הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 42311-03-18

מספר בקשה:2
בפני
כבוד ה שופט נאסר ג'השאן

המבקשים

  1. עירית חדרה
  2. ועדה מקומית לתכנון חדרה

נגד

המשיבים

  1. פבל בסקין
  2. איה סלומון
  3. איל יעקובוסקי
  4. פאינה סקזניצקי
  5. שושנה מור
  6. יזהר כוכבי
  7. יאנגל איפריאמוב
  8. אלכס בן שטרית
  9. איגור בידר
  10. נועם גזית
  11. דינה שרון
  12. אברהם סוברה
  13. ולדימיר יזרייב
  14. אמיר פרחי
  15. אלון נפרין
  16. מאיר נפרין
  17. איציק שיטרית
  18. אבי פרינץ
  19. איתן סעדה
  20. רחל מרזוק
  21. דייגו חיימוביץ
  22. נרקיס רזיאל
  23. אליעזר שרמן
  24. יוסי שרפי

החלטה

1. בפניי בקשה לעיכוב אחד מן הצווים שניתנו בפסק דיני מיום 20.08.2018 (להלן: "פסק הדין"). הבקשה מתייחסת לסעד שניתן לעותרים ואשר הורה למשיבה מס' 1 בעתירה – היא מבקשת מס' 1 בבקשה שלפניי (להלן: "העירייה"), "להכין נספח אקוסטי וזאת לצרכי בנייה עתידית במגרשי העותרים, כפי שקבעה התכנית וכפי שקבעתי לעיל. הועדה תכין את הנספח האקוסטי תוך 6 חודשים" (סעיף 60 לפסק הדין).

2. על המחלוקת שעוררה העתירה עמדתי בהרחבה במסגרת פסק הדין. מבין שלושת הסעדים להם עתרו העותרים נעתרתי לשניים: הראשון הוא הסעד שצוטט לעיל, שלו נעתרתי באופן חלקי, כאשר קבעתי כי רק לצרכי בנייה עתידית יש להכין הנספח האקוסטי; ולסעד השלישי, כאשר הוריתי על הוועדה בסעיף 61 לפסק הדין להכין תכנית מפורטת לגבי הרחבת דרך שדרות הפרדס אשר תכלול תכנון מפורט לגבי דרכים, ותכלול תכנון מפורט אף למתקני הדרך.

3. על מנת להבהיר את מהות הסעד לו נעתרתי אבהיר, כי התכנית החלה על האזור שבו הוקמו דירות המשיבים (העותרים בעתירה) היא תכנית חד/1200 שפורסמה למתן תוקף ביום 09.11.2004 (להלן : "התכנית"). לצורך הכנת התכנית, הוכנה בשנת 2002 תכנית סביבתית ובהתאם לה נקבע כי בשל אופי האזור בו מתגוררים המשיבים (רחוב עין בוקק בחדרה) " יש לנקוט באמצעים סביבתיים במסגרת מעטפת הבתים". על כן, קבע סעיף 22 לתכנית, ההוראה שלהלן החלה על מגרשים מסו ימים, שמגרשי המשיבים נמנים עליהם:

"למגרשים מס' 4019-4002, 2021, 2022 לאורך רח' ביאליק ו- 2023 יוכן נספח אקוסטי שיראה את אופן הטיפול האדריכלי בפרטי המבנה, במסגרת המעטפת ותוך מתן עדיפות לאלמנטים ארכיטקטונים כדוגמת מרפסת, מעקות, פתחים וכד'. הנספח יכלול את המצעים האקוסטיים המוצעים לעמידה בתקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר) 1990... "

4. בהתאם לאמור, קבעתי בפסק הדין כי אותו נספח "שיראה את אופן הטיפול האדריכלי בפרטי המבנה" (כלשון התכנית) , שיש לערוך בהתאם לסעיף 22 לתכנית ואשר נועד ל ספק פתרונות אקוסטיים במסגרת מעטפת המבנים, לא הוכן. על כן מצאתי כי מאחר והסעד השני (להורות על המבקשות לתקן את מפגע י הרעש הנ טענים בבתי המשיבים) נדחה , הרי אין מקום להיעתר לעתירה להכנת נספח אקוסטי לצורך תיקון הליקויים הנטעים, ואולם יש מקום לקבל את עתירת המשיבים להכנת נספח אקוסטי , על מנת שבנייה עתידית תיבנה בהתאם לאותו נספח שנועד לקבוע הנחיות באשר לטיפול אדריכלי בבעיות רעש במעטפת המבנה ( ראו סעיפים 33 ו-34 לפסק הדין).

5. המבקשות הגישו ערעור על פסק דיני לבית המשפט העליון. במסגרת הבקשה מושא הדיון, מבקשות הן, כי עד להכרעה בערעור בבית המשפט העליון, יעוכב הסעד שהורה לה ן להכין נספח אקוסטי לתכנית. המבקשות טוענות, כי אמנם בית המשפט הורה כי הדבר ייעשה תוך 6 חודשים, אולם, לטענתן , הערעור לא י ידון ולא יוכרע תוך 6 חודשים. על-פי הנטען " שאלת היתכנותה של בנייה עתידית במגרשי העותרים לא הועלתה ע"י הצדדים ולא נבחנה כלל ע"י ביהמ"ש הנכבד, ומאחר ובמגרשים נשוא העתירה אין מגרשים ו/או זכויות לבנייה שטרם נוצלו, הרי שנראה כי סיכויי הערעור לעניין זה טובים" נטען עוד, כי מאחר ואין זכויות בנייה שטרם נוצלו במגרשי העותרים , אין בהיעתרות לבקשה משום פגיעה בזכויות מי מן העותרים, וכי דחיית הבקשה תרוקן את הערעור מתוכן (ראו סעיפים 6 ו- 7 לבקשה).

6. בתגובת המשיבים, טוענים הם כי לא הוכח כי הוגש ערעור לבית המשפט העליון. נטען כי בקשת המשיבים היא "לאק ונית ודלה", שלא נתמכת בתצהיר. המשיבים אף טענו כי הנימוקים בבסיס הבקשה לא יכולים לעמוד. ראשית, נטען כי פסק הדין תיקן מחדל הוועדה שנמשך שנים, מחדל שהתבטא באי הכנת נספח אקוסטי כחלק מן התכנית; שנית, לא הובהר מהו הנזק שייגרם לועדה במידה ותתקן היא את מחדלה שנמשך שנים; שלישית הטענה כי אין היתכנות לבנות במגרשי המשיבים היא טענה עובדתית שלא הוכחה ואף לא נתמכה בתצהיר; רביעית בדיקה ראשונית של בקשות להיתר שהגישו העותרים מעלה, כי קיימים גם קיימים אחוזי בנייה ברי ניצול; חמיש ית לא הונחה תשתית עובדתית מספקת להוכחת נזק שעלול להיגרם כתוצאה מביצוע הנספח האקוסטי. נטען עוד משלא עמדה העירייה באף לא תנאי מן התנאים לעיכוב ביצוע פסק דין, הרי אין מקום להיעתר לבקשתה.

7. בתשובה לתגובה, נטען כי הוגש ערעור לבית המשפט העליון ביום 25.10.2018 . באשר לאי צירוף תצהיר לאימות עובדות הבקשה נטען, כי הבקשה התבססה על עובדות פרושות בפני בית המשפט, שכן שאלת קיומן של זכויות בנייה נוספות שלא נוצלו לא נידונה בפני בית המשפט. וכן נטען כי לא ניתן לצרף ראיות חדשות במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע. באשר למאזן הנוחות, היה ובית המשפט לא ייעתר לבקשה, לא יהיה טעם בערעור ותפגע זכות המערערת לערער על פסק הדין. הטענה כי ייתכן ומי מן המשיבים יגיש בקשה להיתר בנייה, אינה מצדיקה לכפות על העירייה להכין נספח אקוסטי. נטען עוד כי הסעד לא התבקש על-ידי המשיבים בעתירה והוא ניתן להם מבלי שביקשוהו.

הכרעה:

8. הכלל הוא כי מי שזכה בפסק דין זכאי ליהנות מפירות זכייתו (ראו תקנה 42 לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים התשס"א-2000 הקובעת, כי "הגשת עתירה, ערעור מינהלי או תובענה מינהלית, וכן ערעור או בקשת רשות לערער לבית המשפט העליון לפי החוק או תקנות אלה, אין בה, כשלעצמה, כדי לעכב את ביצוע ההחלטה נושא ההליך". מקום שרשות מנהלית עותרת לעיכוב פסק דין של בית המשפט שהוציא כנגדה צו לביצוע פעולה פנימית, נקבע, כי ככלל השיקולים לעיכוב ביצוע פסק דין אינם שונים מעיכוב כל פסק דין אחר. בעע"מ 1459/17 עיריית קרית ביאליק נ' מרב-מזון כל בע"מ (19.03.2018) מנה כב' השופט מלצר את השיקולים שינחו את בית המשפט בבואו לעכב ביצוע פסק דין שכלל "צו עשה" כנגד רשות:

"האחד – שסיכויי ההצלחה של הערעור שהגיש טובים, והשני – שמאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש העיכוב, במובן זה שביצוע מידי של פסק הדין יגרום לנזק בלתי הפיך, כאשר בין שני התנאים הנ"ל מתקיים יחס של מעין 'מקבילית כוחות', כך שככל שסיכויי הערעור טובים יותר – ניתן להקל בדרישה שמאזן הנוחות יטה לכיוון המבקש, ולהפך ( ראו: עע"מ 7784/09 דקור רהיט (2000) בע"מ נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז (27.07.2010); עע"מ 6101/09 אדם טבע ודין נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה (21.09.2010); עע"מ 2668/15 מדינת ישראל נ' (12.05.2015); עע"מ 6198/15 חברת מחצבות ורד בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל, פיסקה 16(14.02.2016)).
כאן יש להוסיף ולציין כי כאשר מי שמבקש עיכוב ביצוע פסק דין הוא גוף ציבורי המופקד על שמירת האינטרס הציבורי – בגדר 'מאזן הנוחות' בית המשפט רשאי לשקול גם את האינטרס הציבורי ואינטרסים של צדדים שלישיים ( ראו: ע"א 1900/13 המועצה האזורית רמת נגב נ' נחום (05.05.2013); עע"מ 7344/16 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים נ' ועדת הערר המחוזית לתכנון ולבניה מחוז ירושלים (11.11.2016)".

9. באשר לסיכויי הערעור, אניח כי סיכוייו קיימים (למרות שהערעור לא הונח בפניי). יחד עם זאת אתייחס לשתי הטענות המבססות את סיכויי הערעור כפי שהועלו בבקשת המבקשות .

10. הטענה הראשונה, כי הסעד לערוך נספח אקוסטי , לא התבקש על-ידי העותרים. עיון בעתירה מעלה כי הסעד התבקש בסעיף א' לעתירה ואף צויין , כי יש להכין את הנספח בהתאם להוראות התכנית העיקרית. סעד זה נועד לתקן את "המחדל ההיסטורי" שבאי הכנת נספח זה כחלק מהוראות התכנית. לסעד זה נעתרת י ככל שהוא בא לשרת בנייה עתידית, ודחיתי אותו ככל שהוא בא לשרת את הסעד השני (חיוב המשיבות לבצע מיגון אקוסטי לכל בתי העותרים וביצוע קיר אקוסטי בצמוד לבתיהם). קבעתי , כי מאחר ומדובר במסמך שהוא חלק מתכנית, ראוי כי המשיבות תפעלנה להכינו, אולם סייגתי את קבלת העתירה לגבי סעד זה באופן שקבלת העתירה לא נועדה כדי להכשיר קבלת הסעד השני ואין בה כדי לחייב את המשיבות לבצע תיקונים בבתי העותרים או לבנות קיר אקוסטי בקרבת בתיהם.

11. באשר לטענה השנייה, כי אין כל זכויות בנייה שנותרו במגרשי העותרים לצורך ביצוע בנייה עתידית וכי עניין בנייה עתידית לא נטענה ע"י העותרים. נדמה כי בהגדרת "בנייה עתידית" נתפסו הצדדים אך למקרה שבו יוקמו בניינים או בתים חדשים נוסף על אלה הקיימים . אלא ש"בנייה עתידית" אינה כרוכה בהכרח בניצול זכויות בנייה. טלו לדוגמא, הריסת בית ובנייתו מחדש, או שיפוץ חיצוני של הבתים או פתיחת פתחים בקירות חיצוניים . עבודות אלה טוענות היתר, וראוי כי בנייה ז ו תבוצע עפ"י היתר שיינתן לאחר הכנת נספח אקוסטי, על מנת למנוע בעיית רעשים. משכך, הטענה כי לא ניתן לבנות בעתיד מאחר ולא ניתן לנצל זכויות בנייה- אינה מובילה בהכרח למסקנה כי אין כל צורך כיום בנספח אקוסטי.

12. שלישית, נטען כי העתירה לא דנה בבנייה עתידית. שוב אציין כי העתירה דנה בבעיית הרעש בשכונה בה מתגוררים העותרים והם טענו לאורך כל הדרך, כי לא הוכן נספח אקוסטי לתכנית. טענה זו התקבלה. שוב אציין כי סייגתי קבלת הטענה באופן שהכנסת הנספח תהיה רלוונטית לבנייה עתידית.

13. יחד עם האמור לעיל אניח לטובת המערערים כי לערעור קיים סיכויים להתקבל.

14. השיקול השני שעל בית המשפט לשקול הוא מאזן הנוחות. האם קיום מיידי לסעד שניתן יגרום לרשות נזק בלתי הפיך. בכל הכבוד הראוי הטענה , כי הערעור יתרוקן מתוכן ככל ותידחה הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין אינו נימוק מספיק לקבלת הבקשה, ויש להוכיח נזק ממשי שלא ניתן לתיקון אילו ת ידחה בקשת המבקשות. סבורני, כי המבקשות לא הניחו כל תשתית עובדתית לגבי הנזק שייגרם מהכנת נספח אקוסטי שעל-פי הוראות התכנית היתה חובה לעורכו. על המבקש עיכוב ביצוע פסק הדין לבסס תשתית ראייתית לגבי הנזק שייגרם לו, לו יבוצע פסק הדין (ראו ע"א 303/00 הדר חברה לביטוח מע"מ נ' דניאל (13.2.2000); ע"א 8602/12 מנחם נ' גולן (16. 01.2013)). איני מקבל טענת המבקשות, כי לא ניתן להביא ראיות בשלב זה, שכן ניתן גם ניתן להביא ראיות לגבי הנזק שייגרם למבקשות במידה ויבוצע פסק הדין. המבקשות לא צירפו תצהיר, לא הביאו כל ראיה אובייקטיבית לגבי הנזק שייגרם במידה ויערך נספח אקוסטי. לא ברור מהו הנזק שייגרם למבקשות, באם יבצעו נספח אקוסטי לבתים , ומדוע אין מקום לבצע את הנספח כאשר התכנית קובעת זאת (ראו דיון לעניין זה בסעיפים 34-38 לפסק הדין).

15. ועוד, נראה, כי אי קיום נספח שיש להכין על-פי תכנית רק משום שאין זכויות בנייה במגרשי העותרים (בהנחה ואקבל טענה זו של המבקשות הגם שלא הוכחה) , אינה מטה מאזן הנוחות לטובת המבקשות. כפי שציינתי לעיל, כדי לקבל היתר בנייה בעתיד אין חובה לנצל זכויות בנייה, ונספח אקוסטי יש בו כדי למנוע בעיות רעש בבתי המשיבים, כפי שכבר קבעתי בפסק דיני.

16. לאור האמור לעיל, מצאתי כי המבקשות לא הוכיח ו כי מאזן הנוח ות נוטה לטובתן. במבחן מקבילת הכוחות, ולאור הנזק שייגרם לכל אחד מן הצדדים, מצאתי כי אין מקום בשלב זה למנוע מן המשיבים "ליהנות מפירות זכייתם", ועל כן מצאתי לדחות את הבקשה.

17. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ה' כסלו תשע"ט, 13 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.