הדפסה

בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"א 25288-03-20

מספר בקשה:4
לפני
כבוד ה שופט יעקב פרסקי

התובעות (המבקשות):

  1. ספקטרוניקס בע"מ
  2. EMERSON ASIA PACIFIC

ע"י ב"כ עוה"ד: דרור קדם, ד"ר איסר ברגר, נועם גילאון, מעין עמיאל

נגד

הנתבעים (המשיבים):

  1. יחיאל ספקטור
  2. א.י. ספקטור החזקות (2003) בע"מ
  3. א.י. ספקטור בע"מ
  4. טכנולוגיות גילוי אש וגזים בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד ויקטור תשובה

החלטה

החלטה זו עניינה בהוראות הנוגעות להליכים המקדמיים בתיק זה

הצדדים ורקע כללי
1. התובעת 1, חברת ספקטרוניקס בע"מ, (להלן: "ספקטרוניקס" או "החברה"), הינה חברה העוסקת מזה עשרות שנים, בתחום פיתוח וייצור גלאי להבה וגז כמו גם מערכות כיבוי אש . מקום מושבה של החברה הינו בעיר שדרות. החברה הייתה עד לשנת 2015 חברה ציבורית, אז יצאה לפועל עסקת מיזוג משולש הופכי, במסגרתה הפכה החברה לפרטית, בבעלות מלאה של התובעת 2, חברת EMERSON ASIA PACIFIC PRIVET LIMITED, חברה המצויה בשליטה עקיפה של הקונגלומרט האמריקאי EMERSON ELECTRIC CO., (להלן: " אמרסון"). הנתבע 1, מר יחיאל ספקטור, (להלן: "ספקטור"), ייסד את החברה, ביחד עם אביו המנוח. ערב המיזוג היה ספקטור בעל השליטה בחברה כאשר החזיק ביחד עם הנתבעת 2, בכ – 34% ממניות החברה ובנוסף להיותו חבר דירקטוריון ומנכ"ל. הנתבעת 2, חברת א. י. ספקטור החזקות (2003) בע"מ, החזיקה ביחד עם ספקטור במניות החברה עד למיזוג האמור . הנתבעת 3, חברת א. י. ספקטור בע"מ, חברה בבעלות מלאה של ספקטור ובני משפחתו, סיפקה שירותי ניהול לחברה. הנתבעת 4, חברת טכנולוגיות גילוי אש וגזים בע"מ, (להלן: "החברה החדשה"), נוסדה ביום 26.2.17, ובמסגרתה מתנהלת פעילות נגדה מכוונת התביעה, פעילות שהינה נשוא התיק. בחברה החדשה, ספקטור ביחד עם בנו מחזיקים בלמעלה מ – 75% מהמניות, והינם מהווים רוב בדירקטוריון החברה החדשה.

2. עסקת המיזוג לחברה יצאה לפועל בשנת 2015. אחר עסקת המיזוג, עלו טענות מצד ספקטור שהתגבשו לכדי תביעה התלויה ועומדת בביהמ"ש המחוזי בתל אביב, (המחלקה הכלכלית), נשוא ת"א 4528-01-16. בתמצית, התביעה שם עוסקת בטענת ספקטור, ולפיה אמרסון "הונתה" אותו בכך שהתחייבה כך לכאורה, לא לערוך כל שינוי במתכונת פעילותה של החברה בעיר שדרות אולם בפועל לא התכוונה לקיים התחייבות זו. מנגד טוענת שם אמרסון כי התחייבה לשמור על מספר מינימלי של עובדים, רמת ייצור מינימלית ואספקת מימון לחברה ככל שיידרש לשמירה על רמת הפעילות כפי שהיה לפני המיזוג. טוענות התובעות בתביע ה כאן, כי תוך כדי הדיונים בתיק האמור, הובן שספקטור החל בפעילות מתחרה, כאשר מלכתחילה, סברו שמדובר, כלשון התובעות (סע' 34 לכתב התביעה), כי: "הפעילות המתחרה אינה יותר מדברי רהב, משאלת לב, או לכל היותר פעילות עוברית ושאין בכוונתו של ספקטור לפתח לכדי פעילות מלאה", אלא שכטענת התובעות, הצטברה מאז "מסה קריטית" של ידיעות על היקפה של הפעילות המתחרה, עד כדי טענתה להקמת חברה חדשה שהינה בגדר: "חברת מראה" של התובעת. מנגד, טוענים הנתבעים כי התובעות ידעו היטב כבר מחודש פברואר 2017 על כוונתו של ספקטור להחל במיזם חדש בתחום פיתוח גלאי הלהבה והגז, כי התובעות לא עשו דבר מאז ועד הגשת התביעה, שהוגשה בעיתוי קריטי ברגישותו, סמוך לאחר שהחברה החדשה פרסמה ביום 25.2.20 תשקיף לצורך גיוס הון למימון פעילותה, וזאת כטענת הנתבעים, במטרה לסכל את גיוס ההון, ולפגוע בפעילותה העסקית ובשמה הטוב של החברה החדשה, תביעה העלולה להקשות, למנוע ואף להביא לקושי בהישרדותה.

הסעדים ועילות התביעה
3. התובעות בתביעתן, מבקשות סעדים שהינם צווי מניעה, במישרין או בעקיפין נגד הנתבעים, מלשמש בתפקידים שונים, בעסק המתחרה בחברה, בתחום גילוי האש והגז, צווי מניעה מלפנות ללקוחות או מפיצים או ספקים וכיו"ב, צווי מניעה מלעשות שימוש במידע השייך לחברה, צווים להשמדת כל מסמך או רישום המבוסס על מידע השייך לחברה, צו מניעה האוסר על שימוש בשמה של החברה ספקטרוניקס ובכלל זה בסימן המסחר שלה, מינוי כונס נכסים לכניסה לחצרי הנתבעים, לצורך חיפוש ותפיסת הקשור במה שטוענת החברה שניטל ממנה. התובעות טוענות לפיצוי כספי המוערך בסך של 11,000,000 ₪, לפי הפירוט שבכתב התביעה.

4. עילות התביעה המפורטות בה, הינן הפרת חובות הנתבעים כלפי החברה ובכלל זה חובות אמונים, בכובעם כבעלי שליטה ודירקטורים לשעבר, הפרת חובת זהירות, עשיית עושר ולא במשפט, עילות מדיני החוזים, עוולת גרם הפרת חוזה, גזל סוד מסחרי והפרת חובת תום הלב.

המחלוקת נשוא התיק, בתמצית
5. המחלוקת בן הצדדים, בתמצית, הינה, האם החברה החדשה, חברת הזנק בתחום גלאי האש והגז, הוקמה "בחטא", בתחרות שאינה לגיטימית עם התובעות, הטוענות כי החברה החדשה הוקמה על בסיס ידע טכנולוגי, ערוצי שיווק וניצול פסול של משאבי האנוש שלהן ותוך הפרת התחייבויות חוזיות. זאת, לאחר שהחברה נמכרה לאמרסון בעיסקת המיזוג , ולאחר שבין היתר, ספקטור, קיבל תמורה מלאה למניותיו, (בהיקף 30 מיליון דולר). מאידך, טוענים הנתבעים כי אין כל עילת תביעה ולפיה בעל שליטה שמכר חברה, יהיה מנוע במשך שנים רבות מלעסוק בתחום שבה עסקה החברה שמכר, בטענות לחובות אמון של בעל שליטה לשעבר כלפי החברה. טוענים הנתבעים שלא היתה כל מניעה מבחינת הזכות לחופש העיסוק, ליזום ולייסד חברה חדשה, להשקיע סכומי עתק בפיתוח מוצר חדש ומתקדם, ולהצליח בתוצאה של מוצר בעל יכולת וביצועים מתקדמים, העולים ברוב הפרמטרים על כל הגלאים הקיימים מאותו הסוג, בהם אלו שמוכרת החברה, כאשר לחברה החדשה מוצרים בתחום הגלאים, שיש בהם יכולות ויישומים שכלל לא קיימים בגלאי החברה. טוענים הנתבעים שלא היתה בפיתוח המוצרים בחברה החדשה, כל העתקה מהחברה.

6. השאלות נשוא התיק בעיקרן הינן האם החברה החדשה, מתחרה בחברה? מהי עוצמת התחרות שבין החברה לחברה החדשה? האם, הנתבעים עשו ועושים שימוש במידע השייך לחברה, שימוש שלא כדין? מתי החלו הנתבעים להתחרות בחברה?

7. התובעות פירטו שורה של ראיות שיצרו כשיטתן "מסה קריטית" שהביאה להגשת התביעה, (ראו סע' 34 לכתב התביעה), ובין היתר: הקמת מתקן בקיבוץ ברור חיל, סמוך למפעלה של החברה בשדרות ו פיתוח מוצרים, גלאים מתחרים המוצגים כעדיפים על פני אלו של החברה. טוענת החברה כי החברה החדשה מוכרת ציוד היקפי נלווה שהינו של החברה, טוענות התובעות כי הנתבעים מנסים להשתלט על ערוצי השיווק וההפצה של החברה, וכי הנתבעים פונים לספקים עמם החברה עובדת לרבות בתחום המכניקה. טוענת החברה כי החברה החדשה קלטה לפחות שמונה עובדים בכירים שלה ושל חברת הבת שלה. התובעות טוענות שהחברה החדשה הינה "שיבוט" של החברה.

8. מנגד, טוענים הנתבעים כי, ( ראו: סע' 230 לכתב ההגנה), בנוגע לאיכות המוצרים, גלאי האש שפיתחו עדיפים על כל גלאי שמוצע למכירה כיום בשוק. טוענים הנתבעים כי רכישות החברה החדשה של מוצרים קיימים אינה רלוונטית. טוענים הנתבעים כי אינם מנסים לנצל ערוצי שיווק של אף אחד והחברה החדשה מבססת לה ערוצי שיווק חדשים, כך למשל בתערוכות מקצועיות. טוענים הנתבעים כי אין כל פסול בפנייה לספקים מוכרים בשוק. טוענים הנתבעים כי נושא קליטת העובדים שפיטרה החברה, עובדים שלאחר מכן פנו מיוזמתם לחברה החדשה, אינו חורג מהדין ושהיא אינה מנועה מלהעסיק עובדים בנסיבות אלו. הנתבעים טוענים שהחברה החדשה אינה עושה שימוש בכל טכנולוגיה של החברה. טוענים הנתבעים כי הניסיון למנוע תחרות שבין חברת הזנק קטנה מברור חיל למול קונגלומרט עולמי בהיקף עשרות מיליארדי דולרים, פסול.

9. דומה כי הנקודה המהותית שבמחלוקת נוגעת לשאלת איכות המוצרים של החברה החדשה. בכתב ההגנה, הנתבעים טוענים לאיכות המוצר של החברה החדשה, (למשל בסע' 49 וכן 58), כאשר ההיגיון כטענתם הינו בכך, שאין לחברה חדשה וקטנה כל סיכוי להתמודד בשוק שבו יש ממילא היצע מגוון של גלאים, ולכן ערכו בחברה החדשה, השקעות אדירות לפיתוח מוצרים העולים ברוב הפרמטרים על כל הגלאים מאותו הסוג המתחרים במוצרים שמוכרת החברה. מכאן טענת הנתבעים שלא נעשה כל שימוש במידע של החברה ולאור כך שרק מוצר איכותי שלהם יוכל להתמודד בשוק. מאידך, טענת התובעות הינה שבשוק זה של הגלאים, לא היתה כל פריצת דרך טכנולוגית, כי אין יתרון למוצרים של החברה החדשה ושהדעת נותנת כי אם יתר החברות בשוק, שלא חסר להם ידע או משאבים, לא הגיעו לפריצת דרך, הרי שלא יכול להיות, שתוך זמן קצר כל כך, ובהשקעה של סכום יחסי שאינו רב, יכולה היתה החברה החדשה להגיע לאותה תוצאה נטענת של "גלאי על" ושישנה חזקה עובדתית כי היתה הסתמכות על הטכנולוגיה והידע של החברה, והדברים אינם מתיישבים עם טענות הנתבעים להעדר תחרות או העדר נטילת מידע השייך לחברה.

סיכום ביניים
10. לעיל פורט רקע כללי למחלוקת שבין הצדדים, כאשר ענייננו הינו בבקשה הנוגעת להליכים המקדמיים, בקשת התובעות, כאשר כפי שעוד יפורט להלן, יינתנו הנחיות לקידום אותם הליכים מקדמיים נדרשים.

הבקשה – מתן צו לגילוי ועיון במסמכים וכן מענה לשאלון
11. התובעות הגישו את בקשתן, בה התבקש ביהמ"ש להורות לנתבעים למסור תצהיר גילוי מסמכים כללי ערוך כדין, לגלות מסמכים ולאפשר העיון בהם וכן לענות על שאלון מפורט מיום 17.9.20. התובעות פירטו את הרקע והנסיבות אשר מצריכות גילוי נרחב, כאשר הלינו על כך שהנתבעים פטרו עצמם ממענה, והסתתרו תחת טענות סרק. התובעות פירטו את המסגרת הנורמטיבית לבקשה, תוך הפנייה וסקירת הפסיקה הרלוונטית. טוענות התובעות כי המסמכים והמידע המבוקשים רלוונטיים לבירור המחלוקות באופן מובהק. ניתן פירוט בראשי פרקים לנושאים שטעונים בירור: א. האם החברה החדשה מתחרה בחברה? ב. מהו טיבה הקונקרטי של התחרות בין החברה החדשה לחברה ועד כמה היא ישירה ועוצמתית? ג. האם הנתבעים עשו ועושים שימוש במידע השייך לחברה? ד. מתי החלו הנתבעים להתחרות בחברה? בהתאם, הופנה ביהמ"ש לפי הנושאים כאמור, לשאלות הרלוונטיות, למי יועדו, כמו גם להסבר על דרישת המסמכים השונים. טוענות התובעות כי על ביהמ"ש להורות לנתבעים "לשחק בקלפים גלויים", כחלק מזכותן הדיונית של התובעות.

12. התובעות טוענות שלא היה מקום לכך שהנתבעים פשוט יפטרו עצמם באופן גורף לדרישותיהן, שהינן דרישות כדין. טוענות התובעות כי העמידו תשתית ראייתית ראשונית כנדרש לצורך הגילוי והעיון במסמכים. טוענות התובעות כי אין מקום לקבלת עמדת הנתבעים כי דרישתם "מכבידה" כמו גם שאין מקום לטענות שמדובר בסודות מסחריים ומסמכים ואף "ריגול תעשייתי". מפנות התובעות לכך שהנתבעים אישרו שנטלו מידע מהחברה, הגם שטענת הנתבעים הינה שנעשה שימוש במידע שהפך להיות בגדר "נחלת הכלל", מידע הגלוי לציבור, (public domain). לסיכום טענו התובעות כי מטרת קבלת המידע נשוא הבקשה הינה כאמצעי הכרחי לניהול הליך יעיל, הוגן, ולהבטחת ההיערכות מבעוד יום לקראת המועד בו ידרשו להגיש את חומר הראיות.

13. הנתבעים הגיבו לבקשה, בכך שדרישות התובעות הינן ברמה של "הליך גילוי נאות, משל התובעות שוקלות לרכוש את הנתבעת 4". טוענים הנתבעים כי מדובר על עשרות עמודים של שאלות, ודרישות מסמכים כולל מסמכים שהינם בלב פעילות החברה החדשה. כך ובין היתר טוענים הנתבעים כי אין מקום להעברת תיק המוצר לרבות שרטוטים, תרשימים ומסמכים נלווים, לקוד המקור של התוכנה, (לרבות הקוד עצמו, ותיעוד הקשור אליו), עץ המוצר מלא וכיו"ב. טוענים הנתבעים שהתובעות מנועות מקבלת המידה המתבקש והנתונים הן לגבי המסמכים והן לגבי השאלות. הנתבעים, כמו התובעות, פירטו את הרקע הנורמטיבי תוך הפנייה לעקרונות ולפיהן יש צורך בהצבעה על רלוונטיות, שאין הכבדה בדרישה ושאין מדובר בדרישות למסמכים החוסים תחת החיסיון שבהתאם לחוק עוולות מסחריות תשנ"ט – 1999, ובפרט סע' 23 לחוק זה.

14. הנתבעים מפרטים מדוע הדרישות של התובעות, הינן בגדר כאלו שאין לאפשר בשל כך שמדובר בסוד מסחרי החוסה תחת הוראות סע' 23 לחוק האמור. טוענים הנתבעים כי התובעות לא פירטו מדוע גילוי אותן ראיות לשם עשיית צדק עדיף את פני אי גילוי הראיות, ושהתובעות יכולות היו לטעון להסדרים מתאימים שיבטיחו את שמירת הסוד המסחרי. החשש של הנתבעים ללא שהתובעות יציעו הסדר מתאים, הינו בכך שפיתוחי החברה החדשה יועתקו ושהדבר חורג מהצורך שבהוכחת התביעה שהגישו התובעות. הנתבעים טוענים שהתובעות פשוט פתחו "במסע דיג" ושאין כל עילה למתן הצו הנדרש על פני הדברים, שכן כל שהראו התובעות הינן חזקות נסיבתיות כמו הליך פיתוח קצר של שנה וחצי. טוענים הנתבעים כי התובעות יכולות היו להצביע על העתקה כלשהי במוצריה אולם לא עשו כן ולכן לא בוססה ולו באופן מינימאלי כל העתקה. הנתבעים מפנים להכבדה הרבה שבדרישות התובעות, כאשר הדברים פורטו לגבי כל הנושאים שהעלו התובעות. במיוחד טוענים הנתבעים לכך שניתן לשקול חלופה לטענות התובעות, לדוגמא, בגדר של מומחה שימונה לבחינת ביצועי הגלאים של החברה החדשה לעומת אלו של החברה, ובדרך זו ניתן יהיה בקלות יחסית להגיע למסקנה שלא בוצעה כל העתקה. ציינו הנתבעים כי הם מוכנים לממן בחינת הדברים באמצעות גורם בלתי תלוי שיקבע ביהמ"ש.

15. בתגובה לתשובה, טענו התובעות כי חלק מהטענות שטענו מלכתחילה הנתבעים, בחילופי הדברים שהיו בין הצדדים, נזנחו או שהיתה התעלמות מהם. כך למשל, הפנו התובעות לכך שלא ניתן מענה לטענות הרלוונטיות, היינו שאין מענה של ממש לנושא זה. בנוסף, הטענה הינה שאין בתגובה הארוכה של הנתבעים, התייחסות לשאלת ההכבדה. התובעות מפנות לכך שאין הכחשה של נטילת מידע מהחברה, ולכן הדעת נותנת כי הנתבעים יהיו חייבים בגילוי ועיון מלא של כל המידע שניטל ללא כל מגבלה או סייג. טוענות התובעות להתעלמות מההבדל בין הגילוי, לטענות שיש להעלותן בשלב העיון. התובעות טוענות שהינן נכונות להגיע להסדר עיון מתאים. התובעות דוחות את טענות הנתבעים "לריגול תעשייתי", ומדגישות כי הדבר רחוק מהמציאות, ושאין לאפשר לנתבעים לטעון טענות סודיות באופן סלקטיבי, מצד אחד שמדובר בסוד מסחרי, ומצד שני, שיש מידע שאין לגביו סודות, (בטענת הנתבעים שהפך להיות "נחלת הכלל"). התובעות מבקשות כי תידחה הטענה של הנתבעים להעדר טענות קונקרטיות להעתקה, שכן בכך יש "הסטת" הדיון למחלוקת מצומצמת בעוד המחלוקת רחבה יותר וחובקת כל שימוש פסול בסודות מסחריים של החברה, כי הטענה מתעלמת מטענות התובעות בכתב התביעה, ושהדרישה לתשתית ראייתית ראשונית אינה דורשת רף גבוה. לפיכך חזרו התובעות על בקשתן בקשר להליכים המקדמיים.

דיון
כפי שאפרט להלן, מצאתי שנדרשות הוראות למיקוד הצדדים בהליכים המקדמיים.

16. בראש הדברים ובאופן כללי, איני סבור שדרישות התובעות, אינן בגדר "הרלוונטי" לענייננו ואף תגובת הנתבעים לא התבססה על נימוק זה. לגבי שאלת "ההכבדה", הגם שלא עמד במרכזה של תגובת הנתבעים, אלו עמדו על טענתם, תוך שאפנה לכך שהנתבעים טענו שאין לאפשר מהלכי גילוי ועיון שהינם בגדר גילוי נאות כביכול החברה החדשה נמכרת, ואקדים כי ההיקף והפירוט שביקשו התובעות יש בו הכבדה, הגם שהנדרש הינו בגדר הרלוונטי. בתקנות החדשות, תקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט – 2018, בתקנה 60(א) נקבע כי: "הליכי גילוי ועיון נאותים מהווים תנאי בסיסי לקיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן". יחד עם זאת, הכרחי האיזון שבין הנדרש לצורך הגינות ויעילות ההליך למול ההכבדה הפוטנציאלית שעלולה להיגרם ללא הוראות מאזנות ובתקנות החדשות נקבעו אמות מידה לצורך האיזוני ם.

17. כידוע: "הליכי הגילוי והעיון הם "הפרוזדור בדרך לטרקלין המשפט"", (ראו לאחרונה: רע"א 8761/20, פלונית נ' פלוני, כב' השופט עמית, 20.1.21, פסקה 8). בהמשך בפסקה 12, נקבע: "לא למותר להזכיר כי זו הפעם השלישית שהליכי ביניים שמתנהלים בין הצדדים מגיעים לפתחו של בית משפט זה. הגיעה העת להפסיק לדשדש בפרוזדור ולהיכנס לטרקלין ההתדיינות...". עולה כבר בשלב זה של בירור המחלוקת בין הצדדים, החשש אותו יש לצפות מראש, ולפיו מצב הדברים בתיק יהיה של המשך השהייה ב"פרוזדור" למשך תקופה משמעותית נוספת.

18. עיון בדרישת הגילוי והעיון במסמכים, מעלה כי הדרישה הייתה רבה ובעלת היקף רחב ואף רחב מאוד. ניתן בעיון לא מעמיק לראות שיש בדרישה: סעיפים רבים, תתי סעיפים, ואף תת-תתי סעיפים. הדוגמא שבה השתמשו הנתבעים נגעה לקוד המוצר. כך למשל, סע' 4.2.12 לדרישה מיום 17.9.20 נגעה לכל אחד מגלאי החברה החדשה, כלומר לגבי כל אחד ואחד מהמוצרים שעל "מדף" החברה החדשה, והדרישה היתה נרחבת ומכבידה וכוללת קוד מקור של התוכנה, שרטוטים, תרשימים ועוד. עיון בשאלון מעלה כי השאלון מכוון בצורה כזו או אחרת לגורמים שונים אצל הנתבעים, כאשר מדובר על 140 שאלות, אשר חלקן כוללות תתי שאלות ואף בחלק מתתי השאלות, ישנן, תת-תתי שאלות. תשובת הנתבעים היתה כללית, כוללנית, התייחסות לדרישות מכבידות, כמו גם טענות כי המידע שנדרש וכן הגילוי והעיון, חוסה תחת החיסיון שלפי סע' 23 לחוק עוולות מסחריות שלעיל ולכן מאידך לא ניתן לומר שאין ממש בטענת התובעות לגבי אופן ההתייחסות .

19. התובעות היו צריכות מראש לצמצם את היקף הדרישות, ומנגד הנתבעים היו צריכים להיעתר לכל הפחות לחלק מהן. המצב שנוצר, הביא לכך שבאופן ברור, המחלוקת במלוא היקפה ויריעת המחלוקת הרחבה שהונחה, הועברה כפי שהיא לבית המשפט לצורך התערבות בה. בנסיבות אלו מסקנתי הינה שאין מנוס, אלא להביא לצמצום רוחב היריעה ולצורך כך יינתנו הוראות לצדדים. הגם שהבקשה הוגשה בידי התובעות, בהוראות שיינתנו תהא הדדיות.

התקנות החדשות – תקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט - 2018
20. התביעה בתיק זה הוגשה ביום 18.5.20. בינתיים, נכנסו ביום 1.1.21 לתוקפן התקנות החדשות. בהתאם לתקנה 180 (ג) לתקנות החדשות, שעניינה הוראות מעבר ותחילה, בסמכות ביהמ"ש להורות לצדדים לפעול לפי התקנות החדשות, גם בנושא שהתקנות אינן מחייבות. מצאתי בענייננו, להורות כי התקנות הנוגעות להליכים המקדמיים, בהתאם לפרק ט, תקנות 56 ואילך, יחולו בענייננו. למותר להוסיף, כי גם ככה, חלק מהתקנות החדשות מחייבות את הצדדים לאור תקנת המעבר האמורה, כך למשל, תקנות 50 עד 55 בפרק ח' לתקנות החדשות, דוגמת תקנה 50(5) המתייחסת להיקף העמודים של בקשות בכתב.

ההוראות האופרטיביות

תצהיר גילוי מסמכים
21. תוך 15 יום, הצדדים הדדית ימסרו זה לזה תצהיר גילוי מסמכים כדין, (ראו תקנה 57 לתקנות החדשות).

שאלונים
22. במקום השאלון נשוא הבקשה, הצדדים רשאים לשלוח שאלונים חדשים, בתוך 30 יום מהיום, כאשר על השאלונים, יחולו הוראות תקנה 56. בין היתר, ההדגשה הינה להיקף כאמור בהוראת תקנה 56(ב). המענה לשאלונים, (ישירות בין הצדדים), יהיה בתוך 15 יום נוספים.

עיון במסמכים / עיון במסמכים מסוימים
23. נושא העיון במסמכים, מצוי במחלוקת עמוקה, כפי שניתן היה ללמוד מהבקשה שהוגשה. קרוב לוודאי, שצד זה או אחר, לאחר שיקבל את תצהיר גילוי המסמכים, ידרוש לעיין לא רק במסמכים המפורטים בתצהיר, אלא במסמכים נוספים, אשר כשיטת אותו צד נדרשים. קרוב לוודאי שהנושא לאחר צמצום הדדי, יחזור לדיון נוסף. לאור כך שהדבר צפוי, יהיה מקום כבר מראש לשקול כיצד לצמצם עוד את המחלוקת שבין הצדדים. בענייננו, התובעות פירטו שורה ארוכה, (ואף ארוכה מאוד) של מסמכים, כפי שפורט במכתב הדרישה של ב"כ התובעות לב"כ הנתבעים, מיום 17.9.20. על פני הדברים, לא ניתן לקבל את טענת הנתבעים ולפיה לא הונחה כל תשתית עובדתית לכאורית, המצדיקה עיון במסמך כלשהו. מאידך, לא ניתן לומר שיש הצדקה שהתובעות יקבלו לידיהן את כל מה שדרשו. בנוסף, יכול ויהיה צורך ליצור דירוג של העיון, בדרך המותווית בסע' 23 לחוק עוולות מסחריות שלעיל. דירוג בוצע כך למשל, כבר בהלכת רע"א 918/02 ויטלזון נ' פנטאקום, (השופטת דורנר, 19.6.02), שם נקבע העיקרון ולפיו:

" 6. בעניין זה חל סעיף 23 לחוק עוולות מסחריות, המשקף את אימוצו של עקרון המידתיות כבסיס לעיצוב כל הסדר לגילוי ראיות שיש בהן סודות מסחריים. סעיף זה, המעניק לבית-המשפט שיקול-דעת לעצב הסדרי גילוי שונים הנבדלים זה מזה בהיקף הגילוי המתחייב מהם ובמידת הפגיעה באינטרס של בעל הסוד המסחרי, סעיף זה מאפשר לערוך איזון מדויק בין האינטרס של מבקש הגילוי כי ייקבע הסדר גילוי רחב ככל האפשר, לבין האינטרס של בעל הסודות המסחריים להגן על קניינו על-ידי קביעת הסדר גילוי מצומצם ככל הניתן.

7. ככלל, יש לקבוע כי היקף הגילוי שבו יחויב בעל הסוד המסחרי, כמו גם אופיים של הסדרי הגילוי, ייקבע בזיקה ישירה לתשתית הראייתית הלכאורית שהציג התובע להוכחת טענותיו בתביעה שהגיש. ככל שלתשתית זו תהיה עוצמה רבה יותר, כך ייטה בית-המשפט להתחשב באינטרסים של מבקש הגילוי ולהעדיפם על פני האינטרסים של בעל הסוד המסחרי. שיקול נוסף שיהיה בו כדי להשליך על היקף הגילוי נוגע לקיומן של ראיות חלופיות בידי התובע להוכחת טענותיו. ראו והשוו רע"א 1917/92 סקולר נ' ג'רבי [2], בעמ' 774.

לבסוף, על בית-המשפט לעצב את הסדר הגילוי בהתחשב גם בשיקולים נורמטיביים, שבמרכזם ההשפעה האפשרית שתהיה להיקף הגילוי שייקבע על היערכות בעלי-דין מראש, עוד בטרם נתגלע הסכסוך ביניהם, לצבירת ראיות העשויות להקל בדיעבד על בירור הסכסוך. על הכלל המשפטי להיות מעוצב אפוא כך שיגרום לצדדים לפעול מלכתחילה לצמצום הפער הראייתי שעמו נדרש להתמודד בדיעבד בית-המשפט לצורך יישוב הסכסוך".

24. דרישה לעיון במסמכים, ואף במסמכים מסוימים, תהא בתוך 30 יום, ממשלוח תצהיר גילוי המסמכים, (היינו מועד שהינו 15+30 = 45 ימים מהיום). במסגרת זו, יש מקום להצעות, לעיצוב הסדר הנוגע לעיון במסמכים. תוך צפיית האפשרויות העתידיות, לא מן הנמנע, שיהיה צורך במינוי גורם מקצועי, מומחה מטעם בית המשפט, בין אם בשלב זה של העיון במסמכים ובין אם בהמשך. הדיון בנושא זה ומטבע הדברים, טרם מוצה. המענה לדרישה, והעיון (לכל הפחות, במה שאינו שנוי במחלוקת), יהיה תוך 30 יום נוספים.

בקשות לבית המשפט והערות פרוצדורליות
25. כפי שפורט לעיל, על בקשות שיוגשו, יחולו התקנות החדשות. ניתן להגיש בקשה נפרדת לכל נושא. למשל, בקשה בעניין השאלונים, כבקשה אחת, ו בקשה בענין המסמכים, כבקשה שנייה ובקשה לעניין העיון כבקשה שלישית, וזאת על מנת ל הקל במעט על הצדדים בכול הנוגע למגבלת היקף כתבי הטענות.

26. הצדדים רשאים להגיע להסכמות ביניהם, בקשר למועדים המדויקים שנקצבו לביצוע השלבים בהליכים המקדמיים כאמור לעיל. יחד עם זאת, יש לקבוע מסגרת זמן, לפיה, בקשות הנוגעות להליכים המקדמיים, היינו בקשות לפי פרק ט' לתקנות החדשות, יוגשו עד ולא יאוחר ליום 20.5.21. המועד להגשת תגובה לבקשות ככול שיוגשו, יהיה עד ליום 10.6.21.

27. נקבעת בזאת ישיבת קדם משפט ליום 6.7.21 בשעה 11:30

בנסיבות האמורות בהחלטה זו, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, ג' אדר תשפ"א, 15 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.