הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 26843-11-18

לפני כבוד השופטת בטינה טאובר
העותרים
.1 זאב בורנשטיין
.2 מרים בורנשטיין
.3 אילן בורנשטיין

נגד

המשיבים
.1 ועדה מחוזית לתכנון ובניה חיפה
.2 יו"ר הועדה לתכנון ובניה חיפה
.3 רשות מקרקעי ישראל
.4 הועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה
.5 עיריית חיפה

פסק דין

1. בפניי עתירה מנהלית מתוקנת המופנית נגד החלטת הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה חיפה (להלן: "הוועדה המחוזית") מיום 18/06/18, במסגרתה אישרה הוועדה המחוזית תכנית מתאר מקומית חפ/2096 ב/1 (חלק ב) שמספרה 304-0086512, אשר פורסמה למתן תוקף ביום 20/09/18 (להלן: "תכנית המתאר המקומית" או "התכנית").

התשתית העובדתית הרלוונטית

2. העותרים הינם בעלים של מקרקעין הידועים כחלקה 51 בגוש 10776 בחיפה (להלן: "המקרקעין").

3. תכנית המתאר המקומית, אינה נוגעת למקרקעין של העותרים, וזו נועדה לקדם מתווה להקמת שכונת מגורים חדשה במתחם המבואות הדרומיים בעיר חיפה. התכנית ממוקמת דרומית לאתר "קריית הספורט" ולשכונת נאות פרס (תכנית מבואות דרומיים א'), מערבית לכביש 11, מזרחית לדרך מס' 4, וצפונית לטירת הכרמל.

4. שכונת המגורים המתוכננת, כוללת בנייה של כ-5,072 יחידות דיור בצפיפות ממוצעת של כ-17.4 יחידות דיור לדונם נטו, המשלבת בניה מרקמית בגובה של 5-7 קומות, וכן בנייה גבוהה של 20 קומות. שטח התכנית מתפרש על פני 748 דונם, המחולקים לכ-257 דונם למגורים ד', 5.33 דונם למגורים בשילוב מסחר ומשרדים, 148 דונם שטח ציבורי פתוח, 122 דונם למבני ציבור, 31 דונם לתעשייה עתירת ידע, ו-4 דונם למסחר ודרכים, כאשר במרכז השכונה המתוכננת יעבור ציר עירוני שיצור רצף תכנוני ממורדות הר הכרמל ועד לכביש 4, ובהמשך לכיוון הים.

5. תכנית המתאר המקומית מהווה תכנית המשך לתכנית חפ/2096/א – מבואות דרומיים א' (שכונת נאות פרס) שאושרה בשנת 2012, ואשר במסגרתה נבנתה שכונת מגורים הכוללת כ-1,400 יחידות דיור שנמצאות כיום בשלבי אכלוס שונים.

6. תכנית המתאר המקומית הוגשה לוועדה המחוזית ביום 21/12/15, בצירוף החלטת הוועדה המקומית לתכנון ולבניה (להלן: "הוועדה המקומית") על ייזום התכנית והמלצה להפקדה משנת 2012.

7. ביום 21/11/16 אושרה תכנית המתאר המקומית להפקדה בתנאים. ביום 15/02/18 ועם השלמת התנאים, פורסמה התכנית להפקדה ברשומות. כן פורסמה התכנית בעיתונים ובשטח התכנית ביום 23/02/18 וביום 19/03/18 בהתאמה.

8. ביום 18/06/18 התקיים דיון בהתנגדויות שהוגשו נגד התכנית, לרבות בהתנגדותם של העותרים. בסיומו של הליך ההתנגדויות הוחלט לאשר את התכנית בתנאים. עם השלמת התנאים, פורסמה התכנית למתן תוקף ברשומות ביום 20/09/18.

9. בין לבין, ביום 15/07/18 פנו העותרים ליו"ר הוועדה המחוזית, בבקשה כי יתיר להם להגיש ערר למועצה הארצית לתכנון ולבניה כנגד ההחלטה לפרסם את התכנית למתן תוקף בכפוף לקיום התנאים, וזאת, בהתאם להוראות סעיף 110 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבנייה"). במסגרת בקשתם טענו העותרים כי הקרקע בתחום התכנית הינה קרקע חקלאית המתאימה לחקלאות או לשטחים פתוחים והיא אינה מתאימה לבנייה. כמו כן, העלו העותרים שורה של טענות נגד הליך הפקדת התכנית וכנגד הוראותיה, לרבות, הטענה כי התכנית גורמת לצפיפות בינוי קשה; התכנית סותרת את התכנית הכוללנית המופקדת; התכנית אינה מתאימה ל"הסכם הגג", התכנית מתעלמת מהמצב הקיים ומצורכי הסביבה וכי אין שיתוף של הציבור.

10. ביום 30/07/18 דחה יו"ר הוועדה המחוזית את בקשת העותרים להגשת ערר, מן הטעם כי החלטת הוועדה המחוזית, אינה מעלה סוגיות עקרוניות כלשהן או נושאים בעלי חשיבות כלל-איזורית או כלל-ארצית, שמצדיקים מתן רשות ערר, במיוחד כאשר העותרים לא הראו כיצד הם נפגעים מהתכנית, ועולה כי התנגדותם מונעת מאינטרס אישי שאינו רלוונטי לתכנית. לגופו של עניין, קבע יו"ר הוועדה המחוזית כי בהתאם לתמ"א 35 ולתמ"מ 6 התכנית חלה על קרקע המיועדת לפיתוח עירוני, כאשר הסוגיה היחידה שנוגעת לתמ"א 35 עניינה בחלק משטח התכנית, המוגדר כאזור בעל רגישות נופית סביבתית גבוהה. בעניין זה צוין כי לאחר שהתקבלה עמדת המשרד להגנת הסביבה ובהתאם לסמכות הוועדה לפי סעיף 11.4(ג) לתמ"א 35, פטרה הוועדה מהצורך בהכנת נספח נופי סביבתי. כמו כן צוין כי לא הוגשה לפני הוועדה המחוזית כל חוות דעת בדבר קרינה מסוכנת מקווי חשמל או בדבר פגיעה בערכי הטבע.

תמצית טענות העותרים

11. העותרים מיאנו להשלים עם החלטת הוועדה המחוזית והגישו את עתירה דנן, במסגרתה, פירטו העותרים את ניסיונם רב השנים בענייני תכנון ובניה, וטענו כי הם רכשו את המקרקעין שלהם ביום 30/09/1973 ומאז, למעלה מ-45 שנים, נמנעת מהם האפשרות לממש את זכויות הבנייה במקרקעין, לאור התנהלותם השערורייתית של רשויות התכנון ושל עיריית חיפה.

12. לטענת העותרים, לאחר פעולות הכשלה רבות מצד המשיבות 1, 4 ו-5 ובמקביל להליך משפטי שניהלו כנגד משיבות אלו, במסגרת ת"א 1125/04, ובהמלצת בית המשפט באותו הליך, הגישו העותרים ביום 14/05/12 בקשה לקבלת היתר לבניית 12 דירות במקרקעין, בתיק בנין 0658/12 (להלן: "הבקשה להיתר"). נטען כי למרות הדיונים הרבים שהתקיימו בבקשה להיתר, החלטות והליכים משפטיים בעניינה, שחלקם תלוי ועומד בבית המשפט לעניינים מנהליים וחלקם בבית המשפט העליון, טרם הסתיים ההליך, וטרם ניתן היתר בנייה.

13. בנוסף, טענו העותרים, כי בהתאם להצעת בית המשפט בת"א 1125/04, ולמרות שהם לא היו חייבים לעשות כן, הגישו העותרים למשיבות 1, 4 ו-5 ביום 03/08/15 טיוטת תכנית מתאר איכותית הכוללת יתרונות רבים, לרבות נגישות רבה לשכונת מגורים גדולה במקרקעין – תכנית תל אהרון ושלוחת לינקולן – שכונה בריאה (להלן: " "התכנית המוצעת") מתוך כוונה להקים שכונת מגורים איכותית שאין כדוגמתה בישראל. נטען כי המשיבות 1, 4 ו-5 דחו את התכנית המוצעת על הסף, בטענה כי העותרים אינם רשאים להגיש תכנית כזו לפי חוק. נגד החלטה זו הוגשה עתירה מנהלית – עת"מ 2634-11-15 במסגרתה חויבה עיריית חיפה לבחון את התכנית המוצעת, אולם הדבר לא בוצע, כשמנגד קידמו המשיבים את תכנית המתאר המקומית.

14. עוד ובנוסף, טענו העותרים, כי במסגרת התנגדותם לתכנית צירפו פתרון עיקרוני למימוש הקמת 6 שכונות מגורים חדשות איכותיות בהיקף של כ-11,000 יחידות דיור בתכנון איכותי שאין כדוגמתי בישראל, לרבות: התכנית המוצעת; תכנית רמת גוראל – שכונה בריאה"; תכנית "טוסקנה – שכונה בריאה"; תכנית "רמת אשכול ב' – שכונה בריאה"; תכנית מורדות גולדה – שכונה בריאה"; ותכנית "רמת זמר – שכונה בריאה". נטען, כי למרות שחלקן של התכניות הנוספות גובלות בתכנית נשוא העתירה, אלה זכו להתעלמות מצד רשויות התכנון ולא נדונו.

15. העותרים מצביעים במסגרת עתירתם על שורה של פגמים שנפלו, כך לשיטתם, בהליך אישור התכנית נשוא העתירה. בין היתר נטען: כי הוועדה המחוזית נעדרת סמכות לדון בתכנית, בהעדר יזם כדרישת החוק; כי חלוף הזמן מאז הדיון בתכנית בוועדה המקומית (6 שנים), הופך את התכנית ללא רלוונטית; כי התכנית הקפיאה את הבנייה בשטחים המיועדים לבינוי – בניגוד להוראות סעיף 6.5.1 בתמ"א 35; כי התכנית יוצרת מובלעת, מפצלת את העיר וקוטעת את מערכת הדרכים שהותוו בתמ"א 35; כי התכנית אינה ראויה למגורי אדם, לאור קיומה של סכנת קרינה מקווי חשמל; כי התכנית סותרת את תכנית חפ/2000 המופקדת – ביטול הפארק העירוני וחיסול נחל עמירם; כי לא צורף לתכנית "מסמך הפרוגרמה" שהינו מסמך מנחה; כי התכנית מחייבת חיסול שטח חקלאי/פתוח וסילוק ערכי טבע; כי התכנית אינה מביאה לפתרון בעיית הדיור; וכי התכנית לוקה בהעדר שקיפות ובהסתרת מסמכים מהותיים הקשורים בה.

16. לאור כל האמור, ביקשו העותרים להורות על ביטול תכנית המתאר המקומית שאושרה; ולחילופין, להורות על שינוי התכנית והעברתה לדיונים נוספים וחדשים בוועדות התכנון לצורך ביצוע תיקונים ודחיית מימושה של התכנית או לפחות חלקים ממנה לעתיד הרחוק, תוך שמירת רוב שטח התכנית כשטח חקלאי וכשטח פתוח – עתודה לדורות הבאים.

תמצית טענות המשיבים

17. המשיבים 3-1 עתרו לדחיית העתירה על הסף, מחמת היותה נגועה בשיהוי כבד וניכר, שעה שזו הוגשה קרוב ל-6 חודשים לאחר ההחלטה לאשר את התכנית - חודשיים לאחר שפורסמה התכנית למתן תוקף ו-4 חודשים לאחר שנדחתה בקשת העותרים להגשת ערר למועצה הארצית לתכנון ולבניה.

18. בנוסף, טענו המשיבים 3-1 כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי מיצוי הליכים ומחמת מעשה עשוי, שעה שהעותרים מעלים בעתירתם טענות שלא נזכרו בהתנגדות שהוגשה מטעמם, וממילא מדובר בתכנית שפורסמה למתן תוקף.

19. עוד טענו העותרים, כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי צירוף משיבים רלוונטיים לעתירה – שהם יתר בעלי הזכויות בתכנית וכלל התושבים אשר לרווחתם מקודמת התכנית.

20. לחילופין, טענו המשיבים 3-1 כי דין העתירה להידחות גם לגופה, ובעניין זה דוחים המשיבים 3-1 את טענות העותרים לעניין פגמים שנפלו בהליך אישור התכנית. לשיטתם, החלטת הוועדה המחוזית לאשר את התכנית למתן תוקף, בדין ניתנה, ואין מקום להתערב בה. בנוסף, טענו המשיבים 3-1 כי ממקרא העתירה עולה כי זו נועדה לצורך עיכוב קידומה של התכנית עד לדיון בתכנית המוצעת שיזמו העותרים שאין בינה לבין התכנית נשוא העתירה ולא כלום, שכן, המקרקעין של העותרים אינם מצויים בסמיכות לשטח הכלול בתכנית, והם ממוקמים מרחק רב מהקו הכחול, התוחם את גבולות התכנית.

21. המשיבים 5-4 עתרו אף הם לדחיית העתירה על הסף. לטענתם, מדובר בעתירה שמבקשת את התערבות בית המשפט בהחלטה תכנונית מקצועית של הוועדה המחוזית, שהתקבלה בתום הליך מקצועי תכנוני ארוך, אשר כלל ייעוץ וליווי של הגורמים המקצועיים הנדרשים. נטען כי התערבות מסוג זה הינה מצומצמת והיא אפשרית במקרים חריגים, שעניינה של העתירה אינו נמנה עליהם.

22. המשיבים 5-4 טענו עוד, כי דין העתירה להידחות לגופה, ובעניין זה דחו את טענות העותרים לקיומם של פגמים בהליך אישור התכנית. נטען, כי בניגוד לטענת העותרים, הוועדה המקומית היא היזם של התכנית. במסמכי התכנית צוין אמנם כי המגישה היא עיריית חיפה או משרד מהנדס העיר, אולם הגשת התכנית בלוויית ההמלצה על הפקדתה בוצעה בשנת 2012, לאחר שהתכנית הוצגה בפני הוועדה המקומית ואושרה כאמור על ידה. לחילופין, נטען כי ככל שייקבע כי שאכן נפל פגם בהליך אישור התכנית על ידי הוועדה המקומית, הרי שמדובר לכל היותר בפגם שבא על תיקונו מיד עם קבלת ההחלטה המאשררת בידי הוועדה המקומית ותיקון מסמכי התכנית בהתאמה, ומשכך, אין המדובר בפגם היורד לשורשו של עניין.

23. עוד טענו המשיבים 5-4 שממקרא העתירה עולה כי מטרתה היחידה הינה השגת רווח אישי לעותרים אגב ניסיונותיהם לקידום הבנייה במקרקעין שבבעלותם.

24. עובר למועד הדיון שנקבע בעתירה, הגישו העותרים ומשיבים 3-1 עיקרי טיעון מטעמם.

25. במסגרת עיקרי טיעון ארוכים ומפורטים שהגישו העותרים, חזרו העותרים על טיעוניהם כפי שמצאו ביטויים בעתירה, והוסיפו טענות עובדתיות ותכנוניות חדשות במסגרתן התייחסו לתכניות נוספות שאושרו ו/או קודמו ו/או לא אושרו ברכס הכרמל, שאינן נוגעות להחלטה המנהלית שעומדת במוקד העתירה המתוקנת, כאשר בתמיכה לאותן טענות חדשות צירפו העותרים נספחים חדשים שלא צורפו לעתירה.

26. המשיבים 3-1 חזרו במסגרת עיקרי הטיעון מטעמם על טענותיהם, התנגדו לכל הרחבת חזית שבוצעה על ידי העותרים במסגרת עיקרי הטיעון מטעמם, ועתרו לדחיית אותן טענות חדשות ו/או נספחים חדשים על הסף.

27. ביום 02/05/19 התקיים דיון בעתירה בו השלימו הצדדים את טיעוניהם.

בקשת העותרים להוספת ראיות

28. לאחר הדיון מיום 02/05/19 הגישו העותרים בקשה דחופה להוספת ראיות – שני מכתבים אחד מיום 23/07/14 ואחד מיום 07/10/14 מטעם רשות הניקוז "כרמל", שעניינם התייחסות לתכנית. העותרים ציינו כי המכתבים התקבלו בידיהם בצהרי יום 05/05/19, ולכן לא הייתה בידם אפשרות להגישם במועד מוקדם יותר. לגופו של עניין, טענו העותרים, כי מדובר במכתבים שמהווים ראיה ניצחת לטענה כי הדיונים של הוועדה המקומית בשנת 2012 הכוללים המלצה לוועדה המחוזית להפקדת התכנית, אינם רלוונטיים, מאחר שאלה לא עסקו בתכנית נשוא העתירה בגרסת הפקדתה, אלא עסקו בתכנית אחרת לגמרי, שונה בתכלית מהתכנית נשוא העתירה שביטלה את תוואי הנחלים, וזאת בניגוד לנוסח התכנית המקורית אשר ביקשה להבטיח הותרת זרימת המים באפיקי הנחלים הקיימים.

29. המשיבים 3-1 התנגדו להוספת הראיות החדשות. לטענתם, מדובר בבקשה להוספת ראיות שהוגשה בשיהוי כבד וניכר, הנגועה כמו חלק מהטענות בעתירה, באי מיצוי הליכים. נטען כי מדובר במכתבים משנת 2014, עובדה המלמדת כי העותרים יכלו לפנות לרשות הניקוז לצורך קבלתם עוד טרם הגשת התנגדותם, ועל אחת כמה וכמה לפני הגשת העתירה. עוד טענו המשיבים 3-1, כי בניגוד לטענת העותרים, אין כל שוני בין גרסת התכנית נשוא העתירה לבין הגרסה שהופקדה על ידי הוועדה המקומית ואשר עמדה להתנגדויות. לבסוף, וביחס לטענת העותרים כי התוכנית בגרסתה המופקדת מבטלת את תוואי הנחלים, טענו המשיבים 3-1 כי התכנית מבטיחה, עד כמה שניתן, את המשך הנחלים ממזרח לים, באמצעות שטחים פתוחים.

30. בתשובתם לתגובת המשיבים 3-1, דחו העותרים את טענות המשיבים 3-1, וחזרו על טענותיהם לעניין השוני בין התכנית בנוסחה המקורי שהובא להתייחסות רשות הניקוז "כרמל" לבין התכנית בנוסחה הסופי שאושר.

31. כידוע, תקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן: "התקנות") מתוות את סדרי הדין הנהוגים בהליך המנהלי, ואלה קובעות בתקנה 5(ד) כדלקמן:

"לכתב העתירה יצורפו, ככל שניתן, העתק צילומי של ההחלטה נשוא העתירה והעתקים צילומיים של כל המסמכים הנוגעים לעניין".

32. במקרה הנדון, הבקשה להוספת ראיות נוספות הוגשה על ידי העותרים לאחר שהוגשו מלוא כתבי הטענות ולאחר שהתקיים דיון ממצה בעתירה, והתיק נקבע למתן פסק דין. ערה אני להוראת תקנה 12 לתקנות אשר מעניקה לבית המשפט שיקול דעת לאפשר הגשת מסמך הדרוש לצורך הכרעה בעתירה. עם זאת, מדובר בהוספת שני מכתבים משנת 2014. העותרים לא הסבירו מדוע מכתבים אלה לא הוגשו קודם לכן, ומדוע לא היו יכולים לגלות מסמכים אלו בשקידה סבירה. בכל מקרה, העיתוי בו בחרו העותרים להגיש את בקשתם יש בו כדי לפגוע בזכויותיהם הדיוניות של המשיבים, שלא ניתנה להם הזדמנות ראויה להגיב לנוסח המכתבים ביום הדיון שהתקיים בעתירה, משאלה הוגשו לאחר הדיון. בהינתן האמור, סבורני כי העותר לא הצביע על טעם שיש בו כדי להצדיק את קבלת הראיות לתיק בית המשפט בשלב זה של ההליך.

33. ואם לא די באמור, המכתבים אליהם הפנו העותרים אמנם לא צורפו לבקשתם, אולם דומה כי ממילא אין המדובר בראיות בעלות פוטנציאל הוכחתי משמעותי אשר עשוי לשנות את תוצאות ההליך, שעה שאין חולק כי התכנית בנוסח שאושר למתן תוקף היא התכנית שעמדה לדיון במסגרת ההתנגדויות, ושלגביה ניתנה לעותרים זכות טיעון מלאה במסגרת הליך ההתנגדויות, והיא היא התכנית שעומדת במוקד העתירה.

34. לפיכך ומן הנימוקים שפורטו לעיל, דין הבקשה להוספת ראיות להידחות.

דיון והכרעה

35. בפתח הדיון, ולאור חריגת העותרים, במסגרת עיקרי הטיעון שהגישו, מחזית המחלוקת כפי שזו הוצגה בעתירה, אבקש להבהיר כבר עתה כי הדיון להלן יתייחס אך לטענות שהועלו במסגרת העתירה, ולטענות אלה בלבד. אין מקום, במסגרת הליך זה להידרש לטענות חדשות ו/או למסמכים נוספים שהוגשו על ידי העותרים במסגרת עיקרי הטיעון מטעמם, ואשר חורגים מחזית המחלוקת שהוצגה בעתירה. על רקע הבהרה זו, יידונו להלן טענות הצדדים.

36. בין הצדדים ניטשת מחלוקת הנוגעת להחלטת הוועדה המחוזית לאשר את התכנית למתן תוקף. במסגרת התשובות לעתירה העלו המשיבים טענות מקדמיות שמחייבות לשיטתם דחיית העתירה על הסף.

37. המשיבים 3-1 עתרו כאמור לדחיית העתירה על הסף מחמת שיהוי. תקנה 3 לתקנות מתייחסת למועד הגשת העתירה, וזו קובעת כדלקמן:

"(א) עתירה תוגש במועד שנקבע לכך בדין.
(ב) לא נקבע מועד כאמור, תוגש העתירה בלא שיהוי, לפי נסיבות הענין, ולא יאוחר מארבעים וחמישה ימים מיום שההחלטה פורסמה כדין, או מיום שהעותר קיבל הודעה עליה או מיום שנודע לעותר עליה, לפי המוקדם.
(ג) בית המשפט רשאי להאריך מועד שנקבע להגשת עתירה כאמור בתקנות משנה (א) ו-(ב), לאחר שנתן למשיב הזדמנות להגיב לבקשת ההארכה, אם ראה הצדקה לכך".

38. מלשון תקנה 3 לתקנות עולה, כי המבקש להגיש עתירה מנהלית עליו לעשות כן לכל המאוחר תוך 45 ימים מיום פרסום ההחלטה, אלא אם נעתר בית המשפט לבקשה להארכת מועד להגשת העתירה. בהתאם לפסיקה, טענת השיהוי מתבססת על שלושה יסודות: שיהוי סובייקטיבי, שיהוי אובייקטיבי, וחומרת הפגיעה בשלטון החוק. השיהוי הסובייקטיבי מתייחס לאופן התנהגות העותרים, והשאלה אם חלוף הזמן מלמד על ויתור; השיהוי האובייקטיבי עניינו שינוי המצב לרעה ופגיעה באינטרסים ראויים של הרשות המנהלית או של צדדים שלישיים בשל האיחור בהגשת העתירה; השיקול של חומרת הפגיעה בשלטון החוק מתייחס לשאלת הפגיעה בחוק או בשלטון החוק המתגלה במעשה המנהלי נושא העתירה. ראו: עע"מ 8723/03 עיריית הרצליה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה חוף השרון (04/03/09); עע"מ 7142/01 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה נ' החברה להגנת הטבע, פ"ד נו(3) 673 (2002).

39. שאלת השיהוי הסובייקטיבי תיבחן בשים לב למועד ידיעתם של העותרים על הליכי התכנון. בענייננו, אין חולק כי העותרים היו מודעים להליכי התכנון. העותרים נטלו חלק בהליך ההתנגדות; ואף הגישו בקשה להגשת ערר לוועדה הארצית נגד החלטת הוועדה המחוזית לאשר את פרסום התכנית למתן תוקף. החלטה הוועדה המחוזית לאשר את התכנית למתן תוקף ניתנה ביום 18/06/18; החלטת יו"ר הוועדה המחוזית בבקשת העותרים למתן רשות ערר למועצה הארצית ניתנה ביום 30/07/18 והתוכנית פורסמה למתן תוקף ביום 20/09/18. למרות האמור, העותרים ישבו בחיבוק ידיים משך חודשים, ובחרו להגיש עתירתם רק ביום 12/11/18, בחלוף כ-3.5 חודשים ממועד דחיית בקשתם למתן רשות ערר למועצה הארצית ובחלוף כ-5 חודשים ממועד החלטת הוועדה המחוזית לאשר את פרסום התכנית למתן תוקף, וזאת ללא שטרחו העותרים להגיש בקשה להארכת מועד להגשת העתירה. התנהלות העותרים כפי שתוארה מקיימת, אפוא, את יסוד השיהוי הסובייקטיבי.

40. בנוגע לשיהוי האובייקטיבי, על בית המשפט לבחון האם ההשתהות בהגשת העתירה גרמה לשינוי במצב, באופן שייגרם נזק משמעותי אשר היה נמנע אילו העתירה הייתה מוגשת במועדה. יסוד זה שם דגש על חשיבות העמידה בלוחות הזמנים שנקבעו בחוק ובתקנות, ונועד לקדם וודאות ויציבות של החלטות מנהליות עליהן מסתמך הציבור. במקרה הנדון, העותרים שהיו מעורבים בהליכי התכנון לא הניחו הסבר המניח את הדעת מדוע לא פעלו להגשת העתירה במועד הקבוע בדין. בנסיבות העניין, נראה כי חל שינוי משמעותי במצב לאור העיכוב בהגשת העתירה. שינוי זה בא לידי ביטוי בכך שהתכנית פורסמה למתן תוקף, כך שהיא מהווה כיום תכנית תקפה במעמד של חקיקת משנה, בבחינת מעשה עשוי. ראו: בג"צ 1733/04 עבד אלרחים נ' ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה מחוז חיפה (16/03/06). לא בנקל יבטל בית המשפט תכנית כזו, לאחר שנסתיימו כל ההליכים הנדרשים לצורך אישורה, שכן ביטול התכנית יגרום נזק משמעותי להליך התכנוני, למוסדות התכנון שהשלימו את ההליך התכנוני, ולצדדים שלישיים אשר הסתמכו על התוכנית בהינתן משבר הדיור. לפיכך, דומה כי חל גם יסוד השיהוי האובייקטיבי בהגשת העתירה.

41. באשר ליסוד השלישי - חומרת הפגיעה בשלטון החוק, יש לבחון טענות העותרים לגוף העתירה, שכן, יסוד הפגיעה בשלטון החוק משמעותו היא שאם בית המשפט יתרשם כי משקל ההרעה הצפויה בשל החלטת הרשות גובר באופן ממשי על הנזק העלול להיגרם בהיזקקות לעתירה הנגועה בשיהוי, יבחר בית המשפט לדון בעתירה לגופה, חרף השיהוי בהגשתה. ראו: עע"מ 2273/03 אי התכלת שותפות כללית נ' החברה להגנת הטבע (07/12/06).

42. בטרם ייבחנו טענות העותרים לגוף העתירה, אזכיר מושכלות יסוד, לפיהן בית המשפט לעניינים מנהליים אינו משמש כ"מתכנון על". לפיכך, כאשר מובאת לפתחו של בית המשפט עתירה שעניינה החלטה תכנונית של מוסדות התכנון, בית המשפט ייטה שלא להתערב בהחלטה ולא ישים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתם של מוסדות התכנון. ראה: עע"מ 9324/11 ועדת ערר לתכנון ולבנייה, מחוז מרכז נ' ריאלקו, חברה להשקעות במקרקעין בע"מ (27/08/13); בג"צ 3917/14 פורום הארגונים למען יער ירושלים נ' הועדה הארצית לתכנון ולבניה תשתיות לאומיות (17/12/14).

43. הביקורת השיפוטית על החלטות תכנוניות, מתמצה, על פי רוב, בבחינת חוקיות ההחלטה וסבירותה, תוך התמקדות בעילות המובהקות המצדיקות התערבות במעשה המינהלי, כגון: חריגה מסמכות; ניגוד עניינים; משוא פנים; שיקולים זרים; חוסר תום-לב; וחריגה קיצונית ממתחם הסבירות. ראו: עע"מ 9311/11 יובל נ' ועדת הערר לתכנון ובניה מחוז ת"א (12/02/13); עע"מ 8411/07 מעוז דניאל בע"מ נ' אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה (28/01/10). על רקע מושכלות יסוד אלה, ייבחנו כעת טענות העותרים.

44. השאלה הראשונה שעל בית המשפט לבחון במסגרת בדיקת מידת הפגיעה בשלטון החוק, היא - האם החלטת הוועדה המחוזית לאשר את התכנית ניתנה שלא כדין ובחוסר סמכות, בהעדר יזם ומגיש תכנית כדין. כידוע, הגופים הרשאים ליזום, להכין ולהגיש למוסד התכנון תכנית מתאר מקומית הם מגוונים, וכוללים מוסדות תכנון (כגון ועדה מקומית), גופים ציבוריים ושלטוניים וגורמים פרטיים (בעל קרקע ומי שיש לו עניין בקרקע) (סעיף 61א(ב) לחוק התכנון והבנייה).

45. במקרה הנדון, עיון בפרוטוקולי הדיונים שהתקיימו בשאלת ההמלצה על הפקדת התכנית מיום 05/06/12 ומיום 07/05/12 (נספח ב לתשובת המשיבים 3-1) מלמד כי הוועדה המקומית היא היוזמת של התכנית וכי התכנית אושרה על ידי מליאת הוועדה המקומית. במסמכי התכנית המקורית צוין אמנם כי מגישת התכנית היא עיריית חיפה או משרד מהנדס העיר. יחד עם זאת, במסגרת החלטת ועדת המשנה להתנגדויות מיום 18/06/18 צוין כי נפלה טעות בשם יוזם התכנית, והובהר כי היוזמת הנכונה הינה הועדה המקומית. לשכת התכנון המחוזית לא הסתפקה בהבהרה זו, וקבעה בהחלטתה מאותו יום כי תנאי לאישור התכנית בידי הוועדה המחוזית, יהיה החלטה עדכנית של הוועדה המקומית, בה היא תאשרר כי הוועדה המקומית היא מגישת התכנית. ואכן, ביום 20/06/18 התכנסה ועדת המשנה של הועדה המקומית לדון בבקשה לאישרור יוזם ומגיש התכנית, ובתום הישיבה אישררה כי הוועדה המקומית היא היוזמת ומגישת התכנית, באופן שתומך בעמדת המשיבים 3-1 כי הרישום במסמכי התכנית לפיו עיריית חיפה היא היוזמת של התכנית, נעשה בטעות.

46. יתר על כן, גם אם הייתי מקבלת טענת העותרים כי נפל פגם ברישום זהותו של יוזם התכנית, הרי שלאור אישרור ההחלטה בדיעבד על ידי הוועדה המקומית, משעולה כי התיקון הוטמע במסמכי התכנית, באופן שמרפא את הפגם, ובשים לב לעקרונות תורת הבטלות היחסית, סבורני כי אין בטענות העותרים לעניין אופן רישום זהותה של יוזמת התכנית כדי להוביל לביטול החלטת הוועדה המחוזית לאשר את התכנית למתן תוקף או כדי להביא להחזרתה של התכנית לדיון מחודש. ראו: עע"מ 2339/12 שוחט נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה כפר סבא (19/08/13); בג"צ 6259/08 ירסקי נ' הרשות – מנהל האגף לרכב ולשירותי תחזוקה במשרד התחבורה (28/10/10). בהינתן האמור, לא מצאתי לקבל טענת העותרים ביחס להעדר סמכותה של הוועדה המחוזית לדון בתכנית בהעדר יזם כדין.

47. סוגיה שנייה שהעלו העותרים כנגד התכנית היא סוגיית חלוף הזמן מאז המליצה הוועדה המקומית על הפקדת התכנית בשנת 2012, ועד לאישורה בפועל על ידי הוועדה המחוזית בשנת 2018. חלוף הזמן הופך לטענת העותרים את התכנית ללא רלוונטית, ולכזו שמחייבת קיום דיונים נוספים וביצוע שינויים. כידוע, הדין מקנה חופש פעולה רב למוסד התכנון. מוסד תכנון יש לו סמכות רחבה לקבל החלטות בנוגע לתכנית מופקדת, לרבות שינויה גם שלא על בסיס התנגדות. וועדה מחוזית יכולה לעיין מחדש בהחלטות קודמות ולשנותן. היא אינה מחויבת להפקיד תכנית מחדש כל אימת שהיא מכניסה בה שינוי ואף אינה מחויבת לאפשר שמיעה בשנית כל אימת שמשתנה פרט כלשהו שנכלל בתכנית המופקדת, שאחרת תיווצר הכבדה בלתי אפשרית על מוסדות התכנון.

48. במקרה הנדון, מהתשתית העובדתית שהונחה בפניי עולה כי מדובר בתכנית שהינה בסמכות הוועדה המחוזית. אמנם המלצת הוועדה המקומית להפקיד את התכנית ניתנה בשנת 2012, וזו אושרה לבסוף בשנת 2018 (בחלוף 6 שנים ממועד הפקדתה), אולם, משך השנים נדונה התכנית על ידי הוועדה המחוזית, שהייתה ערה לחלוף הזמן ממועד הדיון בוועדה המקומית, ואשר החליטה לאשר את התכנית למתן תוקף, בכפוף לתנאים שהיה על הוועדה המקומית לקיים. תנאים אלה קוימו והתכנית פורסמה למתו תוקף. בהינתן האמור, ובהעדר תשתית ראייתית או עובדתית שתומכת בטענת העותרים לעניין השלכת חלוף הזמן על הרלוונטיות של התכנית, דין טענה זו להידחות.

49. העותרים טענו כי התכנית הקפיאה את הבנייה בשטחים המיועדים לבינוי – בניגוד להוראות סעיף 6.5.1 בתמ"א 35. דין טענה זו אף היא להידחות. כידוע, הרשות המנהלית כפופה לכללי המשפט המנהלי ולחובות המוטלות עליה מכוח תפקידה כנאמן הציבור. החובות המוטלות על רשות מנהלית בהפעלת סמכויותיה להגשת תכנית מקימים חזקה שהתכנית משרתת אינטרסים ציבוריים ראויים והיא הגונה ושוויונית. כשהרשות מגישה תכנית, ניתן להניח שהשיקולים העומדים ביסודה הם שיקולים ציבוריים והתכנית מיועדת לקדם אינטרסים ציבוריים ראויים, תוך איזון בין צורכי הפרט לבין הכלל, כאשר לגבי תכנית המוגשת למוסד תכנון על ידי רשות ציבורית, קיימת איפוא חזקה כי התכנית מאוזנת, ונותנת מענה לכל ההיבטים התכנוניים והסביבתיים הרלוונטיים לאותה תכנית. העותרים לא סתרו את החזקה האמורה, משכך, ולו רק מטעם זה, דין טענתם לעניין הקפאת הבנייה בשטחים המיועדים לבינוי, להידחות.

50. אם לא די באמור, בהתייחסם לסעיף 6.5.1 בתמ"א 35, שעניינו בחינת תוספת בינוי בדרך של הרווית הבינוי הקיים ו/או התחדשות עירונית, בטרם אישור תכנית לתוספת בינוי, נתפסו העותרים לכלל טעות, שעה שעולה כי הקרקע נשוא התכנית מיועדת מלכתחילה לפי תמ"א 35 לפיתוח עירוני. מכל מקום, טענה זו נדונה ונדחתה על ידי הוועדה המחוזית שהינה הגוף המקצועי המוסמך לדון בסוגיה זו. העותרים לא עמדו בנטל להצביע על קיומו של פגם מנהלי שמחייב התערבות בית המשפט בקביעות הוועדה המחוזית בסוגיה זו. לפיכך דין הטענה להידחות.

51. מסקנה זו מתבקשת גם ביחס לטענה כי התכנית יוצרת מובלעת, מפצלת את העיר וקוטעת את מערכת הדרכים שהותוו בתמ"א 35. סוגיה זו נמצאת בלב ליבו של שיקול הדעת התכנוני מקצועי. כאמור, בית המשפט אינו נוטה להחליף את שיקול דעתה של הרשות התכנונית, בשיקול דעתו שלו, ועיקר בדיקתו מתמצה בבחינת סבירותה של ההחלטה ואם זו התקבלה על יסוד מכלול השיקולים הרלוונטיים. במקרה הנדון, ממקרא חלקי הפרוטוקולים שצורפו לכתב העתירה עולה כי הסוגיה שנוגעת להיבט התחבורתי עלתה במהלך הדיון בהתנגדויות, ובמסגרת זו התקיים דיון ענייני בהשתתפות נציגי משרד התחבורה. במסגרת זו הובהר כי כאשר יקודמו תכניות נוספות בשטח המיועד לבינוי, תכניות אלה יכללו כבר בתוכן חיבורי תחבורה נוספים אל שטח התכנית. משכך, עולה כי טענת העותרים שהתכנית אינה נותנת מענה לסוגיה התחבורתית ביחס לתכניות נוספות, נטענה אף היא בעלמא, ללא שהובאה על ידי העותרים ראיה כלשהי, לרבות חוות דעת מומחה שתבסס את הטענה, כאשר בפועל עולה כי טענותיהם של העותרים מופנות כלפי הבינוי המתוכנן בשכונות העתידיות ברכס הכרמל, ולא כלפי הבינוי נשוא התכנית. טענות אלה ראוי לבחון אותן בבוא העת המסגרת ההליך התכנוני הרלוונטי, ולא במסגרת עתירה זו.

52. אשר לטענת העותרים כי התכנית אינה ראויה למגורי אדם, לאור קיומה של סכנת קרינה מקווי חשמל, יצוין כי טענה זו לא הועלתה על ידי העותרים במסגרת התנגדותם. משכך, ולו רק בטעם זה, היה מקום לדחותה על הסף. יחד עם זאת, ובבחינת למעלה מן הצורך אוסיף, כי דין טענה זו להידחות גם לגופה, שעה שעולה כי סוגיה זו נבחנה על ידי הוועדה המחוזית והמשרד להגנת הסביבה שהיה שותף בהליך אישור התכנית, ובהקשר זה עולה מתגובת המשיבים 3-1 כי הוגש דו"ח הערכת סכנת קרינה, אשר הציג את קווי החשמל המיועדים להטמנה או לביטול וכן הציג סכמה להעתקת קו חשמל נוסף אל מחוץ לתחום התכנית, תוך שהובהר כי מסקנות הדו"ח יבוצעו בטרם אכלוס הבנייה. העותרים לא חלקו על ממצאי הדו"ח ואף לא הגישו חוות דעת נגדית שתומכת בטענתם ביחס לקיומה של סכנת קרינה. משכך, דין הטענה להידחות.

53. העותרים טענו כי התכנית סותרת את תכנית המתאר הכוללנית לחיפה - חפ/2000. לטענת העותרים התכנית כפי שאושרה אינה מציגה פארק עירוני בשטח 100 דונם והיא מבטלת חציית נחל עמירם, וזאת בניגוד להוראות תכנית המתאר הכוללנית לחיפה. טענה זו נדונה ונדחתה בהחלטה מנומקת של ועדת המשנה להתנגדויות, בה נקבע כי התכנית תואמת את עקרונות התכנון של תכנית המתאר הכוללנית, כאשר לעניין השטחים הפתוחים הובהר כי לנוכח הזמן שחלף מאז הפקדת תכנית המתאר הכוללנית לחיפה, ולאור השינויים המהותיים שחלו ביחס לאופן חישוב שטחים פתוחים נדרשים לבן אדם, קם צורך לבצע חלוקה מחדש של השטחים, שבוצעה בהתאם לפרוגרמה עדכנית, במסגרתה הוקצה שטח של 60 דונם שיועד להיות שטח פתוח. כמו כן, הסבירו המשיבים בתשובתם כי התכנית הכוללנית אליה מפנים העותרים מציגה שטח ציבורי פתוח של 100 דונם עבור כל שכונת המבואות הדרומיים, לרבות עבור שלב א' שכבר בוצע ואינו כלול במסגרת התכנית נשוא העתירה. בכל מקרה מהוראות התכנית עולה כי זו מקצה סך הכל 148 דונם לשטחים ציבוריים פתוחים באופן שעונה על תנאי תכנית המתאר הכוללנית – חפ/2000. בהינתן האמור, ובהעדר חוות דעת נגדית שסותרת את הבהרות המשיבים, אין מנוס מדחיית הטענה.

54. אשר לטענת העותרים כי לא צורף לתכנית "מסמך הפרוגרמה", יובהר כי משאין חולק כי מדובר במסמך שהוגדר בתכנית כמסמך מנחה שאינו מחייב, ואשר נועד על מנת לסייע למוסד התכנון בעת גיבוש התכנית וקידומה, ומשהוראות התכנית היו גלויות לעיני הציבור, מקובלת עלי טענת המשיבים כי לא הייתה חובה לצרפו לתכנית.

55. העותרים טענו כי התכנית מחייבת חיסול שטח חקלאי/פתוח וסילוק ערכי טבע. גם בטענה זו אין ממש, שכן, מעיון בהוראות התכנית עולה כי השטח נשוא התכנית סומן בתמ"א 35, תמ"מ 6 וחפ/2000 כשטח עירוני, משמע שטח שאינו מיועד לגידול חקלאי. בכל מקרה במסגרת התכנית נכללו הוראות לעניין העתקה/עקירה של עצים תוך שהובהר כי על כל עץ שייעקר, יינטע עץ חלופי (סעיף 6.4 לתכנית).

56. אשר לטענת העותרים כי התכנית אינה מביאה לפתרון בעיית הדיור, יש להזכיר כי מדובר בתכנית שנועדה לקדם הקמת שכונת מגורים מתוכננת, שכוללת בנייה של כ-5,072 יחידות דיור בצפיפות ממוצעת של כ-17.4 יחידות דיור לדונם נטו, המשלבת בניה מרקמית בגובה של 5-7 קומות, וכן בנייה גבוהה של 20 קומות. גם אם אין ביישום התכנית כדי לפתור כליל את משבר הדיור, עדין יישום התכנית יש בו כדי לספק מענה ולו חלקי למשבר, בתקווה כי תכניות נוספות שיקודמו בעתיד, יתרמו אף הן לפתרון המשבר.

57. זאת ועוד, לא מצאתי לקבל טענת העותרים כי התכנית לוקה בהעדר שקיפות ובהסתרת מסמכים מהותיים הקשורים בה. חוק התכנון והבניה מבוסס על שני עקרונות יסוד הקשורים זה בזה: עקרון השקיפות ועקרון שיתופו של הציבור בהליכי אישורן של תכניות. עקרון השקיפות בא לידי ביטוי בסעיפים 89 ו-89א ל חוק התכנון והבניה, על פיהם יש לפרסם הודעה על הפקדת תכנית ברשומות, בעיתון, במשרדי הרשות המקומית ועל גבי שלט במקום בולט בתחום התכנית. הפרסום על דבר הפקדת התכנית מביא לידיעת הציבור את דבר התכנית המיועדת, בעלי עניין בתכנית רשאים לעיין בה ולהגיש התנגדותם במידת הצורך. הזכות להגשת התנגדות שואבת כוחה מחובת ההגינות המוטלת על הרשות ומבטאת את עקרון היסוד, כי לא פוגעים בזכות או באינטרס לגיטימי של אדם בלא לשמוע אותו תחילה. לפיכך, הפרסום ברבים אודות הכוונה ליתן תוקף לתכנית מוצעת והקניית זכות ההתנגדות, הוכרו על ידי בית המשפט, כיסודות חיוניים לקיומו של הליך תכנוני תקין. ראו: בג"צ 288/00 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' שר הפנים, פ''ד נה(5) 673 (2001). בענייננו, אין מחלוקת כי בוצעו פרסומים והתקיים הליך התנגדויות בפני הוועדה המחוזית. טענת העותרים כי היה צורך לשתף את הציבור, טענה המושתתת על "מסמך מס' 1 – שיקולים בתכנון עירוני " בתמ"א 35 אינה יכולה לסייע בידם, שעה שמדובר בתכנית שעתידה להתקיים על קרקע של המדינה בשטח שאינו מאוכלס.

58. לבסוף, ובאשר לטענות העותרים כנגד החלטת יו"ר הוועדה המחוזית לדחות את בקשתם להגשת ערר למועצה הארצית, אציין כי דין טענות אלה אף הן להידחות. כידוע מתן רשות להגשת ערר לוועדה הארצית תינתן ככלל בעניינים בעלי השלכה ציבורית או עקרונית רחבה או כאשר מדובר בעניינים כלל-אזוריים או כלל-ארציים. ראו: עע"מ 3663/02 ועד שכונת עין כרם נ' הוועדה המחוזית ירושלים, פ"ד נז(2) 822 (2003). בענייננו, מדובר כאמור בתכנית מתאר מקומית שאינה עונה על הטעמים שמצדיקים הגשת ערר למועצה הארצית. משכך לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת יו"ר הוועדה המחוזית בדחותו את בקשת העותרים.

59. בטרם סיום - אעיר כי ממקרא כתבי הטענות לא ניתן היה להשתחרר מן הרושם כי עתירה זו הוגשה על ידי העותרים במטרה אחת ויחידה והיא לעכב את קידומה של התכנית, מתוך אינטרסים כלכליים פרטיים של העותרים, ורצונם לקדם תכניות אחרות בקשר למקרקעין שבבעלותם, שאין ביניהן לב ין התכנית נשוא העתירה ולו כלום.

סוף דבר

60. אשר על כן, ולאור הטעמים שפורטו, אני דוחה את העתירה.

61. העותרים יישאו בהוצאות המשיבים בסך כולל של 40,000 ₪ (כולל מע"מ) (20,000 ₪ למשיבים 3-1 ו-20,000 ₪ למשיבים 5-4). העותרים יעבירו את סכומי ההוצאות למשיבים תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, הסכומים שנפסקו יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

62. המזכירות תמציא עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ח סיוון תשע"ט, 01 יולי 2019, בהעדר הצדדים.