הדפסה

בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"א 22664-11-17

לפני
כבוד ה שופט יעקב פרסקי

התובעים:

1.יוסף אדרי
2.מטיילי קשת אילת בע"מ
ע"י עו"ד יצחק שמלה

נגד

הנתבעים:

1.יעקב סאייג
2.אסי טיולים אילת בע"מ
ע"י עו"ד גד לנדאו

פסק דין

המחלוקת נשוא תיק זה הינה האם הפרו הנתבעים את ההסכם למכירת מניותיהם לתובעים

רקע
1. התובע, מר יוסף אדרי, (להלן: "אדרי") וכן הנתבע, מר יעקב סאייג, (להלן: "סאייג"), היו שותפים בשתי חברות בחלקים שווים: בחברת מוניות קשת אילת בע"מ וכן בתובעת 2, חברת מטיילי קשת בע"מ, (להלן: " החברה"). החברה עוסקת בתחום ההסעות באזור אילת כאשר באותה העת היו בבעלות החברה 13 אוטובוסים. ביום 22.10.12 הגיעו אדרי וסאייג להסכם היפרדות מהשותפות ביניהם, (להלן: " ההסכם"), הסכם שעיקרו הינו קנייה של צד אחד את מניות הצד השני במנגנון שנקבע ואשר בהתאם לו, ובהתאם לסע' 9.3 להסכם, היה על אדרי לשלם לסאייג 1,000,000 ₪, תמורת מניות סאייג בחברות וזאת עד ליום 10.11.12. המחלוקת נוגעת לעסקי החברה.

2. בימים שתחילתם ביום 1.11.12, החל חוסר תיאום בין הצדדים בכך שאדרי הודיע לבנקים עימם עבדה החברה על ביטול זכויות החתימה של סאייג אשר עדיין היה ערב לחובות החברה ואשר לפיכך שלח הודעה סותרת וכך נוצר חוסר תיאום מול הבנקים. אדרי פעל לשינוי הפרטים ברשם החברות הן בהעברת מניות סאייג לשמו והן בביטול רישום סאייג כדירקטור, בו בזמן שלא שילם את מה שהגיע לסאייג ממנו, כאשר לטענתו ביקש לשלם אולם תוך קיזוז כספים. סאייג חשש מהאפשרות ולפיה ימנע אדרי מתשלום המגיע לו בהתאם להסכם . ביום 10.11.12 נכנס למשרדי החברה, ולקח למספר שעות את הדיסק הקשיח של החברה, כאשר באותה עת סבר שהדבר יהיה אמצעי לחץ על אדרי. מספר שעות לאחר מכן, השיב את הדיסק הקשיח למקומו, (ובניגוד לטענת אדרי, לא הוכח נזק פיסי לדיסק הקשיח). אדרי טען כי סאייג העתיק את סודותיה של החברה ואילו סאייג טען שא ין בעסק של הסעות סודות כמו גם שלאחר שנים כה רבות, לא היה צריך לבצע מהלך כאמור בכדי לקבל את רשימת אותם עשרות בודדות של לקוחות אותם סאייג הכיר בעל פה.

3. סאייג, בסמוך לאחר ההיפרדות, הקים את הנתבעת 2, חברת אסי טיולים אילת בע"מ שבבעלותו, והחל בפעילות בתחום ההסעות בדומה לעסקיה של החברה. לשיטת אדרי, ההסכם שבין הצדדים, על אף שאין בו תניית אי תחרות, חייב את סאייג שלא להתחרות בחברה. לא רק זאת, טען אדרי כי סאייג נטל ממנו שלא כדין, שיטות עבודה, סודות מסחריים, עובדים ולקוחות. לפיכך הגיש את תביעה כספית ע"ס 4,000,000 ₪. טענות הצדדים יפורטו בתמצית להלן.

תמצית טענות התובעים: אדרי והחברה
4. טוען אדרי, כי ל סאייג היה אסור לפתוח חברה העוסקת בענף ההסעות בעיר אילת וזאת לאחר שאדרי רכש את מניות סאייג בחברה. טוען אדרי כי סאייג העביר חלק נכבד מעובדי החברה לנתבעת 2, ניצל את משאביה , עשה עושר ולא במשפט, רוקן את החברה מנכסיה, מלקוחותיה ומעובדיה ומעל באמון שניתן בו. בנוסף, סאייג כשיטת אדרי , גנב את פרטי לקוחות החברה, נתוני ם בדבר הסעות ועסקאות כולל הצעות מחיר ושיטות עבודה. בין היתר טוען אדרי כי סאייג פנה לנהג עצמאי שעבד עם החברה, מר אדוארד סורין ושידל אותו להפסיק לעבוד עם החברה תוך גרימת נזקים לחברה. טוען אדרי כי פעולת סאייג היתה מתוכננת מראש על מנת לפגוע בו בכול מחיר וכי סאייג פעל לשידול קבוצת עובדים גדולה כמו גם ששידל את לקוחות החברה לעבור לעבוד בחברה החדשה שסאייג הקים. בכול הנוגע לנזקים שגרם סאייג, טוען אדרי כי אלו מפורטים בחוות הדעת המקורית והמשלימה של ד"ר טל מופקדי מטעמו, כאשר היקף התביעה הועמד על סך של 4,000,000 ₪. טוען אדרי כי למרות מעשי סאייג, החברה התאוששה ולאחר שנת 2012 רק המשיכה והרוויחה יותר. לפיכך ביקש להורות על קבלת תביעתו.

תמצית טענות הנתבעים סאייג והנתבעת 2
5. טוען סאייג, כי הצדדים הגיעו להסכמה על היפרדות, ובדקו היטב את תנאיה כאשר היה ברור מראש כי הוא שעוסק בתחום ההסעות עשרות שנים ימשיך לעשות כן . טוען סאייג כי לא בשל שגגה, לא הוכנסה תניית אי תחרות להסכם. טוען סאייג כי הגשת התביעה בשיהוי של 5 שנים לאחר האירועים מחלישה את טענות התובעים. טוען סאייג כי הטענה בדבר נטילת רשימת הלקוחות אין בה ממש שכן לחברה כמה עשרות לקוחות והוא כמי שהיה אחראי על השיווק , ו שטיפל בנושא שנים רבות, אינו צריך כל רשימה. טוען סאייג ש לקוחות רבים מכירים אותו באופן אישי, במשך עשרות שנים. סאייג דוחה בתוקף טענה כי שידל את לקוחות החברה להפסיק לעבוד עמה ולעבוד אתו. טוען סאייג כי אין כל סודות בתחום ההסעות ומזמיני הסעות, בכול פעם מחדש, עורכים בדיקה עם מספר נותני שירות והמחיר נקבע בהתאם לעונה ולזמינות כאשר באופן כללי יש מחירונים. טוען סאייג כי לחברה היו 13 אוטובוסים ולנתבעת 2, שני אוטובוסים ושני מיניבוסים כך שמצב בו ירוקן את עסקי החברה מתוכן אינו אפשרי. טוען סאייג כי התובעים לא הוכיחו "בלעדיות" על לקוחות ושאין מושג כזה בענף. טוען סאייג כי לא "גנב" עובדים הגם שאכן מספר עובדים של החברה לשעבר, עברו לעבוד אצלו ובאופן כללי בסיום פעילותו בחברה, עבדו אצלה 73 עובדים, וגם אם אחדים מהם ביקשו לעבוד אצלו, אין בכך כל דופי והוא לא התחייב שלא להעסיק מי מעובדי החברה לשעבר. בכול הנוגע לנזקים הנטענים, הפנה סאייג לחוות הדעת מטעמו של הכלכלן משה גרין. טוען סאייג כי רווחי החברה בשנים שלאחר 2012, עליהם מתגאה אדרי מדברים בעד עצמם שלא נגרם לחברה כל נזק. לפיכך התבקשה דחיית התביעה.

הליכים קודמים בין הצדדים
6. הצדדים הפנו להליך הפ"ב 40140-11-12 ולפיו התבקש, בהתאם להסכם, להורות על מינוי בורר במחלוקת שבין הצדדים . ההליך הסתיים ביום 29.11.12 תוך אישור הסכמת הצדדים ולפיה אדרי יעביר לסאייג סך של 776,129 ₪ בהתאם להסכם , תוך שתהא שמורה ל סאייג הזכות לתבוע את היתרה המגיעה לו כשיטתו , תוך שנשמרה זכות אדרי לטעון שעומדת לזכותו זכות הקיזוז לסכומים שונים.

בהליך שהתקיים בביהמ"ש המחוזי בבאר שבע נשוא ת"א 36294-05-13, הליך דומה בעיקרו להליך כאן, התוצאה היתה הסכמה על מסירת רשימת לקוחות שהנתבעת 2 עבדה עימם מאז הקמתה ועד מועד פסק הדין שאישר את ההסכמה ביום 18.2.16.

סאייג תבע את היתרה שלשיטתו מגיעה לו, בהליך נשוא ת"א 60557-01-13 בבית משפט השלום בתל אביב וזכה בתביעתו לסך של 338,562 ₪ בהתאם לפסק דין מיום 14.6.17. ערעור שהגיש אדרי על פסק הדין, ע"א 32386-07-17 נדחה בעיקרו בהתאם לפסק דין מיום 16.5.18 זולת הפחתה של 80,000 ₪ מהסכום המקורי.

בהליך בתל אביב הוכרעו טענות אדרי נשוא סע' 32-31 לכתב התביעה, בטענה לגביית חובות לקוחות ובפריט של פגיעה בשם טוב ומוניטין. בישיבת ההוכחות ב"כ אדרי הסכים כי הנושא הוכרע ויש לגביו מעשה בית דין, חרף זאת , מטעם אדרי היתה חזרה על הדברים בסיכומים ובצדק, ב"כ סאייג, ביקש לדחות את טענות אדרי שכבר יש לגביהם מעשה בית דין ומצאתי ממש בטענות אלו.

בעקבות זכייתו של סאייג בתיק בתל אביב, ביקש אדרי בתחילת ההליכים בתיק זה, לערוך עיקול עצמי של הכספים המגיעים ל סאייג כתוצאה מההליך בתל אביב לטובת ההליך בתיק זה. ביום 20.11.17 הוסכם כי בכפוף להפקדת סך של 215,000 ₪, יעוכבו הליכי ההוצאה לפועל שפתח סאייג נגד אדרי בשל התיק בתל אביב. אדרי הפקיד הכספים. כן הפקיד אדרי סך של 25,000 ₪ כעירבון להבטחת הוצאות הנתבעים.

הראיות
העדים
7. מטעמו של אדרי העיד הוא בעצמו. כן העידו מטעמו מר גיא דהן, נהג שהינו עובד בחברה, אשר אישר כי עדותו הינה עדות שמועה ולפיכך עדותו לא הובאה בחשבון. כן העיד עובד של החברה מר פרוספר אברג'יל אשר כטענתו, מי שהיה סדרן העבודה בחברה, ועבר לעבוד אצל הנתבעת 2, הציע לו לעבור לעבוד עבורה. בנוסף העיד ד"ר טל מופקדי אשר הגיש חוות דעת + משלימה אודות הנזקים שנגרמו לחברה כתוצאה ממעשי סאייג.

מטעמו של סאייג העיד הוא בעצמו. כן העיד מטעמו מי שהיה סדרן העבודה בחברה ועבר לעבוד אצל הנתבעת 2 מר אליהו תורג'מן. העידו שתי עובדות לשעבר בחברה, אשר עברו לעבוד עבור הנתבעת 2 בסמוך לתחילת פעילותה גב' איריס כהן, שהיתה נהגת בחברה וכן גב' ליאת סריון שהיתה עובדת משרד. בנוסף העיד הכלכלן מר משה גרין אשר הגיש חוות דעת.

המסמכים
8. עיקר המסמכים שהוגשו היו ההסכם מיום 22.10.12, הפנייה למסמכים מהליכים קודמים שבין הצדדים, רשימת 23 לקוחות מיום 2.3.16 שעבדו עם החברה וביום הנפקת המסמך עבדו עם הנתבעת 2. אדרי הפנה לשני מכתבי התפטרות בנוסח דומה של גב' ליאת סריון וגב' איריס כהן מהחברה. סאייג הפנה לאתר אינטרנט על מנת להראות כי עלות הסעות הינו מידע גלוי וידוע.

דיון
אקדים את המאוחר, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מסקנתי הינה שדין התביעה להידחות.

טענת איסור התחרות בעסקי החברה
9. ההסכם שבין הצדדים מיום 22.10.12, כונה על ידם: "הסכם להעברת מניות". מהותו של ההסכם הינה ההיפרדות שבין הצדדים אשר עד לאותו מועד היו בעלי מניות בחלקים שווים בשתי החברות נשוא ההסכם. טוען אדרי כי סאייג רוקן את ההסכם מתוכן, שכן אם הביא לכך שעובדי החברה יעזבו איתו, שהלקוחות יעברו, שהסודות של החברה יועברו ואף קבלנים שעבדו עם החברה יעברו לעבוד עם סאייג, הרי שמדובר בהפרה בוטה של ההסכם. מאידך טוען סאייג כי אדרי ידע, שהוא כבעל נ יסיון של עשרות שנים בתחום ההסעות, יחזור ויפעל בתחום זה והדברים גולמו בהסכם ותמורתו, הסכם שהצדדים הגיעו אליו לאחר התייעצות משפטית וחשבונאית.

10. לא יכולה להיות מחלוקת על חובת קיום הסכמים בדרך מקובלת ובתום לב. השאלה האם שידל סאייג לקוחות או עובדים לעבור לעבוד עמו כמו גם הטענה כי "גנב" את סודותיה המסחריים של החברה, תדון להלן. מכל מקום ובשלב ראשון, יש להתייחס לטענת סאייג כי ההסכם לא קבע תנית איסור תחרות בעסקי החברה. זאת, להבדיל ממצב שבו ההסכם היה קובע תנאי שכזה. לטענת סאייג בנושא יש שני רבדים.

11. הרובד הראשון הינו האישי. סאייג היה עובד מרכזי בחברה, כפי שאף אדרי תיאר זאת. בין היתר עסק בשיווק ובקשר עם הלקוחות. אילו היתה נקבעת תניה ולפיה נאסר על סאייג כך לדוגמא, לפעול במשך 12 חודשים בפעילות דומה לזו שבה עסק כעובד בחברה, יכול והיה נאסר עליו לקבל כך למשל, שיחות של לקוחות לשעבר, אולם זאת לעומת המצב שבהסכם ולפיו הדבר לא נקבע ולכן ככול שגורמים בתחום פנו אליו מיוזמתם, ספק רב אם לסאייג אסור להתקשר עם גורמים אלו גם אם הם עובדים עם החברה או שעבדו בעבר עם החברה, וזאת להבדיל מפנייה יזומה של סאייג ללקוחות אלו ושידולם להפסיק לעבוד עם החברה כטענת אדרי. הרובד השני הינו העסקי. סאייג טוען כי הינו בתחום ההסעות עשרות שנים. זוהי פרנסתו ואין לו אפשרות לעיסוק אחר. לא רק זאת, אלא שהבהיר מראש כי בכוונתו יהיה לפעול להקמת חברת הסעות וכך פעל. אילו היה נקבע בהסכם כי לסאייג אסור להקים עסק מתחרה, מצב הדברים יכול היה להיות אחר, אולם לא נקבע איסור כזה, ובוודאי לאור עקרונות חופש העיסוק, לסאייג היה מותר לעסוק בתחום ההסעות באזור אילת כמו גם להקים חברה שתעסוק בכך . יודגש כי סאייג לא החל בפעולות הנוגעות לעסק החדש לפני ההסכם והחברה הוקמה לאחריו. לפיכך, נקודת המוצא אותה אני קובע הינה שההסכם לא הגביל את הנתבעים מתחרות עם החברה, הגם שיש צורך לבחון את טענות אדרי ולפיהם סאייג פעל בחוסר תום לב בתחרות זו תוך ריקון החברה מתוכן.

הטענה לגניבת סודות החברה, שיטות פעולותיה ורשימת הלקוחות
12. טוען אדרי כי באותן שעות שבהם ביום 10.11.12 החזיק סאייג את הדיסק הקשיח של החברה, גנב הוא את סודותיה, שיטות פעולותיה והכי חשוב כטענת אדרי, המידע החשוב ביותר של החברה שהינו רשימת הלקוחות ואף פגע בשלמות אותו דיסק קשיח. כן טוען אדרי כי הדבר אפשר ל סאייג לקבל נתונים כספיים לרבות הצעות מחיר שניתנו ללקוחות. השיב סאייג כי במשך 30 שנה הינו בתחום ההסעות, כי ישנם לקוחות רבים שהגיעו עמו עוד מפעילותו בתחום לפני הקמת החברה. טוען אדרי כי במשך שנים רבות פעל הוא מול אותם לקוחות של החברה כך שלא היה צריך רשימה וכי מדובר בלקוחות שהיו בקשר ארוך שנים עמו. טוען סאייג כ י מדובר בלקוחות מוסדיים כפי שניתן לראות ברשימה ומדובר במידע שציבור העוסקים בהסעות מכיר אותו.

13. שקלתי את טענות הצדדים ואני דוחה את טענותיו של אדרי. בראש הדברים, אדרי לא שכנע כי באותם שעות ספורות שבהן סאייג אחז בדיסק הקשיח, נטל הוא ממנו מידע כלשהו קל וחומר שלא הוכחה כל פגיעה בדיסק הקשיח. אדרי לא הוכיח כל "סודות" מיוחדים שהיו בחברה. עסקינן בחברת הסעות ולא הוכחה כל "שיטת" עבודה ייחודית או "שיטת" תמחור ייחודית להצעות מחיר ללקוחות בחריג מהמקובל בענף. בתצהירו בסע' 19 הסביר ופירט סאייג כי בענף ההסעות, אין "בלעדיות" על לקוחות ואלו עובדים עם נותני שירותים לפי מה שנוח ומתאים בזמן נתון, כאשר הפרמטרים המרכזיים הינם מחיר, שירות, (זמינות להסעה + זהות הנהג ומזגו+ מקצועיות נהג), רמת הרכבים וזמינות הרכבים הן בהיקף והן בסוג. עוד הסביר סאייג כי ישנם גופים ציבוריים וברשימה יש לא מעט כאלו, המחויבים בפנייה למספר מציעים. מצאתי ממש בהסברים אלו.

14. כך ובנוסף מצאתי ממש כי אין מדובר ברשימה "סודית". הרשימה כוללת 23 גורמים שעבדו בעבר או שעובדים עם החברה, וגם הנתבעים עבדו עימם במהלך ארבעת השנים שלאחר הקמת הנתבעת 2. מדובר ברשימה הכוללת גופים כמו אוניברסיטת בן גוריון, אוניברסיטת תל אביב, רשת המתנסים, אקי"ם, עיריית אילת, החברה להגנת הטב ע, מספר חברות תיירות ובתי מלון. מתקשה אני כיצד יכול אדרי לטעון שרשימה המונה כמה עשרות לקוחות של החברה, אשר סאייג פועל מולם במשך שנים ארוכות, הינה סוד מסחרי שסאייג גנב מהחברה. לפיכך אני מורה על דחיית טענת אדרי ולפיה סאייג גנב מהחברה את סודותיה, שיטות פעולותיה ואת רשימת הלקוחות.

טענת אדרי לשידול לקוחות החברה וכלשונו לגניבת לקוחות החברה
15. טוענים התובעים כי הנתבעים "נטלו" מהם חלק משמעותי מלקוחות החברה, טענה שהנתבעים הכחישו. בראש הדברים, מקבל אני את טענת סאייג ולפיה לא היו לחברה לקוחות שיש עליהם "בלעדיות", כלומר שרק החברה יכולה היתה לעבוד עימם ולקוחות אלו לא יכלו לפנות לחברות הסעה לפי שיקוליהם. הדבר לעיתים קורה, כך למשל, חברת הסעות זוכה במכרז של גורם ציבורי, הרי אותו גורם אינו יכול לבחור ספק הסעות אחר אלא בתנאי המכרז, מה שאינו בענייננו.

16. נטל השכנוע מוטל על התובעים. אדרי לא הוכיח כי יש לחברה לקוחות קבועים. טוען אדרי כי סאייג פעל בחוסר תום לב מול לקוחות החברה. אלא שאדרי, לא הביא ולו דוגמא אחת של לקוח, שהעיד על כי סאייג ביקש ממנו שלא לפעול יותר עם החברה אלא עמו. יתרה מכך, אדרי לא הוכיח כי לקוחות שברשימה שהכין סאייג, חדלו באופן מוחלט לעבוד עמו. כך למשל, אם ברשימה של סאייג מופיע הלקוח עיריית אילת, על אדרי היה להוכיח כי מאז 2012 חדל באופן מוחלט לקבל הזמנות מהעירייה אולם הדבר לא הוכח. לפיכך, מסקנת הדברים הינה שלא הוכח כי סאייג שידל מי מהלקוחות שהיו של החברה שלא לעבוד עמה יותר.

17. כפי שפורט בפרק אודות העדר תנית אי התחרות, לא מצאתי כי עצם העיסוק של הנתבעים בתחום ההסעות הינו בגדר הפרת ההסכם שבין הצדדים, כמו גם שלא מצאתי כי בכך שלקוח מסוים משיקוליו, בחר שלא להזמין יותר הסעות מהתובעים או להפחית הזמנות, ולעשות כן מול הנתבעים, הדבר עולה בגדר פעולה שאינה לגיטימית, כלומר פעולה שממנה ניתן להסיק כי היה על הנתבעים לנהוג אחרת. לפיכך אני דוחה טענות אדרי אודות גניבת לקוחות החברה בידי הנתבעים.

טענת אדרי לשידול עובדי החברה לעבור לעבוד עם סאייג וכלשונו גניבת העובדים
18. טוען אדרי כי מיד לאחר ההסכם, כלומר בחודש 11/12 לאור מהלכיו של סאייג, לקח הוא עמו קבוצה משמעותית של עובדים מרכזיים בחברה, עובדים בעלי ידע רב שמילאו תפקידי מפתח אשר הינם ללא ספק חלק מהותי בנכסי החברה, נכסים בגינם קיבל סאייג תמורה מלאה את רכש את מניותיו, (ראו תצהיר אדרי סע' 33). אדרי מנה את שמות אותם 8 עובדים: הגב' ליאת סריון, מנהלת המשרד, מר אלי תורג'מן מנהל העבודה, והנהגים: שלומי גרינברג, אלעד לנדסמן, אסף משה, שמעון אלטמן, פרוספר אברג'ל ואיריס כהן. סאייג הכחיש את טענותיו של אדרי כאשר אישר כי היו עובדים שפנו אליו והוא קיבל אותם לעבודה.

19. טוען סאייג כי בעת סיים פעילותו בחברה, היו לה 13 אוטובוסים ואילו לו, בשנים 2012-2013 היו 2 אוטובוסים . לפיכך טוען סאייג כי לא היתה לו כל אפשרות לרוקן את החברה מעובדיה, שהרי לא היתה לו עבודה. בנוסף, טוען סאייג כי אדרי לא שילם את התמורה למניות כך שלא יכול היה להבטיח כספים לעובדים ללא עבודה. בטענת סאייג יש ממש בוודאי בתקופה הראשונה, לא ברור כיצד חברה חדשה שיש לה 2 אוטובוסים יכולה לרוקן מעובדים חברה שיש לה היקף עובדים להפעלת 13 אוטובוסים. אדון להלן באותה רשימה של 8 עובדים שמנה אדרי.

20. העובד המרכזי כך כנראה התכוון אדרי, הינו מר אליהו (אלי) תורג'מן שהיה מנהל העבודה בחברה. מר תורג'מן העיד כי אדרי פיטר אותו בחודש 11/12 ואז סמוך לאחר מכן פנה לסאייג אשר קיבל אותו לעבודה. סאייג הפנה לתיק שהיה בבית הדין האזורי לעבודה, ובערעור בבית הדין הארצי, ממנו עלה כי אדרי פיטר את מר תורג'מן בטענות שנדחו בבית הדין האזורי ואושרו בבית הדין הארצי, לפיכך, נדחית הטענה כי עובד זה "נגנב" ע"י הנתבעים. מדובר בעובד שהתובעים פלטו מיזמתם כאשר בבית הדין לעבודה בשתי ערכאות נקבע שהדבר היה שלא בצדק ולא באשמתו.

21. אדרי הפנה לכך שהעובדת ליאת סריון סיימה את עבודתה בהתפטרות שנכנסה לתוקף בתום 11/12 וכי באופן דומה ובמכתב שנוסח בצורה די דומה, גם הנהגת איריס כהן התפטרה מהעבודה. הגב' סריון הינה עובדת שבוודאי בתקופה הראשונה, עבדה כפקידה אצל הנתבעים בחצי משרה. אין מדובר בעובדת מפתח בעלת ידע מיוחד כטענת אדרי. גב' סריון טענה שביקשה לסיים את העבודה בחברה ורק לאחר מכן פנתה לסאייג. באופן דומה, גב' איריס כהן טענה כי לא היתה מוכנה לעבוד מול אדרי ולכן ביקשה לסיים עבודתה בחברה ואז פנתה לסאייג לבקש עבודה. אדרי לא הוכיח כי סאייג שידל עובדות אלו לסיים את העבודה בחברה. סאייג טען שאין בהסכם שבין הצדדים הגבלה או איסור העסקת עובדי החברה לשעבר. גם גב' איריס כהן, נהגת שעבדה בחברה, אינה יכולה להיות עובד "מפתח" בעל ידע ייחודי ומיוחד. שתי העובדות האמורות הינן היחידות שהוכח כי התפטרו בסמוך להקמת הנתבעת 2 והחלו סמוך לאחר ההקמה לעבוד בה.

22. עובד נוסף לו טען אדרי היה מר פרוספר אברג'ל שהעיד כי החל לעבוד בחברה בשנת 2012, חודשים לפני ההיפרדות שבין הצדדים. העיד מר אברג'ל כי מנהל העבודה מר תורג'מן הציע לו לעבוד בנתבעת 2 והוא הסכים, עד שבשלב מסוים, ביקש לחזור לעבוד בחברה ומאז הוא חזר להיות עובד בחברה ובין היתר בשל כך מי שזימן אותו לעדות היה אדרי. שקלתי את עדותו של מר אברג'ל ולא שוכנעתי כי סאייג שידל או כלשון אדרי, "גנב" את העובד האמור אשר בדק אפשרויות תעסוקה, בשלב מסוים סבר שיש עבודה אצל הנתבעת 2 והתקבל אליה, ומאוחר יותר חזר לחברה. ארבעה עובדים נוספים, נהגים הינם: שלומי גרינברג, אלעד לנדסמן, אסף משה, שמעון אלטמן. מתוך 4 עובדים אלו, כנראה ששניים עבדו תקופה יותר משמעותית בנתבעת 2, מדובר בשלומי גרינברג ואלעד לנדסמן. ה – 2 האחרים, אסף משה ושמעון אלטמן כנראה עבדו תקופה קצרה כזו או אחרת בנתבעת 2 ומכל מקום, אדרי לא הוכיח את מועד עזיבתם את החברה, האם עזבו קודם לחברות אחרות ואז הגיעו לנתבעת 2 וכן את התקופה שעבדו אצל הנתבעת 2.

23. טענו הנתבעים כי החברה נכון לשנת 2012 העסיקה 73 עובדים, (ראו סע' 69 לסיכומי הנתבעים) וטענה זו לא הופרכה . הוכח כי פקידת משרד אחת ונהגת אחת, עברו להיות מועסקים סמוך לאחר פתיחת ותחילת פעילות הנתבעת 2. הוכח כי סמוך לאחר מכן, בתקופת שונות, 5 נהגים שעבדו בחברה עברו לעבוד עם הנתבעת 2 כאשר נהג אחד חזר לחברה והנהגים האחרים 2 המשיכו לעבוד בחברה בקביעות ו 2 עבדו תקופה קצרה בנתבעת לא בהכרח סמוך לתחילת פעילותה. מסקנת הדברים הינה שמדובר בכמות שולית ביותר של עובדים שעברו מעסיק באותו ענף באזור אילת , אני דוחה טענת אדרי כי מדובר בריקון החברה מעובדיה. זאת ועוד אני דוחה הטענה כי מדובר בעובדים בעלי ידע מיוחד ששימשו בתפקידי מפתח. אדרי לא הוכיח כי סאייג שידל מי מהעובדים לעבור לעבוד אצלו כמו גם שלא הוכח כי על סאייג נאסר להעסיק מי שהיה עובד החברה במיוחד כאשר מדובר בעובד שביקש עבודה מיוזמתו. לפיכך טענות התובעים בדבר "גניבת" עובדים, נדחות.

טענת אדרי בקשר לקבלן אדוארד סורין
24. טוען אדרי כי סאייג פעל מול נהגים עצמאיים שעבדו ישירות מול החברה, כך למשל, הפנה אדרי לקבלן עצמאי שהיה לו אוטובוס, מר אדוארד סורין, התנהלות אשר כשיטת אדרי גרמה לחברה נזקים שפורטו. סאייג טוען כי מר סורין לא הובא לעדות ושאדרי לא הוכיח את טענתו. ואכן, ככול שעלתה טענה לפעולות לא לגיטימיות של סאייג מול קבלנים שעבדו עם החברה, דוגמת מר אדוארד סורין, היה מקום לזמן אותם לעדות או להביא על כך ראיות ובהעדר זימון או ראיות, טענותיו של אדרי נדחות.

העדר נזק לחברה
26. כפי שפורט לעיל, לא מצאתי כי סאייג פעל באופן המנוגד להסכם בין בדרך ישירה ובין בדרך של התנהלות שאינה מקובלת ושאינה בתום לב. מסקנתי כפי שפורטה לעיל הייתה שסאייג לא גנב את סודות החברה, לא את שיטותיה ולא את רשימת לקוחותיה. כך ובנוסף, מסקנתי היתה שסאייג לא גנב לקוחות ולא שידל לקוחות לעבור מעבודה בחברה לעבודה אצל הנתבעים. כך ובנוסף, מסקנתי הינה שסאייג לא פעל לשדל עובדים שלא לעבוד בחברה אלא אצלו כמו גם שלא גנב עובדים כטענת אדרי ובמיוחד לא עובדים בעלי ידע או מיומנות מיוחדת ויוצאת דופן. הדברים מתחזקים בתצהירו של אדרי אשר פירט בסע' 84 כי בשנים 2013-2016 ההכנסות עלו מידי שנה בשנה, כלומר ובהינתן שההסכם שבין הצדדים היה ביום 22.10.12, הרי בחינת הדברים בדיעבד מעלה כי מצבם של התובעים החל מהשנה שלאחר מכן הוטב והדברים מחזקים את העדר הנזק שנגרם לתובעים. אכן, טוענים התובעים כי יכלו להימצא במצב כלכלי עוד יותר טוב, מכל מקום, לאור הקביעה לעיל ולפיה לא הוכחה כל אחריות מצד הנתבעים לנזק כלשהו או גריעה כלשהי מיכולותיה של החברה, לא מצאתי מקום לערוך ניתוח של חוות הדעת הכלכליות שהוגשו מטעם הצדדים. כך ובנוסף, לאור התוצאה האמורה לא מצאתי לערוך דיון בטענות הנתבעים להעדר עמידה בחובת הקטנת הנזק.

סיכום
סיכומם של דברים, בהעדר הוכחת כל חבות מצד הנתבעים, אני מורה על דחיית התביעה.

התובעים ישלמו הוצאות הנתבעים ושכ"ט בסך כולל של 40,000 ₪.

העירבון שהופקד בידי התובעים להבטחת הוצאות הנתבעים, יועבר לנתבעים באמצעות בא כוחם על חשבון ההוצאות שנפסקו .

בתוך 10 ימים יודיע ב"כ הנתבעים מה מבוקש בקשר לסך 215,000 ₪ שהופקד בקופת בית המשפט, האם להעבירו לתיק ההוצל"פ, להעבירו לסאייג באמצעות ב"כ הנתבעים או שיש בקשה אחרת.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.

ניתן היום, ה' טבת תש"פ, 02 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.