הדפסה

בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"א 36332-09-18

מספר בקשה:8
בפני
כבוד ה שופט ישראל פבלו אקסלרד

המבקשים

  1. אולג פופוב
  2. רפאל מויסא
  3. קונסיס מדיקל בע"מ
  4. אייבקס טכנולוגיות בע"מ

כולם על ידי בא כוחם גילת ברקת ושות', עורכי דין

נגד

המשיבה
טורוס מדיקל בע"מ
על ידי באי כוחה עו"ד גדעון פנר ואח'

החלטה

המבקשים הם הנתבעים בתיק זה. המשיבה היא התובעת. התובעת הגישה נגד המשיבים תביעה בעילות של הפרת פטנט וגזל סוד מסחרי, במסגרתה עתרה למתן צו מניעה קבוע ולסעד כספי אשר הוערך במיליון שקלים לצרכ י אגרה.

המבקשים טוענים כי ניהול התביעה מחייב אותם לפרוש את הגנתם, הן בפן הטכנולוגי וה ן בפן העובדתי וכי הם מבקשים להבטיח כי אם תידחה תביעתם, יהיה בידם לגבות את הוצאות המשפט, אשר צפויות להיות גבוהות, לאור אופי ההליכים המשפטיים.

המבקשים מפנים לסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") וטוענים כי על פי פסיקת בתי המשפט, הכלל הוא כי כאשר התובעת היא חברה בערבון מוגבל, קיימת חזקה לפיה יש לחייב את החברה בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבע אלא א ם כן, הרימה החברה את הנטל המוטל עליה להראות מדוע לא תוטל ערובה כאמור. נטען כי על התובעת להוכיח את יכול תה לשלם הוצאות. המבקשים מפנים לכך שהתובעת לא הגישה דוחות לרשם החברות מזה כשנתיים וכי מנכ"ל החברה העיד, בדיון שהתקיים בנובמבר 2018, כי לחברה קיים קושי לגייס משקיעים בשל הליכים משפטיים בהם היא מעורבת. עוד טענו המבקשים כי סיכויי התביעה ה ינם נמוכים וכי המשיבה נוהגת שלא בתום לב בכך שהיא נוקטת נגדם בהליכי סרק שונים. לעניין גובה הערובה , טוענים המבקשים כי תיקים שעניינם הפרת פטנטים כרוכים בהוצאות רבות, לרבות הוצאות מומחים ועדים ולכן, ביקשו לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה בסכום של 250,000 ₪.

המשיבה טענה כי השאלה אם תחויב תובעת בהפקדת ערובה היא בשיקול דעתו של בית המשפט וכי יש לבחון כל מקרה לגופו. עוד טענה כי על רקע סיכוייה הגבוהים של התביעה, אין לחייבה בהפקדת ערובה. לחילופין , ביקשה המשיבה להסתפק בהתחייבות איש ית של הבעלים של החברה, וציינה כי הוא עתיר נכסים וכי הוצאות משפט שנפסקו נגד המשיבה שולמו על ידה.

הוראת החוב הנוגעת לענייננו היא סעיף 353א לחוק החברות, אשר קובע כך:

"הוגשה לבית המשפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדי ן".

פסק דין ממצה לעניין סעיף 353א לחוק החברות הוא פסק הדין ברע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממחושבת בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים (11/2/2009, פורסם בנבו). בפסק דין זה קובע כב' השופט ח. מלצר את הכללים והשיקולים השונים אשר על בית המשפט לנקוט בהם ולשקול, בבואו להחיל על המקרה שבפניו את הוראות סעיף 353 לחוק החברות.

מדברי ההסבר להצעת החוק, שבמסגרתה תוקן חוק החברות והוסף סעיף 353א, אפשר ללמוד כי כוונת המחוקק הייתה שלא לשנות מן הפסיקה הקודמת, אשר לפיה הוחלו כללים מיוחדים בכל הקשור לחיובה של חברה תובעת בהפקדת ערובה.

כבוד השופט מלצר מדגיש, כי אין חובה על בית המשפט לקבוע ערובה מספקת לתשלום הוצאות, אלא הוא רשאי לעשות כן, במקרים שבהם מדובר בחברה שאחריות בעלי מניותיה מוגבלת ובהם הנתבע מבקש זאת מ בית המשפט. נקבע כי, בית המשפט לא יחייב בהפקדת ערובה כאשר נסיבות העניין אינן מצדיקות זאת, או אם החברה הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע.

המסקנה היא, כי אם מבקש זאת הנתבע, רשאי בית המשפט לחייב את החברה התובעת בהפקדת ערובה וזהו הכלל וזאת החזקה ועל החברה התובעת מוטל הנטל לשכנע את ב ית המשפט כי א ין מקום להורות על הפקדה כאמור, כאשר יש ביכולת החברה לשלם את ההוצאות, או כי נסיבות העניין אינן מצדיקות חיוב בהפקדה, כאמור.

כבוד השופט מלצר מדגיש בפסק דינו, כי סעיף 353א לחוק החברות אינו מתייחס לשאלת סיכויי התביעה. ואולם, נקבע, כי השיקולים הכלליים המסדירים את סוגיית חיובו של תובע בהפקדה ערובה, דהיינו האיזון בין זכות הגישה לערכאות והזכות לקניין מן הצד האחד, לבין זכותו של נתבע שלא להיגרר להליך סרק, מן הצד האחר, חלים גם כאשר מיישם בי ת המשפט את הוראת סעיף 353א לחוק החברות במקרה שבפניו.

בפסקה 13 לפסק הדין מסכם כב' השופט מלצר את הדברים ומפאת בהירותם וחשיבותם למקרה שבפנ יי, אביא פסקה זו כלשונה:

"מן האמור לעיל עד כה עולה כי על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו (ראו: פרשת נאות אואזיס, שם בעמ' 4). זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג (דבר זה נלמד מהתיבה: " אלא אם כן", הכלולה בסעיף 353א לחוק). זאת ועוד – על פי הפרשנות שהיתה נהוגה ביחס לסעיף 232 לפקודה, שקדם לסעיף 353א לחוק, ניתן לומר – על דרך ההיקש –כי שאלת סיכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערבות מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. במילים אחרות – אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה (ראו: פרשת אויקל). עם זאת, ראוי להוסיף כאן שתי הערות:
(א) בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת – להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות (עיינו: פרשת אויקל).
(ב) בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד(השוו: The White Book,624).

משמסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכ ונה את שלל השיקולים הרלבנטיים (השוו: The White Book, 620 para. 25.12.7). הנה כי כן, בכל שלבי הבדיקה ניצבות ברקע הדברים גם הזכויות החוקתיות שעליהן עמדנו לעיל: זכות הגישה לערכאות וזכות הקניין של התובע ושל הנתבע ועל בית המשפט ליתן אף להן את המשקל הראוי (עיינו: פרשת איברהים, שם,שם; רע"א 3601/04 וינצ'ון נ' מדינת ישראל – מנהלת ההגירה /משטרת ישראל (לא פורסם, [פורסם בנבו], 18.10.2007) וכן דבריו של ד"ר שלמה לוין בספרו החדש: תורת הפרוצדורה האזרחית, 2008, שם בעמ' 30-27)."

על הדברים חזר כב' השופט א. גרוניס בהחלטתו מיום 27.8.2009, ברע"א 6176/09 התחלת ים אילת בע"מ ואח' נ' הרפסודה הלבנה אילת בים ואח' (27/8/9, פורסם בנבן). וכך נרשם, בין היתר, באותה החלטה:

"דין בקשת רשות הערעור להידחות. בית המשפט הדן בתביעה מוסמך להורות לתובע, יחיד או חברה, להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו של הנתבע כתנאי לניהול התביעה (תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999). במסגרת ההחלטה על חיובו של תובע יחיד בהפקדת ערובה, על בית המשפט לבחון את התכליות העומדות ביסוד תקנה 519(א). מחד גיסא, נועדה התקנה להבטיח את תשלום הוצאות הנתבע במקרה בו תידחה התביעה נגדו ויושת חיוב בהוצאות וכן לצמצם את האפשרות להגיש תביעות סרק. מאידך גיסא, יש ליתן משקל לשיקול של הבטחת היכולת לממש זכויות באמצעות בתי המשפט (למשל, רע"א 7543/04 ליסטר נ' ליסטר (לא פורסם, 3.10.2004)) מצב הדברים לעניין חיובה של חברה בהפקדת ערובה הינו שונה במקצת. סעיף 353א ל חוק החברות קובע חזקה לפיה תחויב חברה, בהתאם לבקשה, בתשלום ערובה להבטחת הוצאות הנתבע בתביעה שהגישה. החברה יכולה לסתור את החזקה בהתקיים שני תנאים: האחד, אם הוכיחה כי יהיה ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם תידחה התביעה; השני, אם סבר בית המשפט כי הנסיבות אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה (למשל, רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (טרם פורסם, 11.2.2009))."

לא מצאתי בתגובת המשיבה מענה ענייני לבקשת המבקשים. אין מחלוקת כי בית המשפט אינו מחויב להטיל ערובה להבטחת הוצאות וכי כל מקרה ייבחן לגופו. טענה זו של המשיבה מקובלת עליי. ואולם, המשיבה לא נימקה מדוע במקרה הזה יש מקום לחרוג מן הכלל לפיו, כאשר התובעת היא חברה, הרי שמתקיים חיוב בערובה ואי חיוב הוא החריג. לעניין זה, לא די לטע ון טענה כללית כי סיכויי התביעה הם טובים. בכל מקרה, כאשר עסקינן במשפט על הפרת פטנט, בחלק גדול מהמקרים, וכך הדברים במקרה הזה, קשה להעריך את סיכויי התביעה בטרם נפרשה בפני בית המשפט מלא היריעה המקצועית – מדעית ובטרם נבחנו הראיות לעניין ההפרה. לא ניתן לבוא למסקנה, במקרה שלפניי, כי סיכויי התביעה גבוהים במיוחד או קלושים במיוחד (ראה עניין ל.נ הנדסה שהוזכר לעיל ) ולכן, אין מקום להיכנס לעניין זה בהרחבה.

אכן, מצופה היה מהמשיבה כי תפרט מדוע לא קיים חשש , שמא לא יהיה ב ידה לשלם את הוצאות המשפט, היה ויזכו המשיבים בדין. דבר או חצי דבר לא נאמר בתגובה לגבי מצבה הכלכלי של המשיבה. לא צורף כל מסמך בעניין זה. המשיבה לא נתנה מענה לטענות המבקשים לפיהן קיים לחברה קושי לגייס משקיעים בשל הליכים משפטיים בהם היא נתונה וכי החברה חדלה להגיש דוחות לרשם החברות.

מכל המקובץ, המסקנה היא כי יש לקבל את בקשת המבקשים ולהחיל את הכלל בדבר חיוב בערובה לפי סעיף 353א לחוק החברות, בהיעדר נימוק לחרוג מ כלל זה.

אשר לגובה הערובה, הרי יש להביא בחשבון כי במשפט על הפרת פטנט עסקינן, והוצאות המומחים והעדים עלולות להגיע לסכומים גבוהים. כן יש להביא בחשבון את סכום התביעה, העומד על מיליון שקלים. יחד עם זאת, יש לקבוע הערובה בסכום מידתי, שלא יהיה בו כדי למנוע מן המשיבה את הגישה לערכאות. בהקשר לכך יש להזכיר את טענתה של המשיבה כי בעל המניות בה הוא אדם עתיר נכסים ולכן, סביר כי יעלה בידו להפקיד את הערובה כנדרש. אשר על כן, אעמיד את סכום הערובה על סך 100,000 ₪, אשר יופקד ו במזומן או בערבות

בנקאית אוטונומית וצמודה למדד המחירים לצרכן, בלתי מוגבלת בזמן. הערובה תופקד בבית המשפט עד ליום הדיון הקבוע בתאריך 28.2.2019. בפתח הישיבה תציג המשיבה אישור על הפקדת הערובה .

אין צו להוצאות.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, ו' אדר א' תשע"ט, 11 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.