הדפסה

בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"א 42577-11-12

מספר בקשה: 25
בפני
כב' השופט שלמה פרידלנדר

תובעים
יורשי המנוח סלימאן סלמאן אל עורג'אן
ע"י עו"ד יוסף ברד

נגד

נתבעת
מדינת ישראל
ע"י עו"ד נירה גלעד מפמ"ד (אזרחי)

החלטה
לפניי בקשת התובעים להאריך את ההשהיה של רישום הקרקעות מושא תזכירי-התביעה על שם המדינה , בעקבות פסק דינו של כב' הנשיא (דאז) י' אלון מיום 5.10.10. הוגשו תשובה ותגובה-לתשובה.
תכלית ההשהיה הייתה לאפשר משא-ומתן לפשרה בהתאם להחלטת מועצת רמ"י, מבלי לסכל את זכאותם הפוטנציאלית של התובעים לתמורה בקרקע על ידי יצירת מצב שהקרקעות מושאי התזכירים כבר רשומים על שם המדינה.
התכלית הושגה בכך שהתקיים אותו משא-ומתן, וכפי שקבעתי בפסק דיני – אף הושגה במסגרתו פשרה מחייבת, הכוללת תמורה בקרקע.
פסק דיני מיצה את עילתם של התובעים. עתה הם זכאים למימושו; ללא קשר לאותה החלטת מועצת רמ"י ולשאלה אם הקרקעות מושא התזכירים, שאינן רלבנטיות לתמורה, כבר נרשמו על שם המדינה אם לאו. רישום אותן קרקעות על שם המדינה אינו גורע מזכות התובעים למימושו של פסק דיני, ואין הם צריכים להמשיך לעמוד, לצורך כך, בתבחינים הקבועים באותה החלטת מועצת רמ"י, שכבר יושמה ומוצתה .
המשא-ומתן שהתנהל בין הצדדים לאחר פסק דיני אינו משא-ומתן לפי החלטת מועצת רמ"י, אלא ניסיון ראוי לממש את פסק די ני בהסכמה, כדי למנוע טענות ומענות והליכים נוספים. אולם, הסכמה בדבר אופן המימוש של פסק די ני אינה תנאי למימושו , והיעדרה אינו צידוק לאי-מימושו. החיוב של הנתבעת לממש את פסק דיני נובע מפסק הדין, ו אינו תלוי בהסכמת התובעים. אם המדינה סבורה כי התובעים אינם משתפים פעולה באופן סביר עם ניסיונה לתאם עמם מראש את אופן הביצוע של פסק דיני – תבצע היא את פסק הדין, ללא דיחוי, לפי הבנתה. אם יסברו התובעים שהמדינה לא מימשה את פסק הדין כראוי – י וכלו לנקוט צעדים משפטיים מתאימים.
כך או כך, איני רואה כל קשר בין חיובה של המדינה לממש את פסק דיני, ולהעניק לתובעים את התמורות הנקובות ב"נספח 62" – חיוב הנובע מפסק דיני – לבין זכותה של המדינה לרשום את הקרקעות על שמה, הנובעת מפסק דינו של כב' הנשיא אלון, לאחר שנקבע בו כי אין לתובעים זכות בהן, ולאחר שתכלית ההשהיה האמורה בו כבר מומשה, והתובעים כבר זכו בתמורה בקרקע, על פי פסק דיני.
אני מבין את האינטרס של התובעים לשמר "מנוף לחץ" על המדינה בדמות ההשהיה המבוקשת. אולם לא שוכנעתי שבידיהם זכות שבדין ל"עיכבון" זה.
סיכומו של דבר הוא שהמדינה רשאית לרשום את הקרקעות מושאי התזכירים על שמה, לפי פסק דינו של כב' הנשיא אלון; והיא חייבת – ללא דיחוי נוסף – להעניק לתובעים את התמורות לפי פסק דיני [כאמור בפסקה 40 בו] .
המדינה תיזום ניסיון אחרון לגבש עם התובעים הסכמה אודות הפרטים היישומיים הכרוכים בביצוע פסק דיני, בטרם תפנה לביצועו החד-צדדי.

ניתנה היום, י"ח אייר תשע"ט, 23 מאי 2019, בהעדר הצדדים.