הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 16061-02-19

בפני
כבוד ה שופטת ריבי למלשטריך-לטר

עותרים

  1. עברון- תממ מיחזור - שותפות מוגבלת
  2. קיבוץ עברון, אגש"ח מס' 570003228

ע"י ב"כ עוה"ד שי גרנות

נגד

משיבה

מועצה אזורית מטה אשר
ע"י ב"כ עוה"ד שיר גלאם

החלטה

1. העותרים הגישו עתירה כנגד המשיבה על מנת שבית המשפט יורה על ביטול דרישת תשלום שנשלחה לעותרות לתשלום היטל הקמה של ביוב, ויורה על השבת תשלום ששולם על ידי העותרות תחת מחאה. העותרות מקיימות מטמנה באזור שייעודו המקורי הוא חקלאי. דרישת התשלום בסך של כ-480,000 ₪ הוצאה לטענת המשיבה בגין התקנת שלב ביוב – ביב מאסף ומכון טיהור אשר דרכו יוזרמו השפכים מהנכס למכון טיהור השפכים האזורי. (להלן " דרישת התשלום").
2. ביום 10.6.18 נשלחה לקיבוץ עברון דרישת התשלום על פי כללי רשויות מקומיות (ביוב) (תעריפים בעד שירותי ביוב שנותנת רשות מקומית בלא תאגיד) הוראת שעה תשע"א 2010,(להלן "כללי הרשויות") על אף שבפועל החל מיום 1.1.18 כללים אלו הוחלפו בכללים דומים שהם כללי המים והביוב (תשלומים בד שירותי מים וביוב במועצות אזוריות ) תשע"ח 2017. (להלן " כללי המים והביוב").
3. טענות הצדדים בבקשה למחיקה על הסף
3.1 המשיבה הגישה ב קשה למחיקת העתירה על הסף, עוד טרם הגשת כתב תשובתה. לטענתה, הענין איננו מצוי במסגרת סמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מנהליים. התייחסות המשיבה למען הסר ספק היא לכללי הרשויות והן לכללי המים והביוב על אף שהם דומים לטענתה.
המשיבה טוענת כי לפי ס' 19 (ב1) לכללי הרשויות מיום 14.3.11 על הרשויות המקומיות המנויות בתוספת השביעית יחולו הוראות חוק העזר שקדם לכללים אלו. נטען כי התוספת השביעית מנתה גם את המשיבה. תיקון כללי הרשויות מיום 1.7.13 קבע את התעריפים להיטל ביוב בתחומי המשיבה.
ביום 31.12.17 החליפו כללי המים והביוב את כללי הרשויות, ונקבעו תעריפים שיוטלו על נכסים בתחומי המשיבה. נטען כי דרישת התשלום לעותרות היתה מכח כללי המים והביוב, לאחר שחוק העזר כבר פקע.
נטען כי בית המשפט לעניינים מנהליים איננו מוסמך לדון בדרישה להיטל ביוב מכוח כללי הרשויות או כללי המים והביוב שכן אלו פורסמו על ידי רשות המים ולא הותקנו מכוח חקיקת משנה או חוק עזר של הרשות המקומית (להבדיל מהיטלי פיתוח המוטלים מכוח חוק עזר).
בנוסף נטען כי על העותרות היה תחילה למצות מסלול ייחודי בכללי רשות המים לבירור תלונות של צרכנים באשר לחיובם בהיטלי ביוב. אומנם העותרות פנו בכתב למשיבה כנגד חיובן בהיטל ואף קבלו את תגובת המשיבה, אך נטען שבכך לא מוצו ההליכים העומדים לרשותם.
3.2. העותרות השיבו לבקשה וטענו כי מדובר בבקשת סרק. מאחר וכללי הרשויות בוטלו במועד משלוח דרישת התשלום, יש לבחון את בקשת המשיבה על רקע כללי המים והביוב. נטען כי נקבע מפורשות בס' 19 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים תש"ס 2000 כי עתירה מסוג זה כפופה לסמכות הייחודית של בית המשפט לעניינים מנהליים. העותרות טוענות גם כנגד הטענה לאי מיצוי הליכים. העותרות פנו במכתב למשיבה אשר השיבה לפניה רק לאחר חלוף 6 חודשים. בתשובתה לא התייחסה לגופם של דברים ולא הפנתה את העותרות לרשות המים או לגוף אחר כלשהו. נטען כי החוק והכללים אינם קובעים את אופן בירור המחלוקות על תשלומים. עוד נטען כי על אף שהבקשה למחיקה עמוסה בפרטים עובדתיים, איננה נתמכת בתצהיר. עוד קובלים על כך כי המשיבה לא הגישה כתב תשובה על אף שבית המשפט קצב לה מועד להגישו.
3.3 המשיבה חזרה בכתב תשובתה על העובדה שאין לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בעתירה, וכן חזרה על הטענה לאי מיצוי הליכים. כמו כן הוסיפה המשיבה טענה חדשה (מדובר בתביעת השבה ולכן היא תביעה כספית רגילה) שלא בא זכרה בבקשה למחיקה שהגישה, ומטעם זה גם לא אתייחס אליה.

4. דיון והכרעה
4.1 אקדים ואציין כי יש מקום לדחות את הבקשה למחיקת העתירה על הסף.
4.2 מפתיע ומקומם שגם בשלב הגשת הבקשה למחיקה על הסף עדין לא החליטה המועצה האזורית מטה אשר מכוח מה שלחה לעותרות דרישה לתשלום היטל הקמת ביוב . האם מכוח כללי הרשויות או מכוח כללי המים והביוב. די בגישה להטוטית זו כדי לדחות על הסף את הבקשה למחיקת העתירה על הסף. הרי טענות נבחנות לאורה של תשתית חוקית מסוימת. האם המועצה האזורית מטה אשר עד היום לא גיבשה דעתה מהי סביבת החוק מכוחה פעלה ?
הבקשה למחיקה הוגשה ללא תצהיר שתומך בה. אם הבקשה למחיקה היתה נתמכת בתצהיר, יתכן והמשיבה היתה מגובשת יותר בפנייתה.
4.3 מאחר וביום משלוח דרישת התשלום כללי הרשויות לא היו בתוקף, אתייחס לכללי המים והביוב. המועצה האזורית מטה אשר לא הבהירה מדוע יש תחולה לכללי הרשויות, שכבר בוטלו, אם יש לדעתה.

4.4 סמכות עניינית
א. סמכותו העניינית של בית משפט לעניינים מנהליים קבועה בחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 (להלן: "החוק") ובתוספת לחוק.
ב. סעיף 5(1) לחוק קובע את הסמכות העניינית של בתי המשפט לעניינים מנהליים לדון בעתירות מנהליות המכוונות כלפי החלטות של רשויות מנהליות שונות, המנויות בתוספת הראשונה לחוק:
5. בית משפט לעניינים מנהליים ידון באלה –
(1) עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה ולמעט עתירה שהסעד העיקרי המבוקש בה ענינו התקנת תקנות, לרבות ביטול תקנות, הכרזה על בטלותן או מתן צו להתקין תקנות ( להלן – עתירה מינהלית);
(2) ערעור המנוי בתוספת השניה ( להלן - ערעור מינהלי);
(3) תובענה המנויה בתוספת השלישית ( להלן - תובענה מינהלית);
(4) ענין מינהלי או ענין אחר שנקבע בחוק אחר כי בית משפט לענינים מינהליים ידון בו, ובכפוף להוראות אותו חוק.

ג. פרט 8( א) לתוספת הראשונה קובע כי לבית המשפט לעניינים מנהליים מוקנית סמכות לדון בהחלטות של רשויות מקומיות (ויובהר - רשויות מקומיות גם במשמע של מועצות אזוריות ) -
8. רשויות מקומיות –
(א) החלטה של רשות מקומית או של נושא משרה או תפקיד בה, למעט החלטה הטעונה אישור של שר הפנים לפי דין, שעניינה העיקרי של העתירה הוא החלטת שר הפנים.

תקיפת דרישת התשלום היא במהותה תקיפת החלטה מנהלית שבאה בגדרו של פרט 8( א) לתוספת הראשונה לחוק, ועל כן הסמכות העניינית לדון בה מסורה לבית המשפט לעניינים מנהליים, בדרך של הגשת עתירה מנהלית.
ד. כללי המים והביוב נקבעו מכוח סע' 15א(ב) לחוק הרשויות המקומיות ( ביוב), תשכ"ב-1962, (להלן: חוק הרשויות) שכותרתו " כללים לחישוב עלות ותעריפים בעד שירותי ביוב שנותנת רשות מקומית בלא תאגיד":

15א (ב) על אף האמור בכל דין, מועצת רשות המים והביוב תקבע, בכללים, את התעריפים לתשלומים שתגבה רשות מקומית בלא תאגיד בעד שירותים שהיא נותנת לפי חוק זה בתחום הביוב; הוראות סעיפים 101 עד 103 לחוק תאגידי מים וביוב, התשס"א-2001, יחולו לעניין קביעת כללים כאמור, בשינויים המחויבים.

את התעריפים קובעת רשות המים, מכוח חקיקה ראשית שעניינה רשויות מקומיות (ביוב). את ההחלטה על גביית ההיטל מקבלת המועצה האזורית עצמה, לפי תעריפים שנקבעו בכללי המים, וההחלטה הינה החלטה של המועצה האזורית ולא של רשות המים. ראו במפורש לענין זה ס' 8 לכללי המים והביוב –
.8 (א) מועצה אזורית תטיל על בעל נכס חובה לשלם תשלומי הקמה לביוב או תשלומי הקמה למים, לפי העניין, בהתקיים האמור באחת מן הפסקאות (1), עד (4) ובכפוף לתנאים בסעיף קטן (ב), והיא רשאית להטיל על בעל נכס חובה לשלם תשלומי הקמה לביוב או תשלומי הקמה למים, לפי העניין, בהתקיים האמור בפסקה (5):
כך גם בס' 15 לכללי המים והביוב הקובע כי על המועצה האזורית החובה להמציא לבעל נכס החיב בתשלומי הקמה דרישה לתשלומי הקמה , לפי המקרים המפורטים בסעיפי המשנה של ס' 8.
העתירה אם כן איננה כנגד עצם תחיקת כללי המים והביוב, או התעריפים הקבועים בהם, אלא כנגד ההחלטה שהתקבלה על ידי המועצה לדרוש תשלום היטל הקמת ביוב מהעותרות, בנסיבות שאינן מצדיקות זאת לטענת העותרות.
ה. לאור האמור, העתירה הוגשה כדין לבית משפט לעניינים מנהליים המוסמך עניינית לדון בעתירה דנן.
4.5 מיצוי הליכים טרם הגשת העתירה
א. אין מחלוקת כי העותרות פנו במכתב למשיבה המתנגד לדרישת התשלום של היטל הקמת ביוב. העותרות ציינו כי קבלו את תשובת המשיבה רק לאחר 6 חודשים. המשיבה לא הכחישה עובדה זו. מכתב ההתנגדות ומכתב התשובה של המשיבה צורפו כנספחים לעתירה.
ב. ס' 17, 18 לכללי המים והביוב דנים באופן ההתנגדות לדרישת תשלום שעניינה היטל הקמת ביוב. ס' 17 קובע כי נישום שטוען שנפלה טעות באחד מהעניינים הבאים, יפנה למועצה בתוך 30 יום מקבלת דרישת התשלום. ואלו העניינים שלגביהם ניתן להגיש בקשה לבירור -
(1) השטח המחויב בתשלומי הקמה;
(2) זהות החייב בתשלום תשלומי הקמה;
(3) קיומו של תשלום קודם שלפי סעיף 10 מחייב את ביטול החיוב או את הקטנת סכום דרישת התשלום;
(4) טעות סופר, טעות בתיאור אדם או נכס, בתאריך, במספר או בחישוב, או טעות טכנית אחרת בדרישת התשלום.
המועצה האזורית תמציא למבקש הודעה בכתב על תוצאות הבירור שערכה בתוך 60 ימים מיום קבלת הבקשה לבירור.
ג. ס' 18 לכללי המים והביוב קובע סמכות לרשות הממשלתית לברר תלונות מסוימות של צרכן -
18 (א) הרשות הממשלתית תברר תלונות של צרכן או בעל נכס בין השאר, לעניין תשלומים שחויבו בהם לפי כללים אלה, לפי סעיף 101(ב) לחוק תאגידי מים וביוב, התשס"א-2001, כפי שהוחל לעניין כללים אלה בסעיף 15א(ב) לחוק הביוב, ובלבד שהמתלונן פנה תחילה בכתב למועצה האזורית וצירף לתלונתו את הפנייה האמורה; תלונה שעניינה חיוב בתשלומי הקמה שהוגשה לגביו בקשה לבירור לפי סעיף 17 לא תוגש אלא בחלוף המועד למתן הודעה על תוצאות הבירור לפי סעיף 17(ד), ויצורפו אליה הבקשה לבירור והודעת המועצה האזורית על תוצאות הבירור.

ראשית , לפי נוסח הסעיף אין מדובר בהליך מוסדר של ערר, היוצר חובת פנייה ראשונית של המתלונן לרשות הממשלתית לצורך מיצוי ההליך המנהלי תחילה, אלא הסעיף קובע סמכות לרשות הממשלתית, אם מישהו אכן מתלונן בפניה.
אלא שגם אם הייתי מקבלת את עמדת המשיבה שיש הכרח של הצרכן לפנות לרשות הממשלתית תחילה, עדין פתוחה הדרך בפני העותרות להגיש עתירתן.
לצורך הדיון אבחין בס' 18 בשתי פסקאות שונות. הרישא, קובעת כי הרשות הממשלתית מוסמכת לברר תלונות לעניין תשלומים שחויבו בהם לפי ס' 101 (ב) לחוק תאגידי מים וביוב התשס"א 2001 –
להלן נוסחו של ס' 101(ב) -
(ב) מועצת הרשות רשאית לקבוע בכללים את אופן מתן ההודעה על התשלומים בעבור השירותים שמספקת חברה לצרכניה, את אופן גבייתם, באחת או לשיעורין על פני תקופה, וביטחונות לתשלומם, ואת סדרי הגביה ובירור מחלוקות בענין תשלומים.

אם כן, מהן התלונות שניתן לברר לפי ס' 101 (ב) ? לצורך הבנת אופי התלונות שניתן לברר יש לקרוא את ס' 101 (א) שזה נוסחו –
101 (א) מועצת הרשות תקבע כללים לפי עקרונות אחידים לחישוב העלות הריאלית, לרבות שיעור תשואה נאות על ההון, של שירותי מים ושל שירותי ביוב שנותנת חברה; כללים כאמור יכול שייקבעו לפי שטח הקרקע והמבנים שאליהם או שבהם מסופקים המים או שמהם זורמים השפכים, העומס על המערכת, איכות המים, סוג השפכים ואיכותם, או כל ענין אחר שיש בו לשנות את העלות של שירותי המים או שירותי הביוב, ויכול שיתייחסו לעלות כלל השירותים שמספקת חברה או לסוגי שירותים או לכל שירות בנפרד."
כמו כן כותרתו של סעיף 101 הינה – "כללים לחישוב עלות השירותים וכללי עדכון ותשלום" וגם מכותרת זו ניתן ללמוד על אופיו של הסעיף.
מנוסח הסעיף עולה כי מדובר על חישובי עלות, כללי עדכון, ותשלום. מדובר על אופן הגבייה, אופן משלוח ההודעה על התשלום, תשלום לשיעורין בטחונות לתשלום וסדרי הגביה. מדובר ב מחלוקות חשבונאיות וטכניות במישור היחסים שבין הצרכן למועצה. לא מדובר בדיון של נושאים משפטיים עקרוניים.
ס' 18 רישא פותח בכך שהרשות תברר תלונות מסוג זה, שכן ההפניה היא לפי ס' 101 (ב). מכאן, שמדובר לפי הרישא בתלונות לענין חישובים, אופן הגביה, משלוח ההודעה, בטחונות, סדרי גבייה וכד'.
בסיפא של ס' 18 מופיעה גם האפשרות לבירור תלונה שעניינה חיוב בתשלומי הקמה שהוגשה לגביה בקשה לבירור לפי ס' 17. בקשה לבירור לפי ס' 17 יכולה להיות ברשימת נושאים סגורה. שטח, זהות החייב, תשלום קודם המשפיע על התשלום הנוכחי, וכן טעות סופר או טעות טכנית.

ד. סקרתי את טענות העותרת העולות בעתירה זו. ישנה טענה לגבי השטח החייב בתשלום וכן טענה כי תשלום קודם (לגבי תא ד1) פוטר אותה מהתשלום הנוכחי. שתי טענות אלו נכללות בס' 17, ועל כן יש לפנות לכאורה לרשות המים כדי לבררן תחילה, ככל שהטענות מצריכות בירור עובדתי בשטח.

לעותרת טענות נוספות והן : היעדר עילה לחיוב בתשלום כי אין חיבור של המטמנה למערכת הביוב, למטמנה מתקן תשטיפים המתחבר לתשתית הפנימית של הקיבוץ ולא מתקיים התנאי לחיוב בתשלום הקמה. טענה נוספת היא כי מדובר באדמה חקלאית שאין להטיל עליה היטל הקמה לביוב.
לגבי טענות אלו אין אפשרות לפנות לרשות המים על מנת שתכריע בהן. לפיכך , זכות לעותרת להגיש עתירה שכן אין הסדר בחוק של מיצוי הליכים מנהלי .

ה. במצב דברים זה , בוודאי שאין מקום למחוק את העתירה על הסף, מה גם שמחיקה על הסף הינה צעד דרסטי בניהול הליך משפטי. ככל שיקום צורך, במהלך הדיון שיתקיים יבורר אם קיים צורך לבירור עובדתי שאיננו בפני.

5. לסיכום
5.1 הבקשה למחיקה על הסף נדחית.
5.2 על המשיבה להגיש כתב תשובתה עד ליום 25.6.19 שעה 12:00 , (כתב תשובה שהיה עליה להגישו עד ליום 16.4.19 לאחר אורכה שקבלה) .
5.3 המשיבה תשא בהוצאות העותרות בסך של 3,500 ₪ שישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.
5.4 המזכירות תודיע לצדדים על החלטה זו.

ניתנה היום, ט"ו סיוון תשע"ט, 18 יוני 2019, בהעדר הצדדים.