הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עמ"נ 11340-07-18

בפני כב' השופט רון סוקול, סגן נשיא

המערערת

למיא ברכאת
ע"י ב"כ עוה"ד ד' נפאע

נגד

המשיב

  1. מנהל הארנונה בעיריית חיפה
  2. עיריית חיפה

ע"י עו"ד נ' כהן

פסק דין

1. המערערת היא בעלים של מספר נכסים בתחום שיפוטה של עיריית חיפה, ובין היתר הבעלים של נכס המצוי ברח' קיבוץ גלויות 93/18 והרשום כנכס מס' 1070115. במשך שנים רבות, נהגה המערערת להשכיר את הנכס לשוכרים שונים אשר שילמו את הארנונה העירונית המתחייבת בגין אחזקת הנכס.

בשנת 2016, לאחר 1.5.2016, נשלחה למערערת דרישה לתשלום ארנונה בגין הנכס. הדרישה נשלחה לאחר שלעירייה נמסרה הודעה על ידי מר ג'אזי קמיראת, לפיה הוא אינו מחזיק בנכס יותר.

2. המערערת חלקה על דרישת הארנונה וטענה כי הנכס עדיין מוחזק על ידי קמיראת אסלאם שהיא אשתו של קמיראת ג'אזי וסירבה לשלם את תשלום הארנונה. מאחר ובקשתה להשיב את החיוב על שמה של קמיראת אסלאם נדחתה, היא הגישה השגה למנהל הארנונה ומשזו נדחתה, הגישה ערר לוועדת הערר של עיריית חיפה.

3. ועדת הערר שמעה את הצדדים, זימנה עדים, וביום 15.3.2018 ניתן פסק דינה בגדרו נדחה הערר. ועדת הערר קבעה כי בהתאם לראיות שהוצגו בפניה, התברר כי הנכס לא הוחזק על ידי קמיראת ג'אזי וקמיראת אסלאם בתקופה הרלוונטית, דהיינו לאחר 1.5.2016. הוועדה הפנתה לעדותו של המפקח מטעם העירייה שהגיע למקום בחודש יוני 2016 וראה כי הנכס ריק. הוועדה גם התייחסה לכלל החוזים שהוצגו בפניה, לפיהם הנכס הושכר למספר שוכרים שונים לאחר שהושכר לקמיראת ג'אזי. הוועדה גם הדגישה כי המ ערערת הגישה בקשה לקבוע שהנכס אינו ראוי לשימוש ועל כן יש לפטור את המחזיק בו מתשלום ארנונה על פי סעיף 330 לפקודת העיריות [נוסח חדש] , וסברה כי עצם הגשת הבקשה מעידה כי המערערת ראתה עצמה כמחזיקה בנכס.

4. על החלטת ועדת הערר, הוגש הערעור שבפניי. הערעור מתמקד בטענות עובדתיות בנוגע לזהות המחזיק בנכס בתקופה הרלוונטית. המערערת טוע נת כי החוזים השונים שהוצגו לוועדת הערר ולפיהם שכרו את הנכס שוכרים שונים במהלך השנים , הינם מזויפים. עוד נטען כי קמיראת אסלאם נשארה רשומה כמחזיקה בנכס (נספח 5 לערעור) ומכאן שגם העירייה סברה כי היא המחזיקה בנכס. ב"כ המערער ת הדגיש כי המפקח מטעם העירייה לא בדק את זהות המחזיק בביקורו מחודש יוני 2016 אלא לראשונה בדק את זהות המחזיק בחודש פברואר 2017. בחודש יוני 2016 רק בדק את מצבו של הנכס. לבסוף נטען כי טעתה ועדת הערר כאשר התייחסה רק לזהות המחזיק בשנת 2016, והתעלמה מטענות המערערת לעניין זהות המחזיק בשנת 2017.

5. המשיבים מצד ם מבקש ים לדחות את הערעור וסבור ים כי אין מקום שבית המשפט יתערב בקביעות עובדתיות של ועדת הערר. עוד נטען כי הוגשה הודעה כדין על שינוי מחזיק, עליה חתום קמיראת גאזי, ועל כן העירייה פעלה כראוי כאשר שינתה את זהות המחזיק בספריה. נטען כי המערערת לא השכילה להוכיח מי החזיק בנכס בתקופה הרלוונטית לערעור, ועל כן, בהיותה בעלת הנכס היא בעלת הזיקה הקרובה ביותר לנכס וחייבת בתשלומי הארנונה. העירייה מדגישה גם כי עומדת לה חזקת התקינות של הרשות המנהלית וכי חזקה זו לא נסתרה.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. כידוע, בית משפט הדן בערעור מנהלי אינו שומע מחדש ראיות. היקף ההתערבות של בית משפט מנהלי בכלל, וכל שכן בערעור מנהלי, בהחלטות של ועדת הערר הוא מצומצם ביותר ( ראו למשל עע"מ 402/03 עמותת העצמאים באילת (לשכת המסחר) נ' ועדת ערר לתכנון ולבניה מחוז דרום, פ"ד נח(3) 199 (2004); עמ"נ(י-ם) 226/02 א"מ חניות ירושלים(1993) בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית ירושלים (5/5/04); בר"מ 5557/06 מצפה תת ימי ים סוף בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית אילת (2.1.2007); בר"מ 9362/08 השקעות כדאיות בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית הרצליה (27/11/2008)) .

ועדת הערר שמעה את הצדדים, שמעה את הראיות וקבעה את העובדות. לא מצאתי כי נפל פסול כלשהו בהחלטת הוועדה, כאשר החליטה לאמץ את טענות העירייה בדבר הודעתו של קמיראת ג'אזי, ולא מצאתי שיש מקום להתערב בקביעה כי די בעדותו של המפקח ולקבוע שכבר בחודש יוני 2016 לא החזיקו קמיראת ג'אזי וקמיראת אסלאם בנכס.

7. אשר על כן, אני דוחה את הערעור. המערערת תשלם למשיב את הוצאות ההליך בסך של 3,000 ₪.

המזכירות תעביר את הסך האמור מתוך הכספים שהפקידה המערערת בקופת בית המשפט. יתרת הכספים תוחזר למערערת באמצעות בא כוחה.

ניתן היום, ט"ו טבת תשע"ט, 23 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.