הדפסה

בית המשפט המחוזי בבאר שבע רת"ק 37255-08-18

בפני
כבוד ה שופט אלון אינפלד

מבקש

אורן סמיקון

נגד

משיבה
חברת החשמל לישראל בעמ

החלטה

זוהי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות באילת (כב' השופט ת' אורינוב), מיום 25.7.18, בה נדחתה תביעתו של המבקש, מחוסר סמכות והעדר עילה, תוך חיוב בהוצאות למשיבה ולאוצר המדינה. המבקש פונה אף בבקשה למתן פטור מהפקדת עירבון.
המבקש תבע את חברת החשמל בדרישה לחייבה להתקין בביתו מערכת חשמלית בת שלוש "פאזות". לטענתו, במצב הנוכחי, בו יש רק פאזה אחת אין הפאזה היחידה עומדת בעומס החשמל ואף קיימת סכנה להתלקחות דליקה. כן נתבעו 200 ₪ מחברת החשמל, אך לא ברור מה העילה לדרישה זו. בכתב התביעה טען המבקש כי המשיבה נוהגת בשחיתות כאשר היא "עושה יד אחת" עם עיריית אילת, בסירוב לשדרג את מערכת החשמל.
בכתב ההגנה נטען, מעבר לטענות העדר עילה וסמכות, כי חברת החשמל מעוניינת להגדיל את היקף החשמל ולמכור יותר חשמל למבקש. אולם, אין בידה לעשות כן, בלי אישור הרשות המקומית, נוכח הוראות סעיף 157א לחוק התכנון והבניה. מכיוון שבדירה נעשו שינויים ללא הית ר כדין, הרי שמנועה היא מלסייע למבקש ללא אישור הרשות המקומית , למרות האינטרס הכלכלי. בצד הדיוני , נטען כי הסעד המבוקש אינו בסמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות, ולמעשה אין עילת תביעה .
יום לפני הדיון, בעת הכנת התיק, נתן בית משפט קמא החלטה לפיה לכאורה יש ממש בטענות הסף , והומלץ למבקש למחוק תביעתו בטרם הדיון. ביום הדיון עצמו , עוד בטרם החל הדיון, כעולה מהערת בית המשפט לפרוטוקול , המליץ בית המשפט שנית למבקש למחוק את תביעתו , בטרם יינתן פסק דין , בהעדר עילה וסמכות לבית המשפט לתביעות קטנות. בית המשפט אף הדפיס את סעיף 60 לחוק בתי המשפט כדי להראות למבקש את בעיית הסמכות בלשון החוק .
המבקש סרב לשמוע להצעת בית המשפט, ואף האשים את בית המשפט עצמו בקשר "הון שלטון" עם חברת החשמל והעירייה. לגופו של ענין , טען כי המצב הנוכחי יוצר סיכון לביתו ולגופו, נוכח עומס היתר על החשמל, וכבר נגרמו שריפות מספר פעמים. המבקש לא חלק על כך שיש בניה בלתי חוקית בביתו, בכך שהנכס חולק באופן היוצר יחידת דיור שלא כדין. עם זאת, לטענתו קנה את ביתו במצב זה, ולא הוא ביצע את העבירה. המבקש טען כי האחריות רובצת לפתחה של העירייה, אשר מסרבת ליתן היתר בדיעבד למצב הבניה הנוכחי.
בית המשפט דחה את התביעה, בהעדר סמכות ליתן את הסעד העיקרי. זאת, באשר אין מדובר בתביעה ל"סכום קצוב" או תביעה צרכנית מהסוג המצוי בסמכות בית המשפט לתביעות קטנות. לעניין סכום 200 ₪ אותו תבע המבקש, הסביר בית המשפט כי מקבל הוא את טענת חברת החשמל לפיה אין היא רשאית ליתן את השירות המבוקש בהעדר היתר בניה, נוכח הוראות החוק, ולפיכך אף רכיב זה נדחה.
נוכח עמידתו של המבקש על רצונו לקיים הדיון, למרות שהוסבר לו מראש כי ראוי למחוק התביעה, כאשר כך גרם להוצאות מיותרות של המשיבה, נפסקו הוצאות ל טובת המשיבה בסך 2000 ₪.
בית המשפט חייב את המבקש גם בהוצאות בסך 2000 ₪ לטובת אוצר המדינה. נוכח התנהלותו בדיון, אשר כללה "חוצפה" רבה, הטחת האשמות אודות שחיתות כלפי בית המשפט, חברת החשמל והעירייה, ללא כל בסיס. עותק הפרוטוקול אף הועבר למשטרה, על מנת שתבחן האפשרות כי בהתנהגותו של המבקש באולם יש משום עבירה פלילית.

המבקש בבקשתו למתן רשות ערעור מבקש סיוע לפתור את מצוקתו אל מול חברת החשמל. כן מבקש המבקש שבית המשפט יתערב בהחלטה לעניין גובה ההוצאות שהושתו עליו. לטענתו, ההוצאות שהושתו על ידי בית המשפט מוגזמות ובלתי מידתיות, בשים לב לערך הכלכלי של התביעה – 200 ₪ בלבד.

דיון
לאחר עיון בדברים, אין ביד לקבל את הבקשה למתן רשות ערעור.
לעניין סמכות בית המשפט לתביעות קטנות, המבקש לא הצביע על שגיאה משפטית של בית המשפט, ולא הסביר מדוע בית המשפט היה מוסמך ליתן הסעד שביקש - צו לחברת החשמל. בהקשר זה יש להדגיש כי תביעת המבקש לתשלום 200 ₪ אינה נראית קשורה לעילה מהותית כלשהי, על פי כתב התביעה. התביעה האמתית בכתב התביעה היא למתן צו עשה, לחייב את חברת החשמל לספק חשמל בהיקף רחב יותר .
על פי סעיף 60 לחוק בתי המשפט, אין מתן צו שכזה בסמכות בית המשפט לתביעות קטנות . די בכך כדי לסלק התביעה על הסף, וצדק בית המשפט לתביעות קטנות שכלל לא בחן לעומק את השאלה אם תנאי סעיף 157א(ב)(2) לחוק התכנון והבניה אכן חלים בנסיבות העניין, אם הדבר מסור לסמכות ועדת הערר לפי סעיף 157א(ז) לאותו חוק או כל שאלה מהותית אחרת לגופו של ענין, אף כי הסביר כי תגובת חברת החשמל נכונה על פניה.
לכן, לגופה של התביעה, החלטת בית המשפט לתביעות קטנות נכונה. יתרה מכך, החלטת בית המשפט לתביעות קטנות להציע למבקש למחוק את תביעתו, יום מראש ושוב בפתח הדיון, הייתה נכונה וראויה, כדי לחסוך בהוצאות הצדדים. אמנם, יש להיזהר מנקיטת עמדה חד משמעית מראש. אולם, כאשר בית המשפט מזהה שגיאה בולטת על פני הדברים, ויכול לחסוך הוצאות לשני הצדדים, טוב עושה אם מעמידם על הקושי מראש. במצב דברים זה, משסירב המבקש לעשות למחוק, ועמד על קיום דיון חסר תוחלת בעליל, שמע אותו בית המשפט, שמא תהיה טענה משכנעת בפיו. אולם, לאחר שבמהלך הדיון לא הצליח המבקש לשכנע כי הצדק עמו בכל זאת , נכון וצודק היה להורות על תשלום הוצאות המשיבה על הצד הגבוה .
ככלל, בפסיקת הוצאות בבית המשפט לתביעות קטנות יש לנהוג במידתיות ובזהירות, על מנת שלא להרתיע את "האזרח הקטן" מלתבוע על עוולות צרכניות מוצדקות. עם זאת, נתבע אשר צדקתו הוכחה זכאי לשיפוי בגין הוצאותיו הריאליות. יתרה מכך, אם כלל לא היה ממש בתביעה מלכתחילה, וניתן היה בקלות לחסוך ההוצאות, ראוי גם לשום ההוצאות כך שהנתבע באמת לא יפסיד, ולדון הספק בגובה ההוצאות לטובת הנתבע. במקרה זה, כאשר מדובר בהכנת כתב הגנה הכולל טיעון משפטי, והתייצבות שני נציגים לדיון , הרי הוצאו הוצאות של ממש, אף אם הנציגים מתגוררים ועובדים באותה עיר בה התקיים הדיון. לפיכך, כאשר הוצעה למבקש דרך לחסוך בהוצאות והוא לא עשה כן, לא היה מנוס מחיוב בהוצאות בסכום המכסה היטב את ההוצאות הריאליות של המשיבה . אמנם, יחסית לערך התביעה, הסכום שנפסק נוטה לצד הגבוה, אך אין לומר כי מדובר בסכום מופרז, ובוודאי שאין הדבר מצדיק מתן רשות ערעור.

לפיכך, בכל הקשור לזכויות המשיבה – הבקשה נדחית ללא צורך בתשובה .
בהעדר בקשה לתשובה, אין מקום להשית הוצאות נוספות לטובת המשיבה בהליך זה .
ממילא אין צורך לבחון את בקשת המבקש לעניין העירבון.

עתה, יש לעבור לבחון את שאלת ההוצאות לטובת אוצר המדינה. תהיתי אם יש לבקש תגובת המדינה לעניין סכום זה, אשר נפל בחיקה שלא מדעת. אולם, בשים לב לאופי החיוב, שאינו משקף זכות של ממש, כאשר לא הייתה כלל צד להליך, דומה כי ניתן להחליט בעניין גם ללא תגובה.
חיוב בהוצאות לטובת המדינה, כאשר המדינה אינה צד, נועדה למעשה מדובר בכיסוי הוצאות של דיון מיותר של בית המשפט. ככלל שירות בית המשפט ניתן בכפוף לתשלום אגרה בלבד (בהליך מתאים), ואין השתת הוצאות מהווה מהלך רגיל אלא חריג. מהלך, השמור למצבים בהם אין מנוס משימוש בכלי הזה כדי להרתיע מהתנהגות דיונית פגומה, לרבות קיום דיוני סרק, או התנהלות פוגענית.
הנסיבות במקרה זה אכן חריגות, נוכח התנהגותו החריגה של המבקש . המבקש אינו טוען כי נפלה שגגה ברישום הפרוטוקול. בפרוטוקול הדיון נרשמו דברים קשים ביותר מפי המבקש כלפי בית המשפט. המבקש לא רק הביא לקיומו של דיון מיותר למרות הסברי בית המשפט , אלא גם התנהג בחוצפה, דיבר סרה בבית המשפט ואמר דברים שלא ראויים להישמע. נוכח שילוב הדברים, עצם הדיון המיותר, ההתמשכות המיותרת וההתנהלות המכוערת בדיון, הראויה לכל גינוי, לכאורה רשאי היה בית המשפט להטיל ההוצאות.
יחד עם זאת, יש לזכור כי עומדת זכות טיעון למי שמשיתים עליו חיוב כלשהו, בוודאי כאשר הדבר נעשה בהליך חריג , כהוצאות לאוצר המדינה עקב התנה לות דיונית. זאת, במיוחד לאחר שההוצאות לטובת המשיבה הושתו על הצד הגבוה. על בית המשפט לקיים בעצמו את הכלל הראשון שנאמר לשופטים במסכת אבות, מפי הכנסת הגדולה : "הוו מתונים בדין". רש"י, בהתייחס לדרשת בר קפרא על כלל זה (בבלי סנהדרין דף ז עמ' ב), הסביר כי פירוש "מתונים" הוא "רגילין בהמתנה כדי לעיין יפה קודם שתחתכוהו (את הדין – א"א )".
כאשר משיתים הוצאות בתגובה להתנהגות צד כלפי בית המשפט, יש לנקוט בזהירות יתרה ולהקפיד באופן מיוחד במתן זכות טיעון בעניין זה. זאת, על מנת שלא יראה חלילה כאילו בית המשפט מגיב בהשתת הוצאות מתוך כעס או לחץ. ראוי כי יראה בבירור כי בית המשפט היה מתון בדין, וכי השית ההוצאות מחמת כבוד בית המשפט כמוסד וכי "לא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי" (נאמר בהקשר אחר , מפי רבן גמליאל דיבנה, בבלי בבא מציעא נט עמ' ב).
על פני הפרוטוקול לא נראה כי בית משפט קמא חטא חלילה בכעס, לחץ או חיפזון מיותר. ההחלטה בדבר ההוצאות ניתנה בסוף ההליך, בש ולי פסק הדין, זמן משמעותי לאחר הדיבור הגס של המבקש. אולם, לא מצאתי כי ניתנה זכות טיעון מפורשת לעניין זה, ובכך לכאורה נפל פגם.
יחד עם זאת, במסגרת הבקשה למתן רשות ערעור, טען המבקש את טענותיו בהקשר זה ובכך נרפא במידת מה הפגם בהעדר זכות טיעון . עיון בטענות המבקש מגלה כי אין הוא חולק על תוכן הפרוטוקול, כאמור, ואף אין הוא מתנצל על התנהגותו. מלבד ייחוס כעס לשופט ואמירה כי השופט "סגר איתי חשבון" בהוצאות גבוהות, הטענה היחידה לגופו של עניין היא כי סכום ההוצאות הכולל, 4000 ₪, אינו מידתי ביחס לטיב התביעה וערכה.
טענת חוסר המידתיות נכונה. בסופו של יום מדובר בצו להוצאות ולא בעונש לפי סעיף 72 לחוק בתי המשפט. השתת הוצאות בסכום כולל כה גבוה, חורגת מן המידה המקובלת לבית המשפט לתביעות קטנות, בשים לב גם לערך התביעה, ולמרות מכלול הנסיבות. עם זאת, בשים לב לכך שאף בערכאה זו המבקש אינו מביע חרטה, ואף מתנסח בבוטות כלפי בית משפט קמא, לא נכון יהיה לבטל את מלוא סכום ההוצאות.
לפיכך – יופחת סכום ההוצאות לטובת אוצר המדינה ויועמד על 1000 ₪ בלבד. בכפוף לתיקון זה, הבקשה נדחית – כאמור לעיל .

ניתנה היום, ו' כסלו תשע"ט, 14 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.