הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 28735-02-16

לפני כבוד השופטת ברכה בר-זיו

העותרים:
.1 עדי שדה
.2 אודיה שדה
ע"י ב"כ עוה"ד גב' טל רבינוביץ

נגד

המשיבים:
1. הועדה המקומית לתכנון ובניה השומרון
ע"י ב"כ עוה"ד גב' רינה לפידות

2. מר יוסף אלגאווי
ע"י ב"כ עוה"ד משה פרזנצ'בסקי

<#1#>

פסק דין

1. העותרים הגישו נגד המשיבה, הועדה המקומית לתכנון ולבנייה השומרון (להלן: "הועדה המקומית" ו/או "המשיבה" ) עתירה "על התנהלותה ותפקודה בתיק בקשה להיתר" שהגישו העותרים וביקשו "לחייב את המשיבה באופן חד משמעי ליתן לעוררים היתר בניה לאלתר, ללא כל תנאי וללא כל השתהות וזאת מכייון שהעוררים מילאו אחר כל התנאים שנרשמו בגיליון הדרישות שהנפיקה המשיבה..."?

2. העותרים והמשיב מס' 3 (להלן: "המשיב") הם הבעלים המשותפים של חלקה 125 בגוש 10151 בבנימינה, רחוב הכלנית 7 (להלן: "החלקה"). על החלקה בנוי בית דו משפחתי, אשר חלקו הדרום מזרחי (חלקה 125ב') שייך למשיב וחלקו הצפון מערבי (חלקה 125א') – לעותרים. שני הצדדים, קרובי משפחה, מסוכסכים בינהם, וכל אחד מהם מגיש התנגדות לכל בקשה לתוספת בניה שמוגשת על ידי הצד השני.

3. עניינה של עתירה זו בבקשה להיתר מס' 20140832 שהגישו העותרים לועדה המקומית בתיק בנין 200939 (להלן: "הבקשה"). הבקשה אושרה בתנאים על ידי הועדה המקומית בישיבתה מיום 9.2.14.

בין היתר קבעה הועדה המקומית כי על העותרים :

"להגיש תשריט חלוקה התואם ש/1210 וקבלת הסכמת השותפים בחלקה
רישום החלוקה בלשכת רישום המקרקעין (בטאבו ) לפני הוצאת טופס 4 והדבר יהווה תנאי בהיתר".

4. העותרים הגישו ערר על ההחלטה לועדת הערר המחוזית – מחוז חיפה (להלן: "ועדת הערר") (ערר מס' 435/14). העותרים טענו בערר כי הודעה המקומית קבעה בהחלטתה דרישות בלתי סבירות ובלתי חוקיות.

העותרים טענו כי הדרישה לקבל את הסכמת המשיב (השותף בחלקה) תמוהה ביותר מאחר והמשיב מסרב בתוקף לבקשתם.

באשר לחלוקה טענו העותרים כי כל הליך הרישום בלשכת רישום המקרקעין הסתיים.

העותרים טענו כי לא יעלה על הדעת שהמשיב יגיש התנגדות לכל בקשה שיגישו וכי התנהלותו של המשיב הופכת את תהליך קבלת היתר הבניה לבלתי אפשרי.

5. גם המשיב הגיש בקשה להיתר בניה (בקשה מס' 20140832) וגם בקשתו אושרה בתנאים בהחלטת הועדה המקומית מיום 21.10.14.

העותרים הגישו ערר גם על החלטת הועדה המקומית לועדת הערר (ערר מס' 488/14) וטענו כי בבקשת המשיב היו ליקויים תכנוניים ולא היה מקום ליתן לו את ההיתר.

6. ועדת הערר איחדה את הדיון בשני העררים. בדיון בעררים חזרה בה הועדה המקומית מהדרישה לקבל את הסכמת המשיב.

באשר לדרישה לרישום החלוקה קבעה ועדת הערר בהחלטה מיום 2.4.15 כי :

"היא מתייחס לביצוע רישום על שם המועצה המקומית של שטח המיועד לדרך, בקצה החלקה מושא הערר, ה"ה שדה טענו, ובצדק, כי על הוועדה המקומית או המועצה המקומית לבצע את ההפקעה ובעקבותיה את הרישום , וכי אין הועדה המקומית רשאית לדרוש מאת הבעלים – ה"ה שדה לבצע את הרישום בעצמם.
אנו מקבלים טענה זו...
לאור האמור, הערר מתקבל.

התנאי כי יש להציג את הסכמת מר אלגאווי והתנאי לפיו טופס 4 יינתן רק לאחר רישום החלקה בלשכת רישום המקרקעין בטלים.
עם זאת , על הועדה המקומית לבחון את הצורך להוסיף תנאי להיתר, בהתאם להוראת סעיף 3.1.1.7 לתקנון תכנית ש/938".

ועדת הערר גם קיבלה את הערר על ההיתר שניתן למשיב וקבעה כי הועדה המקומית תקיים דיון נוסף בבקשתו, לאחר שבקשה מתוקנת שהגיש תועבר לעותרים, ותינתן להם הזדמנות להגיב עליה.

7. ביום 17.4.15 פנתה ב"כ העותרים לועדה המקומית וביקשה כי לא יהיהו יותר עיכובים בהוצאת היתר הבניה. ב"כ העותרים היפנתה להוראות סעיף 3.1.1.7 לתוכנית ש/938 אליו היפנתה ועדת הערר וטענה כי "מדובר בדרך קיימת המצויה בין מגרש הבניה 125א' לבין דרך מאושרת סלולה ולפיכך מרשיי בדעה כי אין מניעה ליתן היתר...".

8. בהחלטה מיום 26.4.15 קבעה הועדה המקומית לאור הוראות סעיף 3.1.1.7 לתכנית "לאשר את הבקשה בתנאים הבאים ובכפוף להגשת כתב התחייבות לרשות המקומית ולוועדה המקומית לביצוע הדרך הציבורית הגובלת והדבר יהווה כתנאי בהיתר".

ב"גליון הדרישות" של הועדה המקומית דרשה הודעה המקומית מהעותרים לבצע :

"תיקון הבקשה בהתאם למפורט בעותק המשרדי ובינהם , הטמעת בקשת השותף בגוף הבקשה להיתר...".

9. ביום 26.4.15 שלחה ב"כ העותרים מכתב לועדת הערר וטענו כי התנאי שקבעה ועדת הערר בהחלטה קודמת, להוסיף תנאי להיתר בהתאם להוראות סעיף 3.1.1.7 לתקנון התכנית מולא על ידי העותרים "שכן אלמלא התמלא לא היו התוכניות עסקינן עולות כלל לדיון בועדה" (צורף כתב השיפוי שהוגש על ידי העותרים) וכי "הועדה הוסיפה שוב את אותם תנאים אשר הורתה להם ועדת הערר להסיר " וכי לא היה מקום להורות על הטמעת תוכנית השותף מאחר וועדת הערר הורתה למשיב להכין תוכניות חדשות ואלה טרם הוכנו.

העותרים טענו בערר כי הם "מעוכבים על ידי הגובל בחלקה באמצעותם הבלתי ניתנת להתמודדות של חברי הועדה המקומית. על אף החלטת ועדת הערר, אשר הזלזול בה מופגן בקור רוח מדהים, ממשיכים הח"מ להיות מתוזזים, מעוכבים ותלויים לחסדיהם של הגובל בחלקה וחברי הועדה". בסיכום המכתב ביקשה ב"כ העותרים מועדת הערר "שיסביר לח"מ איך ניתן לצאת מהקטסטרופה הזו מול הועדה שהרי כעת לאחר שנתנו החלטה נוספת והוסיפו תנאים מתנאים שונים יכול הגובל (וברור שכך יעשה) לערר שוב ושוב ובכך לעכב את הח"מ".

10. ביום 7.6.15 הגישו העותרים ערר על החלטת הועדה המקומית מיום 12.5.15 בעניינו של המשיב (ערר 207/15).

11. בתשובה לערר טענה ב"כ ועדת הערר כי "הוספת התנאי להטמעת בקשת השותף בחלקה, מר אלגאווי, הינו מתבקש נוכח הסכסוך בין 2 המשפחות, והמשיבה סבורה כי זוהי דרישה ראויה תכנונית הצופה פני העתיד".

12. ביום 19.5.15 ניתנה החלטת ועדת הערר לפיה :

"התנאים שהוסיפה ועדת הערר בדבר התחייבות לסלילת דרך בהתאם להוראת סעיף 3.1.1.7. לש/938 ולהצגת בקשת ה"א אלגאווי על גבי הבקשה הן בקשות מוצדקות וסבירות ועולות בקנה אחד עם החלטת ועדת הערר ואין מקום להתערב בהן".

13. ב"כ העותרים פנתה פעם נוספת לועדת הערר והועדה המקומית חזרה וטענה בתגובתה לפני הכי ההטמעה שנדרשה על ידה "הינה נדרשת לצורך קבלת תמונת מצב של שתי הבקשות ועל מנת לוודא כי כל אחת מהבקשות מתייחסת למגרש שלה, תוך עמידה בקווי הבנין ויתר הוראות הבינוי (וזאת בפרט לאור העובדה שרישום תשריט החלוקה בלשכת רישום המקרקעין טרם הושלם)".

14. ביום 18.6.15 ניתנה על ידי ועדת הערר החלטה נוספת שקבעה כי:

"תשובת הועדה המקומית מיום 14.6.15 מבהירה מהי בקשתה וכפי שנקבע גם בהחלטת ועדת הערר, מדובר בדרישה סבירה ואין להתערב בה. אין מקום לפניות חוזרת ונשנות בענין זה לועדת הערר , וככל שלה"ה שדה טענות כנגד החלטת ועדת הערר או כנגד התנהלות הועדה המקומית, עליהם לפנות בהליכים המתאימים. הדיון בפני ועדת הערר הסתיים".

15. ביום 20.9.15 הגישו העותרים ערר נוסף (ערר מס' 572/15) וטענו כי מאז ההחלטה האחרונה של ועדת הערר לא ניתנה החלטה על ידי הועדה המקומית. ב"כ העותרים היפנתה להוראת סעיף 157 לחוק התכנון והבניה וטענה כי מחמת שחלפו 3 חודשים והתיק טרם הוכנס לדיון ולא ניתנה בו החלטה מועברת הבקשה להיתר לועדת הערר .

16. ביום 3.11.15 קיימה ועדת הערר ישיבה בערר שהגישו העותרים על ההחלטה בענין המשיב וכן על כך שטרם ניתן להם היתר. בהחלטה מיום 10.11.15 קבעה ועדת הערר, בכל הנוגע לערר שהגישו העותרים (מס' 372/15) (אשר נידון ביחד עם ערר נוסף שהגישו נגד החלטת הועדה המקומית בענין המשיב):

"אנו מקבלים את הערר באופן שתכנית הצל (שהוכתרה על ידם בשם "תוכנית בינוי") שהציגו העוררים בדיון, בה מוצגת בקשתם של העוררים להיתר אל מול בקשת המגרש הסמוך (נשוא ערר 207/15 של מש' אלדאווי, מהווה מענה לדרישת הועדה הועדה המקומית להטמעת בקשת אלגאווי בבקשת העוררים. יש ב"תכנית בינוי" זו כדי להעמיד את הבניה המבוקשת כולה, בשני המגרשים, בפני הועדה המקומית, באופן שהועדה המקומית יכולה להתרשם מן היחסים בין הבקשות העומדות בפניה . אין צורך בהצגת גרמושקה מלאה וחתכים של בקשת אלגאווי במסגרת בקשת העוררים כפי שדרשה הועדה.
לפיכך, התכנית הצל ("תוכנית הבינוי") שהציגו העוררים בדיון, תוגש לועדה המקומית (אם טרם הוגשה) וכפוף למילוי יתר דרישות הועדה המקומית , המפורטות בגיליון הדרישות (ככל שטרם מולאו ) יותר היתר לעוררים".

17. ביום 29.12.15 פנתה ב"כ העותרים לועדה המקומית וטענה כי ועדת הערר הורתה לה להוציא לעותרים בדחיפות היתר בניה וכי חמור ביותר שהועדה המקומית נמנעת מהוצאת ההיתר, למרות שחלפו למעלה מ- 45 ימים ממועד החלטה זו.

18. ביום 12.1.16 שלחה הועדה המקומית לעותרים מכתב לפיו בכוונת הועדה "לקיים ישיבה פנימית לבחינת הנושא בכללותו".

19. ביום 14.2.16 הגישו העותרים עתירה זו, נגד הועדה המקומית בלבד וטענו, כאמור לעיל כי התנהלות הועדה המקומית אינה תקינה וביקשו להוציא להם את ההיתר המבוקש על ידם. בין היתר טענו העותרים כי מדמעות הודעת הועדה המקומית מיום 12.1.6 היא כי "המשיבה חזרה לתחילת הדרך של הטיפולך בבקשתם לקבלת ההיתר והפרת הוראות ועדת הערר".
20. בתשובה לעתירה טענה הועדה המקומית, בין היתר, כי יש לדחות את העתירה על הסף לאור אי צירוף צד רלבנטי ולאור העובדה שהעותרים לא מיצו את ההליכים בפני ועדת הערר. נטען בתגובה, בין היתר, כי ביום 14.1.16 הגיש המשיב התנגדות לבקשת העותרים. בהתנגדות טען ב"כ המשיב כי הבקשה לוקה בפגמים מהותיים המצדיקים את דחייתה. בין היתר נטען כי לא מולאו דרישות ועדת הערר לגבי הטמעת תכנית המשיב, כי על הועדה המקומית לחייב את העותרים לתכנן מחדש את החניות, כפי שנדרש מהמשיב, כי הבקשה מתעלמת מקיומה של בניה בלתי חוקית על החלקה וכי הועדה המקומית לא לקחה את שטח המבנה הבלתי חוקי בחישובי אחוזי הבניה, כי הבקשה אינה מציינת מחסן שנועד להריסה וכי לאור המבנה הנוסף הקיים על החלקה – הבקשה להוספת מבנה נוסף חורגת מהוראת התכנית המציגה הקמת 2 מבנים בלבד על המגרש.

21. כמו כן נטען כי ביום 5.4.16 דנה הועדה המקומית בהתנגדות וקבעה כי יש להתאים את הבקשה על פי החלטת ועדת הערר וכי "לגבי המבנה בחריגה עליו (העותר-הערה שלי- ב.ב.) להציג היתר וככל שלא, עליו להכלילו בבקשה להיתר".

22. בתום דיון ביום 3.7.16 הוריתי לעותרים להגיש עתירה מתוקנת, מאחר והמשיב הינו צד חיוני לעתירה ובהתאם הוגשה עתירה מתוקנת אליה צורף המשיב.

23. עניינה של החלטה זו בטענת הועדה המקומית לפיה העותרים לא מיצו את ההליכים ובטרם הגשת העתירה ב"כ המשיב טען בתשובה לעתירה כי העותרים הם שמתעמרים במשיב ומגישים התנגדויות לכל בקשה שהוא מגיש וערר על כל החלטה ליתן לו היתר .

ב"כ המשיב טען כי העותרים היו מודעים להתנגדות שהגיש המשיב לבקשה האחרונה של העותרים, לאור העובדה שביום 2.2.16 הם הגישו לועדה המקומית התנגדות וטענו כי אין מקום לקבל אותה, אך חרף זאת לא ציינו בעתירה עובדה זו ולא פרשו בפני בית המשפט את התמונה המלאה והנכונה .

כמו כן טען כי לאור ההחלטה האחרונה של הועדה המקומית מיום 5.4.16 ממילא יש לדחות את העתירה מאחר ופתוחה בפני העותרים הדרך להגיש ערר על החלטה זו וכי רק לאחר מיצוי מלוא ההליכים הם יהיו רשאים לפנות לבית המשפט המינהלי.

24. בישיבת יום 6.10.16 טענה ב"כ העותרים כי אין מקום לפניה נוספת של העותרים לועדות וכי היה על הועדה המקומית להוציא לעותרים היתר בהתאם להחלטת ועדת הערר. לטענתה, הערר הוא על התנהלות בלתי תקינה של הועדה המקומית וכל בית המשפט לקבל את העתירה וליתן לעותרים את ההיתר המבוקש על ידם.

25. ב"כ הועדה המקומית טענה כי העותרים באו לבית המשפט בידיים לא נקיות וכי הם דורשים לקבל היתר בזמן שלא מילאו אחר התנאים שנקבעו להוצאת ההיתר. כמו כן טענה כי העותרים הגישו ערר לועדת הערר על החלטת הועדה המקומית מיום 5.4.16 (ערר מס' 82/16) וכי ככל שהעותרים סבורים כי מילאו אחר כל דרישות הועדה המקומית ו/או כי נדרשו למלא תנאים חדשים שלא היה מקום לדרוש אותם – היו רשאים להגיש ערר גם בנקודות אלה.

ב"כ הועדת הערר היפנתה לפסק הדין בבג"צ 9717/03 שם נאמר במפורש כי אין לכבול את הרשות בהחלטותיה.

26. ב"כ המשיב טען כי העותרים ידעו על הדיון הנוסף שקיימה הועדה המקומית בהתנגדות המשיב וככל שהתנהלות הועדה המקומית לקיים את הדיון לא נראתה להם ראויה – היו יכולים לעתור נגד התנהלות זו אבל הדדרך בה נקטו אינה הדרך שנקבעה בחוק וחובה עליהם למצות את ההליכים.

27. ב"כ העותרים טענה כי הועדה המקומית פעולת בניגוד לעקרון סופיות הדיון וכי אין מניעה בחוק לפנות לבית משפט זה ולדרוש את מתן ההיתר. ב"כ העותרת טענה כי לבית משפט זה סמכות מקבילה לזו של ועדת הערר וכן חזרה וטענה כי כי העתירה היא נגד ההתנהלות של הועדה המקומית.

28. לאחר הדיון הגישה ב"כ העותרים הודעה דחופה לפיה נשכחה ממנה העובדה שהעותרים הגישו ערר לודעת הערר עוד בטרם הגישו את העתירה אך ועדת הערר קבעה כי אין לה סמכות לדון בערר והוא לא יידון. לטענתה, עובדה זו סותמת את הגולל סביב טענות המשיבים בדבר אי מיצוי ההליכים והעדר סמכות בית משפט זה לדון בעתירה.

ב"כ העותרים צרפה להודעה את הערר מס' 24/16 שהגישו העותרים על החלטת הועדה המקומית מיום 5.1.16 לקיים דיון נוסף בבקשתם להיתר.

29. הועדה המקומית טענה בתגובה כי אין לתת משקל לאמור בהודעת העותרים וכי גם לא היה מקום להגיש טיעונים חדשים ולצרף מסמכים לאחר שהסתיים הדיון ועל בית המשפט ליתן החלטה בבקשה.

ב"כ המשיב הודיע כי הוא מצטרף לאמרו בתגובת הועדה המקומית.

דיון

30. אקדים ואומר כי אכן העובדה שלא הוצא לעותרים היתר בניה מאז שנת 2014 נראית לכאורה בלתי תקינה. יחד עם זאת עולה מטענות הצדדים ומהמסמכים שצורפו לטיעוני שני הצדדים, כי העותרים והמשיב עושים את כל שניתן להעשות על מנת למנוע את הוצאת ההיתרים וגם ניסיון שנעשה בתום הדיון בבית המשפט להביא את העותרים והמשיב להסכמה לפיה כל אחד יסיר את התנגדות להוצאת ההיתר נתקל בסרוב ובהרמת קול של מצד שני הצדדים.

31. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי התנהלות הועדה המקומית אינה ראויה ו/או נוטה לכיוון הצד האחר, כאשר כל אחד מהצדדים טוען לעינוי דין מצד הועדה.

32. לגופו של ענין אני מסכימה עם טענת המשיבים כי העותרים לא מיצו את ההליכים העומדים לרשותם וכי מטעם זה בלבד יש לדחות את העתירה על הסף. ככל שעניינה של העתירה היה התנהלות בלתי תקינה ו/או בלתי סבירה של ועדת הערר, ו/או מתן החלטה לפיה על הועדה המקומית להימנע מלבחון את הנושא בכללותו מחדש יתכן והיה מקום לדון בעתירה לגופה, לבחון את הטענות כנגד התנהלות הועדה המקומית וככל שימצא כי התנהלותה אינה תקינה – להורות לה "להיטיב" צעדיה ולתקן את התנהלותה.

33. אין זאת כי העותרים היו מודעים לעובדה כי ביום 4.1.16 הגיש המשיב התנגדות לבקשתם להוציא את ההיתר ולפיכך אצה להם הדרך והם הגישו עתירה זו, מבלי שגילו לבית המשפט עובדה אחרונה זו, שכמובן יש לה השפעה מכרעת על התנהלות הועדה המקומית, ועל החלטתה ולפתוח מחדש את הדיון בבקשתם, וכאשר נטען על ידם כי המשיב בכלל אינו צד ראוי לעתירה ולפיכך לא צורף מלכתחילה לעתירה המקורית.

34. בישיבת יום 6.10.16 טענה ב"כ העותרים כי מכתב הועדה המקומית מיום 12.1.6 ניתן בחוסר סמכות, מאחר וכל הטענה הזו לפיה על המגרש קיים מבנה ללא היתר היא טענה שנטענה לאחר הגשת העתירה ולפיכך לא ניתן להעלותה. עוד טענה ב"כ העותרים כי אכן קיים במגרש המבנה הנוסף הנטען, אך לדבריה הוא קיים עשרות שנים ו"המנה הנוסף הזה לא שייך לעותרים אלא להורים של העותרים". עוד טענה כי מדובר במבנה שניתן בהיתר וכי התיק נעלם מהועדה וכי "מדובר בתוכנית בקשה שאין בינה לבין המבנה הקיים שום קשר".

35. טענה זו ראוי היה לה כי לא תטען וככל שנטען בפני הועדה המקומית כי קיים במגרש לגביו הוצא היתר מבנה בלתי חוקי ו/או מבנה שלא מופיע בתוכניות – הועדה היתה מחוייבת לבחון זאת בטרם תוציא היתר, ואפילו היה מוצא היתר – יתכן והיה מקום לבטלו בנסיבות שכאלה.

36. העובדה שמדובר במבנה של הורי העותרים בודאי שרלבנטית לבקשת העותרים, שהם הבעלים של כל המגרש – הן החלק עליו הוגשה הבקשה להיתר והן החלק עליו בנוי המבנה הנ"ל וכאשר מוגשת בקשה להיתר המתייחסת למגרש מסויים לא ניתן לאמר כי הבקשה אינה מתייחסת למבנה זה.

37. בהודעה שנמסרה על ידי ב"כ העותרים לאחר הדיון נטען כי הוגש על ידם ערר על החלטת הועדה המקומית לדון בהתנגדות המשיב וערר זה נדחה על ידי ועדת הערר מן הטעם שאינה מסומכת לדון בו – ואכן ערר זה לא היה במקומו ובענין זה דוקא היה על העותרים להגיש עתירה מינהלית על החלטת הועדה המקומית לדון מחדש בתיק בהתנגדות, אך בין ערר זה שנדחה ובין ערר שהוגש על התנהלות בלתי תקינה של הועדה המקומית ולא על החלטה ספציפית שלה, וכאשר הסעד המבוקש אינו ביטול ההחלטה לפתוח מחדש את התיק אלא על הוצאת היתר – אין לאמר כי הערר שהוגש רלבנטי לטענה בדבר אי מיצוי הליכי הערר.

38. ככל שהעותרים היו סבורים כי החלטת ועדת הערר לא לדון בערר שהגישו היתה שגויה - היה עליהם להגיש עתירתם נגד החלטת ועדת הערר, אשר אינה צד להליך ואשר נגדה לא נטען דבר על ידי העותרים.

39. בנוסף, משהעותרים החמיצו את המועד להגיש ערר על החלטת הועדה המקומית לדון בהתנגדות המשיב וכבר ניתנה על ידי הועדה המקומית ההחלטה מיום 5.4.16, הדרך הנכונה להשיג על החלטה זו הינה בדרך של הגשת ערר נוסף וככל שזה ידחה תהיה פתוחה בפניהם הדרך להגיש עתירה מינהלית על החלטת ועדת הערר.

40. לאור העובדה שב"כ העותרים היתה מודעת להוראות סעיף 197ב' לחוק התכנון והבניה והיא גם ביקשה מהועדה המקומית לפעול לאור הוראותיו – ממילא לא היה מקום לטענת ב"כ העותרים כי לבית משפט זה סמכות מקבילה לזו של ועדת הערר (וראה גם פסק הדין בעע"מ 8470/13 ואח' קרן קימת לישראל נ. עירית נצרת ( 11.11.14).

41. מכל האמור – אני מורה על מחיקת העתירה על הסף.

בנסיבות הענין, ונוכח התנהגות כל הצדדים – אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ג חשוון תשע"ז, 24 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.