העיריות, הוסמכה העירייה להתקין חוקי עזר לשם מימוש תפקידיה ולגבות אגרות למימון הפעולות ובהסתמך על כך הותקן חוק העזר.

סעיף 1 לחוק העזר כולל הגדרות שונות וביניהן:
שלט- "הודעה...המכילה את שמו או כינויו או מהותו או טיבו של עסק או של שירות או של כל פעילות אחרת .... המראה או כוללת מילים, אותיות, מספרים, תמונות, ציורים".
שלט במקום העסק- "שלט המוצב במקום שבו מתנהל עסק לצורך פרסום אותו העסק", פרסום – "הודעת דבר במקום ציבורי בדרך כלשהי..."
מקום ציבורי- "רחוב, לרבות מדרכה, שדרה, פסג', כניסה או מעבר של מרכז מסחרי.. וכל מקום פתוח שהציבור משתמש בו או נוהג לעבור בו או שהציבור נכנס אליו או רשאי להיכנס אליו, בין שהוא בבעלות פרטית ובין שהוא בבעלות ציבורית".

שילוב של הגדרות אלו מראה כי העותרת טועה בטענתה המרכזית לפיה " המונח שלט שבחוק העזר, לא כולל את המונח מקום ציבורי" (עמוד 3 לפרוטוקול שורה 13).
הגדרת שלט במקום עסק, מפנה להגדרת פרסום עסק שמפנה להודעה במקום ציבורי.

משמע לפי חוק העזר הודעה הכוללת שמו של עסק או טיבו המוצבת לצורך פרסום במקום פתוח בו הציבור נוהג לעבור או רשאי להיכנס אליו, היא שלט החייב בתשלום אגרה.

חוק העזר מגדיר מקרים הפטורים מתחולתו. לגבי חמישה מקרים ספציפיים שמתוארים בסעיף 6 לחוק העזר נקבע כי פרק הרישוי והאגרות לא יחול.
כך למשל נקבע בסעיף 6( א)(2) לחוק העזר כי על " שלט המכיל את שמו של אדם ומותקן על דלת כניסה לדירת מגורים" לא תחול חובת רישוי או תשלום אגרה.
קיים גם סעיף פטור כללי מאגרה, סעיף 5( ד) לחוק העזר המתיר לראש העיריה לפטור מציג שלט מתשלום אגרה, "בגלל אופיו הציבורי של השלט או מסיבה אחרת, לפי המלצת הועדה המקצועית".

אדגיש כבר עתה כי אף אחד מסעיפי הפטור בחוק העזר לא מתייחס לעילות אותן מבקשת העותרת להחיל במקרה זה.
לפי סעיפי הפטור בחוק העזר, לא רלבנטי כלל אם המפרסם עושה את הפרסום מרצון או מכוח חובה בדין, לא רלבנטי לצורכי פטור אם תוכנו של השלט הוא עיצוב או קישוט ובהנחה שמתקיימים התנאים לחלותו של חוק העזר, לא הוקנתה זכות לפטור אם למשל למי מהציבור אין יכולת לצפות בשלט.

ולכן הדרא קושיא לדוכתא, אם חוק העזר חל במקרה זה לגבי שלט מסוים דין העתירה לגביו להידחות.

הפתרון למחלוקת שבין הצדדים מצוי בפרשנות תכלית החקיקה, דהיינו מהן המטרות, הערכים, המדיניות, והאינטרסים שחוק העזר נועד להגשים.

שאלת תכליתו של חוק העזר שילוט של עירית תל אביב יפו ( שנוסחו דומה) התבררה בבית המשפט העליון במסגרת ע"א 1600/08 מקסימדיה פרסום חוצות בע"מ נגד עיריית תל אביב יפו (18.8.2011) (להלן-עניין מקסימדיה).
באותו מקרה נבחנה בין השאר השאלה "אם בסמכותה של רשות מקומית לגבות אגרה בגין שילוט המוצב על-גבי אוטובוסים העוברים בתחומה שתוואי נסיעתם כולל מעבר בתחומי מספר רשויות מקומיות".
השופט פוגלמן בחן את תכליתו של חוק העזר שילוט וקבע כך:
"תכליתו המרכזית של חוק העזר שילוט היא פיקוח על השילוט שהציבור נחשף אליו, כדי לשמור על חזות נאה ואסתטית של חוצות העיר ולהבטיח את בטיחותם של תושבי העיר ואת איכות חייהם".

אך אין להתעלם מקביעה נוספת לפיה לחוק העזר שילוט שתי תכליות נוספות:
"עקרון האוטונומיה של הרשות המקומית", שעניינו מתן עצמאות לרשות מקומית להסדיר ולנהל את העניינים הנוגעים לתחומה ולתפקודה היומיומי. "עניינים מקומיים, מוטב שיוסדרו לפי תנאי אותו מקום. הפתרון שניתן לבעיה מסוימת בתל-אביב אינו בהכרח הפתרון המתאים לקריית-שמונה ורצוי כי בכל אחד מהמקומות יינתן הפתרון הרצוי לפי תנאיו ואופיו של אותו מקום" (ד"ר אליהו וינוגרד דיני רשויות מקומיות 4 ( מהדורה שישית, 2010) (להלן: וינוגרד)). זה מכבר צוין, כי השיקולים המקומיים הם בעלי חשיבות רבה, ואין כרשות המקומית להעריכם...אחד מביטויו של עיקרון זה היא העובדה כי הנהגתה של רשות מקומית נבחרת על-ידי תושביה בבחירות דמוקרטיות ומהווה מעין " כנסת זוטא" המפעילה באופן אוטונומי כוחות שלטוניים מתוקף סמכויות שהוקנו לה בדין".

"תכלית נוספת...נוגעת לרצון לקדם יעילות בפעולת הרשות המקומית... עקרון היעילות בא לידי ביטוי הן בשימוש יעיל במשאבים הנמצאים בידי הרשות, על-מנת לענות על מירב הצרכים של הרשות ותושביה ...הן בכך שהאזרח יקבל שירות ברמה גבוהה, נוחה, פשוטה וללא סרבול מיותר".

לאחר בחינת טענות הצדדים ותכליותיו של חוק העזר שילוט לא מצאתי חריגה מרמת הסבירות בדרישות העירייה לתשלום אגרה לגבי כל אחד אחד מהשלטים, למעט במקרה של שלט מחירון כנדרש על פי החוק.

מקובלת עליי פרשנות העיריה לגבי מעמדן של תחנות תדלוק, הכוללות מתחמים פתוחים המשמשים למעבר הציבור וכך הסבירה ב"כ העותרת במהלך הדיון:
"ענייננו במתחם מסחרי לכל דבר ועניין/מתחם קמעונאי הפועל להשכרת מתחמי אוכל, חנויות, פנצ'ריה, שטחי שילוט ( שלט של ארומה)...נקודות איסוף ולוקרים על מנת למשוך קהל רב שאינו חלק מצרכני הדלק הרגילים ולפיכך, אין המדובר בתחנת דלק פנימית סגורה שהשילוט שמוצב בתחומה, אינו גלוי/ידוע / נגלה לעיני הציבור, משום שהעותרת עצמה היא זו שיוצרת מתחם מזמין לציבור".

בצדק טענה העירייה בטיעוניה כי כיום תחנות התדלוק הפכו למתחם מסחרי פתוח "( כולל השכרת שטחים לשימוש מסחרי-שילוט חוצות, מסעדות, תחנות רחיצה, חנויות, משלוחים)" והעותרת מזמינה קהל להשתמש במתקנים הרבים בחנויות ובמגוון השימושים במקום. עוד הוסיפה וטענה כי תחנת התדלוק היא גם מסעדה, חנות נוחות, אמצעי לקבלת פירות או ירקות או לרכישת קרח וכמובן גם דלק ומוצריו.

טענות העירייה בנושא זה תואמות את הנתונים המתוארים בתמונות השלטים שהציגו שני הצדדים והיא מתיישבת עם הדרך בה מפרסמת העותרת את פעילותה ברבים ( ראו נספח ב' לטיעון המשלים של העיריה, טיעון מיום 12.6.2018).

בנסיבות אלו סבירה בעיניי פרשנות העירייה לפיה כל השלטים ( למעט המחירונים אליהם אתייחס בהמשך) מהווים "שלט במקום העסק" כהגדרתו בחוק ומכאן שהוא חב באגרה.

מדובר בשלטי פרסום לכל דבר כגון פרסום מכירת : גלידה (שלט 5115270 בתחנת הדר הכרמל), קפה (שלט 5115171 תחנת לב המפרץ, שלט 5115289 תחנת קיט ונופש, שלט 5116629, שלט 5106579 בתחנת יזרעאליה) משקאות ומזון (5115173 בתחנת לב המפרץ), ירקות ופירות טריים (שלט 5115268 בתחנת רוממה, שלט 6112406 בתחנת חוף הכרמל, שלט 6119920 בתחנת קיט ונופש, שלט 6112334 בתחנת לב המפרץ, שלט 5115281 בתחנת חיפה מזרח) וקרח (שלטים 5115259 בתחנת יזרעאליה, 5115271 בתחנת הדר הכרמל, 5115174 בתחנת לב המפרץ) וכך במקרים נוספים כפי שפרטה העיריה בטבלה כחלק מטיעוניה מיום 9.7.2018.

עוד יצוין כי בחמשה מקרים (שלטים 5115260, 5115172, 5115275, 5115258, 5115252) מדובר במתקני פרסום שתוכנם מתחלף מעת לעת. מהותו של שלט באמצעות ה מתקן הוא פרסום לפי צרכי שיווק של העותרת וגם שלטים אלו נחשבים שלטים למטרת עסק ו פרסומם במקום ציבורי מחילה על המפרסם חובת תשלום האגרה.

[מאחר ובכל המקרים מדובר בפרסום לא מצאתי טעם לפרט את כל המקרים, הכל מפורט בטבלת העירייה הנ"ל).

הגם שלא הוצגה תמונה מלאה על ידי הצדדים לגבי אופן הנראות של כל שלט למרחקים, איני סבור כי שאלה זו רלבנטית, די בכך שכל אחד מהשלטים שבמחלוקת מפרסם את מקום העסק ב"מקום פתוח שהציבור משתמש בו או נוהג לעבור בו או שהציבור נכנס אליו או רשאי להיכנס אליו" כהגדרת חוק העזר, כדי להחיל את חובת תשלום האגרה לפי חוק העזר וניתן לראות כי בכל אחד מהמקרים הנ"ל הפרסום הוא במתחמי תחנת תדלוק פתוחה לציבור שרשאי להיכנס למקום ולצפות בהם, גם אם נכנס למטרה אחרת.

גם אם הייתה מוכיחה העותרת כי לא ניתן לראות את השלט מחוץ לתחנה ( ולא שוכנעתי על פי ראיותיה של העותרת שזה המקרה לגבי שלט כל שהוא), די במיקומו של השלט ובמהותו של מתחם תחנת התדלוק כדי להחיל עליו את הוראות חוק העזר. ראו לעניין זה דברי מנכ"ל קבוצת פז לפיהם " יותר ממחצית לקוחות yellow נכנסים לחנות בלי קשר לתדלוק" (כמתואר בסעיף 63 ואילך לתשובת העירייה).

אף אחד מהמקרים לא נכנס למסגרת סעיפי הפטור שנקבעו בסעיף 6 לחוק העזר.

העותרת טענה כי 18 שלטים מהווים קישוט ללא אלמנט פרסומי. לטעמי לאחר בחינת תוכן כל אחד מהשלטים דין הטענה להידחות.

כל השלטים מהווים שלטים מסחריים פרסומיים כחלק ממיתוג שיווקי. כל אחד מהקישוטים ככינויים על ידי העותרת מהווה שלט המפרסם את העסק. בשני שלטים מדובר על פרסום שירותי התחנה בצבעי המותג, בתשעה שלטים מדובר בפרסום שם התחנה בצבעי המותג ובשבעה מקרים מדובר בפרסום על חלון ראווה, פרסום הכולל תמונת עז המזוהה עם פז או חנות הנוחות שלה.

ראו למשל שלט 6121381 בתחנת הדגן המפרסם שירותי תחנה בצבעי המותג, שירותים של שטיפת מכוניות ותיקון צמיגים. זה השלב להבהיר כי העותרת בצורה מגמתית מפנה בשלט כגון זה רק ל"חץ" ומבקשת להחריג שלטים שכונו על ידה כ"חץ הכוונה ליציאה" (ראו למשל נספח 7 לטיעון משלים מטעם העותרת מיום 5.6.2018, המתייחס לשלט 6121380 ).

פרשנות העותרת לתוכן השלט אינה מקובלת עליי, החץ בשלט לא עומד בפני עצמו. השלט כולל 3 חיצים ובהם הכוונה לשטיפת מכוניות ותיקון צמיגים, שמשמעה פרסום שירותים שנותנת העותרת במקום. ולכן אין כל חריגה ממתחם הסבירות בדרישת העירייה לתשלום אגרה בגין שלט זה או דומיו.

שלטי משיכת מזומנים-כספומן עם לוגו של " עז" או משלוח מוצרים (ראו למשל שלט 5115263 בתחנת רוממה, שלט 5106556 בתחנת הר הכרמל, שלט 5106564 בתחנת לב המפרץ, שלט 5106569 בתחנת חוף הכרמל, שלט 5106554 בתחנת הדר הכרמל, שלט 5106578 בתחנת יזרעאליה) מהווים פרסום תמונת עז, שהוא פרסום מותג לכל דבר וענין ולא מדובר בקישוט ( פרט לתמונת העז לא מופיע בעל חיים אחר בשלטים) ולכן מדובר בתוכן פרסומי החב באגרה.

שלט הכולל שם של תחנת התדלוק ( ראו למשל שלט 6121389 בתחנת הדגן, שלט 5116633 ושלט 5116635 בתחנת עוז בת גלים, שלט 6114515 בתחנת רוממה, שלט 5115278 בתחנת אורלי, שלט 5115242 בתחנת הר הכרמל , שלט 5115175 בתחנת לב המפרץ, שלט 5115285 בתחנת חוף הכרמל ושלט 6119938 בתחנת קיט ונופש, שלט 5115272 בתחנת הדר הכרמל, וכך לגבי שלטים נוספים כמפורט בטבלת העיריה מיום 9.7.2018) עונה אף הוא על הגדרת " שלט במקום עסק" והוא חב באגרה, לעותרת שהציבה את השלט היה חשוב להודיע כי במקום הספציפי ניתנים שירותי תדלוק על ידי תחנה X ויש לראות בכך שלט המפרסם את שירותיה ( השם כולל גם צבעים המזוהים עם העותרת).

יצוין כי ניתן פטור בחוק העזר לשלט שיש בו פרסום שמו של אדם בכניסה לדירת מגורים ומכאן ניתן להסיק כי במקרה של עסק החליט מחוקק המשנה שלא ליתן פטור לעצם פרסום שם העסק ואזכיר כי תוקפו של חוק העזר על כל סעיפיו אינו שנוי במחלוקת. לשם התחנה משמעות פרסומית שיווקית למשל בדרך של הפנייה למיקומה או לקישור חווית קניה במקום לתחנה מסוימת.

העותרת הפנתה בעניין זה לעפ"א 54367-03-11 מדינת ישראל נגד ג.ר.א.ס עיצובים (14.7.2011) שאין באמור בו כדי לסייע למחלוקת בתיק זה, שם דובר על הליך פלילי ועל עיצוב לוגו של מותג החנות שהוטבע על ארון תצוגה בתוך החנות לצד שלט בחלון ראווה של חנות ( השלט הותקן ברישיון והמחלוקת הייתה האם נדרש רישוי לאותו עיצוב לוגו, מקרה שאינו דומה כלל לשלטים המוזכרים בעתירה), מיותר לציין כי בהליך פלילי לא מועלות בהכרח טענות מתחום המשפט המינהלי ובחינת שאלה של אחריות פלילית נעשית משיקולים שונים ביחס לשאלת חיוב באגרת שילוט.

אשר לשלט הכולל את מחירי הדלק שמוצב לשם עמידה בדרישת החוק. פרשנות העירייה אינה מקובלת עליי, כפי שאפרט להלן. בכל המקרים הרלבנטיים לעתירה לא מדובר בפרסום הנחות או מבצעים.

חשוב לעניין זה להבחין בין שני סוגי שלטים, האחד הכולל מחירונים והשני הכולל פרטי הנחות מהמחירון ומבצעים.
בעוד שהסוג הראשון נקבע כחובה בסעיף 7 א(ב) לחוק משק הדלק (קידום התחרות), התשנ"ד-1994 (להלן-חוק משק הדלק) "בעל תחנת תדלוק יציב שלטים המציגים את מחירי סוגי הדלק המפורטים בתוספת, הנמכרים בתחנת התדלוק", הסוג השני מתייחס לפרסום הנחה ונקבעה לצורך כך תקנה מיוחדת שזו גם כותרתה.
ראו תקנה 4 לתקנות משק הדלק (קידום התחרות) (הסדרת השילוט בתחנות תדלוק), התשס"ט-2008 שקובעת "בעל תחנת תדלוק רשאי לציין בשלט האמור בתקנה 1 או 2 את סכום ההנחה הניתנת בתחנה ממחירו של מוצר המצוי בפיקוח".

ככל שמדובר בהצבת שלט ועליו מחירי סוגי הדלק מכוח סעיף 7(ב) לחוק משק הדלק, לא מדובר ב"שלט המוצב במקום שבו מתנהל עסק לצורך פרסום אותו העסק" כהגדרת חוק העזר.
תוכן השלט לא נועד לצרכי פרסום העסק ולמעשה אין לבעל תחנת התדלוק אפשרות שלא לפרסמו ולכן פרשנות חוק העזר ותכליתו מביאה למסקנה כי הוא לא חל על שלטי מחירונים אלו .
(מיקום שלטי המחירון כמו גם תוכנם נקבע בחוק משק הדלק. לעניין מספר שלטי המחירונים נקבע בחוק כי יש להציב לפחות שלושה שלטים. בהעדר אלמנט פרסומי איני מוצא כל פגם בהצבת 3-4 מחירונים כטענת העירייה, סעיף 45 לטיעון המשלים מיום 12.6.2018).

לעומת זאת ככל שמדובר בפרסום הנחות, זו זכות העומדת לבעל תחנת התדלוק ובבסיסה אלמנט פרסומי ולכן שלטי ההנחות או מבצעים, גם אם הוגדרה אופן הצגתם בתקנות הנ"ל, הם עונים על הגדרת "שלט במקום עסק" כפי שנקבעה בחוק העזר, הם כוללים גם תכלית פרסום, שיווקית וחוקר העזר חל עליהם.

אדגיש כי העיריה בסעיף 171 לכתב התשובה ציינה כי על עמוד אחד הנושא את שלטי המחירונים, מפורסמים שלטי פרסומות שונים, מיותר לציין כי שלטי פרסומות אחרים מחויבים באגרה כמו כל שלט אחר לגביו חל חוק העזר.

[עוד טענה העירייה כי שלטי המחירונים כוללים גם פרטי הנחות, אך בכל תמונות השלטים שצרפה העירייה לתגובתה מיום 9.7.2018 אין שלט הכולל מחירון עם הנחות].

מאחר ומבחינה עובדתית כל שבעת השלטים שבמחלוקת, אינם שלטי פרסומת אלא שלטי מחירונים שפורסמו מכוח החובה בחוק משק הדלק, חוק העזר לא חל בשבעת המקרים שהוזכרו בסעיף 69 לעתירה. ולכן אני מבטל דרישות התשלום בקשר לשלטים : 5106575 ( תחנת יזרעאליה), 5106582 (תחנת קיט ונופש) 5116636 (תחנת עוז בת גלים), 6107245 (תחנת אורלי) 6120248 (תחנת חיפה מזרח), 6105724 (תחנת הר הכרמל).

בהתחשב ב"עקרון האוטונומיה של הרשות המקומית" כפי שתואר בעניין מקסימדיה, איני סבור כי יש ללמוד מהדרך בה מתנהגת רשות אחרת בשאלות אלו, כל רשות וציבור בוחריה ושיקול דעתם של מקבלי ההחלטות שלה, שיקול דעת שלא חורג ממתחם הסבירות במקרה זה. ולכן אני דוחה טענות העותרת בעניין זה.

עוד אבהיר כי הסדרת נושא השילוט בתחומי העיר חיפה מצריכה מנגנוני רישוי ופיקוח ( ועדת שילוט, מערך פיקוח עירוני ומנגנון אכיפה) ומכאן גם ההצדקה בחיוב ברישוי ואגרה.

לאור ניתוח תכליות החוק כאמור לעיל וקבלת עמדת העירייה, לא מצאתי לנכון לבחון מעבר לכך טענות רבות ושונות אחרות שהעלתה העירייה בטיעוניה.

לא מצאתי כי טעם והגיון לתת לעותרת סעד עתידי לגבי דרישות תשלום עתידיות ( סעיף ( ג) בכותרת העתירה) כל צד חייב לפעול לפי החוק ובנושא השילוט, נושא דינמי, כפי שעלה מטיעוני הצדדים, לא ניתן לקבוע מסמרות לגבי העתיד.

סיכום
לאור האמור לעיל אני מבטל דרישות התשלום בקשר לשלטים המוזכרים בסעיף 69 לעתירה : 5106575 ( תחנת יזרעאליה), 5106547 (תחנת הדר הכרמל), 5106582 (תחנת קיט ונופש) 5116636 (תחנת עוז בת גלים), 6107245 (תחנת אורלי) 6120248 (תחנת חיפה מזרח), 6105724 (תחנת הר הכרמל).

כל יתר טענות העותרת נדחות.

לאור כל האמור לעיל, בהתחשב בעובדה כי לגבי 56 מתוך 63 דרישות תשלום נדחתה העתירה , אני מחייב העותרת לשלם למשיבה הוצאות משפט בסכום של 7,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ד אב תשע"ח, 05 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.