הדפסה

בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"א 66067-11-19

מספר בקשה:8
בפני
כבוד ה שופט ישראל פבלו אקסלרד

התובעת

פוטקס תבניות בע"מ
ע"י ב"כ לוצאטו, משרד עורכי דין

נגד

הנתבעת
אילה פלסט בע"מ
ע"ד ב"כ מ' אמיר ושות', משרד עורכי דין

החלטה
סמכות עניינית

מהי הערכאה לה נתונה כיום הסמכות העניינית לדון בתובענה בגין הפרתו של מדגם אשר נרשם בפנקס המדגמים על פי פקודת הפטנטים והמדגמים (להלן: " הפקודה"), וזאת לאור ההלכה שקבע בית המשפ ט העליון ברע"א 6500/19, 70512/19 ד"ר שרון גבריאל ואח' נגד ורד אשד ואח' (7/5/20, פורסם בנבו) (להלן: " הלכת גבריאל" או "פס"ד גבריאל") והוראות חוק העיצובים, התשע"ז-2017 (להלן: "חוק העיצובים") – בית המשפט השלום או בית המשפט המחוזי? את שאלת הסמכות עוררתי אנכי בהחלטה מיום 11/5/20. הצדדים נדרשו להגיב לכך ודיון בנושא התקיים גם במסגרת ישיבת קדם המשפט.

התביעה
לתובעת עשרה מדגמים רשומים לגבי קופסאות עבור חיבורי חשמל, קופסאות אשר מיועדות להתקנה כשקועות בקיר. לטענתה, הנתבעת מייצרת ומשווקת קופסאות חשמל המפרות את זכויותיה הרשומות במרשם המדגמים. התובעת עתרה למתן צו מניעה קבוע, מתן חשבונות ופיצויים. נרשם בכתב התביעה כי "סכום התביעה אינו ניתן להערכה בשלב זה. לצרכי אגרה בלבד עד למתן חשבונות: 500,000 ₪".

את שאלת הסמכות מצאתי לעורר לאור הסעדים שנתבקשו בכתב התביעה ביניהם הסעד הכספי ולאור הלכת גבריאל. באותו פסק דין שם בית המשפט עליון קץ למחלוקת פוסקים באשר לסמכות העניינית בתביעות שעניינן קניין רוחני (זכויות יוצרים באותו המקרה) וכוללות סעדים שאינם כספיים. נקבע, בין היתר, כי הסמכות אינה מוקנית אוטומטית לבית המשפט המחוזי אלא נקבעת על פי שווי התביעה, בהתאם לכללי הסמכות העניינית ביחס לתביעות אזרחיות שאינן מקרקעין, סעיפים 51(א)(2) ו-40(1) לחוק בתי המשפט. אם שווי התביעה הוא נמוך מ-2.5 מיליון ₪, הסמכות היא לבית משפט השלום, ואם גבוה מסכום זה או לא ניתן להערכה, הסמכות היא לבית המשפט המחוזי. הודגש כי שווי התביעה הוא הסכום הכספי הנתבע וכי שווי הסעדים שאינם כספיים הוא הערך הכלכלי ש ניתן לייחס לאינטרסים עליהם מבקש התובע להגן. הנטל להוכיח שהצטברותם של הסע דים מוציאה את הסמכות מבית משפט השלום מוטל על התובע. עוד נקבע כי שווי תביעה לא ניתן להערכה באותם המקרים שלא ניתן לקבוע אותו גם לא על פי אומדנה.

לאור הלכה זו, סברתי שאין לקבל כמובן מאליו שהסמכות הנה לבית משפט זה, ומצאתי כי נכון יהיה ללבן סוגיה זו.

טענות הצדדים
טענות הצדדים תובאנה על ידי בתמצית שכן, בישיבת קדם ה משפט בה לובנה שאלת הסמכות, העלתה התובעת טענה חדשה שלא הועלתה על ידה עד לאותו השלב והיא, בסופו של יום, הובילה אותי מסקנה כי במקרה הזה, הסמכות נתונה לבית המשפט המחוזי.

התובעת טענה כי פסד דין גבריאל אינו מייחס לתביעות הפרה בגין זכויות קניין רוחני המוגדות בחוקים ספציפיים ולזכויות ר שומות; היא הפנתה לסעיף 51 (1) לפקודה הקובע כי " משפט על הפרת פטנטים וזכות מדגם למדגמים יהיה בגדר שיפוטו של בית המשפט המחוזי ". טענה זו מעוררת, לכאורה, קושי, שכן חוק העיצובים ביטל את פקודת הפטנטים והמדגמים, מבלי לקבוע סעיף דומה לסעיף 51(1) הנ"ל, דהיינו, תוך השמטת הסעיף המעניק הסמכות הייחודית לבית המשפט המחוזי בתביעות הפרה . על כן, לכאורה, הביע המחוקק את רצונו כי משפטי עיצובים יידונו בהתאם להוראות חוק בתי המשפט לעניין ששו וי התביעה וכיום, לאור הלכת גבריאל, בהתאם לנקבע בה. על כך בהמשך שהדברים. נטען כי החלטה של בית המשפט במשפט הפרה של פטנטים חייבת לחייב גם את רשם הפטנטים. על כן, ומש לתפקיד רשם הפטנטים יכול להתמנות רק מי שכשיר להתמנו ת כשופט מחוזי, לא יתכן שתיק הפ רה יידון בבית משפט השלום. עוד נטען שחוק העיצובים קובע כי זכות הערעור על החלטה של רשם העיצובים מוקנית לבית המשפט המחוזי וכי לכן הגיוני שגם תביעת הפרה תידון בבית המשפט המחוזי.

בישיבת קדם המשפט טען בא כוח התובעת טענה חדשה, בהפנותו לסעיף 113 לחוק העיצובים, אשר הוסיף את סעיף 3ב לפקודת הפטנטים והמדגמים. לפי סעיף חדש זה, הוראות הפקודה ימשיכו לחול על מדגם שערב תחילתו של חוק העיצובים התקיים בו אחת מאלה: המדגם פור סם בציבור, הוגשה בקשה לרישומו בפנקס המדגמים או כי הוא רשום שם. אומר כבר עתה כי תנאים אלה מתקיימים לגבי כל המדגמים אשר עליהם מבוססת התביעה.

עמדת הנתבעת היא כי לאור הלכת גבריאל, הסמכות במקרה דנן נתונה לבית המשפט השלום. הנתבעת טענה כי על כך יש ללמוד מסכום התביעה שעומד על 500,000 ₪. נטען כי התובעת אף גילתה דעתה כי כך הדבר, לאור סכום האגרה ששולם על ידה. לעניין תחולתו של פסק דין גבריאל טענה עוד הנתבעת כי פקוד ת הפטנטים והמדגמים כלולה בין החוקים המנויים בסעיף 5(א)(1) לחוק בתי המשפט לעניין חוקי הקניין הרוחני. עוד' טענה הנתבעת כי בחוק העיצובים לא נקבעה הוראה בדבר סמכות עניינית ייחודית לבית המשפט המחוזי.

לאחר שהעלתה התובעת בדיון את טענתה החדשה בדבר אי תחולתו של חוק העיצובים במקרה דנן, לאור הוראת המעבר, נתתי לנתבעת הזדמנות להתייחס בכתב לטענה חדשה זו. הנתבעת טענה כי לאור הצורך בהרמוניה, ראוי שהלכת גבריאל תחול בכל תחומי הקניין הרוחני. נטען שפקודת הפטנטים והמדגמים הוחלפה על ידי חוק העיצובים אשר אינו כולל עוד סעיף של סמכות עניינית לבית המשפט המחוזי. הוסיפה הנתבעת וטענה, כי הוראת המעבר שבסעיף 113 לחוק העיצובים מטרתה להגדיל את הוודאות בכל הנוגע לרישום מדגם ותו לא. הנתבעת הפנתה לפסק דין של בית המשפט השלום בו נקבע במקרה דומה כי הסמכות הנה לבית משפט השלום. עוד הפנה בא כוח הנתבעת למספר פסקי דין שהוזכרו בעניין גבריאל שנקטו בגישה של הלכת גבריאל ובהם מדובר היה בסימני מסחר, כאשר בפקודת סימני המסחר קיים סעיף סמכות ייחודית דומה לקיים בפקודת הפטנטים והמדגמים.

דיון והכרעה
אינני מוצא כי קיים צורך לדון בכלל טענות הצדדים לעניין הסמכות המקומית תוך יישמה של הלכת גבריאל בכל מה שנוגע לשווי הכלכלי של הסעדים הנתבעים. כפי שציינתי לעיל, הטענה החדשה שהעלה בא כוח התובעת בדיון שכנעה אותי כי במקרה הזה, הסמכות הנה לבית המשפט המחוזי.

חוק העיצובים לא ביטל את פקודת הפטנטים והמדגמים וצודקת התובעת בעניין זה. עם חקיקתו של חוק העיצובים, קיימות שתי מערכות הגנה מקבילות - זו שממשיכה לחול עליה הפקודה וזו אשר יחול עליה חוק העיצובים. הוראת סעיף 113 לחוק העיצובים לא מותירה ספק בעניין זה. הסעיף לא ביטל את הפקודה אלא נהפוך הוא – הוא הוסיף לה את הסעיף 3.ב. הקובע כי הפקודה תמשיך לחול על מדגם אשר ערב תחילתו של החוק התקיים בו אחד או יותר מאלה: הוא פורסם בציבור, הוגש בקשה לרישומו לפי הפקודה, הוא רשום בפנקס המדגמים. סעיף 113 לא סייג דבר לעניין הסמכות המקומית, דהיינו, הוא לא קבע כי הפקודה תחול על אותם המדגמים אך זאת ללא סעיף 51(1) לפקודה, המקנה את הסמכות העניינית הייחודית במשפטי הפרה לבית המשפט המחוזי (להבדיל מזכויות יוצרים, לגביהן לא קיימת הוראה דומה). לטעמי, כל פרשנות אחרת משמעותה התעלמות מהוראה מפורשת של המחוקק לעניין הסמכות המקומית בכל הנוגע למדגמים עליהם ממשיכה לחול הפקודה. אילו חפץ המחוקק לבטל את הסמכות העניינית, יכול היה לעשות כן בנקל, על ידי החרגתו של סעיף 51(1) לפקודה מתחולתה של הוראת המעבר. לעניין הפנייתו של בא כוחל הנתבעת לפסק הדין של בית משפט השלום, הרי באותו המקרה לא דן בית המשפט בתחולתו של סעיף 113 לחוק העיצובים. לטעמי, לא ניתן להתעלם ממנו. אשר להלכת גבריאל, בל נשכח כי המחלוקת שם התעוררה וה וכרעה בהתייחס לזכויות יוצרים כך שממילא, לא נדרש בית המשפט העליון הנכבד להיזקק לסעיף סמכות עניינית ייחודית כבמקרה דנן.

אין זה המקרה הראשון בו הותיר המחוקק סעיף של סמכות ייחודית לבית המשפט המחוזי, במסגרת חקיקה חדשה שיש בה משום שינוי מהותי ורחב היקף בעניין מסוים, ובה שונו גם הוראות הסמכות של בתי המשפט. כך, למשל, חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח – 2018, הותיר את הסמכות לגבי תיקי פשיטת רגל קיימים, בידי בית המשפט המחוזי, כאשר בהתייחס לתיקים חדשים הנידונים לפי החוק החדש הוקנו סמכויות בפשיטת רגל לכונס הרשמי ולבית משפט השלום.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי התיק ימשיך להידון בבית המשפט המחוזי, לו הוקנתה הסמכות במקרה הזה.

הואיל ושאלת הסמכות הועלה על ידי ובין באי כוח הצדדים היית ה מחלוקת כנה ואמתית בעניין זה, אין צו להוצאות.

לאור היותי בחופשת פרישה, תעביר מזכירות בית המשפט תעביר התיק לסגן הנשיא, כב' השופט א' ואגו, לצורך ניתובו .

המזכירות תשלח ההחלטה לבאי כוח הצדדים.

ניתנה היום, ה' אלול תש"פ, 25 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.