הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 35654-09-18

מספר בקשה: 6
בפני
כבוד ה שופטת תמר שרון נתנאל

העותר

דורון כהן

נגד

המשיבים

  1. משרד התחבורה/המשרד הראשי
  2. אפי רוזן מנהל אגף הרישוי
  3. צביקה גנון מנהל מחוז חיפה והצפון
  4. רוני חטיב רב בוחן ראשי מחוז צפון

פסק דין

1. העותר, שהוא בוחן נהיגה במקצועו, הגיש בתיק זה עתירה בקשר לסירובם של המשיב ים לפעול על מנת שיינתן בידי העותר היתר הוראת נהיגה , בהתאם לתקנה 250(ב) לתקנות התעבורה.

העתירה נקבעה לשמיעה ליום 30.12.18 ולפי בקשת העותר הוקדם המועד ליום 13.12.18. ביום 9.12.18 , ארבעה ימים טרם קיום הדיון, הגישו המשיבים הודעה לפיה הוחלט לקבל את בקשת העותר ולכן התייתר הדיון בעתירה.

הדיון בוטל, אך מאחר שהעותר (אשר, מטבע הדברים לא התנגד לקבל ההיתר) עמד על פסיקת הוצאות לזכותו, הוריתי לצדדים להגיש טיעונים בכתב בעניין ההוצאות.

2. העותר טען, כי נגרמו לו הוצאות בגין הצורך להגיש את העתירה - אגרת בית משפט וכן תשלום עבור ייעוץ משפטי. לאחר שניתנה לו הזדמנות לעשות כן, המציא העותר קבלה על סך של 5,000 ₪, אשר שולם על ידו עבור ייעוץ משפטי.

המשיבים טוענים, כי העובדה שהמשיב שקל מחדש את עניינו של העותר והחליט להיענות לעתירה, ללא צורך בקיום הדיון, אינה צריכה להיזקף לחובתו, על ידי חיובו בהוצאות.

המשיבים תמהים, הכיצד העותר, שאינו מיוצג בהליך, הגיש קבלה על תשלום 5,000 ₪ עבור ייעוץ משפטי ועוד בסכום מופרז, לשיט תם.

המשיבים טוענים כי בנסיבות שכאלה אין לחייב בהוצאות וכי יש מקום לתמרץ את המשיב לשוב ולבחון את עמדתו בחלוף הזמן. בעניין זה הם מפנים אל פסק דינו של כבוד השופט סולברג, במסגרתו הולחיט שלא לפסוק הוצאות, בעת"מ ( י-ם) 10149-03-10 מיכאל גרעיני נ' משרד הפנים/פקיד רישוי כלי נשק (27.6.2011) (להלן: " עניין גרעיני").

3. לאחר ששקלתי את אשר בפניי, סבורה אני שבמקרה זה יש מקום לפסוק הוצאות לזכות העותר. עיון בעתירה מעלה, על פני הדברים, מסכת עובדתית וטיעונים רציניים וכבדי משקל. עוד עולה מעיון בעתירה, כי ניתנה למשיב שהות, מעל ומעבר לנדרש, על מנת לשקול עמדתו ולתת בידי העותר את מבוקשו, אך הדבר לא נעשה, עד שלא נותרה בידי העותר ברירה, אלא להגיש את העתירה.

מעבר לטענה, שנטענה בעלמה, לפיה "המשיבים פעלו בשקידה לליבון, ובהמשך לתיקון", לא מצאתי בנימוקי המשיב התייחסות ספציפית אשר תראה כי כך אמנם פני הדברים. החלטתו של כבוד השופט סולברג בעניין גרעיני, ניתנה בנסיבות שונות בתכלית ולכן אין להקיש ממנה לענייננו.

4. אוסיף ואומר, כי אף אני בדעה, שיש לתמרץ את המשיב (כו גם כל רשות מרשויות המדינה) לשוב לבחון את עמדתו בחלוף הזמן ואף לשנותה, ככל שנכון כך לעשות. אולם, חשוב לציין ולהדגיש , כי חשיבות רבה יותר יש לייחס להמרצת הרשויות לבחון שוב את החלטותיהן, כאשר האזרח פונה אליהן ועוד קודם שהוא נושא בהוצאות וקודם שמוגשת על י דו עתירה.

כאמור, במקרה דנן עשה העותר כל שניתן לדרוש מאזרח לעשות, על מנת להמריץ את הרשות להיענות לבקשתו, אולם פניו הושבו ריקם. לא אכחד אם אומר, שלמקרא האמור בעתירה עלתה בלבי תחושה מאד לא נוחה, באשר להתנהלות המשיבים ולא היה בתשובת המשיבים כדי להפיגה.

5. אשר לסכום ההוצאות – העותר המציא קבלה מ משרד עורכי דין על תשלום סך של 5,000 ₪ בגין ייעוץ. הקבלה נושאת את התאריך בו הוגשה העתירה ואין לי כל יסוד להניח שההוצאות לא הוצאו עבור ייעוץ בעניין דנן. משהוציא העותר סכום זה - הוא זכאי להשבתו.

אעיר, כי לו היה מתקיים דיון והעתירה הייתה מתקבלת, היה העותר זכאי להוצאות ניהול ההליך, בנוסף על ההוצאות הנ"ל.

6. לאור כל האמור לעיל, נפסק כדלקמן:

א. העתירה נמחקת, באשר התייתר הדיון בה.

האגרה תוחזר לעותר, על פי התקנות.

ב. המשיבים ישלמו לעותר, ביחד ולחוד, הוצאות ההליך בסך 5,493 ₪, שהוא סכום התשלום עבור הייעוץ בתוספת חלק האגרה שלא הוחזר לעותר.

הסכום ישולם לעותר עד לא יאוחר מיום 4.2.2019, שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, י"ח טבת תשע"ט, 26 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.