הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 42820-03-19

בפני
כבוד ה שופט אברהים בולוס

עותר

איאד מזאריב

ע"י עוה"ד אביגדור פלדמן

נגד

משיבה

.משרד התחבורה/מדינת ישראל

ע"י פרקליטות מחוז חיפה – אזרחי

פסק דין

לפניי עתירה מנהלית נגד החלטת משרד התחבורה - רשות הרישוי (להלן: "המשיבה") מיום 19.2.19 (להלן: ההחלטה).

רקע והליכים
לביהמ"ש המחוזי בנצרת הוגש כתב אישום כנגד העותר במסגרת ת"פ 40867-09-12. בגזר הדין הושת על העותר גם פסילה בפועל מלנהוג או להחזיק ברישיון נהיגה למשך 18 חודשים, נוסף לעונשים אחרים לרבות מאסר בפועל.

בתאריך 1.8.17 העותר שוחרר ממאסר ובחלוף כ- 18 חודשים מיום שחרורו, פנה למשרד הרישוי; או אז נמסר לו כי משום שלא הפקיד רישיון נהיגתו אזי מניין הפסילה עדיין לא החל.

בתאריך 29.1.19 העותר פנה למשיבה בבקשה ש כותרתה "בקשה לביטול פסילת רישיון הנהיגה". בתשובותיה מיום 19.2.19 ומיום 4.3.19 , המשיבה דחתה בקשה זו בהסבירה כי תקופת הפסילה טרם החלה להימנות, משום שהעותר עדיין לא הפקיד את רישיון הנהיגה במזכירות בית המשפט, וגם לא מסר אישור על הפקדה קודמת כדרישת תקנה 557(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה ).

טענות הצדדים

לטענת העותר, בגזר הדין אין התייחסות לחובת ההפקדה של רישיון הנהיגה במזכירות ביהמ"ש כתנאי להתחלת ספירת ימי הפסילה, ומכאן המרוץ מתחיל מיום שחרורו ממאסר . לחילופין נטען, כי אף אם ידע העותר כי עליו ל בצע הפקדה במזכירות ביהמ"ש, הוא לא יכל לעשות כן מאחר ורישיון הנהיגה שלו נלקח על ידי ה שוטרים ביום מעצר ו ולא הוחזר לידיו עד היום.
לגישת העותר, אין להחיל בעניינו את תקנה 557 (ה) לתקנות התעבורה , מאחר והתקנה נעדרת התייחסות למקרה בו הרישיון נמצא בידי רשויות החקירה.

העותר הוסיף וטען, כי הוא לא נהג משך תקופה העולה על 18 חודשים מיום שחרורו . בשל כך , ולאור הטענות שפורטו לעיל, העותר בדעה כי יש לקבוע כי תקופת פסילת רישיון נהיגתו הסתיימה ביום 1.2.19.

מנגד, המשיבה טענה, כי העו תר לא הפקיד את רישיון הנהיגה לאחר ה חלטת הפסילה ולא המציא אישור על הפקדה קודמת בהתאם לתקנה 577 (ה) לתקנות התעבורה; על כן, טרם החלה תקופת הפסילה שהוטלה עליו. המשיבה חדדה בתשובתה ובדיון שהתקיים בפניי, כי הטענה לפיה רישיון הנהיגה נמצא בידי משטרת ישראל נטענה בעלמא ולא נתמכה בראיה כלשהיא.

דיון והכרעה

סעיף 42(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 (להלן: פקודת התעבורה) מורה לנו כי פסילה שהטיל בית משפט תחל ביום מתן גזר הדין אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת; ובסע' 42(ג) נקבע , כי בחישוב תקופת הפסילה לא תובא במניין תקופת מאסר בשל אותה העבירה בגינה הרישיון נפסל , וגם לא התקופה שחלפה עד למסירת הרישיו ן לרשות שנקבעה לכך בתקנות.

בסעיף 61 (א) לפקודה נקבעה החובה להפקיד את הרישיון בעקבות פסילה בידי הרשות כפי הדרך המצוינת בתקנות התעבורה. לעניין זה מתייחסת תקנה 556 (א) לתקנות התעבורה ולפיה במקרה כגון דא , רישיון הנהיגה יופקד בבית המשפט שהורה על פסילתו. באם רישיון הנהיגה אבד, אזי חלף הרישיון ניתן להפקיד תצהיר מתאים ב מזכירות ביהמ"ש זאת כמצוות תקנה 557 (ב), ועם הפקדת התצהיר יתחיל מניין תקופת הפסילה.

יוצא אפוא, כי ככלל רכיב הפסילה בגזר הדין נכנס לפעולה באופן מידי אלא אם קבע ביהמ"ש אחרת , ורק עם הפקדת רישיון הנהיגה או תצהיר מתאים יחל מניין הפסילה כאשר תקופת המאסר לא תובא במניין ( רע"פ 9237/99 רונן מאיר נ' מדינת ישראל, נד (1) 482, 484 (14.3.2000).

עוד נקבע, כי הפקדת רישיון הנהיגה או תחליף הפקדה בעקבות פסילה אחת , לא פוטרת מהפקדה חוזרת בשל פסילה שנקבע ב גזר-דין בתיק אחר ( ברע"פ 8317/10 מאיר כהן נ' מדינת ישראל, פסקה 4 לחו"ד כב' הנשיאה חיות ( 8.2.11); ראו גם : רע"פ 4446/04 ביטון נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (6.10.2005); זאת בשונה ממצב שבו רישיון הנהיגה נלקח בזמן החקירה בגין אותה העבירה (כמו למשל בעקבות פסילה מנהלית) ונותר בי די הרשות החוקרת שאז " האזרח רשאי להניח כי מילא אחר חובתו, ומכל מקום, אם יש צורך בהזנה הדדית של מידע בין הרשויות הללו, הדבר יעשה בלי צורך במעורבות מצדו." (בש"פ 9075/12 מוחמד ג'אבר נ' מדינת ישראל, פס' 20 (14/04/14)(להלן: עניין ג'אבר). עוד נקבע בעניין ג'אבר, כי הסמכות לחישוב תקופת הפסילה שנקבעה בגזר הדין נתונה לרשות הרישוי, שעל החלטתה ניתן להשיג באמצעות הגשת עתירה מנהלית לביהמ"ש לעניינים מנהליים.

בתיקון (מס' 6) מתשע"א-2011 לתקנות התעבורה הוסף ס"ק (ה) לתקנה 557 (להלן: התיקון):

"המציא בעל הרישיון את הרישיון לרשות לפי חלק זה, וחלה עליו, בשל פסילה אחרת, חובה להמציאו פעם נוספת לרשות לפי חלק זה, ימציא לה אישור על ההמצאה הקודמת, שנתנה לו הרשות שלה המציא את הרישיון, ומירוץ תקופת הפסילה הנוספת לא יתחיל לפני שהמציא את האישור כאמור."

אדגיש, כי המקרה שנידון בעניין ג'אבר קדם לתיקון זה, ולמרות זא ת ביהמ"ש העליון התייחס לתיקון בזו הלשון:

"מקצת מן המלאכה עשה מחוקק-המשנה בתיקון (מס' 6) תשע"א-2011 בהתקינוֹ את ס"ק (ה) לתקנה 557 לגבי חובת המצאת רישיון נהיגה פעם נוספת לאחר שהומצא כבר בעבר בשל פסילה אחרת. דיוֹ לאדם שכזה, בהמצאת "אישור על ההמצאה הקודמת". ברם, נשארו מצבים רבים שבהם נותר ערפל ונוצרת מבוכה. ענייננו הוא דוגמה לכך".

נחזור כעת לענייננו - בהנחה ש הלכת ג'אבר בעניין הפטור מהפקדה אחרי מתן גזר הדין שעה שהרישיון נמסר בידי הרשות החוקרת נותרה בעינה אחרי התיקון , ובעניין זה אין לי צורך לקבוע מסמרות (ראו : עת"מ (חי') 24348-11-15 גינאדי גלקוב נ' מדינת ישראל, (23.12.15); עת"מ (ת"א) 55853-07-18 שי חזן נ' משרד הרישוי חולון( 17.3.19), אלא שלהלכה זו אין תחולה במקרה זה.

הטעם לכך הוא שהעותר לא עמד בנטל ההוכחה, שכן לבד מהטענה הכללית והגורפת לפיה "רישיון הנהיגה שלו נלקח ביום מעצרו ע"י השוטרים"(סע' 16 לעתירה), העותר לא טרח להניח ולו בדל של ראיה תומכת כמו אישור בדבר נטילת הרישיון . אכן, כגישת המשיבה, עסקינן בטענה בעלמא חסרת כל גיבוי מינימאלי, ומובן שגם בהליך מנהלי לא ניתן לסמוך על טענות שלא גובו כראוי.

אמנם העותר הצהיר בסע' 11 לתצהירו : "..ביום שנעצרתי נלקחה ממני תעודת הזהות שלי ובה היה גם רישיון הנהיגה שלי, משהוחזרה לידי תעודת הזהות לא היה רישיון הנהיגה."; אלא שמדברים אלה ניתן ללמוד כי הר ישיון אבד, ובהתאם לתקנה 557(ב) מחובת העותר להפקיד תצהיר מתאים חלף רישיון הנהיגה לשם תחילת מניין הפסילה .

מתן הפטור מההפקדה כפי הלכת ג'אבר מיועד למקרה ורישיון הנהיגה נלקח מידי הע ותר בעקבות הפעלת סמכות עפ"י דין כמו פסילה מנהלית ע"י קצין מוסמך בהתאם לסע' 47 לפקודת התעבורה, שבעקבותיה אף ינתן בידיו אישור מתאים כקבוע בסע' 47(ג)(1) לאותה הפקודה; היינו , בעקבות דרישה למסירת רישיון הנהיגה בשל פסילתו ( עניין ג'אבר, פס' 20). בעקבות כך קיימת חובה אף להודיע לרשות הרישוי בדבר הפסילה ואורכה (עניין ג'אבר פס' 21), ובכאלה מקרים:

"מדוע אפוא שאזרח דוגמת העורר דנן לא יהיה רשאי להניח שמשנלקח רישיונו במהלך החקירה והופקד בתיק המשטרה, יוּזן הנתון הזה במחשב וידוּוח לפי הצורך בבוא העת למזכירות בית המשפט ולרשות הרישוי? מדוע שבכך לא יֵצא ידי חובתו? מדוע להטיל עליו חובת הגשת תצהיר חלף הפקדת הרישיון במזכירות בית המשפט?"(פס' 21 בעניין ג'אבר )

הדבר שונה מהטענה כי הרישיון נלקח בטעות שאין בצידה אף אסמכתא ואשר דינה , כך אני סבור, כטענה לאובדן הרישיון.

ועוד, קבלת טענה זו תהפוך את הוראות הפקודה והתקנות לעניין הפקדת הרישיון או התצהיר לאות מתה ותרוקן את חובת ההפקדה מכל תוכן; שכן, אין זה סביר כי כל אימת ונטענת הטענה כי הרישיון נלקח , ורק על יסוד טענה זו, הטוען יזכה לפטור המיוחל.

לאור האמור לעיל, בהעדר הוכחה למסירת רישיון הנהיגה למשטרה בתחילת החקירה בעקבות דרישה לכך , כן משלא הופקד רישיון הנהיגה או תצהיר מתאים במזכירות ביהמ"ש הרי החלטת ה משיבה על יסוד הנתונים שהונחו בפניה הינה בהחלט סבירה (עע"מ 9018/04 סאלם מונא ואח' נ' משרד הפנים, פס' 13, (12.9.05). ושוב , המשפט המנהלי מבוסס על חזקת תקינות הפעולה המנהלית, ועל הטוען אחרת מוט ל נטל השכנוע. נטל זה לא ניתן להרים באמצעות טענות עובדתיות חסרות כל תימוכין כפי ענייננו (בג"ץ 5290/14 סעדי קואסמה נ' המפקד הצבאי , פס' 30 ( 11.8.14); בג"ץ 10907/04 ישראל סולודוך ואח' נ' עירית רחובות ואח', פס' 54 (1.8.10)

גם טענתו של העותר לפיה משלא צוי נה בגזר הדין חובתו להפקיד את רישיון הנהיגה, אזי מניין הפסילה מתחיל מיום שחרורו ממאסר , דינה דחיה. מקורה של חובה זו בחוק (סע' 61(א) לפקודה) ולא בהחלטתו של ביהמ"ש, ו את מצוות המחוקק יש לקיים בין אם הוזכרה או לא בגדרי גזר הדין. מכאן, גם אם נלך כברת דרך לקראת העותר ונאמץ את טיעונו כי מאז שחרורו ממאסר לא נהג, עדיין וכל עוד לא קיים אחר חובת ההפקדה מניין עונש הפסילה לא החל.

מכל האמור, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת המשיבה שי צדיק את התערבותו של ביהמ"ש. על יסוד הנתונים שהונחו בפני המשיבה והובאו בפניי , החלטתה הינה סבירה ואף אין מנוס ממנה.

סוף דבר

מכל האמור לעיל, אני מורה על דחיית העתירה.

מחייב את העותר לשלם למשיבה הוצאות משפט בסך 2,000 ₪.

המזכירות תמציא פס"ד זה לצדדים

ניתן היום, כ"ד אייר תשע"ט, 29 מאי 2019, בהעדר הצדדים