הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 12074-03-19

לפני כב' השופט אברהם אליקים, סגן נשיא

העותרים

.1 עדה פדידה
.2 מרדכי פדידה
.3 שי שאול
.4 ניסים אוחנה
.5 שרה אוחנה
.6 ולריה מוסייל
.7 מרגול אלוש
.8 ברקת אלוש
.9 חיים אלוש
.10 יוגב אלוש
.11 אורי סאסי
.12 אור דוד סאסי
.13 אלי זכריה
.14 אורית זכריה
.15 שמעון אדרי
.16 אביטל חזן
.17 מאיר אטיאס
.18 אוהד חזן
.19 דלית ממן
.20 יוסף סמדג'ה
.21 אושרת מוסה
.22 גבי ממן
.23 מרגלית ממן

נגד

המשיבים
.1 מועצה אזורית מטה אשר
.2 ועד מקומי בוסתן הגליל
3. בוסתן הגליל כפר שיתופי להתישבות חקלאית בע"מ
4. רשות מקרקעי ישראל

פסק דין

מבוא
בפניי כתב עתירה מתוקנת ובו בקשה להקמת 'מקווה טהרה' במושב בוסתן הגליל (להלן-המקווה) והקמת 'עירוב שבת' ודאגה לתחזוקתו.

אקדים ואבהיר כי אין בכוונתי לדון בשאלות תיאורטיות או אקדמיות בדבר חשיבותו של מקווה טהרה או עירוב שבת ובחרתי להקדים הקדמה זו כי לא ניתן להבין מהעתירה הראשונה או העתירה המתוקנת למי בדיוק מופנות טענות העותרים, האם מוצו הליכים בקשר לאותן טענות ומה מקור הזכויות של העותרים. תהיה זו מתחזקת לאור הדרך בה בחרו העותרים להעלות טענותיהם, בין השאר בדרך של הרחבת חזית בשלב עיקרי הטיעון ואי התמודדותם עם טענות המשיבים.

העתירה במקור הוגשה נגד משיבות 1 ו-2, במהלך דיון בעתירה שהתקיים ביום 28.5.2019 ביקשו העותרים שלא להשלים הדיון ולאפשר להם לבקש לתקן את העתירה, בהמשך תוקנה העתירה, חלק מהעותרים נמחקו מהעתירה וצורפו 3 משיבים נוספים. משיבה 5 נמחקה לבקשת העותרים לאחר מכן וביום 7.6.2020 קוים דיון בעתירה לגופו של עניין.

הצדדים לעתירה
העתירה המתוקנת הוגשה על ידי 23 עותרים כנראה בני 12 משפחות שונות מבלי שמצוין מה מקור זכויותיהם בשטח לגביו מתבקשים הסעדים, שאלה שהעליתי בפתח הדיון מיום 7.6.2020 ועד עתה לא זכתה למענה.

משיבה 1- מועצה אזורית מטה אשר (להלן- המועצה האזורית) כוללת בתחום סמכותה 32 ישובים, כל ישוב פועל באמצעות הועד המקומי.

משיב 2 )להלן-הועד המקומי) פועל מכוח הוראת סעיף 90 לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), התשי"ח-1958 (להלן-הצו) שסמכויותיו הוקנו לו על ידי המועצה האזורית.

משיבה 3, אגודה שיתופית (להלן- האגודה) היא בעלת הזכויות במשבצת קרקע שנמסרה לה מאת משיבה 4 רשות מקרקעי ישראל (להלן-רמ"י). כל בעלי הנחלות בישוב חברים באגודה, אף אחד מהעותרים לא חבר באגודה.

לעתירה המתוקנת צורפה גם הועדה המקומית לתכנון ולבניה מטה אשר כמשיבה 5 שנמחקה עובר לדיון.

המחלוקת הטעונה הכרעה
בדיון הבהיר ב"כ העותרים כי ככל שמדובר במקווה, בקשתם מופנית רק כלפי המועצה האזורית ומדובר רק בבקשה להקצאת מקרקעין מקרקעי הציבור למטרה זאת לא בדרך של הפקעה ואין הם מבקשים מהמועצה מימון של הקמת המקווה או הפעלתו השוטפת.

ככל שמדובר בנושא העירוב- הבקשה מופנית למועצה האזורית והאגודה וגם במקרה זה לא נדרש מימון של הקמת עמודי עירוב או תחזוקתם (להבדיל מהמצוין בכתב העתירה) אלא קביעה שיש לעותרים זכות לעירוב.

דיון
חשוב לציין כי לאור התנגדות המשיבים להרחבת חזית שעולה מעיקרי הטיעון שהגישו העותרים ביום 3.6.2020, אדון רק בטענות העולות מהעתירה וכתבי התשובה.
מעיון בעיקרי הטיעון של העותרים עולה כי מדובר בהעלאת נושאים רבים וחדשים שלא היה מקום להעלותם בעיתוי זה לראשונה, ראו טיעוני עו"ד בכר, ב"כ הועד המקומי בדיון מיום 7.6.2020. כך למשל לא ראוי היה לצרף לעיקרי הטעון של העותרים כנספח ה, מכתב מחודש דצמבר 2019 (כסלו התש"פ), שלא הייתה כל מניעה לבקש לצרפו זמן רב לפני הדיון ולפני הגשת כתבי התשובה.

אקדים ואבהיר לכל אדם במדינת ישראל יש זכות חוקתית לחופש דת, "חופש זה משתרע על חירותו של הפרט להאמין, וחירותו לפעול על פי אמונתו, תוך מימוש כלליה ומנהגיה" (ראו בג"ץ 1514/01 גור אריה נגד הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו (18.6.2001) . בתחומי קנייננו הפרטי כל אדם יכול להקים מקווה ולהציב עמודי ערוב לשב ת אם יחפוץ בכך ולממש את חירותו.

בדיון הבהירו העותרים כי הם לא מבקשים מימון הפעלת מקווה או הקמת עמודי ערוב ותחזוקתם. בנושא המקווה בקשתם מצטמצמת בבקשה להקצאת מקרקעי ציבור על ידי המועצה האזורית.

בקשה זו היא בקשה לקבלת משאבים ציבוריים למימוש זכותם לקיום אמונתם הדתית. הבקשה היא בקשה חשובה וראויה לכשעצמה, אך מאחר ומדובר בבקשה לקבלת משאבי ציבור שהם מוגבלים בכמותם יש לבצע איזון ראוי אפנה בעניין זה לעע"מ 662/11 סלע נגד ראש המועצה המקומית כפר ורדים, סיון יחיאלי (9.9.2014) (להלן-עניין כפר ורדים), בו נקבע כך:
"לרשות המקומית נתון שיקול דעת רחב בהחלטות שעניינן הקצאת משאבים ציבוריים. הנחת המוצא היא כי רשות מקומית – שהיא רשות נבחרת שחבריה מייצגים את הציבור שאותו נבחרו לשרת – מצויה בעמדה הטובה ביותר לקבוע מהם סדרי העדיפויות המקדמים את טובת הכלל, ולמצוא את האיזון הראוי בין מילוי צורכי הציבור לבין שמירת המסגרת התקציבית".

העותרים מפנים עתירתם רק למועצה האזורית והם מבקשים כי יקוים דיון בבקשתם. ואני מוסיף כי מבחינת המשפט המנהלי מתבקשת המועצה האזורית לקבל החלטה סבירה לאחר ביצוע איזון בין האינטרסים השונים כפי שנותח למשל בעניין כפר ורדים הנ"ל, איזון שלא בהכרח יביא לאותה תוצאה והכל בהתחשב בנתונים הספ ציפיים של הישוב בוסתן הגליל ויתר 31 הישובים אשר בשטח המועצה האזורית.

לאחר שמיעת טיעוני ב"כ העותרים בדיון התרשמתי כי דין העתירה להימחק בשלב זה מאחר והיא נעדרת פרטים מהותיים ובהעדר פרטים ניתן לקבוע כי טרם מוצו ההליכים בהתאם לכללי המשפט המנהלי (ראו לעניין חובה זו, בג"ץ 2803/20 הפורום המשפטי למען ישראל נגד היועץ המשפטי לממשלה (1.6.2020)).

העותרים מבקשים הקצאת משאב ציבורי-מקרקעין לצרכים שלהם, אך הם נמנעים לתאר מה מקור זכותם ביישוב בוסתן הגליל , הימנעות שמקבלת משמעות רבה לאור טענת האגודה כי אף אחד מהעותרים אינו חבר באגודה, לאף אחד מהם אין זכויות חכירה בשטח משבצת המקרקעין מתוכה מתבקשת אותה הקצאת מקרקעין וכי חלק מהעותרים גרים בישוב בשכירות.

נתון מהותי זה חייב לעמוד לנגד המועצה האזורית עוד בטרם תחליט לקיים דיון בבקשת העותרים. הייתכן כי עותר ששכר דירה או חדר למשך שנה, יכול לחייב הקצאת מקרקעין ציבורים לצרכיו, על חשבון צרכים ציבוריים של אחרים כגון: גני ילדים, בת י ספר או מוסדות רפואה קהילתיים, ולאחר מכן יעבור לישוב אחר.

לאור שאלותיי בפתח הדיון בנושא זה, הודיע ב"כ העותרים כי ימסור פרטים מלאים לגבי זכויות העותרים לאחר הדיון, פרטים שלטעמי הייתה חובה לפרטם כבר בעת הפנייה המוקדמת למועצה האיזורית ובוודאי שחובה לפרטם בכתב העתירה, למצער בעת הגשת כתב עתירה מתוקנת (ממנו נעדרו משום מה וללא הסבר עותרים מס' 29,28,27,26,23,20 שהיו חלק מהעתירה המקורית).

במידה ולא היה מדובר בבקשה לעשות שימוש במשאב מוגבל, לא הייתה מניעה להקצות מקווה טהרה בכל ישוב וישוב יהודי במדינת ישראל ולא היה צורך ביוזמה של עותר מסויים אלא שאין זה המצב מבחינה מעשית.

מהנחיות שנקבעו בפרוגרמה כללית לישוב כפרי קהילתי (נספח ג לתשובת האגודה) ניתן ללמוד על מגבלות היכולת לממש צורך זה מכספי ציבור לכל דורש, שם למשל נקבע כי ביישוב חילוני יהיה מקווה משותף לגברים ולנשים, מקווה אחד לכל 4,000 יחידות דיור. מאחר והעתירה אינה בשלה לדיון, לא אביע עמדה בפסק דין זה לגבי משקלן המשפטי של ההנחיות הנ"ל.

בישוב בוסתן הגליל שהוא ישוב חילוני חקלאי כ-350 יחידות דיור ובעת ביצוע איזון האינטרסים יש לשקול מי מהמבקשים מתגורר בישוב, מה זכויותיו, אם הן מוגבלות בזמן ולאזן במקביל את כל יתר צרכי הציבור לכל 32 יישובי המועצה האזורית.

יובהר כי העותרים בדיון טענו כי בצמוד לבית הכנסת הקיים בישוב יש חלקת קרקע מתאימה, שאין לה שימוש אחר, וניתן להקצותה לצורכי מקווה, טענה כגון זו אין להעלות לראשונה בדיון בבית משפט לעניינים מנהליים ועל העותרים להתכבד ולהפנות הטענה לרשות המנהלית המוסמכת.

אין בכך כדי לקבוע עמדה מחייבת, ייתכן כי במקרה מתאים יש להקים מקווה גם בישוב קטן, אך ככל שמדובר במועצה אזורית ובקשה להקצאת מקרקעי ציבור, יש להתחשב בצרכי כל הישובים שבתחומה, בשטחי המקרקעין שיכולים להיות פנויים למטרה זו , במספר התושבים הנזקקים לשירות (העותרים הבהירו בדיון כי אינם מבקשים הפקעת מקרקעין) ולהתחשב גם בעמדת הועד המקומי והאגודה שהם גורמים המכירים היטב את צרכי היישוב ותושביו.

ואפנה לעניין כפר ורדים בו נקבע כי על המועצה האזורית לאזן באופן סביר "בין הצורך של תושבות היישוב שומרות המצוות לקיים את מצוות הטבילה לבין השיקולים התקציביים ומשאבי הקרקע הזמינים".

בהעדר מידע כאמור טרם הגיע המועד לקיים דיון בשאלה זו על ידי המועצה האזורית.

[לא נעלמה מעיניי טענת המועצה האזורית כי הקרקעות אינן שייכות לה ולהקצאת מקרקעין, תידרש המסגרת החוקית, אם יוחלט על הקצאה שכזו].

לכך אוסיף כי בשל חשיבות מיצוי ההליכים לפני הפנייה לבית משפט חיפשתי ולא מצאתי בנספחי העתירה שהם גם נספחי העתירה המתוקנת, פנייה ברורה בנושא זה אל המועצה האזורית שרק ממנה מתבקש הסעד כדברי ב"כ העותרים בדיון. מיותר לציין כי אין לקיים דיון בעתירה משנת 2019 בגין פנייה מוקדמת משנת 2014. (לכאורה מנספח ה לעתירה עולה כי ביום 27.11.2014 פנה ב"כ העותרים בבקשה כלשהי בשם משפחה אחת בלבד, הבקשה לא צורפה לעתירה. בהמשך לאותה פנייה צורפו נספחים ו, ז משנת 2015 שאף הם לא כוללים פרטים ונתונים אלא רק אזכור פנייה קודמת שתוכנה לא ידוע).

בהעדר פנייה מפורשת ומוקדמת למועצה האזורית, דין העתירה להימחק על הסף.

במידה ומי מהעותרים מבקש כי המועצה האזורית תקצה מקרקעין בתחומי הישוב בוסתן הגליל לשם הקמת מקווה טהרה לנשים, יתכבד ויפנה למועצה יפרט מה מקור זכויותיו הקנייניות, היכן הוא מתגורר ועל המועצה האזורית לדון על פי שיקול דעתה בבקשה זו.
הגשת עתירה אינה יכולה להוות תחליף לפניה מוקדמת.
ראו לעניין זה בג"ץ 1562/20 אברישמי נגד שר האוצר (24.5.2020):
"הדרישה למיצוי הליכים איננה דרישה טכנית-פורמלית בלבד, אלא דרישה בעלת חשיבות מעשית המעוגנת בניסיון החיים. זאת מפני שפניה ישירה לרשות המוסמכת ומיצוי ההליכים מולה עשויה לייתר את ההתדיינות בין כתלי בית המשפט".

ככל שמדובר בשאלת העירוב לשבת, לא הצלחתי להבין את העתירה גם לא לאחר שמיעת הטיעונים בדיון. מיקומי העמודים אותם יש להציב אינם בתחומי סמכותו של בית משפט זה, זו שאלה הלכתית דתית ועל פי נספח כ' לעתירה הושגה לכאורה הסכמה בנושא עם הוועד המקומי.

בקשת העותרים למתן פסק דין שימנע פגיעה עתידית בעמודים על ידי אלמונים, אינה מתאימה להכרעה בבית משפט מנהלי. את התרופה לפוגעים במזיד ברכוש יש לקבל בפורום מתאים אחר.

סיכום
העתירה לא בשלה לדיון ולכן אני מורה על מחיקתה.

אני מחייב את העותרים יחדיו לשלם למשיבה 1 שנטלה חלק בשני דיונים הוצאות משפט בסכום של 10,000 ש"ח.

אני מחייב את העותרים יחדיו לשלם למשיבה 2 שנטלה חלק בשני דיונים הוצאות משפט בסכום של 10,000 ש"ח.

אני מחייב את העותרים יחדיו לשלם למשיבה 3 שהגישה כתב תשובה והשתתפה בדיון האחרון הוצאות משפט בסכום של 7,000 ש"ח.

אני מחייב את העותרים יחדיו לשלם למשיבה 4 שהגישה כתב תשובה וחלקה בהליך היה פסיבי הוצאות משפט בסכום של 3,500 ש"ח.

כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום ויישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

ניתן היום, כ"ב סיוון תש"פ, 14 יוני 2020, בהעדר הצדדים.