הדפסה

בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"א 41362-05-16

מספר בקשה:33
בפני
כבוד ה שופטת גאולה לוין

התובעת

א.ניסן ניהול נכסים בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד יניב גבע ואח'

נגד

הנתבעים
1. קי.בי.ע. קבוצת בוני ערים בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד צבי בר נתן ואח'

2. עיריית אשדוד
3. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה אשדוד
ע"י ב"כ עוה"ד אבי אלרום ואח'

החלטה

לפני בקשה להתיר לתובעת לצרף ראיות נוספות הנוגעות לסוגיית ההתיישנות של התביעה, סוגיה שמתבררת בבקשה לסילוק על הסף שתלויה ועומדת בפני בית המשפט.

1. מדובר בתביעה כספית בקשר להסכם שנכרת בין התובעת לבין נתבעת 1 ביום 8.2.2006 לרכישת 28 דונם תמורת 2.8 מיליון דולר. טענת התובעת, בתמצית, היא כי בעת רכישת המקרקעין היא הסתמכה על דף מידע תכנוני מיום 2.11.2005 מעיריית אשדוד, לפיו המקרקעין הם בייעוד תעשייתי, והובהר לה כי אין כל מגבלה או מניעה לעשות במקרקעין שימוש תעשייתי. בתביעה נטען כי ביוני 2009 קיבלה התובעת מהוועדה המקומית דף תכנוני חדש ואז נדהמה לגלות כי כל המקרקעין נכללים תחת תכנית מתאר ארצית ליער ולייעור בישראל (תמ"א 22) וייעוד המקרקעין כולו הוא יער פארק חופי. יצוין כי על פי התביעה, בסופו של יום התובעת הצליחה לקבל היתר לשימוש תעשייתי ביחס לשטח בגודל 12.640 דונם, מתוך 28 דונם שרכשה.

בתביעה, שהוגשה ביום 19.5.2016, נתבע פיצוי בסך של כ-17 מיליון ₪ על הפרש בשווי הקרקע, מקרקע בייעוד תעשייתי לקרקע המיועדת לייעור, על אובדן הכנסות ועל עוגמת נפש.

2. בבקשה לסילוק על הסף מבוקש להורות על דחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות, ולחלופין מחמת שיהוי, וזאת על יסוד הטענה כי לכל המאוחר ביום 27.5.2008 – 8 שנים טרם הגשת התביעה - ידעה התובעת על תחולתה של תמ"א 22 ועל ייעוד המקרקעין ליער.

התובעת הגישה תגובה לקשה לסילוק על הסף. בתגובה היא חזרה וטענה כי רק בחודש יוני 2009 התברר לה למרבה התדהמה כי חלה על השטח תמ"א 22. התגובה נתמכה בתצהירו של מר ניסן סעידיאן, מנהל ושותף בתובעת. המצהיר מדגיש כי רק ביוני 2009 התגלה לו כי חלה על שטח המגרש תמ"א 22. לדבריו, לפני 2009 היו כל מני שמועות בנושא, אך הידיעה שלו כי המגרש מיועד ליער התגלתה לו ביוני 2009, כשקיבל אישור מעיריית אשדוד וההתיישנות צריכה להימנות, לכל המוקדם, ממועד זה.

ביום 4.12.2019 התקיים דיון בבקשה לסילוק על הסף.
בדיון נחקרו המצהירים מטעם התובעת ומטעם הנתבעת 1. בתום החקירות התבקשו הצדדים להגיש סיכומים בכתב.

3. ביום 12.12.2019 הגישה התובעת בקשה לצרף ראיות נוספת, אותו היא מכנה "ראיות מפריכות", בטענה כי יש בהם כדי להזים את הסברה כי עד יוני 2009 עצמה את עיניה או הסתירה מידע שיש בו לפעול לרעתה. על פי הבקשה, הראיות הנוספות אותן מבוקש להציג הן ראיות על כך שמרגע שנודע לתובעת בחודש מאי 2008 אודות השמועה על תחולתה של תמ"א 22 במקרקעין, התובעת לא שקטה על שמריה ולא עצמה את עיניה, אלא פנתה במכתבים לעירייה, שכרה אדריכל מומחה שיבצע עבורה בדיקות ובירורים וחרף כל זאת לא זכתה לתשובות חד משמעיות. התובעת מבקשת להציג את המסמכים הבאים:

א. מכתב התובעת לראש העיר מר צבי צילקר מיום 17.6.2008, בו התובעת קובלת על כך שזה זמן רב התוכניות שהגישה "מעוכבות בוועדה המחוזית מחמת הטענה המוטעית כאילו השטח מיועד לייעור".

ב. מכתב של אדריכל ששכרה התובעת אל התובעת, מיום 16.9.2008, בו כותב האדריכל בעקבות פגישה עם מנהל מח' תכנון בעירייה, כי "לא ניתן לקדם כל תב"ע באזור עד שקק"ל לא תוציא המלצותיה לוועדה המחוזית בנוגע לתמ"א 22 (תכנית מתאר ארצית לפארקים)". האדריכל הנחה את התובעת לפנות לקק"ל ולקבל המלצתה.

ג. פנייה של ב"כ התובעת (עו"ד אלי מויאל) ל עיריית אשדוד מיום 13.1.2009 בו נכתב כי לתובעת אושר היתר בניה על 9,220 מ"ר ולגבי יתרת השטח העירייה טענה בעבר כי השטח מיועד לייעור. במכתב דרשה התובעת תשובות חד משמעיות באשר להמשך הטיפול בתכניות שהגישה והתריעה על הנזקים הכספיים הכבדים שנגרמים לה.

ד. מענה מעיריית אשדוד לב"כ התובעת, מיום 16.2.2009, בו נכתב כי הוועדה המחוזית החליטה להמליץ בפני המועצה הארצית על אשרור וגריעה מתכניות המפורטות החלות במקום, מתמ"א 22, ו כי הבקשה נמצאת בהמתנה עד לקבלת החלטת המועצה הארצית בנושא תמ"א 22.

הבקשה לצירוף ראיות נתמכה בתצהירו של מר ניסן סעידיאן.

התובעת צירפה לבקשה גם תצהיר של עו"ד אלי מויאל, לפיו התובעת שכרה בזמנו את שירו תיו אך ורק לייצגה בהליך פלילי וגם המכתב מיום 13.1.2009 נשלח במסגרת הטיפול בהליך הפלילי ומעבר לאמור בו הוא אינו זוכר דבר.

4. נתבעת 1 מתנגדת לבקשה. לטענתה אין מקום להתיר לתובעת "מקצה שיפורים" נוסף (מעבר למקצה השיפורים בבקשה לתיקון כתב התביעה), תוך הטרדת הנתבעת וגרימת הוצאות מיותרות. היא מדגישה כי התביעה תלויה ועומדת מזה למעלה משלוש שנים, ועל אף שהתובעת ידעה את כל טענות הנתבעת במסגרת הבקשה לסילוק על הסף, היא לא מצאה לנחוץ לצרף ראיות ביחס למועד ידיעתה על קיומה של תמ"א 22.

לגופן של הראיות, סבורה הנתבעת כי אין בראיות הנוספות כדי להפריך את העובדה שהתובעת ידעה, ולמצער עצמה את עיניה, ביחס לתחולתה של תמ"א 22 ביום 27.5.2008. הנתבעת סבורה כי הראיות הנוספות דווקא מחזקות את טענת ההתיישנות.

5. נתבעות 2-3 מבקשות גם הן לדחות את הבקשה. גם לשיטתן, התובעת החמיצה את המועד להביא את הראיות בפני בית המשפט, משלא עשתה כן במסגרת כתב התביעה, הבקשה לתיקונה, תגובתה לבקשת ההתיישנות והדיון בבית המשפט.

נטען כי התובעת מתנהלת בחוסר תום לב. הטענה כי ידעה על תחולתה של תמ"א 22 עוד במאי 2008 עלתה כבר בכתב ההגנה של הנתבעות שהוגש באוגוסט 2016 וככל שסברה כי הפעולות מצידה לבירור סוגיית תחולתה של תמ"א 22 עשויות להשליך על טענת ההתיישנות, היה עליה להעלות במסגרת כתב תשובה או תגובותיה לבקשות השונות. התובעת לא נתנה שום טעה ממשי מדוע הראיות לא הובאו עד כה.

גם לטענת נתבעות 2-3 הראיות דווקא מחזקות את טענת ההתיישנות. הם ציינו כי ככל שתותר הגשת הראיות, הן יתייחסו אליהם בסיכומים שיגישו. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי ככל שתתקבל הבקשה, יש להתנות קבלת הראיות בתשלום הוצאות.

6. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, מצאתי להתיר לתובעת לצרף את הראיות הנוספות, בכפוף לתשלום הוצאות.

כידוע, הליך של סילוק תובענה על הסף סעד חריג וקיצוני, משום שהוא מונע מהצדדים לתביעה לברר את המחלוקות שבה לגופן. נוכח האמור נפסק לא פעם כי "על בית המשפט לנהוג משנה זהירות בהחליטו על הענקת סעד זה" (רע"א 8222/18 עיריית תל-אביב-יפו נ' אברהם בכשדן (ניתן ביום 25.3.2019).

7. במקרה דנן, הבקשה לסילוק על הסף נסבה על טענת ההתיישנות. הכרעה בטענת ההתיישנות במקרה דנן מערבת שאלות של עובדה ומשפט. במישור העובדתי, יש להבטיח כי התקיים בירור מלא, כך שבפני בית המשפט תיפרש תמונה עובדתית מלאה, בטרם תוכרע השאלה האם לסלק התובענה על הסף.

בהתאם לכך, התנהל בירור עובדתי בנושא ההתיישנות, לרבות הגשת תצהירים וחקירות, ולצדדים עמדה האפשרות להציג גם ראיות אחרות. מצופה היה מהתובעת להציג את כל הראיות הרלוונטיות לשאלת ההתיישנות, לרבות הראיות הנוגעות לטענתה כי חל ים ההסדרים המיוחדים המאריכים את תקופת ההתיישנות, הקבועים בסעיפים 7 ו-8 לחוק ההתיישנות. התובעת ידעה מאז שהועלתה לראשונה טענת ההתיישנות כי נטען כלפיה שידעה על תמ"א 22 לכל המאוחר ביום 27.5.2008. היא לא נתנה טעם מניח את הדעת לכך שהראיות, התומכות לטענתה בתחולת ההוראות המיוחדות המאריכות את תקופת ההתיישנות, מוצגות רק כעת.

8. יחד עם זאת, חרף מחדלה של התובעת, לא מצאתי לדחות את בקשתה להציג את הראיות כעת. הראיות הן ראיות חשובות שיש בהן כדי להוסיף מידע על שהתרחש בתקופה הרלוונטית . הן עשויות לתרום להכרעה בשאלה האם נעלמו מן התובעת העובדות המהוות את עילת התובענה (תחולת תמ"א 22 על המקרקעין) מסיבות שלא היו תלויות ב ה ושאף בזהירות סבירה לא יכול ה הי יתה למנוע אותן (סעיף 8 לחוק ההתיישנות) ו בשאלה האם נמנעה התובע ת מלהגיש תובענה בשל כך שהנתבע ים, או מי מטעמם, הטעו אותה ביודעין (סעיף 7 לחוק ההתיישנות). לא בכדי, כל אחד מהצדדים טוען כי הראיות מחזקות את עמדתו. לעניין זה אדר ש בהחלטה בבקשה לסילוק על הסף, כאשר לשלב זה די בכך שמדובר בראיות חשובות ורלוונטיות. הראיות מצביעות על כך שהתובעת ידעה שהוועדה המחוזית מערכת את תכניותיה בשל סברתה של הוועדה כי השטח מיועד לייעור, וכי הוועדה המליצה בפני המועצה הארצית לאשר גריעה של השטח מתמ"א 22 והעניין המתין לקבל החלטה במועצה הארצית. השאלה (המשפטית) היא האם מצב דברים זה הוא מצב בו תחולתה של תמ"א 22 על המקרקעין נעלמה מן התובעת מסיבות שלא היו תלויות בה ושאף בזהירות סבירה לא יכלה למנוע אותן תוכרע במסגרת הבקשה לסילוק על הסף.

מצאתי לנהוג בגמישות כלפי התובעת ולאפשר הגשת הראיות גם בשים לב לכך שלא מדובר בבקשה להגשת ראיות לאחר הליך הוכחות מלא, מה עוד שגם אז מוסמך בית המשפט להתיר הגשת ראיות בשלבים מאוחרים של הדיון.

9. התנהלותה של התובעת מצדיקה, עם זאת, חיובה בהוצאות לטובת הנתבעים. כאמור, מצופה היה מהתובעת להציג ראיות אלה בתגובה לבקשה לסילוק על הסף ולכל המאוחר במהלך הדיון והחקירות בבית המשפט. התנהלותה מכבידה על הנתבעים, הנדרשים כעת לראשונה לראיות חדשות, שעה שהתביעה מתנהלת כבר שלוש שנים. ההתנהלות של התובעת מאריכה את הדיון ומעמיסה על הנתבעים עלויות התדיינות נוספות. כל אלה מצדיקים חיובה בהוצאות.

אני מתירה איפוא הגשת הראיות שצורפו לבקשת התובעת.

הנתבעים יודיעו, תוך 7 ימים, עמדתם לגבי אופן המשך ההליכים – האם הם מבקשים לחקור את המצהירים על התצהירים שנוספו או שמא הם מוותרים על החקירות, ומסתפקים בהתייחסות לראיות החדשות במסגרת הסיכומים.

התובעת תשלם לנתבעת 1 הוצאות בסך 15,000 ₪ ותשלם סכום זהה לנתבעים 2-3.

ניתנה היום, ד' שבט תש"פ, 30 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.