הדפסה

בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"א 12736-10-19

מספר בקשה: 5

בפני

כבוד ה שופט שלמה פרידלנדר

תובעת
נוה – גד בניין ופיתוח בע"מ ("התובעת")
ע"י עוה"ד אורי דויטש וארז ליבנה

נגד

נתבעת
עיריית באר שבע ("העירייה")
ע"י עו"ד אמיר בירנבוים

פסק דין
התביעה
לפניי בקשת העירייה לסילוק על הסף של התביעה להשבת היטלי פיתוח, בגין שטח ציבורי פתוח ("שצ"פ") וסלילה, שלטענת התובעת חויבה בהם, בגין מיזם בנייה שלה, לפי תעריפים מופרזים ושגויים.
התובעת טוענת כי, במסגרת היטל שצ"פ, חויבה גם בגין שצ"פ עירוני; בניגוד לכלל – שהעירייה אינה חולקת עליו – כי רק שצ"פ שכונתי, המתייחס לשכונה שבה מוקם המיזם, הוא בר-חיוב.
במסגרת היטל סלילה, חויבה התובעת גם בגין כבישים עורקיים, שכבר מומנו על ידי רשויות המדינה; ולא היה מקום לכלול, בבסיס החיוב, עלויות שהעירייה לא נשאה בהן בפועל.
העירייה הניחה שיעור גבייה נמוך מ-100%, ו"פיצתה" עצמה מראש בחיוב-יתר – למרות שהיתר בנייה ניתן בכפוף לתשלום ההיטלים, ולפיכך אין היתכנות לגביית-חסר.
העירייה הוסיפה לתחשיב שביסוד היטל הסלילה רווח קבלן; במקום לנכות, כמקובל, הנחת קבלן – כנראה בשל "טעות אנוש".
התחשיב שביסוד היטל הסלילה כולל שערוך כפול של עלות הניקוז הצמוד לכבישים.
על יסוד כל הפגמים הנטענים האמורים, שהתובעת מצאה בתחשיב הכלכלי שביסוד התעריפים של היטלי השצ"פ והסלילה אשר נקבעו בחוקי העזר – התובעת טוענת כי התעריפים מנופחים ומופרזים; ודורשת השבת הסכומים ששולמו על פיהם, מעבר לאלה שהיו צריכים להיקבע, בצירוף הצמדה וריבית רשויות.

הבקשה לדחיית התביעה על הסף וטענות ההגנה
העירייה טוענת כי דין התביעה להידחות על הסף, וכן לגופה.
התובעת חויבה לפי התעריפים הנקובים בחוקי העזר הנדונים במסגרת מיזם שבו זכתה במכרז, אשר כלל, כחלק מתנאיו, את תעריפי ההיטלים האמורים. תיקון בדיעבד של התעריף יחטא לדיני המכרזים. לפיכך דין התביעה להידחות על הסף מחמת מניעותה של התובעת מלהשיג בדיעבד על תנאי המכרז, שאותם קיבלה על עצמה בהשתתפותה ובזכייתה בו.
התובעת משיגה על חוקי העזר, שבהם נקבעו התעריפים אשר התובעת טוענת להיותם שגויים. השגה כזו טעונה תקיפה ישירה בהליך מינהלי מתאים; ואין מקומה בתקיפה עקיפה בהליך אזרחי – כפי שנפסק ב-ע"א 4291/17 אלפריח נ' עיריית חיפה (6.3.2019) (להלן: " אלפריח"). לפיכך דין התביעה להידחות על הסף גם מחמת חוסר סמכות עניינית.
מדובר בחוקי עזר שנחקקו לפני שנים רבות, אושרו על ידי משרד הפנים, והתובעת שילמה ללא הסתייגות את ההיטלים על פיהם במשך שנים. לפיכך העירייה פעלה כדין כאשר יישמה אותם והסתמכה עליהם בתכנון הפיתוח העירוני ובתקצובו. אין מקום לתקוף אותם עתה, בשיהוי כה רב.
השצ"פ הנדון אכן שכונתי; ומכל מקום, נוכח גודלו, רק חלק משטחו הובא בחשבון לצורך ההיטל.
היטל הסלילה חושב בשיטת "כל היישוב", אשר אושרה על ידי משרד הפנים. לפי שיטה זו מובאים בחשבון העלות כל הכבישים – אך השתתפות רשויות אחרות במימונם מנוכה מבסיס ההיטל.
נתוני הגבייה של העירייה מראים בפועל שיעור גבייה נמוך מ-100%, וללא תוספת להיטל ש"תקזז" את החסר – שאושרה על ידי משרד הפנים – לא הייתה מוגשמת התכלית של כיסוי הוצאות הפיתוח.
לא היה כפל שיערוך של הוצאות הסלילה; אלא התחשבות בשדרוג התקנים והתייקרות ריאלית של עלויות הסלילה במהלך השנים.
הוספת רווח קבלן לעלויות הניקוז לא נבעה מטעות, אלא התחייבה מהוצאות הפיתוח בפועל.

תשובת התובעת לבקשה לדחיית התביעה על הסף
התובעת השיבה לבקשת העירייה לדחיית התביעה על הסף כי מדובר בתביעת השבה כספית, שבמסגרתה נטען לטעויות עובדתיות וחישוביות – המתאימות להתברר בהליך אזרחי. אין מדובר בטענה להליך מינהלי בלתי חוקי, או לשיקול דעת מינהלי בלתי סביר, המתאימה להתברר בהליך מינהלי.
יש לאבחן את הלכת אלפריח כמתייחסת לתביעה ייצוגית בהקשר של אגרת שילוט. לתביעה ייצוגית כללים משלה, ואגרת שילוט – להבדיל מהיטלי שצ"פ וסלילה – נקבעת לפי שיקולי מדיניות של העירייה. בענייננו, לעומת זאת, נטען להשבת חיוב כספי שגוי עובדתית, בהקשר שאין בו שיקולי מדיניות אלא תחשיב עלויות בלבד [התובעת הפנתה ל-בר"ם 7701/16 עיריית רחובות נ' הרמן (12.2.2017)].
לא סביר לצפות כי השגה על תחשיב כלכלי כה מורכב, כזה שעמד ביסוד התעריף בחוק העזר, תוגש תוך 45 יום מכניסת החיקוק לתוקף; כמתחייב מסדרי הדין בהליך מינהלי. כאשר מתפרסם חוק עזר בדבר היטל פיתוח – נפגעים פוטנציאליים עדיין אינם יודעים שחוק העזר עשוי להיות רלבנטי לגביהם בעתיד. הם רשאים להניח, לאור חזקת התקינות המינהלית, כי התעריף נכון; ואינם מצופים ליזום הליך בדיקה יקר וממושך בשלב זה. יזם המבקש היתר בנייה אינו בעמדה נוחה להתדיין עם הרשות המקומית. התחשיב הכלכלי שביסוד התעריף אינו מפורסם לציבור, וקבלתו לעיון היזם טעונה ניהול הליך לפי חוק חופש המידע, תשנ"ח-1998, שכמובן אורך זמן. רק לאחר מכן יכול היזם לבחון אותו בסיוע מומחים, שעבודתם תובעת זמן ממושך. רק חשיפה לתביעות השבה אזרחיות תגרור שקידה נאותה של העירייה על התעריף, וסעד אפקטיבי במקרה שהעירייה כשלה בכך.
עקרון חוקיות המינהל גובר על תנאי מכרז. אין לגזור מתנאי המכרז רישיון של העירייה, כביכול, לגבות סכומים שלא כדין.

תגובת העיריה לתשובת התובעת לבקשה לדחיית התביעה על הסף
העירייה הגיבה על תשובת התובעת לבקשת הדחייה על הסף וטענה כי אין יסוד לאבחנה שהתובעת ניסתה לעשות בין הלכת אלפריח לענייננו. כאשר מועלית טענה לחיקוק שגוי – ואין נפקות לתוכן המסוים של טענה זו – יש לתקוף את החיקוק בתקיפה ישירה בהליך מינהלי דווקא. הסעד המבוקש, אם יינתן, יגרור ביטול חוקי עזר עירוניים וישליך על חיובים מכוחם כלפי ציבור בלתי מסוים של בעלי נכסים בעיר. אפילו נפלה טעות בתחשיב – אין הדבר גורר בהכרח בטלות של חוק העזר שנעשה על פיו. כל השיקולים הללו צריכים להישקל בהליך המתאים להם – הוא ההליך המינהלי.
הצורך הנטען בבירור עובדתי וראייתי של התחשיב הכלכלי בהליך אזרחי – מניח את המבוקש. לטענת העירייה, אין מקום אלא לבחינת סבירותם של חוק העזר, והתחשיב הכלכלי שנעשה במסגרת עבודת המטה לקראת חקיקתו, "ממעוף הציפור" של הביקורת השיפוטית בעניינים מינהליים.
ככל שלוח הזמנים הרגיל בהליך מינהלי אינו מספיק לדיון כאמור – תרופתו של עניין זה בהארכת מועדים במסגרת ההליך המינהלי; ולא בהעתקת הדיון להליך אזרחי.
בשולי תגובתה הפנתה העירייה לפסיקה חדשה התומכת בעמדתה. ב-ת"צ (מחוזי חיפה) 16894-11-19 בר אסף נ' עיריית טירת הכרמל (3.3.2020), נדונו תובענות ייצוגיות מינהליות להשבת היטלים מופרזים, כנטען; ובקשות לדחייתן על הסף, בטענות זהות לחלוטין לענייננו. התובענות אכן נדחו על הסף, תוך קביעה כי מדובר בהשגה על חוק עזר עירוני, הטעונה תקיפה ישירה בהליך מינהלי מתאים.
עוד הפנתה העירייה ל-בר"ם 3872/19 עיריית חדרה נ' פיסחוב (12.3.2020), שבו בית המשפט העליון קיבל ערעור ודחה תובענות ייצוגיות, בהקשר דומה, על יסוד הלכת אלפריח, בקבעו כי תקיפה כאמור של חוקי עזר טעונה הליך מינהלי.
אומר כבר עתה כי עיקר טיעוניה של העירייה מקובלים עליי, מטעמיהם ולאור האסמכתאות התומכות בהם. להלן אפרט את הטעמים העיקריים להעדפתי את עמדת העירייה.

מניעות עקב מכרז
התובעת הקימה את המיזם הנדון מכוח זכייתה במכרז, שהתעריפים הנדונים נקבעו בו כחלק מן העלויות המושתות על המשתתפים במכרז. התובעת הסכימה, כתנאי להשתתפותה ולזכייתה, לשאת בתעריפים אלה. היא מנועה מלכפור בהם עתה.
מניעות זו תקפה אפילו גילתה התובעת, בדיעבד, כי קיימים בתעריפים אלה ליקויים כלשהם, לדעתה; ואפילו היינו מניחים כי יש ממש בהשגותיה. זו בדיוק המשמעות של מניעות; שהיא חוסמת בעל דין מלטעון טענה ללא קשר לשאלת נכונותה.
מניעות זו חוסמת את השגות התובעת נגד תעריפי ההיטלים ללא קשר לאופי ההליך שבו יועלו השגות אלו. כלומר, דין טענות התובעת להידחות על הסף, מחמת מניעות זו, אפילו היו מועלות בהליך מינהלי.
משהמניעות האמורה אינה תלויה בנכונות הטענות נגד התעריפים ובסוג ההליך שבו יידונו – די היה באמור לדחיית התביעה על הסף. למעלה מן הצורך, אדון גם במחלוקות הנוספות.

חוסר סמכות (ותאמוּת) עניינית
דין התובענה להידחות על הסף גם מחמת חוסר סמכות עניינית; בהיותה בגדר תקיפה של חקיקת-משנה, שלא בהליך מינהלי מתאים.
כאשר מדובר "בתובענה המכוונת למעשה נגד חוקיותו וסבירותו של חוק העזר" – אזי "תקיפה כזו אין מקומה בהליך של תקיפה עקיפה אלא בהליך של תקיפה ישירה בפני בית המשפט המינהלי המוסמך " [עניין אלפריח, פסקה 9; ההדגשות במקור. הדברים לא יוחדו להקשר של תובענה ייצוגית, או של אגרת שילוט דווקא].
תקיפה עקיפה היא חריג שנועד למקרים שבהם שאלת החוקיות המינהלית התעוררה אגב בירור העניין הפרטי, ולא דרך המלך עבור מקרים שבהם שאלת החוקיות המינהלית עומדת בלב ההתדיינות. כמה שנאמר בעניין אלפריח:
"מצב אופייני עיקרי של תנאי האינצידנטליות הוא כאשר שאלת חוקיות המעשה המינהלי מתעוררת כטענת הגנה במסגרת הליך ששאלת חוקיות המעשה המינהלי אינה תכליתו ועיקרו " [שם, פסקה 11; ההדגשות הוספו].
ועוד נאמר שם:
"מקום בו מרכז הכובד של ההליך הוא ענין שבסמכות בית המשפט האזרחי או הפלילי, והתקיפה העקיפה מתייחסת לשאלה משנית העולה באופן אינצידנטלי לסוגיה העיקרית, ושההכרעה בה דרושה לצורך ההכרעה בענין הנדון בפני בית המשפט, הנטייה היא לאפשר תקיפה עקיפה, בהעדר סיבה מיוחדת לשלול. יצוין כי המצב האופייני לתקיפה עקיפה הוא העלאת הטענה נגד האקט המינהלי כ טענת הגנה. לעומת זאת, מקום שמהותו האמיתית של ההליך או מרכז הכובד שלו הוא בהכרעה בשאלת תוקפו וחוקיותו של אקט שלטוני, ובמיוחד כאשר מושא התקיפה הוא שיקול הדעת השלטוני לגופו, או כאשר מדובר בסוגיה שלטונית מורכבת או רגישה או בעלת השלכה רחבה, יש להימנע בדרך כלל מבירור הענין במסגרת תקיפה עקיפה" [שם, פסקה 15; ההדגשות הוספו].
בענייננו, תקיפת חוקי העזר, ותעריפי ההיטלים הקבועים בהם, היא מהותו האמיתית של ההליך ומרכז הכובד שלו. לפיכך אין מקומה בהליך האזרחי שיזמה התובעת.
אעיר, בהקשר זה, כי הנני מכהן הן כשופט אזרחי הן כשופט מינהלי. לפיכך, עיקר הבעייתיות בהגשתו של הליך זה, בנסיבות הקיימות, כתביעה אזרחית, תחת הגשתו כעתירה מינהלית – אינו במיהות הדיין אלא במהות הדין. לא "טעות בכתובת" היא העיקר כאן, אלא "טעות מושגית" (category mistake), לגבי אופי הביקורת השיפוטית הרלבנטית לענייננו.
בדיני חיובים במשפט אזרחי, בית המשפט בוחן את החיוב ואת קיומו בבחינה ראשונית, ללא מסננים. הוא בוחן את הטקסט החוזי שהצמיח את החיוב החוזי, או את יחסי הרעות שהצמיחו את חובת הזהירות הנזיקית, תוך ניתוח עצמי שלהם. הוא בוחן את הראיות המובאות לפניו בדבר ההפרה הנטענת של החיוב, וקובע אם אכן החיוב הופר. הסמכות הראשונית לקבוע את החיוב ואת ההפרה מסורה לבית המשפט.
השגה על חוק עזר עירוני, הקובע היטלי פיתוח ואת התעריפים להם, אינה כן. המחוקק מסר לעירייה את הסמכות, ואת שיקול הדעת, לפתח שטחים ציבוריים פתוחים ולסלול כבישים לרווחת הציבור, לממן פעולות אלה באמצעות היטלים, ולקבוע את תעריפיהם. יש לכבד את הסמכות ואת שיקול הדעת האמורים.
המונח האנגלי המתאים לענייננו הוא "deference", שאולי חסרונו בשפה העברית מרמז על חסרונו בתרבות הישראלית. מונח זה תורגם על ידי גוגל כ-"humble submission and respect". כבוד זה, אין משמעו חוסר ביקורתיות; כמה שנאמר: "כבדהו וחשדהו". אולם כשם שהכבוד אינו פוטר מלקיים "וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב" [דברים יג, טו] – כך הדרישה והחקירה אינם דוחקים את מקומו של אותו "ריסון עצמי עניו מתוך כבוד". יחס זה של deference מגולם בדיני הביקורת השיפוטית על שיקול הדעת המינהלי, ובמיוחד על מעשי החקיקה המינהלית, חקיקת-המשנה. הוא מעמיס על מגיש העתירה המינהלית נטל של התגברות על חזקת התקינות המינהלית ועל מידת שיקול הדעת האוטונומי של הרשות המינהלית; והוא מכתיב לבית המשפט לעניינים מינהליים פרספקטיבה ורזולוציה של ביקורת שיפוטית ההולמות את חזקת התקינות ואת מידת שיקול הדעת האוטונומי האמורות.
זוהי מושכלת יסוד במשפט המינהלי; כמה שנאמר [בר"מ 3186/03 מדינת ישראל נ' עין דור (10.5.2004), פסקה 9; הדגשות הוספו]:
"בית-המשפט המינהלי יבחן בהליך המתקיים בפניו את החלטת הרשות על-פי עילות הביקורת השיפוטית, אך אין הוא משמש ערכאה המחליטה במקום הרשות המינהלית; הוא אינו שוקל את שיקוליה ולא ימיר את שיקול-דעתה בשיקול-דעתו שלו (...). כל עוד החלטת הרשות אינה חורגת ממיתחם הסבירות, כלומר כל עוד מדובר בהחלטה שרשות מינהלית סבירה הייתה יכולה לקבל, לא יתערב בית-המשפט בהחלטה (...). כך בדרך כלל, וכך במיוחד כאשר הרשות המינהלית משתיתה את החלטתה על בסיס חוות-דעת מקצועיות של גורמים מקצועיים (...). מקום שהפעילה הרשות מומחים מטעמה, לא ישים עצמו בית-המשפט מומחה, וודאי שלא ימנה מומחה תחתיו כדי להכריע לגופה של מחלוקת מקצועית. אכן, לעולם לכל בעיה יהיו פותרים ופתרונים אחדים. ייתכן אף שבית-המשפט ייטה אחר החלטה המבכרת פתרון זה ולא פתרון אחר. אך בכך אין כדי להביא את בית-המשפט להחליף את שיקול-דעתה של הרשות בשיקול-דעתו (...). כך בבית-המשפט הגבוה לצדק, וכך כמובן גם בבית-המשפט המחוזי בשבתו כבית-המשפט לעניינים מינהליים, ובכל ערכאה שיפוטית הנדרשת לכללי המשפט המינהלי ".
מבחינה לוגית, תביעת ההשבה של התובעת נגזרת מטענתה כי התעריפים של היטלי שצ"פ וסלילה, הקבועים בחוקי העזר העירוניים הנדונים, אינם נכונים. אין מדובר, אפוא, על תביעת השבה קונקרטית, שאגבית לה טענה נגד חיקוק. מדובר על תקיפה של חיקוק, המקרינה על ציבור בלתי מסוים של בעלי נכסים קיימים ועתידיים, ובכללם התובעת. סעד ההשבה לתובעת אגבי, אפוא, לתקיפתו הכללית של החיקוק; ולא להפך.
כפי שהובהר בעניין אלפריח [פסקאות 7-6], "אגרה" אינה "מחיר". עליה לעמוד בזיקה לעלות, אך יכול שכימותה יביא בחשבון גם שיקולי מדיניות נוספים. "היטל", כבענייננו, דומה ל"אגרה" [ ע"א 889/01 עיריית ירושלים נ' אל עמי ייזום השקעות ובניה בע"מ (17.11.2002) , פסקה 14]. אדרבא: "היטל" מאופיין בכך שזיקתו לעלות עשויה להיות גמישה אף יותר, כמה שנאמר [ע"א 620/82 מועצת עיריית הרצליה נ' רשף (18.9.1983), פסקה 6; הדגשה הוספה]:
"אגרה משתלמת אמנם עקב שירות, אך אין שיעורה חייב להלום את ערך השירות, או עלותו. וכבר נאמר קודם לכן בע"א 43/53, פד"י ט' עמ' 869, כי אגרה נגבית בדרך כלל עבור שירות שהנהנים ממנו חייבים בתשלומה, ואולם, מידת ההנאה בהשוואה לגובה האגרה אינה יכולה לשמש נושא לבדיקתו של בית המשפט, כל עוד שהאגרה הוטלה בהתאם לחוק ואין היא מפלה בין איש לרעהו בעלי מעמד שווה ואינה שרירותית ובלתי הגיונית לחלוטין".
לפיכך, לא כל פער בין חישובי עלות לבין תעריפי אגרות והיטלים גורר את המסקנה כי מדובר בתעריף "שגוי". השאלה היא אם הוא "סביר"; ושאלה זו צריכה להתברר בהליך מינהלי, תוך יישום המסננים של הביקורת השיפוטית בעניינים מינהליים.
התחשיב הכלכלי מהווה עבודת מטה של מומחים מקצועיים, שנועדה להשביח את שיקול הדעת השלטוני של הרשות המינהלית, מחוקקת-המשנה, המגולם בחוק העזר ובתעריף הקבוע בו. מטרתו של התחשיב לסייע לרשות לוודא שהנחתה בדבר עלות הפיתוח, והקביעה של תעריפי ההיטלים למימונו, תהיה מבוססת, ולא ספקולטיבית גרידא. חישובי המומחים אינם אמורים לבוא במקום שיקול הדעת השלטוני, ושיקול הדעת השלטוני אינו מוגבל למתן גושפנקא שלטונית לחוות דעת המומחים. שיטתנו המשפטית היא דמוקרטית, לא טכנוקרטית. הנורמה החלה על היטלי פיתוח היא חוקי העזר והתעריפים הקבועים בהם, ולא התחשיב הכלכלי שסייע בחקיקתם. נורמה שלטונית תוקפים בהליך מינהלי, לא בהליך אזרחי. בית המשפט לעניינים מינהליים אינו בוחן אם הנורמה השלטונית "נכונה" לדעתו, אלא אם היא חוקית וסבירה; קרי: אם רשות מינהלית מכבדת חוק וסבירה הייתה עשויה לחוקק נורמה כזו.
השאלה אם השצ"פ מושא ההיטל הנדון ראוי להגדרה של שצ"פ "שכונתי" או "עירוני" – במיוחד כאשר מדובר בשכונה הגדולה ורחבת הידיים שבה עסקינן, שכונת רמות בבאר-שבע – היא שאלה הנתונה לפרשנות. פרשנות זו שלובה בתפיסה תכנונית של השכונה והעיר הרלבנטיות. התבחין הכמותי של גודל השטח אינו בהכרח התבחין המכריע לגביה. התשובה שנתנה העירייה לשאלה זו היא "סבירה" או "בלתי סבירה"; ולא "נכונה" או "שגויה". גם במובן זה, ההכרעה בה היא עניין להליך מינהלי, ולא להליך אזרחי.
העירייה הטעימה כי קביעת התעריף של היטל השצ"פ הנדון הביאה בחשבון את גודלו הרב, באופן שהיזמים בשכונה שבה הוא ממוקם לא חויבו בעלות של מלוא שטחו, אלא רק ביחס לחלקו [כתב ההגנה, סעיף 38(ג)]. התובעת לא סתרה זאת. גם במובן זה, התעריף שלפיו חויבה התובעת בגין שצ"פ זה אינו "שגוי". הוא מבוסס על גישה מסוימת. ניתן לחלוק על סבירותה; אולם לא נכון לומר על תעריף כזה שאינו אלא בגדר "טעות עובדתית". החולק על סבירותה של גישה זו אמור לפנות להליך מינהלי.
העירייה הסבירה כי היטל הסלילה אינו מתעלם מן העובדה שחלק מן הכבישים זכו למימון חיצוני, ויש בכך כדי להפחית את הנטל הסביר שיוטל על בעלי הנכסים. התחשבות זו אינה נעשית בדרך של החרגת כבישים עורקיים מן התחשיב, אלא בדרך של ניכוי המימון החיצוני מן העלות שבבסיס התעריף. העירייה אף הטעימה כי שיטה זו, שיטת "כל היישוב", אושרה על ידי משרד הפנים. התובעת לא סתרה את קביעת העירייה כי יישמה שיטה זו בענייננו. צורה זו של עיקור המימון החיצוני היא סבירה או בלתי סבירה. אין מדובר, כפי שהתובעת טוענת, ב"טעות עובדתית".
לאור המקובץ, טענותיה של התובעת נגד היטלי הפיתוח העירוניים אינן מתאימות להתברר בהליך אזרחי. מקומן – בהליך מינהלי, שבו מיושמת ביקורת שיפוטית על פי המשפט המינהלי.

אפילו היו טענות התובעת מוגשות כעתירה מינהלית – היה מקום לדחות את העתירה
ניתן לדחות עתירה מינהלית על יסוד כתבי הטענות בלבד, ללא דיון, "אם, על פניה, אינה מגלה עילה להתערבות בית המשפט" [תקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, תקנה 7(2)].
בהליך מינהלי, התובעת לא הייתה צולחת את תנאי הסף המינהלי של שיהוי; בשים לב לכך שהיא לא השיגה על ההיטלים שבהם חויבה סמוך לחיובה בהם.
התובעת גם לא הייתה צולחת את תנאי הסף המינהלי של ניקיון כפיים; בשים לב להתכחשות של טענותיה לתנאי המכרז שבו זכתה ולדיני המכרזים.
דין התובענה היה להידחות, על יסוד כתבי הטענות שהוחלפו בין הצדדים, אפילו הייתה מוגשת במתכונת של עתירה מינהלית; בהיעדר טענות מבוררות לאי-סבירות לכאורה בתעריפי ההיטלים, ובהיעדר מחלוקת על כך שהתעריפים נקבעו לאחר עבודת מטה מסודרת ומעמיקה, הגלומה בתחשיב הכלכלי.
התובעת לא סתרה אפילו לכאורה את קביעת העירייה כי היטל השצ"פ לא כלל את מלוא שטחו, תוך התחשבות בגודלו החורג מן הגודל הרגיל של שצ"פ שכונתי; ואת קביעתה ההגיונית של העירייה, כי הגודל אינו תבחין יחיד ומכריע באפיון של שצ"פ. העובדה ששצ"פ שכונתי כולל גם אטרקציות העשויות למשוך, בנוסף לתושבי השכונה, גם תושבים מחוצה לה – או אפילו כאלה שנועדו מלכתחילה לתושבי העיר בכללותם – עשויה להצדיק כי היזמים המקומיים לא יחויבו במלוא עלותו. אולם, משהתובעת לא סתרה אף לכאורה את הצהרת העירייה כי כך בדיוק נהגה העירייה; ולא הציגה טענה מבוררת כי ההפחתה הייתה פחותה במידה בלתי סבירה מן הנדרש – אין בטענות התובעת משום כרסום בחזקת התקינות המינהלית החלה על החיוב החלקי בגין השצ"פ הנדון.
לגבי היטל הסלילה, התובעת לא הצביעה אפילו לכאורה על פגם בשיטת "כל היישוב", הכוללת עיקור מימון חיצוני של כבישים עורקיים מבסיס ההיטל; ובכך, על פניה, יוצאת ידי החובה שלא להטיל על היזמים עלויות מופרזות.
התובעת לא סתרה אפילו לכאורה את קביעת העירייה בדבר גבייה בחסר, בפועל, של היטלי הפיתוח; דבר שניתן גם להניחו על יסוד ההיגיון וניסיון החיים.
התובעת גם לא ביססה את טענתה כאילו אין מקום להוסיף רווח קבלן על עבודת הניקוז; כגון בכך שתראה כי תמחור העבודה הנדונה כבר כלל מראש רכיב זה, באופן ההופך את התוספת לכפל חיוב.
העולה מן המקובץ כי אפילו היו טענות התובעת מועלות בהליך מינהלי, כראוי – הן היו נדחות מטעמי סף מינהליים; וגם נדחות לגופן, בהיעדר הצבעה קונקרטית משכנעת על אי-חוקיות או על אי-סבירות בתעריפי ההיטלים הנדונים.

סיכום
התובעת התחייבה, במכרז שבו זכתה במיזם הנדון, לשאת בהיטלי הפיתוח לפי התעריפים הנקובים בחוקי העזר ובתנאי המכרז. היא מנועה מלכפור בהם בדיעבד.
התובעת טוענת כי התעריפים הגלומים בחוקי העזר מופרזים. אולם תובענה אזרחית אינה המסלול המשפטי המתאים לתקיפה של חיקוק. אפילו הייתה התובעת מעלה טענות אלה בעתירה מינהלית – היה דינה להידחות; הן מטעמי סף של שיהוי וחוסר ניקיון כפיים, הן בהיעדר טענה מבוררת כי בחוקי העזר הנדונים, ובאופן שבו התעריפים הקבועים בהם מכלכלים את הפיתוח העירוני, יש משום אי-חוקיות או אי-סבירות.
הבקשה לדחיית התביעה על הסף מתקבלת. התביעה נדחית.
העירייה רשאית להגיש, עד יום 20.5.20, בקשה לפסיקת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

ניתנה היום, כ"ד ניסן תש"פ, 18 אפריל 2020, בהיעדר הצדדים.