הדפסה

בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"א 54609-03-19

לפני:
כבוד ה שופט יעקב פרסקי

התובע:

רומן לבובסקי
ע"י ב"כ עו"ד אלדר סיון ועו"ד רן בן שבתאי

נגד

הנתבעים:

  1. אור יהושוע היינה
  2. חנה אליה היינה
  3. ב.מ.צ. אור בע"מ
  4. אמעד תקשורת בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד מרדכי סאסי

פסק דין

התביעה עוסקת בטענות בעל מניות בחברה לזכויות בשל אירועים סביב ואחרי סיום פעילותה

רקע כללי
1. התובע, מר רומן לבובסקי, (להלן: "רומן"), החל בשנת 2009, בשותפות עסקית עם מר אמנון היינה ז"ל, אשר הלך לעולמו בשנת 2018, (להלן: "המנוח"). רומן והמנוח היו שותפים בעסק שכינויו היה: "מועדון ברקודה", שעיסוקו היה בענף הצלילה, מועדון שפעל באילת בחוף דקל. הסכם שותפות נחתם ביום 1.6.09. השותפות היתה בחלקים שווים. ה פעילות הועברה לחברה שנרשמה ביום 16.6.10, חברת ברקודה מרכז צלילה בע"מ, (להלן: "החברה" או "ברקודה"). המניות בחברה חולקו באופן שלמנוח היו 70 מניות ולרומן 30 מניות. הפער בין הצדדים במניות החברה לעומת השוויון בתקופת השותפות, נבע מהשקעת בעלים של המנוח ובהעדר יכולת כלכלית מטעם רומן. המנוח מונה ונרשם כדירקטור יחיד בחברה.

2. בשלהי שנת 2012 החלו חילוקי דעות שהביאו לתחילת ההיפרדות שבין הצדדים. רומן עזב עבודתו בחברה בחודש 3/13. רומן טוען כי בכוונת המנוח היה לנשל אותו מחלקו והוא רקם זאת ביחד עם בנו, אור . מנגד הטענה היתה שרומן פגע בפעולות החברה, בלשון המעטה, בהתרשלות בניהולה ובשנת 2013 עבר לעבוד במועדון צלילה מתחרה אחר באילת, תוך שלקח עמו לקוחות רבים ממוצא רוסי שהיו בקשר כזה או אחר מול רומן . רומן היה המנהל המקצועי, כאשר הצדדים נחלקו האם המנוח החליף אותו, או שהנתבע 1 הפך להיות המנהל המקצועי.

3. ההתנהלות בחברה לא היתה טובה, והקשיים "צפו", כאשר מסמך מהותי שכבר כעת יוזכר הינו פרוטוקול אסיפת בעלי המניות מיום 22.12.13, (להלן: "הפרוטוקול"), מסמך שיש בו תיאורים לגבי חדלות הפירעון של החברה, בזמן אמת. לפרוטוקול משמעות רבה לתיאור הדברים ושיקופם. הקשיים המשיכו לתוך שנת 2014, עד שבשלהי שנת 2014, לא יכולה היתה החברה עוד לשכור את הנכס בו היה מועדון הצלילה בחוף הדקל, ובהעדר שיתוף הפעולה בין הצדדים והעדר הסכמת רומן לחתום על ערבות, היה אילוץ של השבת המושכר לבעלים כמו גם אילוץ של מכירת הציוד שנותר בחברה, מכירה שאף היא נושא למחלוקת שבין הצדדים. טענת רומן הינה שבשל יחסי הצדדים, לא היה טעם בחתימתו על ערבות כמו גם שהליך המכירה היה פגום ופגע בחברה.

4. החברה, הפסיקה למעשה פעילותה בשלהי שנת 2014 הגם שעד היום, רשומה היא כחברה פעילה ברשם החברות. החברה הותירה חובות, בעיקר חוב בשל הלוואות בעלים של המנוח, היינו חוב למנוח. אחר סיום פעילות החברה, המנוח, הקים מועדון צלילה אחר באמצעות חברה שבבעלותו, היא הנתבעת 4, חברת אמעד תקשורת בע"מ, (להלן: "אמעד"). מועדון הצלילה שהמנוח עבר לפעול בו כונה "u dive", להלן: "יודייב"). אחר סגירת פעילות החברה, בנו של המנוח, מר אור יהושע היינה, הנתבע 1, (להלן: "אור"), הגיע לסיכום עם בעל הנכס בו פעלה החברה באמצעות מועדון הברקודה והקים במקום עסק חדש, ששמו המסחרי: "פלמידה", (להלן: "פלמידה" או "מועדון פלמידה"). העסק החדש פעל באמצעות חברה בבעלות אור, חברת ב.מ.צ. אור בע"מ, היא הנתבעת 3, (להלן: "במ"צ"). הנתבעת 2 הינה אלמנתו של המנוח, גב' מרים היינה, (להלן: "מרים").

5. רומן טוען כי חברת במ"צ שבבעלות אור, הינה ראשי התיבות של ברקודה מועדון צלילה, כהוכחה לטענתו כי חברת במ"צ הינה למעשה ממשיכת החברה ולכן יש להרים המסך מולה . אור מנגד טוען כי ראשי התיבות הינם בי"ס מועדון צלילה. רומן לא הביא ראיות לתמיכה בטענתו ולכן כבר כעת יש לקבוע כי רומן אינו עומד בנטל להוכיח כי ראשי התיבות של חברת במ"צ הינם בהכרח כשיטתו וכטענתו ובראשי התיבות רומן, אינו יכול להסתייע להוכחת טענתו.

עילת התביעה
6. רומן והמנוח ניהלו מספר הליכים משפטיים ביניהם עובר להגשת תביעה זו של רומן, שהוגשה ביום 24.3.19. עיתוי הגשת התביעה העלה טענות הגנה מצד הנתבעים. הטענה המרכזית הינה שרומן לא היה מגיש את התביעה בטרם פטירת המנוח בשנת 2018. טענה מהותית אחרת נוגעת לשיהוי המהותי בהגשת התביעה, שכן לרומן טענות כנגד התנהלות של המנוח בשנות הפעילות של החברה, כולל לאחר שרומן עזב את עבודתו בחברה בשלהי 2012 ובמיוחד לגבי אותה מכירת הציוד שנותר בחברה בשלהי 2014 תחילת 2015. רומן ט וען כי היה עסוק בהליכים אחרים נגד החברה ולא יכול היה לנהל מספר הליכים במקביל.

7. ליבת הטיעון של רומן הינה כי אור, באמצעות מועדון פלמידה, למעשה, ממשיך את פעילות הברקודה. זאת, מאחר ומדובר בשני מועדוני צלילה, הפועלים בחוף הדקל באילת. העובדים שהיו במועדון הברקודה עברו לפלמידה. ישנם סימני מסחר דומים ואתר האינטרנט הינו אותו אתר. במיוחד טוען רומן כי אור שהיה מנהל מקצועי נותר ככזה. טענת רומן הינה כי המנוח ואור ערכו תכנון לנשלו מהחברה באמצעות פתיחת חברה חדשה, שתקלוט לתוכה את פעילות החברה באותה מתכונת ובאותו מקום בדיוק. לפיכך, התביעה הוגשה בפועל כנגד כל הנתבעים, ללא הבדל ביניהם, ללא הבחנה. מבחינת רומן כתובע, טענותיו כלפי המנוח יכולות להיות מופנות כנגד כל הנתבעים ביחד ולחוד.

8. רומן טוען כי המנוח ו/או הנתבעים פעלו ועוולו כלפיו, והוא טוען לזכותו לקבל חלק יחסי של 30% מעוולות שביצעו הנתבעים כנגד החברה, ולכן אלו הסכומים הנתבעים בתביעת רומן:

א. בשל מחיקת רכוש קבוע של ברקודה – 124,000 ₪.
ב. פיצוי בשל מכירת ציוד ברקודה בהתמחרות בסיום הפעילות בחודש 1/15 – 50,000 ₪.
ג. בשל שימוש לא הוגן שעשה המנוח ברכבים בחברה – 30,000 ₪.
ד. העלאת שכר שביצע המנוח לאחר שרומן עזב את החברה, בניגוד למוסכם, היינו בשנים 2013-2014 – 60,000 ₪.
ה. שווי זכות הפרסום של פלמידה על חשבון מועדון הברקודה – 30,000 ₪ ללא הוכחת נזק
ו. הפרת זכויות היוצרים של ברקודה באתר האינטרנט – 30,000 ₪ ללא הוכחת נזק
ז. הטעית לקוחות בשימוש פלמידה בלוגו של ברקודה – 30,000 ₪ ללא הוכחת נזק
ח. ניצול נכסי יבוא – 50,000 ₪.

לחילופין, טוען רומן כי זכאי הוא לקביעה כי חברת במ"צ הינה המשך של החברה ולכן יש להורות על הצהרה כי זכאי הוא ל – 30% ממניות חברת במ"צ .

בנוסף לאמור טוען רומן כי הוא זכאי לפיצוי בסכום של 157,628 ₪ בשל כך שבמעבר הציוד של השותפות בשנת 2010, לחברה, אז כל שותף היה זכא י למחצית, לא קיבל הוא דבר. כן ביקש רומן להורות על פיצוי עוגמת הנפש שנגרמה לו בסך של 50,000 ₪.

תמצית טענות רומן
9. טוען רומן כי הינו אדם פשוט, שהחל דרכו במדריך צלילה. היכרותו עם המנוח היתה בשנת 2005 ובשנת 2009 המנוח הציע לו להיכנס כשותף עמו. אלא שעם השנים, גילה רומן כי המנוח הונה אותו. הדברים החלו בעת העברת השותפות לחברה בשנת 2010, אז המנוח גרם לכך שהשוויון בין הצדדים יופר, תוך שרומן קיבל 30% מהמניות בלבד לעומת 70% שקיבל המנוח. בהמשך, טוען רומן כי המנוח גרם לכך שנאלץ לעזוב בחודש 3/13 בשל המחלוקת שהחלה בשלהי 2012. רק בדיעבד, כך טוען רומן, הבין הוא את דרכיו של המנוח, שהביאו לנישולו ופגיעה בזכויותיו באופן שגרעו מממנו זכויות שהיה הוא מקבל, ככול שהמנוח היה פועל ביושר, ולכן הגיש תביעתו, לאחר שהתפנה לכך מעניינים אחרים שהיו לו, ומבקש להעמידו במצב כאילו המנוח לא עוול כנגדו תוך הסרת תוצאות הקיפוח שלו ע"י המנוח. לכן הגיש תביעתו בעילות שפורטו.

תמצית טענות הנתבעים
10. הנתבעים בתמצית טוענים כי בתביעה יש עזות מצח וחוסר תום לב, תביעה שהוגשה בשיהוי ממשי, ובמיוחד לאחר פטירת המנוח בשנת 2018. טוענים הנתבעים כי המנוח הזרים עוד ועוד כספים לחברה, בזמן שרומן, התרשל בניהולה, וזאת בלשון המעטה שכן לנתבעים טענות קשות וחמורות כנגד רומן, שגרמו לפגיעה ממשית בחברה והמשך יכולתה לפעול. הנתבעים דוחים את כל טענות רומן. בראש הדברים טוענים הנתבעים כי החברה נותרה חייבת למנוח כספים בהיקף ממשי ומהותי, כי המנוח נשא בחובות החברה בעוד רומן מתעלם מהם וטוען טענות נקודתיות לגבי כספים, לגביהן, מפרטים הם מדוע יש לדחות את טענות רומן ובאופן מפורט מנמקים מדוע דין התביעה להידחות .

העדויות
11. מטעם רומן, העיד הוא עצמו. רומן לא הביא כל עד נוסף מטעמו. מטעם הנתבעים, העידו אור והעידה מרים. מטעם אור העידו מספר עדים, חלקם עובדים לשעבר, חלקם קולגות: מר רודריגו בירנבאום, מר שחר קנאי, גב' צליל גורפינקל, גב' מיטל צברי ומר איציק זילברמן.

דיון

אקדים כי לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין התביעה להידחות, כפי שאנמק להלן:

טענת השיהוי
12. טענו הנתבעים טענת שיהוי כשיטתם המצדיקה דחיית התביעה ובמיוחד כי התביעה הוגשה לאחר פטירתו של המנוח. התביעה אכן הוגשה בשיהוי, שנים אחר האירועים נשוא עילות התביעה. רומן מלין על אירועים שהיו החל בהקמת החברה, בשנת 2010, לגבי חלקו של המנוח במניות החברה (70%) ובהמשך יש לו טענות כנגד עסקאות שנעשו עם חברה קשורה חברת אמעד בשנים 2010-2012. כן טוען רומן טענות לגבי השכר שמשך המנוח מהחברה בשנים 2013-2014. לסיום, עולות טענות לגבי מהלך הסיום למעשה של הפעילות, בשלהי 2014 תחילת 2015 אז נמכר הציוד של החברה, לשיטת רומן באופן שאינו לפי ערך הציוד תוך קיפוחו .

13. בכול הנוגע לתביעה המתייחסת לטענות כנגד המנוח, יש ממש בטענות הנתבעים לדרישה כי רומן כתובע, יעמוד בנטל שכנוע מעט מעל הרגיל, בשל כך שהגורם המהותי שיכול ליתן את התשובות, הלך לעולמו. התביעה הוגשה בחודש 3/19, כאשר רומן מעלה נושאים שתקופתם משנת 2010 ואילך הקשורים בהתנהלות בחברה. חלוף הזמן גורם לקושי ראייתי, ודגש יש ליתן באירוע מכירת ציוד החברה בחודש 1/15, כאשר טענת רומן הינה שמדובר במכירה מתחת לערך הציוד, מכירה שבא נמכר הציוד מתחת לערכו באופן משמעותי אולם רומן אינו מביא כל תמיכה באשר לאומדן הנזק שנגרם כטענתו וכן אין תמיכה לטענתו, למעט הפניות ספורדיות למסמכי חשבונות . לפיכך, השיהוי מקשה על רומן בהיותו זה שנדרש לשכנע בצדקת עילות תביעתו.

14. יחד עם האמור, הגם שלא ניתן הסבר משכנע מצד רומן מדוע התביעה הוגשה רק בעיתוי שהוגשה, אין עסקינן במקרה חריג שבו יש לקבל את טענת השיהוי, כטענה המצדיקה סילוק התביעה רק בשל עיתוי הגשתה. לפיכך, טענת השיהוי אינה מתקבלת למעט הצורך להביא בחשבון את הקושי הראייתי שנוצר נוכח חלוף השנים מאז שניתן היה להגיש את התביעה.

תביעת בעל מניות מיעוט בחברה כנגד התנהלות בעל השליטה בחברה
15. עילות התביעה במהותן, נוגעות לטענות רומן כנגד המנוח ובהקשר לשותפות בין צדדים אלו כבעלי מניות בחברה . הטענה הינה שהמנוח ביצע פעולות, שגרעו מנכסי החברה ובאופן עקיף, גרעו מזכויות רומן. השאלה העולה, הינה, אם המנוח בהתנהלותו גרם לנזק לחברה, האם בעל מניות המיעוט יכול לתבוע ישירות את המנוח כבעל מניות, האם אין צורך בהגשת תביעה נגזרת? אלא שנראה כי אין קושי ממשי בכך, שהרי כידוע, בחברת מעטים ובוודאי בהבאה בחשבון כי החברה למעשה אינה פעילה, אין קושי בתביעה מצד בעל מניות המיעוט ישירות נגד בעל מניות הרוב, לא בשם החברה, אלא לצורך עריכת ההתחשבנות הסופית ובמאזן של הזכויות והחובות בין בעלי המניות . נקודת המוצא לפיכך הינה כי אם יוכיח בעל מניות המיעוט, כי בעל השליטה, התנהל באופן שגרם לגריעה מנכסי החברה, הרי את שיעור אותה גריעה, יש לזקוף לצד החובה, בהתחשבנות הכוללת ובחינת היתרה שיש לחלק לבעלי המניות. כאן הכשל המהותי בתביעתו של רומן.

הכשל בתביעתו של רומן
16. רומן טוען כי התנהלות המנוח, גרמה להפסדים לחברה, לפיכך תובע הוא את חלקו היחסי באותם הפסדים נטענים מאלמנת המנוח שהיא יורשתו, כמו גם מהנתבעים האחרים. אצא מתוך נקודת מוצא, ולפיה התנהלותו של רומן מצדיקה את הסעדים אותם דורש הוא בסע' 69.1 – 69.8 לכתב התביעה, המסתכמים בסך של 404,000 ₪. אביא בחשבון כי מדובר בחלקו של רומן בנזקים, היינו 30% מהנזק האמיתי, היינו הטענה הינה שהמנוח גרם לנזק בהיקף 1,346,000 ₪ אשר 30% ממנו הינם נזקים מהם רומן זכאי להיפרע היינו וכאמור 404,000 ₪. הכשל המהותי הינו בכך, שרומן לא ערך חשבון כולל כמו גם שלא הגיש כל חוות דעת מקצועית, המתייחסת לשאלה מה היו בפועל זכויות הצדדים וההתחשבנות ביניהם, בסיום המעשי של החברה בחודש 1/15. כאן המקום להזכיר את פרטי הפרוטוקול, של אסיפת בעלי המניות מיום 22.12.13 . אז , מטעמו של רומן, התייצבה לפי ייפוי כוח עו"ד אביבה דורפן ז"ל, ומהפרוטוקול ניתן ללמוד על מצבה של החברה כפי ששני הצדדים ראו בזמן אמת, בשלהי 2013. בהיות התביעה בהקשר לחברה שהיתה אז פעילה, לא ניתן להוציא מההקשר של כלל הפעילות ומערכת הזכויות והחובות של בעלי המניות, נקודות לבחירת רומן תוך התעלמות מאותן נקודות שלחובתו. העדר הגשת חוות דעת חשבונאית, מקשה על תביעת רומן, ומדובר בכשל שמביא לכך שיש לדחות את התביעה בגינו.

17. כשל נוסף בתביעה הינו בכך שרומן מתייחס לחברה, כחברה משגשגת, רווחית, חברה שהמנוח רוקם "מזימה" כנגד רומן, על מנת לנשלו מהזכויות הרבות שיש בחברה לבעלי מניותיה . בפועל, מדובר בחברה שהיתה כושלת, צברה הפסדים בכול פעילותה, הפסדים כבדים. יתכן, כי אם מי מהנתבעים ובדיעבד, עשה עושר שלא בדין מהחברה שסימה למעשה פעילותה, הרי שיהיה מקום לחייבו בכך, אולם לא ניתן לנתק ולהתעלם מהקשר הדברים, כי החברה נותרה חייבת כספים רבים, במיוחד למנוח אשר מעבר להלוואות הבעלים הגבוהות שלו, גם כיסה חובות לנושים שונים כמו בעל המושכר בחוף הדקל. אלא שתביעת רומן אינה מביאה את כלל מערכת הזכויות והחובות אלא מתייחסת לנקודות שכשיטתו בהם המנוח פעל לטובתו כנגד טובת החברה. הדבר מקשה על עמידת רומן בנטל השכנוע לתביעתו אשר למעשה בוחר פעילות כלכלית להתחשבנות לפי נוחותו .

אסיפת בעלי המניות מיום 22.12.13 - הפרוטוקול
18. כפי שפורט, מיופת הכוח מטעם רומן היתה עו"ד אביבה דורפן ז"ל . כפי שעולה מהישיבה, דווח על הפסדים מראשית פעילותה. עיון בפרוטוקול מעלה כי מצב החברה קטסטרופלי, סופני, חברה בהפסדים, ומדובר בשלהי שנת 2013. עד כדי כך, שעוד דורפן מטענו של רומן, דורשת לסגור את החברה, וכלשונה בעמ' 4: "אין אינטרס לעוד שנה של הפסדים. עד סוף השבוע תהיה תשובה לעניין סגירת החברה או מכירתה לצד שלישי ". הרעיון שעלה הינו צמצום מסוים של ההפסד בדרך של מכירה של מה שיש, כאשר לאחר מכן תיערך התחשבנות בין בעלי המניות. מהפרוטוקול עלה כי למנוח זכות בשל הלוואת בעלים בהיקף 900,000 ₪.

19. יש התייחסות בפרוטוקול לחובות נוספים. יש התייחסות להצעה שאז עמדה למכירת החברה בסך של 300,000 ₪ דבר שיאפשר צמצום ההפסדים. בהמשך דורשת עו"ד דורפמן ז"ל בעמ' 5, " ביום 1.1.14 צריך לסגור את החברה". בסיכום הישיבה, בעמ' 8, בהחלטה, יש המתנה לשאלה, האם מטעמו של רומן, יכול הוא לשפר את אותה הצעה של צד שלישי לרכישת החברה בסך של 300,000 ₪ וזאת עד ליום 29.12.13 ובכפוף להסכמת בעל הנכס בחוף הדקל. אעיר כי מהפרוטוקול ברור כי אותה הצעה למכירה, הינה כי גורם חוץ או מי מבעלי המניות, ירכוש את פעילות החברה והציוד, כאשר לאחר מכן, יערך דיון בין בעלי המניות לגבי השאלה כיצד יפרעו החובות. באותה עת, ברור לחלוטין כי מדובר בחברה חדלת פירעון.

20. מהפרוטוקול האמור עולה כי בשלהי 2013, החברה בחדלות פירעון, והשאלה היא, כיצד הצדדים ובאיזה חלוקה ביניהם יישאו בחובות. מהאמור ניתן ללמוד לפחות שני דברים שרלוונטיים לתביעה בתיק זה. הראשון, שאין מדובר בחברה שהינה בגדר: "להיט", אלא בחברה עם קשיים, ללא מוניטין. למעשה, חדלת פירעון. השני, הצורך לערוך התחשבנות מלאה וסופית שבין בעלי המניות דבר שלא נערך, גם לא במסגרת תביעתו זו של רומן .

21. כפי שפורט לעיל, גם אם יש צדק בטענות רומן, כי המנוח גרע בהתנהלותו מנכסי החברה והוא נדרש להשיב הגריעה, לא ניתן לנתק את הפריטים שמנה רומן בתביעתו בסע' 69, מההקשר של כלל הזכויות והחובות. רומן היה צריך להצביע על כך שבסיום המעשי של פעילות החברה, בחודש 1/15, ולאחר עריכת חשבון סופי, לאחר הפירעון של החובות החיצוניים לחברה, ביחסים שבין בעלי המניות, השותפים, עומד הוא כבעל 30% מהמניות ביתרת זכות כנגד המנוח, בעל 70% מהמניות וסכום זה היה יכול לתבוע מהעיזבון, אולי מהנתבעים הנוספים, אלא שכאמור, רומן לא ערך התחשבנות, ובמיוחד התעלם כך לצורך הדוגמא, מהחוב של החברה למנוח בהיקף 900,000 ₪ בשל הלוואת בעלים. לפיכך, גם אם רומן היה מוכיח את הפריטים שבסע' 69 לתביעתו, לא עומד הוא בנטל השכנוע כי בהתחשבנות הכוללת, יש לו יתרת זכות שעל המנוח לשלם לו.

הפריטים שרומן טוען שמקנים לו זכויות כנגד המנוח
22. כפי שפורט לעיל, קבעתי כי גם אם נקודת המוצא שרומן עומד בנטל השכנוע בפריטים אותם תבע בסע' 69 לכתב התביעה , עדיין לא עומד הוא בנטל השכנוע כי המנוח חייב לו בהתחשבנות הכוללת כספים. להלן יבחנו טענות רומן בקשר לנקודות הקשורות, אותם אירועים מתקופת הפעילות של החברה.

טענות רומן להפסד הרכוש הקבוע של החברה וההתמחרות שבוצע בחודש 1/15
23. בסע' 69.1 לכתב התביעה, טוען רומן כי "נמחק" הרכוש הקבוע של החברה ולכן חלקו היחסי הינו 124,000 ₪, ובסע' 69.2 טוען רומן כי בהתמחרות בחודש 1/15 בה נמכר ציוד החברה בסך 150,000 ₪, סכום הנמוך מהשווי בספרים, ב סך של 165,000 ולכן זכאי הוא לסך של 50,000 ₪. טוען רומן ש"נמחק" רכוש שהיה רשום בדו"חות הכספיים של החברה ומכאן טענותיו לזכות בשל נזקים שגרם להם המנוח. טוען רומן כי ביום 31.12.14, החליט המנוח על מכירה בהולה ודחופה של ציוד החברה, ונערכה התמחרות היסטרית והפסדית, תוך שניתנו 5 ימי עבודה בלבד, לאיתור רוכש ואף לא היו פניות לכל הרוכשים הפוטנציאליים כאשר מצדו של רומן, עלו טענות שאין לערוך מכירה מהירה וחפוזה. מנגד, נטען כי היתה דרישה לפינוי החברה מהמושכר בו פעלה בחוף הדקל, ולא היה מנוס אלא לערוך מכירה מהירה. טענת הנתבעים הינה שרומן, הוא שסירב לכל סיוע לפתרון מול המשכיר, וסירב לחתום על ערבות להארכת תוקף השכירות. לפיכך, לא היה מנוס והמנוח עשה כמיטב יכולתו והציוד שהיה למועדון בעת ההיא, נמכר בסך של 150,000 ₪ . הבהילות היתה בשל כך שבעל הנכס דרש את פינוי ציוד החברה וזאת בזמן שהיו חובות כלפי בעל הנכס. היתה הפניה לביטוי של הדברים בפרוטוקול אספה כללית אליה לא התייצב רומן מיום 22.5.15. טוען רומן כי בדו"ח השנתי לשנת 2014 היה רשום רכוש קבוע שנמחק בסך 415,182 ₪ והרכוש "נמחק" באשמת המנוח ולכן זכאי הוא לחלק היחסי.

24. מספר קשיים עומדים בפני רומן בטענותיו. המימוש "המהיר", היה תולדה של מצב דחוף ולא היה מנוס ממימוש מהיר של רכוש החברה בהעדר מימון לאחסונו . יכול והיה ניתן בזמן אמת, לערוך מאמצים נוספים למיצוי המכירה וקבלת תמורה טובה יותר. רומן לא הגיש חוות דעת אודות שווי הציוד. לא הוכח כי נרכש ציוד מהותי בזמן הסמוך למכירה, היינו כי מדובר בציוד "מציאה" לקונה. לא הוכח כי מדובר בציוד שהזמן אינו פועל לחובתו. הפוך, בעדות כך למשל של העד זילברמן, עלה כי יש קושי בציוד צלילה כמו בלוני צלילה קושי בטיחותי ובלאי גבוה. בהינתן החובות הכבדים של החברה, שהביאו את ב"כ של רומן לדרוש את סגירת החברה בשלהי 2013, יש להניח שהציוד שהיה בשנת 2013 וקודם לכן, הוא הציוד שמומש. בשנת 2014 החברה לא שיפרה מצבה ולכן מצב הציוד הורע בשנה זו עד לסוף 2014.

25. רומן לא הוכיח כי מדובר בסוג של "מכירה פיקטיבית", ושהציוד הגיע תוך קנוניה בין המנוח לאור לחברת במ"צ. לא מצאתי כי בכך שפריט כזה או אחר הגיע לחברת במ"צ כמוכיח את טענות רומן. העובדה כי בספרי החברה רשום מלאי וערכו אינה מעידה על כי דווקא המנוח "אשם" בכך שנשחק ערך המלאי ושאין מדובר בכך שהיה צורך לבצע התאמות חשבונאיות לרשום בספרי החברה. רומן כאמור, לא הגיש חוות דעת מקצועית לא לגבי ספרי החברה ולא לגבי אומדן שווי הרכוש לגביו טען שהמנוח גרם להפסד. חוות דעת מקצועית חשבונאית, יכולה היתה לנתח את משמעות אובדן הרכוש הקבוע. כך למשל, בנכס המושכר היה רכוש קבוע שהלך לאבוד, מעצם השבת הנכס המושכר לבעלים ואין בטענות רומן התייחסות לדברים. לפיכך, רומן אינו עומד בנטל השכנוע לכך שהמנוח אחראי לפער בין ערך המכירה או לאובדן ערך בשל סיום פעילות החברה למעשה, לשווי הרכוש לפי הספרים.

טענות רומן לגריעת כספים מהחברה בשל שימוש ברכבים כמו גם העלאת שכר בשנים 2013-2014
26. בסע' 69.3 וכן 69.4 לכתב התביעה עולות שתי טענות כנגד המנוח. הראשונה, כי באמצעות חברה שבבעלות המנוח, חויבה החברה ביתר בשל שימוש ברכבים כמו גם שהמנוח, שהתחייב על שכר בסך 5,000 ₪ בהסכם השותפים, העלה את שכרו לאחר עזיבתו של רומן כמנהל מקצועי, ושילש וריבע את היקף שכרו. באופן עקרוני, ניתן לקבל טענות כי המנוח ערך עסקה עם חברה שבשליטתו למתן שרותי רכב, שגרמה להפסד לחברה כמו גם שהמנוח העלה את שכרו שלא כדין. קושי עומד בפני רומן בכך שלא הוגשו חוות דעת מקצועיות, לגבי שיעור והיקף הגריעה מנכסי החברה. על רומן הנטל להראות מה היתה עלות הרכב במחיר "שוק". בהתייחס לשכרו של המנוח, לאחר עזיבת רומן, הרי המנוח נאלץ להפוך להיות המנהל המקצועי ולבצע פעולות נוספות, ובכך השתנה האיזון הפנימי שהיה בחברה. לכן יש היגיון בשינוי היקף השכר החודשי. רומן מכול מקום, הגם שמצביע על נקודות שיכולות להיות מבחינת התנהלות המנוח לא תקינות, אינו מוכיח את משמעות הדברים, עד כמה באופן אובייקטיבי הדבר הביא לגריעה מנכסי החברה. רומן לא הוכיח עד כמה הפך להיות השכר של המנוח לא סביר. האם משכורת של 17,000 ₪ ברוטו לתפקידים שמילא המנוח בשנים 2013-2014 אינה משכורת סבירה? איני משוכנע כך ורומן לא הוכיח כי שינוי הנסיבות לא הצדיק שינוי בשכרו של המנוח. לפיכך, רומן אינו עומד בנטל השכנוע כי המנוח גרע בהתנהלותו מנכסי החברה בפריטים האמורים באופן שיש לחייב את המנוח או הנתבעים בגריעה .

טענות רומן להפרת זכויות כמו גם ניצול של השם המסחרי, הברקודה ע"י מועדון פלמידה
27. בסע' 69.5 לכתב התביעה טוען רומן כי מועדון פלמידה התפרסם על חשבון ברקודה ולכן תובע 30,000 ₪. בסע' 69.6 לכתב התביעה טוען רומן כי פלמידה ניצלה את אתר האינטרנט של ברקודה ולכן תובע 30,000 ₪. בסע' 69.7 טוען רומן כי פלמידה מטעה בשימוש בלוגו שלה ולכן תובע 30,000 ₪. בסע' 69.8 טוען רומן כי בשל עבודה מול יבואנים זכאי הוא לסך של 50,000 ₪.

28. כשיטת רומן, הפנה הוא לאתר פייסבוק שבו היה מוזכר מועדון הברקודה, באופן שמי שמחפש מועדון זה, יגיש לפלמידה. הקושי הינו בכך, שלא ברור אם בכלל היה מוניטין כטענת רומן למועדון הברקודה שהפך להיות מועדון כושל. זאת ועוד, כפי שהראה אור, לא בהכרח פרסום בדף הפייסבוק היה בשל מי מהנתבעים כאשר הדבר יכול היה להיעשות על ידי גורם חיצוני. מכל מקום, לא שוכנעתי כי באזכור אקראי ולא שיטתי במקום כזה או אחר בפייסבוק או במרחבי המרשתת, מדובר בגזלת החברה וגרימת הפסד שהרי החברה כבר לא היתה פעילה או בשלהי פעילותה.

29. בנוגע לאתר האינטרנט, העיד אור, כי הוא בשעתו, כבן של בעל השליטה, וכעובד של הברקודה, בשלהי תפקוד מועדון זה, היינו בשלהי 2014, הקים מיוזמתו ובכוחותיו באמצעות אתר לבניית אתרים, את מה שהיה אז, שבו תמיכה לאביו בחברת ברקודה, ובאותה דרך, המשיך כאשר באמצעות האתר שלו, לפרסם את מועדון הפלמידה לאחר סיום פעילות הברקודה . לא מצאתי כי מדובר כטענת רומן, בתכנון מפורט ומראש לגזלת נכסי החברה ובזמן הרלוונטי החברה כבר לא הייתה פעילה ולכן לא שוכנעתי שיש לחייב הנתבעים בשל אתר האינטרנט שהקים אור.

30. לרומן טענה בכך שמועדון הפלמידה השתמש בסמליל שלו, בתמונה של דג, ובכך דמיון לסמליל של מועדון הברקודה אף שם היתה תמונה של דג, כאשר אין באילת כל מועדון צלילה שמשתמש בסמליל שלו בתמונה של דג. לא מצאתי כי בכך יש בהכרח דמיון מטעה המצדיק פיצוי החברה. בנוסף, לא הוכחה טענת רומן כי ישנו יצרן, אשר למועדון הברקודה היה זכות שיווק בלעדית שעברה, כטענת רומן, "כפרי בשל" למועדון הפלמידה. מכאן שרומן לא עומד בנטל השכנוע כי נגרעו מהחברה הפריטים נשוא סע' 69.5 – 69.8 לתביעה.

התביעה החלופית של רומן – הכרזתו כבעל 30% ממניות חברת במ"צ – הנתבעת 3
31. כפי שפורט לעיל, בשלהי 2014 נדרשה החברה לפנות את חוף הדקל, אז בוצעה התמחרות מהירה בתחילת 2015 שכן היה צריך להשיב את המושכר בו פעלה החברה לבעלים של חוף הדקל. רומן טוען לדמיון בין חברת במ"צ שבבעלות אור, לחברה. שתיהן עוסקות בצלילה, לשתיהן סמליל שיש בו דג, שתיהן נוהלו בידי אור, הפעילות הינה בחוף הדקל. יש שיווק של מוצרים בחנות המועדון של אותם היצרנים ויש דמיון בסמני המסחר.

32. הנתבעים טענו לשיהוי כמו גם לחוסר תום לב מצד רומן. המנוח לאחר סיום פעילות החברה, היה באמצעות חברת אמעד בעלים של מועדון צלילה אחר, מועדון יודייב, (u dive). לכאורה, הדבר הנכון שהיה על רומן לעשות, הינו לדרוש את חלקו במועדון יודייב. דומני שקושי גדול הינו עיתוי הגשת התביעה. סיום פעילות החברה למעשה היה בחודש 1/15. התביעה הוגשה בחודש 3/19. מתברר כי לא צלחה דרכו של מועדון יודייב שפתח המנוח לאחר 1/15, לעומת הצלחת חברת במ"צ – מועדון הפלמידה. נניח שפלמידה היתה נכנסת לחובות, האם היה ניתן לדרוש כי רומן יהיה שותף לחובות? האם ניתן היה לדרוש מרומן לשאת ב – 30% מחובות יודייב המועדון שהמנוח הפעיל לאחר 1/15 ואשר דרכו לא צלחה? סביר להניח שלא. לחובת רומן יש לזקוף את עיתוי הגשת התביעה, ומצאתי ממש בטענות הנתבעים כי ההמתנה של למעלה מ – 4 שנים, אפשרה לתובע להביט מהצד, לא לעשות דבר, אלא להמשיך בשגרת חייו, ואף לעבוד במועדוני צלילה מתחרים ולהמתין, האם מצליחים או לא העסקים של המנוח כמו גם של בנו אור. עסקו של המנוח יודייב, לא צלח, אז רומן יכול לוותר על תביעת חלקו בעסק זה. לעומת זאת, עסקו של אור, הפלמידה, מצליח, אז רומן מחליט לדרוש להיות שותף בחברה זו. לפיכך, יש ממש בטענת הנתבעים כי עיתוי הגשת התביעה צריך להקשות על קבלת התביעה ובשל חוסר תום הלב שבהמתנה.

33. גם לגבי התביעה החלופית של רומן, לא מצאתי שעומד הוא בנטל השכנוע לקבלתה. אין די בכך שהפלמידה החלה את פעולתה, בחוף הדקל, במקום שבו פעלה הברקודה. בשעתו, נדרש רומן להיות ערב להמשך השכירות של הברקודה אולם רומן סירב והדבר הביא לדרישת סילוק היד של החברה מהפעלת הברקודה, בחוף הדקל בשלהי 2014 . אין די בכך שהחברה שהקים אור, במ"צ (פלמידה), שכרה את המקום שבו פעלה קודם לכן הברקודה. רומן לא הוכיח כי אור שימש כמנהל מקצועי בחברה (ברקודה), הגם שאור היה עובד בחברה. אכן, ישנם קווי דמיון בין המועדונים. נכון הוא שחלק מהעובדים שהיו בברקודה, עברו לפלמידה. נכון הוא שיש שיטות עבודה דומות כמו גם ספקים שעבדו עם הברקודה שהמשיכו לעבוד עם הפלמידה. יחד עם זאת, המרחק עד להרמת מסך רב. לפיכך לטענת רומן כי על בית המשפט להורות על הרמת מסך, מסקנתי הינה שלא שוכנעתי כי ענייננו מצב כה חריג, התנהלות כה ברורה שבה נגזלו זכויות החברה בידי החברה שהקים אור, עד כדי הצורך להורות על הרמת המסך בין החברה לחברת במ"צ, היינו קביעה כי מדובר בישות כלכלית אחת, ולכן אין מקום להורות על כי רומן זכאי למניות בחברת במ"צ.

34. לרומן סעד חלופי נוסף, ולפיו על חברת במ"צ לשלם חוב שכר עבודה כפי שנפסק לו בבית הדין לעבודה. בשל כך שנדחתה הטענה להרמת מסך, יש לדחות גם סעד חלופי זה. סעד זה, טענת רומן לזכות אישית בסך 60,000 ₪, יכול היה להיות, לכל היותר, אלמנט אחד מתוך ההתחשבנות הכוללת שבין רומן למנוח בתום פעילות החברה, אולם כאמור, רומן שיכול היה לערוך ההתחשבנות, לא ביקש זאת. חזקה על רומן כי לא עשה זאת, בשל כך שהתוצאה לא היתה לטובתו.

סעדים נוספים
35. רומן טען לסעדים נוספים כאמור בסע' 71.1 לכתב תביעתו. טענת רומן הינה שכאשר החברה, שהחלה פעילותה בשנת 2010 רכשה את הציוד והרכוש של השותפות שהוקמה בשנת 2009, לא קיבל הוא את חלקו היחסי. אלא שרומן לא הוכיח את הדברים, כמו גם שטענה זו צריכה להיות כפופה להתחשבנות הסופית בינו למנוח בשל כלל עסקי השותפות ביניהם. יש להוסיף ולציין כי טענות לגבי מה שהיה במעבר הציוד והרכוש לחברה מהשותפות, בשנת 2009, התיישנו ולאור הגשת התביעה בשנת 2019. רומן מפנה לחשבונית מ יום 4.4.13, משם עולה כי מלאי של השותפות שהיתה בין הצדדים לפני הקמת החברה, נמכר לחברה בסך של 315,257 ₪. גם אם אדחה את הכחשת הנתבעים, רומן לא הוכיח כי המנוח משך כספים מהחברה בשל אירוע חשבונאי זה לעומתו ושאין מדובר בעניין חשבונאי רישומי, היינו שהזכות לשותפים שהתקבלה לא נרשמה בכרטיסיהם. מכל מקום, מדובר בענין שהיה צריך להיות חלק מההתחשבנות הכוללת שבין השותפים. לפיכך אני דוחה את טענת רומן שיש לחייב הנתבעים בשל אירוע חשבונאי זה, אשר הנתבעים הכחישו אותו.

36. בנוסף, טוען רומן לעוגמת נפש בסך 50,000 ₪. רומן אינו עומד בעילת תביעה זו, כאשר גם טענה זו, כפופה לכלל ההתחשבנות מול המנוח ומכל מקום, עסקינן בהתנהלות עסקית ויחסי שותפים, ורק במקרים חריגים ניתן לשקול נזק לא ממוני שכזה, ולא מצאתי בענייננו שרומן הוכיח הצדקה לפסוק לו פיצוי בשל טענה לעוגמת נפש.

37. לסיכום הדברים, לא שוכנעתי כי רומן הוכיח תביעתו ואף מצאתי קשיים בעילת התביעה.

לפיכך אני מורה על דחיית התביעה.

התובע, רומן, יישא בהוצאות ושכ"ט הנתבעים בסך כולל של 25,000 ₪.

זכות ערעור כדין

ניתן היום, כ"ז כסלו תשפ"ב, 01 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.