הדפסה

בית המשפט המחוזי בבאר שבע רת"ק 19511-07-16

בפני
כבוד ה שופט גד גדעון

המבקש

אבירם דהרי

נגד

המשיבים

  1. דרור לדרמן
  2. זיוה לדרמן
  3. אסתר קופולוביץ

החלטה

זוהי החלטה בבקשת רשות ערעור, על פסק דינו של בית המשפט הנכבד לתביעות קטנות בקרית גת (כב' השופט משה הולצמן), אשר במסגרתו נדחתה תביעת המבקש ל תשלום פיצוי ים בגין נזק ים שנגר מו לו לטענתו, בשל פגיעה בשמו הטוב שנעשתה במכוון על ידי המשיבים, והכל בקשר עם מערכת הבחירות המקומיות למועצת העיר קריית גת , שהתקיימה בשנת 2013.
עיקר טענות המבקש, ראש עיריית קריית גת, כפי שנטענו בהליך בבית משפט קמא, נסובו סביב פעילויות מגוונות בה ן נקטו המשיבים , תוך הגשת תצהירים כוזבים לטענתו, במטרה לפגוע בו, במעמדו, בתפקידו, ובשמו הטוב.
לטענת המבקש, המשיב 1 (להלן : המשיב), הגיש תצהירים לבתי משפט ובהליכים שונים ובהם הצהיר, כי אינו עוסק בפעילות פוליטית, תצהירים אשר לטענתו, היו כוזבים. כן טוען המבקש, כי המשיבה 2 - רעייתו של המשיב, הגישה גם היא תצהיר כוזב לבית המשפט, ובו הצהירה , כי בביתה לא התקיימה פעילות פוליטית, זאת , על אף שנקב בשמות שני תושבי קריית גת שהשתתפו לטענתו במפגש; ומוסיף, כי המשיבה 3 - אחותה של המשיבה 2, אימתה את תצהיריהם הכוזבים של המשיבים 1 ו-2, על אף שידעה כי מדובר בתצהירים כוזבים.
המבקש טוען עוד, כי בעשותם כאמור, פעלו המשיבים בכוונה לפג וע בו וברשימתו, ואכן תוך פגיעה חמורה בשמו הטוב של המבקש.
המבקש העמיד את תביעתו על סך 33,000₪.
מנגד טענו המשיבים, כי תביעתו של המבקש הינה תביעת סרק, ויש להורות על סילוקה על הסף מחמת היעדר עילה, העדר יריבות, ו עוד.
המשיבים גם הכחישו את טענות המבקש לגופן. לטענתם, התצהירים אליהם התייחס המבקש בתביעתו, אינם כוזבים , ואף נבחנו והתקבלו במסגרת ההליכים בהם הוגשו; המשיב הוסיף וטען, כי מטרת פעילותו הציבורית, הייתה שמירה על טוהר המידות בעיר, ופעילות זו אף הביאה לתיקונים שונים. על כן סבור הוא, מנהל המבקש מסע נקמה, נגדו ונגד בני משפחתו , במטרה להכפיש את שמו. המשיבה 3 הוסיפה וטענה, כי ככלל, האחריות לאמיתות תוכנו העובדתי של התצהיר מוטלת על המצהיר, ולא על עורך הדין אשר מאמת את חתימת המצהיר.
בפתח הדיון בבית משפט קמא, שהתקיים ביום 4.7.16, הודיעו המשיבים כי אין בכוונתם לחקור את המבקש. המבקש מנגד חקר את המשיבים, ו בהמשך הודיע, כי אין בכוונתו להעיד עדים מטעמו. הראיות וסיכומי הצדדים, נשמעו כמובן באותה יש יבה.
בפסק הדין שניתן ביום 6.7.16, דחה בית המשפט את תביעת המבקש , וחייב אותו ב תשלום הוצאות משפט בסך 1,200 ₪ לכל אחד מן המשיבים.
בית משפט קמא קבע, בין היתר, כי המבקש לא הניח תשתית ראייתית מספקת להוכחת טענתו, לפיה הגישו המשיבים 1 ו-2 תצהירים כוזבים.
בית משפט קמא, סקר את ההליכים הרלוונטיים שנקטו הצדדים, ואשר במסגרתם הוגשו התצהירים האמורים - תר"מ 179/20, תר"מ 155/20, ובג"צ 5195/12 .
בית המשפט עמד על כך, ש העתירה בתר"מ 179/20 שהוגשה ע"י אדם המקורב למבקש, וכללה טענות בדבר פעילות פוליטית של המשיבה 2, נדחתה, משלא הוכחו טענות העותר שם, לפיהן, לקחה המשיבה 2 , חלק פעיל במערכת הבחירות האמורה.
בית המשפט קמא קבע, כי בניגוד לטענות המבקש, מוזכרת במפורש בתצהירו האמור של המשיב (בסעיף 5 לתצהיר), פעילותו הפוליטית במפלגת העבודה, ועל כן, אין בסיס לטענה, כי פעילותו הפוליטית הוסתרה בתצהיר .
עוד עמד בית המשפט קמא, על כך שהתובע נמנע מהעדת עדים רלוונטיים, אשר נכחו, לטענתו במפגשים פוליטיים בבית המשיבים מס' 1 ו – 2, ואשר בשמותיהם נקב.
נוכח האמור קבע בית המשפט, שהמבקש לא הוכיח את טענותיו כנגד המשיבים 1 ו-2, ומכאן שגם טענותיו כנגד המשיבה 3 , אשר נסמכות על הטענה בדבר כזבים בתצהירים שאימתה, אינן יכולות לעמוד.
המבקש חולק על קביעותיו ומסקנותיו של בית המשפט קמא, ומכאן בקשתו למתן רשות לערער על פסק הדין.
יצויין, כי המבקש הוסיף בבקשתו, טענות עובדתיות שונות שלא נטענו לפני בית המשפט קמא, ומשום כך לא מצאתי מקום לדון בהן.
במסגרת בקשת רשות הערעור, חזר המבקש על טענותיו שנטענו בכתב התביעה ו במהלך הדיון שהתקיים בבית משפט קמא. המבקש הוסיף, בין היתר, כי המ שיב התנהל בצורה בררנית פסולה, עת נמנע מהגשת עתירה נגד מועמד אחר , אשר התמודד מול המבקש, ונגד רשימה נוספת בה התמודד חמיו, ובכך גילה את כוונתו האמתית - לפגוע במבקש. עוד טען, כי היה מקום לדחות את גרסת הנתבעים בעדויותיהם, ופירט השגותיו לעניין זה.
לאחר שקראתי את בקשת רשות הערעור, ועיינתי בתיק בית משפט קמא, בפרוטוקול הדיון ובמסמכים שצורפו, לא מצאתי כי יש ממש בבקשה ו סבורני, כי דינה להידחות.
יפים לענייננו, דברי חברתי, כב' הנשיאה ר. יפה כץ, לפיהם: "מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות, היא לאפשר הליך מהיר, פשוט ושאינו יקר לתביעות בסכומי כסף קטנים. "התביעות הקטנות" הוא מוסד שנולד כדי ליצור מכשיר זמין, לא יקר ומהיר לבירור תביעות בסדרי גודל קטנים יחסית, שאילו נדונו בדרך הרגילה, כולל ייצוג משפטי ובלוח הזמנים התלוי בעומס בתי המשפט, היו נעשות בלתי כדאיות, ולתובעים, שלא יכלו לעמוד בהן, היה נגרם עוול. לא בכדי קבע המחוקק, כי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות יהיה ברשות (סעיף 64 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב]), כאשר בקביעה זו יש כדי לשקף את המשקל המשמעותי שיש ליתן להכרעת בית המשפט בערכאה המבררת.
הכלל הוא, כי אף במצב בו עומדת למתדיין הזכות להגיש ערעור, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה המבררת, מאחר וההליך המשפטי כולו מתנהל בפניה בלבד, היא זו ששומעת את העדים ומתרשמת מדבריהם ומהימנותם. דברים אלו נכונים מקל וחומר וביתר שאת, כשזכות הערעור אינה מוקנית, כדוגמת המקרה שלפנינו, בו מבוקש להתערב בפסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות (רע"א 5773/05 "גול טורס" נופש ותיירות נ' שושנה ושמריהו לו, 2005)" [רת"ק 9748-07-15 סמיר אבו ליל נ' האגודה לתרבות הדיור (החלטה מיום 3.8.15 ) בס' 5] .
בענייננו, שקל בית המשפט קמא את טענות הצדדים, התרשם ממהימנותם, צלל לעומקן של הראיות, בחן אותן בקפידה וניתח אותן בפירוט רב, ובסופו של הליך מצא, כי המבקש לא עמד בנטל הרובץ עליו להוכחת תביעתו, ועל כן דחה אותה.
כאמור, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות מסוג זה, ודאי ביחס לממצאי המהימנות שנקבעו, נוכח ההתרשמות ישירה מן העדים.
מעבר לכך, מסקנותיו של בית המשפט קמא, מבוססות על הראיות, ומנומקות היטב, ונראה, כי נוכח הראיות שעמדו בפניו, אכן התחייבו מסקנות אלה, כיוון שהמבקש אכן לא הרים את הנטל, וחלק מטענותיו הופרכו בבירור. גם דחיית מקצת טענות המ בקש, על יסוד הימנעותו מהבאת עדים רלוונטיים להוכחתן, נכונה הייתה, מה גם שגרסת ו ביחס לאותו עניין, הינה בגדר עדות יחידה של בעל דין בהליך אזרחי, ויתרה מזאת – הינה בגדר עדות מפי השמועה, משום שנסמכת על דברים ששמע, לטענתו, מאנשים אשר אותם נמנע מלהעיד.
מכאן, כי קביעותיו של בית המשפט קמא, בדין יסודן , ואין כל מקום להתערב בהן.
אין כמובן לקבל, את נסיון המבקש, להוסיף בבקשתו טיעונים שלא נטענו בפני בית המשפט קמא, וראיות שלא הונחו בפניו. בקשת רשות ערעור לא נועדה, לאפשר למי מהצדדים , לערוך מקצה שיפורים בטענותיו או בראיותיו. המבקש בחר במסגרת הדיונית של בית המשפט לתביעות קטנות, על יתרונות יה וחסרונותיה; הוא בחר את עדיו ואת ראיותיו, וחקר את המשיבים כפי שראה לנכון, ואינו רשאי עתה, להוסיף על אלה.
עוד יצויין ויודגש, כי טענותיו של המבקש בדבר עדות שקר של המשיבים, לכשעצמן, לא יכולות היו לבסס עילת תביעה, באשר : "במישור הנזיקי נפסקה ההלכה לפיה עדות שקר אינה עוולה נזיקית ולא ניתן לתבוע בגינה, גם במסגרת עוולות נזיקיות אחרות (ע"א 572/74 רויטמן נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד כט (2) 57 (1975)). לא למותר לציין כי אחד הנימוקים לקביעת הלכה זו, היה כי ניתן להתמודד עם עדות השקר הן במישור הפלילי והן במישור האזרחי באמצעות ביטול פסק הדין שהושג על-ידי עדות שקר...." (ע"א 6019/07 משה טורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ, פ"ד סג (3) 612, 631).
לפיכך, נדחית בקשת רשות הערעור, מבלי לבקש את תגובת המשיבים, בהתאם לסמכות הקבועה בתקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.
משלא התבקשה תגובת המשיבים , אין צו להוצאות.
העירבון על פירותיו יוחזר למבקש.

ניתנה היום, כ"א חשוון תשע"ז, 22 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.