הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 52071-09-16

בפני כב' השופט רון סוקול, סגן נשיא

העותר

יהודה גויטע
ע"י ב"כ עוה"ד נדב כהן

נגד

המשיבה

רשות מקרקעי ישראל חיפה
ע"י עו"ד י' דאוד מפרקליטות מחוז חיפה (אזרחי)

פסק דין

1. העותר, תושב אור עקיבא, מחזיק במקרקעין בתחומי הישוב המשמשים לו למגורים ולבית עסק מסוג מסגריה. העותר ביקש מרשות מקרקעי ישראל להקצות לו מגרש באזור התעשייה החדש בישוב ב פטור ממכרז. בקשתו של העותר נדחתה. בעתירה הנוכחית מבקש העותר לבטל את ההחלטה ולהורות לרשות מקרקעי ישראל להקצות לו מגרש בפטור ממכרז.

המחלוקות בין הצדדים עוסקות בעיקר בשני עניינים; האם ניתנה לעותר הבטחה שלטונית תקפה להקצאת מגרש; האם עומדת לעותר זכות להקצאת מגרש במסגרת הנוהלים לפינוי עסקים יוצרי מטרד .

רקע
2. העותר, יליד 1966 מתגורר בנכס המצוי במקרקעין הידועים כגוש 10615, חלקות 146, 147. באותו מבנה מפעיל העותר מזה שנים רבות עסק של מסגרייה (להלן: הנכס). מתברר, מתוך עיון בפסק דינו של בית המשפט בתיק 10846-01-12, כי במקרקעין סמוכים ניצב בית מגורים אשר הוחכר לסבתו של העותר הגב' זגדון מחבובה. העותר התגורר בבית הסבתא עד שבשנת 1981 החל לעשות שימוש בנכס. העותר בנה על הנכס את בית מגוריו, הקים את עסק המסגרייה וגידר את החצר. עוד מתברר כי בין העותר לרשות מקרקעי ישראל, שהיא בעלת המקרקעין (להלן: רמ"י) לא נחתם מעולם כל הסכם לחכירת הנכס וכי העותר לא קיבל רשות להחזיק ב ו.

3. בשנת 1996 החלה המועצה המקומית אור עקיבא לפעול להוצאת עסקים היוצרים מטרד (להלן גם: עסקים מטרידים) מאזורי מגורים והעברתם לאזורי תעשייה בישוב. פעילות זו של העירייה נענתה בשיתוף ובתיאום עם רמ"י ועם משרד התעשייה והמסחר. בהתאם לנוהלים שגובשו (אליהם אתייחס בהמשך) התכנסה ועדת תיאום (שכונתה ועדת המ טרדים) לבחון פתרונות לעסקים מטרידים למיניהם (ראו פרוטוקול הוועדה מיום 26/9/1996 צורף כנספח א' לעתירה). באותה ישיבה החליטה ועדת המטרדים להמליץ על הקצאת קרקע ל-8 בעלי עסקים שהוגדרו כמטרידים, מתוך 23 עסקים שנבחנו. בין העסקים היה גם עסק ו של העותר. הוועדה החליטה באותה ישיבה להמליץ להקצות לעותר, ביחד עם מר סלמן עובדיה, מגרש שסומן מגרש 78 באזור התעשייה (ראו רשימת המלצות להקצאה שצורפה כנספח ה' לתשובה) . הוועדה החליטה על הקצאת המגרש לעותר ביחד עם מר סלמן עובדיה. הוועדה ציינה כי לעותר אין תיק ברמ"י וכי מעמדו בנכס אינו ברור. בפרוטוקול ועדת מטרדים נקבע כי כל אחד מבעלי העסקים המטרידים (שכונו בהחלטה היזמים) יתום על תצהיר שיבטיח את פינוי המטרד וכי רק לאחר השלמת הפינוי ייחתם איתם חוזה לחכירת המגרש החדש שיוקצה.

4. אין חולק כי הליך ההקצאה לעותר לא הושלם מעולם. לטענת העותר הוא שילם למשרד התעשייה מקדמה על סך 7,000 ₪. לאחר מכן הוא נקלע לבעיות בריאותיות ונפשיות קשות, התמכר לסמים, ועל כן הופסקו כל ההליכים להקצאת המגרש החדש.

5. מתברר עוד כי כבר ביום 8/10/1996 נשלח לעותר מכתב על ידי משרד התעשייה והמסחר בו צוין כי הבקשה להקצאה מוחזרת בשל אי מילוי הדרישות. ביום 11/11/1996 שבה ועדת המטרדים והודיעה על המלצותיה, כפי שגובשו כבר בדיון מיום 29/9/1996 וחזרה על המלצתה להקצות לעותר את מגרש 78 ביחד עם מר סלמן עובדיה.

6. בין לבין התברר כי סבתו של העותר, הגב' זגדון מחבובה, אינה משלמת את דמי החכירה (נספח ד' לתשו בה) והתקבלה החלטה לערוך ביקור של מפקח במקום (נספח ח' לתשובה).

במהלך ביקור המפקחים מטעם רמ"י התגלה עסק המסגרייה, והתברר כי העסק הוקם ללא היתר. העותר וסבתו נדרשו לסלק ידם מהשטח שנתפס שלא כדין ולשלם דמי שימוש לרמ"י (נספח י"א לתשובה מכתב מיום 6/12/1998).

7. שנים מספר לאחר מכן, בשנת 2011 נערך דו"ח פיקוח נוסף בשטח ושוב הוברר כי העותר מחזיק במקרקעין ללא היתר (נספח י"ב לתשובה). בעקבות זאת נשלחה לעותר התראה לפני נקיטת הליך משפטי (נספח י"ג לתשובה). מאחר והעותר לא פינה את המקרקעין הוגשה כנגדו תביעה לסילוק יד לבית משפט השלום בחיפה (תיק 10846-01-12).

8. מבלי לפרט את כל ניסיונות ההסדר וההליכים אציין מאחר ולא נמצא פתרון מוסכם ניתן ביום 6/5/2016 פסק דינו של בית משפט השלום, כב' השופטת כ' ג'דעון. בפסק הדין נקבע כי העותר החזיק במקרקעין מכוח רשות חינם שנ יתנה לו. רשות זו בוטלה עם שליחת דרישת הפינוי ועל כן הורה בית המשפט כי על העותר לפנות את המקרקעין. וכך נקבע בפסקה 22 לפסק הדין:

לאור כל האמור לעיל, הנני מחליטה לקבל את התביעה, ומחייבת את הנתבע לפנות את המקרקעין הידועים כחלקות 146 ו-147 בגוש 10615 הנמצאים באור עקיבא, ולהחזירם לידי התובעת כשהם פנויים מכל אדם.

הריסת המבנים הבנויים על המקרקעין, תיעשה על ידי התובעת ועל חשבונה.

ככל שהמבנים לא ייהרסו ויעברו תהליך ליגליזציה על ידי התובעת, תהא התובעת חייבת לפצות את הנתבע בגין המבנים הנ"ל.

בהתחשב בעובדה שמדובר במבנים המשמשים את הנתבע כדירת מגורים וכבית עסק, ובהתחשב בנסיבותיו האישיות של הנתבע, הנני מעכבת את ביצוע פסק הדין למשך תקופה של ששה חודשים, על מנת לאפשר לו למצוא סידורים חלופיים.

[...]

בשולי פסק הדין, בית המשפט ממליץ לתובעת לפעול להקצאת מגרש לנתבע בדומה לתושבים אחרים אשר זכו למגרשים כאמור על פי הנטען, במסגרת "בעיית המטרדים" שהתעוררה באור עקיבא (סוגיה אשר התובעת התנגדה להרחיב את החזית לגביה במהלך הדיון).

העותר לא פעל על פי פסק הדין ולא פינה את המקרקעין והוא מחזיק בהם עד היום.

9. בקשות נוספות שהגיש העותר להקצאת מגרש נדחו. כך למשל בסיכום דיון במחוז חיפה של רמ"י מיום 3/6/2013 נרשם מפיו של מר ג' וייסמן, מנהל המרחב , כי "אין דרך לתת קרקע ללא מכרז. הנתבע (העותר- ר'.ס' ) מחזיק בקרקע המיועדת לשלוש יחידות דיור שיש להוציא לשיווק במכרז פומבי. נכבד כל החלטה של בית המשפט (נספח כ' לתשובה).

10. לאחר פסק הדין בבית משפט השלום שב העותר וביקש הקצאת קרקע (ראו למשל מכתב באי כוחו מיום 24/5/2016, נספח יא' לעתירה). בסופו של יום הודיעה רמ"י לעותר כי בקשתו להקצאת קרקע ללא מכרז נדחית.

בהודעה מיום 10/7/2016 מצוין (נספח כה' לתשובה):

בתאריך 6.5.2016 ניתן פס"ד בעניינו של מרשייך ולפיו עליו לפנות את המקרקעין הידועים כגוש 10615, חלקות 146 ו-147. עוד נקבע כי למרשך אין כל זכות בקרקע אליה פלש.

למעלה מן הצורך ואף שלא ניתנה בעניינך המלצה, בהתייחס להפנייתך לנוהל 31.11 שעניינו הקצאת קרקע למפעלי תעשיה ומלאכה – קרקע עירונית, בעניין פינוי מטרד, ראוי להדגיש כי מטרד מוגדר בנוהל כקרקע אשר מוחזקת בדין.
מאחר ונקבע בפסה"ד כי מרשך אינו מחזיק הקרקע כדין, הרי שממילא מרשך אינו יכול להיבנות מהנוהל המצוין במכתבך שבסימוכין.

לאחר כל אלו הגיש העותר את עתירתו לבית המשפט.

העתירה
11. בעתירתו שב העותר וטוען כי הוא זכאי להקצאת מגרש באזור התעשייה החדש ללא מכרז. העותר מבסס טענותיו על שני מקורות; ה בטחה שלטונית של עיריית אור עקיבא; והורא ות הנוהל להקצאת קרקע לעסקים מטרידים. העותר מדגיש כי החל משנת 1996, עת החליטה ועדת המטרדים להקצות לו מגרש, שבה המועצה המקומית וחזרה על התחייבותה להקצאה. העותר מפנה לתצהירו ועדותו של מי שכיהן כראש המועצה, מר יעקב אדרי, שהעיד כי הוחלט להקצות לעותר מגרש. מר אדרי, כך נטען, אישר כי רמ"י התחייבה להקצות לעותר מגרש. על כן טוען העותר כי הופרה הבטחה שלטונית להקצאה. העותר מפנה גם לנוהל 31.11 של רמ"י להקצאת מקרקעין וטוען כי התמלאו כל התנאים שנקבעו בנוהל להקצאה.

12. המשיבה מצדה טוענת כי מעולם לא ניתנה לעותר הבטחה שלטונית תקפה של הגורמים המוסמכים, להקצאת מגרש בפטור ממכרז. עוד טוענת המשיבה, כי על פי דין ועל פי נוהלי רמ"י לא ניתן להקצות מקרקעין למי שמחזיק במקרקעין מטרידים שלא כדין. לטענת המשיבה העתירה שהוגשה אינה אלא ניסיון להפוך את תוצאת פסק-הדין בבית משפט השלום שקבע כי על העותר לפנות את המקרקעין.

13. אציין כי גם לאחר שנשמעו טענות הצדדים בעתירה נעשו ניסיונות הסדר. ניסיונות אלו לא צלחו ועל כן נותר להכריע בעתירה.

דיון והכרעה
14. כפי שיפורט להלן הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות וכי אין להתערב בהחלטת המשיבה לדחות את בקשת העותר להקצאת מקרקעין ללא מכרז. אפתח את הדיון בפירוט המסגרת המשפטית לעניין הקצאת מקרקעין.

פטור ממכרז
15. התקשרות של רשויות המדינה, לביצוע עסקה במקרקעין כפופות להוראת חוק חובת המכרזים, התשנ"ב - 1992, המורה בסעיף 2 כי " המדינה, כל תאגיד ממשלתי [...] לא יתקשרו בחוזה לביצוע עיסקה בטובין או במקרקעין, [...] אלא על-פי מכרז פומבי הנותן לכל אדם הזדמנות שווה להשתתף בו" (ראו על חובת המדינה להתקשר במכרז ע"א 1444/95 עיריית אילת נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד מט (3) 749 (1995); עע"מ 4013/06 אקרשטיין צבי בע"מ נ' הועדה המקצועית לעניין תקנה 25 (29) לתקנות חובת המכרזים (4.12.2008); עע"מ 6145/12 עיריית נצרת עילית נ' הרטמן (13.01.2013)).

עם זאת, חובת המכרזים אינה חלה על כלל ההתקשרויות שכן ישנן התקשרויות של המדינה שאינן מתאימות למכרז או שישנם שיקולים ואינטרסים לגיטימיים המצדיקים סטייה מהחובה. סעיף 4 לחוק חובת המכרזים מקנה לשר האוצר, באישור ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת, סמכות להתקין תקנות בדבר הענקת פטור מהתקשרות במכרז לעסקאות שונות.

16. שר האוצר עשה שימוש בסמכות זו ובתקנות חובת המכרזים, התשנ"ג - 1993 נקבעו הוראות פטור שונות. בצד הוראות אלו קיימים פטורים נוספים שנקבעו בהוראות ספציפיות ובהן גם תקנות חובת המכרזים (התקשרויות מערכת הביטחון), התשנ"ג-1993 ועוד.

לענייננו חשובות התקנות העוסקות בפטור ממכרז בהתקשרות של רשות מקרקעי ישראל, הכלולות בפרק ג' לתקנות חובת המכרזים (ראו באופן כללי דפנה ברק-ארז משפט מנהלי כרך ג' 559 (2013), וכן בג" ץ 11088/05 הייב נ' מנהל מקרקעי ישראל, פ"ד סד (1) 453 (2010); ת"א (מר') 21756-06-11 אליקים בן ארי בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל (27.09.2016)). תקנה 25(5)(ב) לתקנות חובת המכרזים עוסקת בפטור מחובת המכרזים בעסקאות להענקת זכויות במקרקעין באזורי עדיפות לאומית וכך נאמר בתקנה:

(ב) הענקת זכויות במקרקעין באזורי עדיפות לאומית למפעל שתחום עיסוקו תעשייה או מלאכה או בניית מבני תעשייה להשכרה לפי המלצת משרד התעשייה והמסחר, ובלבד שהאזור נמנה עם האזורים הכלולים במודעה בעתונות שיפרסם משרד התעשייה והמסחר לפחות אחת לשנה והמזמינה הגשת בקשות להענקת זכויות במקרקעין כאמור; דחיית בקשה כאמור על ידי משרד התעשייה והמסחר תיעשה מנימוקים שיירשמו;

רואים אנו כי הוראה זו קובעת מספר תנאים להענקת הפטור; המקרקעין מצויים באזור עדיפות לאומית; המקרקעין מיועדים למפעל שתחום עיסוקו תעשייה, מלאכה או בנית מבני תעשייה להשכרה; נתקבלה המלצה של משרד התעשייה והמסחר; האזור כלול בהודעה שפרסם משרד התעשייה והמסחר. הוראת פטור זו נועדה לעודד הקמת מפעלי תעשיה ומלאכה באזורי עדיפות לאומית ובכך לקדם אינטרסים ציבוריים חשובים.

17. הוראת פטור נוספת שעשויה הייתה להיות רלוונטית לענייננו היא הוראת תקנת 25(4) לתקנות המעניקה פטור במכרז בפינוי מפעל היוצר מטרד. עם זאת, התקנה מתנה את הענקת הפטור בקבלת אישור של החשב הכללי והיועץ המשפטי של המנהל בדבר נחיצות העתקת המפעל ובדבר הדרך שבהענקת הפטור. אין חולק שתנאים אלו לא התקיימו בעניינו.

הוראות הנוהל
18. על מנת לבחון בקשות להקצאת קרקע בפטור ממכרז ועל מנת לשקול מתן המלצות להענקת פטור, קבעו הרשויות הוראות נוהל. לעני יננו רלבנטי נוהל 31 .11 שנועד לקבוע את המסגרת להפעלת שיקול הדעת של רשות מקרקעי ישראל, בין היתר במתן החלטה בבקשות לפטור ממכרז לפי תקנה 25(5)(ב).

19. הוראות נוהל אלו הן בבחינת הנחיות מנהליות אשר נקבעו על ידי הרשות על מנת להדריך את עצמה במילוי תפקידה ובהפעלת שיקול הדעת (ראו לגבי הנחיות פנימיות, בג"ץ 10907/04 סולדוך נ' עיריית רחובות, פ"ד סד(1) 331 (2010); יצחק זמיר "הנחיות מינהליות " הפרקליט לח א 18 (תשמ"ח- תשמ"ט); עע"מ 9187/07 לוזון נ' משרד הפנים (24.07.2008); יואב דותן "פרסום הנחיות מינהליות" משפט וממשל ג(2) 475, 476 (תשנ"ו)).

20. הנחיות פנימיות אינן כמו חוק, אלא נועדו רק להתוות את דרכי הפעלת הסמכות. ככלל, על הרשות לפעול על פי הנחיותיה ולא לסטות מהן אלא אם התקיימו נסיבות המצדיקות סטייה שכזו (בג"ץ 4422/92 עפרן נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד מז (3) 853, 853-857 (1993); בג"ץ 308/17 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 10 (17.07.2017), ד' ברק -ארז הנ"ל, כרך א' עמ' 248).

הנטל לשכנע כי התקיימו נסיבות המצדיקות סטייה מהנחיות פנימיות מוטל על הרשות (עע"מ 4573/12 פיינגולד נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז ירושלים, פסקה 5 (07.01.2014); ע"א 7726/10 מדינת ישראל נ' מחלב (16.10.2012) ד' ברק-ארז הנ"ל, כרך א' עמ' 250, 251).

21. סעיף 3 לנוהל 31.11 עוסק ב"הקצאת קרקע ללא מכרז, לפתרון בעיות מטרדים אורבניים ". באופן כללי ניתן לראות כי ההליך להקצאת קרקע לפתרון בעניין מטרדים מנוהל ביזמת הרשות המקומית (סעיף 3.1 לנוהל). הרשות המקומית פונה לוועדת התיאום (ועדת המטרדים) אשר בוחנת את הבקשה ובסופו של הליך בדיקה מוסרת את המלצתה (סעיף 3.4 לנוהל, וסעיף 3.5(ח) להוראות התפעוליות של הנוהל). המלצת ועדת התיאום מועברת לממונה על המחוז ברמ"י אשר לו מסורה הסמכות הסופית להחליט. בין היתר על הממונה לבדוק האם הבקשה וההמלצה ממלאות כל הדרישות על פי הנוהל.

22. בסעיף 1 לנוהל נקבעו הוראות כלליות להקצאה ובסעיף 1.5 לנוהל נקבעו התנאים להגדרת מטרד. בסעיף 1.5(2) לנוהל נקבע כי תנאי להגדרת מטרד הוא כי הקרקע "מוחזקת כדין". משמע, כאשר העסק יוצר המטרד אינו מוחזק כדין, לא ניתן לפעול על פי הנוהל להקצאת קרקע לבעליו ללא מכרז.

הבטחה שלטונית
23. העותר מבסס את עתירתו על הבטחה שלטונית שניתנה לו על ידי המועצה המקומית אור עקיבא, על ידי ראש המועצה ועל החלטת ועדת התיאום אשר המליצה להקצות לו מגרש ללא מכרז.

24. טענה זו דינה להידחות. הלכה היא כי על מנת שהבטחה של רשות תהא תקפה יש להצביע על התקיימותם של 5 תנאים; הבטחה מפורשת, הייתה כוונה לתת להבטחה תוקף משפטי; ההבטחה ניתנה על ידי גורם מוסמך בגדר סמכותו בדין; ההבטחה היא בת ביצוע; אין צידוק חוקי לשנות ולסטות ממנה (ראו בג"ץ 142/86 דישון כפר שיתופי להתיישבות חקלאית נ' שר החקלאות, פ"ד מ(4) 523, 528 (1986), בג" ץ 585/01 קלכמן נ' ראש המטה הכללי, פ"ד נח (1) 694 (2003)).בג" 4374/15 התנועה למען אורות השלטון בישראל נ. ראש ממשלת ישראל, פסקה ק"י לפסק דינו של השופט רובינשטיין (27/3/2016)....).

25. בבג"ץ 585/01 הנ"ל, אומר בית המשפט (פסקה 14):
המשפט מכיר, בתנאים מסוימים, בתקפותה המשפטית של הבטחה מינהלית כמקור לזכות בידי מקבל ההבטחה. תנאי לכך הוא, בראש ובראשונה, כי קיימת הוכחה ברורה כי הבטחה כזו אכן ניתנה. על ההבטחה השלטונית להיות מפורשת וברורה ולא מוטלת בספק, כנדרש מהתחייבות משפטית שאינה בגדר הצהרת כוונות גרדא (בג"ץ 580/83 אטלנטיק חברה לדייג וספנות בע"מ נ' שר התעשייה והמסחר [1], בעמ' 36). מכאן, שעל הטוען לזכות על -פי הבטחה מינהלית להוכיח בראש ובראשונה את עצם קיומה ואת מרכיביה. לאחר שהוכחה הבטחה יש לבחון אם נתמלאו שאר התנאים המקימים את חובת הרשות לקיימה.

(ראו גם בג"ץ 8634/08 אלחננוב נ' משטרת ישראל (16/11/2010); וע"א 6132/16 פרדקין נ' מדינת ישראל (10/4/2018);בג"ץ 135/75 סאי-טקס קורפוריישן בע"מ נ' שר המסחר והתעשיה, פ"ד ל (1)673 (1975); בג"ץ 3975/95 קניאל נ' ממשלת ישראל, פ"ד נג (5) 459 (1999); ע"פ 1292/06 תורק נ' מדינת ישראל (20/7/2009)).

משמע, כדי שהבטחה כלשהי, התחייבות כלשהי של רשות מנהלית תשמש בסיס לטענה בדבר הבטחה שלטונית, צריך לשכנע כי מדובר בהתחייבות מפורשת, הכוללת בחובה כוונה שיהיה להתחייבות תוקף משפטי, כי תהא ברורה ולא מעורפלת.

26. טענת העותר כי קיבל הבטחה שלטונית אינה ממלאת את התנאים האמורים. ראשית, מכל המסמכים שהוצגו ניתן להסיק כי ועדת התיאום המליצה על הקצאת מגרש, אולם אין כל החלטה או כל התחייבות של רמ"י להקצאת המגרש. המלצה להקצאה אינה שקולה ל"הבטחה" שהרי ברור מנוסח ההמלצה כי ההכרעה נתונה בידי הגורם שאליו מופנית ההמלצה ולא על ידי הממליץ. המלצה מעצם טיבה אינה בבחינת הבטחה שהרי מלשון ההמלצה ברור כי הממליץ מפנה את המלצתו לגורם המחליט. ועדת התיאום וראש המועצה מעולם לא התחייבו מפורשות להקצאת הקרקע, ולא התחייבו להמליץ לרמ"י, לפעול כדי לשכנע את רמ"י להקצות את המגרש.

27. שנית, אפילו ניתן להבין מהמלצת ועדת התיאום או מדברי ראש המועצה כי בכוונתם היה להתחייב לעותר כי יוקצה לו מגרש ללא מכרז אין בכך די. מר אדרי שלח מספר מכתבים (נספחים ז' ויח' לעתירה) בהם חזר על המלצתו ובקשתו כי יוקצה לעותר מגרש, אולם אין בהם כל ראיה כי התחייב כלפי העותר כי המגרש אכן יוקצה.
בתצהירו המשלים לבית המשפט (תצהיר מיום 12/2/2014) הוא מציין כי מעיון במסמכים מצא כי בפרוטוקול מיום 11/11/1996 [...] קיימת התייחסות והתחייבות מפורשת של המינהל להקצות לנתבע, מר יהודעה גויטע, קרקע חלופית, מגרש 78, באזור התעשייה החדש [...]. עם זאת, אין בתצהיר טענה כי רמ"י התחייבה להקצאה או כי מסר בשמה התחייבות לעותר, ומכל מקום מפרוטוקול הדיון מיום 11/11/1996 ברור כי מדובר בהמלצה של ועדת התיאום ולא בהתחייבות או הבטחה.

28. שלישית, להבטחה של רשות יהיה תוקף מחייב רק אם נותן ההבטחה היה מוסמך לתיתה והוא פעל במסגרת סמכותו כדין (ראו בג"ץ 135/75 הנ"ל בעמ' 676;); בג"ץ 594/78 אומן נ' שר התעשיה, המסחר והתיירות, פ"ד לב(3) 469 (1978); ע"א 3846/13 מינהל מקרקעי ישראל נ' היפר-חלף ליאל בע"מ (21/7/2015 ; בג"ץ 585/01 הנ"ל; ע"א 6705/04 בית הרכב בע"מ נ' עיריית ירושלים, פ"ד סג (2) 1 (2009); ע"פ 6411/98 מנבר נ' מדינת ישראל, פ"ד ה (2) 150 (2000)).

ועדת התיאום וראש המועצה אינם גורמים המוסמכים להתחייב להקצאת מקרקעין ללא מכרז. ראינו כי הסמכות להקצאה ללא מכרז, כפופה להוראות הדין ולנוהל, ומסורה למנהל המחוז של רמ"י בלבד. זאת ועוד, גם למנהל המחוז אין סמכות להתחייב להק צאת מקרקעין ללא מכרז אלא בכפוף להוראות הנוהל המתנות את ההקצאה בכך שהמבקש יחזיק במקרקעין המטרידים כדין.

29. לבסוף אציין כי אפילו ניתנה הבטחה כדין, קיים צידוק לסטות ממנה שהרי בפסק דינו של בית משפט השלום נפסק כי על העותר לפנות את המקרקעין שתפס. הקצאה ללא מכרז נועדה לאפשר העתקת עסקים יוצרי מ טרד. הטעם בפטור במכרז הוא לעודד את העתקת העסקים על מנת להגן על הציבור. לאור פסק הדין המורה על הפינוי, שמשמעו הסרת המטרד, אין כל צידוק להענקת פטור ממכרז. נוסיף ונעיר כי גם התנהגות העותר במשך כל השנים, כאשר נמנע מהשלמת הפרטים הנדרשים לשם מימוש ההמלצה במועד, כאשר בניגוד לדיון המשיך להחזיק במקרקעין שלא כדין, מהווה צידוק לשינוי ההבטחה, ככל שניתנה.

הנוהל
30. העותר מבקש לבסס בקשתו גם על הוראות הנוהל אולם ברור, לאור כל שהובהר לעיל, כי הוראות הנוהל אינן יכולות להועיל לעותר. הוראות הנוהל לגבי הקצאת קרקע לעסקים יוצרי מטרד, אינה חלה על מי שמחזיק בעסקו שלא כדין. בית משפט השלום פסק שהעותר אינו מחזיק בנכס ברשות וכי רשות החינם שניתנה לו בוטלה. על כן אין כל תחולה לנוהל והעותר אינו יכול למצוא מזורו בנוהל.

סוף דבר
31. בשים לב לכל האמור, הגעתי למסקנה כי לא נפל פגם בהחלטת המשיבה שלא להקצות לעותר מגרש באזור התעשייה החדש ללא מכרז.

על כן, העתירה נדחית.

העותר ישלם למשיבה הוצאות בסך של 7,500 ₪.

ניתן היום, ז' כסלו תשע"ט, 15 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.