הדפסה

בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"א 11963-01-20

מספר בקשה:5
בפני
כבוד ה שופטת גאולה לוין

מבקשת

עיריית באר שבע (500290002)

נגד

משיבה
ביג מרכזי קניות בע"מ

החלטה

לפניי בקשה לסילוק תביעה על הסף, בשל חוסר סמכות עניינית.

1. מדובר בתביעה כספית על סך 19,799,598 ₪, להשבה של אגרות והיטלי פיתוח ששילמה התובעת בגין נכס מקרקעין המיועד להרחבה של מתחם "ביג באר שבע". התביעה מבוססת על שורה ארוכה של טענות, ובהן טענות הנוגעות לזהות הגורם החב בתשלום (בעל הנכס בעת הנחת התשתית או סלילתה); התיישנות החיובים ושיהוי כבד בהוצאת דרישת התשלום; היות החיוב בגין רכיב הקרקע חיוב רטרואקטיבי פסול; הסתמכות התובעת על תעודת העדר חובות לפי סעיף 325 לפקודת העיריות; מגבלות גבייה בחוקי העזר במועד בו הוטלו החיובים; חיוב בשל שטחי שירות; חיוב בהיטל סלילה בתעריף גבוה מהתעריף בחוק העזר; וחוסר סבירות של התעריפים בחוקי העזר. לענין חוסר הסבירות נטען כי מרכיבי העלויות שעל פיהם נבנו תחשיבי העירייה בגין עבודות הפיתוח נופחו וכרכו בתוכם סעיפים שאינם קשורים ישירות לביצוע העבודות, והתחשיבים לא הותאמו לתנופת הפיתוח החלה בעיר.

2. העירייה מבקשת לסלק את התביעה על הסף, בשל העדר סמכות עניינית, על יסוד ההלכה שנפסקה בע"א 4291/17 עו"ד מוטי אלפריח נ' עיריית חיפה , לפיה לא ניתן לתקוף את תוקפו של חוק העזר, לרבות סבירותו, סבירות התחשיב וסבירות התעריפים, בתקיפה עקיפה בפני ערכאה אזרחית, וכן נוכח עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה שהוגשה במסגרת בת"א 35048-08-14 תדהר נ' עיריית תל-אביב. נטען כי הלכת אלפריח שוללת מן היסוד כל טענה המועלית כלפי תקפותו של דבר חקיקה, בתקיפה עקיפה. לשיטת העירייה, עמוד השדרה של התביעה כולה הוא סבירות התעריפים של היטלי הסלילה, התיעול והשצ"פ . לשיטת העירייה, על התביעה להיות מוגשת לבית המשפט הגבוה לצדק, בהיותה תקיפתה של החלטת שר הפנים לאישור חוק העזר כתנאי לפרסומו. העירייה מדגישה כי אין מדובר בסמנטיקה או בפרוצדורה גרידא, שכן לחוק העזר הלשכות רוחב במספר היבטים, למשל השלכות על תקציב העירייה ועל חיובם של תושבים אחרים.

יצוין כי בתשובה לתגובה, העלתה העירייה בקשה חלופית, להורות לתובעת לתקן את כתב התביעה, באופן שכל טענה נגד סבירות תעריפי חוק העזר תימחק מכתב התביעה ובהתאם יתוקן סכום התביעה.

3. התובעת – ביג מרכזי קניות בע"מ – מתנגדת לבקשה. היא מדגישה כי הסעד המבוקש הוא סעד כספי של השבה ולא ביטול חוקי העזר, והסמכות נקבעת על פי הסעד. נטען גם כי הטענות בתביעה, רובן ככולן אינן טענות הנוגעות לתעריפים או סבירות. התובעת מפנה לשורה של פסקי דין, בהם נקבע (לפני הלכת אלפריח) כי תביעה להשבת כספים ששולמו מכוח נורמה חקיקתית של רשות מנהלית היא בסמכות בית המשפט האזרחי. לחלופין נטען כי מדובר בסמכות נגררת. לעניין הלכת אלפריח, עומדת התובעת על כך שהקביעות שם הן בהתייחס לתובענה ייצוגית בנוגע לוק עזר, ולא בתביעת השבה פרטנית.

4. לאחר עיון בטיעוני הצדדים, על הפניותיהם, לא מצאתי הצדקה לסלק את התובענה על הסף. כידוע, סעד של סילוק על הסף הוא קיצוני ואין בית המשפט נוקט בו , אלא לעיתים נדירות. דחייתה של תביעה על הסף מונעת מתובע את האפשרות להביא עניינו לפני בית המשפט, ועל בית המשפט לנהוג במשנה זהירות בהפעלת סעד זה, שמא תיפגע במידה בלתי ראו יה זכות הגישה לערכאות [ר' ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני, לו (2), 151, 155 – 156; ע"א 9292/07 שדמות הדרום בע"מ נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה שמעונים (ניתן ביום 6.1.2010); רע"א 7473/14 עלומים נ' יהודה זרובבלי (ניתן ביום 12.1.2015)]. במרבית המקרים, יש מקום להמשיך את בירור התובענה בכפוף לכך שככל שיתברר עם התקדמות ההליך כי קיימת עילת סף, יפוצה הנתבע כדי נזקו באמצעות השתת הוצאות (ר' רע"א 6733/13 פקיד הסדר מקרקעין נ' עו"ד ערן אבולוף (ניתן ביום 5.11.2013) ).

5. אין זה המקרה המצדיק דחייה על הסף בשלב כה מקדמי של ניהול ההליך.
כפי שצוין, הטענה כי האגרות וההיטלים נגבו מהתובעת שלא כדין מבוססת על שורה של טענות, שרק מקצתן נוגעות לסבירות התעריפים. לא נטען כי הטענות האחרות אינן מצויות בסמכות בית משפט זה. סעד ההשבה מבוססת על מכלול הטענות, כך שנראה כי תיקון כתב התביעה לא ישנה את הסעד המבוקש.

אשר על כן, אין מקום לסילוק התביעה בכללותה. אין גם הצדקה להורות בשלב זה על תיקון כתב התביעה, דבר שכלל לא התבקש בבקשה המקורית. השאלה האם יש מקום לברר, כעניין שבגררה, את סבירות התעריפים, תתברר ותוכרע במסגרת ניהול התובענה. יש לזכור כי בהלכת אלפריח, שעסקה באופן ישיר בתביעות ייצוגיות, לא נשללה מכל וכל הסמכות הנגררת של בית המשפט לדון, בתקיפה עקיפה, בשאלות אלה. בהלכת אלפריח נקבעו קווים מנחים להפעלת שיקול הדעת של בית המשפט, במסגרת סעיף 76 לחוק בתי המשפט. הפעלת שיקול הדעת נעשית בכל מקרה לגופו, תוך בחינה של מהות התביעה, הנסיבות ושיקולי המדיניות הכלליים . כך נהג בית המשפט המחוזי בתל אביב בת"א 35048-08-14, אליו מפנה העירייה. כך ייעשה במקרה דנן, במסגרת בירור התביעה, שעיקרה כאמור לא עוסק בסבירות התעריפים.

הבקשה נדחית איפוא.

העירייה תשלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 3,000 ₪.

העירייה תגיש כתב הגנה עד ליום 1.11.2020.

ניתנה היום, י"ג תשרי תשפ"א, 01 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.