הדפסה

בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"א 41938-09-18

מספר בקשה:20
בפני
כבוד ה שופטת גאולה לוין

מבקשים

  1. ברוריה קרדי
  2. לימור קראדי
  3. עמוס קראדי
  4. אחיקם קראדי

ע"י ב"כ עוה"ד סרחיו סירוטה

נגד

משיבה
מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל
ע"י ב"כ עוה"ד בנימין גבאי – פמ"ד

החלטה

לפניי בקשה לפסיקת הוצאות, לאחר שניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים.

1. המבקשים הגישו (ביום 26.9.2019) תביעה למתן פסק דין הצהרתי על זכויות בנכס ברחוב סוקולוב 9 בבאר שבע, הידוע כגוש 38023, חלקה 71 (להלן: "הנכס"). על פי כתב התביעה, הנכס הוא בבעלות המשיבה – רמ"י – והזכויות בו הועברו למר משה קראדי המנוח (שהלך לעולמו בשנת 1991 והמבקשים הם יורשיו), בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים בשנת 1962.
על פי הטענה, ההסכם ומסמכים נוספים לא נשמרו אצל רמ"י, ועל כן לא ניתן להעביר את רישום הזכויות על שם המבקשים – יורשי המנוח.

2. לאחר הגשת התביעה התנהל בין הצדדים מו"מ לסיום הפרשה בדרך מוסכמת. לא הוגש בהליך כתב הגנה או כתבי בי -דין אחרים, וההליך לא התנהל לגופו.

3. ביום 28.7.2019 הגישו הצדדים הודעה משותפת, לפיה אכן לא נמצאו אצל רמ"י מסמכים היכולים ללמד על שרשרת הזכויות בנכס. לפיכך, הסכימו הצדדים על שורת צעדים בקשר לנכס, כגון תצהיר שרשור הזכויות בנכס ופרסום בעיתונות על הכוונה להעביר הזכויות. הוסכם כי לאחר מילוי התנאים, יגישו הצדדים הודעה משותפת למתן פסק דין.
כמו כן, הצדדים ביקשו מבית המשפט הוראות ביחס לאופן הפרסום.

4. לאחר פרסום העברת הזכויות בנכס, הגישו הצדדים (ביום 29.6.2020) בקשה לאישור הסדר פשרה לפיו רמ"י תרשום את הזכויות בנכס על שם המבקשים, בכפוף לתשלום סך של 345,833 ₪ כולל מע"מ, ולאחר המצאת כל המסמכים הנדרשים לשם ביצוע העסקה ובכפוף לנהלי רמ"י והחלטות מועצת מקרקעי ישראל.

ביום 30.6.2020 ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים.

5. הצדדים נותרו חלוקים בעניין הוצאות משפט.

לטענת המבקשים, הם אולצו להגיש את התביעה בשל העובדה שרמ"י לא שמרה על המסמכים, מה שגרם לפגיעה בזכויותיהם ובקניינם. המבקשים מוסיפים וטוענים כי גם לאחר הגשת התביעה ועד אישור הסכם הפשרה עיכבה רמ"י את ההליכים לקידום פתרון בין הצדדים ובשל תקלה שלה נגרמו להם הוצאות מיותרות . לשיטת המבקשים, נגרמו להם הוצאות של ממש בגין ניהול ההליך, שכללו שכ"ט, אגרות בית משפט ועלויות פרסום.

6. לטענת רמ"י, אין לחייב אותה בהוצאות בגין התובענה.
רמ"י טוענת כי המבקשים לא נותנים טעם מדוע המסמכים שנדרשו להם לשם העברת הזכויות לא נמצאו בידיהם. רמ"י מוסיפה וטוענת כי המבקשים עושים שימוש בנכס משך שנים ללא זכות מוסדרת, הם לא חלקו על טענה זו ואף הסכימו לשלם דמי שימוש במקרקעין בגין 7 השנים האחרונות. רמ"י מוסיפה כי היא דווקא מזערה את ההוצאות, בכך שפנתה לניהול משא ומתן עוד בטרם הגישה כתב הגנה ובלי שהתקיים דיון בבית המשפט. רמ"י טוענת כי היא הוציאה כספים לצורך קידום העסקה, בין היתר דוח פיקוח במקרקעין, עבודות מדידה ועריכת שומה.

7. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, לא מצאתי הצדקה לחייב מי את רמ"י-הנתבעת בהוצאות, ובנסיבות העניין ראוי כי כל צד יישא בהוצאותיו.

אמנם אין מחלוקת כי המסמכים הדרושים להעברת הזכויות על שם המבקשים, לא נמצאו אצל רמ"י. אולם מסמכים אלה לא היו מצויים גם אצל המבקשים. בהעדרם של המסמכים אצל מי מהצדדים, ברי כי לא היה ניתן לבצע את העברת הזכויות באופן מיידי-"טכני".
אמנם יש חשיבות כי רמ"י תשמור על מסמכים בקשר לעסקאות שעושה בנכסים שבבעלותה, אולם יכול וחלוף הזמן הרב הוא שהקשה על מציאת המסמכים.
על פי הנספחים שצורפו לכתב התביעה, מר קראדי המנוח נפטר כאמור בשנת 1991 וצו ירושה לטובת המבקשים נחתם ביום 1.9.1991, כחמישה חודשים לאחר פטירתו. המבקשים לא חלקו על כך כי משך כל השנים הם עשו שימוש בנכס, ולא ברור מדוע המתינו משנת 1991 עד שנת 2019, כדי לפעול להעברת הזכויות בנכס.

8. באשר לטענת המבקשים כי גם לאחר הגשת התביעה, עיכבה רמ"י את ההליכים, לא מצאתי בה ממש. הליך המשא ומתן התנהל בין הצדדים ולא בפני בית המשפט. למעט הוראות בדבר פרסום, בית המשפט לא נדרש לגוף המחלוקת. בנסיבות אלה, אין בידי לקבוע מי מהצדדים עיכב את המשא ומתן שלא לצורך, אם בכלל. דומה כי רמ"י נהגה עם התובעים בהגינות ועשתה את הדרוש כדי לפתור את הבעיה שנוצרה, ללא הכבדה מיותרת.

9. אשר על כן, מצאתי כאמור כי בנסיבות העניין ישא כל צד בהוצאותיו. בהחלטתי זו לקחתי בחשבון כי המבקשים אמנם טענו להוצאות שכ"ט ופרסום, אולם לא צירפו אסמכתאות לכך, וכן לקחתי בחשבון כי ההליך לא התנהל לגופו, והסתיים בפשרה בין הצדדים אשר מיצתה את המחלוקת ביניהם.

סוף דבר – הבקשה לפסיקת הוצאות נדחית.

האגרה תושב על פי התקנות.

המזכירות תסגור את התיק.

ניתנה היום, ב' אב תש"פ, 23 יולי 2020, בהעדר הצדדים.