הדפסה

בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 19755-07-12

בפני כבוד השופטת נחמה נצר

המאשימה
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עוה"ד ניר ישראל וסבג

נגד

הנאשמים
2. אברהם אוסקר
6. אוסקר אנרגיה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ערן ערבה

גזר דין

גזר דין בעניינם של נאשם 2 (אברהם אוסקר) ונאשמת 6 (חברת אוסקר אנרגיה בע"מ)

1. ביום 29.2.16 הורשעו הנאשם 2 והנאשמת 6, על פי הודאתו של נאשם 2 (בשמו ובשם הנאשמת 6) בעובדות כתב אישום מתוקן (מיום 29.2.16) זאת, במסגרת הסדר טיעון שעיקריו יפורטו להלן.

יצוין כי לאור עריכת הסכם רק עם חלק מהנאשמים בכתב האישום המקורי, הנאשם 2 בכתב האישום המקורי הוגדר כ"נאשם 1" בכתב האישום המתוקן ואילו הנאשמת 6 הוגדרה כ"נאשמת 3".

מטעמי נוחות בלבד, במסגרת גזר דין זה, ייקרא הנאשם 1 "הנאשם /אוסקר" ואילו הנאשמת 6 תקרא "הנאשמת/אוסקר אנרגיה".

2. בקליפת אגוז ייאמר, כי בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן (מיום 29.2.16) בו הורשעו אוסקר והנאשמת, קשרו הנאשמים קשר עם יניב קנרש, שלומי אטיאס ואחרים לשם הוצאת חשבוניות כוזבות במטרה להתחמק מתשלום מס ערך מוסף בו הייתה חבה הנאשמת - אוסקר אנרגיה, ובכך לאפשר ליניב קנרש (להלן: "קנרש") ולחברת יניב אנרגיה לישראל בע"מ (להלן: "יניב א"ל") להתחמק מתשלום מס בגין עסקאות לרכישת דלק. כמו כן, הודה אוסקר כי פעל במטרה לסייע לקנרש להתחמק מתשלום מס ערך מוסף בסכום של כ-101 מיליון ₪ וזאת באמצעות העמדת הנאשמת, שהינה חברה בבעלותו כ"פלטפורמה" לביצוע העבירות.
לשם כך פעל אוסקר במרמה ובתחבולה תוך שהחברה - הנאשמת, פועלת לנכות מס תשומות בסך של כ- 101 מיליון ₪ בעבור שלוש חברות אחרות - יניב אנרגיה לישראל בע"מ, יניב אנרגיה בע"מ ודבי אנרגיה בע"מ.

3. לאור האמור, הורשע אוסקר בארבעה אישומים נפרדים, בביצוע העבירות הבאות:
קשירת קשר לביצוע פשע – עבירה לפי סעיף 499 לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק").
סיוע לביצוע עבירת הלבנת הון – עבירה לפי סעיף 3 (א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס -2000 (להלן: "חוק איסור הלבנת הון") בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין.
סיוע לאחר להתחמק מתשלום מס ערך מוסף, בנסיבות מחמירות – 49 עבירות לפי סעיף 117 (ב1) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו -1975 (להלן: "חוק מע"מ) בצירוף סעיף 117 (ב2)(3) לחוק מע"מ.
השתמש במרמה ובתחבולה או הרשה לאחר להשתמש בהם במטרה להתחמק מתשלום מס, בנסיבות מחמירות – 49 עבירות לפי סעיף 117 (ב) (8) לחוק מע"מ בצירוף סעיף 117 (ב2)(3) לחוק מע"מ.

4. כמו כן ובמסגרת הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, הודה אוסקר בשם הנאשמת בביצוע העבירות הבאות בהן כאמור הורשעה הנאשמת בארבעה אישומים נפרדים:
עבירות הלבנת הון –עשיית פעולה ברכוש אסור במטרה להסתיר או להסוות את מקורו, את זהות בעלי הזכויות בו, את מיקומו, את תנועותיו או עשיית פעולה בו – עבירה לפי סעיף 3 (א) לחוק איסור הלבנת הון וכן עשיית פעולה ברכוש בידיעה שהוא רכוש אסור- עבירה לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון.
ניכוי מס תשומות מבלי שיש לגביו מסמך כדין במטרה להתחמק מתשלום מס, בנסיבות מחמירות - 17 עבירות לפי סעיף 117 (ב)(5) לחוק מע"מ בצירוף סעיף 117 (ב2)(3) לחוק מע"מ.
ניהול פנקסי חשבונות כוזבים במטרה להתחמק מתשלום מס, בנסיבות מחמירות – 17 עבירות לפי סעיף 117 (ב)(6) בצירוף סעיף 117 (ב2)(3) לחוק מע"מ.
שימוש במרמה ובתחבולה או מתן הרשה לאחר להשתמש בהם במטרה להתחמק מתשלום מס בנסיבות מחמירות- 17 עבירות לפי סעיף 117 (ב)(8) בצירוף סעיף 117(ב2)(3) לחוק מע"מ.
5. כמתואר בעובדות כתב האישום המתוקן, ביחס לתקופה הרלוונטית לכתב האישום (בין ינואר 2011 למאי 2012 ) הנאשמים קשרו קשר יחד עם אחרים לביצוע תכנית עבריינית רחבת היקף במסגרתה ביצעו עבירות על חוק מע"מ, חוק איסור הלבנת הון וחוק העונשין.
בחלק הכללי של כתב האישום המתוקן, שהינו חלק בלתי נפרד ממנו, תוארה כך המסכת העובדתית הנוגעת לאישומים בענייננו:
"יניב חברה לאנרגיה לישראל בע"מ" הינה חברה פרטית שתחום עיסוקה בענף המסחר בדלק וזו הייתה בעלת רישיון יצרן על פי חוק הבלו על הדלק, תשי"ח -1958 עד אשר נשלל ממנה רישיון זה ביום 1.1.2011.
יניב קנרש היה בעליה ומנהלה של החברה (להלן: "קנרש").
חברת יניב אנרגיה בע"מ (להלן "יניב אנרגיה") הינה חברה פרטית שתחום עיסוקה בענף המסחר בדלק וקנרש היה בעליה ומנהלה עד לאוקטובר 2010 אז הועברה על שמו של דוד מורגנשטרן (להלן: "מורגנשטרן"). בפועל, בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, קנרש ומורגנשטרן פעלו יחד, כמנהליה של יניב אנרגיה, לביצוע עבירות כמפורט בגוף כתב האישום תוך הסוואת מעורבותו של קנרש בניהול החברה.
חברת דבי אנרגיה והובלה בע"מ (להלן: "דבי אנרגיה") הינה חברה פרטית אשר בתקופה הרלוונטית מורגנשטרן היה בעליה ומנהלה. בפועל בתקופה הרלוונטית, קנרש יחד עם מורגנשטרן –פעלו לביצוען של עבירות כמפורט בגוף כתב האישום תוך הסוואת מעורבותו של קנרש בניהול חברה זו.
הנאשמת, חברת אוסקר אנרגיה בע"מ, הינה חברה פרטית שתחום עיסוקה בענף המסחר בדלק. בתקופה הרלוונטית אוסקר היה בעלים ומנהל רשום של הנאשמת. בפועל, בתקופה הרלוונטית, אוסקר התיר לקנרש לפעול בנאשמת וסייע בכך לביצועה וקיומה של התכנית העבריינית. כמו כן בתקופה הרלוונטית, שלמה אטיאס שימש כמנהל אדמיניסטרטיבי בנאשמת (להלן: "אטיאס").
ה. חברת אוסקר אברהם בע"מ הינה חברה פרטית שתחום עיסוקה בענף המסחר בדלק והינה בעלת רישיון יצרן על פי חוק הבלו. אוסקר הינו בעלים ומנהל רשום של חברה זו.
ו. הנאשמים ביחד עם אחרים פעלו לביצועה של תכנית עבריינית רחבת היקף ובמסגרתה פעלו לסייע לקנרש ולחברות שברשותו ו/או בשליטתו, שלא לשלם את תשלום המס בגין עסקאות הדלק באמצעות כך שביצעו עבירות שמטרתן סיוע להתחמקות מתשלומי מע"מ וכן פעלו לסייע לקנרש להסתיר ולהסוות את הרכוש האסור תוך שהם מבצעים עבירות הלבנת הון כדלקמן.
ז. בעקבות שלילת רישיון יצרן הדלק של יניב א"ל כאמור לעיל, פעל קנרש לרכוש דלק מהנאשמת שרכשה אותו מחברת אברהם אוסקר בע"מ שהיא מצידה חברה יצרנית ושרכשה אותו מבתי הזיקוק לנפט (להלן: "עסקאות רכישת הדלק"). בפועל ובכל הנוגע לעסקאות רכישת הדלק, לתשלומי המס הנובעים מהן ולהתחמקות מתשלומי המס כנזכר לעיל, קנרש פעל כמנהלה של הנאשמת, בסיועו של אוסקר ויחד עמו.
ח. על אף שעסקאות רכישת הדלק בוצעו לכאורה על ידי חברת אוסקר אברהם בע"מ, בחלק גדול מהמקרים הדלק הוזמן ישירות על ידי קנרש ויניב א"ל ותמורתו לבתי הזיקוק, שולמה ישירות על ידם. כמו כן, אלו העמידו את הערבויות הנדרשות, בהיקף של מיליוני שקלים, להבטחת תשלום מס הבלו על הדלק לרשות המסים וכן את הערבויות הנדרשות לשם הבטחת התשלום בגין עסקאות רכישת הדלק. בחלק מהמקרים הם אף העמידו ערבויות בגין דלק שנרכש על ידי חברת אוסקר אברהם בע"מ והועבר לנאשמת, לשימושה העצמי.
ט. במסגרת עסקאות רכישת הדלק הוציאה הנאשמת ליניב א"ל, לה העבירה את הדלק, חשבוניות מס שכללו את סכומי הבלו שיש לשלם על הדלק וכן את סכום המע"מ החל על העסקאות (להלן: "חשבוניות המס ע"ש הנאשמת"). עם זאת, קנרש לא העביר מלוא תמורת עסקאות רכישת הדלק, כך שהמע"מ בגין חלק מעסקת רכישת הדלק בגובה מס הבלו, לא שולם על ידו בפועל (להלן "החוב").
י. נוכח החוב שנוצר במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה בתחילת שנת 2011, נפגשו אוסקר ואטיאס עם קנרש ויועצי המס של הנאשמים. בפגישה זו סוכם כי קנרש יוציא לנאשמת חשבוניות אשר אינן משקפות עסקת אמת, שיעבירו אליו את נטל המס ובהתאמה, את החוב. נטען כי בעשותם כן הנאשמים וקנרש קשרו קשר להוצאת חשבוניות פיקטיביות לנאשמת, בנסיבות מחמירות, אותן ינכו בדיווחיה של הנאשמת לרשויות המס ובכך יקטינו בכזב את תשלומי המס בהם היא חבה (להלן : "הקשר"). (צוין כי עבירה של קשירת קשר להוצאת חשבוניות פיקטיביות, במטרה להתחמק מתשלום מס ובנסיבות מחמירות הינה "עבירת מקור" לפי חוק איסור הלבנת הון). למען קידום הקשר וביצוע התכנית העבריינית, הוציא קנרש לנאשמת חשבוניות פיקטיביות על שם יניב א"ל, יניב אנרגיה וחברת דבי אנרגיה.

כתוצאה מהוצאת חשבוניות פיקטיביות כאמור, התחמקה הנאשמת מתשלום מע"מ בסך של- 101,394,931 ₪. סכום מע"מ זה, שנשאר בידיהם של קנרש יחד עם ובאמצעות הנאשמת ויניב א"ל, הינו "רכוש אסור" שמקורו בביצוע עבירת קשירת הקשר.
יא. צוין כי אוסקר סייע לקנרש לבצע פעולות באמצעות הנאשמת ברכוש אסור בסך של- 101,394,931₪, זאת במטרה להסוות ולהסתיר את בעלי הזכויות האמיתיים בו. נכתב כי בעשותם כך, ביצעו הנאשמים עבירות של סיוע להלבנת הון בסכום הנזכר.
יב. צוין כי במטרה להביא לכך שקנרש והחברות שבבעלותו וכן הנאשמת יתחמקו מתשלום מס, הוציאו קנרש ויניב א"ל חשבוניות מס לנאשמת ע"ש יניב א"ל, בסך כולל של- 127,688,579 ₪ שהמע"מ שנובע מהן הינו 17,612,218 ₪ וזאת מבלי שנעשתה כל עסקה בגינן ובנסיבות מחמירות (להלן: "החשבוניות הפיקטיביות ע"ש יניב א"ל"). סכום החשבוניות הפיקטיביות על שם יניב א"ל הינו זהה לסכום מס הבלו לתשלום בגין חלק מעסקאות רכישת הדלק בתוספת מע"מ. קנרש יחד עם ובאמצעות הנאשמת ובסיועו של אוסקר פעלו לקבלת חשבוניות פיקטיביות ע"ש יניב א"ל, לרישומן בספרי הנהלת החשבונות של הנאשמת כתשומות בכזב ולניכוין שלא כדין ובנסיבות מחמירות בדיווחיה התקופתיים של הנאשמת למנהל מס ערך מוסף. נכתב כי הוצאת החשבוניות הפיקטיביות על שם יניב א"ל בנסיבות מחמירות הינה עבירה על פי סעיף 117 (ב)(3) לחוק מע"מ ומהווה עבירת מקור על פי חוק איסור הלבנת הון.
יג. בנוסף צוין, כי בהמשך לקשר ובמטרה להביא לכך שקנרש והנאשמת יתחמקו מתשלום מס, תוך הסוואת מעורבות קנרש ביניב אנרגיה, פעלו קנרש, יניב אנרגיה ומורגנשטרן להוצאת חשבוניות מס על שם יניב אנרגיה לנאשמת, בסך כולל של- 91,803,848 ₪ כאשר המע"מ הנובע מהן הינו 12,662,600 ₪ וזאת מבלי שבוצעה כל עסקה בגינן ובנסיבות מחמירות (להלן: "החשבוניות הפיקטיביות על שם יניב אנרגיה"). בהתאם לכך, קנרש יחד עם ובאמצעות הנאשמת ובסיועו של אוסקר פעלו לקבלת חשבוניות פיקטיביות ע"ש יניב אנרגיה, לרישומן בספרי הנהלת החשבונות של הנאשמת כתשומות בכזב ולניכוין שלא כדין בנסיבות מחמירות בדיווחיה התקופתיים של הנאשמת למנהל מס ערך מוסף. נכתב כי הוצאת החשבוניות הפיקטיביות על שם יניב אנרגיה בנסיבת מחמירות הינה עבירה לפי סעיף 117 (ב)(3) לחוק המע"מ ומהווה עבירת מקור על פי חוק איסור הלבנת הון.

יד. עוד צוין כי בנוסף ובהמשך לקשר ובמטרה להביא לכך שקנרש והנאשמת יתחמקו מתשלום מס, תוך הסוואת מעורבותו של קנרש בדבי אנרגיה, פעלו קנרש ומורגנשטרן וחברת דבי אנרגיה להוצאת חשבוניות מס ע"ש דבי אנרגיה לנאשמת בסך כולל של- 515,620,819 ₪ כאשר המע"מ הנובע מהן הינו 71,120,113 ₪ וזאת מבלי שבוצעה כל עסקה בגינן ובנסיבות מחמירות (להלן: "החשבוניות הפיקטיביות על שם חברת דבי אנרגיה"). קנרש יחד עם ובאמצעות הנאשמת ובסיוע אוסקר פעלו לקבלת חשבוניות פיקטיביות על שם דבי אנרגיה, לרישומן בספרי הנהלת החשבונות של הנאשמת כתשומות בכזב ולניכוין שלא כדין בנסיבות מחמירות בדיווחיה התקופתיים של הנאשמת למנהל מס ערך מוסף.
טו. עוד צוין כי סכומי המע"מ שמתשלומם התחמקו קנרש יחד עם ובאמצעות הנאשמת ובסיוע אוסקר ואשר נשארו בידיהם של קנרש יחד עם ובאמצעות הנאשמת בסך של 101,394,931 ₪ הינם "רכוש אסור" על פי חוק איסור הלבנת הון, בהיותם רכוש שמקורו בעבירה או אשר שימש או איפשר את ביצוע העבירות (להלן: "הרכוש האסור"). צוין כי קנרש יחד עם ובאמצעות הנאשמת ובסיוע אוסקר פעלו במטרה להסוות ולהסתיר את מקורו של הרכוש האסור כאמור ואת בעלי הזכויות האמיתיים בו.
בעשותה כאמור , ביצעה הנאשמת , בסיוע אוסקר, עבירות הלבנת הון בסך של- 101,394,931 ₪.
טז. התכנית העבריינית אשר פורטה כאמור וסכומי המס מתשלומם התחמקו קנרש והנאשמת בסיוע אוסקר ואחרים, אפשרו לקנרש, במסגרת פעילותו העסקית ביניב א"ל, לפעול לשיווק ומכירת הדלק אשר נרכש על ידו במסגרת עסקאות רכישת הדלק, במחירים נמוכים במיוחד ולהפיק רווחים ניכרים על חשבון קופת המדינה.

בחלק הספציפי פורטו כך עובדות האישומים והוראות החיקוק:

האישום ראשון – ביחס לשני הנאשמים ולאטיאס
בהתאם לאמור בחלק הכללי, ביצעו אוסקר וקנרש בתקופה הרלוונטית לכתב האישום (ינואר 2011 ועד למאי 2012) עסקאות לרכישת דלק יחד עם ובמסגרת הנאשמת וכן חברת יניב א"ל וחברת אוסקר אברהם. בכל הנוגע לעסקאות אלה פעלו אוסקר וקנרש כמנהליה של הנאשמת.
בתחילת פעילות עסקאות רכישת הדלק, הוציאה הנאשמת חשבוניות מס לחברת יניב א"ל, לה העבירה את הדלק, אשר כללו את סכומי הבלו שיש לשלם על הדלק וכן את סכום המע"מ החל על העסקאות. על פי חוק, חלה על הנאשמת חבות במע"מ ומס הכנסה בגין חשבוניות המס שהוציאה לחברת יניב א"ל.
למען קידום הקשר ולשם ביצוע התכנית העבריינית קנרש הוציא לנאשמת חשבוניות פיקטיביות על שם החברות יניב א"ל, יניב אנרגיה ודבי אנרגיה (להלן: "החברות"), זאת במטרה להתחמק מתשלום המס הנובע מעסקאות מכירת הדלק. סכום החשבוניות
הפיקטיביות אשר הוצאו במסגרת קשירת הקשר הסתכם ב- 735,113,246 ₪ כאשר סכום המע"מ הנובע מהן הינו 101,394,931 ₪. קנרש והנאשמת לא שילמו את כספי המע"מ האמורים והתחמקו מתשלומם באמצעות חשבוניות פיקטיביות על שם החברות וכספים אלו נותרו והוחזקו בידי קנרש בין היתר באמצעות הנאשמת.
כספי מע"מ אלו הינם רכוש שמקורו בעבירת מקור קשירת קשר ומהווים "רכוש אסור" כהגדרתו בחוק איסור הלבנת הון.
על מנת להסוות ולהסתיר את זהות בעלי הזכויות ברכוש האסור שהינם קנרש והחברות ברשותו ובין היתר באמצעות הנאשמת, נרשמו החשבוניות הפיקטיביות על שם החברות בספרי הנאשמת.
במטרה להסוות ולהסתיר את מקורו של הרכוש האסור ואת בעלי הזכויות האמיתיים בו, סייע אוסקר לקנרש בביצוע הפעולות הבאות:
א. קנרש והנאשמת בסיוע אוסקר, החזיקו בידיהם את הרכוש האסור.
ב. קנרש והנאשמת בסיועו של אוסקר, קיזזו את סכומי הרכוש האסור מול יתרות החוב של חברת יניב א"ל לנאשמת, הנובעות מעסקאות מכירת הדלק בכרטיס הלקוח של חברת יניב א"ל שבספרי הנהלת החשבונות של הנאשמת משל שולמו לחברת יניב א"ל. באופן זה פעלו קנרש והנאשמת בסיוע אוסקר להצגת מצג שווא לפיו סכום של- 17,612,218 ₪ שולם כתמורה לחברת יניב א"ל בגין החשבוניות הפיקטיביות על שם חברת יניב א"ל.
ג. קנרש והנאשמת בסיוע אוסקר קיזזו את סכומי הרכוש האסור מול יתרות החוב של חברת יניב א"ל לנאשמת הנובעות מעסקאות מכירת הדלק (להלן: " יתרות החוב"), בכרטיס הלקוח של חברת יניב אנרגיה שבספרי הנהלת החשבונות של הנאשמת. באופן זה פעלו קנרש והנאשמת בסיוע אוסקר להצגת מצג שווא לפיו סכום של- 2,680,284 ₪ התקבל מחברת יניב אנרגיה לנאשמת בגין יתרות החוב ושולם על ידי הנאשמת לחברת יניב אנרגיה כתמורה בגין החשבוניות הפיקטיביות על שם חברת יניב אנרגיה, כשבפועל לא בוצע כל תשלום.
ד. קנרש והנאשמת בסיוע אוסקר קיזזו את סכומי הרכוש האסור מול יתרות החוב של יניב א"ל לנאשמת הנובעות מעסקאות מכירת הדלק בכרטיס הלקוח של יניב א"ל שבספרי הנהלת החשבונות של הנאשמת.
באופן זה פעלו קנרש והנאשמת בסיוע אוסקר להצגת מצג שווא לפיו סכום של- 15,072,697 ₪ התקבל מחברת יניב א"ל לנאשמת בגין יתרות החוב ושולם על ידי הנאשמת לחברת דבי אנרגיה כתמורה בגין החשבוניות הפיקטיביות על שם דבי אנרגיה כאשר בפועל, לא בוצע כל תשלום.
סכומי המע"מ אותם אמורים היו לשלם קנרש וחברת יניב א"ל בגין עסקאות רכישת הדלק נשארו בידיהם והם לא נדרשו לשלמם לנאשמת בחסות החשבוניות הפיקטיביות על שם החברות הנזכרות שהם פעלו להוצאתן.
בעשותם כאמור, אוסקר, אטיאס וקנרש קשרו קשר לביצוע פשע.
בעשותו כן סייע אוסקר לקנרש, באמצעות הנאשמת, לבצע פעולות ברכוש אסור בסך כולל של 101,294,391 ₪ במטרה להסתיר או להסוות את מקורו, את זהות בעלי הזכויות בו, מיקומו, תנועותיו או עשיית פעולה בו.
בעשותם כאמור ביצעו קנרש יחד ובאמצעות הנאשמת פעולות ברכוש אסור בסך כולל של 101,294,391 ₪ במטרה להסתיר או להסוות את מקורו, את זהות בעלי הזכויות בו, מיקומו, תנועותיו או עשיית פעולה בו.
בעשותם כאמור ביצעו קנרש יחד עם ובאמצעות הנאשמת, פעולות ברכוש ביודעם שהוא רכוש אסור.

הוראות חיקוק
לגבי אוסקר:

  1. קשירת קשר עם אדם לעשות פשע – עבירה לפי סעיף 499 לחוק העונשין התשל"ז -1977.
  2. סיוע לעשיית פעולה ברכוש אסור במטרה להסתיר או להסוות את מקורו, את זהות בעלי הזכויות בו, את מיקומו, את תנועותיו או עשיית פעולה בו, עבירות לפי סעיף 3 (א) לחוק איסור הלבנת הון בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין.

לגבי הנאשמת:

  1. עשיית פעולה ברכוש אסור במטרה להסתיר או להסוות את מקורו, את זהות בעלי הזכויות בו, את מיקומו, את תנועותיו או עשיית פעולה בו, עבירות לפי סעיף 3 (א) לחוק איסור הלבנת הון.
  2. עשיית פעולה ברכוש בידיעה שהוא רכוש אסור, עבירה לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון.

האישום השני – לשני הנאשמים
בהתאם לעובדות האישום השני בתקופה הרלוונטית היה קנרש בעליה ומנהלה של חברת יניב א"ל ואוסקר בעליה ומנהלה הפעיל של הנאשמת. כמפורט בחלק הכללי קנרש, חברת יניב א"ל והנאשמים פעלו בתקופה הרלוונטית לביצוע עסקאות מכירת דלק.

על מנת להתחמק מתשלום מס הנובע מעסקאות רכישת הדלק, פעלו קנרש וחברת יניב א"ל בתקופה שבין יוני-אוגוסט 2011 להוצאת 18 חשבוניות פיקטיביות על שם חברת יניב א"ל לנאשמת בנסיבות מחמירות. סכום החשבוניות הפיקטיביות של יניב א"ל זהה לסכום מס הבלו לתשלום בגין חלק מעסקאות רכישת הדלק בתוספת מע"מ. סכום החשבוניות הפיקטיביות של חברת יניב א"ל הינו 127,688,579 ₪ כאשר סכום המע"מ הנובע מהן הינו - 17,612,218 ₪. פירוט החשבוניות צורף כנספח א' לכתב האישום.

בתקופה האמורה קנרש פעל יחד עם ובאמצעות הנאשמת בסיועו של אוסקר לרישום החשבוניות הפיקטיביות על שם חברת יניב א"ל בספרי הנהלת החשבונות של הנאשמת משל היו עסקאות אמת, במטרה להתחמק מתשלום מס בגין עסקאות מכירות הדלק בנסיבות מחמירות.
בתקופה האמורה פעלו קנרש והנאשמת בסיועו של אוסקר, לניכוי סכום המע"מ הנובע מן החשבוניות הפיקטיביות על שם יניב א"ל בדיווחיה של הנאשמת לרשות המסים במטרה להתחמק מתשלום מס בגין עסקאות מכירות הדלק בנסיבות מחמירות.

אוסקר והנאשמת פעלו כאמור לעיל בנסיבות מחמירות, נוכח כמות העבירות שבוצעו, המרמה בה נקטו, השיטתיות בה פעלו ומשך הזמן שלאורכו בוצעו העבירות וכן סכומי מע"מ שקנרש והנאשמת התחמקו מתשלומם. בעשותם כך פעלו קנרש והנאשמת, בסיועו של אוסקר , לרישום החשבוניות הפיקטיביות על שם חברת יניב א"ל בספרי הנהלת החשבונות של הנאשמת במטרה להתחמק מתשלום מע"מ בסך 17,612,218₪ וכן פעלו קנרש והנאשמת , בסיוע אוסקר לניכוי מע"מ הנובע מ החשבוניות הפיקטיביות הללו במסגרת דיווחיה של הנאשמת לרשות המסים זאת, במטרה להתחמק מתשלום מע"מ בסך האמור. בעשותם כן גם פעלו קנרש והנאשמת בסיוע אוסקר להכנה וניהול פנקסי חשבונות כוזבים או רשומות כוזבות אחרות במטרה להתחמק מתשלום מע"מ בסך האמור. בעשותם כן פעלו אוסקר והנאשמת עם קנרש במרמה ותחבולה במטרה להתחמק מתשלום מע"מ או שהרשו לאחר להשתמש בהם במטרה להתחמק בנסיבות מחמירות מתשלום מע"מ בסך האמור.

הוראות החיקוק
לגבי אוסקר:

  1. פעל במטרה להביא לכך שאדם אחר יתחמק או ישתמט מתשלום מס שאותו אדם חייב בו בנסיבות מחמירות – 18 עבירות על סעיף 117(ב1) לחוק מע"מ יחד עם סעיף 117 (ב2)(3) לחוק מע"מ.
  2. השתמש במרמה ותחבולה או שהרשו לאחר להשתמש בהם במטרה להתחמק מתשלום מע"מ בנסיבות מחמירות – 18 עבירות על סעיף 117 (ב)(8) לחוק מע"מ יחד עם סעיף 117 (ב2)(3) לחוק מע"מ.

לגבי הנאשמת:

  1. ניכוי מס תשומות בלי שיש לו לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק מע"מ, במטרה להתחמק מתשלום מע"מ בנסיבות מחמירות – 3 עבירות על סעיף 117 (ב)(5) לפי חוק מע"מ בצירוף סעיף 117 (ב2)(3) לחוק המע"מ.
  2. הכינו, ניהלו או הרשו לאחר להכין או לנהל, פנקסי חשבונות כוזבים או רשומות אחרות כוזבות במטרה להתחמק מתשלום מע"מ בנסיבות מחמירות – 3 עבירות על סעיף 117 (ב)(6) יחד עם סעיף 117 (ב2)(3) לחוק המע"מ.
  3. השתמשו במרמה ותחבולה או שהרשו לאחר להשתמש בהם במטרה להתחמק מתשלום מע"מ בנסיבות מחמירות – 18 עבירות על סעיף 117 (ב)(8) לחוק מע"מ יחד עם סעיף 117 (ב2)(3) לחוק מע"מ.

האישום השלישי – לשני הנאשמים
בהתאם לעובדות האישום השלישי בתקופה בין ינואר – פברואר 2011 פעלו קנרש ומורגנשטרן במסגרת חברת יניב אנרגיה ועמה תוך הסוואת מעורבותו של קנרש בחברת יניב אנרגיה. בתקופה זו היה אוסקר בעליה ומנהלה הפעיל של הנאשמת. כאמור בחלק הכללי, קנרש חברת יניב א"ל והנאשמים פעלו בתקופה הרלוונטית לביצוע עסקאות מכירת דלק. בתקופה האמורה פעלו קנרש, חברת יניב אנרגיה ומורגנשטרן להוצאת 6 חשבוניות פיקטיביות על שם חברת יניב אנרגיה לנאשמת במטרה להביא לכך שקנרש והנאשמת יתחמקו בנסיבות מחמירות מתשלום מס בגין עסקאות רכישת הדלק. סכום החשבוניות הפיקטיביות של חברת יניב אנרגיה זהה לסכום מס הבלו לתשלום בגין חלק מעסקאות רכישת הדלק בתוספת מע"מ. סכום החשבוניות הפיקטיביות על שם חברת יניב אנרגיה הינו 91,803,848 ₪ כאשר סכום מע"מ הנובע מהן הינו- 12,662,600 ₪. פירוט החשבוניות צורף כנספח ב' לכתב האישום.
בתקופה זו קנרש פעל יחד עם ובאמצעות הנאשמת בסיועו של אוסקר לרישום החשבוניות הפיקטיביות על שם חברת יניב אנרגיה בספרי הנהלת החשבונות של הנאשמת משל היו עסקאות אמת, במטרה להתחמק בנסיבות מחמירות מתשלום מס בגין עסקאות מכירות הדלק.
בתקופה האמורה פעלו קנרש והנאשמת בסיוע של אוסקר, לניכוי סכום מע"מ הנובע מן החשבוניות הפיקטיביות על שם יניב אנרגיה בדיווחיה של הנאשמת לרשות המסים במטרה להתחמק בנסיבות מחמירות מתשלום מס בגין עסקאות מכירות הדלק.
אוסקר והנאשמת פעלו כאמור לעיל, בנסיבות מחמירות, נוכח כמות העבירות שבוצעו, המרמה בה נקטו , השיטתיות בה פעלו ומשך הזמן שלאורכו בוצעו העבירות וכן סכום המע"מ ממנו התחמקו קנרש והנאשמת.

בעשותם כאמור, פעלו קנרש והנאשמת בסיועו של אוסקר לרישום החשבוניות הפיקטיביות על שם חברת יניב אנרגיה בספרי הנהלת החשבונות של הנאשמת במטרה להתחמק מתשלום מע"מ בסך של- 12,662,600 ₪ וכן פעלו קנרש והנאשמת בסיוע אוסקר, לניכוי מע"מ הנובע מהחשבוניות הפיקטיביות הללו במסגרת דיווחיה של הנאשמת לרשות המסים, במטרה להתחמק מתשלום מע"מ בסך האמור בנסיבות מחמירות. בעשותם כן, פעלו קנרש והנאשמת בסיוע אוסקר להכנה וניהול פנקסי חשבונות כוזבים או רשומות כוזבות אחרות במטרה להתחמק מתשלום מע"מ בסך האמור. בעשותם כן פעלו אוסקר והנאשמת עם קנרש במרמה ותחבולה במטרה להתחמק בנסיבות מחמירות מתשלום מע"מ או שהרשו לאחר להשתמש בהם במטרה להתחמק מתשלום מע"מ בסך האמור.

הוראות החיקוק
לגבי אוסקר:

  1. פעל במטרה להביא לכך שאדם אחר יתחמק או ישתמט מתשלום מס שאותו אדם חייב בו בנסיבות מחמירות – 18 עבירות על סעיף 117(ב1) לחוק מע"מ יחד עם סעיף 117 (ב2)(3) לחוק מע"מ.
  2. השתמש במרמה ותחבולה או שהרשו לאחר להשתמש בהם במטרה להתחמק מתשלום מע"מ בנסיבות מחמירות – 18 עבירות על סעיף 117 (ב)(8) לחוק מע"מ יחד עם סעיף 117 (ב2)(3) לחוק מע"מ.

לגבי הנאשמת:

  1. ניכוי מס תשומות בלי שיש לו לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק מע"מ, במטרה להתחמק מתשלום מע"מ בנסיבות מחמירות – 3 עבירות על סעיף 117 (ב)(5) לפי חוק מע"מ בצירוף סעיף 117 (ב2)(3) לחוק המע"מ.
  2. הכינו, ניהלו או הרשו לאחר להכין או לנהל, פנקסי חשבונות כוזבים או רשומות אחרות כוזבות במטרה להתחמק מתשלום מע"מ בנסיבות מחמירות – 3 עבירות על סעיף 117 (ב)(6) יחד עם סעיף 117 (ב2)(3) לחוק המע"מ.
  3. השתמשו במרמה ותחבולה או שהרשו לאחר להשתמש בהם במטרה להתחמק מתשלום מע"מ בנסיבות מחמירות – 18 עבירות על סעיף 117 (ב)(8) לחוק מע"מ יחד עם סעיף 117 (ב2)(3) לחוק מע"מ.

אישום רביעי – לשני הנאשמים
בהתאם לעובדות האישום הרביעי בתקופה הרלוונטית פעלו קנרש ומורגנשטרן בחברת דבי אנרגיה ויחד עימה תוך הסוואת מעורבותו של קנרש בחברת דבי אנרגיה. בתקופה זו היה אוסקר בעליה ומנהלה הפעיל של הנאשמת. כאמור בחלק הכללי קנרש והנאשמים פעלו בתקופה הרלוונטית לביצוע עסקאות מכירת דלק. בתקופה שבין מרץ- מאי 2011 וספטמבר 2011 ועד למאי 2012 פעלו קנרש, מורגנשטרן וחברת דבי אנרגיה להוצאת 25 חשבוניות פיקטיביות על שם חברת דבי אנרגיה לנאשמת במטרה שקנרש והנאשמת יתחמקו בנסיבות מחמירות מתשלום מס בגין עסקאות רכישת הדלק. סכום החשבוניות הפיקטיביות של חברת דבי אנרגיה זהה לסכום מס הבלו לתשלום בגין חלק מעסקאות רכישת הדלק בתוספת מע"מ. סכום החשבוניות הפיקטיביות על שם חברת דבי אנרגיה הינו 515,620,819 ש"ח ₪ כאשר סכום מע"מ הנובע מהן הינו, 71,120,113 ₪. פירוט החשבוניות צורף כנספח ג' לכתב האישום.
בתקופה האמורה קנרש פעל יחד עם ובאמצעות הנאשמת בסיועו של אוסקר לרישום החשבוניות הפיקטיביות על שם חברת דבי אנרגיה בספרי הנהלת החשבונות של הנאשמת משל היו עסקאות אמת, במטרה להתחמק מתשלום מס בגין עסקאות מכירות הדלק בנסיבות מחמירות.
בתקופה האמורה פעלו קנרש והנאשמת בסיוע אוקר לניכוי סכום המע"מ הנובע מהחשבוניות הפיקטיביות על שם דבי אנרגיה בדיווחיה של הנאשמת לרשות המסים במטרה להתחמק בנסיבות מחמירות מתשלום מס בגין עסקאות מכירות הדלק.
אוסקר והנאשמת פעלו כאמור לעיל, בנסיבות מחמירות , נוכח כמות העבירות שבוצעו, המרמה בה נקטו, השיטתיות בה פעלו, משך הזמן שלאורכו בוצעו העבירות וכן סכום מע"מ ממנו התחמקו קנרש והנאשמת.
בעשותם כן פעלו קנרש והנאשמת בסיוע אוסקר, לרישום החשבוניות הפיקטיביות על שם חברת דבי אנרגיה בספרי הנהלת החשבונות של הנאשמת במטרה להתחמק מתשלום מע"מ בסך של-71,120,113 ₪ וכן פעלו קנרש והנאשמת בסיוע אוסקר לניכוי מע"מ הנובע מהחשבוניות הפיקטיביות הללו במסגרת דיווחיה של הנאשמת לרשות המסים במטרה להתחמק מתשלום מע"מ בסך האמור. בעשותם כן גם פעלו קנרש והנאשמת בסיוע אוסקר להכנה וניהול פנקסי חשבונות כוזבים או רשומות כוזבות אחרות במטרה להתחמק מתשלום מע"מ בסך האמור. בעשותם כן פעלו אוסקר והנאשמת עם קנרש במרמה ותחבולה במטרה להתחמק מתשלום מע"מ או שהרשו לאחר להשתמש בהם במטרה להתחמק מתשלום מע"מ בנסיבות מחמירות בסך האמור.

הוראות החיקוק
לגבי אוסקר:

  1. פעל במטרה להביא לכך שאדם אחר יתחמק או ישתמט מתשלום מס שאותו אדם חייב בו בנסיבות מחמירות – 18 עבירות על סעיף 117(ב1) לחוק מע"מ יחד עם סעיף 117 (ב2)(3) לחוק מע"מ.
  2. השתמש במרמה ותחבולה או שהרשו לאחר להשתמש בהם במטרה להתחמק מתשלום מע"מ בנסיבות מחמירות – 18 עבירות על סעיף 117 (ב)(8) לחוק מע"מ יחד עם סעיף 117 (ב2)(3) לחוק מע"מ.

לגבי הנאשמת:

  1. ניכוי מס תשומות בלי שיש לו לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק מע"מ, במטרה להתחמק מתשלום מע"מ בנסיבות מחמירות – 3 עבירות על סעיף 117 (ב)(5) לפי חוק מע"מ בצירוף סעיף 117 (ב2)(3) לחוק המע"מ.
  2. הכינו, ניהלו או הרשו לאחר להכין או לנהל, פנקסי חשבונות כוזבים או רשומות אחרות כוזבות במטרה להתחמק מתשלום מע"מ בנסיבות מחמירות – 3 עבירות על סעיף 117 (ב)(6) יחד עם סעיף 117 (ב2)(3) לחוק המע"מ.
  3. השתמשו במרמה ותחבולה או שהרשו לאחר להשתמש בהם במטרה להתחמק מתשלום מע"מ בנסיבות מחמירות – 18 עבירות על סעיף 117 (ב)(8) לחוק מע"מ יחד עם סעיף 117 (ב2)(3) לחוק מע"מ.

הסדר הטיעון
6. הסדר הטיעון בין הצדדים כלל מספר רכיבים וביניהם, הסכמה כי המאשימה תעתור להטיל על אוסקר עונש של 7.5 שנות מאסר בפועל ואילו אוסקר יורשה לטעון לעונש באופן חופשי; עוד צוין בהסדר כי "אין בהסכמות על פי הסדר זה, משום ביטוי ו/או אמירה ו/או הסכמה של הצדדים למתחם ענישה הולם לפי תיקון 113 לחוק העונשין"; הטלת קנס כספי על אוסקר בסך של- 400 אלף ₪ או מאסר חלף קנס על פי שיקול דעת בית המשפט; הטלת מאסר מותנה בהתאם לשיקול דעת בית המשפט ולאחר טיעוני הצדדים לעונש וכן הטלת קנס על הנאשמת בסך- 100,000 ₪. כמו כן, הוסכם בין הצדדים כי מתוך רכושם של הנאשמים אשר נתפס במסגרת צ"א 19822-07-12 יחולט רכוש בסך של 8,000,000 ₪ על פי הוראות סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון. פירוט הרכוש לחילוט מתוך הרכוש התפוס לגביו ניתנה הסכמת הצדדים צורף להסדר וסומן נספח א'. הוסכם בנוסף כי הקנסות האמורים לא ישולמו מתוך הרכוש לחילוט אלא מתוך יתרת הרכוש. עוד הוסכם כי לאחר חילוט הרכוש בפועל ותשלום הקנסות האמורים יבוטל הצו הזמני ביחס ליתר הרכוש שנתפס מהנאשמים כאמור בבקשה למתן צו זמני ברכוש שנתנה במסגרת צ"א 19822-07-12. עוד הובהר כי ההסכם נועד לסיים ההליכים הפליליים כנגד הנאשמים בתיק פלילי 19755-07-12 ואת הליכי תפיסת הרכוש בצ"א 19822-07-12 ולא בתיקים אחרים, ככל וקיימים כאלה. עוד הובהר כי אין בהסכם ובכתב האישום המתוקן במסגרתו, להעיד על הסכמת המאשימה לתקינות התנהלות הנאשמים לרבות התנהלותם ביחס להוראות פקודת מס הכנסה וחוק מע"מ. עוד הובהר כי כתב האישום המתוקן, לרבות הסדר הטיעון אין בו כדי להשפיע ו/או לגרוע מסמכות פקיד השומה להוצאת שומות ולגבייתן לפי פקודת מס הכנסה ביחס לשנות המס נשוא כתב האישום, לרבות סמכותו לתיאום הוצאות בגין שנות המס הללו.

עוד צוין בהסדר כי אוסקר מצהיר בשמו ובשם הנאשמת וכי הוסבר לו שבית המשפט אינו כבול בהסדר טיעון וכן כי קרא והבין את הסדר הטיעון ואת כתב האישום המתוקן נשוא ההסדר. יצוין כי ב"כ המאשימה, אוסקר ובא כוחו חתמו על ההסדר האמור.

7. ההסדר האמור הוצג בפניי ולאחר שאוסקר הודיע בישיבה מיום 29.2.16 כי כתב האישום המתוקן הוקרא והוסבר לו והוא אישר את העובדות המיוחסות לו ולנאשמת, הרשעתי את הנאשמים בביצוע העבירות המפורטות בו.

ראיות וטיעוני הצדדים לעונש

8. ביחס לראיות לעונש צוין כי אוסקר נעדר עבר פלילי.

9. מטעם אוסקר הוגשו מסמכים של בעלי תפקידים בעיר דימונה ובהם תואר אוסקר כדמות חיובית ומוכרת בעיר דימונה וזאת בשל תרומתו הרבה למוסדות העיר ולתושביה. נכתב כי מדובר באדם שפעל באופן שוטף ורצוף למען הקהילה - סייע לנזקקים, תרם לתלמידי בית ספר, סייע לחולי סרטן, נרתם לצרכי המועדון לעיוור בדימונה, גייס מזון למשפחות נזקקות וכן תרם תרומות לטובת ילדים בסיכון ומשפחות חד הוריות, סייע לסניף "מאיר פנים" והעסיק חוסים ממעון אקי"ם, בחנות שהייתה בבעלותו.

10. בטיעוניה לעונש ביקשה המאשימה מבית המשפט לכבד את הסדר הטיעון ולגזור על אוסקר: עונש מאסר בפועל של 7.5 שנות מאסר; מאסר מותנה מרתיע והולם; כן עתרה להשית על אוסקר קנס כספי בסך של- 400 אלף ₪ וכן לחלט סכום של- 8 מיליון ₪ מרכושו של הנאשם. על הנאשמת ביקשה להטיל קנס בסך של 100 אלף ₪. בטיעוניה לעונש הבהירה המאשימה כי אין בהסדר הטיעון כדי לקבוע את מתחם הענישה הראוי כמתחייב על פי תיקון 113 לחוק העונשין וכי הסכמת הצדדים אינה יכולה לשקף את מתחם הענישה כמתבקש על פי החוק.

על פי עקרון "ההלימה" הקבוע בסעיף 40 ב' לחוק העונשין ביקשה המאשימה כי בית המשפט יקבע מתחם ענישה ההולם את מעשי העבירה שבוצעו. נטען כי לשיטת המאשימה, מתחם הענישה ההולם למעשי העבירה הוא מאסר בפועל בין 10 ל-15 שנים; קנס משמעותי והולם ביחס לסכום שנגרע מקופת המדינה. צויין כי מדובר על 5%-10% מהיקף העבירה; מאסר מותנה הולם ומרתיע של 24-36 חודשים. המאשימה טענה כי על אף שהסכימה להגביל טיעוניה לתקרת ענישה שלא תעלה על 7.5 שנות מאסר, אין משמעות הדבר כי מבחינתה זהו מתחם הענישה ההולם.

המאשימה עמדה על הטעמים לקביעת המתחם האמור, בין היתר טענה כי מדיניות הענישה הנהוגה היא לנקוט יד קשה בטיפול בעבירות מס נוכח הפגיעה הקשה במשק ובכלכלה.
נטען כי לאור חומרת המעשים ובדגש על הסכום שנגרע מהקופה הציבורית בסך –1 10 מיליון ₪, לא קיימת פסיקה ממנה ניתן לגזור גזירה שווה. יחד עם זאת, הוצגה פסיקה ממנה ניתן לגזור את מדיניות הענישה הראויה. בין היתר, הפנתה המאשימה להחלטות ב-עפ"ג 51807-12-15 רשות המסים מע"מ נ' יוסי לטין (אתר הרשות השופטת ביום 9.3.16), ת"פ 38119-03-11 מדינת ישראל נ' בראנס ואח' (אתר הרשות השופטת ביום 24.12.13) וע"פ 9645-02-14 בראנס נ' מדינת ישראל ואח' (אתר הרשות השופטת, 1.10.14) ואבחנה אותן ביחס לתיק דנן. המאשימה טענה כי בעניין לטין, סכומי המס שזה היה חשוד בהעלמתם הינם גבוהים מהמיוחס לנאשם במקרה דנן אולם, חלקו של אוסקר בתיק דנן הינו גבוה יותר מחלקו של לטין. נטען כי אוסקר קשר את הקשר הגרעיני שהביא להתחמקות ממס בחברה שהייתה בבעלותו ואותה ניהל, בעוד שפעולותיו של לטין נועדו לשרת את התכנית העבריינית. כמו כן נטען כי בעבירות על פי חוק מע"מ בחר המחוקק בכוונת מכוון להעלות ולהשוות את עונשו של המסייע לעונשו של העבריין העיקרי ולכן, דין המסייע כדין המבצע העיקרי .
עוד הבהירה המאשימה כי על אף שבענייננו אוסקר רק סייע לאחר בסיפוק תאוותו לבצע כסף, הרי שרווח כלכלי מביצוע העבירות אינו חלק מיסודות העבירה (117 (ב1) לחוק המע"מ). בין היתר הפנתה המאשימה לעפ"ג 45542-01-15 ברוך מלכה נ' מדינת ישראל (פסקה 108, אתר הרשות השופטת מיום 13.10.15).

ביחס לנסיבות ביצוע העבירות עמדה המאשימה על כך שהנאשמים הורשעו בפרשה מסועפת, רבת משתתפים ומתוחכמת שבאה לידי ביטוי בתכנית עבריינית להונאת מס רחבת היקף בסכומים עצומים, פרי תכנון מוקדם שהתאפיינה בתעוזה ובשיטתיות תוך שימוש בכסות חשבונאית פיקטיבית זאת על פני כ-17 חודשים והכל, במטרה להתחמק מתשלום מס ומתוך בצע כסף לשמו. נטען כי הנאשמים הסבו נזק רב לקופת המדינה.
המאשימה עמדה על כך שאין המדובר במעידה חד פעמית אלא בעבירות שבוצעו לאחר תכנון מקדים. ביחס למידת מעורבותו של אוסקר, נטען כי מדובר באחד מרוקמי התכנית העבריינית וממבצעיה העיקריים ובפרט עת העמיד את הנאשמת - החברה שבבעלותו, כפלטפורמה לביצוע העבירות. נטען כי אוסקר סייע להסתרת כספי העבירה בסך של כ-101 מיליון ₪ וכי הנזק לקופה הציבורית הוא גדול כל כך, עד שכמעט ולא קיימת פסיקה שדנה בעבירות בהיקף כזה. עוד נטען כי הכסף שנגרע מהקופה הציבורית כתוצאי ממעשי הנאשמים, לא הושב. המאשימה התייחסה בנוסף למודעותו של אוסקר אודות חומרת המעשים וליכולתו להימנע מביצועם. נטען כי אין מדובר במעשים שנעשו מתוך מצוקה כלכלית. נטען כי לאורך התקופה בה בוצעו העבירות, אוסקר יכול היה בכל רגע נתון לעצור את קיומן, אך הוא בחר להמשיך לפעול על פי התכנון המוקדם ולסייע בגניבת הקופה הציבורית ובהלבנת רכוש אסור וכי רק מעצרו הביא לסיום הפעילות העבריינית המתוארת.

המאשימה טענה כי הנאשמים פגעו בערך חברתי בדבר נשיאה שוויונית בנטל תשלום המסים הנדרש לשם מימון צרכי החברה ופעילותן התקינה של הרשויות הציבוריות וכן בביטחונו הכלכלי של הציבור. נטען כי הדבר הביא לחוסר שוויון בנטל המס בין עוסקים, באופן שאינו מאפשר התנהלות חיי מסחר תקינים. נטען כי מעבר לסכום שנגרע מהקופה הציבורית, הנאשמים במעשיהם, יצרו לעצמם יתרון עצום אל מול ציבור העוסקים והנישומים אשר אינם פועלים במרמה ובתחבולה. נטען כי מדובר גם בפגיעה באמון של ציבור העוסקים ברשויות המס. המאשימה הפנתה אף לערך ה חברתי המוגן על ידי איסור של עשיית פעולה ברכוש אסור לפי חוק איסור הלבנת הון שהינו מניעת הטמעתו בכסף שהושג בדרכים עברייניות לכסף שהושג בדרכים חוקיות, זאת כחלק ממלחמה כוללת בעבריינות מניבת הון.
נטען כי העובדה שהנאשמת הינה חברה שביצעה עסקאות אמת, שמקיימת מערכת מאורגנת של הנהלת חשבונות והתיימרה גם להציג עצמה כחברה לגיטימית, מקשה מאוד בגילוי העבירות ובחקירתן ומהווה פגיעה מהותית באינטרס הציבורי, בחלוקה שווה של נטל המס בין העוסקים, ביתרון פסול לחברות עברייניות על פני עוסקים לגיטימיים ופגיעה קשה ביותר בחיי מסחר תקינים.

נטען כי בשל כל אלו מתחייבת בעניינם של הנאשמים ענישה מרתיעה ומשמעותית.
המאשימה ציינה כי מתחם הענישה הראוי לעבירות בהן הורשעו הנאשמים הינו מאסר בפועל בין 10-15 שנים; קנס משמעותי בשיעור של בין 5%-10% מהיקף העבירה וכן מאסר מותנה מרתיע והולם בדמות 24-36 חודשים.
המאשימה עמדה על נסיבות נוספות שאינן קשורות בביצוע העבירה וטענה כי בהתאם להלכה הנוהגת, האינטרס האישי, לרבות שיקומו של הנאשם, נדחה מפני האינטרס הציבורי שבהרתעת היחיד והרתעת הרבים. עוד טענה כי על פי הוראות סעיף 40 יא לחוק העונשין, הנסיבות המנויות שם, שאינן קשורות בביצוע העבירה, אף אם תתקבלנה, אין בהן כדי לגרום לענישתו של הנאשם מתחת למתחם הענישה הראוי לעבירות בהן הורשע.
המאשימה טענה כי היא מודעת לכך שמתחם הענישה הנטען על ידה, הוא גבוה משמעותית מהסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים. עם זאת טענה, כי מדובר בהסדר הולם. נטען כי בנסיבות שהביאו לעריכת הסדר הטיעון יש להצביע על איזון בין האינטרס הציבורי ובין חריגה מהמתחם הראוי. המאשימה עמדה על הודיית הנאשם שהביאה לחיסכון זמן שיפוטי, להסכמת הנאשם לחילוט סכום של 8 מיליון ₪ מרכושו וטענה כי יש בכך להטות הכף לטובת אימוץ הסדר הטיעון, אף בשים לב לטווח הענישה הראוי וכי מדובר בסכום מרתיע.
נטען כי הודיית הנאשמים ולקיחת האחריות יש בה לייעל את יתר ההליכים המשפטיים הנוגעים לפרשה וכן ביחס למעורבים אחרים בפרשה. נטען כי מקום בו כתב האישום נוגע למספר נאשמים ואוחז מספר אישומים מתקיימת נסיבה נוספת אשר יש בה כדי להצביע על היות ההסדר ראוי ומשרת את האינטרס הציבורי. נטען כי הדבר נכון גם ביחס לרכוש שהוסכם לחלטו, שהרי בהעדר הסכמה, היו נדרשים מספר לא מבוטל של דיונים להוכחת מעמדו של כל טוען לזכות, בכלל הרכוש שנתפס. נטען כי לאור מכלול שיקולים, שאינם רלוונטיים לצורך קביעת מתחם ענישה הולם, התבקש בית המשפט לקבוע כי הסדר הטיעון ביחס לנאשמים הינו מאוזן וסביר ומקדם את האינטרס הציבורי אף אם ימצא כי הוא חורג לקולא ממתחם העונש ההולם. עוד התבקש בית המשפט לגזור את דינו של הנאשם ברף העליון וזאת לאור היקף הסכומים והנסיבות שפורטו.
יצוין כי ב"כ המאשימה הוסיף בעל פה וברשות בית המשפט לאחר טיעוני ההגנה, כי מדובר בנאשם שהינו איש עסקים ממולח ולגיטימי ובכך יש דווקא להעיד על החומרה במעשיו. נטען כי אוסקר הודה בכך שפעל במטרה לסייע לאחר להתחמק מתשלום מס בסך של- 101 מיליון ₪ ואין לו להלין, על כך שתכניתו העבריינית "צלחה".

11. בטיעוניו לעונש עמד ב"כ הנאשמים על נסיבותיו האישיות של הנאשם, היותו יליד 1957 אשר עלה לארץ בילדותו והינו בן למשפחה מרובת ילדים, חסר השכלה ותמים שהקים חברה שעוסקת במתכת ובאקולוגיה, כאשר בהמשך הרחיב עסקיו לתחום הדלק שם הצטלבה דרכו עם מר יניב קנרש. נטען כי יניב קנרש הפך ללקוח מהותי ביותר של החברה שבבעלות אוסקר, משום שהוא רכש את כל הדלק בחברה וכי בהמשך, התיר לו הנאשם לנהוג מנהג בעלים בחברה. נטען כי עם תחילת העבודה התגלה כי יניב קנרש לא שילם את רכיב המע"מ על רכיב הבלו בדלק וכי בפגישה בין הצדדים הוחלט להעביר את נטל המס לכתפיו של קנרש, באמצעות הוצאת חשבוניות.
נטען כי לאור ההליכים המשפטיים שננקטו כנגד הנאשם, חברת אוסקר אברהם בע"מ שהיא מקור לחמו של אוסקר ושל משפחות רבות אחרות, הגיעה לסף קריסה ואיבדה בעקבות הפרשה - לרבות העמדתה לדין - את מקור הפרנסה העיקרי שלה – עבודה עם מפעלי כימיקלים לישראל. נטען כי הנאשם לא גרף את כספי המסים לכיסו ולא נוצר לו כל רווח. נטען כי הנאשם התייעץ עם יועצי מס ועם רואי חשבון ואלה "נרדמו בשמירה" וכי אם הנאשם היה ער לסיכונים בהתנהלות זו (לחירותו, לשמו ולרכושו), הוא לא היה נותן לכך יד ולו במישור המיסוי האזרחי.
נטען כי הנאשם היה נתון במעצר מאחורי סורג ובריח 21 חודשים וכן בתנאים מגבילים למעלה משנתיים ימים וכי לאדם נטול עבר פלילי אלה תוצאות איומות. נטען כי במשך כארבע שנים הורחק הנאשם מעסקיו, נאסר עליו להשתמש בטלפון או במחשב והדבר פגע בעסקיו. נטען כי אף שהימים בהם שהה הנאשם במעצר בית, אינם ניתנים לניכוי מתקופת המאסר, על בית המשפט לתת משקל לכך. נטען כי אוסקר נעצר ביום 18.6.12 ושוחרר ביום 30.1.14. לאחר מכן שהה בתנאים מגבילים בקריית גת משך תשעה חודשים וכששב לביתו, נותר במעצר בית מוחלט עד ליום 17.1.16 מועד בו התיר בית המשפט את יציאתו בשעות מסוימות. נטען כי במהלך "מעצר הבית" המגבלות שהוטלו על הנאשם היו חמורות ופגעו בחירותו באופן שהוביל לתוצאות קשות עבורו הן במישור האישי והן במישור העסקי.
ביחס לקשירת הקשר נטען כי אוסקר לא דיבר עם יועציו לפני הישיבה ומטרת הישיבה הייתה העברת נטל המס שהמעשה העיקרי הוסווה וכי יניב קנרש טמן פח לנאשם.

נטען כי אם אוסקר היה חושב קדימה ומתכנן, הוא היה נמנע מהמעשים. נטען כי חלקו של הנאשם כמסייע התבטא בהשתתפותו בישיבה בה נקשר הקשר וכן בהעמדת החברה שלו כפלטפורמה לביצוע המעשים. נטען כי פירות המעשים לא הגיעו אל כיסו. הנאשם טען כי אינו מכיר פסק דין עם מקצת הנסיבות בתיק דנן, וטען כי מתחם הענישה שהציגה המאשימה, אינו הולם את הסדר הטיעון ואינו משקף את המציאות.

ההגנה טענה כי מתחם הענישה ההולם נע בין חודשים בודדים לבין - 40 חודשים לכל היותר. ההגנה הפנתה לפסיקה התומכת בטענתה ובפרט לעניין מגן (ת"פ 26123-07-14 מ"י נ' מגן ואח' , הרשות השופטת, 15.6.15) בו הורשע נאשם בעבירות בהיקף כפול מבחינת סכום העבירות וכשחלקו של הנאשם שם, היה מכריע ומשמעותי ביותר כמבצע עיקרי ולא כמסייע ונגזרו עליו 4 שנות מאסר. כן הפנה לפסיקה בעניין פיסו (ת"פ 55365-03-12 רשות המסים, היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פיסו, הרשות השופטת 24.3.14) במסגרתו הורשעו הנאשמים בהלבנת כספים אותם נטלו לכיסם בשעה שאמם, שהעמידה את החברה כפלטפורמה לביצוע העבירות, נמחקה כנאשמת מכתב האישום ועל השניים נגזרו 20 ו-40 חודשי מאסר בעבירות של מע"מ, מס הכנסה והלבנת הון. נטען כי על פי הפסיקה, על המסייע בעבירות של מע"מ ומס הכנסה, הושת עונש שונה וקל יותר במובחן מהמבצע העיקרי.
ביחס לפסיקה שהוצגה בעניין לטין טען ב"כ הנאשמים כי זה הורשע בעבירות בהיקף של 1.3 מיליארד ₪, בהעדר נסיבות מקלות ובשעה שמדובר בנאשם שלו עבר פלילי, שפעל אף לצרף תיק נוסף והרשעתו ה ייתה גם באשר להוצאת חשבוניות פיקטיביות. נטען כי בערעור שהוגש בעניינו של לטין הוחמר אמנם עונשו לשלושים חודשי מאסר. נטען כי לאוסקר נסיבות קלות יותר מלטין ואין להשית עליו עונש חמור פי שלושה מזה שהושת על לטין. ב"כ הנאשמים הפנה לפסיקה לתמיכה בטענותיו. נטען עוד כי כנגד מעורבים נוספים בפרשה לא הוגשו כלל כתבי אישום.
ב"כ הנאשמים טען כי במקרה דנן, רף הענישה קרוב לתחתית ההסדר מאשר לאמצעו . כמו כן נטען כי לנאשם נגרמו נזקים רבים – איבוד שמו הטוב, בין היתר בעקבות העמדתו לדין והעמדת חברת אוסקר אברהם בע"מ לדין, בשגגה. נטען כי חברה זו הינה מקור לחמו של אוסקר ומשפחתו והיא על סף תהום מבחינה כלכלית. נטען כי אוסקר הודה בכל חקירותיו ברשות ומסר את כל הידוע לו. נטען כי אוסקר הודה בכתב אישום מתוקן והסכים להעיד גם במסגרת ההליך המתנהל נגד יניב קנרש. ב"כ הנאשמים התייחס בטיעוניו גם לאופיו של אוסקר ולתרומתו לחברה וטען כי מדובר באיש משפחה למופת, אדם שהנחיל לילדיו ערכים של עבודת כפיים ושירות בצבא. נטען כי הנאשם תרם לחברה ולנזקקים לאורך עשרות שנים.
ב"כ הנאשמים התייחס לחילוט של 8 מיליון ₪ עליו הסכימו הצדדים במסגרת הסדר הטיעון וטען כי מדובר בכסף שהושג בעבודה קשה ובעמל רב וכי כתוצאה מחילוט הכסף האמור, יוותר הנאשם כמעט ללא ממון. בסיכומם של דברים, ב"כ הנאשם ביקש להסתפק בימי מעצרו כעונש הולם, בצירוף עם חילוט הכספים.
הנאשם עצמו הביע חרטה ובושה במעשים וביקש את רחמי בית המשפט.

המסגרת הנורמטיבית –

12. כבר בפתח הדברים נכון יהיה לעמוד על ההבחנה המושגית בין טווח ענישה מוסכם במסגרת הסדר טיעון, לבין מתחם ענישה.
הלכה ידועה היא כי הסדר טיעון (במסגרתו נקבע לעתים טווח ענישה מוסכם) הוא בגדר הסכמה בין רשויות התביעה לנאשם והיא אינה מחייבת את בית המשפט. לא בכדי נדרש כל נאשם, בעת הצגת הסדר טיעון, להצהיר כי הבין את תוכנו של ההסדר וכי הוא מודע לכך שבית המשפט איננו מחויב להסדרו (כך גם נעשה במקרה דנן). הסדר הטיעון מבטא את הלך רוחה של הרשות התובעת ואת עמדתה באשר לצורך להבטיח את האינטרס הציבורי בענישה הולמת ומהירה למעשי העבירה, חסכון במשאבים, קשיים ראייתים, נסיבות ספציפיות לקולא ומנגד, את שיקוליו של הנאשם המגיע להסדר מטעמיו הוא, ובין היתר, רצונו להפחית במספר האישומים, להביא להקלה בעונשו, הימנעות מניהול הליך ארוך ויקר שלא לצורך ועוד (ראה : ע"פ 512/13 פלוני נ' מדינת ישראל הרשות השופטת, 4.12.13) (להלן : "עניין פלוני").

מתחם ענישה, לעומת זאת, הינו קביעה נורמטיבית של בית המשפט באשר לטווח הענישה הראוי בגין העבירה, בנסיבותיה , מידת אשמתו של הנאשם וסוג ומידת העונש האמור להיות מוטל עליו מעת שהורשע . לשם קביעת המתחם, על בית המשפט להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. מתחם הענישה ותכליותיו נוסחו עם תיקון 113 לחוק העונשין (חוק העונשין (תיקון 113), התשע"ב – 2012)(להלן: "תיקון 113"). יצוין כי תיקון 113 לא קבע במפורש מה היחס הראוי שבין מתחם הענישה לבין הסדרי טיעון ובכלל זה, טווח ענישה, ככל שהוא כלול במסגרתו (ראה סעיף 15 לפסק דינו של השופט ח' מלצר, ע"פ 512/13 פלוני לעיל).

מתחם ענישה אינו מביא בחשבון את האינטרסים הבאים בגדר הסדר טיעון. יפים לעניין זה דברי השופט ח' מלצר בעניין פלוני לעיל :

"ואכן משאבי התביעה, רצונו של נאשם בסיום ההליכים בהקדם האפשרי וחששו של נאשם מעונש חמור הינם שיקולים משמעותיים, המשפיעים על טווח הענישה בהסדר טיעון, אך אין הם חלק מקביעת מתחם הענישה ככזה. בע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד נ"ז (1), 577 (2002), שנפסק עוד קודם לתיקון 113 בהרכב מורחב (להלן –הלכת פלוני) בית המשפט פסק כי גם אם העונש שעליו הוסכם בהסדר הטיעון איננו ראוי לפי מבחן ההלימה- יש עדיין לכבד את ההסדר, אם התביעה ערכה איזון מתאים בין ההקלה שניתנה לנאשם לבין התועלת הציבורית שהיתה כרוכה בעריכת ההסדר..."

אוסיף כי מרבית השיקולים הקובעים את מתחם הענישה, משפיעים על טווח העונש המושג בהסדר טיעון. על כן בחלק מהמקרים עשויה להתקיים חפיפה מסוימת בין השיקולים הנשקלים בעת קביעת מתחם ענישה לבין אלה המובאים בחשבון בקביעת טווח ענישה מוסכם בהסדר טיעון, אולם חפיפה זו אינה גורעת מההבחנה המושגית הברורה בין מתחם ענישה לטווח ענישה מוסכם.
בעניין פלוני נדחתה הטענה כי היה על בית המשפט לקבוע כי טווח הענישה עליו הוסכם בהסדר הטיעון , הוא מתחם הענישה הרלוונטי, זאת משום שטענה זו חותרת תחת מושכלות ראשונים ואף נובע מכך, כי לכאורה בית המשפט איננו יכול שלא לקבל הסדר טיעון שהוסכם בין הצדדים. ממה נפשך, אם תאמר כי טווח הענישה המוסכם על ידי הצדדים הוא גם מתחם הענישה, כי אז, למצער, יש לערכאה הדיונית שיקול דעת לדחות את הסדר הטיעון שהושג בין הצדדים וזה עומד בניגוד להלכה הפסוקה ולהגיון שבבסיסה החותרים לכיבוד הסדרי טיעון .

קיומה של הבחנה ברורה ומפורשת בין מתחם ענישה לטווח ענישה מוסכם, יסודה בצורך בשקיפות כלפי הציבור, על מנת שזה יוכל לדעת עד כמה, אם בכלל, טווח הענישה שהוסכם סטה וחרג ממתחם הענישה והדבר משרת את עקרון פומביות הדיון ועשוי לתרום לבקרה עמוקה יותר על הסדרי הטיעון, הן בשלבי עריכתם והן בשלבי אישורם (ראה עניין פלוני לעיל פסקאות 18 -19 לפסק דינו של השופט מלצר). בית המשפט העליון אף העיר כי "כאשר נקבע טווח ענישה מוסכם בהסדר טיעון (בו בעת שמתחם הענישה רחב, כמובן, יותר) – עדיין בית המשפט, אם הוא מקבל את הסדר הטיעון, צריך לפסוק, ככלל, במסגרת טווח הענישה המוסכם (עד גבול קצותיו), ולא בהטיה כלשהי ל"רצפה" או ל"תקרה" שמעבר לו, המותווים במתחם הענישה".

תיקון 113 –

13. מלאכת גזירת עונשו של נאשם נעשית בהתאם לתיקון 113 שעניינו הבניית שיקול דעת שיפוטי בענישה אשר נועד "לכוון את שיקול דעתו של השופט כגזירת הדין ולצמצם את פערי הענישה מקום שאינם מוצדקים, אך זאת תוך הותרת שיקול דעת בידיו בקביעת העונש הסופי" [הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 92) הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה, התשס"ו – 2006, ה"ח הממשלה 241].

14. בע"פ 8641/12 מוחמד סעד נ' מדינת ישראל (אתר הרשות השופטת, 5.8.13) (להלן: "עניין סעד"), עמד כב' השופט נ' סולברג, בהרחבה, על המנגנון הקבוע בתיקון 113 לחוק העונשין לגזירת עונשו של נאשם:

"בתיקון 113 קבע המחוקק מנגנון תלת-שלבי לגזירת העונש. בשלב הראשון - המקדמי, נדרש בית המשפט לבדוק האם הנאשם שלפניו הורשע בכמה עבירות, להבדיל מהרשעה בעבירה יחידה. במידה ומדובר בכמה עבירות, על בית המשפט לקבוע האם הן מהוות אירוע אחד או כמה אירועים נפרדים. אם מדובר באירוע אחד, ימשיך בית המשפט 'כרגיל', אל שני השלבים הבאים (קרי, יקבע מתחם ענישה לאירוע כולו ויגזור עונש כולל לכל העבירות הקשורות לאותו אירוע (סעיף 40יג(א) לחוק העונשין)). לעומת זאת, במידה ובית המשפט מצא כי בעבירות שבהן הורשע הנאשם מדובר בכמה אירועים, יקבע עונש הולם לכל אירוע בנפרד, ולאחר מכן יוכל לגזור עונש נפרד לכל אירוע (בד בבד עם קביעה האם ירוצו העונשים בחופף או במצטבר), או עונש כולל לאירועים כולם (סעיף 40יג(ב) לחוק העונשין); בעקבות המסקנה שהתקבלה בשלב הראשון ימשיך בית המשפט לשני השלבים הבאים: בשלב השני קובע בית המשפט מתחם ענישה ראוי בהתחשב בעבירה ובנסיבות הקשורות בביצועה; ובשלב השלישי נבחנות הנסיבות שאינן קשורות לעבירה, ובהתחשב בהן גוזר בית המשפט על הנאשם עונש המצוי במתחם הענישה שנקבע בשלב השני (אלא אם מתקיים אחד משני חריגים שיפורטו להלן). כאן המקום לציין כי הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה הנבחנות בעת קביעת מתחם הענישה (כמפורט בסעיף 40ט ל חוק העונשין), והנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה הנבחנות בגזירת העונש (כמפורט בסעיף 40 יא לחוק העונשין) אינן רשימה סגורה, ואין בנסיבות שציין המחוקק ופֵרטן במפורש, כדי לגרוע מסמכות בית המשפט לשקול נסיבות נוספות (סעיף 40יב לחוק העונשין)". (ההדגשות שלי – נ.נ)
ובהמשך:
"לסוף החלק הכללי נציין כי תיקון 113 קבע גם חובת הנמקה באשר לארבע מן התחנות בדרך לגזירת עונשו של נאשם: קביעת מתחם העונש ההולם; גזירת העונש המתאים; חריגה ממתחם העונש ההולם בשל אחד משני החריגים; והתייחסות לגזירת הדין של נאשם שהורשע בכמה עבירות בכמה אירועים."

15. כאמור לעיל, מלאכת גזירת העונש עשויה מספר נדבכים.

16. באשר לנדבך הראשון – בחינה האם העבירות בהן הורשע אוסקר מהוות אירוע אחד או אירועים נפרדים. אם מדובר בכמה אירועים, יש לקבוע עונש הולם לכל אירוע בנפרד ולאחר מכן לגזור עונש הולם לכל אירוע בנפרד או עונש כולל לאירועים כולם בהתאם לקבוע בסעיף 40 יג (ב) לחוק שזו לשונו:
"40 יג.
(א) הרשיע בית המשפט נאשם בכמה עבירות המהוות אירוע אחד, יקבע מתחם עונש הולם כאמור בסעיף 40 ג (א) לאירוע כולו, ויגזור עונש כולל לכל העבירות בשל אותו אירוע.
(ב) הרשיע בית המשפט נאשם בכמה עבירות המהוות כמה אירועים, יקבע מתחם עונש הולם כאמור בסעיף 40 ג (א) לכל אירוע בנפרד, ולאחר מכן רשאי הוא לגזור עונש נפרד לכל אירוע או עונש כולל לכל האירועים; גזר בית המשפט עונש נפרד לכל אירוע, יקבע את מידת החפיפה בין העונשים או הצטברותם."

17. באשר לנדבך השני – קביעת מתחם ענישה ראוי, לפי סעיף 40 ג (א), זאת בהתאם לעיקרון ההלימות שהוא עקרון מנחה, המביא בחשבון את חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ואת מידת אשמו של הנאשם. על מנת ליישם עיקרון זה על בית המשפט להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ובמידת הפגיעה בו; במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. יצוין כי בשלב זה, רק השיקולים הקשורים בעבירה משוקללים בקביעת מתחם הענישה.
בעניין סעד, בית המשפט העליון סקר כך את אמות המידה לקביעת מתחם ענישה:

"(א) הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו. קרי, חומרת העבירה (דברי ההסבר, בעמוד 447).
(ב) מדיניות הענישה הנוהגת.
(ג) נסיבות הקשורות בביצוע העבירה כמפורט בסעיף 40ט: בבואו לבחון את הנסיבות המפורטות להלן, יתחשב בית המשפט "בהתקיימותן... ובמידה שבה התקיימו, ככל שסבר שהן משפיעות על חומרת מעשה העבירה ועל אשמו של הנאשם" (סעיף 40ט(א) לחוק העונשין). הנסיבות המפורטות שם הן מגוונות. יש שבכוחן להשפיע לקולא או לחומרה; יש שלקולא בלבד; ויש שלחומרה בלבד (סעיף 40ט(ב) לחוק העונשין). הנסיבות שבכוחן להשפיע לקולא או לחומרה הן (לפי ספרורן שם): (1) התכנון שקדם לביצוע העבירה; (2) חלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירה ומידת ההשפעה של אחר על הנאשם בביצוע העבירה; (3) הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה; (4) הנזק שנגרם מביצוע העבירה; (5) הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה. הנסיבות שבכוחן להשפיע לקולא בלבד הן: (6) יכולתו של הנאשם להבין את אשר הוא עושה, את הפסול שבמעשהו או את משמעות מעשהו, לרבות בשל גילו; (7) יכולתו של הנאשם להימנע מהמעשה ומידת השליטה שלו על מעשהו, לרבות עקב התגרות של נפגע העבירה; (8) מצוקתו הנפשית של הנאשם עקב התעללות בו על ידי נפגע העבירה; (9) הקרבה לסייג לאחריות פלילית כאמור בסימן ב' לפרק ה'1.
הנסיבות שבכוחן להשפיע לחומרה בלבד הן: (10) האכזריות, האלימות וההתעללות של נאשם בנפגע העבירה או ניצולו; (11) הניצול לרעה של כוחו או מעמדו של האשם או של יחסיו עם נפגע העבירה."

18. באשר לנדבך השלישי – גזירת עונשו של נאשם בתוככי מתחם הענישה שנקבע, כאשר בית המשפט רשאי להתחשב בהתקיימות נסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, ככל שהתקיימו ולדידו יש לתת להן משקל. נסיבות אלה, המפורטות בסעיף 40 יא' לחוק, זכו לביאור בעניין סעד כמפורט להלן:

"אלה הן הנסיבות: (1) הפגיעה של העונש בנאשם, לרבות בשל גילו; (2) הפגיעה של העונש במשפחתו של הנאשם; (3) הנזקים שנגרמו לנאשם מביצוע העבירה ומהרשעתו; (4) נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו, וחזרתו למוטב או מאמציו לחזור למוטב; (5) מאמצי הנאשם לתיקון תוצאות העבירה ולפיצוי על הנזק שנגרם בשלה; (6) שיתוף הפעולה של הנאשם עם רשויות אכיפת החוק; ואולם כפירה באשמה וניהול משפט על ידי הנאשם לא ייזקפו לחובתו; (7) התנהגותו החיובית של הנאשם ותרומתו לחברה; (8) נסיבות חיים קשות של הנאשם שהיתה להן השפעה על ביצוע מעשה העבירה; (9) התנהגות רשויות אכיפת החוק; (10) חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה; (11) עברו הפלילי של הנאשם או העדרו. "

19. בסעיפים 40 ד (א) לחוק ו- 40 ח לחוק נקבעו שני חריגים כאשר בהתקיימות אחד מהם, מוסמך בית המשפט לקבוע עונש החורג ממתחם הענישה. בעניין סעד בהידרשו לחריגים אלה קבע בית המשפט העליון כך:

"כלל יגזור בית המשפט את העונש המתאים לנאשם בתוך מתחם הענישה, אשר נועד כאמור להגשים את עקרון ההלימות. ברם, בית המשפט מוסמך לקבוע עונש החורג ממתחם הענישה, במידה והתקיים אחד משני חריגים: האחד הוא חריג לקולה, אם "מצא כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם" (סעיף 40ד(א) ל חוק העונשין); והשני הוא חריג לחומרה, אם "מצא כי יש חשש ממשי שהנאשם יחזור ויבצע עבירות, וכי החמרה בעונשו והרחקתו מהציבור נדרשות כדי להגן על שלום הציבור" (סעיף 40ה לחוק העונשין). שני שיקולים נוספים שבית המשפט רשאי להתחשב בהם בבואו לקבוע את עונשו של הנאשם הם הרתעה אישית והרתעת הרבים (סעיפים 40ו ו-40ז ל חוק העונשין). אולם, בשונה משני השיקולים הראשונים שצוינו לעיל (שיקום ו הגנה על שלום הציבור), בגינם רשאי בית המשפט לחרוג ממתחם הענישה, הרי שבית המשפט איננו מוסמך לחרוג ממתחם הענישה בשל שיקולי הרתעה (על מדרג ההיררכיה בין שיקולי הענישה השונים ראו קובו, בעמוד 5)".

20. לאור תיקון 113 וקביעותיו הנורמטיביות של בית המשפט העליון אפנה, לקבוע עונשם של הנאשמים.

קביעת מתחם ענישה
שלב מקדמי - ריבוי עבירות
21. במקרה הנדון, הנאשם הורשע בשורה של עבירות – קשירת קשר לביצוע פשע – עבירה לפי סעיף 499 לחוק העונשין; סיוע לביצוע עבירת הלבנת הון – עבירה לפי סעיף 3 (א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס -2000 בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין. סיוע לאחר להתחמק מתשלום מס ערך מוסף, בנסיבות מחמירות – 49 עבירות לפי סעיף 117 (ב1) לחוק המע"מ, בצירוף סעיף 117 (ב2)(3) לחוק מע"מ; השתמש במרמה ותחבולה או הרשה לאחר להשתמש בהם במטרה להתחמק מתשלום מס, בנסיבות מחמירות – 49 עבירות לפי סעיף 117 (ב) (8) לחוק מע"מ בצירוף סעיף 117 (ב2)(3) לחוק מע"מ.

22. הנאשמת הורשעה אף היא במספר עבירות : עבירות הלבנת הון –עשיית פעולה ברכוש אסור במטרה להסתיר או להסוות את מקורו, את זהות בעלי הזכויות בו, את מיקומו, את תנועותיו או עשיית פעולה בו – עבירה לפי סעיף 3 (א) לחוק איסור הלבנת הון וכן בעשיית פעולה ברכוש בידיעה שהוא רכוש אסור- עבירה לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון; ניכוי מס תשומות מבלי שיש לגביו מסמך כדין במטרה להתחמק מתשלום מס, בנסיבות מחמירות - 17 עבירות לפי סעיף 117 (ב)(5) לחוק מע"מ בצירוף סעיף 117 (ב2)(3) לחוק מע"מ; ניהול פנקסי חשבונות כוזבים במטרה להתחמק מתשלום מס, בנסיבות מחמירות – 17 עבירות לפי סעיף 117 (ב)(6) בצירוף סעיף 117 (ב2)(3) לחוק המע"מ; שימוש במרמה ותחבולה או הרשה לאחר להשתמש בהם במטרה להתחמק מתשלום מס בנסיבות מחמירות- 17 עבירות לפי סעיף 117 (ב)(8) בצירוף סעיף 117(ב2)(3) לחוק המע"מ.

23. בטרם אפנה לקבוע את מתחם הענישה ההולם, יש להכריע תחילה אם עבירות אלה מהוות "אירוע אחד" או "מספר" אירועים נפרדים, בהתאם להוראת סעיף 40 יג' לחוק העונשין שעניינו ריבוי עבירות, שזה לשונו:

"(א) הרשיע בית המשפט נאשם בכמה עבירות המהוות אירוע אחד, יקבע מתחם עונש הולם כאמור בסעיף 40ג(א) לאירוע כולו, ויגזור עונש כולל לכל העבירות בשל אותו אירוע.
(ב) הרשיע בית המשפט נאשם בכמה עבירות המהוות כמה אירועים, יקבע מתחם עונש הולם כאמור בסעיף 40ג(א) לכל אירוע בנפרד, ולאחר מכן רשאי הוא לגזור עונש נפרד לכל אירוע או עונש כולל לכל האירועים; גזר בית המשפט עונש נפרד לכל אירוע, יקבע את מידת החפיפה בין העונשים או הצטברותם.

(ג) בגזירת העונש לפי סעיף זה, יתחשב בית המשפט, בין השאר, במספר העבירות, בתדירותן ובזיקה ביניהן, וישמור על יחס הולם בין חומרת מכלול המעשים ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג העונש, ואם גזר עונש מאסר — לבין תקופת המאסר שעל הנאשם לשאת." (ההדגשות שלי – נ.נ).

24. בהוראה הנזכרת הופנה המבט אל המונח "אירוע". ככל שנאשם הורשע במספר עבירות העשויות להיחשב כאירוע אחד, כי אז על בית המשפט לקבוע מתחם עונש אחד לאירוע הכולל. אולם, אם העבירות עשויות להיחשב כאירועים נפרדים, כי אז, על בית המשפט לקבוע מתחם עונש הולם לכל אירוע ואירוע. עם זאת, העוקץ הוקהה במובן זה, שלאחר קביעת העונש ההולם לכל אירוע, רשאי בית המשפט לגזור עונש נפרד לכל אירוע או לחילופין עונש כולל.

25. כעולה מלשון הסעיף הנ"ל, תיקון 113 לחוק העונשין אינו מגדיר מהו "אירוע" ולא ניתנו תסמינים משפטיים לאבחנה בין תרחיש עובדתי שיוגדר כ"אירוע" אחד, לבין תרחיש עובדתי אחר שיוגדר כ"כמה אירועים".
בע"פ 4910/13 אחמד בני ג'אבר נ' מדינת ישראל (הרשות השופטת, 29.10.2014) (להלן "הלכת ג'אבר") נקבע, בדעת רוב, כי עבירות שיש ביניהן קשר ענייני הדוק ואשר ניתן להשקיף עליהן כמסכת עבריינית אחת יחשבו לאירוע אחד :

"נקודת המוצא לפרשנותו של המונח "אירוע" צריכה להיגזר מהבנת התכלית העומדת ביסוד דרישתו של תיקון 113 כי בית המשפט יקדים לגזירת הדין את תחימת גבולותיו של ה"אירוע". ביסוד הדברים עומדת ההכרה בערך הנודע לכך שבית המשפט יקבע מתחם ענישה אחד לפעולות שיש ביניהן קשר ענייני הדוק, תוך התייחסות לכך שהתבצעו בדרך זו. בעיקרו של דבר, התשובה לשאלה מהם גדרי ה"אירוע" תיגזר מניסיון החיים, כך שעבירות שיש ביניהן קשר הדוק ייחשבו לאירוע אחד. המובן שיינתן למונח "קשר הדוק" יתפתח ממקרה למקרה ואין צורך לקבוע אותו באופן קשיח כבר כעת. עם זאת, ניתן לומר כי ברגיל, קשר כזה בין עבירות יימצא כאשר תהיה ביניהן סמיכות זמנים או כאשר הן תהיינה חלק מאותה תוכנית עבריינית אף כאשר הן בוצעו לאורך תקופת זמן שאינה קצרה (אך מבלי שפרמטרים אלה ימצו את מבחני העזר האפשריים לבחינת עוצמתו של הקשר בין העבירות)" (פסקה 5 לחוות דעתה של השופטת ברק-ארז). (ההדגשות שלי – נ.נ).

26. בע"פ 1261/15 מדינת ישראל נ' יוסף דלאל (הרשות השופטת, 3.9.2015) (להלן עניין "דלאל") התייחס בית המשפט העליון ל"הלכת ג'אבר", תוך שקבע מבחני עזר ליישום "מבחן הקשר ההדוק" וכך נקבע:

"כדי לעמוד על עוצמת הקשר שבין העבירות שׂוּמה על בית המשפט לעמוד על נסיבותיו העובדתיות של העניין שלפניו, ולבחון אם יש בהן כדי להצביע על קשר הדוק בין העבירות. נסיבות עובדתיות אלה מהוות "מבחני עזר" לקביעת עוצמת הקשר. במסגרת זו ניתן לבחון, למשל, האם ביצוען של העבירות מאופיין בתכנון; האם ניתן להצביע על שיטתיות בביצוע העבירות; האם העבירות התרחשו ב סמיכות של זמן או מקום ; האם ביצועה של עבירה אחת נועד לאפשר את ביצועה של העבירה האחרת או את ההימלטות לאחר ביצועה, וכיוצא באלו נסיבות עובדתיות. קיומה של נסיבה אחת או יותר מנסיבות אלו (ואין זו רשימה סגורה) עשוי להעיד על קשר הדוק בין העבירות השונות, המלמד כי ב אירוע אחד עסקינן . בבחינת הנסיבות העובדתיות, מן ההכרח לבית המשפט להעמיד לנגד עיניו את השאלה האם השקפה על העבירות כעל כמה אירועים תהא מלאכותית, באופן שיגרע ממהות העניין בכללותו, או שלא ישקף את סיפור המעשה כהווייתו". (ההדגשות שלי – נ.נ).

27. בחינת הנסיבות העובדתיות בתיק דנן מצביעה על קיומו של קשר הדוק בין העבירות ואלו בהחלט יכולות להיחשב כאירוע "אחד" בעניינו של הנאשם ובעניינה של הנאשמת. ביצוע העבירות הן על ידי אוסקר והן על ידי הנאשמת היה חלק מאותה תכנית עבריינית של אוסקר ושל קנרש, לסייע לזה האחרון, להתחמק מתשלום מס ולהלבין את ההון שהועלם ובמסגרת זו, אוסקר אפשר לקנרש לפעול בחברה הנאשמת. המעשים המתוארים בכתב האישום המתוקן התאפיינו בשיטתיות ובסמיכות זמנים על אף שהמעשים התפרשו על פני תקופה של מספר חודשים.
ניתן בהחלט לומר, כי חרף התפרשותם של מעשי העבירות על פני מספר חודשים , הם קשורים כולם בטבורם לאותה מזימה עבריינית שנולדה ונהגתה באותה התייעצות , כפי שתוארה בהרחבה בעובדות כתב האישום המתוקן. כמו כן ב אשר לאוסקר, צריך לומר, כי הסיוע מצדו לעבירת הלבנת הון נועד לאפשר עבירות של סיוע להשתמטות מתשלום מס. מכאן כי עבירת קשירת הקשר נועדה לאפשר קיום התכנית כולה ולכן נכון יהיה לומר כי בין העבירות מתקיים גם קשר סיבתי עובדתי. הוא הדין גם ביחס לאישומים בהן מואשמת הנאשמת, שכן, עבירות של ניכוי מס תשומות וניהול פנקסי חשבונות כוזבים נועדו לאפשר התחמקות מתשלום מס ולהלבנת הון ולשם כך הרשתה הנאשמת לקנרש להשתמש בה כפלטפורמה להעלמת מס.
לא זו אף זו, אלא שלאור הקשר ההדוק בין העבירות, סיווגן כאירועים נפרדים, יהיה בו מידה רבה של מלאכותיות ואי מתן ביטוי מלא ונכון ל"סיפור המעשה" כהווייתו.
הניסיון השיפוטי מלמד כי עבירות אלה שלובות בטבורן אלה באלה ועל כן, אך נכון וראוי לראות בעבירות משום אירוע אחד כולל.

28. נוכח האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי נכון יהיה לראות בעבירות בגינם הורשעו הנאשמים כאירוע אחד, במובן סעיף 40 יג לחוק העונשין.

עתה יש לקבוע מתחום ענישה הולם בנסיבות "האירוע" כאשר בקביעת המתחם ראוי לתת ביטוי לחלקו היחסי של כל נאשם בביצוע העבירות.
בהקשר זה, צריך גם לומר, כי הנאשמת , במובחן מהנאשם , אינה אבן בריח בהתרחשות העבריינית שהלוא אוסקר, כבעליה של החברה ומנהלה, הוא שנתן ידו לשימוש שנעשה בנאשמת כפלטפורמה לביצוע המעשים. ניתן בהחלט לגרוס כי התוכנית העבריינית היא אחת וזו מהווה מעין בבואה הנשקפת כ"תמונת מראה" בפעולותיו של הנאשם.

קביעת מתחם העונש ההולם
29. אפנה עתה לבחינת השיקולים המנחים כמתחייב וכמפורט בסעיף 40 ג' לחוק.
השיקול הראשון אשר יש להתחשב בו בקביעת מתחם ענישה הינו הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו. בעבירות כלכליות ובעבירות מס בפרט הפגיעה הישירה היא בקופה הציבורית והפגיעה העקיפה היא בכיסו של כל אזרח. עבירות אלה חותרות תחת ערך השוויון בנשיאת נטל המס ופוגעות באמון הציבור במערכת אכיפת החוק (ראה רע"פ 977/13 אודיז נ' מדינת ישראל (הרשות השופטת) (20.2.2013))(להלן: "עניין אודיז"). יצוין כי האינטרס המוגן ביסודו של חוק איסור הלבנת הון הינו נטרול הרווחים שמפיקים עבריינים מפעילותם העבריינית וההכרח ליצור הרתעה אפקטיבית ומשמעותית.

באשר לחומרת המעשים ונסיבותיהם, בית המשפט העליון עמד, לא אחת , על חומרתה הרבה של עבריינות כלכלית ועל פגיעתה הקשה במשק ובכלל הציבור, על אחת כמה וכמה ביחס לעבירות מס בהן גלום רכיב מרמה ואשר תכליתן העיקרית הינה התחמקות מתשלום מס. ברי גם כי החומרה מתעצמת, מקום בו אלו מבוצעות באופן שיטתי ועל פני תקופה ממושכת ונוכח היקף המס שהועלם , כמו במקרה הנדון.
ברע"פ 4584/15 משהור משאהרה נ' מדינת ישראל (הרשות השופטת, 6.7.15) התייחס השופט א. שהם לחומרה המיוחדת של עבירות אלה בקובעו כך:

"ועוד יש להזכיר, בהקשר לכך, כי עבירות כלכליות, ובכללן עבירות המס, טומנות בחובן חומרה מיוחדת, המצדיקה ענישה מרתיעה במסגרתה מוקנה משקל נמוך לנסיבותיו האישיות של הנאשם : כשעסקינן בעבירות מס ככלל, נפסק לא אחת, שיקולי ההרתעה גוברים על נסיבותיו האישיות של הנאשם, אף אם אינם מאיינים אותן, נוכח פגיעתה הקשה של עבריינות המס במשק, בכלכלה, במגוון היבטים חברתיים הנוגעים לנטל תשלום המסים, ואף בשל הקושי הרב שבחשיפתה, יש לנקוט ביד קשה בטיפול בעבירות אלה ולהעניק משקל מיוחד להיבט ההרתעתי של העבריינים, במסגרת שיקולי הענישה' (רע"פ 7135/10 חן נ' מדינת ישראל (3.11.2010); ראו גם עניין פלוני; ראו גם: רע"פ 7964/13 רובינשטיין נ' מדינת ישראל (31.12.2013))." (ההדגשה שלי – נ.נ).

החומרה הרבה לעבירות אלה באה לידי ביטוי בענישה של המורשעים בהן, ולא אחת נמצא, כי אלו נשלחו לריצוי מאסר מאחורי סורג ובריח.

ברור כי צריך להתקיים מדרג חומרה בעבירות כלכליות, כאשר כל מקרה נבחן על פי נסיבותיו ומידת אשמו של נאשם פלוני וכך נקבע בעניין אודיז שאוזכר לעיל:

"... הותוותה בפסיקה מדיניות הענישה, לפיה יש לגזור את דינם של עברייני המס תוך מתן הבכורה לשיקולי ההרתעה, ולהעדיפם על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם.. עוד נקבע כי בגין עבירות אלו אין להסתפק, ככלל, בהשתת עונש מאסר, אשר ירוצה בעבודות שירות, אלא יש למצות את הדין עם העבריינים באמצעות הטלת עונש מאסר בפועל, המלווה בקנס כספי." (ההדגשות שלי – נ.נ).

לא מיותר לציין בהקשר זה, כי הקלות הבלתי נתפסת בביצוע העבירות, יחד עם הקושי הרב בחשיפתן, הן כשלעצמן מצדיקות ענישה קשה ותקיפה, במיוחד נוכח שכיחותה ההולכת וגוברת של עבריינות מס זו.

יצוין בנוסף, כי על פי הפרקטיקה המשפטית הנוהגת, ככלל, עבירות אלה מצדיקות, לצד עונש מאסר לריצוי בפועל, גם הטלת קנסות כספיים משמעותיים (ראו: רע"פ 74/13 חלידו נ' מדינת ישראל (הרשות השופטת, 17.3.2013).

חומרה רבה נוספת נודעת גם לעבירות הלבנת הון, זאת מתוך הבנה כי הלבנת הון, כשלעצמה, פוגעת קשות בערכיה של החברה האזרחית נוכח הפגיעה בערך השוויון ובקופה הציבורית.
לא בכדי אלו נקבעו כעבירות עצמאיות בחוק איסור הלבנת הון שתכליתו נטרול הרווח שמפיקים עבריינים מפעילותם העבריינית והרתעתם (ראו ע"פ 4316/13 מדינת ישראל נ' רמי חג'אמה ואח' (הרשות השופטת, 30.10.14, פסקה 19 והאסמכתאות הנזכרות שם).

השיקול הנוסף בקביעת מתחם ענישה הינו מדיניות ענישה נוהגת. מעיון בפסיקת בתי המשפט עולה כי בעבירות כלכליות המגמה היא להחמיר בענישה נוכח חומרת העבירות, הנזק שהן מסיבות לאוצר המדינה, קלות ביצוען, והקושי בחשיפתן.
שיקול אחר נוסף עניינו נסיבות הקשורות בביצוע העבירה, בסעיף 40 ט' לחוק מפורטות הנסיבות אשר בית המשפט רשאי להתחשב בהן, ככל שנראה כי אלה משפיעות על חומרת מעשה העבירה ועל מידת אשמו של הנאשם. במקרה דנן יש להתייחס לנסיבות הבאות כמחמירות את מעשה העבירה ואשמתו של הנאשם: התכנון שקדם לביצוע העבירה, חלקו היחסי של הנאשם כמסייע לאחר מחד ומאידך, מידת השפעתו הרבה והמכרעת על הנאשמת, שהרי זו חברה בבעלותו ובניהולו ובאמצעותה בוצעו העבירות, הנזק שנגרם מביצוע העבירות - התחמקות מתשלומי מס בסכומי עתק והלבנת הון בסך כולל של- 101,394,931 ₪ שהינו סכום משמעותי ורב שנגרע מהקופה הציבורית.

לאחר שנתתי דעתי למסכת העובדתית המתוארת בהרחבה בכתב האישום המתוקן, בהתחשב
בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ובמידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, מצאתי כי מתחם הענישה ההולם, הינו כדלקמן:
ביחס לנאשם – בגין העבירות בהן הורשע, בנסיבותיהן, מתחם הענישה הינו בין 5 ל-10 שנות מאסר. מתחם ענישה זה כולל גם את המאסר המותנה, כמתחייב מסעיף 52 לחוק העונשין; זאת לצד קנס כספי שסכומו נע בין 200,000 ₪ ל-2,000,000 ש"ח.
ביחס לנאשמת –קנס כספי שנע בין 50,000 ₪ ל-500,000 ₪.

30. סעיף 40 ג (ב) לחוק מורה, כי לאחר שנקבע מתחם העונש ההולם, על בית המשפט לקבוע את עונשו של הנאשם בתוך המתחם וזאת כשהוא רשאי להתחשב בנסיבות חיצוניות למעשה העבירה כאמור בסעיף 4 0יא וכן, הוא רשאי אף לחרוג ממתחם הענישה ההולם, זאת משיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור.
בענייננו יש להתחשב בגילו של הנאשם (בן 60), היותו איש עסקים בעל ניסיון שניהל חברה המעסיקה עובדים רבים ובעלת אחריות רבה שיכול היה להימנע מביצוע המעשים וכן העובדה כי המעשים נעשו משיקולים כספיים גרידא.
אכן וברוח האמור בסעיף 40 יא (4) הנאשמים נטלו אחריות והודו בביצוע העבירות שיוחסו להם בכתב האישום המתוקן. עם זאת, אין להתעלם מכך כי הודאות אלו באו רק לאחר שבית המשפט סיים לשמוע את כל פרשת התביעה, כשלצורך כך היה על בית המשפט לייחד עשרות ימי שיפוט לשמיעת עדי המאשימה.

לצד זאת, יש לציין את העובדה כי לנאשם אין עבר פלילי והוא הביע חרטה כנה על ביצוע העבירות, וכן את העובדה כי מדובר באיש משפחה, נשוי ואב לילדים , אשר על פני שנים רבות הרבה בתרומותיו לקהילה ולחברה בה הוא מתגורר.

31. אולם, כאמור , ועל אף שקבעתי מתחם ענישה הולם, הצדדים הגיעו להסדר טיעון כאשר לגבי הנאשם, ההסדר כולל טווח ענישה מוסכם לרכיב המאסר בפועל שתקרתו הינה 7.5 שנים.
כנזכר לעיל, ד נתי בהרחבה אודות ההבחנה המושגית בין מתחם ענישה לטווח ענישה מוסכם ועל כן, אעבור עתה לבחון סבירות האיזון שנערך בהסדר האמור.

המאשימה ציינה כי לנאשם אין עבר פלילי וכי על אף חומרת המעשים, הודאתו בשמו ובשם שהנאשמת הביאה לחסכון בזמן שיפוטי יקר ותרמה לקידום ההליך המשפטי בתיק דנן.
כנזכר לעיל, מלבד העובדה שהנאשמים הודו בביצוע העבירות, הרי שהנאשם אף הביע חרטה כנה על ביצוען.

32. באשר להסדרי טיעון, הכלל הוא כי הסדרי טיעון יש לכבד. פסק הדין המנחה בעניין התערבות בהסדרי טיעון ניתן על ידי כב' הנשיאה דאז, השופטת ד' בייניש בע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז (1) 577 (2002) שם נפסק:

"הכל מסכימים כי האינטרס הציבורי במובנו הרחב מחייב את בתי – המשפט לעודד את קיומם של הסדרי טיעון. קיום הסדרי טיעון מאפשר פריסה רחבה יותר של אכיפת החוק ובכך יש כוח מרתיע כשלעצמו, העשוי לאזן את אפקט ההקלה בעונש במקרה הקונקרטי. הסדר הטיעון אשר נכרת בהתאם לכללים ועל-פי שיקולים ראויים, מקצר עינוי הדין של הנאשם ושל נאשמים פוטנציאליים הממתינים לכתב אישום נגדם. ההסדר מסייע לרשויות האכיפה בהעמדת עבריינים נוספים לדין, והוא מבטיח ענישה שאינה מרוחקת בזמן ממועד ביצוע העבירה. הוא חוסך את המשאבים הרבים המושקעים בניהול הליך פלילי, לעיתים מורכב וממושך, המכביד הן על התביעה והן על הנאשם, והוא מפנה את בית-המשפט העמוס לעייפה לעיסוק בתיקים אחרים.." (שם, בעמ' 60).

במקרה דנן, בנסיבות בהן נכרת הסדר הטיעון, סברתי כי זה אינו חורג ממתחם הסבירות, במיוחד נוכח היותו מאוזן, ומבטא באופן מידתי ושקול את הצורך להגן ולשמור על האינטרס הציבורי.

סיכום
נוכח האמור לעיל ולאחר שקיבלתי את הסדר הטיעון בנוגע לנאשמים, אני דנה את הנאשמים לעונשים
כדלקמן:

הנאשם:
מאסר בפועל לתקופה של 6 שנים בניכוי תקופת מעצרו מיום 18.6.12 ועד ליום 30.1.14.
מאסר מותנה של 30 חודשים, והתנאי הוא שבמשך 3 שנים מעת שחרורו מהמאסר , הוא לא יעבור עבירה בה הורשע בתיק זה.
קנס כספי בסך של- 400,000 ₪, או 10 חודשי מאסר תמורתו.
בנוסף, ועל פי המוסכם, ניתן צו לחילוט סכום של- 8,000,000 ש"ח מכוח סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס -2000, זאת מתוך רכושם של הנאשמים שנתפס במסגרת צ"א 19822-07-12 מדינת ישראל נ' קנרש ואח'.

הנאשמת תשלם קנס כספי בסך של- 100,000 ₪.

מורה כי החילוט יבוצע מתוך כספים התפוסים על שם אוסקר אנרגיה בע"מ בחשבון מס' 114195 בסניף 632 של בנק הפועלים.

ניתן היום, כ"ג אייר תשע"ו, 31 במאי 2016, במעמד הנוכחים – ב"כ המאשימה עוה"ד ניר ישראל ועוה"ד סבג, ב"כ הנאשם 2 ונאשמת 6 עוה"ד ערן ערבה והנאשם.

נחמה נצר, שופטת

עו"ד ערבה:
אני מבקש עיכוב ביצוע של רכיב עונש המאסר בפועל, כך שהנאשם יתייצב לריצוי עונשו ליום 1.9.16.
ככל שיוגש ערעור קודם לכן, אבקש כי עיכוב הביצוע יעמוד בתוקפו עד לשמיעת הערעור.
הנאשם הוכיח כי ניתן ליתן בו אמון והוא התייצב לכל הדיונים, הוא לא הפר את תנאי השחרור, מדובר באדם ללא עבר פלילי.
אני מפנה לפסיקה, בין היתר לפס"ד בענין פיסו שהגשתי במסגרת טיעוניי לעונש, שם עוכב הביצוע למשך יותר משנה בעבירות דומות.

עו"ד ישראל:
עם כל ההבנה לצורך של חברי לעכב ביצוע גז"ד, הכלל הוא שעונש מאסר יש לבצע באופן מיידי.
אין מעכבים עונש מאסר אלא בנסיבות חריגות, אני מפנה לפס"ד שוורץ.
לאור תקופת המאסר שהוטלה על הנאשם וחומרת העבירות, אנו טוענים שהנאשם לא עומד בתנאים שנקבעו בהלכת שוורץ.
עם כל הקושי והצער, אנו טוענים כי יש לדחות את בקשת הנאשם לעיכוב ביצוע.

עו"ד ערבה:
לענין הקנס שהוטל על הנאשם והנאשמת, אנו מבקשים כי זה ישולם מתוך הכספים התפוסים המצויים בחשבון 114195 בבנק הפועלים סניף 632.

עו"ד ישראל:
לשאלת ביהמ"ש אני מאשר כי יש בכספים התפוסים בחשבון זה כדי לאפשר חילוט הסכום המוסכם לחילוט וכן לתשלום הקנסות.
ככל שביהמ"ש ייעתר לעיכוב הביצוע, אנו נבקש כי הערבויות ששימשו עד כה להבטחת התיצבותו של הנאשם להליכי שפיטה ישמשו להבטחת התיצבותו לריצוי עונשו.

עו"ד ערבה:
מבקש כי משניתן גז"ד בעניינם של הנאשמים 2 ו-6, יש להורות על ביטול כל צווי התפיסה שניתנו ביחס לרכושם מכל מין וסוג שהוא, של הנאשמים 2 ו-6.

החלטה

היום, במסגרת גז"ד שנתתי בענינו של נאשם מס' 2, אוסקר אברהם, דנתי את הנאשם למאסר בפועל לתקופה של 6 שנים, בניכוי תקופת מעצרו.
לאחר שניתן גזר הדין ביקש ב"כ הנאשם כי רכיב המאסר בפועל יעוכב לתקופה של 90 יום, ובכך גם לאפשר לנאשם לשקול הגשת ערעור במידת הצורך.
עוד ביקש ב"כ הנאשם כי במידה ויוגש ערעור, כי אז אקבע שעיכוב הביצוע, ככל שינתן כזה על ידי, יעמוד בתוקפו עד לשמיעת הערעור.

המאשימה סבורה כי אין להורות על עיכוב ביצוע רכיב המאסר בפועל, שכן לדעתה לא מתקיימים התנאים להצדקת עיכוב שכזה.

בענין המבוקש, ראוי לומר כי הנאשם משוחרר מאז 30.1.14, ואין טענה כי בתקופת שחרורו מן המעצר הוא פעל באופן העשוי להצביע חלילה על כוונה להתחמק מהתיצבות לריצוי עונשו, או כי מורא הדין אינו לנגד עיניו של הנאשם.
לדעתי, יש לאפשר לנאשם שהות סבירה להיערך, הן לקראת כניסתו למאסר מאחורי סורג ובריח, בפרט כאשר מזה כשנתיים ימים ויותר הנאשם משוחרר, וכאשר הוא אמור לרצות עונש מאסר לתקופה ממושכת המצריכה היערכות מוקדמת ומוקפדת.
כמו כן, סברתי כי נכון לאפשר לנאשם לשקול ענין הגשתו של ערעור וכי לא ראוי כי שקילה זו תיעשה מבלי לאפשר שהות סבירה לנאשם לעשות כן עוד בהיותו משוחרר.

אשר על כן, ראיתי לנכון לעכב ביצוע תחילת עונש המאסר בפועל, זאת לתקופה של 45 יום.
ברי, כי אם יחליט הנאשם להגיש ערעור על פסק הדין, כי אז יוכל הוא לעתור להמשך עיכוב ביצוע רכיב המאסר, זאת עד לשמיעתו של הערעור.
בכל מקרה אחר, על הנאשם להתייצב לתחילת ריצוי עונש המאסר ביום 16.7.16.
מורה כי הערבויות שהפקיד הנאשם להבטחת התייצבותו להליכי שפיטה יעמדו בתוקפם וישמשו אף להבטחת התייצבותו לריצוי עונשו.
הרבה מעבר לדרוש, אציין כי היום הסתיים משפטו של הנאשם, ועל כן כל תנאי ו/או הגבלה שהוטלו על חופש התנועה של הנאשם בטלים, זולת עיכוב יציאה מן הארץ כחלק מהתנאים להבטחת התייצבותו לריצוי עונשו.
ביהמ"ש מציין באוזני הנאשם, כי יש לו אפשרות לבצע קליטה מוקדמת טרם כניסתו לבית הסוהר.

באשר לתשלום הקנסות, הואיל והמאשימה אישרה כי במסגרת הכספים שנתפסו והמצויים בחשבון הבנק של הנאשמת מס' 6, בבנק הפועלים סניף 632, חשבון מס' 114195, מצויים כספים המאפשרים חילוט הסכום המוסכם ואף את תשלום הקנסות כפי שהוטלו על הנאשם אוסקר אברהם ,ועל הנאשמת אוסקר אנרגיה בע"מ, כי אז הנני להורות כי תשלום הקנסות ייעשה באמצעות חילוט סכומי הקנסות מתוך הכספים התפוסים בידי המאשימה והמשויכים לחשבון הנזכר.
הואיל וברור כי יש בכספים המצויים בחשבון הבנק הנזכר כדי תשלום הקנסות וחילוט הסכום המוסכם, כי אז מורה כבר עתה על ביטול צווי התפיסה שניתנו ביחס לכל רכוש, כספים ו/או כל זכות מכל מין וסוג שהוא של הנאשמים או מי מהם.
אין בביטול הצווים הזמניים והאחרים ביחס לזכויות הללו כדי לגרוע ו/או כדי לבטל תוקפו של כל צו שיפוטי אחר תקף שניתן ביחס לזכויות ו/או לכספים.

ניתנה היום, כ"ג אייר תשע"ו, 31 במאי 2016, במעמד הנוכחים – ב"כ המאשימה עוה"ד ניר ישראל ועוה"ד סבג, ב"כ הנאשם 2 ונאשמת 6 עוה"ד ערן ערבה והנאשם.

נחמה נצר, שופטת